מדרש ארצישראלי
הספרים / בראשית רבה / פרשת חיי שרה

בראשית רבה · פרשה סא

הפרשה במקרא · בראשית כה, א–יאפרשה פתוחה

א וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה׃ ב וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־זִמְרָן֙ וְאֶת־יׇקְשָׁ֔ן וְאֶת־מְדָ֖ן וְאֶת־מִדְיָ֑ן וְאֶת־יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת־שֽׁוּחַ׃ ג וְיׇקְשָׁ֣ן יָלַ֔ד אֶת־שְׁבָ֖א וְאֶת־דְּדָ֑ן וּבְנֵ֣י דְדָ֔ן הָי֛וּ אַשּׁוּרִ֥ם וּלְטוּשִׁ֖ם וּלְאֻמִּֽים׃ ד וּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֙פֶר֙ וַחֲנֹ֔ךְ וַאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כׇּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה׃ ה וַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ לְיִצְחָֽק׃ ו וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃ ז וְאֵ֗לֶּה יְמֵ֛י שְׁנֵֽי־חַיֵּ֥י אַבְרָהָ֖ם אֲשֶׁר־חָ֑י מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וְשִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְחָמֵ֥שׁ שָׁנִֽים׃ ח וַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מׇת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃ ט וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל־שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן־צֹ֙חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃ י הַשָּׂדֶ֛ה אֲשֶׁר־קָנָ֥ה אַבְרָהָ֖ם מֵאֵ֣ת בְּנֵי־חֵ֑ת שָׁ֛מָּה קֻבַּ֥ר אַבְרָהָ֖ם וְשָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃ יא וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ מ֣וֹת אַבְרָהָ֔ם וַיְבָ֥רֶךְ אֱלֹהִ֖ים אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיֵּ֣שֶׁב יִצְחָ֔ק עִם־בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִֽי׃ {פ}

המדרש שלפניך דורש בעיקר את בראשית כה, א–ו (מודגשים).

4 מתוך 7 הסעיפים כאן כבר מנוקדים ומבוארים. בסעיפים המנוקדים, הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות. שאר הסעיפים: מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.

פרשה סא · 7 סעיפים

אויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה…ניקוד וביאור: בתהליך

ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה (בראשית כה, א), כתיב (תהלים א, א): אשרי האיש אשר לא הלך וגו', אשר לא הלך בעצת רשעים, זה דור הפלגה. (תהלים א, א): ובדרך חטאים לא עמד, אלו אנשי סדום, שנאמר (בראשית יג, יג): ואנשי סדם רעים וחטאים. (תהלים א, א): ובמושב לצים לא ישב, זה אבימלך, שנאמר (בראשית כ, טו): הנה ארצי לפניך וגו'. (תהלים א, ב): כי אם בתורת ה' חפצו, (בראשית יח, יט): כי ידעתיו למען אשר יצוה. (תהלים א, ב): ובתורתו יהגה, אמר רבי שמעון אב לא למדו, ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה, אלא זמן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנים, והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה, הדא הוא דכתיב (תהלים טז, ז): אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי. (תהלים א, ג): והיה כעץ שתול, ששתלו הקדוש ברוך הוא בארץ ישראל. (תהלים א, ג): אשר פריו יתן בעתו, זה ישמעאל. (תהלים א, ג): ועלהו לא יבול, זה יצחק. (תהלים א, ג): וכל אשר יעשה יצליח, אלו בני קטורה, שנאמר: ויסף אברהם ויקח אשה.

בשתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו…ניקוד וביאור: בתהליך

שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו עוד ינובון בשיבה (תהלים צב, יד טו): זה אברהם אבינו, (תהלים צב, טו): דשנים ורעננים יהיו, (בראשית כה, א): ויסף אברהם. (איוב יד, ז): כי יש לעץ תקוה, יש לאבינו אברהם תקוה. (איוב יד, ז): אם יכרת ועוד יחליף, אם יאמר עליו כרות הברית, ועוד יחליף, מצוות ומעשים טובים, (איוב יד, ז): וינקתו לא תחדל, זו לחלוחות שלו. (איוב יד, ח): אם יזקין בארץ שרשו, (בראשית כד, א): ואברהם זקן. (איוב יד, ח): ובעפר ימות גזעו, (בראשית כג, ב): ותמת שרה. (איוב יד, ט): מריח מים יפרח, מריח מצוות ומעשים טובים יפריח. (איוב יד, ט): ועשה קציר, נטע אין כתיב כאן, אלא (איוב יד, ט): כמו נטע, התוספת מרבה על העקר, ויסף אברהם וגו'.

גבבקר זרע את זרעך ולערב אל…ניקוד וביאור: בתהליך

בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך (קהלת יא, ו), רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אמר אם זרעת בבכיר זרע באפיל, שאין אתה יודע (קהלת יא, ו): איזהו יכשר, אם של אפיל אם של בכיר (קהלת יא, ו): ואם שניהם כאחד טובים. רבי יהושע אמר אם בא עני אצלך בשחרית, תן לו. בערבית, תן לו. שאין אתה יודע איזה מהן הקדוש ברוך הוא כותב עליך הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. רבי ישמעאל ורבי עקיבא, רבי ישמעאל אומר אם למדת תורה בנערותך למד תורה בזקנותך, שאין אתה יודע איזה מהן מתקים לך הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. רבי עקיבא אומר אם היו לך תלמידים בנערותך עשה לך תלמידים בזקנותך, שאין אתה יודע איזה מהם מתקים לך זה או זה, ואם שניהם כאחד טובים. שנים עשר אלף תלמידים היו לרבי עקיבא מעכו ועד אנטיפרס וכלם בפרק אחד מתו, למה, שהיתה עיניהם צרה אלו באלו, ובסוף העמיד שבעה, רבי מאיר ורבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר ורבי אליעזר בן יעקב. ואית דאמרי רבי יהודה ורבי נחמיה ורבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון בן יוחאי ורבי חנינא בן חכינאי ורבי יוחנן הסנדלר. אמר להם בני, הראשונים לא מתו אלא שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם, עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה. רבי דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן אם היו לך בנים בנערותך קח לך אשה בזקנותך והעמד בנים, וממי אתה למד מאברהם שהיו לו בנים בנערותו ולקח אשה בזקנותו והעמיד בנים, הדא הוא דכתיב: ויסף אברהם וגו'.

דושמה קטורה רב אמר זו הגר.מנוקד ומבואר

וּשְׁמָהּ קְטוּרָה – רַב אָמַר: זוֹ הָגָר.

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו) רַבִּי נְחֶמְיָה: וְהָכְתִיב (והרי כתוב): וַיֹּסֶף (משמע שנשא אישה נוספת)? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רב): עַל פִּי הַדִּבּוּר (בציווי ה') נְשָׂאָהּ (ולכן נאמר "ויוסף"), הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר): וַיֹּסֶף ה' דַּבֵּר אֵלַי עוֹד (ישעיה ח, ה).

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי נחמיה): וְהָכְתִיב (והרי כתוב): וּשְׁמָהּ קְטוּרָה (ולא הגר)? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רב): שֶׁמְקֻטֶּרֶת (שמבושמת כקטורת) מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי נחמיה): וְהָכְתִיב (והרי כתוב): וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם (לשון רבים, משמע שהיו לו שתיים) (בראשית כה, ו)? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רב): 'פִּלַגְשִׁם' כְּתִיב (כתוב בכתיב חסר, לומר שהייתה פילגש אחת).

בְּעוֹדֶנּוּ חַי – אוֹתָהּ שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַבְּאֵר (רמז להגר, שישבה על באר לחי רואי) וְאָמְרָה לְחַי הָעוֹלָמִים: רְאֵה בְּעֶלְבּוֹנִי.

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: אַף עַל גַּב דְּאַתְּ אָמַר (אף על פי שאתה אומר): וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר [בְּאֵר שָׁבַע] (בראשית כא, יד), תֹּאמַר שֶׁנֶּחְשַׁד עָלֶיהָ בְּרִיָּה (שמא תאמר שנחשד אדם שבא עליה)? תַּלְמוּד לוֹמַר: וּשְׁמָהּ קְטוּרָה – מִן קְטַר (מלשון קשר), כָּזֶה שֶׁהוּא חוֹתֵם גַּנְזַכָּה (אוצר) וּמוֹצִיאָהּ בְּחוֹתֶמֶת (ומוציא אותו כשחותמו עליו), קְשׁוּרָה וַחֲתוּמָה.

בַּר קַפָּרָא אָמַר: תּוֹסַפְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרֻבָּה עַל הָעִקָּר:

קַיִן עִקָּר, וְהֶבֶל עַל יְדֵי (מפני) שֶׁהוּא תּוֹסֶפֶת, דִּכְתִיב (שכתוב): וַתֹּסֶף לָלֶדֶת [אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל] (בראשית ד, ב) – נוֹלַד הוּא וּשְׁתֵּי תְּאוֹמוֹתָיו.

יוֹסֵף עִקָּר, וּבִנְיָמִין עַל יְדֵי (מפני) שֶׁכָּתוּב בּוֹ תּוֹסֶפֶת (שנאמר: "יוסף ה' לי בן אחר") הוּא מַעֲמִיד עֲשָׂרָה (בנים), דִּכְתִיב (שכתוב): וּבְנֵי בִנְיָמִן בֶּלַע וָבֶכֶר [וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ] (בראשית מו, כא).

עֵר עִקָּר, וְשֵׁלָה עַל יְדֵי (מפני) שֶׁהוּא לְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת (שנאמר בלידתו: "ותוסף עוד ותלד בן") הוּא מַעֲמִיד עֲשָׂרָה בָּתֵּי דִּינִים, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) בְּדִבְרֵי הַיָּמִים: בְּנֵי שֵׁלָה בֶן יְהוּדָה עֵר אֲבִי לֵכָה (אב בית הדין של לכה) וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית עֲבֹדַת הַבֻּץ לְבֵית אַשְׁבֵּעַ [וְיוֹקִים וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב וְיָשֻׁבִי לָחֶם וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם] (דברי הימים א ד, כא–כג).

עִקַּר שָׁנָיו שֶׁל אִיּוֹב לֹא הָיוּ אֶלָּא שִׁבְעִים שָׁנָה, נִתּוֹסַף לוֹ מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה, דִּכְתִיב (שכתוב): וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה (איוב מב, טז).

עִקַּר מַלְכוּתוֹ שֶׁל יְחִזְקִיָּהוּ לֹא הָיוּ אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְנִתּוֹסַף לוֹ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה (ישעיה לח, ה).

יִשְׁמָעֵאל עִקָּר, וּבְנֵי קְטוּרָה עַל יְדֵי (מפני) שֶׁהֵן לְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת (שנאמר בהם "ויוסף אברהם", הם מרובים, שנאמר): וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן [וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ] (בראשית כה, ב).

הרמי בר יחזקל אמר זמרן שהיו…מנוקד ומבואר

רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵל אָמַר: זִמְרָן – שֶׁהָיוּ מְזַמְּרִין (כורתים ומשחיתים, כזומר בכרם; או: שרים) בָּעוֹלָם, יָקְשָׁן – שֶׁהֵן מִתְקַשִּׁין (חזקים וקשים) בָּעוֹלָם.

וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים): זִמְרָן – שֶׁהָיוּ מְזַמְּרִין (שרים) לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, יָקְשָׁן – שֶׁהָיוּ מַקִּשִׁין (מכים) בַּתֹּף לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.

וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן [וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים] –

רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר: אַף עַל גַּב דְּאִינוּן מְתוּרְגְּמִין אָמְרִין תַּגָּרִין וְלוּפָּרִין וְרָאשֵׁי אֻמִּין (אף על פי שהמתרגמים אומרים שאשורים, לטושים ולאומים הם סוחרים, אומנים וראשי אומות), כּוּלְּהוֹן (כולם) רָאשֵׁי אֻמּוֹת הֵן.

וויתן אברהם את כל אשר לו…מנוקד ומבואר

וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן (נחלקו מה נתן לו):

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: בְּכוֹרָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: בְּרָכָה. וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים): קְבוּרָה (מקום קבורה במערת המכפלה) וּדְיָיתֵיקֵי (ושטר צוואה על כל נכסיו).

רַבִּי חָמָא אָמַר: לֹא בְּרָכוֹת אֶלָּא מַתָּנוֹת נָתַן לוֹ. (ולמה לא בירך אותו?) מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס (גן עצים), מְסָרוֹ לְאָרִיס (לחוכר המעבד אותו), וְהָיָה בּוֹ שְׁתֵּי אִילָנוֹת כְּרוּכִים זֶה לָזֶה בְּכֶרֶךְ אֶחָד (שזורים זה בזה כאגודה אחת), אֶחָד שֶׁל סַם חַיִּים וְאֶחָד שֶׁל סַם הַמָּוֶת.

אָמַר אוֹתוֹ אָרִיס: אִם מַשְׁקֶה אֲנִי זֶה שֶׁל סַם חַיִּים – זֶה שֶׁל סַם הַמָּוֶת שׁוֹתֶה עִמּוֹ, וְאִם אֵינִי מַשְׁקֶה זֶה שֶׁל סַם הַמָּוֶת – הֵיךְ (איך) זֶה שֶׁל סַם חַיִּים חַי?

חָזַר וְאָמַר (האריס): אֲנָא אָרִיס, עָבֵיד אֲנָא אֲרִיסוּתִי, וּמַאי דְּאַהֲנֵי לְמָארֵי דְּפַרְדֵּיסָא לְמֶעֱבַד יַעֲבֵיד לֵיהּ (אני אריס, אעשה את מלאכת אריסותי, ומה שנוח לבעל הפרדס לעשות – יעשה לו).

כָּךְ אָמַר אַבְרָהָם: אִם מְבָרֵךְ אֲנִי אֶת יִצְחָק – עַכְשָׁו בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה בִּכְלָל (מעתה גם בני ישמעאל ובני קטורה יבקשו שאברכם), וְאִם אֵין אֲנִי מְבָרֵךְ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה – הֵיךְ (איך) אֲנִי מְבָרֵךְ אֶת יִצְחָק?

חָזַר וְאָמַר (אברהם): בָּשָׂר וָדָם אֲנִי, הַיּוֹם כָּאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר, כְּבָר עֲבֵידַת אֲנָא דִּידִי (כבר עשיתי את שלי), מִכָּאן וָאֵילָךְ מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּעוֹלָמוֹ יַעֲשֶׂה.

כֵּיוָן שֶׁמֵּת אַבְרָהָם אָבִינוּ, גִּלָּה (נגלה) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִצְחָק וּבֵרְכוֹ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱ־לֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ (בראשית כה, יא).

זולבני הפילגשיםמנוקד ומבואר

וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים [אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת] –

בִּימֵי אֲלַכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן בָּאוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לְעוֹרֵר (לערער ולתבוע) עַל יִשְׂרָאֵל עַל הַבְּכוֹרָה, וּבָאוּ עִמָּהֶם שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת רָעוֹת, כְּנַעֲנִים וּמִצְרִים.

אָמְרוּ (ישראל): מִי הוֹלֵךְ וְדָן עִמָּהֶם? אָמַר גְּבִיעָה בֶּן קוֹסֵם: אֲנִי הוֹלֵךְ וְדָן עִמָּהֶם. אָמְרוּ לוֹ (ישראל): הִזָּהֵר שֶׁלֹא תַּחְלִיט לָהֶם אֶת הָאָרֶץ (שלא תפסיד בדין ותישאר הארץ בידם לצמיתות). אָמַר (גביעה): אֲנִי הוֹלֵךְ וְדָן עִמָּהֶם, אִם נָצַחְתִּי אוֹתָם – הֲרֵי מֻטָּב, וְאִם לָאו – אַתֶּם אוֹמְרִים: מָה הַגָּרוּעַ הַזֶּה שֶׁיַּעֲמִיד עָלֵינוּ (מי הוא הפחות הזה שיטען בשמנו)?

הָלַךְ וְדָן עִמָּהֶם. אָמַר לָהֶם אֲלַכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן: מִי תּוֹבֵעַ מִיַּד מִי?

אָמְרוּ יִשְׁמְעֵאלִים: אָנוּ תּוֹבְעִים מִיָּדָן (מיד ישראל), וּמִתּוֹרָתָן אָנוּ בָּאִים עֲלֵיהֶם (ומתורתם אנו מביאים ראיה נגדם), כְּתִיב (כתוב): כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר [לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם] (דברים כא, יז), וְיִשְׁמָעֵאל (הבכור) בְּדִין שֶׁיִּטֹּל פִּי שְׁנַיִם.

אָמַר לוֹ גְּבִיעָה בֶּן קוֹסֵם: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, (האם) אֵין אָדָם עוֹשֶׂה מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לְבָנָיו (מחלק את נכסיו בין בניו כרצונו)? אָמַר לוֹ (המלך): הֵן. וְאָמַר לוֹ (גביעה): וְהָכְתִיב (והרי כתוב): וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק (בראשית כה, ה).

אָמְרוּ לוֹ (הישמעאלים): וְהֵיכָן שְׁטַר שִׁלּוּחַ שֶׁחִלֵּק בֵּין בָּנָיו (והיכן השטר שבו שילח את שאר בניו ונתן להם את חלקם)? אָמַר לָהֶם (גביעה): וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת. וְנִסְתַּלְּקוּ מִשָּׁם בְּבֹשֶׁת פָּנִים.

אָמְרוּ כְּנַעֲנִים: מִתּוֹרָתָן אָנוּ בָּאִים עֲלֵיהֶם (מתורתם אנו מביאים ראיה נגדם), בְּכָל מָקוֹם כְּתִיב (כתוב): 'אַרְצָה כְּנַעַן', 'אֶרֶץ כְּנַעַן', יִתְּנוּ לָנוּ אֶת אַרְצֵנוּ.

אָמַר לָהֶם גְּבִיעָה בֶּן קוֹסֵם: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, (האם) אֵין אָדָם עוֹשֶׂה לְעַבְדּוֹ מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה? אָמַר לוֹ (המלך): הֵן. אָמַר (גביעה): מַה כְּתִיב (מה כתוב)? אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים [יִהְיֶה לְאֶחָיו] (בראשית ט, כה), הֲרֵי הָאָרֶץ שֶׁלָּנוּ וְהֵם עֲבָדִים לַאדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. וְנִסְתַּלְּקוּ מִשָּׁם בְּבֹשֶׁת פָּנִים.

אָמְרוּ מִצְרִים: מִתּוֹרָתָן אָנוּ בָּאִים עֲלֵיהֶם (מתורתם אנו מביאים ראיה נגדם), שִׁשִּׁים רִבּוֹא (שש מאות אלף) יָצְאוּ מֵאֶצְלֵנוּ טְעוּנִים כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, דִּכְתִיב (שכתוב): וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם (שמות יב, לו), יִתְּנוּ לָנוּ אֶת כַּסְפֵּינוּ וְאֶת זְהָבֵינוּ.

אָמַר לוֹ גְּבִיעָה בֶּן קוֹסֵם: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, שִׁשִּׁים רִבּוֹא (שש מאות אלף) בְּנֵי אָדָם עָשׂוּ (עבדו) אֶצְלָם מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים, מֵהֶם כַּסָּפִים וּמֵהֶם זֶהָבִים (צורפי כסף וצורפי זהב), שֶׁנּוֹטְלִין בִּשְׂכָרָן דִּינָר לַיּוֹם.

יָשְׁבוּ פִּילוֹסוֹפִים (חכמים) וְחִשְּׁבוּ, וְלֹא הִגִּיעוּ לְמֵאָה שָׁנָה עַד שֶׁנִּמְצֵאת אֶרֶץ מִצְרַיִם לְטִמְיוֹן (עד שנמצא שכל רכוש מצרים הולך לאוצר, לתשלום שכר העבודה). וְנִסְתַּלְּקוּ מִשָּׁם בְּבֹשֶׁת פָּנִים.

בִּקֵּשׁ (אלכסנדרוס) לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם. אֲזַלוּן כּוּתָאֵי וְאָמְרוּ לֵיהּ (הלכו הכותים, השומרונים, ואמרו לו): הִזָּהֵר, שֶׁאֵינָן מַנִּיחִין אוֹתְךָ לְהִכָּנֵס לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים שֶׁלָּהֶם.

וְכֵיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ גְּבִיעָה בֶּן קוֹסֵם (בדבר), הָלַךְ וְעָשָׂה לוֹ (למלך) שְׁתֵּי אַנְפִּלָּאוֹת (נעלי בד) וְנָתַן בָּהֶם שְׁתֵּי אֲבָנִים טוֹבוֹת שָׁווֹת שְׁתֵּי רִבּוֹאוֹת (עשרים אלף) שֶׁל כֶּסֶף.

וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ (המלך) לְהַר הַבַּיִת, אָמַר לוֹ (גביעה): אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, שְׁלֹף מִנְעָלֶיךָ וּנְעֹל לָךְ שְׁתֵּי אַנְפִּלָּאוֹת (נעלי בד), שֶׁהָרִצְפָּה חֲלָקָה, שֶׁלֹא תַּחְלִיק רַגְלֶיךָ.

וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ (המלך) לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, אָמְרוּ לוֹ (גביעה והמלווים אותו): עַד כָּאן יֵשׁ לָנוּ רְשׁוּת לִכָּנֵס, מִכָּאן וָאֵילָךְ אֵין לָנוּ רְשׁוּת לִכָּנֵס.

אָמַר לוֹ (המלך לגביעה): לִכְשֶׁאֵצֵא אֲנִי מַשְׁוֶה לְךָ גְּבִיעָתְךָ (אני מיישר לך את חטוטרתך, כלומר אעניש אותך). אָמַר לוֹ (גביעה): אִם כֹּה תַּעֲשֶׂה – רוֹפֵא אֻמָּן תִּקָּרֵא וְשָׂכָר הַרְבֵּה תִּטֹּל.

וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ – אָמַר לָהֶם (אברהם לבני הפילגשים): כָּל מַה שֶּׁאַתֶּם יְכוֹלִים לְהַזְרִיחַ תַּזְרִיחוּ (ככל שאתם יכולים להתרחק לצד מזרח – התרחקו), שֶׁלֹא תִּכָּווּ בְּגַחַלְתּוֹ שֶׁל יִצְחָק (שלא תיפגעו ממנו).

אֲבָל עֵשָׂו, עַל יְדֵי (מפני) שֶׁבָּא וְנִזְדַּוֵּוג לְיַעֲקֹב (ונטפל אל יעקב להצר לו), נָטַל אֶת שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יָדוֹ (קיבל את עונשו מידו של יעקב), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): הֲזֹאת לָכֶם עַלִּיזָה מִימֵי קֶדֶם קַדְמָתָהּ יֹבִלוּהָ רַגְלֶיהָ מֵרָחוֹק לָגוּר מִי יָעַץ זֹאת עַל צֹר הַמַּעֲטִירָה (ישעיה כג, ז–ח).

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל 'צוֹר' שֶׁכָּתוּב בַּמִּקְרָא מָלֵא (בוי"ו) – בְּצוֹר מְדִינָה (בעיר צור) הַכָּתוּב מְדַבֵּר, חָסֵר (בלי וי"ו) – בְּרוֹמִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

הַמַּעֲטִירָה (שם) – רַבִּי אַבָּא אָמַר: הַקִּיפוּהָ בַּעֲטָרָה. וְרַבִּי יַנַּאי אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי (בנו של רבי ינאי): הַקִּיפוּהָ כּוּבִין (קוצים).