(א) איכה יועם זהב, רבי שמואל אמר איך כיסה דהבא, כמה דאת אמר (יחזקאל כח, ג): כל סתום לא עממוך. ורבנן אמרין איך שנה דהבא. רבי חמא בר חנינא אמר איך עמה דהבא, הדא הוא דכתיב: איכה יועם זהב, דתני רבי חיא, גחלים, יכול עוממות, תלמוד לומר אש, אי אש יכול שלהבת, תלמוד לומר גחלים, הא כיצד, מביא מן הלוחשות הללו. תשתפכנה אבני קדש, כד הוו חברייא נפקין לפרנסתהון, הוו קרו עליהון תשתפכנה אבני קדש. דבר אחר, מדבר ביאשיה, איכה יועם זהב, שהיה דומה לארנטס של זהב. ישנא הכתם הטוב, שהיה גופו דומה לאבן טובה ומרגליות. תשתפכנה אבני קדש, אלו שתי רביעיות של דם שהיה ירמיה נוטלן וקוברן, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב לה, כד): ויקבר בקברות אבתיו, וכי בכמה קברות נקבר, דאת אומר בקברות אבתיו, אלא אלו שתי רביעיות של דם שהיה ירמיה נוטלן וקוברן. דבר אחר, מדבר באנשי ירושלים שהיו דומין לארנטס של זהב, וגופן דומה לאבן טובה ומרגליות, ואם יאמר לך אדם אין הכתוב מדבר באנשי ירושלים, אמר לו כבר כתיב [בני ציון].
(ב) בני ציון היקרים, מה היתה יקרותן, עירוני שנשא ירושלמית היה נותן לה משקלה זהב, וכן ירושלמי שנשא עירונית, היו נותנין לו משקלו זהב. דבר אחר, מה היתה יקרותן, בשעה שהיה אחד מהן נושא אשה גדולה ממנו, היה עושה שלחנות יותר מן היציאות, ירודה ממנו היה עושה הוצאות יותר מן השלחנות. דבר אחר, מה היתה יקרותן, לא היה אחד מהם הולך לסעודה עד שנקרא ונשנה.
(ג) מעשה שהיה באדם אחד בירושלים שעשה סעודה, אמר לבן ביתו לך והבא לי קמצא רחמי, אזל ואייתי ליה בר קמצא שנאיה, עאל וישב בין האורחים. עאל אשכחיה ביני אריסטייא, אמר לו את שנאי ואת יתיב בגו ביתאי, קום פוק לך מיגו ביתאי. אמר לו אל תבישני ואנא יהיב לך דמי דסעודתא. אמר לו לית את מסובה. אמר לו אל תבישני ואנא יתיב ולית אנא אכיל ושתי. אמר לו לית את מסובה. אמר ליה אנא יהיב דמי כל הדין סעודתא. אמר ליה קום לך. והיה שם רבי זכריה בן אבקולס והיתה ספק בידו למחות ולא מיחה, מיד נפיק ליה, אמר בנפשיה אילין מסביין יתבין בשלוותהון, אנא איכול קרצהון, מה עבד הלך אצל השלטון אמר לו אילין קורבניא דאת משלח ליהודאי למקרבינהו אינון אכלין להון ומקרבין אוחרנים בחילופייהו, נזף ביה. אזל לגביה תוב אמר ליה כל אילין קורבניי דאת משלח ליהודאי למקרבינהו אינון אכלין להון ומקרבין אוחרין בחילופייהו, ואם לא תאמין לי שלח עמי חד איפרכו וקורבנייא ואת ידע מיד שאיני שקרן. עד דאתייא באורחא דמך איפרכו, קם הוא בליליא ועשאן כלן בעלי מומין בסתר. כיון שראה אותן הכהן הקריב אוחרנין תחתיהון. אמר ההוא שליחא דמלכא למה לית את מקריב אילין קורבניא, אמר ליה למחר. אתא יום תליתאה ולא קרבהון, שלח ואמר למלכא ההוא מלתא דיהודאה קאמר קושטא קאמר, מיד סליק למקדשה והחריבו. הדא דבריאתא אמרין בין קמצא ובין בן קמצא חרב מקדשא. אמר רבי יוסי ענותנותו של רבי זכריה בן אבקולס שרפה את ההיכל. דבר אחר, מה היתה יקרותן, לא היה אחד מהן מוליד חסר ובעל מום.
(ד) מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורין בקלון, הלך שם ראה תינוק אחד יפה עינים וטוב ראי וקווצותיו סדורות לו עומד בקלון. עמד על פתחו לבדקו, וקרא עליו הפסוק הזה (ישעיה מב, כד): מי נתן למשסה יעקב וישראל לבזזים. ענה התינוק אחריו: הלוא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו, כיון ששמע רבי יהושע קרא עליו: בני ציון היקרים המסלאים בפז. וזלגו עיניו דמעות ואמר מעיד אני שמים וארץ שמבטח אני בזה שמורה הוראה בישראל, והעבודה שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שיפסקו עליו. אמרו לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה, ולא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל, ומנו רבי ישמעאל בן אלישע. דבר אחר, מה היתה יקרותן, שלא היה אחד מהן הולך לסעודה עד שהיה יודע עם מי סועד, ולא היה חותם, עד שהיה יודע עם מי חותם, לקים מה שנאמר (שמות כג, א): אל תשת ידך עם רשע להית עד חמס. דבר אחר, מה היתה יקרותן, שלא היה אחד מהן הולך לסעודה אלא אם כן הופך יד אונקלי שלו, וכל כך למה, כדי שלא יטעננו אחר טענת חנם. דבר אחר, מה היתה יקרותן, שלא היה אחד מהן טוען טענת חנם. רבן שמעון בן גמליאל אומר, זה מנהג גדול היה בירושלים פורשין מטפחת על גבי הפתח, כל זמן שהמטפחת פרושה אורחין נכנסין, נסתלקה המטפחת אין רשות לאורחין להכנס אלא שלש פסיעות. דבר אחר, מה היתה יקרותן, שהיו מוסרין הסעודה לטבח, אם נתקלקל דבר בסעודה היו עונשין את הטבח הכל לפי כבודו של בעל הבית והכל לפי כבוד האורחין. דבר אחר, מה היתה יקרותן, בשעה שאחד מהן עושה סעודה היה צר כל מיני סעודה במפה, וכל כך למה מפני איסטניסיה, כדי שלא יהא אחד אוכל דבר שרע לו. אמר רבי חיא קרא בשם רבי שמואל בר נחמן, מיום שחרב בית המקדש בטל יין קרוש וזכוכית לבנה, ולמה קורין אותה לבנה, שהיתה מתקפלת.
(ה) מעשה באחד מגדולי ירושלים, דאמר לטליא זיל ואייתי לי מיא, והוה מצפי ליה על ריש איגרא, אתא אמר ליה לא אשכחית מיא, אמר ליה טרוף קולתיך קומיי, וטרף קולתיה קומוהי וטרף הוא נפשיה מן רישא דאיגרא ונפל ומת, ונתערבו אבריו עם החרסין, ועליו הוא אומר: איכה נחשבו לנבלי חרס.
(ז) דבק לשון יונק, אמר רבי אבא בר כהנא, אמת המים שהיתה באה מן החניות, עמדו המציקים החריבוה ושפכוה, והיה אדם מוליך את בנו לאמה ולא מצא מים, והיה מדבק לשונו לחכו בצמא. עוללים שאלו לחם וגו', רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אמר אם אין מי שיתן להם מי ינחמם, כמה דאת אמר (ירמיה טז, ז): ולא יפרסו להם על אבל. רבי נחמיה אמר, אין מי שיתן להם פרוסה של לחם, כמה דאת אמר (ישעיה נח, ז): הלוא פרס לרעב לחמך. ורבנן אמרין אין להם מי שעומד בשורה, כמה דאת אמר (ויקרא יא, ג): כל מפרסת פרסה.
(ט) ויגדל עון בת עמי, רבי יהושע ברבי נחמיה בשם רבי אחא אמר, נאמר בשבט יהודה ובנימין מה שלא נאמר בסדומיים, בסדומיים כתיב (בראשית יח, כ): וחטאתם כי כבדה מאד, אבל בשבט יהודה ובנימין נאמר (יחזקאל ט, ט): ויאמר אלי עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד. אמר רבי תנחומא אית לי חורי: ויגדל עון בת עמי מחטאת סדם ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים, אותן לא פשטו ידיהם במצוות, ואלו פשטו ידיהם במצוות, הדא הוא דכתיב: ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן, וכל כך למה, בשביל שהיו לברות למו.
(י) זכו נזיריה משלג, אלו שהיו שותין את השלג. צחו מחלב, אלו שהיו שותין את החלב. אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם, ספיר זה דבר קל הוא, אמר רבי פנחס מעשה באדם אחד שהלך למכר ספיר ברומי, אמר לו הלוקח על מנת לבדקו אקחנו, נתנו על גבי הסדן והתחיל מקיש עליו בפטיש, נבקע הסדן ונחלק הפטיש והספיר עמד במקומו [ספרים אחרים: ספיר גזרתם, אמר רבי יודן כל גזרה וגזרה שהיתה בירושלים היתה קשה כספיר, ואם תאמר רך הוא אמר רבי פנחס כו'].
(יא) חשך משחור תארם. רבי אבא בר כהנא אמר כהדא חרתא, ורבי לוי אמר כהדא נאגא. לא נכרו בחוצות, אמר רבי אליעזר ברבי צדוק אראה בנחמה אף על פי כן שהיה אבא כל אותן השנים אחר חרבן לא חזר גופו עליו כמות שהיה, לקים מה שנאמר: צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ. [ספרים אחרים: לא נכרו בחוצות, אמר רבי אליעזר בר צדוק מעשה בעני אחד שבא ועמד על פתח בית אבא, אמר לי אבא צא וראה שמא מבני ירושלים הוא, הלכתי ומצאתי אותה אשה שנשל שערה, ולא היה אדם יודע אם זכר אם נקבה היא, ולא היתה תובעת אלא דבלה, לקים מה שנאמר: לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם).
(יב) טובים היו חללי חרב, בחרבן ראשון שהיו מתים מריח עוכבניין, אבל בחרבן האחרון לא היו עוכבניין, מה היו עושין להם, היו מביאים גדיים וצולין אותן במערבה של עיר, והיה אותו הריח מפעפע בהם והיו מתים, לקים מה שנאמר: שהם יזבו מדקרים מתנובות שדי.
(יג) ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן. רבי הונא בשם רבי יוסי אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לא הניחו אותי לפשט ידי בעולמי, כיצד, היתה לאחת מהן ככר אחת והיה בה כדי שתאכלנה היא ובעלה יום אחד, וכיון שמת בנה של שכנתה, היתה נוטלת אותו הככר ומנחמה אותה בה, והעלה עליהם הכתוב כאלו בשלו ילדיהן למצוות, הדא הוא דכתיב: ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן, וכל כך למה בשביל שהיו לברות למו.
(יד) כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו, אמר רבי ארבע שפיכות לטובה וארבע שפיכות לרעה. ארבע שפיכות לטובה, שנאמר (זכריה יב, י): ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלים רוח חן ותחנונים, (יואל ג, א): והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגו' וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי, (יחזקאל לט, כט): ולא אסתיר עוד פני מהם אשר שפכתי את רוחי על בית ישראל נאם אדני אלהים. וארבע שפיכות לרעה, שנאמר (ישעיה מב, כה): וישפך עליו חמה אפו, וביחזקאל כתיב (יחזקאל ט, ח): בשפכך את חמתך על ירושלים, וכתיב (איכה ב, ד): שפך כאש חמתו, והדין: כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו. ויצת אש בציון, כתיב (תהלים עט, א): מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך, לא הוה קרא צריך למימר אלא בכי לאסף, נהי לאסף, קינה לאסף, ומה אומר מזמור לאסף, אלא משל למלך שעשה בית חפה לבנו וסידה וכירה וצירה, ויצא בנו לתרבות רעה, מיד עלה המלך לחפה וקרע את הוילאות ושבר את הקנים, ונטל פדגוג שלו איבוב של קנים והיה מזמר. אמרו לו, המלך הפך חפתו של בנו ואת יושב ומזמר, אמר להם מזמר אני שהפך חפתו של בנו ולא שפך חמתו על בנו. כך אמרו לאסף הקדוש ברוך הוא החריב היכל ומקדש ואתה יושב ומזמר, אמר להם מזמר אני ששפך הקדוש ברוך הוא חמתו על העצים ועל האבנים ולא שפך חמתו על ישראל, הדא הוא דכתיב: ויצת אש בציון ותאכל יסדתיה.
(טו) לא האמינו מלכי ארץ כל ישבי תבל, ארבעה מלכים היו, מה שתבע זה לא תבע זה, ואלו הן: דוד, ואסא, יהושפט, וחזקיהו. דוד אמר (תהלים יח, לח): ארדוף אויבי ואשיגם וגו', אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה כן, הדא הוא דכתיב (שמואל א ל, יז): ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם. מהו למחרתם, רבי יהושע בן לוי אמר לשתי לילות ויום אחד, והיה הקדוש ברוך הוא מאיר לו בלילות בזיקין וברקים, כמה דתנינן תמן על הזיקין ועל הזועות ועל הברקים, הדא הוא דכתיב (תהלים יח, כט): כי אתה תאיר נרי וגו'. עמד אסא ואמר, אין בי כח להרג להם, אלא אני רודף אותם ואתה עושה. אמר לו אני עושה, שנאמר (דברי הימים ב יד, יב): וירדפם אסא וגו' כי נשברו לפני ה' ולפני מחנהו וישאו שלל הרבה מאד, לפני אסא אין כתיב כאן אלא לפני ה' ולפני מחנהו. עמד יהושפט ואמר, אני אין בי כח לא להרג ולא לרדף, אלא אני אומר שירה ואתה עושה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה, שנאמר (דברי הימים ב כ, כב): ובעת החלו ברנה ותהלה וגו'. עמד חזקיהו ואמר, אני אין בי כח לא להרג ולא לרדף ולא לומר שירה, אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה, שנאמר (מלכים ב יט, לה): ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו'. כמה נשתיר מהם, רב אמר עשרה, שנאמר (ישעיה י, יט): ונער יכתבם, שכן דרכו של נער להיות כותב יו"ד. רבי אליעזר אומר ששה, שכן דרכו של נער להיות שורט שריטה. רבי יהושע אומר חמשה, שנאמר (ישעיה יז, ו): שנים שלשה גרגרים בראש אמיר. רבי יהודה ברבי סימון אמר תשעה, הדא הוא דכתיב (ישעיה יז, ו): ארבעה חמשה בסעפיה פריה. רבי תנחום בר חנילאי אמר ארבעה עשר, הדא הוא דכתיב (ישעיה יז, ו): שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעפיה פריה. בין כדברי אלו בין כדברי אלו הכל מודים שנבוכדנצר אחד מהם היה, אלא כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא עלה והחרב בית המקדש, אמר לא בעי אלא מצמצמא יתי מיעבד לי כמה דעבד לסבי, מה עשה בא וישב בדפני של אנטוכיא, ושלח נבוזראדן רב טבחים להחריב את ירושלים, עשה שם שלש שנים ומחצה, בכל יום מקיף את ירושלים ולא היה יכול לכבשה, וכיון שלא היה יכול לכבש בקש לחזר, נתן הקדוש ברוך הוא בלבו התחיל ממדד בחומה והיתה שוקעת בכל יום טפחים ומחצה עד ששקעה כלה, וכיון ששקעה כלה נכנסו השונאים לירושלים, על אותה שעה הוא אומר: לא האמינו מלכי ארץ כל יושבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלים.
(טז) מחטאת נביאיה, רבי יודן שאל לרבי אחא היכן הרגו את זכריה בעזרת ישראל או בעזרת נשים, אמר לו לא בעזרת ישראל ולא בעזרת נשים, אלא בעזרת כהנים, ולא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל, תמן כתיב (ויקרא יז, יג): ואיש איש מבית ישראל אשר יצוד ציד חיה או עוף וגו' וכסהו בעפר, ברם הכא כתיב (יחזקאל כד, ז): כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר. וכל כך למה, להעלות חמה לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות. שבע עברות עברו ישראל באותו היום, הרגו כהן, ונביא, ודין, ושפכו דם נקי, וחללו את השם, וטמאו את העזרה, ושבת ויום הכפורים היה. וכיון שעלה נבוזראדן חזייה לדמיה דזכריה דהוה קא רתיח, אמר להון מאי האי, אמרו ליה דם פרים וכבשים. אייתי פרים וכבשים ולא אידום, אייתי כל מיני דמים ולא אידום, אמר להון אי אמריתו לי מוטב ואי לא אנא מסריקנא לבישרא דהנך אינשי במסריקין דפרזלא, ולא אמרו ליה. והשתא דאמר להו הכי, אמרו ליה מה נכסי מינך, נבייא כהנא הוה לן, והוה מוכיח לן לשום שמיא קבילו לא קבילנא מיניה אלא קאימנא עילויה וקטלינן ליה. אמר להון אנא פייסנא ליה. אייתי סנהדרי גדולה שחט עילויה ולא נח. שחט סנהדרי קטנה עילויה ולא נח. אייתי פרחי כהנה שחט עילויה ולא נח. שחט תינוקות של בית רבן עילויה ולא נח. גחין עילויה אמר ליה: זכריה, טובים שבעמך אבדתי רצונך שיאבדו כלם, לאלתר נח. והרהר נבוזראדן הרשע תשובה ואמר ומה מי שמאבד נפש אחת מישראל כך כתיב בו (בראשית ט, ו): שפך דם האדם באדם דמו ישפך, אותו האיש שאבד נפשות הרבה על אחת כמה וכמה. מיד נתמלא הקדוש ברוך הוא רחמים ורמז לדם ונבלע במקומו. על אותה שעה הוא אומר: מחטאת נביאיה עונת כהניה השפכים בקרבה דם צדיקים.
(יז) נעו עורים בחוצות, סומין שבהם אמרו מי יראה לנו אותו מקום שהרגו את זכריה שנלך ונחבקנו ונשקנו, לקים מה שנאמר: נעו עורים בחוצות נגאלו בדם. חגרין שבהם מה היו אומרין מי יראה לנו את הדם של זכריה שנלך ונפרכס בה, לקים מה שנאמר: בלא יוכלו יגעו בלבשיהם.
(יח) סורו טמא קראו למו, רבי חנינא פתר קרא בבנות ציון, הדא הוא דכתיב (ישעיה ג, טז): ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון וגו', הויין שייפן ברומיהון ומהלכן בגסות הרוח. ותלכנה נטויות גרון, כשהיתה אחת מהן לובשת את תכשיטיה, היתה מטה מכאן ולכאן את גרונה בשביל להראות את תכשיטיה. ומשקרות עינים, רבי אסי דקיסרין אמר שהיו משקרות את עיניהם בסיקרא, ורבי שמעון בן לקיש אמר בקלורית אדמה. הלוך וטפוף תלכנה, כשהיתה אחת מהן ארכה, היתה מביאה שתי קצרות אחת מכאן ואחת מכאן, כדי שתראה טפה על גביהן. וכשהיתה אחת מהן קצרה, היתה לובשת קרקוסין עבים כדי שתראה ארכה. וברגליהם תעכסנה, רבי יוסי אומר שהיתה צרה צורת דרקון על מנעליה. ורבנן אמרין שהיתה מביאה זפק של תרנגול וממלא אותו אפרסמון ונותנת אותו בין עקבה למנעלה, וכשהיתה רואה כת של בחורים היתה דופקת עליו והיה אותו הריח מפעפע בהן כארס הזה של עכנא. והיה ירמיה אומר להם עשו תשובה עד שלא יבואו אויבים, אמרו לו אם יבואו אויבים עלינו מה הן יכולין לעשות לנו, הדא הוא דכתיב (ישעיה ה, יט): האמרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה. דוכסא רואה אותי ונוטלני ומושיבני עמו בקרונין, אמרה לירמיה נדע דמאן יהא קיימת או דילן או דיליה. וכיון שגרמו עונות ובאו שונאיהן, היו מתקשטות ויוצאות לפניהם כזונות, דוכסא רואה אותה ונוטל אותה, אפרכוס רואה אותה ונוטל אותה, איסטרטוליס רואה אותה ונוטל אותה ומושיבה עמו בקירונין. אמר הקדוש ברוך הוא ולא קימא דידי וקימא דילהון, מה עשה (ישעיה ג, יז): ושפח ה' קדקד בנות ציון, רבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא, רבי אלעזר אמר הלקה אותן בצרעת, הא מה דאת אמר (ויקרא יד, נו): ולשאת ולספחת ולבהרת, רבי יוסי בר חנינא אמר העלה על ראשיהם משפחות משפחות של כנים. ורבי חיא בר אבא אמר עשאן שפחות מכודניות, מהו מכודניות, אמהן משעבדן. רבי ברכיה וחלפי בר זביד בשם רבי איסי, מהו ושפח, ושפע, כדי לשמר זרע קדש שלא יתערב בעמי הארצות, אמר הקדוש ברוך הוא יודע אני שאין עובדי כוכבים בדילין מן הצרעת, מה עשה (ישעיה ג, יז): וה' פתהן יערה, רמז הקדוש ברוך הוא למעינם והיה מוציא דם עד שממלא כל הקרונין, והיה אותו השלטון נועצה ברמח ונותנה לפני קרונין, והיתה קרונין עוברת עליהן ומפסקתן, הוא שירמיה אומר: סורו טמא קראו למו סורו סורו אל תגעו, רבי אבא אמר לשון יוני הוא סירון סירון. כי נצו גם נעו, רבי חנינא אמר לא גלו ישראל עד שנאצו להקדוש ברוך הוא. ורבי סימון אמר לא גלו ישראל עד שנעשו בעלי מצות להקדוש ברוך הוא.
(כ) עודינו תכלינה עינינו, מה היו עושין עשרת השבטים, היו משלחין שמן למצרים, ומביאין תבואה, ומשלחין לבבל, שאם יבואו שונאים יהיה להם כדי לסיען, הדא הוא דכתיב (הושע יב, ב): וברית עם אשור יכרתו ושמן למצרים יובל. פעם אחת באו שונאין ושלחו אצל פרעה נכה כשהוא מפרש בים הגדול, רמז הקדוש ברוך הוא לשלדותיהן והיו שטין על פני המים, אמרו אלו לאלו מה טיבן של שלדות הללו, אמר להם אבותיהם של אלו תחת אבותיכם עמדו, ועמדו והטביעו אותם במים. אמרו וכך עשו לאבותינו ואנחנו הולכים ומסיעין להם, מיד חזרו, הדא הוא דכתיב (ירמיה לז, ז): הנה חיל פרעה היצא לכם לעזרה שב לארצו מצרים, לכך נאמר: בצפיתנו צפינו אל גוי לא יושע.
(כב) קלים היו רדפינו מנשרי שמים, טרכינוס שחיק עצמות ילדה אשתו בליל תשעה באב, והיו כל ישראל אבלים. נשתתק הולד בחנכה, אמרו ישראל נדליק, או לא נדליק, אמרו, נדליק, וכל מה דבעי לימטי עלן ימטא. אדליקו, אזלון ואמרון לישן ביש לאשתו של טרכינוס, אילין יהודאין כד ילידת הוון מתאבלין, וכד מיית ולדא אדליקו בוצינייא. שלחה וכתבה לבעלה, עד דאת מכבש ברבריין בא וכבש אילין יהודאין דמרדו בך, סליק לאילפא וחשיב למיתי בעשרה יומין ואייתיתיה רוחא בחמשא יומין, אתא ואשכחינון דהוו עסקין בהדין פסוקא (דברים כח, מט): ישא ה' עליך גוי מרחק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר, אמר להו אנא הוא נשרא דחשיבית למיתי בעשרה יומין ואייתתני רוחא בחמשא יומין, הקיפן לגיונותיו והרגן. אמר לנשים השמעו ללגיונותי ואם לאו אני עושה לכם כדרך שעשיתי לאנשים, אמרו עביד בארעאי מה דעבדת בעילאי, מיד הקיפן לגיונותיו והרגן, ונתערבו דמים של אלו בדמים של אלו, והיה הדם בוקע והולך עד שהגיע לקיפרוס נהר. על ההרים דלקנו, רבי איבו אמר שהיו דולקין אחר המעביות. רבי יעקב דכפר חנין אמר אלו שהציתו אש בירושלים. ורבנן אמרי אלו דולקיהן של ישראל, לכך נאמר: על ההרים דלקנו.
(כג) רוח אפינו משיח ה', רבי ורבי ישמעאל ברבי יוסי היו יושבים ופושטין במגלות קינות ערב תשעה באב שחל להיות בשבת עם חשכה, שירו בה אלפא ביתא אחת, אמרו אנו יוצאים וגומרין אותה למחר, וכשעלה רבי לביתו נכשל באצבעו, אמר על עצמו (תהלים לב, י): רבים מכאובים לרשע, אמר לו רבי ישמעאל ברבי יוסי אלו היינו עוסקין בענין הזה והגיעך כך, כך הייתי אומר, עכשיו על אחת כמה וכמה, רוח אפינו וגו'. כיון שעלה רבי לביתו נתן על המכה ספוג יבש וקשר עליה גמי בחוץ, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי ממנו למדנו שלשה דברים, לא שספוג מרפא אלא שהוא משמר את המכה, גמי מבית מוכן, ואין קורין בכתבי הקדש אלא מן המנחה ולמעלה, אבל שונין בהם ודורשין בהם, ואם היו צריכין לבדק ולקרות מביאין וקורין. שמואל אמר חרס כל שהוא, רבי זעירא בשם רבי שמואל אמר מגופת חבית וחרסית, מתר לטלטלן בשבת, השליכן לאשפה, אסור לטלטלן בשבת. (תהלים לב, י): והבוטח בה' חסד יסובבנו, רבי אלעזר בצראה ורבי תנחום בשם רבי אחא אמרו אפלו רשע וחוזר בו הקדוש ברוך הוא מקבלו, שנאמר: והבוטח בה' חסד יסובבנו.
(כה) תם עונך בת ציון, רבי חלבו בשם רבי יוחנן אמר טובה היתה הסרת טבעתו של פרעה על ישראל במצרים מארבעים שנה שנתנבא עליהם משה, לפי שבזה היתה גאלה, ובזה לא היתה גאלה. רבי שמעון בן לקיש אמר טובה היתה הסרת טבעתו של אחשורוש על ישראל במדי מששים רבוא נביאים שנתנבאו בימי אליהו, למה, שבזה היתה גאלה ובזה לא היתה גאלה. ורבנן אמרי טובה היתה מגלת קינות על ישראל, מארבעים שנה שנתנבא עליהם ירמיה, למה, שבה נטלו ישראל איפוכי שלמה על עונותיהם ביום שחרב בית המקדש, הדא הוא דכתיב: תם עונך בת ציון. פקד עונך בת אדום. אמר רבי פנחס בשם רבי הושעיא למה נבראו היסורים, להתלות בית דאית להון למיזל, הדא הוא דכתיב: תם עונך בת ציון פקד עונך בת אדום גלה על חטאתיך. ודכוותיה לקים מה שנאמר (דברים ז, טו): והסיר ה' ממך כל חלי וגו', ואמר רבי פנחס בשם רבי הושעיא למה נבראו היסורין להתלות בית דאית להון למיזל, הדא הוא דכתיב: ונתנם בכל שנאיך. ודכוותיה (עובדיה א, א): חזון עבדיה כה אמר ה' אלהים לאדום שמועה שמענו מאת ה' וציר בגוים שלח קומו ונקומה עליה וגו', והדין פסוקא; תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך וגו'. סליק אלפא ביתא רביעאה