רב פתח (דברים כח, סו): והיו חייך תלאים לך מנגד, רבנן ורבי ברכיה, רבנן אמרי והיו חייך תלאים לך, זה שהוא לוקח חטים לשנה. (דברים כח, סו): ופחדת לילה ויומם, זה שהוא לוקח חטין מן הסידקי. ולא תאמין בחייך, זה שהוא לוקח לו מן הפלטר. ורבי ברכיה אמר: והיו חייך תלאים לך, זה שהוא לוקח לו חטים לשלש שנים. ופחדת לילה ויומם, זה שהוא לוקח לו חטים לשנה. ולא תאמין בחייך, זה שהוא לוקח לו חטים מן הסידקי. מתיבין רבנן לרבי ברכיה והלוקח מן הפלטר מהו, אמר להם לא דברה תורה במתים. דבר אחר, והיו חייך תלאים לך מנגד, זה שהוא נתון בדיוטי של קיסרין. ופחדת לילה ויומם, זה שהוא יוצא לדון. ולא תאמין בחייך, זה שהוא יוצא להצלב. רב פתר קרייה בהמן, והיו חייך תלאים לך מנגד, מעת לעת מהסרת טבעת. ופחדת לילה ויומם, בשעה שהכתבים פורחין. ולא תאמין בחייך (אסתר ג, יד): להיות עתדים ליום הזה.
בבקר תאמר מי יתן ערב (דברים כח, סז), בבקרה של בבל תאמר מי יתן ערבה. בבקרה של מדי תאמר מי יתן ערבה, בבקרה של יון תאמר מי יתן ערבה, בבקרה של אדום תאמר מי יתן ערבה. דבר אחר, בבקר תאמר מי יתן ערב, בבקרה של בבל תאמר מי יתן ערבה של מדי, ובבקרה של מדי תאמר מי יתן ערבה של יון, ובבקרה של יון תאמר מי יתן ערבה של אדום. למה, מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה.
והשיבך ה' מצרים באניות (דברים כח, סח). אמר רבי יצחק באניות, בעניות ממעשים טובים. ולמה למצרים, שכעור ורע יש לעבד כשהוא חוזר לרבו הראשון. אמר רבי שמעון בן יוחאי בשלשה מקומות הקדוש ברוך הוא מזהיר לישראל שלא יחזרו למצרים, הראשון שנאמר (שמות יד, יג): כי אשר ראיתם את מצרים וגו', והשני כתיב (דברים יז, טז): וה' אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה, והדין שלישי, דכתיב: והשיבך ה' מצרים באניות. בשלשתן כפרו ובשלשתן לקו. הראשונה בימי סנחריב, שנאמר (ישעיה לא, א): הוי הירדים מצרים לעזרה, מה כתיב בתריה: ומצרים אדם ולא אל. שנית, בימי יוחנן בן קרח, שנאמר (ירמיה מב, טז): והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה וגו'. והשלישית בימי טרכינוס שחיק עצמות, ילדה אשתו בליל תשעה באב והיו כל ישראל אבלים, נשחק הולד בחנכה, אמרו ישראל נדליק או לא נדליק, אמרו נדליק וכל מה דבעי לימטי עלן ימטי, אדליקו, אזלון ואמרון לישנא ביש לאשתו של טרכינוס, אילין יהודאין כד ילידת הוו מתאבלין, וכד מיית ולדא אדליקו בוצינין. שלחה וכתבה לבעלה עד דאת מכבש ברבריין, בוא וכבוש אילין יהודאין דמרדו בך. סליק לאילפא וחשב למיתי בעשרה יומין, ואייתיה רוחא בחמשה יומין, אתא ואשכחינון דהוו עסיקין בהדין פסוקא (דברים כח, מט): ישא ה' עליך גוי מרחק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר, אמר להון אנא הוא נשרא דחשיבית למיתי בעשרה יומין ואיתיתני רוחא בחמשה יומין, הקיפון לגיונותיו והרגן. ואין קונה, למה אין קונה, רב אמר על ידי שלא הקניתם דברי הברית, שאין בכם מי קונה דברי חמשה ספרי תורה, מנין של קונה. אמר רבי שמואל בר נחמן על ידי שחזרתי על כל האמות שבעולם ואין מי קונה דברי תורה כיוצא בכם. אמר רבי שמואל בר יצחק אתם יש לכם קנין באמות העולם, שנאמר (ויקרא כה, מה): וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו, אבל לאמות אין להם קנין בכם. ולמה יש לכם קנין באמות העולם, על ידי שהקניתם אלה דברי הברית. ולמה אמות העולם אין להן קנין בכם, על ידי שלא קנו אלה דברי הברית. אמר רבי יונתן אתם יש לכם פטרונות, ומה הן אלה דברי הברית. אמר רבי יודא אתם טמיקא אתם, הלוקח לו עבד מן הטמיקא שוב אינו מתחיב בנפשו, שכן אחשורוש אומר לאשתו (אסתר ח, ז): הנה בית המן נתתי לאסתר, ואמר רבי יודא בר רבי סימון על דפשט ידיה בטמיקא כן הוה ליה. אמר רבי יצחק מעשה בפרוצפיה באשה אחת שהיתה פודה את השבויים, באתה שבויה אחת ופדאתה, שניה, ופדאתה, וכיון שמטה ידה ולא היתה יכולה לפדות, מיד הקיפוה לגיונות והרגוה, וכל כך למה, כדי לזרז השבאים הבאים. רבי לוי ורבי יצחק, רבי לוי אומר מי לקח לו חבר ולמחר הוא להריגה, מי לקח לו אשה ולמחר היא להריגה. רבי יצחק אמר לעבדים ולשפחות אי אתם נקנין, אבל אתם נקנין להשמיד להרג ולאבד, שכן אסתר אומרת לאחשורוש: ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו וגו'. שכן כתב לנו משה רבנו בתורה (דברים כח, סח): והתמכרתם שם לאיביכם לעבדים ולשפחות ואין קונה, שמא להשמיד להרג ולאבד, כיון שראו הכל התחילו צווחין ווי, ויהי, ווי שהיה בימי אחשורוש.
שמואל פתח (ויקרא כו, מד): ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם. לא מאסתים בבבל, ולא געלתים במדי, לכלותם ביון, להפר בריתי אתם במלכות הרשעה. כי אני ה' אלהיהם לעתיד לבוא. תני רבי חיא, לא מאסתים בימי אספיאנוס, ולא געלתים בימי טרקווינוס, לכלתם בימי המן, להפר בריתי אתם בימי רומיים, כי אני ה' אלהיהם בימי גוג ומגוג.
רבי יודא בר רבי סימון פתח (עמוס ה, יט): כאשר ינוס איש מפני הארי, רבי הונא ורבי אחא בשם רבי חמא בר רבי חנינא, כאשר ינוס איש מפני הארי וגו' זו בבל, על שם (דניאל ז, ד): קדמיתא כאריה, ופגעו הדוב זו מדי, על שם (דניאל ז, ה): וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב. רבי יוחנן אמר לדב כתיב, דא היא דעתיה דרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן (ירמיה ה, ו): על כן הכם אריה מיער זו בבל, (ירמיה ה, ו): זאב ערבות ישדדם זו מדי. נמר שקד על עריהם זו יון. (ירמיה ה, ו): כל היוצא מהנה יטרף זו אדום, (עמוס ה, יט): ובא הבית זה יון, שהיה הבית קים. ונשכו הנחש זו אדום, שנאמר (ירמיה מו, כב): קולה כנחש ילך, וכן הוא אומר (שיר השירים ה, ב): פתחי לי אחתי זו בבל. רעיתי זו מדי. יונתי ביון. תמתי באדום, שכל ימי יון היה בית המקדש קים, והיו ישראל מקריבין בו תורים ובני יונה על גבי המזבח. רבי פנחס ורבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא פתרין, כתיב (תהלים יח, ז): בצר לי אקרא ה' בבבל, ואל אלהי אשוע במדי, ישמע מהיכלו קולי ביון. דאמר רבי הונא לגרמיה, יונתי במלכות יון, שכל ימי יון היה ההיכל קים והיו ישראל מקריבין תורים ובני יונה על גבי המזבח. הוי: ישמע מהיכלו קולי ושועתי לפניו תבוא באזניו במלכות אדום. דבר אחר, כאשר ינוס איש מפני הארי זה נבוכדנצר, ופגעו הדב זה בלשצר, ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש זה המן, שהיה נושף עמא כנחש, הדא הוא דכתיב (עזרא ד, ח): רחום בעל טעם ושמשי ספרא זה בנו של המן. (עזרא ד, ח): כתבו אגרה חדה לארתחששתא מלכא כנמא, ומה כתיב בה (עזרא ד, כא): כען שימו טעם לבטלא וגו' (עזרא ד, יג): מנדה זו מדת הארץ, בלו זו פרוגינון, והלך זו אנגריא, ואפתם מלכים תהנזק. רב הונא ורבי פנחס אמרין אפלו דברים שהמלכות מתפתה בהם, כגון בי טיאטראות ובי קרקסאות היא מזקת, כיון ששלח שמע ובטל מלאכת בית המקדש, וכיון שראו כך התחילו הכל צווחין ווי, ויהי בימי אחשורוש.
רבי יצחק פתח (משלי כט, ב): ברבות צדיקים ישמח העם ובמשל רשע יאנח עם, בשעה שהצדיקים נוטלין גדלה, חדוה ושמחה בעולם, וה וה בעולם, והמלך דוד, וה שמלך דוד. והמלך שלמה, וה שמלך שלמה. והמלך אסא, וה שמלך אסא. אלו במלכי ישראל, במלכי אמות העולם מנין, שנאמר (עזרא א, ד): והמלך כורש, וה שמלך כורש. ובשעה שהרשעים נוטלין גדלה, ווי ואנחה וחרון אף בעולם, (מלכים א טז, כח): וימלך אחאב בן עמרי, ווי שמלך אחאב בן עמרי. וימלך הושע בן אלה, ווי שמלך הושע בן אלה, (ירמיה לז, א): וימלך מלך צדקיהו בן יאשיהו, ווי שמלך צדקיהו בן יאשיהו. במלכי אמות העולם, שנאמר ויהי בימי אחשורוש, ווי שמלך אחשורוש.
רבי לוי פתח (במדבר לג, נה): ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם, מדבר בשאול, בשעה שאמר לו שמואל (שמואל א טו, ג): עתה לך והכית את עמלק, אמר ליה אזלת זכאה ואתית חייבא וחסת עלוי, שנאמר (שמואל א טו, ט): ויחמל שאול והעם על אגג, והא צמחא קיימא מיניה שהוא עושה לכם דברים קשים, לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם, ואיזה זה, זה המן, שאמר: להשמיד להרג ולאבד, וכיון שראו הכל כן, התחילו צווחין ווי, ויהי בימי אחשורוש.
רבי חנינא בר אדא פתח (קהלת י, יב): דברי פי חכם חן זה כורש, שנאמר (עזרא א, ב): כה אמר כרש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה. (קהלת י, יב): ושפתות כסיל תבלענו, שאמר (עזרא א, ג): הוא האלהים אשר בירושלים, (קהלת י, יג): תחלת דברי פיהו סכלות, מה הסכלות (עזרא א, ג): מי בכם בכל עמו יהי אלהיו עמו. (קהלת י, יג): ואחרית פיהו הוללות רעה, די גזר ואמר די עבר פרת עבר ודי לא עבר לא יעבר. דבר אחר, תחלת דברי וגו', זה אחשורוש, שנאמר (עזרא ד, ו): ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה וגו', ואחרית פיהו וגו', שעלה ובטל מלאכת בית המקדש, כיון שראו הכל כן התחילו צווחין ווי, ויהי בימי אחשורוש.
רבי יודא ברבי סימון פתח (איוב לד, ל): ממלך אדם חנף ממקשי עם, רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר בשעה שהמלך חנף ומושל על הבריות, ממקשי עם, מן קשיותיהן וחוביהן דבריתא די לא עבדין רעותיה דברייא עלמא, רבי שמעון בן לקיש אומר נוח להן לבריות להגדיל להן כנפים ולפרח באויר, ואל ימסרו וישתעבדו תחת יד מלך חנף. דבר אחר, ממלך אדם חנף, זה אחשורוש, שהיה חנף, שהרג את אשתו מפני אוהבו, ופעם אחרת הרג את אוהבו מפני אשתו. אבא אורין איש צידן אמר חמשה דברים משם רבן גמליאל, מן דסגו דייני שקרא סגון סהדי שקרא. מן דסגון דלטוריא סגין ממונהון דברייתא מתבזזה. מדסגו אפייא חציפתא, איתנסיב הודא והדרא ויקרא מן ברייתא. מן דאכעסון בניא חביביא עובדיהון קדם אבוהון דבשמיא, אקים עליהון מלכא חנפא ויתפרע מנהון, ואי זה זה אחשורוש. וכיון שראו הכל כן, התחלו צווחין וי, ויהי בימי אחשורוש.
רבי ברכיה פתח (ישעיה מא, ד): מי פעל ועשה קרא הדרות מראש וגו', מתחלת בריתו של עולם התקין הקדוש ברוך הוא לכל אחד ואחד מה שראוי לו, אדם ראש ליצורים, קין ראש להורגים, הבל ראש לנהרגים, נח ראש לנמלטים, אברהם ראש למולים, יצחק ראש לנעקדים, יעקב ראש לתמימים, יהודה ראש לשבטים, יוסף ראש לחסידים, אהרן ראש לכהנים, משה ראש לנביאים, יהושע ראש לכובשים, עתניאל ראש למחלקים, שמואל למושחים, שאול לנמשחים, דוד ראש למנגנים, שלמה ראש לבונים, נבוכדנצר ראש למחריבים, אחשורש ראש למוכרים, המן ראש לקונים, וכיון שראוי הכל כן, התחלו צווחין ווי, ויהי בימי אחשורוש.
רבי תנחומא ורבי ברכיה ורבי חייא רבה בשם רבי אלעזר פתרין, המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה, כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צרה. ורבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן פתר מדרש זה עלה בידינו, כל מקום שנאמר ויהי בימי, אינו אלא צרה. אמר רבי שמואל בר נחמן וחמשה הן, (בראשית יד, א): ויהי בימי אמרפל, ומה צרה היתה שם עשו מלחמה וגו'. לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה, ובשבילו המלך נזקק למדינה, וכיון שבאו ברברין ונזדוגו לו, אמרו ווי שאין המלך נזקק למדינה כמות שהיה עושה. כך אברהם אבינו אוהבו של הקדוש ברוך הוא, (בראשית יב, ג): ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך. ובשבילו היה הקדוש ברוך הוא נזקק לכל עולמו, הדא הוא דכתיב (בראשית יד, ז): וישבו ויבאו אל עין משפט הוא קדש, לא בקשו להזדוג אלא לגלגל עינו של עולם, עין שעשתה מדת הדין בעולם בקשו לסמותה, הוא קדש, אמר רבי אחא הוא כתיב, הוא שקדש שמו של הקדוש ברוך הוא וירד לכבשן האש, כיון שראו הכל שבאו כל המלכים ונזדוגו לו, התחילו צווחין ווי, ויהי בימי אמרפל. (רות א, א): ויהי בימי שפט השפטים, ומה צרה היתה שם, ויהי רעב בארץ, למדינה שהיתה חיבת ליפס של מלך, ושלח המלך גבאי טמיון לגבותה, מה עשו בני המדינה, תלו אותו והכו אותו וגבו אותה. אמרו ווי לכשירגיש המלך בדברים הללו, מה ששלוחו של מלך מבקש לעשות לנו עשינו לו. כך כשהיה אחד מישראל היה עושה דברים שלא כראוי מוליכין אותו אל הדין, ומה שהדין מבקש לעשות לנשפט היה הנשפט עושה לדין, אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם מבזים את שופטיכם חייכם שאני מביא עליכם דבר שאין אתם יכולין לעמד בו, ואיזה זה, זה הרעב, שנאמר: ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ. (ישעיה ז, א): ויהי בימי אחז, ומה צרה היתה שם, דכתיב (ישעיה ט, יא): ארם מקדם ופלשתים מאחור, למלך שמסר בנו לפדגוג והיה פדגוגו שונא אותו, אמר אם אני הורגו אני מתחיב מיתה למלך, אלא הריני מושך מינקתו ממנו והוא מת מאליו. כך אמר אחז אם אין גדיים אין תישים אם אין תישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה אם אין רועה אין עולם מתקים, כך היה אחז סבור ואומר אם אין קטנים אין גדולים, אם אין גדולים אין תלמידים, אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים אין זקנים, אם אין זקנים אין תורה, אם אין תורה אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, אם אין בתי כנסיות ומדרשות אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בעולם, מה עשה עמד ונעל כל בתי כנסיות ומדרשות שלא להתעסק בתורה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ח, טז): צור תעודה חתום תורה בלמדי. רבי הונא בשם רבי אלעזר אמר למה נקרא שמו אחז, שאחז בתי כנסיות ומדרשות. רבי יעקב בר אבא בשם רבי אחא שמע לה מן הדין קרא, דכתיב (ישעיה ח, יז): וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו, אין לך שעה שהיתה קשה לישראל כאותה שעה, שנאמר (דברים לא, יח): ואנכי הסתר אסתיר את פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה וגו', ומאותה שעה קויתי לו, דכתיב: כי לא תשכח מפי זרעו, ומה את מועיל (ישעיה ח, יח): הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאתות ולמופתים בישראל, וכי ילדיו היו והלא לא היו אלא תלמידיו, אלא מכאן שתלמידו של אדם נקרא בנו, וכיון שראו הכל שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, התחילו אומרים ווי, ויהי בימי אחז. (ירמיה א, ג): ויהי בימי יהויקים בן יאשיהו, מה צרה היתה שם (ירמיה ד, כג): ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו וגו', למלך ששלח כתבים ממדינה למדינה ובכל מדינה ומדינה שהיו מגיעים כתביו של מלך היו מחבקים ומנשקים אותם עומדים על רגליהם ופורעים ראשיהם וקורין אותם ביראה באימה ברתת ובזיע, וכיון שהגיעו למדינתו של מלך קראום וקרעום ושרפום. הדא הוא דכתיב (ירמיה לו, כג): ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה וגו', כתלתא או כארבעה פסוקים, וכיון שהגיעו לפסוק החמישי היו צריה לראש, מיד (ירמיה לו, כג): יקרעה בתער הספר והשלך אל האש אשר אל האח וגו', וכיון שראו הכל כך התחילו צווחין ווי, ויהי בימי יהויקים, ויהי בימי אחשורוש, מה צרה היתה שם, להשמיד להרג ולאבד. למלך שנכנס בכרם ונזדוגו לו שלשה שונאים, הראשון התחיל מקטף בעוללות, השני התחיל מזנב באשכולות, והשלישי התחיל עוקר בגפנים. כך פרעה הרשע התחיל מקטף בעוללות, הדא הוא דכתיב (שמות א, כב): ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו. נבוכדנצר שחיק עצמות התחיל מזנב באשכולות, הדא הוא דכתיב (מלכים ב כד, טז): והחרש והמסגר אלף. רבי ברכיה בשם רבי יהודה החרש אלף והמסגר אלף. ורבנן אמרי החרש והמסגר אלף. רבי יודא ברבי סימון אמר אלו תלמידי חכמים. ורבי שמואל בר רבי יצחק אמר אלו הבליוטין. המן הרשע שחיק מחיק התחיל עוקר בגפנים, הדא הוא דכתיב: להשמיד להרג ולאבד, בקש לקעקע ביצתן של ישראל, בעא דיזבון בכל ביתא, וכיון שראו הכל כן, התחלו צווחין ווי, ויהי בימי אחשורוש. שמעון בר אבא בשם רבי יונתן אמר כל מקום שנאמר ויהי, משמש צרה ושמחה, אם צרה אין צרה כיוצא בה, אם שמחה אין שמחה כיוצא בה. אתא רבי שמואל בר נחמן ועבדה פלגו, כל מקום שנאמר ויהי משמש צרה, וכל מקום שנאמר והיה, שמחה. אתיבון והא כתיב ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. אמר לון אף היא אינה שמחה, שלא זכה העולם להשתמש לאותה אורה. אמר רבי יודא ברבי סימון, אורה שנבראת ביום הראשון היה אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו, וכיון שצפה הקדוש ברוך הוא בדור אנוש ובדור המבול ובדור הפלגה שהן עתידין לחטוא לפניו, עמד וגנזה מהם, הדא הוא דכתיב (איוב לח, טו): וימנע מרשעים אורם, והיכן גנזה, בגן עדן, הדא הוא דכתיב (תהלים צז, יא): אור זרע לצדיק ולישרי לב שמחה. אתיבון ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, אמר לון אף הדא אינה שמחה, שכל מה שנברא ביום הראשון הן עתידין להבלות, הדא הוא דכתיב (ישעיה נא, ו): כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אתיבון והכתיב יום שני, יום שלישי, עד יום הששי, אמר לון אף הדא אינה שמחה, שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשיה, שאינן נעשין עשיה שלמה, כגון החטים צריכים להטחן, והחרדל והתרמוסין צריכין להמתק. אתיבון (בראשית לט, ב): ויהי ה' את יוסף, אמר לון אף הדא אינה שמחה, שמתוך כך נתגרתה אותה הדב. אתיבון (ויקרא ט, א): ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו, אמר לון אף הדא אינו טוב, שבאותו היום מתו נדב ואביהוא ובכו להם כל ישראל, שנאמר (ויקרא י, ו): ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה. אתיבון (במדבר ז, א): ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן, אמר לון אף הדא אינה שמחה, שנגנז בו בנינו של עולם. אתיבון (יהושע ז, א): ויהי ה' את יהושע, אמר לון אינה שמחה שבו ביום נהרג יאיר שהיה שקול כרבה של סנהדרין, הדא הוא דכתיב (יהושע ז, ה): ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש, שלשים וששה אנשים אין כתיב כאן אלא כשלשים וששה איש זה יאיר ששקול כרבה של סנהדרין, מה כתיב שם ויקרע יהושע שמלותיו. אתיבון (שמואל א יח, יד): ויהי דוד בכל דרכו משכיל, אמר לון אינה שמחה, שמתוך כך כתיב (שמואל א יח, ט): ויהי שאול עוין את דוד. אתיבון (דברי הימים א יז, א): ויהי כאשר ישב דוד בביתו, אמר לון אינה שמחה, שבאותו היום בא נתן הנביא ואמר לו (דברי הימים א יז, א): לא אתה תבנה לי הבית. אמרין ליה אמרינן דילן, אמר את דילך, אמר להם כתיב (יואל ד, יח): והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. (זכריה יד, ח): והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים. (ישעיה ז, כא): והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן. (מיכה ה, ז): והיה שארית יעקב בגוים. (ישעיה כז, יג): והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. (תהלים א, ג): והיה כעץ שתול על פלגי מים. אתיבון ליה (ירמיה לח, כח): והיה כאשר נלכדה ירושלים. אמר לון אף ההיא אינה צרה אלא שמחה, שבו ביום נולד מנחם ונטלו ישראל אפוכי על עונותיהן, דאמר רבי שמואל אפוכי גדולה נטלו ישראל על עונותיהן בשעה שחרב בית המקדש, הדא הוא דכתיב (איכה ד, כב): תם עונך בת ציון.
רב ושמואל, רב אמר כל מה שאמר הקדוש ברוך הוא, בו אמר, הדא הוא דכתיב (ישעיה יד, כב): והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד, שם זה נבוכדנצר, ושאר זה אויל מרודך, ונין זה בלשצר, ונכד זוהי ושתי. דבר אחר, שם זה הכתב שלהן, ושאר זה לשון, ונין ונכד בר ובר בר. ושמואל אמר כל מה שאמר הקדוש ברוך הוא, בו אמר, הדא הוא דכתיב (ירמיה מט, לח): ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים, מלך זו ושתי, ושרים אלו שבעת שרי פרס ומדי. רבי שמואל בר נחמני אמר (דברים כח, לו): יולך ה' אתך ואת מלכך, אם תאמר לבבל, והלא מבבל היו, אם כן למה נאמר: אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבתיך, אלא זו מדי, הוי ויהי בימי.