(א) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח, בן עזאי ורבי עקיבא, בן עזאי אמר זבוב אחד שמת אינו מבאיש ומביע שמן רוקח, אלא בחטא יחידי שחטא אבד ממנו טובה הרבה. דרש רבי עקיבא (ישעיה ה, יד): לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק, חקים אין כתיב כאן, אלא לבלי חק, מי שאין לו מצוות שתכריע לו על זכיותיו. דורשי רשומות אומרים, האדם נדון אחר רבו, ולעולם ימד אדם עצמו חציו זכאי וחציו חיב, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות, עבר עברה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה. אמר רבי שמעון בן אלעזר, לפי שהיחיד נדון אחר רבו, והעולם נדון אחר רבו, בחטא יחידי שחטא זה אבד ממנו ומן העולם טובה הרבה.
(ב) דבר אחר, זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח, מדבר בעדת קרח, אתמול מבאישין כנגד משה ואומרין לא משה נביא אמת, ולא אהרן כהן גדול, ולא תורה מן השמים, והיום מביעים דברים לפני משה ואומרים: משה נביא אמת, ואהרן כהן גדול, ותורה מן השמים. יקר מחכמה מכבוד, זו הנבואה. סכלות מעט, זו גזרתו של משה, שאמר (במדבר טז, ל): ואם בריאה יברא ה'. דבר אחר, זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח וגו', מדבר בדואג ובאחיתפל, אתמול מבאישין דברים כנגד דוד, ואומרים פסול משפחה הוא, לא מרות המואביה הוא. והיום מביעין דברים ומתבישין. יקר מחכמה מכבוד, זו נבואתו של דוד. סכלות מעט (תהלים נה, כד): ואתה אלהים תורדם לבאר שחת וגו'. דבר אחר, זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח וגו', מדבר בדורו של אליהו, אתמול מבאישין דברים כנגדו, ואומרין (מלכים א יח, כו): הבעל עננו, והיום מביעין דברים, ואומרים: ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים. יקר מחכמה מכבוד, מחכמה זו תורה, מכבוד זו נבואתו של אליהו. סכלות מעט (מלכים א יח, מ): ויורדם אליהו אל נחל קישון וישחטם.
(א) לב חכם לימינו וגו', אמר רבי חנינא בר פפא לשני בני אדם שהיו להם שני כורין אחד של חטים ואחד של שעורים, אמר אחד מהן לחברו אם את של שעורים אני של חטים, אם אני של חטים את של שעורים, כל עקר אני נוטל של חטים. כך אמר אברהם ללוט (בראשית יג, ט): אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה, אמר רבי חנינא ברבי יצחק אשמאלה אין כתיב כאן אלא אשמאילה, אפלו את מחצף אנא משמאיל לך. רבי כד הוה סליק בר נש לדינא קדמוהי אין הוה שמע לדינא הוה טבאות, ואי לא, הוה אמר לבר ביתיה אשמיל ליה, והוה מכוין ומחמי ליה קטיף מן הדין גיסא. דבר אחר, לב חכם לימינו, זה יעקב, שנאמר (בראשית לא, יז): ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו וגו'. ולב כסיל לשמאלו, זה עשו הרשע, שנאמר (בראשית לו, ו): ויקח עשו את נשיו ואת בניו.
(א) אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח. כי באתה לך ממשלה אל תנח מדת ענותנותך, ללמדך שכל המניח ענותנותו גורם מיתה לעולמו וחטאת לדורו, וממי את למד מזכריה, שנאמר (דברי הימים ב כד, כ): ורוח אלהים לבשה את זכריה וגו' ויעמד מעל לעם, וכי מעל ראשי העם היה הולך, אלא שראה עצמו גדול מכל העם, חתן המלך, וכהן, ונביא, ודין, התחיל מדבר גדולות ואומר להם (דברי הימים ב כד, כ): למה אתם עברים את מצות ה' ולא תצליחו וגו', מיד (דברי הימים ב כד, כא): ויקשרו עליו וירגמו אותו אבן במצות המלך. רבי יודן שאל את רבי אחא היכן הרגו את זכריה בעזרת ישראל או בעזרת נשים, אמר לו לא בעזרת ישראל ולא בעזרת נשים אלא בעזרת כהנים, ולא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל, כתיב בדם איל וצבי שנשפך דמו (ויקרא יז, יג): ושפך את דמו וכסהו בעפר, אבל צדיק זה לא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל. וכל כך למה (יחזקאל כד, ח): להעלות חמה ולנקם נקם. את מוצא כשעלה נבוזראדן להחריב את ירושלים, רמז הקדוש ברוך הוא לדם והתחיל תוסס, אמר ליה הא ענתה דתיגבי דייתיקי דידך, אמר להון אמרו לי מה טיבו של דם זה, אמרו לו זה דם פרים ואילים וכבשים שהיינו מקריבים להקדוש ברוך הוא, מיד הביא פרים ואילים וכבשים ושחט עליו הרבה ולא עמד. אמר להון אי אמריתו לי מוטב, ואי לא אנא מסריקנא לבישרא דהנך אינשי במסריקין דפרזלא, ולא אמרו, והשתא דאמר להו לית הכי, אמרו ליה מאי ניכסי מינך, נבייא כהנא הוה לן, והוה מוכח לן לשום שמיא קבילו ולא קבלינן מיניה אלא קאימנן עילוה וקטלינן ליה. אמר להון אנא מפייסנא ליה, אייתי סנהדרי גדולה שחט עילוה ולא נח, שחט סנהדרי קטנה עילוה ולא נח, אייתי פרחי כהנה שחט עילוה ולא נח, שחט תינוקות של בית רבן ולא נח, אמר לו זכריה טובים שבעמך אבדתי רצונך שיאבדו כלם, לאלתר נח. הרהר אותו רשע תשובה בלבו ואמר, מי שמאבד נפש אחת מישראל כך כתוב בו (בראשית ט, ו): שפך דם האדם באדם דמו ישפך, אותו האיש שאבד נפשות הרבה על אחת כמה וכמה, מיד נתמלא הקדוש ברוך הוא רחמים ורמז לדם ונבלע במקומו. אמר רבי יודן שבע עברות עברו באותו היום, הרגו כהן, ונביא, ודיין, ושפכו דם נקי, וטמאו את העזרה, ויום שבת, ויום כפור היה, אבל יחזיאל לא עשה כן, אלא (דברי הימים ב כ, יד): ויחזיאל בן זכריה בן בניה בן יעיאל בן מתניה הלוי מבני אסף היתה עליו רוח ה' בתוך הקהל, מהו בתוך הקהל, שהשוה עצמו לקהל. דבר אחר, אם רוח המושל תעלה עליך, מדבר בנח, נכנס אל התבה ברשות, ויצא ברשות, נכנס ברשות מנין (בראשית ז, א): בא אתה וכל ביתך אל התבה, ויצא ברשות מנין (בראשית ח, טז): צא מן התבה אתה וגו'. דבר אחר, אם רוח המושל תעלה עליך, מדבר ביהושע, כשם שעברו ישראל את הירדן ברשות, כך לא עלו אלא ברשות, עברו ברשות מנין, שנאמר (יהושע א, יא): עברו בקרב המחנה וגו', עלו ברשות שנאמר (יהושע ד, יז): ויצו יהושע את הכהנים לאמר עלו מן הירדן. דבר אחר, אם רוח המושל וגו', מדבר בדוד, עד שלא מלך (שמואל א יז, יד): ודוד הוא הקטן, וכשמלך (דברי הימים א כח, ב): ויקם דויד המלך על רגליו וגו' דבר אחר, אם רוח המושל וגו', מדבר במרדכי, עד שלא באתה לו גדלה (אסתר ב, יט): ומרדכי ישב בשער המלך, וכשבאת לו גדלה (אסתר ו, יב): וישב מרדכי אל שער המלך.
(א) יש רעה ראיתי תחת השמש כשגגה שיצא מלפני השליט, כך אמר לו יעקב ללבן (בראשית לא, לב): עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה, וכן הות כשגגה שיצא מלפני השליט ומיתת רחל. בריה דרבי יהושע בן לוי הוה ליה חד בלעא, אזל ואייתי חד מן אילין דבר פנדירא לאפקא בלעיה, אמר ליה מה אמרת עלוי, אמר ליה פסוק פלן בתר פלן. אמר והוה נייח ליה דקבריה, ולא הות אמר עלוי הדין פסוקא, וכן הות ליה כשגגה שיצא מלפני השליט. רבי ירמיה דשבשתא נטל עטרה של זית וקשרה בראשו, שמע שמואל ואמר נייח הוה דייתרים רישיה ולא עבד כן, וכן הות ליה. אנטונינוס זעירא בר בריה דאנטונינוס רבה, הוה שאיל לרבנו הקדוש, אמר מאן מאית קדמאי או אנא או את, אמר ליה אנא, אמרין ליה תלמידוי רבנו כל עלמא מצלין לחייך טביא ואת אמרת הכין. אמר לון אן אתת ענתה, מה אית בה, ואן אתא מלאך המות דיסביניה, מה הוא מימר ליה, לא אתת לגבי לית אנא אתי, ולא עוד אלא אלו הוה כן יהון אינון אמרין בריך אלההון דיהודאי אפלו בשעת מיתתהון אינון ידעין, וכן הות ליה כשגגה שיצא מלפני השליט. דבר אחר, יש רעה ראיתי וגו' כשגגה שיצא מלפני השליט, זה עלי הכהן שאמר לשמואל אין בני יורשין מקומי, אף אין בניך יורשין מקומך, וכן הות ליה כשגגה שיצא מלפני השליט.
(א) נתן הסכל במרומים רבים, אלו הכשדים, דכתיב (ירמיה לט, ג): ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך. מהו בשער התוך, מקום שמחתכין בו את ההלכות. ועשירים בשפל ישבו, זה סנהדרין, שנאמר (איכה ב, י): ישבו לארץ ידמו,
(א) ראיתי עבדים על סוסים, אלו ישמעאלים. ושרים הלכים כעבדים, זה יוסף. אמר רבי לוי עבדא זבין, ובר אמתא מזבין, ובר חורין מזדבן לתרויהון. רבי עקיבא הוה סליק לרומי, פגע ביה חד סריס מן מלכותא, אמר ליה את הוא רביהון דיהודאי, אמר ליה אין, אמר ליה שמיע מינאי תלת מילין, דעל סוס מלך, דעל חמר בן חורין, מנעלים ברגליו בר נש, דלא דין ולא דין, חפיר טב מיניה. אמר תלת מילין אמרת, תלת מילי שמע לי חילופיהן, הדרת פנים זקן, שמחת לבב אשה, נחלת ה' בנים, אוי לו לאותו האיש דחסר שלשתן, ולא עוד שקדמו הכתוב, ראיתי עבדים על סוסים, כיון דשמע ההוא סריס כן, טרף רישיה אגודא ומית. דבר אחר, ראיתי עבדים על סוסים, זה אחאב. ושרים הלכים כעבדים על הארץ, זה אליהו, שנאמר (מלכים א יח, מו): ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב וגו'.
(א) חפר גומץ בו יפול, זה פרעה הרשע, שאמר (שמות א, כב): כל הבן הילוד וגו', בו יפול, שנאמר (תהלים קלו, טו): ונער פרעה וחילו בים סוף. דבר אחר, חפר גומץ, זה המן, שנאמר (אסתר ג, יג): להשמיד להרג ולאבד. בו יפול, שנאמר (אסתר ט, כה): ישוב מחשבתו הרעה וגו'. ופרץ גדר ישכנו נחש, זו דינה, כשהיו אביה ואחיה יושבין בבית המדרש יצאה לראות בבנות הארץ, גרמה לעצמה שיבוא עליה שכם בן חמור החוי שנקרא נחש ונשך אותה, דכתיב (בראשית לד, ב): וירא אתה שכם בן חמור וגו' ויקח אתה, פתה אותה בדברים, כמה דאת אמר (הושע יד, ג): קחו עמכם דברים. וישכב אתה, בדרך ארץ. ויענה, במשכב זכור. רבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בריה הוון טמירין במערתא דפקע תלת עשר שנין בשמדא, והוון אכלין חרובין ותמרים, ולסוף תלת עשר שנין נפק רבי שמעון בן יוחאי ויתיב ליה על פלי דמערתא, חמא חד צייד פריס מצודתיה למצוד צפרין, שמע ברת קלא אמר דימוס, ואתפשת. שמע זמן תנינות ברת קלא אמר ספיקלא, ואשתזבת. אמר אפלו צפור מבלעדי שמיא לא יברח, כל שכן נפש בר נש. ניחות וניתסאי בהדין מוי דמוקד דטבריה, נחתון ואתסון בהדין מוי דמוקד דטבריה, אמרון צריכין אנו לעשות טובה ונהני להלון בני אתרא, כדרך שעשה אבינו יעקב, שנאמר (בראשית לג, יח): ויחן את פני העיר, שהיה עושה אטליס ומוכר להם בזול, עשה אטליס ומכר בזול. אמר צריכין אנו מדכייא טבריא, מה עביד נסיב תורמוסין ומקליק בשוקא, וכל מן דהוה מית טייף וסליק ליה, חמא יתיה חד כותאי, אמר לית אנא מגחיך בהדין סבא דיהודאי, מה עבד נסב חד מית וטמריה בגוי שוקא דדכייה, אית אמרין בגריבה, אית דאמרין בשוק דבר קרדימא, אזל ואמר ליה דכיתיה שקק פלן, אמר ליה אין. אמר ליה ואן אפיקית לך מיניה חד מית, אמר ליה גוד חמי לי, מיד צפה רבי שמעון בן יוחאי ברוח הקדש שהוא טמן אותו שם, אמר גוזר אני על דין דרביע יקום, ועל דקאים ירביע. ואית דאמרי גוזר אני על עילאי יחות ועל תתאי יסיק, וכן הות ליה. מינפק ליה עבר קומי האי כנשתא דמגדלא, שמע קל דינקאי ספרא, בן יוחאי דכי טבריא. אמר [אם לא]: יבוא עלי אם אין בידי שמועות כשערות ראשי שטבריא זו עתידה לטהר ועתידה להיות לאוכלי תרומה, חוץ מזו ומזו, לא הימנוה יתיה, אמר ליה פרצת גדרן של תלמידי חכמים, וקרא עליו ופרץ גדר ישכנו נחש, וכן הות ליה. רבי שמעון בן יוחאי היה עבר בשמיטתא, חמא חד בר נש מלקט ספיחי שביעית, אמר ליה ולא שביעית הוא, אמר ליה ולא את הוא שאת מתיר, לא כן תנינן כל הספיחין מתרין חוץ מספיחי כרוב לפי שאין כיוצא בהן בירקות שדה, ואמר ליה ואין חברי חולקין עלי, וקרא עליו ופרץ גדר ישכנו נחש, וכן הות ליה.
(א) מסיע אבנים יעצב בהם, מי שמסיע עצמו מתלמודו, לסוף הוא מצטער, בעי מילא ולא משכח. ובוקע עצים יסכן בם, כל זמן דלעי ביה מיתהני ביה, האיך מה דאת אמר (מלכים א א, ב): ותהי לו סכנת. דבר אחר, מסיע אבנים ממקום למקום, יעצב בהם, ובוקע עצים יסכן בם, אמר רבי מיאשיה בשכר שתי בקיעות שבקע אברהם אבינו על הר המוריה, זכה לקרע הים לבניו שנים עשר קרעים.
(א) אם קהה הברזל, אם נתקהה הרב על התלמיד כברזל. והוא לא פנים, ואין הרב מסביר פנים לתלמיד. קלקל, קלקול מעשים יש בתלמיד. וחילים יגבר, מה יעשה יביא עשרה בני אדם והם מפיסין את הרב, סוף שהוא מותיר הכשר חכמה. דבר אחר, אם קהה הברזל, אם נתקהה התלמיד על הרב, שנאמר (משלי כז, יז): ברזל בברזל יחד, ואין הרב מסביר לתלמיד, קלקל, קלקול מעשים יש בתלמיד, וחילים יגבר, ילך ויביא עשרה בני אדם ויפייסין את רבו, ויתרון הכשיר חכמה, סוף הוא מותיר לו כעסו ויכשיר לו את תלמודו. דבר אחר, אם קהה הברזל, אם נקהה תלמודך עליך כברזל, והוא לא פנים קלקל, אינו בא לידך להסבירו בפניך, קלקל עליו בחילך. חד מתלמידוי דרבי שמעון בן יוחאי אינשי אולפניה, אזל ליה בכי לבי עולמין, מדכי הוה בכי סגי אתחמי ליה בחלמיה, ואמר ליה כד תהא רמי בי תלתא קלי אנא אתי, אזיל ההוא תלמידא לגבי פתר חילמייא ותני ליה עובדא, אמר ליה אמור פרקך תלת זימנין והוא אתי לך, ועבד כן וכן הות ליה. אמר רבי ברכיה אם נקהת אמה שהיא קשה כחה כברזל, דכתיב (דברים ד, כ): ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים, והוא לא פנים קלקל, ואין הקדוש ברוך הוא מסביר פנים לדור, קלקל, מעשים רעים יש בדור, מה יעשה, וחילים יגבר, יגזרו צומין ותעניות והקדוש ברוך הוא יותר הוא להם לעולם. רבי חמא בר פפא בשם רבי יהודה ברבי סימון אמר, אם נתקהו שמים שעל ראשיכם כברזל, היאך מה דאת אמר (ויקרא כו, יט): ונתתי את שמיכם כברזל, ואין הקדוש ברוך הוא מסביר פנים, קלקל מעשים יש בדור, מה יעשו יגזרו תענית והקדוש ברוך הוא מרויח לעולמו.
(א) אם ישך הנחש בלוא לחש, אמר רבי אבא בר כהנא לעולם אין הנחש נושך אלא אם כן נלחש לו מלעיל, ואין הארי טורף אלא אם כן נלחש לו מלמעלה, ואין המלכות מתגרה בבני אדם אלא אם כן נלחש לה מלעיל. אמר רבי שמואל בר נחמני אומרין לנחש מפני מה לשונך נושך באבר אחד וכלן מרגישין ומרתתין, אמר להם ולי אתם אומרים אמרו לבעל הלשון. מפני מה לשונך שותת, היא גרמה לי. מפני מה גופך מטרף, לשוני גרם. מפני מה אתה נושך באבר אחד וכלן מרגישין ומרתתין, אמר להם ולי אתם אומרים אמרו לבעל הלשון דהוא אומר כאן והורג ברומי, או ברומי והורג כאן בסוף העולם. מפני מה את מצוי בין הגדרות, מפני שפרצתי גדרו של עולם. תני רבי שמעון בן יוחאי נחש פרץ גדרו של עולם, לפיכך נעשה ספקלאטור לכל פורצי גדרות. אמר רבי שמעון בן לקיש בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לנחש (בראשית ג, יד): על גחנך תלך, ירדו מלאכי השרת וקצצו ידיו ורגליו, והלך קולו מסוף העולם ועד סופו, בא נחש ולמד על מפלתה של אדום, שנאמר (ירמיה מו, כב): קולה כנחש ילך. ורבנן מדמיין ליה להדין קרייה (בראשית ב, יד): ושם הנהר השלישי חדקל, אומרים לחדקל מפני מה קולך נשמע, אמר ליה הלואי נשתמע בין הנהרות. אומרים לפרת למה לית לך קלא משתמע כמה דקלין משתמע, אומר להם מעשי מוכיחין עלי, אדם זורע בי זריעת ירק עולה לשלשה ימים. נוטע בי נטיעה, עולה לשלשים יום.
(א) תחלת דברי פיהו סכלות, שאמר: הוא האלהים אשר בירושלים. ואחרית פיהו הוללות רעה, דחזר ובטל גזרותיו, ואמר מאן דעבר עבר ומאן דלא עבר לא יעבר. דבר אחר, תחלת דברי פיהו סכלות, זה אחשורוש, שנאמר (עזרא ד, ו): ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה וגו'. ואחרית פיהו, שעלה ובטל מלאכת בית המקדש.
(א) והסכל ירבה דברים, רבי ברכיה בשם רבי סימון פתר קרא במשה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה כתבתי עליך שאת חכם, עומד ומרבה דברים אתה ואינך חכם, (דברים ג, כו): אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה.
(א) עמל הכסילים תיגענו, זה תלמיד שעומד במשנתו. אשר לא ידע ללכת אל עיר, לא היה לו לילך לרבו שיחזיר לו תלמודו. דבר אחר, עמל הכסילים תיגענו, זה יפתח. אשר לא ידע ללכת אל עיר, לא היה לו לילך אצל פנחס ויפר לו נדרו, אלא אמר יפתח אני ראש וקצין לישראל אלך אצל פנחס, ופנחס אמר אני כהן גדול בן כהן גדול ואלך אצל עם הארץ, מביני תרייה ספת ההיא עלובתא, ותרויהון אתחייבון על דמה, יפתח נשול אבר אבר ונקבר, דכתיב (שופטים יב, ז): ויקבר בערי גלעד, ובכמה מקומות נקבר דאת אמר ויקבר בערי גלעד, אלא מלמד שהיה נשול אבר אבר ונקבר במקומו. פנחס מה הפסיד, נסתלקה ממנו רוח הקדש מאתים שנה, דכתיב (דברי הימים א ט, כ): ופינחס בן אלעזר נגיד עליהם אין כתיב כאן, אלא נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו.
(א) אי לך ארץ שמלכך נער, כתיב (מלכים א ג, טז): אז תבאנה שתים נשים זנות, מי היו רבי מאיר אומר רוחות היו, ורבנן אמרי יבמות היו. רבי סימון בשם רבי יהושע אומר זונות ממש היו, והוציא דינן בלא עדים והתראה. (מלכים א ג, יז): ותאמר האשה האחת בי אדני וגו' ויהי ביום השלישי ללדתי. וימת בן האשה הזאת, דאיתמרטת עלוי, ותקם בתוך הלילה וגו' ואקם בבקר להיניק את בני וגו' ותאמר האשה. לא כי. ויאמר המלך זאת אמרת, רבי פנחס ורבי ירמיה בשם רבי חיא בר אבא ורבי ביבי ומטו בה משמיה דרבי פדת סדר הדין כך הוא, הדין יושב, והנדונין עומדין, והסרסור מכריע ביניהם. התובע תובע, והנתבע משיב, והדין מכריע ביניהן. אמר רבי סימון מכאן שצריך הדין לשנות טענותיהם מן הדין קרייה, זאת אמרת זה בני החי וזאת אמרת וגו' ויאמר המלך קחו לי חרב וגו' ויאמר המלך גזרו את הילד החי וגו' ותאמר האשה אשר בנה החי וגו'. אמר רבי יהודה אמר רבי אלעאי אלו הייתי שם, פוקרין הייתי כורך על צוארו, כשהוא אומר קחו לי חרב, אלולי שנתמלאת עליו רחמים כבר נהרג, ועל אותה שעה הוא אומר: אי לך ארץ שמלכך נער. אותה שעה התחיל אנפילוגיס בחכמתו, אמר, כלום ברא הקדוש ברוך הוא לאדם זה שתי עינים, שתי אזנים, שתי רגלים, שתי ידים, אלא צפה הקדוש ברוך הוא שעתיד דין זה להיות, לא עשה, אלא אמר: תנו לה את הילוד החי והמת לא תמיתהו. על אותה שעה אומר: אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו, בעתו של עולם הבא, ולא בשתי, בגבורתו ולא בתשישו, ויען המלך תנו לה את הילוד, ורוח הקדש צווחת ואומרת: היא אמו ודאי. אמר רבי שמואל בר נחמני, בשלשה מקומות צווחת מדת הדין, בבית דינו של שם, ובית דינו של שמואל, ובית דינו של שלמה. בבית דינו של שם מנין, שנאמר (בראשית לח, כו): ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, ורוח הקדש צווחת ואומרת: ממני היו כל הדברים. בבית דינו של שמואל מנין, שנאמר (שמואל א יב, ג): הנני ענו בי נגד ה' וגו' ויאמר אליהם עד ה' בכם ועד משיחו, ויאמרו עד אין כתיב כאן, אלא ויאמר עד, מי אמר עד, רוח הקדש אומרת, אתם מעידים על הגלוי ואני אעיד על הנסתרים. בבית דינו של שלמה מנין, שנאמר (מלכים א ג, כז): ויען המלך ויאמר תנו לה את הילוד וגו', ורוח הקדש אומרת: היא אמו, ודאי. דבר אחר, אי לך ארץ שמלכך נער, אלו מלכי ישראל. אשריך ארץ שמלכך בן חורים, אלו מלכי יהודה. ושריך בבקר יאכלו, אלו מלכי ישראל. ושריך בעת יאכלו, אלו מלכי יהודה.
(א) בעצלתים ימך המקרה, על ידי שנתעצלו ישראל מלחנות במחלקת בהר סיני, ימך המקרה, כתיב (תהלים יח, י): ויט שמים וירד. ובשפלות ידים ידלף הבית, על שנשתפלו ישראל מלחנות במחלקת על הר סיני, ידלף הבית, (שופטים ה, ד): גם עבים נטפו מים. דבר אחר, בעצלתים ימך המקרה, על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי ירמיה, ימך המקרה, (ישעיה כב, ח): ויגל את מסך יהודה, גלי דכסייה. ובשפלות ידים ידלף הבית, על ידי שנשתפלו ישראל מלעשות תשובה בימי ירמיה, כתיב (עמוס ו, יא): כי הנה ה' מצוה והכה את הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקעים, אמר רבי הונא לא דמי הדין רסיסה להדין בקיעה, מה הדין בקיעה לית מיניה אליסים, והדין רסיסה אית מיניה אליסים. דבר אחר, בעצלתים ימך המקרה, רבי כהן פתר באשה, על ידי שהאשה מתעצלת לבדק עצמה בעונתה, נעשית דוה, שנאמר (ויקרא טו, לג): והדוה בנדתה. ובשפלות ידים, על ידי שמשתפלת מלבדק עצמה, נעשית זבה, שנאמר (ויקרא טו, כה): ואשה כי יזוב זוב דמה וגו'.
(א) לשחוק עשים לחם, לשחוקים של יראות עושים לחם. ויין ישמח חיים, זו התורה, שנאמר (תהלים יט, ט): פקודי ה' ישרים משמחי לב. והכסף יענה את הכל, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, פעמים נענה, פעמים אינו נענה. פעמים שעושים בו צדקה הוא נענה, שנאמר (בראשית ל, לג): וענתה בי צדקתי. פעמים שלא יעשה בו צדקה, הוא מקטרגו, הא מה דאת אמר (דברים יט, טז): לענות בו סרה. רבי שמעון בן לקיש קרא יתיה חד מגר, חמא אינשי קיימן מרקדין ומטפחין ויהבון ליה מיכלא ומשתיא, אמר הא טבאות, אוף אנא איקום ואירקוד ואזמר, קם ורקד וזמר ויהבין ליה חד גרב דחמר עתיק, וקרא עלוי: לשחוק עשים לחם.
(א) גם במדעך מלך אל תקלל, אמר רבי יהודה ברבי סימון אומר הקדוש ברוך הוא לאדם בשביל שנתתי לך מדע יותר מן הבהמה ומן החיה ומן העופות, אתה מחרף ומגדף לפני, עשיתי לך עינים ולה עינים, לך אזנים ולה אזנים, לך ידים ולה ידים, לך רגלים ולה רגלים, לך פה ולה פה, נמשל כבהמה נדמה, אין נדמה אלא שתיקה, שתקתים מפניך, ראה כבוד שעשיתי לך ואין אתה מבין כל הטובה הזאת (תהלים מט, כא): ואדם ביקר ולא יבין. דבר אחר, גם במדעך מלך אשר בדורך אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, עשיר שבדורך אל תקלל. כי עוף השמים, רבי ירמיה בן אלעזר אומר זה הוא העורב חכמת טיארין, ובעל כנפים יגיד דבר, משום אזנים לכתל. דבר אחר, גם במדעך מלך, מלכו של עולם, אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, עשירו של עולם. כי עוף השמים יוליך את הקול, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי יש קרסיות לטובה ויש קרסיות לרעה, קרסיות לטובה, שנאמר (דברים ה, כה): וישמע ה' את קול דבריכם וגו' היטיבו כל אשר דברו. חיא בר אדא ובר קפרא, חיא בר אדא אמר הטבה כהטבת קטרת. בר קפרא אמר הטבה כהטבת הנרות. קרסיות לרעה, שנאמר (דברים א, לד): וישמע ה' את קול דבריכם ויקצף וישבע וגו'. רבי אבהו בשם רבי תחליפא חמיו, כתיב (תהלים צה, יא): אשר נשבעתי באפי, אמר הקדוש ברוך הוא באפי נשבעתי וחוזרני בי, אם יבאון אל מנוחתי, למנוחה זו אינם באים אבל באין הם למנוחה אחרת. רבי ביבי בשם רבי יהושע בן לוי אמר למלך שכעס על בנו ודחפו והוציאו חוץ לפלטין שלו, ונשבע שלא יכניסו לבנו לפלטין, מה עשה היתה בנויה, וסתרה וחזר ובנאה, והכניסו, נמצא מכניס בנו ומקים שבועתו, כך אמר הקדוש ברוך הוא באפי נשבעתי וחוזרני בי. אם יבאון אל מנוחתי, למנוחה זו אינן באים אבל באים הם למנוחה אחרת. ובעל כנפים יגיד דבר, אמר רבי בון בשעה שהאדם ישן הגוף אומר לנשמה והנשמה לנפש, והנפש למלאך, והמלאך אומר לכרוב, והכרוב אומר לבעל כנפים, מי הוא זה השרף, והשרף יוליך דבר ויגיד לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר, גם במדעך מלך אל תקלל, מלך שלפניך אל תקלל. ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, גדול שבמקומך. כי עוף השמים יוליך את הקול, אמר הקדוש ברוך הוא לדוד לא כך היית אומר (תהלים ו, יא): יבשו ויבהלו מאד כל איבי, מי היו אויביך, לא שאול, לא כך היית אומר (תהלים יח, א): ביום הציל ה' אתו מכף כל איביו ומיד שאול, אמר דוד רבונו של עולם זדונות אתה מעלה עלי, שגגות חשב אותן לי, הדא הוא דכתיב (תהלים ז, א): שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני. דבר אחר, גם במדעך מלך אל תקלל, זה משה, שנאמר (דברים לג, ה): ויהי בישרון מלך. ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, זה משה, מנין העשיר משה, מפסלתן של לוחות. אמר רבי חנין מחצב של סנפרינון גלה בתוך אהלו ומשם העשיר משה, שנאמר (שמות לד, א): פסל לך שני לחת אבנים וגו', פסילתן תהא לך.