מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות יב,א) "ויאמר יי אל משה ואל אהרן, בארץ מצרים לאמר." שומע אני, שהיה הדבר [דבר: נבואה. כמו בירמיה ה,יג: "והנביאים יהיו לרוח והדבר בהם".] למשה ולאהרן. כשהוא אומר: (שמות ו,כו) "ויהי ביום דבר יי אל משה בארץ מצרים", למשה היה הדבר, לא היה הדבר לאהרן! אם כן, מה תלמד לומר "אל משה ואל אהרן"? מלמד שכשם שהיה משה כלל לדברות, כך היה אהרן כלל לדברות. ומפני מה לא נדבר עמו? מפני כבודו שלמשה. נמצאת ממעט אהרן מכל הדברות שבתורה, חוץ משלשה מקומות, מפני שאי אפשר.
דבר אחר: "אל משה ואל אהרן", למה נאמר? ולפי שהוא אומר: (שמות ז,א) "ויאמר יי אל משה: ראה נתתיך אלהים לפרעה." אין לי אלא משה דין לפרעה, [דין לפרעה: פירוש ל- "אלהים לפרעה". גדול ממנו ומחליט עבורו.] אהרן, מנין? תלמד לומר, "אל משה ואל אהרן", הקיש אהרן למשה: מה משה דין לפרעה, אף אהרן דין לפרעה; מה משה אומר דבריו ולא ירא, אף אהרן אומר דבריו ולא ירא.
דבר אחר: "אל משה ואל אהרן", שומע אני, כל הקודם במקרא הוא קודם במעשה; כשהוא אומר: (שמות ו,כו) "הוא אהרן ומשה", מגיד ששניהם שקולין זה בזה.
כיוצא בדבר אתה אומר: (בראשית א,א) "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ." שומע אני, כל הקודם במקרא הוא קודם במעשה; כשהוא אומר (בראשית ב,ד) "ביום עשות יי אלהים ארץ ושמים", מגיד ששניהם שקולין זה בזה.
כיוצא בדבר אתה אומר: (שמות ג,ו) "ויאמר: אנכי אלהי אביך, אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב", שומע אני, כל הקודם במקרא הוא קודם במעשה; כשהוא אומר: (ויקרא כו,מב) "וזכרתי את בריתי יעקוב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם", מגיד ששלשתן שקולין כאחת.
כיוצא בדבר אתה אומר: (שמות כב,יב) "כבד את אביך ואת אמך". שומע אני, כל הקודם במקרא הוא קודם במעשה; כשהוא אומר: (ויקרא יט,ג) "איש אמו ואביו תיראו", מגיד ששניהם שקולין כאחת.
כיוצא בדבר אתה אומר: (במדבר יד,ו) "ויהושע בן נון וכלב בן יפנה, מן התרים את הארץ, קרעו בגדיהם." שומע אני, כל הקודם במקרא הוא קודם במעשה; תלמד לומר: (במדבר לב,יב) "בלתי כלב בן יפנה הקנזי ויהושע בן נון", מגיד ששניהם שקולים כאחת.
"בארץ מצרים", חוץ לכרך. [כרך: עיר.] אתה אומר חוץ לכרך, או אינו אלא בתוך הכרך? כשהוא אומר: (שמות ט,כט) "ויאמר אליו משה: כצאתי את העיר, אפרש את כפי אל יי, הקלות יחדלון [יחדלון: ייפסקו.] והברד לא יהיה עוד, למען תדע כי ליי הארץ." והלא דברים קל וחמר? ומה, אם תפלה הקלה, לא נתפלל משה אלא חוץ לעיר, דבור החמור, דין הוא שלא נדבר עמו אלא חוץ לכרך. ומפני מה לא נדבר עמו בתוך הכרך? מפני שהיתה מלאה שקוצים וגלולים. [שקוצים וגלולים: פסלים ומקדשים של אלילים.]
ועד שלא נבחרה ארץ ישראל, היו כל הארצות כשרות לדברות; משנבחרה ארץ ישראל, יצאו כל הארצות. עד שלא נבחרה ירושלים, היתה כל ארץ ישראל כשרה למזבחות; משנבחרה ירושלים, יצאת ארץ ישראל, שנאמר: (דברים יב,יג) "השמר לך פן תעלה עלתיך בכל מקום אשר תראה, כי אם במקום אשר יבחר יי".
עד שלא נבחר בית עולמים, היתה ירושלים ראויה לשכינה; משנבחר בית עולמים, יצאת ירושלים, שנאמר: (תהלים קלב,יג) "כי בחר יי בציון, אוה למושב לו." (תהלים קלב,יד) "זאת מנוחתי עדי עד, פה אשב כי אותיה."
עד שלא נבחר אהרן, היו כל ישראל כשרים לכהנה; משנבחר אהרן, יצאו כל ישראל, שנאמר: (במדבר יח,יט) "ברית מלח [ברית מלח: ברית נצחית. כמו שהמלח משמר מזון מלהתקלקל.] עולם הוא לפני יי לך ולזרעך אתך." ואומר: (במדבר כה,יג) "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם, תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל."
עד שלא נבחר דוד, היו כל ישראל כשרים למלכות; משנבחר דוד, יצאו כל ישראל, שנאמר: (דברי הימים ב יג,ה) "הלא לכם לדעת, כי יי אלהי ישראל נתן ממלכה לדויד על ישראל לעולם, לו ולבניו, ברית מלח." אם תאמר, דן אני את הנביאים, שנדבר עמהם בחוצה לארץ! אף על פי שנדבר עמהם בחוצה לארץ, לא נדבר עמהם אלא בזכות אבות, שנאמר: (ירמיה לא יד-טז) "כה אמר יי: קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, [נהי: מספד, בכי, קינה.] רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו. כה אמר יי: מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעלתך, נאם יי, ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך נאם יי, ושבו בנים לגבולם."
ויש אומרים: אף על פי שנדבר עמהם בחוצה לארץ, לא נדבר עמהם אלא במקום טהרה שלמים, שנאמר: (דניאל ח,ב) "ואני הייתי על אובל אולי." [אובל אולי: תעלה בבבל.] ואומר: (דניאל י,ד) "ואני הייתי על יד הנהר הגדול, הוא חדקל." ואומר: (יחזקאל א,ג) "היה היה דבר יי אל יחזקאל בן בוזי הכהן, בארץ כשדים על נהר כבר, ותהי עליו שם יד יי."
ויש אומרים: נדבר עמו בארץ ונדבר עמו בחוצה לארץ, שנאמר: (יחזקאל א,ג) "היה היה דבר יי", "היה", שנדבר עמו בארץ; "היה", שנדבר עמו חוצה לארץ.
רבי אלעזר בן רבי צדוק אומר: הרי הוא אומר: (יחזקאל ג,כב) "קום, צא אל הבקעה ושם אדבר אותך." מגיד שהבקעה כשרה במים.
תדע שאין השכינה נגלית בחוצה לארץ, שנאמר: (יונה א,ב) "ויקם יונה לברח תרשישה מלפני יי". וכי מלפני יי הוא בורח? והלא כבר נאמר: (תהלים קלט,ז-י) "אנה אלך מרוחך, ואנה מפניך אברח? אם אסק שמים, שם אתה, ואציעה שאול, הנך. [ואציעה שאול: אכין מצעי, מטתי, בשאול, בעולם שמתחת לארץ.] אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים, גם שם ידך תנחני, ותאחזני ימינך." וכתוב: (זכריה ד,י) "עיני יי המה משוטטים בכל הארץ", ואומר: (משלי טו,ג) "בכל מקום עיני יי צפות רעים וטובים." ואומר: (עמוס ט ב-ד) "אם יחתרו בשאול, משם ידי תקחם, ואם יעלו השמים, משם אורידם. ואם יחבאו בראש הכרמל, משם אחפש ולקחתים, ואם יסתרו מנגד עיני בקרקע הים, משם אצוה את הנחש ונשכם. ואם ילכו בשבי לפני איביהם, משם אצוה את החרב והרגתם, ושמתי עיני עליהם לרעה ולא לטובה." ואומר: (איוב לד,כב) "אין חשך ואין צלמות להסתר שם פעלי און"! אלא אמר יונה, אלך לי חוצה לארץ, מקום שאין שכינה נגלית, שהגוים קרובי תשובה הן, שלא לחיב את ישראל. מושלו משל, למה הדבר דומה? לעבדו שלכהן שברח מרבו ואמר, אלך לי לבית הקברות, מקום שאין רבי יכל לבא אחרי. אמר לו רבו: "יש לי כניות [כניות: עוזרים.] כנגדך!" כך אמר יונה: אלך לי חוצה לארץ, מקום שאין שכינה נגלית, שהגוים קרובי תשובה הן, שלא לחיב את ישראל. אמר לו המקום: יש לי שלוחין הרבה כיוצא בך, שנאמר: (יונה א,ד) "ויי הטיל רוח גדולה אל הים, ויהי סער גדול בים, והאניה חשבה להשבר."
נמצאת אתה אומר: שלשה בנים הם: אחד תבע כבוד האב וכבוד הבן, ואחד תבע כבוד האב ולא כבוד הבן, ואחד תבע כבוד הבן ולא כבוד האב. ירמיה תבע כבוד האב וכבוד הבן, שנאמר: (איכה ג,מב) "נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת." לפי כך נכפלה נבואתו, שנאמר: (ירמיה לו,לב) "ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה." אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן, שנאמר: (מלכים א יט,יג-יד) והנה אליו קול ויאמר: מה לך פה אליהו? ויאמר: קנא קנאתי ליי אלהי צבאות, כי עזבו בריתך בני ישראל, את מזבחתיך הרסו, ואת נביאיך הרגו בחרב, ואותר אני לבדי, ויבקשו את נפשי לקחתה." ומה נאמר שם? (מלכים א יט טו-טז) "ויאמר יי אליו: לך שוב לדרכך מדברה דמשק, ובאת ומשחת את חזאל למלך על ארם. ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל, ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה, תמשח לנביא תחתיך." שאין תלמוד (לומר) "תחתיך", אלא שאי אפשר בנבואתך.
יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האב, שנאמר: (יונה א,ג) "ויקם יונה לברח תרשישה מלפני יי, וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש, ויתן שכרה וירד בה, לבוא עמהם תרשישה מלפני יי." מה כתוב? (יונה ג,א) "ויהי דבר יי אל יונה שנית לאמר." שנית נדבר עמו, ולא נדבר עמו שלישית.
רבי נתן אומר: לא הלך יונה אלא לאבד את עצמו בים, שנאמר: (יונה א,יב) "ויאמר אליהם: שאוני והטילני אל הים, וישתק הים מעליכם, כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם." את מוצא, שהרי האבות והנביאים נתנו נפשם על ישראל. במשה מה כתוב? (שמות לב,לב) "ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת." ואומר: (במדבר יא,טו) "ואם ככה את עשה לי, הרגני נא הרג, אם מצאתי חן בעיניך, ואל אראה ברעתי." בדוד מה כתוב? (דברי הימים א כא,יז) "ויאמר דויד אל האלהים: הלא אני אמרתי למנות בעם? ואני הוא אשר חטאתי והרע הרעותי, ואלה הצאן מה עשו? יי אלהי! תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך, לא למגפה!" הא בכל מקום את מוצא, שהרי האבות והנביאים נתנו נפשם על ישראל.
"לאמר", צא ואמר אליהם מיד, דברי רבי ישמעאל, שנאמר: (שמות לד,לד) "ויצא ודבר". רבי אליעזר אומר: צא ואמר אליהם והשיבני, שנאמר: (שמות יט,ח) "וישב משה את דברי העם אל יי", ואומר: (יחזקאל ט,יא) "והנה האיש לבש הבדים, אשר הקסת במתניו, משיב דבר". ואומר: (איוב לח,לה) "התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך: הננו!" שלוחיך לא כשלוחי בשר ודם, ששלוחי בשר ודם צריכין לחזר אצל שולחיהם, אבל לפניך אינו כן: "התשלח ברקים וילכו", 'וישובו' לא נאמר כן, אלא "וילכו ויאמרו", הא בכל מקום שהן מהלכין, נמצאים לפניך ואומרים "עשינו שליחותך." לקים מה שנאמר: (ירמיה כג,כד) "הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא, נאם יי".
רבי יאשיה אומר: כשהמקום גוזר גזרות על ישראל, על הטובה, מחזירין אותו, ועל הרעה, אין מחזירין אותו, שנאמר: (יחזקאל ט,ב-ז) "והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון, אשר מפנה צפונה, ואיש כלי מפצו בידו, [כלי מפצו: אלת מלחמה לנפץ ראש אויב.] ואיש אחד בתוכם לבש בדים וקסת הספר במתניו, ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת. וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית, ויקרא אל האיש הלבש הבדים, אשר קסת הספר במתניו. ויאמר יי אלו: עבר בתוך העיר, בתוך ירושלם, והתוית תו [והתוית תו: תרשום סימן בצורת תו בכתב העברי, X. ] על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה. ולאלה אמר באזני: עברו בעיר אחריו והכו, אל תחס עינכם ואל תחמלו! זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית, ועל כל איש אשר עליו התו, אל תגשו, וממקדשי תחלו, ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית. ויאמר אליהם: טמאו את הבית ומלאו את החצרות חללים, צאו! ויצאו והכו בעיר." יצאו אלו ואלו ועשו שליחותן, אלו שנצטוו על הרע, למדנו שלא החזירו שליחותן, וזה שנצטוה על הטוב, למדנו שהחזיר שליחותו, שנאמר: (יחזקאל ט,יא) "והנה האיש לבש הבדים אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמר: עשיתי כאשר צויתני."
שמעון בן עזי אומר: "לאמר", בקול שאת שומע, בו את למד. רבי עקיבה אומר: "לאמר", צא ואמר להם, שבזכותן הוא מדבר עמי, שכל שלשים ושמנה שנה שהיה כועס על ישראל, לא היה מדבר עם משה, שנאמר: (דברים ב,טז-יז) "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם, וידבר יי אלי לאמר."
אמר רבי שמעון: איני כמשיב על דברי רבי, אלא כמוסיף על דבריו. ולא עם משה בלבד נדבר בזכותן שלישראל, אלא עם שאר כל הנביאים, לא נדבר עמהן אלא בזכותן שלישראל, שנאמר: (יחזקאל ג,טו) "ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם." [משמים: שותק.] ואומר: (יחזקאל ג,טז) "ויהי מקצה שבעת ימים, ויהי דבר יי אלי לאמר." ואומר: (ירמיה מב,ז) "ויהי מקץ עשרת ימים, ויהי דבר יי אל ירמיהו."
וכן את מוצא בברוך בן נריה, שהיה מתרעם לפני המקום: (ירמיה מה,נ) "אמרת אוי נא לי, כי יסף יי יגון על מכאבי". מה נשתניתי אני מכל תלמידי הנביאים? יהושע שמש את משה, ושרת עליו רוח הקדש; אלישע שמש את אליהו, ושרת עליו רוח הקדש. ואני, מה נשתניתי מכל תלמידי הנביאים? "יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי." ואין מנוחה אלא נבואה, שנאמר: (במדבר יא,כו) "ותנח עלהם הרוח", ואומר (מלכים ב ב,טו) "נחה רוח אליהו על אלישע", ואומר (ישעיה יא,ב) "ונחה עליו רוח יי". בא וראה מה המקום משיבו: (ירמיה מה,ד-ה) "כה תאמר אליו: כה אמר יי: הנה, אשר בניתי, אני הרס, ואת אשר נטעתי, אני נתש, [נתש: עוקר.] ואת כל הארץ היא. ואתה תבקש לך גדלות? אל תבקש!" ואין גדולות אלא נבואה, שנאמר: (מלכים ב ח,ד) "ספרה נא לי את כל הגדלות אשר עשה אלישע." ואומר: (ירמיה לג,ג) "קרא אלי ואענך, ואגידה לך גדלות, ובצרות לא ידעתם." אמר ברוך בן נריה: כרם אין כן, סיג למה? צאן אין כן, רועה למה? מפני מה? (ירמיה מה,ה) "כי הנני מביא רעה על כל בשר, נאם יי, ונתתי לך את נפשך לשלל, על כל המקמות אשר תלך שם." הא בכל מקום את מוצא, שאין הנביאים מתנבאין אלא בזכותן שלישראל.