ויהי בימי שפט השפטים (רות א, א), רבי יוחנן פתח ואמר (תהלים נ, ז): שמעה עמי ואדברה, אמר רבי יוחנן אין מעידין אלא בשומע. רבי יודן ברבי סימון אמר, לשעבר היו קרויין ישראל כשאר כל האמות (בראשית י, ז): סבתא ורעמא וסבתכא, מכאן ואילך אין נקראין אלא עמי: שמעה עמי ואדברה, מאין זכיתם שתקראו עמי, מואדברה, ממה שדברתם לפני בסיני ואמרתם (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. אמר רבי יוחנן, שמעה עמי, לשעבר. ואדברה, לעתיד לבוא. שמעה עמי, בעולם הזה. ואדברה, בעולם הבא. כדי שיהא לי פתחון פה בפני שרי אמות העולם שעתידין לקטרגם לפני ולומר רבון העולמים, אלו עובדין עבודת כוכבים ואלו עובדין עבודת כוכבים, אלו גלו עריות ואלו גלו עריות, אלו שפכו דמים ואלו שפכו דמים, אלו יורדין לגן עדן ואלו יורדין לגיהנם. אותה שעה סניגורן של ישראל משתתק, הדא היא דתימא (דניאל יב, א): ובעת ההיא יעמד מיכאל, וכי יש ישיבה למעלה, והא אמר רבי חנינא אין ישיבה למעלה, דכתיב (דניאל ז, טז): קרבת על חד מן קאמיא, מהו דין לשון קאמיא, קיימא, דכתיב (ישעיה ו, ב): שרפים עמדים ממעל לו. וכתיב (מלכים א כב, יט)(דברי הימים ב יח, יח): וכל צבא השמים עמדים עליו מימינו ומשמאלו, ואתה אומר יעמד. מהו יעמד, משתתק, כמה דאת אמר (איוב לב, טז): והוחלתי כי לא ידברו [כי עמדו לא ענו עוד]. אומר לו הקדוש ברוך הוא נשתתקת ואין אתה מלמד סניגוריא על בני, חייך שאני מדבר בצדקה ומושיע את בני. באיזו צדקה, רבי אלעזר ורבי יוחנן, חד אמר בצדקה שעשיתם את עולמי, על שקבלתם את תורתי, שאלו לא קבלתם את תורתי, הייתי מחזיר אותו לתהו ובהו, דאמר רבי הונא בשם רבי אחא (תהלים עה, ד): נמוגים ארץ וכל ישביה, כבר היה העולם מתמוגג והולך, אלולי שעמדו ישראל לפני הר סיני וכו', ומי בסם את העולם (תהלים עה, ד): אנכי תכנתי עמודיה, בזכות אנכי תכנתי עמודיה סלה. וחד אמר בצדקה שעשיתם את עצמכם על שקבלתם את תורתי, שאלולי כן הייתי מכלה אתכם מן העמים. (תהלים נ, ז): אלהים אלהיך אנכי, רבי יוחנן אמר דיך אני פטרונך. וריש לקיש אמר אף על פי שאני פטרונך, מה פטרוני מהני בדינא. תאני רבי שמעון בן יוחאי, אלהים אנכי לכל באי עולם, ולא יחדתי שמי אלא על עמי ישראל, אין אני נקרא אלהי כל האמות, אלא אלהי ישראל. אלהים אלהיך אנכי. רבי יודן פתר קרייא במשה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, אף על פי שקראתי אותך אלהים לפרעה, אלהיך אנכי, אני על גבך. רבי אבא בר יודן פתר קרייא בישראל, אף על פי שקראתי אתכם אלהים, שנאמר (תהלים פב, ו): אני אמרתי אלהים אתם, אלהיך אנכי, דעו שאנכי על גביכם. רבנן פתרי קרייא בדינים, אף על פי שקראתי אתכם אלהים, שנאמר (שמות כב, כז): אלהים לא תקלל, דעו שאני על גביכם, וחזר ואמר לישראל אני חלקתי כבוד לדינים וקראתי אותם אלהים, והן מבזים אותם, אוי לדור ששפטו את שופטיהם.
ויהי בימי שפט השפטים, (משלי יט, טו): עצלה תפיל תרדמה, על ידי שנתעצלו ישראל לעשות גמול חסד ליהושע, הדא הוא דכתיב (יהושע כד, ל): ויקברו אותו בגבול נחלתו מצפון להר געש, אמר רבי ברכיה חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו געש, ומהו הר געש, על ידי שנתגעשו ישראל מעשות גמילות חסד ליהושע, באותה שעה נחלקה ארץ ישראל והיתה חלוקה חביבה עליהם יותר מדאי, והיו ישראל עוסקין במלאכתן, זה עוסק בשדהו, זה עוסק בכרמו, וזה עוסק בזיתיו, וזה עוסק בפצומו לפרש (יהושע כד, ל): ונפש רמיה תרעב, נתגעשו מעשות גמילות חסד ליהושע, ובקש הקדוש ברוך הוא להרעיש את העולם כלו על יושביו, כמה דאת אמר (תהלים יח, ח): ותגעש ותרעש הארץ. ונפש רמיה תרעב, על שהיו מרמין להקדוש ברוך הוא, מהם עובדי עבודת כוכבים, לכך הרעיבן הקדוש ברוך הוא מרוח הקדש, דכתיב (שמואל א ג, א): ודבר ה' היה יקר בימים ההם. דבר אחר, עצלה תפיל תרדמה, על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי אליהו, תפיל תרדמה, רבתה הנבואה. רבתה, ואת אמרת תפיל, כמה דאת אמר נפל שעריהון דפוריא. אמר רבי סימון כאיניש דאמר לחבריה הא סקא והא סלעא והא סאה קום אכל. דאמר רבי דרוסא ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו, רבי יעקב אמר מאה ועשרים רבוא. אמר רבי יוחנן מגבת ועד אנטיפרס ששים רבוא עירות הן, ואין לך עירות מקולקלות מהן מבית אל ויריחו, יריחו על שאררה יהושע, בית אל על שהיו עגלים של ירבעם עומדים שם, וכתיב (מלכים ב ב, ג): ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע, נביאים, אין נביאים פחות משנים, ומפני מה לא נתפרסמה נבואתם, שלא היה בה צרך לדורות. אמר מעתה כל נבואה שאינה צרך לדורות לא נתפרסמה, אבל לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא בא ומביאן עמו ותתפרסם נבואתם, הדא הוא דכתיב (זכריה יד, ה): ובא ה' אלהי כל קדשים עמך. ונפש רמיה תרעב, על ידי שהיו מרמים להקדוש ברוך הוא, מהם עובדין לעבודת כוכבים, ומהם עובדים להקדוש ברוך הוא, הוא שאליהו אומר להם (מלכים א יח, כא): עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעפים. תרעב, הרעיבן הקדוש ברוך הוא בימי אליהו, שנאמר (מלכים א יז, א): חי ה' אשר עמדתי לפניו. דבר אחר, עצלה תפיל תרדמה, על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי שופטים, תפיל תרדמה. ונפש רמיה תרעב, על ידי שהיו מרמים להקדוש ברוך הוא, מהם עובדין לעבודת כוכבים, ומהם עובדים להקדוש ברוך הוא, הרעיבן הקדוש ברוך הוא ברעבון בימי שופטיהם.
ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב, (משלי כא, ח): הפכפך דרך איש וזר, זה עשו הרשע שהוא מתהפך ובא על ישראל בגזרות, גנבתון לא גנבנון, קטלתון לא קטלנון, לא גנבת מאן גנב עמך, לא קטלת מאן קטל עמך, קניס להון, יזמי להון, אייתי ארנונך, אייתי גולגלתך, אייתי דימוסיך. איש זה עשו הרשע, שנאמר (בראשית כה, כז): ויהי עשו איש ידע ציד. וזר, שעשה עצמו זר למלה וזר למצוות. וזך זה הקדוש ברוך הוא שהוא נוהג עמו במדות ישרות, ונותן לו שכרו בעולם הזה כפועל העושה מלאכה עם בעל הבית באמונה. דבר אחר, הפכפך דרך איש, אלו אמות העולם שמהפכין ובאין על ישראל בגזרות. איש, הבאים מנח שנקרא איש. וזר, שהם עובדין עבודת כוכבים. וזך ישר פעלו, זה הקדוש ברוך הוא שנוהג עמהם בישרות. רבי אחא אמר הפכפך דרך, אלו ישראל, שנאמר (דברים לב, כ): כי דור תהפכת המה. איש (שופטים כא, א): ואיש ישראל נשבע. וזר, שעשו עצמם לפני הקדוש ברוך הוא כזרים, שנאמר (הושע ה, ז): בה' בגדו כי בנים זרים ילדו. וזך, זה הקדוש ברוך הוא, שנוהג עמהם במדת ישר בעולם הזה, ונותן שכרם שלם לעתיד, כאמן העושה מלאכה באמונה אצל בעל הבית, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא, בני סרבנין הן, לכלותן אי אפשר, להחזירן למצרים אי אפשר, להחליפם באמה אחרת איני יכול, אלא מה אעשה להם, הריני מיסרן ביסורים, ומצרפן ברעבון, בימי שפט השפטים, הדא הוא דכתיב: ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ.
רבי יהודה ברבי סימון פתח (דברים לב, כ): ויאמר אסתירה פני מהם, לבן מלך שיצא לשוק ומכה ואינו לוקה, מבזה ואינו מתבזה, והיה עולה אצל אביו במרוצה, אמר לו אביו מה את סבור שבכבודך את מתכבד, אין את מתכבד אלא בכבודי, מה עשה אביו הפליג דעתו ממנו, ולא היה בריה משגחת עליו. כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים נפלה אימתן על כל האמות, שנאמר (שמות טו, יד): שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען תפל עליהם אימתה ופחד, כיון שבאו לידי עברות ומעשים רעים, אמר להם הקדוש ברוך הוא מה אתם סבורים שבכבודכם אתם מתכבדים, אין אתם מתכבדים אלא בשביל כבודי, מה עשה הקדוש ברוך הוא הפליג דעתו מהם קימעא ובאו עמלקים ונזדוגו להם לישראל, שנאמר (שמות יז, ח): ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם. ועוד באו כנעניים ונזדוגו לישראל, שנאמר (במדבר כא, א): וישמע הכנעני. אמר הקדוש ברוך הוא אין בכם אמנה של ממש, אין אתם מאמינין לדבריכם, הפכפכין אתם, שנאמר (דברים לב, כ): כי דור תהפכת המה בנים לא אמן בם. אמן כתיב, בשעה שהנביאים מברכין אותן לא פתח אחד מהם לומר אמן, עד שאמרו ירמיה, שנאמר (ירמיה יא, ה): ואען ואמר אמן ה'. באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא הפכפכין אתם, טרחנין הם, סרבנין הם, לכלותן אי אפשר, להחזירן למצרים אי אפשר, להחליפן באומה אחרת אי אפשר וכו'.
רבי נחמיה פתח (יחזקאל יג, ד): כשעלים בחרבות נביאיך ישראל היו, מה השועל הזה מצפה בחרבות לכשיראה בני אדם לאיזה צד יהי בורח, כך כשעלים בחרבות [נביאיך], לא עליתם בפרצות כמשה, למי היה דומה משה רבנו, לרועה נאמן שנפלה גדר סמוך לחשכה, עמד וגדרה משלש רוחותיה, נשתייר פרצה ולא היה לו שעה לגדרה, ועמד הוא בתוך הפרצה, בא ארי ועמד כנגדו, בא זאב ועמד כנגדו, אבל אתם לא עמדתם בתוך הפרצה כמשה, שאלו עליתם בפרצות כמשה, הייתם יכולין לעמד במלחמה ביום אף ה'.
ושם האיש אלימלך, כיון דאתת עקתה אזלת לך ושבקת להון, וילך איש מבית לחם יהודה. זהו שאמר הכתוב (תהלים קמד, יד): אלופינו מסבלים, רבי יוחנן אמר סובלין אין כתיב כאן, אלא מסבלים, בשעה שהקטנים סובלין את הגדולים, אין פרץ, אין פרצה של מגפה, כמה דתימא (תהלים קו, כט): ותפרץ בם מגפה. ואין יוצאת, אין יציאתה של מגפה, כמה דתימא (ויקרא ט, כד): ותצא אש מלפני ה', אין צוחה, אין צוחה של מגפה, כמה דתימא (במדבר טז, לד): וכל ישראל אשר סביבתיהם נסו לקלם. ריש לקיש מסרס קרא, בשעה שהגדולים סובלים את הקטנים, אין פרץ של גלות, דכתיב (עמוס ד, ג): ופרצים תצאנה. ואין יוצאת של גלות, דכתיב (ירמיה טו, א): שלח מעל פני ויצאו. ואין צוחה של גלות, דכתיב (ירמיה ח, יט): הנה קול שועת בת עמי, וכתיב (ירמיה יד, ב): וצוחת ירושלים עלתה. רבי לוליאני אמר בשעה שהקטנים שומעים את הגדולים ואין הגדולים נושאין משאן של קטנים, עליהן הכתוב אומר (ישעיה ג, יד): ה' במשפט יבוא. ושם האיש אלימלך, כד אתת עקתא אזילת לך ושבקת להון, וילך איש מבית לחם יהודה.
רבי תנחומא בשם רבי חיא רבה ורבי ברכיה בשם רבי אלעזר, המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה, כל מקום שנאמר ויהי, צרה. רבי חיא רבה כל מקום שנאמר ויהי, משמש צרה ושמחה, אם צרה אין כיוצא בה, אם שמחה אין כיוצא בה. רבי שמואל אמר חמשה בימי הם (בראשית יד, א): ויהי בימי אמרפל, מה צרה היתה שם, עשו מלחמה, לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה ובשבילו היה המלך נזקק למדינה, פעם אחת באו הברבריין ונזדוגו לו, אומרים אוי לנו שאין המלך נזקק למדינה כמות שהיה, כך כל העולם כלו לא נברא אלא בזכות אברהם אבינו, הדא הוא דכתיב (בראשית יד, א): וישבו ויבאו אל עין משפט היא קדש. אמר רבי אחא לא באו להזדוג אלא לגלגל עינו של עולם, עין שעשתה מדת הדין בעולם אתם מבקשים לסמותה. היא קדש, אמר רבי אחא הוא קדש, הוא אבינו אברהם שקדש שמו בכבשן האש, וכיון שבאו אותם המלכים ונזדוגו לו התחילו הכל צווחים ווי, הוי ויהי בימי אמרפל. (ישעיה ז, א): ויהי בימי אחז, מה צרה היתה שם, (ישעיה ט, יא): ארם מקדם ופלשתים מאחור, לבן מלכים שנזדמן לו פדגוג אחד להמיתו, אמר אותו פדגוג אם אני ממיתו הריני חיב למלכות, אלא הריני מושך מינקתו ומעצמו הוא מת. כך אמר אחז, אם אין גדיים אין תיישים, אם אין תיישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה. כך אחז היה סבור בדעתו לומר אם אין קטנים אין גדולים, אם אין גדולים אין תלמידים, ואם אין תלמידים אין חכמים, ואם אין חכמים אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, ואם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות כביכול אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על העולם, אלא הריני אוחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, ועליו הכתוב אומר (ישעיה ח, טז): צור תעודה חתום תורה בלמדי. רבי חנינא אמר למה נקרא שמו אחז, שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות. רבי יעקב בשם רבי אבין אמר ישעיה (ישעיה ח, טז): וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב, אין לך שעה קשה כאותה שעה, שנאמר (דברים לא, יח): ואנכי הסתר אסתיר פני בעולם הזה, ומאותה שעה וקויתי לו, שאמר (דברים לא, כא): כי לא תשכח מפי זרעו, מה הועיל לו (ישעיה ח, יח): הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה', וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו, אלא מלמד שהיו חביבין עליו כבניו, וכיון שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות התחילו צווחין ווי, הוי ויהי בימי אחז. (ירמיה א, ג): ויהי בימי יהויקים, מה צרה היתה שם, (ירמיה ד, כג): ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם, למלך ששלח פרוסטיגמא שלו למדינה, מה עשו לו בני המדינה, נטלו אותה וקרעוה ושרפוה באש, אמרו אוי לנו כשירגיש המלך בדברים אלו, הדא הוא דכתיב (ירמיה לו, כג): ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה, תלתא ארבעה פסוקים, כיון שהגיע לפסוק החמישי היו צריה לראש, מיד יקרעה בתער הספר והשלך אל האש אשר אל האח עד תם כל המגלה על האש אשר על האח. כיון שראו כן התחילו צווחים ווי, הוי ויהי בימי יהויקים. (אסתר א, א): ויהי בימי אחשורוש, מה צרה היתה שם, להרג ולאבד את כל היהודים. למלך שהיה לו כרם ונזדוגו לו שלשה שונאים, האחד התחיל מקטף בעוללות, והשני מזנב באשכולות, והשלישי בקש לעקר את כל הגפנים. כך פרעה הרשע התחיל מקטף בעוללות, שנאמר (שמות א, כב): כל הבן הילוד היארה תשליכהו. נבוכדנצר הרשע התחיל מזנב באשכולות, שנאמר (מלכים ב כד, טז): החרש והמסגר אלף. רבי ברכיה בשם רבי יהודה אמר החרש אלף והמסגר אלף. רבי יוחנן אמר כלן אלף. רבי שמואל אמר אלו הבליוטין. רבי יהודה ברבי סימון אמר אלו תלמידי חכמים. המן הרשע בקש לעקר את כל הביצה, אמרי זבין בביעתא (אסתר ג, יג): להשמיד להרג ולאבד, וכיון שראו כן התחילו צווחין ווי, הוי ויהי בימי אחשורוש. ויהי בימי שפט השפטים, מה צרה היתה שם, ויהי רעב בארץ, למדינה שהיתה חייבת ליפסי למלך, מה עשה המלך שלח טמיאון לגבותה, מה עשו בני המדינה, נטלו אותו והלקוהו וגבו אותו, אמרו מה שהיה מבקש לעשות לנו עשינו לו. כך בימי שפט השפטים היה אדם מישראל עובד עבודת כוכבים, והיה הדין מבקש לעשות בו דין, והיה הוא בא ומלקה הדין, ואמר מה דבעא מעבד לי עבדתי ליה, אוי לדור ששופטיו נשפטין, הוי ויהי בימי שפט השפטים. שמעון ברבי אבא אמר בשם רבי יוחנן כל מקום שנאמר צרה ושמחה, אם צרה אין צרה כמותה, אם שמחה אין שמחה כמותה בעולם. אתא רבי שמואל בר נחמני ועבדה פלגא, כל מקום שנאמר ויהי צרה, והיה שמחה, והא כתיב (בראשית א, ג): ויאמר אלהים יהי אור, אמר להם אף היא אינה אורה של שמחה, שלא זכה העולם להשתמש באותה אורה, שאותה אורה שנבראת ביום ראשון אדם צופה מסוף העולם ועד סופו, וכיון שראה שעתידין רשעים לצאת, כדור אנוש ואנשי דור המבול ודור הפלגה וכאנשי סדום, לקחה. הדא הוא דכתיב (איוב לח, טו): וימנע מרשעים אורם, וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר (תהלים צז, יא): אור זרע לצדיק. מיתיבין ליה והכתיב (בראשית א, א): ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, אמר להם אף היא אינה שמחה, שעתידין שמים להבלות, שנאמר (ישעיה נא, ו): כי שמים כעשן נמלחו, מיתיבין ליה והא כתיב ויהי ערב ויהי בקר יום שני, ושלישי, ורביעי, חמישי, וששי. אמר להם אף היא אינה שמחה, שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכים עשיה, כגון החרדל צריך להמתיקו, התורמוסין צריכין למתק, החטים צריכין לטחן. והא כתיב (בראשית לט, ב): ויהי ה' את יוסף, אמר אף היא אינה שמחה, דכתיב (בראשית מ, טו): כי שמו אתי בבור. והא כתיב (במדבר ז, א): ויהי ביום כלות משה, אמר להם אף היא אינה שמחה, שבו נגנז בנין בית המקדש, שנאמר (שמות מ, לה): ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד. והא כתיב (יהושע ה, יג): ויהי בהיות יהושע, אמר להם אף היא אינה שמחה, שבו קרע יהושע שמלותיו, שנאמר (יהושע ז, ו): ויקרע יהושע שמלתיו. והא כתיב (ויקרא ט, א): ויהי ביום השמיני, אמר להם אף היא אינה שמחה, שבו מתו נדב ואביהוא. והא כתיב (שמואל ב ז, א): ויהי כי ישב המלך בביתו, אמר להם אף היא אינה שמחה, שבו בא נתן הנביא ואמר לו (מלכים א ח, יט): רק אתה לא תבנה הבית. אמרי ליה אמרינן אנן דידן, אמר את דידך, אמר להם (יואל ד, יח): והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. (זכריה יד, ח): והיה ביום ההוא יצאו מים חיים. (ישעיה יא, יא): והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו. (ישעיה ז, כא): והיה ביום ההוא יחיה איש. (ישעיה כז, יג): והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. (ישעיה ד, ג): והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים. מיתיבין ליה והא כתיב (ירמיה לח, כח): והיה כאשר נלכדה ירושלים, אמר להם אף היא אינה צרה, אלא שמחה, שבו ביום נטלו ישראל אופכין שלמה על עונותיהם ביום שחרב בית המקדש. סליק פתיחתא דרות רבה