(א) רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי ורבי חמא אבוי דרבי הושע בשם רבי לא נתן דברי הימים אלא להדרש, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א ד, כא): בני שלה בן יהודה ער אבי לכה, אב בית דין של לכה. ולעדה אבי מרשה, אב בית דין של מרשה. ומשפחות בית עבדת הבץ, זו רחב הזונה שהטמינה המרגלים בבוץ, הדא הוא דכתיב (יהושע ב, ו): ותטמנם בפשתי העץ, אמר רבי יהודה ברבי סימון בבוסמין היתה עסקה. לבית אשבע, שנשבעו לה המרגלים, שנאמר (יהושע ב, יב): ועתה השבעו נא לי בה'. (דברי הימים א ד, כב): ויוקים, שקימו לה השבועה, הדא הוא דכתיב (יהושע ו, כג): ויבאו הנערים המרגלים, ומה תלמוד לומר ואת כל משפחותיה הוציאו, תני רבי שמעון בן יוחאי שאפלו היתה משפחתה מאתים אנשים והלכו ונדבקו במאתים משפחות אחרות, כלן נצולות בזכותה. ואת כל משפחתה לא נאמר, אלא ואת כל משפחותיה. ואנשי כזבה, שכזבה במלך יריחו, שנאמר (יהושע ב, ד): ותאמר כן באו אלי האנשים וגו'. ויואש, שנתיאשה מן החיים. ושרף, שתקנה עצמה לשרופין. אשר בעלו למואב, שבאתה ונדבקה בישראל ועלו מעשיה לאביה שבשמים. וישבי לחם, שנדבקה בישראל שקבלו את התורה שכתוב בה (משלי ט, ה): לכו לחמו בלחמי. והדברים עתיקים, רבי איבו ורבי יהודה ברבי סימון אומרים דברים הללו סתומין כאן ומפרשין במקום אחר. (דברי הימים א ד, כג): המה היוצרים, אלו המרגלים, הדא הוא דכתיב (יהושע ב, א): וישלח יהושע בן נון מן השטים וגו', רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר כלי נגרות היה בידם, מרגלים חרש לאמר, רבי נחמיה אומר כלי קדרות היה בידם, מקדרין חרש לאמר. תני רבי שמעון בן יוחאי חרש כמשמעו, אמר להם עשו עצמכם חרשין ואתם עומדים על רזיהם. רבי שמעון בן אלעזר אומר מתוך שאתם עושים עצמכם חרשים אתם עומדין על אפנים שלהם. וישבי נטעים שהיו בקיאין בנטיעה, על שם שנאמר (במדבר יג, כג): ויכרתו משם זמורה. וגדרה, שהטמינה אותן אחרי הגדר, שנאמר ותאמר להם ההרה לכו. ויש אומרים ששרתה עליה רוח הקדש עד שלא נכנסו ישראל לארץ, וכי מהיכן היתה יודעת שחוזרין לשלשת ימים, מכן ששרתה עליה רוח הקדש. עם המלך במלאכתו ישבו שם, מכאן אמרו עשרה כהנים נביאים עמדו מרחב הזונה: ירמיה, חלקיה, שריה, מחסיה, חנמאל, שלום, ברוך, נריה, יחזקאל, בוזי. ויש אומרים אף חלדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה.
(ב) רבי שמואל בר נחמני פתר קראי בדוד, בני שלה בן יהודה ער אבי לכה, אב בית דין של לכה. ולעדה אבי מרשה, אב בית דין של מרשה. ומשפחות בית עבדת הבץ, זה דוד שהיה עוסק בפרכת, הדא הוא דכתיב (שמואל ב כא, יט): ויך אלחנן, זה דוד שחננו הקדוש ברוך הוא, בן יערי, בן שהיה גדל ביער, ארגים, שעסק בפרכת. דבר אחר, ארגים, שהיו מעלין לו את ההלכה והוא אורגה. דבר אחר, אלו סנהדרין שהיו אורגין עמו בדברי תורה. (דברי הימים א ד, כא): לבית אשבע, שנשבע לו הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים פט, ד): כרתי ברית לבחירי, ויוקים, שקים לו השבועה, שנאמר (תהלים קלב, יא): נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה. ואנשי כזבא, רבי עזריה ורבי יונתן ורבי יצחק בר מריון ואמרי לה רבי יוסי ברבי חנינא עקר סנהדרין משל יהודה, מאי טעמא שנאמר (בראשית מט, יב): חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב, שהיו סודרין את ההלכה בשנים, עד שהיו מוציאין אותה בנקיון כחלב. ויואש, שנתיאש מן החיים (דברי הימים א כא, יז): תהי נא ידך בי. ושרף, שהזכיר מעשה שרופים, ה' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו. אשר בעלו למואב, שבא מרות המואביה. וישבי לחם, שבא מבית לחם יהודה. והדברים עתיקים, רבי איבו אמר זה דוד ושלמה שנשתתפו לפני הקדוש ברוך הוא בבנין בית המקדש. רבי יהודה ברבי סימון אמר זה בניהו בן יהוידע שנתחזק עם המלך שלמה בבנין בית המקדש. רבי יהודה אמר זה יהוידע הכהן הגדול שנטפל עם יואש לבדק הבית. רבי נחמיה אומר זה ירמיה ויחזקאל שהתפללו לפני הקדוש ברוך הוא שלא להחריב בית המקדש. המה היוצרים, זה בעז ורות. וישבי נטעים, זה שלמה שהיה דומה כנטע במלכותו. וגדרה, אלו סנהדרין שהיו גודרים עמו בדברי תורה. עם המלך במלאכתו ישבו שם, מכאן אמרו לא מתה רות המואביה עד שראתה שלמה בן בנה יושב ודן דינן של זונות, הדא הוא דכתיב (מלכים א ב, יט): וישם כסא לאם המלך זו בת שבע, ותשב לימינו זו רות המואביה.
(ג) רבי מנחם בר אבין פתר קרייה במשה, ויוקים, על שם (במדבר י, לה): קומה ה' ויפצו איביך. אנשי כזבא, שעשה דבר של הקדוש ברוך הוא כמו כזבים, שנאמר (שמות לב, יא): למה ה' יחרה אפך בעמך. יואש, על שנתיאש מן החיים, שנאמר (שמות לב, לב): ואם אין מחני נא. ושרף, שהזכיר מעשה שרופין, שנאמר (שמות לב, יג): זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. אשר בעלו למואב, שבאו ועלו מעשיו הנעימים לפני אביו שבשמים. וישבי לחם, שעלה למרום ושבה התורה, על שם שנאמר (תהלים סח, יט): עלית למרום שבית שבי. והדברים עתיקים, רבי איבו ורבי יהודה בר סימון, רבי איבו אמר אפלו דברים שנתעתקו מהם החזירם, שנאמר (שמות לד, א): פסל לך וגו', הדברים הללו נאמרו ממעתיקו של עולם, כמה דאת אמר (בראשית יב, ח): ויעתק משם, רבי יהודה ברבי סימון אמר דברים הללו סתומין כאן ומפרשין במקום אחר, החזיר אותן לו, שנאמר (שמות לד, כז): ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה וגו'. המה היוצרים, על שם (בראשית ב, יט): ויצר ה' אלהים. דבר אחר, המה היוצרים, אלו נפשותיהם של צדיקים, שבהם נמלך הקדוש ברוך הוא לבראת את עולמו. יושבי נטעים, על שם (בראשית ב, ח): ויטע ה' אלהים. וגדרה, על שם שנאמר (ירמיה ה, כב): אשר שמתי חול גבול לים. עם המלך במלאכתו, עם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ישבו שם נשמתן של צדיקים שבהם נמלך וברא את עולמו.
(ד) דבר אחר, ויוקים, זה אלימלך. ואנשי כזבא, אלו בניו שהיו מכזבים. יואש, שנתיאשו מארץ ישראל. ושרף, ששרפו את התורה, רבי מנחמא בשם רבי אחא וכי שרפו, אלא ללמדך שכל מי שבטל מן התורה דבר אחד כאלו שרפה. אשר בעלו למואב, שנשאו נשים מואביות ושהניחו את ישראל ונסתפחו בשדי מואב. וישבי לחם, זה נעמי, שנאמר: ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם. והדברים עתיקים, כבר כל אחד ואחד מפרש בפני עצמו.
(ה) ושם האיש אלימלך (רות א, ב), רבי מאיר היה דורש שמות. רבי יהושע בן קרחה היה דורש שמות. ושם האיש אלימלך, שהיה אומר אלי תבוא מלכות. ושם אשתו נעמי, שהיו מעשיה נאים ונעימים. ושם שני בניו מחלון וכליון, מחלון, שנמחו מן העולם. וכליון, שכלו מן העולם. אפרתים, רבי יהושע בן לוי אומר פלטיאני, ורבי בר רבי נחמיה אומר אבגניסטי. דבר אחר, אפרתים, רבי פנחס אמר כל אותה העטרה שנתעטר אפרים מיעקב אבינו בשעת פטירתו מן העולם, אמר לו, אפרים ראש השבט, ראש הישיבה, המעלה והמשבח שבבני יהיה נקרא לשמך, (שמואל א א, א): בן תוחו בן צוף אפרתי. (מלכים א יא, כו): וירבעם בן נבט אפרתי. (שמואל א יז, יב): ודוד בן איש אפרתי. מחלון וכליון אפרתים.
(ו) ויבואו שדה מואב ויהיו שם, בתחלה באו להם בעירות, מצאו אותם פרוצים בעברות, אחר כך באו להם לכרכים מצאו אותם מדחקין במים, ואחר כך חזרו להם בעירות ויבואו שדה מואב ויהיו שם.
(ז) וימת אלימלך איש נעמי (רות א, ג), תניא הכל למות, והכל למיתה, ואשריו לאדם שיצא בשם טוב מן העולם. מת האיש מי מחסרו אלא אשתו, שנאמר וימת אלימלך איש נעמי, מתה האשה מי מחסרה אלא בעלה, שנאמר (בראשית מח, ז): ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל, אמר רבי יוחנן עלי מיתתה של רחל, אמר יעקב אבינו וקשה עלי מיתתה של רחל מכל הצרות הבאות עלי.
(ח) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק, גילין וגילין, חבורות וחבורות, מביא הקדוש ברוך הוא לעולם, מת אחד מן הגיל, ידאג כל הגיל, חבר אחד מן החבורה תדאג כל החבורה, דאמר רבי שמואל בר אבא בשם רבי יוחנן ארכיות ארכיות הן, ואין אחד מהן נכנס לתוך ארכי של חברו אפלו כמלא נימא. אמר רבי יוסי בן חלפתא מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולביתי ביתי, אלא לאשתי ביתי, ולביתי אשתי, ולא קריתי לשורי שורי ולשדי שדי, אלא לשורי שדי ולשדי שורי. ותשאר היא ושני בניה, אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו נעשית היא שירי מנחות.
(ט) וישאו להם נשים מאביות (רות א, ד), תני בשם רבי מאיר לא גירום ולא הטבילו אותם ולא היתה הלכה להתחדש, ולא היו נענשין עליהם, עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית. שם האחת ערפה, שהפכה ערף לחמותה. ושם השנית רות, שראתה בדברי חמותה. רבי ביבי בשם רבי ראובן אמר, רות וערפה בנותיו של עגלון היו, שנאמר (שופטים ג, יט): דבר סתר לי אליך המלך ויאמר הס וגו', וכתיב (שופטים ג, כ): ואהוד בא אליו וגו' ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה עמדת מכסאך לכבודי, חייך הריני מעמיד ממך בן יושב על כסא ה'. וישבו שם כעשר שנים, כשלשים כארבעים או חסר או יותר.
(י) וימתו גם שניהם מחלון וכליון (רות א, ה), רבי חוניא ורבי יהושע ברבי אבין ורבי זבדא חתניה דרבי לוי, לעולם אין בעל הרחמים פורע מן הנפשות תחלה, ממי את למד מאיוב, שנאמר (איוב א, יד): ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חרשות, אמר רבי חמא ברבי חנינא הראה לו הקדוש ברוך הוא מעין דוגמא של העולם הבא, (עמוס ט, יג): ונגש חורש בקצר (איוב א, טו): ותפל שבא ותקחם. אמר רבי אבא בר כהנא יצאו מכפר קרינוס והלכו כל האבולין עד מגדל צבעים ומתו שם, (איוב א, טו): ואמלטה רק אני לבדי. אמר רבי חנינא רק מעוט, אף הוא משבר ומלקה. אמר רבי יודן לבדי, (איוב א, טז): עוד זה מדבר, אף הוא כיון שאמר בשורתו מיד מת. (איוב א, יז): עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים, אמר רבי שמואל בר נחמן כיון ששמע איוב התחיל מגיס חילותיו למלחמה, אמר כמה חילות אני יכול לחיל, כמה גיסות אני יכול לגיס, והאמה בזויה שיש בעולם (ישעיה כג, יג): הן ארץ כשדים זה העם לא היה, הלואי לא היה בא להפיל אימתו עלי, וכיון שאמר לו (איוב א, טז): אש האלהים נפלה מן השמים, אמר מן השמים הוא, מה אני יכול לעשות, (איוב לא, לד): ואדם לא אצא פתח, מיד (איוב ב, ח): ויקח לו חרש להתגרד בו. אף במצרים כך היה (תהלים קה, לג): ויך גפנם ותאנתם, ואחר כך (תהלים עח, מח): ויסגר לברד בעירם, ואחר כך (תהלים עח, נא): ויך כל בכור במצרים. ואף בנגעים כן, בתחלה הן באין על ביתו, אם חזר בו מוטב, ואם לאו, הרי הן טעונין חליצה, שנאמר (ויקרא יד, מ): וצוה הכהן וחלצו. אם חזר בו מוטב, ואם לאו, טעונין נתיצה. חזר בו מוטב, ואם לאו, באים על הבגדים וטעונים כבוס. חזר בו מוטב, ואם לאו, טעונין קריעה, שנאמר (ויקרא יג, נו): וקרע אתו מן הבגד. אם חזר בו מוטב, ואם לאו, טעונין שרפה, שנאמר (ויקרא יג, נב): ושרף את הבגד. אחר כך הן באין על גופו, אם חזר בו מוטב ואם לאו, יוצא ובא. אם חזר בו מוטב, ואם לאו (ויקרא יג, מו): בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. ואף במחלון וכליון כך היה, בתחלה מתו סוסיהם, חמוריהם, גמליהם, ואחר כך, וימת אלימלך, ואחר כך, וימתו גם שניהם מחלון וכליון. ותשאר האשה, אמר רבי חנינא נעשתה שירי שירים.
(יא) ותקם היא וכלתיה ותשב משדי מואב כי שמעה בשדה מואב (רות א, ו), שמעה מהרוכלין המחזירין בעירות, ומה שמעה, כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם. כתוב אחד אומר (תהלים צד, יד): כי לא יטש ה' עמו ונחלתו לא יעזב, וכתוב אחד אומר (שמואל א יב, כב): כי לא יטש ה' את עמו בעבור שמו הגדול, אמר רבי שמואל בר נחמני, פעמים שהוא עושה בעבור עמו ונחלתו, ופעמים שהוא עושה בשביל שמו הגדול. אמר רבי איבו כשישראל זכאין, בעבור עמו ונחלתו, וכשאין ישראל זכאין, בעבור שמו הגדול. ורבנן אמרי בארץ ישראל בשביל עמו ונחלתו, בחוצה לארץ בעבור שמו הגדול, שנאמר (ישעיה מח, יא): למעני למעני אעשה.
(יב) ותצא מן המקום אשר היתה שמה (רות א, ז), ותצא, וכי לא יצאתה משם אלא היא, והלא כמה גמלים יצאו, כמה חמרים יצאו, ואת אמרת ותצא, רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון גדול שבעיר, הוא זיוה, והוא הודה, והוא הדרה, והוא שבחה. פנה משם, פנה זיוה, פנה הודה, פנה הדרה, פנה שבחה. וכן את מוצא ביעקב אבינו כשיצא מבאר שבע, וכי לא יצא משם אלא הוא, והלא כמה גמלים יצאו, כמה חמרים יצאו, ואת אמרת ויצא, אלא כשהצדיק בעיר, הוא זיוה, והוא הודה, והוא הדרה והוא שבחה. יצא משם פנה זיוה, פנה הודה, פנה הדרה, פנה שבחה. ניחא תמן דלא הות אלא אותה הצדקת, ברם הכא לא הוה יצחק תמן, אלא אמר רבי עזריה בשם רבי עזריה ברבי סימון לא דומה זכות צדיק אחד לזכות שני צדיקים. ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה, אמר רבי יהודה אמר רבי יוחנן, עברו על שורת הדין והלכו ביום טוב. דבר אחר, ותלכנה בדרך, הוצרה עליהם הדרך, שהלכו ביחף. ותלכנה, היו עסוקות בהלכות גרים.
(יג) ותאמר נעמי לשתי כתיה לכנה שבנה אשה לבית אמה (רות א, ח), לבית אמתה. אבנימוס הגרדי מתה אמו ועלה רבי מאיר להראות לו פנים, ומצא אותם יושבין אבלים, לאחר זמן מת אביו ועלה רבי מאיר להראות לו פנים, ומצא אותן עסוקין במלאכתן. אמר לו, כמדמה אני שאמך חביבה עליך יותר מאביך, אמר לו ולא כן כתיב, אשה לבית אמה ולא לבית אביה. אמר לו, יפה אמרת שאין אב לגוי,
(יד) יעש ה' עמכם חסד, רבי חנינא בר אדא אמר, יעשה כתיב, כאשר עשיתם עם המתים, שנטפלתם בתכריכיהון, ועמדי, שותרו לה כתבותיהן. אמר רבי זעירא, מגלה זו אין בה לא טמאה, ולא טהרה, ולא אסור, ולא התר, ולמה נכתבה ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים.
(טו) יתן ה' לכם (רות א, ט), אמר רבי יוסי כל אותן הטובות והנחמות שעתיד הקדוש ברוך הוא לתן לשלמה, דכתיב (מלכים א ה, ט): ויתן אלהים חכמה לשלמה, יהיו מכם. ומצאן מנוחה, ומצאן כתיב, אחת מוצאת, שתים לא מוצאות. אשה בית אשה, מכאן שאין קורת רוח לאשה, אלא בבית בעלה. ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה, ותאמרנה לה, ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים וגו', וכי יש אדם מיבם אשת אחיו שלא היה בעולמו.
(טז) שבנה בנתי לכנה (רות א, יב), רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יודן ברבי חנינא, בשלש מקומות כתיב כאן (רות א, ח): שבנה, (רות א, יא): שבנה, (רות א, יב): שבנה, כנגד שלש פעמים שדוחין את הגר, ואם הטריח יותר מכאן מקבלין אותו. אמר רבי יצחק (איוב לא, לב): בחוץ לא ילין גר, לעולם יהא אדם דוחה בשמאל ומקרב בימין. כי זקנתי מהיות לאיש וגו', אמר רבי יוחנן למדך התורה דרך ארץ שאין תשמיש ביום אלא בלילה, הדא הוא דכתיב (אסתר ב, יד): בערב הא באה ובבקר היא שבה, וכתיב: גם הייתי הלילה לאיש.
(יז) וגם הייתי, שילדתי בנים, הא אלו הייתי הלילה לאיש ילדתי בנים, אלא הלהן תשברנה, יכולות אתם יושבות עד אשר יגדלו הלהן תעגנה, יכולות אתם יושבות עגונות לבלתי היות לאיש אל בנתי, אללי בנותי, כי מר לי מאד מכם, בשבילכם, כי יצאה בי ובבני ובבעלי יד ה'.
(יח) רבי חנינא בריה דרבי אבהו פתר קרייא במשה, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם בהן קלסתיך, שנאמר (דברים י, יד): הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים, והייתי סבור שתתן לי פרופקפיא, הלהן תעגנה, הוגעתני במלאך המות, הן שבקת גבי ואמרת לי הן קרבו ימיך למות, וחוזר ואומר לישראל אל בנתי אללי בני, כי מר לי מאד מכם, בשבילכם בי ובאחי יצתה יד ה'.
(יט) אמר רבי לוי, כל מקום שנאמר בו יד ה', מכת דבר היא, ובנין אב שבכלם (שמות ט, ג): הנה יד ה' הויה. בר קפרא אמר יד תבעו ויד פגעה בם. אמר רבי סימון ביוצאין היתה מגפה, ביושבין לא היתה מגפה. תלמידי דרבי נחמיה מייתי לה מהתם, הדא הוא דכתיב (שופטים ב, טו): בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה, ביוצאין היתה מגפה ביושבין לא היתה מגפה. אמר רבי ראובן אף בניהן היו מצרין אחריהם ואומרים מתי ימותו אלה ונכנס אנו לארץ.
(כ) ותשנה קולן ותבכינה (רות א, יד), חסר אל"ף, תשש כחן, שהן מהלכות ובוכות. רבי ברכיה בשם רבי יצחק ארבעים פסיעות הלכה ערפה עם חמותה, ונתלה לבנה ארבעים יום, שנאמר (שמואל א יז, טז): ויגש הפלשתי השכם והערב. רבי יודן בשם רבי יצחק ארבעה מילין הלכה ערפה עם חמותה, ועמדו ממנה ארבעה גבורים, שנאמר (שמואל ב כא, כב): ארבעת אלה ילדו להרפה. אמר רבי יצחק כל אותו הלילה שפרשה ערפה מחמותה נתערבו בה ערות גוים של מאה בני אדם, הדא הוא דכתיב (שמואל א יז, כג): והוא מדבר עמם וגו' ממערכות פלשתים, ממערות כתיב, ממאה ערלות גוים שנתערו בה כל הלילה. רבי תנחומא אמר אף כלב אחד, דכתיב (שמואל א יז, מג): ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי.
(כא) ותשק ערפה לחמותה, כל נשיקה של תפלות בר מן תלת, נשיקה של גדלה, ונשיקה של פרקים, ונשיקה של פרישות. של גדלה, דכתיב (שמואל א י, א): ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו. של פרקים, דכתיב (שמות ד, כז): ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. של פרישות, שנאמר: ותשק ערפה לחמותה. רבי תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות, שנאמר (בראשית כט, יא): וישק יעקב לרחל, למה, שהיתה קרובתו. ותאמר הנה שבה יבמתך וגו', כיון ששבה אל עמה שבה אל אלהיה.
(כב) ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך (רות א, טז), מהו אל תפגעי בי, אמרה לה לא תחטא עלי, לא תסבין פגעיך מני, לעזבך לשוב מאחריך, מכל מקום דעתי להתגיר, אלא מוטב על ידך ולא על ידי אחרת. כיון ששמעה נעמי כך התחילה סודרת לה הלכות גרים, אמרה לה בתי אין דרכן של בנות ישראל לילך לבתי תיאטראות ולבתי קרקסיאות של גוים. אמרה לה, אל אשר תלכי אלך. אמרה לה בתי אין דרכן של ישראל לדור בבית שאין שם מזוזה. אמרה לה, באשר תליני אלין עמך עמי, אלו ענשין ואזהרות. ואלהיך אלהי, שאר מצוות.
(כג) דבר אחר, אל אשר תלכי אלך. באהל מועד, בגלגל, בשילה, בנב, בגבעון, בבית עולמים. באשר תליני אלין, לנה אני על קרבנותי. עמך עמי, לבטל עבודת כוכבים שלי. ואלהיך אלהי, לשלם שכר פעלתי.
(כד) באשר תמותי אמות (רות א, יז), אלו ארבע מיתות בית דין, סקילה, שרפה, הרג וחנק. ושם אקבר, אלו שני קברים המתקנים לבית דין, אחד לנסקלין ולנשרפין, ואחד לנהרגין ולנחנקין. כה יעשה ה' לי וכה יוסיף, אמרה לה, בתי, כל מה שאת יכולה לסגל מצוות וצדקות, סגלי בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא כי המות יפריד ביני ובינך.