(א) הוא היה עם דויד בפס דמים (דברי הימים א יא, יג), רבי יוחנן אמר בחקל סומקתא. רבי שמואל בר נחמני אמר בפס דמים, שמשם פסקו דמים. (דברי הימים א יא, יג): והפלשתים נאספו שם למלחמה ותהי חלקת השדה מלאה שעורים, כתוב אחד אומר שעורים, וכתוב אחד אומר (שמואל ב כג, יא): עדשים, רבי יעקב אמר עדשים היו אלא שהיתה ענבותן דומין לשעורין. רבי לוי אמר הפלשתים שבאו גבוהים כשעורים והלכו נמוכים כעדשים. (דברי הימים א יא יד): ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה, וכתוב אחד אומר (שמואל ב כג, יב): ויצילה, אלא מלמד שהחזירוה לבעליה, שהיתה חביבה עליהם כשדה מלאה כרכום. רבי שמואל בר נחמן אמר שנה אחת היתה ושתי שדות היו. פשיטא ליה לאבד ולתן דמים מה צריכה, אין תאמר לאבד אבל לא לתן דמים, עד כדון היא צריכה אי זו מהן לאבד של עדשים או של שעורים, של עדשים אכל אדם, של שעורים אכל בהמה. של עדשים אין העמר קרב מהן, ושל שעורים קרב מהן. של עדשים אין מפרישין מהן חלה, של שעורים מפרישין חלה. רבנן אמרין שדה אחת היתה ושתי שנים היו, והלא נלמד משל אשתקד, שאין למדין ממעשה. (דברי הימים א יא, יז): ויתאו דויד ויאמר מי ישקני מים, רבי חיא אמר הלכה נצרכה לו. ויבקעו השלשה, ולמה שלשה שאין הלכה מתבררת אלא בשלשה. וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל דויד ולא אבה דויד לשתותם. ולא אבה שתקבע הלכה לשמן, עשאה מסכתא וקבעה הלכה לדורות, מלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו. בר קפרא אמר חג היה, ונסוך המים היה, וותור במה היה. ויבקעו השלשה, ולמה היו שלשה, אחד הורג ואחד מפנה את ההרוגים, ואחד מכניס הצלוחית בטהרה. רבי חוניא בשם רבי יוסף הלכות שבויה נצרכה ליה. רבי שמעון ברבי אמר בנין בית המקדש תבע.
(ג) ויען בעז ויאמר לה הגד הגד לי (רות ב, יא), למה שתי פעמים הגד הגד לי, הגד לי בבית, הגד לי בשדה. כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך, שאין תלמוד לומר בחיי אישך. ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך זו איפרכיא שלך. ותעזבי אביך ואמך מעבודת כוכבים שלך, שנאמר (ירמיה ב, כז): אמרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני. וארץ מולדתך, זו שכונתה. ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום, שאלו תמול שלשום, לא היית.
(ד) ישלם ה' פעלך ותהי משכרתך שלמה מעם ה' (רות ב, יב), אמר רבי חסא אשר באת לחסות תחת כנפיו. אמר רבי אבון שמענו שיש כנפים לארץ, שנאמר (ישעיה כד, טז): מכנף הארץ זמרת שמענו. וכנפים לשמש, שנאמר (מלאכי ג, כ): וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. וכנפים לחיות, שנאמר (יחזקאל ג, יג): וקול כנפי החיות. וכנפים לכרובים, שנאמר (מלכים א ח, ז): כי הכרובים פרשים כנפים. וכנפים לשרפים, שנאמר (ישעיה ו, ב): שרפים עמדים ממעל לו שש כנפים. בא וראה כמה גדול כחן של צדיקים, וכמה גדול כחה של צדקה, וכמה גדול כחן של גומלי חסדים, שאין חסין לא בצל שחר, ולא בצל כנפי ארץ, ולא בצל כנפי שמש, ולא בצל כנפי חיות, ולא בצל כנפי כרובים, ולא בצל כנפי שרפים, אלא בצל מי שאמר והיה העולם, שנאמר (תהלים לו, ח): מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון.
(ה) ותאמר אמצא חן בעיניך אדני וגו' ואנכי לא אהיה כאחת שפחתך (רות ב, יג), אמר לה חס ושלום אין את מן האמהות, אלא מן האמהות. ודכוותה (במדבר לב, מב): ונבח הלך וילכד את קנת ואת בנתיה וגו', מלמד שלא עמד לה אותו השם. ודכוותה (זכריה ה, יא): ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער. מלמד שאין לשקר תשועה.
(ו) ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלם (רות ב, יד), רבי יוחנן [נ"א רבי יונתן] פתר בה שית שטין מדבר בדוד, גשי הלם, קרובי למלכות, ואין הלם אלא מלכות, הדא הוא דכתיב (שמואל ב ז, יח): כי הבאתני עד הלם. ואכלת מן הלחם, זו לחמה של מלכות. וטבלת פתך בחמץ, אלו היסורין, שנאמר (תהלים ו, ב): ה' אל באפך תוכיחני. ותשב מצד הקצרים, שנוצדה ממנו המלכות לשעה, דאמר רב הונא כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום לא עלו מן המנין, שהיה מתכפר לו בשעירה כהדיוט. ויצבט לה קלי, שחזרה לו מלכותו, שנאמר (תהלים כ, ז): עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו. ותאכל ותשבע ותתר, אוכל בעולם הזה, ואוכל לימות המשיח, ואוכל לעתיד לבוא. דבר אחר, גשי הלם, מדבר בשלמה, גשי הלם, קרובי למלכות. ואכלת מן הלחם, זו לחמה של מלכות. שנאמר (מלכים א ה, ב): ויהי לחם שלמה ליום אחד. שלשים כר סלת וששים כר קמח. וטבלת פתך בחמץ, זה לכלוך מעשים. ותשב מצד הקצרים, שנוצדה לו מלכותו לשעה, דאמר רבי יוחאי בר חנינא מלאך ירד בדמות שלמה וישב לו על כסאו. והיה מחזר שלמה על פתחי ישראל ואומר (קהלת א, יב): אני קהלת [בן דוד] הייתי מלך על ישראל בירושלים, מה היתה אחת מהן עושה, היתה נותנת לפניו קערה של גרישין ומכה אותו בקנה על ראשו ואומרת לו ולא שלמה יושב על כסאו ואתה אומר אני שלמה מלך ישראל. ויצבט לה קלי, שחזרה לו מלכותו. ותאכל ותשבע ותתר, אוכל בעולם הזה, אוכל לימות המשיח, אוכל בעולם הבא. דבר אחר, גשי הלם, מדבר בחזקיהו, גשי הלם, קרובי למלכות. ואכלת מן הלחם, זו לחמה של מלכות. וטבלת פתך בחמץ, אלו היסורין, שנאמר (ישעיה לח, כא): ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים. ותשב מצד הקצרים, שנוצדה לו מלכותו לשעה, כמה דתימא (ישעיה לז, ג): ויאמר חזקיהו יום צרה ותוכחה. ויצבט לה קלי, שחזרה לו מלכותו, שנאמר (דברי הימים ב לב, כג): וינשא לעיני כל הגוים מאחרי כן. ותאכל ותשבע ותתר, אוכל בעולם הזה, אוכל לימות המשיח, אוכל לעולם הבא. דבר אחר, גשי הלם, מדבר במנשה, גשי הלם, קרובי למלכות. ואכלת מן הלחם, זו לחמה של מלכות. וטבלת פתך בחמץ, שלכלך מעשיו כחמץ ממעשים רעים. ותשב מצד הקצרים, שנוצדה לו מלכותו לשעה, דכתיב (דברי הימים ב לג, י): וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו, ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחחים, רבי אבא בר כהנא אמר כירומניקאה. אמר רבי לוי בר חיתא עשו לו מולה של נחשת, והיו מסיקין האור מתחתיו, והיה צווח צלם פלן צלם פלן שזבני, כיון שראה שלא הועילוהו כלום, אמר זכור הייתי שהיה אבא מקרא אותי (דברים ד, ל): בצר לך ומצאוך וגו' כי אל רחום ה' אלהיך, אנא צווח ליה, אין עני הא טב, ואין לא עני הא כלה חדא היא כל אפיא שוין. באותה שעה עמדו מלאכי השרת וסתמו כל החלונות של מעלה, ואמרו לפניו רבון העולם, אדם שהעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה. אמר להם אם איני מקבלו בתשובה הריני נועל פתח בפני כל בעלי תשובה. מה עשה הקדוש ברוך הוא חתר לו חתירה מתחת כסא כבודו ממקום שאין מלאך יכול לשלט, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב לג, יג): ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו. אמר רבי לוי בערביא צוחין לחתירה עתירה. ויצבט לה קלי, שחזרה לו מלכותו, שנאמר (דברי הימים ב לג, יג): וישיבהו ירושלים למלכותו, ובמה השיבו, רבי שמואל בשם רבי אחא ברוח השיבו, היאך מה דאת אמר משיב הרוח. ותאכל ותשבע ותתר, אוכל בעולם הזה, אוכל לימות המשיח, אוכל לעולם הבא. דבר אחר, מדבר במלך המשיח, גשי הלם, קרובי למלכות. ואכלת מן הלחם, זה לחמה של מלכות. וטבלת פתך בחמץ, אלו היסורין, שנאמר (ישעיה נג, ה): והוא מחלל מפשעינו. ותשב מצד הקצרים, שעתידה מלכותו לצוד ממנו לשעה. שנאמר (זכריה יד, ב): ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה ונלכדה העיר. ויצבט לה קלי, שהיא עתידה לחזר לו, שנאמר (ישעיה יא, ד): והכה ארץ בשבט פיו. רבי ברכיה בשם רבי לוי כגואל הראשון כך גואל האחרון, מה גואל הראשון נגלה וחזר ונכסה מהן, וכמה נכסה מהן, שלשה חדשים, שנאמר (שמות ה, כ): ויפגעו את משה ואת אהרן, אף גואל אחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם, וכמה נכסה מהם, רבי תנחומא בשם רבנן ארבעין וחמשה יום, הדא הוא דכתיב (דניאל יב, יא): ומעת הוסר התמיד וגו', וכתיב (דניאל יב, יא): אשרי המחכה ויגיע וגו', אילין יתיריא מה אינון, רבי יצחק בן קצרתה משום רבי יונה אלו ארבעים וחמשה ימים שישראל קוטפים מלוח ואוכלים, הדא הוא דכתיב (איוב ל, ד): הקטפים מלוח עלי שיח. לאיכן הוא מוליכן מן הארץ למדבר יהודה, שנאמר (הושע ב, טז): הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר, מאן דאמר למדבר סיחון ועוג, שנאמר (הושע יב, י): עוד אושיבך באהלים כימי מועד, וכל שהוא מאמין לו, וחיה. ומי שאינו מאמין לו הולך לאמות העולם והן ממיתין אותו. אמר רבי יצחק בר מריון בסוף הקדוש ברוך הוא נגלה עליהם ומוריד להן מן, ואין כל חדש תחת השמש. דבר אחר, גשי הלם, מדבר בבעז, קרובי להכא, ואכלת מן הלחם, זה לחמן של קוצרים. וטבלת פתך בחמץ, דרך הקוצרים להיותן טובלין בחמץ פתן, אמר רבי יונתן מכאן שמוציאין מיני חמצנין לגרנות. ותשב מצד הקצרים, בצד הקוצרים ודאי. ויצבט לה קלי, קליל זעיר בשתי אצבעותיו. אמר רבי יצחק את שמע מינה תרתי, או ברכה שרתה באצבעותיו של אותו צדיק, או ברכה שרתה במעיה של אותה צדקת, ממה דכתיב: ותאכל ותשבע ותתר, נראין הדברים שהברכה שרתה במעיה של אותה צדקת. אמר רבי יצחק בר מריון בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם, שאלו היה ראובן יודע שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו (בראשית לז, כא): וישמע ראובן ויצילהו מידם, בכתפו היה מוליכו אצל אביו. ואלו היה יודע אהרן שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו (שמות ד, יד): הנה הוא יצא לקראתך בתפים ובמחולות היה יוצא לקראתו. ואלו היה יודע בעז שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו: ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותתר, עגלות מפטמות היה מאכילה. רבי כהן ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה, ועכשיו כשאדם עושה מצוה מי כותבה, אליהו כותבה ומלך המשיח והקדוש ברוך הוא חותם על ידיהם, הדא הוא דכתיב (מלאכי ג, טז): אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו'.
(ז) ותקם ללקט. וגם של תשלו לה מן הצבתים (רות ב, טו טז), רבי יוחנן היה מבדר סלעים כדי לזכות בהן רבי שמעון בר בא. רבנו היה מבקר גרישין כדי לזכות בהן רבי שמעון בן חלפתא.
(ט) ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום (רות ב, יט), תני בשם רבי יהושע, יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית, שכן אמרה רות לנעמי שם האיש אשר עשיתי עמו היום, ולא אמרה אשר עשה עמי, אלא אשר עשיתי עמו, הרבה פעולות והרבה טובות עשיתי עמו בשביל שהאכילני פרוסה אחת. אמר רבי יוסי יען וביען, הוא יען הוא עני. אמר רבי שילה דנוה האביון הונך ביה. אמר רב נחמן כתיב (דברים טז, י): כי בגלל הדבר הזה, גלגל הוא שחוזר בעולם על הכל, דמי לגלגל אנטילייא דמלא מתרוקן דמתרוקן מתמלי. בר קפרא אמר אין לך אדם שאינו בא למדה זו, ואם לא הוא, בא בנו, ואם לא בנו, בא בן בנו. תני רבי אליעזר בן יעקב אומר נקמתן של עובדי כוכבים ביד ישראל ונקמתן של ישראל ביד ענייהן. נקמתן של עובדי כוכבים ביד ישראל, שנאמר (יחזקאל כה, יד): ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל. נקמתן של ישראל ביד ענייהן, שנאמר (דברים טו, ט): וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. אמר רבי אבון העני הזה עומד על פתחך והקדוש ברוך הוא עומד על ימינו, אם נתת לו, זה שעומד על ימינו מברכך, ואם לאו הוא עתיד לפרע מאותו האיש, שנאמר (תהלים קט, לא): כי יעמד לימין אביון. אמר רבי אבהו צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהן. דלמא רבי יוחנן וריש לקיש הוו נחתי מסחו בהדא דמוסיין דטבריא, ופגע בהון חד מסכן, אמר להון זכון בי, אמרין ליה כי נפקין אנן זכיין בך, נפקין אשכחון יתיה דמית, אמרין הואיל ולא זכינן ביה בחיוהי נטפל במיתתיה, כי קיימין מסחיין יתיה אשכחון כיס דדנרי גביה, אמרין יאות אמר רבי אבהו צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהן, שאלו לא הרמאין שבהן, כיון שרואה אדם אחד מהן שואל צדקה ממנו ולא היה נותן לו מיד, היה נענש למיתה.
(י) ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא לה' אשר לא עזב חסדו את החיים (רות ב, כ), שזן ופרנס את החיים. ואת המתים, שנטפל בתכריכיהון. ותאמר לה נעמי קרוב לנו האיש מגאלנו הוא. אמר רבי שמואל בר נחמן בעז גדול הדור היה, והאשה עשתה אותו קרוב, שנאמר: קרוב לנו האיש.
(יא) ותאמר רות המואביה גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין (רות ב, כא), אמר רבי חנין בר לוי בודאי מואביה היא זו, הוא אמר: וכה תדבקין עם נערותי. והיא אמרה עם הנערים אשר לי. ותדבק בנערות בעז, אמר רבי שמואל בר נחמן מתחלת קציר שעורים עד כלות קציר החטים שלשה חדשים. ותשב את חמותה, ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש לך מנוח. ועתה הלא בעז מדעתנו.
(יב) ורחצת וסכת (רות ג, ג), ורחצת מטנופת עבודת כוכבים שלך, וסכת אלו מצוות וצדקות. ושמת שמלתיך עליך, וכי ערמה היתה, אלא אלו בגדי שבתא, מכאן אמר רבי חנינא צריך אדם להיות לו שני עטפים, אחד לחל ואחד לשבת, וכך דרשה רבי שמלאי בצבורא, בכון חבריא אמרו כעטיפתנו בחל כך עטיפתנו בשבתא. אמר להון צריכין אנו לשנות. וירדת הגרן, אמרה לה זכותי תרד עמך. דבר אחר, וירדת הגרן, מכאן שאין עושין גרנות אלא בנמוך שבעיר. דלמא רבי שמעון בן חלפתא קבל מרבי חיא חדא חקל, אמר לו כמין היא עבדא, אמר לו מאה כורין זרעת, ואעלת ועבדת פריה מאה. אמר ליה לא אמר מרי דהיא עבדא מאה כורין זרעת ואעלת ועבדת פריה מאה, אמר ליה אין. אמר ליה והיא עבדת פריה. אמר ליה הן אקימתא אדרא, אמר בגבוה שבעיר, אמר לו ולא כן כתיב וירדת הגרן, אף על פי כן אזל נפיחה והיא עבדה שארא.
(יד) ותרד הגרן (רות ג, ו), במואב כתיב (ירמיה מח, ל): אני ידעתי נאם ה' עברתו ולא כן בדיו, רבי חנינא בר פפא ורבי סימון ורבנן, רבי חנינא אמר תחלת עבורה של מואב לא היה לשם שמים אלא לשם זנות, שנאמר (במדבר כח, א): וישב ישראל בשטים וגו', בדיו לא כן עשו, לשם זנות אלא לשם שמים. ותעש בדיו לא נאמר, אלא לא כן עשו לשם שמים אלא לשם זנות. וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות, רבנן אמרי תחלת עבורה לשם זנות, וסופה לשם שמים, שנאמר: ותרד הגורן ותעש.
(טו) ויאכל בעז וישת וייטב לבו, למה וייטב לבו, שברך על מזונו. דבר אחר, וייטב לבו, שאכל מיני מתיקה אחר המזון, שהיא מרגלת לשון לתורה. דבר אחר, וייטב לבו, שעסק בדברי תורה, שנאמר (תהלים קיט, עב): טוב לי תורת פיך. דבר אחר, וייטב לבו, שהיה מבקש אשה, שנאמר (משלי יח, כב): מצא אשה מצא טוב. ויבא לשכב בקצה הערמה, רבי יהודה נשיאה בעא קומי רבי פנחס בר חמא, בעז גדול הדור היה, ואת אמרת בקצה הערמה, אמר לו לפי שהיו אותו הדור שטופים בזמה, והיו נותנין שכר לזונות מן הגרנות, הדא הוא דכתיב (הושע ט, א): אל תשמח ישראל אל גיל כעמים וגו', ואין דרכן של צדיקים לעשות כן, ולא עוד אלא לפי שהצדיקים רחוקים מן הגזל, ועל כן ממונם חביב עליהם.