ויהי בחצי הלילה, הדא הוא דכתיב (ישעיה מד, כו): מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, אמר רבי אבהו: מקים דבר עבדו, זה משה, שנאמר (במדבר יב, ז): לא כן עבדי משה, והיאך קים אלא כיון שהביא עליהם מכת החשך התחיל פרעה צווח (שמות י, כד): לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יצג. אמר לו משה חייך (שמות י, כו): וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה, מהו פרסה, אפלו בהמה שהיא כלה של מצרי ויש בה טלף אחד לישראל, אינו מניח אותה. (שמות י, כו): כי ממנו נקח, אחר שאמר: כי ממנו נקח, חזר ואמר (שמות י, כו): ואנחנו לא נדע מה נעבד את ה'. אמר לו אם אתה שאתה בשר ודם בני אדם מתים אם עוברין על צוויך, ואם תוציא דבר מלפניך ותאמר גבו לי כך וכך יכול העולם לעמד לפניך, אבל אנו שמא יאמר לנו אלהים הקריבו קרבן של מאתים ועשר שנים, הוי: ואנחנו לא נדע. אמר לו פרעה, עד מתי אתה נכנס לכאן (שמות י, כח): לך מעלי השמר לך אל תסף ראות פני. אמר לו משה יפה דברת (שמות י, כט): לא אסף עוד ראות פניך. אמר הקדוש ברוך הוא מה עדין מתבקש לי להודיע לפרעה מכה אחת, מיד קפץ עליו אלהים כביכול נכנס בפלטין של פרעה בשביל משה, שאמר לו: לא אסף עוד ראות פניך, שלא ימצא בדאי, ואתה מוצא שלא דבר הקדוש ברוך הוא עם משה בביתו של פרעה אלא אותה שעה, מנין, שנאמר (שמות ט, כט): כצאתי את העיר אפרש כפי אל ה', ועכשיו קפץ הקדוש ברוך הוא ודבר עם משה, שנאמר (שמות יא, א): עוד נגע אחד אביא על פרעה וגו'. כיון ששמע משה שמח ונתגדל, שנאמר (שמות יא, ג): גם האיש משה גדול מאד. התחיל צווח בפרהסיא (שמות יא, ד): כה אמר ה' כחצת הלילה, יפה אמרת: אל תסף ראות פני, אני איני עוד בא אצלך אלא אתה בא אצלי, ושר צבא הזה שעומד עמך וזה הפרכוס שלך וכל בני פלטין אלו שלך באין אצלי עמך ומבקשים הימני ומשתחוים לי שנצא מכאן, דכתיב (שמות יא, ח): וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר, לא רצה לומר והשתחוית לי, משום כבוד מלכות. כיון שהגיע חצי הלילה כאשר אמר משה, מיד ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור, לפיכך מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, שעשה עצה עם אברהם בשביל הדבר הזה, אימתי כשבאו המלכים ורדף אותם, אמר לו הקדוש ברוך הוא דיך עד חצי הלילה, בוא ונחלק הלילה אני ואתה, שנאמר (בראשית יד, טו): ויחלק עליהם לילה. כיון שהגיע השעה שלמה העצה, הוי: ויהי בחצי הלילה, לכך כתיב: ועצת מלאכיו ישלים.
דבר אחר, ויהי בחצי הלילה, הדא הוא דכתיב (תהלים קיט, סב): חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך. חצות לילה אקום להודות לך על המשפטים שעשית במצרים, ולנו עשית צדקה, היאך, אלא כיון שאמר משה (שמות יב, יב): והכיתי כל בכור, התחילו מהם יראים ויש מהם שלא היו מתיראין, מי שהיה מתירא היה מוליך בכורו אצל ישראל ואמר לו בבקשה ממך טל את זה וילין עמך, כיון שהגיע חצי הלילה הרג הקדוש ברוך הוא כל הבכורות, ואותם שהיו נתונים בבתיהם של ישראל, היה הקדוש ברוך הוא פוסע בין ישראל ובין המצרים והיה נוטל נשמתו של מצרי ומניח נשמתו של ישראל, והיה היהודי מתעורר ומוצא את המצרי מת, בין כל אחד ואחד, שנאמר (שמות יב, יג): ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף, התחילו ישראל אומרים: חצות לילה אקום להודות לך לכך נאמר: על משפטי צדקך.
דבר אחר, ויהי בחצי הלילה, הדא הוא דכתיב (משלי לא, יח): טעמה כי טוב סחרה לא יכבה וגו', אתה מוצא שאמר הכתוב: כי אין בית אשר אין שם מת, היאך אתה מונה כל טפה וטפה שהיה מוציא מצרי לכל אשה ואשה או שהטפה הראשונה הוא בכור ונמצאו כל בנים מתים, שנאמר (תהלים עח, נא): ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם, טפה ראשונה. הנקבות הבכורות אף הן מתות, חוץ מבתיה בת פרעה, שנמצא לה פרקליט טוב, זה משה, שנאמר (שמות ב, ב): ותרא אתו כי טוב הוא. לפיכך אמר שלמה: טעמה כי טוב סחרה (משלי לא, טו): ותקם בעוד לילה, באיזה לילה, ויהי בחצי הלילה.
דבר אחר, ויהי בחצי הלילה, אמר אליהוא (איוב לד, כ): רגע ימתו וחצות לילה, כיון שמתו התחילו הכל צווחין, שנאמר: ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים, מיד ויקרא למשה ולאהרן, אמר לו משה מה פרעה מבקש, מי בא אצל מי אתה אצלי או אני אצלך, אמר לו בבקשה ממך קומו צאו מתוך עמי, למה (איוב ט, ד): חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם.
דבר אחר, ויהי בחצי הלילה, אמר דוד (תהלים עז, ז): אזכרה נגינתי בלילה, אמרה כנסת ישראל נזכרת אני את השברים שהיית שובר את האויבים בעבורי בלילה. ואין נגינתי אלא לשון שבר, כמה דאת אמר (איכה ג, סג): אני מנגינתם, ואומר (בראשית יד, כ): אשר מגן צריך בידך. בא עלינו סנחריב שברת אותו בלילה, שנאמר (מלכים ב יט, לה): ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, אמר רבי נחמיה בוא וראה אהבתו של הקדוש ברוך הוא על ישראל, שהרי מלאכי השרת שהן גבורי כח עושי דברו עשאן הקדוש ברוך הוא שומרין לישראל, ומי הם מיכאל וגבריאל, שנאמר (ישעיה סב, ו): על חומתיך ירושלים הפקדתי שמרים, וכיון שבא סנחריב מיכאל יצא והכה בהם, וגבריאל הציל במצותו של הקדוש ברוך הוא לחנניה וחבריו. למה כך, אלא תנאין עשה עמהם הקדוש ברוך הוא, אימתי, כשבקש לירד להציל אברהם מכבשן האש אמרו מיכאל וגבריאל לפניו אנו יורדין להציל אותו, אמר להם אלו ירד לשם אחד מכם לכבשן אתם הייתם מצילין אותו, אלא לשמי ירד ואני יורד ומצילו, שנאמר (בראשית טו, ז): אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, אלא אתן לכם זמן אימתי תרדו על שנזדקקתם להצילו לכבוד שמי, אתה מיכאל על מחנה אשור, ואתה גבריאל על מחנה כשדים. כיון שירד גבריאל להציל לחנניה מישאל ועזריה, גזר לאש ויצא ולהט כל אותן שהשליכו אותן, שנאמר (דניאל ג, כב): גבריא אלך די הסקו לשדרך מישך וגו'. ויש אומרים ארבע אמות מתו שם, בראשונה כתיב (דניאל ג, ג): באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא, וכאן חסרו ארבע, שנאמר (דניאל ג, כז): ומתכנשין אחשדרפניא, לפיכך אמר חנניה (תהלים קיז, א): הללו את ה' כל גוים. מישאל אמר (תהלים קיז א): שבחוהו כל האמים. ועזריה אמר (תהלים קיז, ב): כי גבר עלינו חסדו. המלאך אומר (תהלים קיז ב): ואמת ה' לעולם, אמת מה שאמר לי כשירדתי להציל אברהם, וכן מיכאל עשה מה שאמר לו, שנאמר (מלכים ב יט, לה): ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה', תנא כלן פולמרכין ודכסין היו שותין יין והניחו קנקניהם משלכים, אמר הקדוש ברוך הוא לסנחריב אתה עשית שלך, שנאמר (מלכים ב יט, כג): ביד מלאכיך חרפת, אף אני ביד מלאכי, מה עשה לו (ישעיה י, טז): ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש. מהו ותחת כבדו, ששרף גופן מבפנים והניח בגדיהם מבחוץ, שכבודו של אדם בגדו, ולמה הניח בגדיהם, אלא שהיו בניו של שם, שנאמר (בראשית י, כב): בני שם עילם ואשור, אמר הקדוש ברוך הוא חיב אני לשם אביהם שנטלו הוא ויפת בגדיהם וכסו ערות אביהם, שנאמר (בראשית ט, כג): ויקח שם ויפת את השמלה, לכך אמר הקדוש ברוך הוא למיכאל הנח בגדיהן ושרף נשמתן, מה כתיב שם (מלכים ב יט, לה): וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים, הדא הוא דכתיב (תהלים קא, ח): לבקרים אצמית כל רשעי ארץ, והיו ישראל וחזקיהו יושבין ואומרין את ההלל, שהיה ליל של פסח והיו מתיראים לומר עכשו ירושלים מתכבשת בידו, כיון שהשכימו בבקר לעמד ולקרות קריאת שמע ולהתפלל, מצאו אויביהם פגרים מתים, לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא לישעיה (ישעיה ח, ג): קרא שמו מהר שלל חש בז, ומהר לבז שללם. והאחד קרא שמו (ישעיה ז, יד): עמנואל, לומר שאני עמו, שנאמר (דברי הימים ב לב, ח): עמו זרוע בשר ועמנו ה' אלהינו, וכשם שעשה הקדוש ברוך הוא בעולם הזה ביד מיכאל וגבריאל, כן לעתיד לבא יעשה על ידיהם, שנאמר (עובדיה א, כא): ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו, זה מיכאל וגבריאל. ורבנו הקדוש אומר זה מיכאל לעצמו, שנאמר (דניאל יב, א): ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העמד על בני עמך, שהוא תובע צרכיהן של ישראל ומדבר עליהם, שנאמר (זכריה א, יב): ויען מלאך ה' ויאמר ה' צבאות עד מתי אתה לא תרחם את ירושלים, ואומר (דניאל י, כא): ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם, אמר רבי יוסי למה מיכאל וסמא"ל דומין לסניגור וקטיגור עומדין בדין, זה מדבר וזה מדבר, גמר זה דבריו וזה דבריו, ידע אותו הסניגור שנצח התחיל משבח את הדיין שיוציא איפופסין. בקש אותו קטיגור להוסיף דבר, אמר לו הסניגור החרש ונשמע מן הדין. כך מיכאל וסמא"ל עומדים לפני השכינה והשטן מקטרג ומיכאל מלמד זכותן של ישראל, והשטן בא לדבר ומיכאל משתקו, למה, שנאמר (תהלים פה, ט): אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו, הוי (תהלים עז, ז): אזכרה נגינתי בלילה, על נס של חזקיהו. דבר אחר, אזכרה נגינתי, נזכר אני מה שעשית לנו במצרים, ומנגנין שעשית למצרים, היאך מתחלה כשבקש הקדוש ברוך הוא להביא המכות על המצרים, מכת בכורות אמר להביא תחלה, שנאמר (שמות ד, כג): הנה אנכי הרג את בנך בכרך. התחיל אומר (שמות ה, ב): מי ה' אשר אשמע בקלו. אמר הקדוש ברוך הוא אם אביא עליו מכת בכורות תחלה משלחן, אלא מביא אני עליו מכות אחרות [תחלה] ובעקב זאת אני מביא את כלן, שנאמר: וה' הכה כל בכור, לפיכך דוד מקלס (תהלים צ, יא): מי יודע עז אפך, מי יודע נגנין שלך שאתה עושה בים, שנאמר (תהלים עז, כ): בים דרכך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו, דברים שאתה עושה בעקב מי יודע.
אמר האלהים למשה אמר להם לישראל מה אתם עושים תהיו יודעים שיגף את מצרים, שנאמר (שמות יב, כג): ועבר ה' לנגף את מצרים, אמר רבי לוי מהו ועבר ה', אמר להם הקדוש ברוך הוא עובר אני על הדבר אשר אמרתי, משל למלך שהלך בנו לברבריאה עמדו הברבריים וקבלו אותו ועשו אותו מלך עליהם, שמע המלך ואמר מה כבוד אני עושה לאלו שגדלו בני והמליכוהו עליהם, אלא אני קורא שם אותה המדינה על שם בני. חזרו אחרי ימים וקללו בנו של מלך ושעבדו אותו, אמר המלך אני עובר על מה שכבדתי אותם, יוצא אני ועושה עמהם מלחמה ומציל את בני. כך ירד יוסף למצרים וקבלו אותו ועשו אותו מלך עליהם, שנאמר (בראשית מג, ו): ויוסף הוא השליט על הארץ, כבדו את יעקב, שנאמר (בראשית נ, ג): ויבכו אותו מצרים שבעים יום, אמר הקדוש ברוך הוא ומה כבוד אני עושה למצרים, הריני קורא אותה בשמה של גן עדן, שנאמר (בראשית יג, י): כגן ה' כארץ מצרים. כשחזרו ושעבדו בהן, אמר הקדוש ברוך הוא (שמות יב, יב): ועברתי בארץ מצרים, חוזר אני מאותו כבוד ואעשה אותה שממה, שנאמר (יואל ד, יט): מצרים לשממה תהיה:
מה כתיב למעלה (שמות יב, כג): ופסח ה' על הפתח, אותה שעה כביכול עמד לו בפתח, אלא בנהג שבעולם כשם שהטבח מכניס צאנו וכל שה או כבש שהוא רוצה לשחט נוטל הסיקרא ורושם עליה להכיר איזה ישחט ואיזה לא ישחט. כך (שמות יב, יב): וראה את הדם, כביכול עמד בפתח ודוחה המשחית שלא יגף את ישראל. אמר להם האלהים (שמות יב, כד): ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם, כשם שעשיתי לכם עכשו כך אני עתיד לעשות לכם לעתיד לבוא, שנאמר (מלאכי ג, יט): כי הנה היום בא בער כתנור וגו', אבל אתם (מלאכי ג, יז): וחמלתי עליהם כאשר יחמל איש על בנו.
אמר רבי חלפתא יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שאין כנסיו וכנפלאותיו ואין כגבורותיו וכמעשיו, שנאמר (תהלים קמז, ה): גדול אדוננו ורב כח, הקדוש ברוך הוא קדוש וטהור ופשט ידיו בטמאים, למה, בשביל שגדול ונורא הוא, ובשביל ישראל הודיע כחו. ולמה בשביל ישראל, שאמר ליעקב (בראשית מו, ד): אנכי ארד עמך מצרימה. והוא עושה מלחמתן של ישראל, מלאך אחד הפך את סדום, וכאן (ישעיה מב, יג): ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה.
דבר אחר, ויהי בחצי הלילה, משל למלך שהפכה המדינה שעבודה על השבוים שבאו אליהם, אף הוא הפך עליהם את הדין והרגם. כך מצרים הפכו גזרתן על ישראל שיהיו עושין ביום ובלילה, ושנתנו מלאכת איש על אשה ומלאכת אשה על איש, אף האלהים הפך עליהם את הדין והרגן בלילה, שנאמר: ויהי בחצי הלילה, כשם שהפך סדום בלילה כך הרג בכורי מצרים בלילה, לכך אמר דוד (תהלים עו, ח): אתה נורא אתה ומי יעמד לפניך מאז אפך.
הרבה נסים עשה הקדוש ברוך הוא לישראל, הרג בכורי מצרים שהיו משולים לבהמה, שנאמר (יחזקאל כג, כ): אשר בשר חמורים בשרם. הרג בכורי שבי, שהיו אומרים לשבוי שהיה חבוש בבית האסורין, רצונך שתצא ויגאלו ישראל, והוא אומר לא נצא מכאן לעולם, כדי שלא יצאו ישראל, לכך דנן עמהם. מבכר פרעה עד בכור השבי, משל למלך שעשה שמחה לבנו והרג שונאיו, אמר המלך כל מי ששמח לי יבא לשמחת בני, וכל מי ששונא לי יהרג עם השונאים. כך האלהים עשה שמחה לישראל שגאלן, אמר האלהים כל מי שאוהב את בני יבא וישמח עם בני. הכשרים שבמצרים באו ועשו פסח עם ישראל ועלו עמהם, שנאמר (שמות יב, לח): וגם ערב רב עלה אתם, וכל מי שרצו שלא יגאלו ישראל, מתו עם הבכורים, שנאמר (תהלים עח, נא): ויך כל בכור במצרים. צעקו כלם, שנאמר: ותהי צעקה גדולה במצרים, באו כלם להרג פרעה, באותה שעה, ותחזק מצרים על העם, והן קורין את הלל, ופרעה מכריז לגבוריו בואו ונקרא למשה ולאהרן. אמר לו האלהים בלילה אתה מוציא את בני, לא תוציא לבני בלילה, אלא יצאו בראש גלוי בחצי היום, נתפזרו ישראל בכל מצרים באותה שעה, שנאמר: ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים, ומשה היה עוסק בעצמות יוסף, ובכלי המשכן שהכין יעקב אבינו, וכן דוד אמר (תהלים נח, יא): ישמח צדיק כי חזה נקם.
ויסעו בני ישראל מרעמסס, רבי שמואל אומר כיון שיצאו אפו הבצק שלשו, שנאמר: ויאפו את הבצק, ויהי מקץ שלשים וארבע מאות שנה וגו', משעה שנגזרה עליהן הגזרה, שהן לא עשו במצרים אלא מאתים ועשר שנה, וביום שירדו למצרים, בו ביום עלו, ובו ביום יצא יוסף מבית האסורין, לכך הלילה הזה שמחה לכל ישראל, שנאמר: ליל שמרים הוא לה': בעולם הזה עשה להם נס בלילה, שהיה נס עובר, אבל לעתיד לבוא הלילה נעשה יום, שנאמר (ישעיה ל, כו): והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים וגו', כאור שברא הקדוש ברוך הוא בתחלה, וגנזו בגן עדן:
מה ראה לומר ליל שמרים, שבו עשה גדלה לצדיקים, כשם שעשה לישראל במצרים, ובו הציל לחזקיהו, ובו הציל לחנניה וחבריו, ובו הציל לדניאל מגב אריות, ובו משיח ואליהו הנביא מתגדלין, שנאמר (ישעיה כא, יב): אמר שמר אתא בקר וגם לילה. משל לאשה שהיתה מצפה לבעלה שפרש למדינת הים, אמר לה יהא סימן הזה בידך בעת שתראי אותו סימן דעי שאני בא ואני קרוב לבוא. כך ישראל מצפין משעמדה אדום אמר הקדוש ברוך הוא הסימן הזה יהיה בידכם ביום שעשיתי לכם תשועה ובאותו לילה היו יודעים שאני גואלכם, ואם לאו אל תאמינו, שלא קרבה העת, שנאמר (ישעיה ס, כב): אני ה' בעתה אחישנה. ואומר (חגי ב, ו כב): עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ וגו' והפכתי כסא ממלכות וגו'. וכשם שהפכתי את מצרים כך אני הופך העובדי כוכבים, שנאמר (ישעיה ס, יב): והגוים חרב יחרבו, ואומר (איוב לח, יג): לאחז בכנפות הארץ וגו':