ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי, הדא הוא דכתיב (תהלים לד, יח): צעקו וה' שמע, מהו כן, אלא שתי ירשות הנחיל יצחק לשני בניו, הנחיל ליעקב הקול, וכן הוא אומר (בראשית כז, כב): הקל קול יעקב. והנחיל לעשו הידים, שנאמר (בראשית כז, כב): והידים ידי עשו. ועשו היה מתגאה בירשתו, שנאמר (במדבר כ, יח): ויאמר אליו אדום לא תעבר בי פן בחרב וגו'. ויעקב מתגאה בירשתו, שנאמר (דברים כו, ז): ונצעק אל ה' אלהי אבתינו, לעתיד לבוא שניהן נוטלין שכרן, עשו נוטל שכרו, שנאמר (ישעיה לד, ה): כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד. ויעקב נוטל שכרו, שנאמר (ירמיה לג, יא): קול ששון וקול שמחה. לכך כתיב: צעקו וה' שמע, לפי שצעקו בני ישראל על הים, שנאמר (שמות יד, י): ויצעקו בני ישראל אל ה', שמע הקדוש ברוך הוא תפלתם, ואמר למשה: מה תצעק אלי, כבר שמעתי צעקתם [צעקתך] דבר אל בני ישראל ויסעו.
דבר אחר, מה תצעק אלי, הדא הוא דכתיב (איוב כב, כח): ותגזר אמר ויקם לך, אמר רבי לוי כשם שהקדוש ברוך הוא מצוה למשה ומדבר עמו, כך היה משה מצוה כביכול לפני הקדוש ברוך הוא, שכן בני יוסף אומרים לו (במדבר לו, ב): את אדני צוה ה', ואדני צוה בה', וכשם שהקדוש ברוך הוא קורא למשה ומדבר עמו, כך היה משה קורא להקדוש ברוך הוא ומדבר עמו, שנאמר: וידבר ה' אל משה, וכתיב (במדבר כז, טו טז): וידבר משה אל ה' לאמר יפקד ה' אלהי הרוחת, ראה כמה היה שולט, וכשראה את פרעה רודף אחרי בני ישראל בא לצעק, שנאמר: ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי, אמר לו למה אתה מצטער, אמר רבי יהושע, משל לאוהבו של מלך שהיה לו עסק, הלך לצעק לפני המלך, אמר לו המלך מה אתה צועק, גזר ואני אעשה. כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: מה תצעק אלי, דבר, ואני עושה.
דבר אחר, מה תצעק אלי, הדא הוא דכתיב (ישעיה סה, כד): והיה טרם יקראו ואני אענה, שתי פעמים הוא אומר בפסוק ואני, ואני, ומשה אומר (דברים לב, לט): ראו עתה כי אני אני הוא, אלא כל מי שהוא עושה רצון המקום ומכון את לבו בתפלה, שומע לו בעולם הזה, וכן לעתיד לבוא, שנאמר: והיה טרם יקראו ואני אענה בעולם הזה, ולעתיד לבוא (ישעיה סה, כד): הם מדברים ואני אשמע, ומה הם מדברים, אלא שכל אחד ואחד עומד ומשמיע תלמודו, כביכול הוא יושב ומשמיע עמהם, שנאמר (מלאכי ג, טז): אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, וכתיב (ישעיה ל, כ): והיו עיניך ראות את מוריך, ואומר (ישעיה נד, יג): וכל בניך למודי ה', כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אם כן מה תצעק אלי. והיה טרם יקראו ואני אענה, אמר רבי אלעזר בן פדת בשר ודם אם שומע דברי אדם עושה דינו, אם לא שמע אינו יכול לכון דינו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, עד שלא ידבר אדם הוא יודע מה בלבו. וכן בשלמה אומר (דברי הימים א כח, ט): דע את אלהי אביך ועבדהו וגו' וכל יצר מחשבות מבין, עד שלא יצרה מחשבה שבלבו של אדם הוא מבין. אתה מוצא לפני שבעה דורות עד שלא נולד נבוכדנצר נתנבא ישעיה ופרש מה עתיד לחשב בלבו, שנאמר (ישעיה יד, יג): ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה, ומה אם לפני שבעה דורות צפה הקדוש ברוך הוא וראה מה עתיד לחשב, הצדיק בן יומו אינו יודע מה עתיד לחשב, לכך כתיב: והיה טרם יקראו ואני אענה, לכך נאמר: מה תצעק אלי.
דבר אחר, מה תצעק אלי, הדא הוא דכתיב (תהלים סה, ג): שמע תפלה עדיך כל בשר יבאו, מהו שמע תפלה, אמר רבי פנחס בשם רבי מאיר ורבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא בשעה שישראל מתפללין אין אתה מוצא שכלן מתפללין כאחד, אלא כל כנסיה וכנסיה מתפללת בפני עצמה, הכנסת הזו תחלה ואחר כך הכנסת האחרת, ומאחר שכל הכנסיות גומרות כל התפלות המלאך הממנה על התפלות נוטל כל התפלות שהתפללו בכל הכנסיות כלן ועושה אותן עטרות ונותנן בראשו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: עדיך כל בשר יבאו, ואין עדיך אלא עטרה, שנאמר (ישעיה מט, יח): כי כלם כעדי תלבשי. וכן הוא אומר (ישעיה מט, ג): ישראל אשר בך אתפאר, שהקדוש ברוך הוא מתעטר בתפלתן של ישראל, שנאמר (יחזקאל טז, יב): ועטרת תפארת בראשך. דבר אחר, שמע תפלה וגו', אתה מוצא בשר ודם אינו יכול לשמע שיחת שנים כאחד, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא הכל מתפללין לפניו והוא שומע ומקבל תפלתן. דבר אחר, שמע תפלה, אמר רבי יהודה בר שלום בשם רבי אלעזר, בשר ודם אם בא עני לומר דבר לפניו אינו שומע הימנו, אם בא עשיר לומר דבר, מיד הוא שומע ומקבלו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא הכל שוין לפניו, הנשים, והעבדים, והעניים, והעשירים. תדע לך שהרי משה רבן של כל הנביאים כתוב בו מה שכתוב בעני, במשה כתיב (תהלים צ, א): תפלה למשה איש האלהים, ובעני כתיב (תהלים קב, א): תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו. זו תפלה וזו תפלה, להודיעך שהכל שוין בתפלה לפני המקום. תדע לך כשיצאו ישראל ממצרים רדף אחריהם פרעה, שנאמר (שמות יד, י): ופרעה הקריב, וכתיב (שמות יד, י): ויצעקו אל ה', התחיל משה אף הוא מתפלל לפני המקום, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, מה אתה עומד ומתפלל, כבר התפללו בני ושמעתי תפלתן, שנאמר: מה תצעק אלי.
הדא הוא דכתיב (שיר השירים ב, יד): יונתי בחגוי הסלע, היה לומר יונה בחגוי הסלע ומהו שאמר יונתי, אלא אמר רבי יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא לישראל יונתי, ראה מה כתיב (הושע ז, יא): ויהי אפרים כיונה פותה אין לב, אמר הקדוש ברוך הוא אצלי הם כיונה פותה, כל מה שאני גוזר עליהם עושים ושומעים לי, אבל אצל עובדי כוכבים קשים הם כחיות, שנאמר (בראשית מט, ט): גור אריה יהודה, (בראשית מט, כז): בנימין זאב יטרף, (בראשית מט, יז): יהי דן נחש עלי דרך, לפיכך הם קשים כנגד עובדי כוכבים, למה שעובדי כוכבים אומרין להם מה אתם מבקשין מן השבת הזו שאתם שומרים, מן המילה הזו שאתם מולים, והם מבקשים לבטל להם את המצוות והם נעשים כנגדם קשין כחיות, אבל אצל הקדוש ברוך הוא כיונה תמה, ושומעים לו כל מה שהוא גוזר עליהן, שנאמר (שמות ד, לא): ויאמן העם, וכן הוא אומר (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, לכך נאמר (שיר השירים ב, יד): יונתי בחגוי הסלע. אמר רבי אלעזר בן פדת כיון שיצאו ישראל ממצרים היו נושאין עיניהן והיו המצרים רודפים אחריהם, שנאמר (שמות יד, י): ופרעה הקריב [וגו'], נוסעים אינו אומר אלא נסע, כיון שיצא פרעה והמצריים לרדף אחריהם תלו עיניהם לשמים וראו שרן של מצרים פורח באויר, כיון שראו אותו נתיראו הרבה, שנאמר (שמות יד, י): וייראו מאד, ומהו והנה מצרים נסע אחריהם, שרן של מצרים היה שמו מצרים, שאין הקדוש ברוך הוא מפיל אמה עד שהוא מפיל שרן תחלה. וכן אתה מוצא בנבוכדנצר שהפיל הקדוש ברוך הוא לשרו תחלה, שנאמר (דניאל ד, כח): עוד מלתא בפם מלכא קל מן שמיא נפל, אמר רבי יהושע בן אבין שרו של נבוכדנצר קל שמו, והפילו הקדוש ברוך הוא. אף שרו של פרעה מצרים שמו והיה פורח לרדף אחריהם, כיון שהשקיע הקדוש ברוך הוא את המצרים בים לא שקע תחלה אלא שרן, שנאמר (שמות יד, כז): וינער ה' את מצרים בתוך הים, זה שרן של מצרים, ואחר כך (תהלים קלו, טו): ונער פרעה וחילו, וכן סוסיהם ורוכביהם רמה בים אינו אומר, אלא (שמות טו, א): סוס ורכבו, זה השר שלהן, הוי: והנה מצרים נסע אחריהם. ומהו ופרעה הקריב, אלא שהקריב את ישראל לתשובה שעשו. אמר רבי ברכיה, יפה היתה הקרבת פרעה לישראל ממאה צומות ותפלות, למה, שכיון שרדפו אחריהם וראו אותן, נתיראו מאד ותלו עיניהם למרום ועשו תשובה והתפללו, שנאמר (שמות יד, י): ויצעקו בני ישראל אל ה', אמרו ישראל למשה, מה עשית לנו, עכשו הם באים ועושים לנו כל מה שעשינו עמהם, שהרגנו בכוריהם ונטלנו ממונם וברחנו, לא אתה אמרת לנו (שמות ה ג, כב): ושאלה אשה משכנתה, באותה שעה היו עומדים ולא היו יודעים מה לעשות, והיה הים סוגר, והשונא רודף, והחיות מן המדבר, שנאמר (שמות ה יד, ג): סגר עליהם המדבר, אמר רבי ירמיה בן אלעזר אין סגר אלא חיות, שנאמר (דניאל ו, כג): אלהי שלח מלאכה וסגר פם אריותא. כיון שראו ישראל שהיו מקפין משלש רוחות, הים סוגר, והשונא רודף והחיות מן המדבר, תלו עיניהם לאביהם שבשמים וצעקו להקדוש ברוך הוא, שנאמר: ויצעקו בני ישראל אל ה', ולמה עשה הקדוש ברוך הוא להם כך, אלא שהיה הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן. אמר רבי יהושע בן לוי למה הדבר דומה למלך שהיה בא בדרך והיתה בת מלכים צועקת לו בבקשה ממך הצילני מיד הלסטים, שמע המלך והצילה, לאחר ימים בקש לשא אותה לאשה, היה מתאוה שתדבר עמו ולא היתה רוצה, מה עשה המלך גרה בה הלסטים כדי שתצעק וישמע המלך, כיון שבאו עליה הלסטים התחילה צועקת למלך, אמר לה המלך לכך הייתי מתאוה לשמע קולך. כך ישראל כשהיו במצרים והיו משעבדים בהם התחילו צועקים ותולין עיניהם להקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות ב, כג): ויהי בימים הרבים ההם וגו' ויזעקו, מיד (שמות ב, כה): וירא אלהים את בני ישראל, התחיל הקדוש ברוך הוא מוציאן משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, והיה הקדוש ברוך הוא מבקש לשמע את קולם פעם אחרת ולא היו רוצין, מה עשה, גרה לפרעה לרדף אחריהם, שנאמר: ופרעה הקריב, מיד ויצעקו בני ישראל אל ה', באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא לכך הייתי מבקש, לשמע קולכם, שנאמר (שיר השירים ב, יד): יונתי בחגוי הסלע, השמיעני קול אינו אומר, אלא (שיר השירים ב, יד): השמיעני את קולך אותו הקול שכבר שמעתי במצרים, לכך כתיב: השמיעני את קולך, כיון שהתפללו אמר הקדוש ברוך הוא למשה מה אתה עומד ומתפלל, כבר קדמה תפלתן של בני לתפלתך, שנאמר: מה תצעק אלי.
ואתה הרם את מטך, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא אתה אומר לי שאקרע את הים ואעשה את הים יבשה, והכתיב (ירמיה ה, כב): אשר שמתי חול גבול לים, והרי נשבעת שאין אתה קורעו לעולם. אמר רבי אלעזר הקפר אמר לו משה לא כך אמרת שאין הים נעשית יבשה, שנאמר: אשר שמתי חול גבול לים, וכתיב (איוב לח, ח): ויסך בדלתים ים, אמר לו הקדוש ברוך הוא לא קראת מתחלת התורה, מה כתיב (בראשית א, ט): ויאמר אלהים יקוו המים, אני הוא שהתניתי עמו, כך התניתי מתחלה שאני קורעו, שנאמר (שמות יד, כז): וישב הים לפנות בקר לאיתנו, לתנאו שהתניתי עמו מתחלה. מיד שמע משה להקדוש ברוך הוא והלך לקרע הים, וכיון שהלך לקרע את הים, לא קבל עליו להקרע, אמר לו הים, מפניך אני נקרע, אני גדול ממך, שאני נבראתי בשלישי ואתה נבראת בששי. כיון ששמע משה כך הלך ואמר להקדוש ברוך הוא אין הים רוצה להקרע, מה עשה הקדוש ברוך הוא נתן ימינו על ימינו של משה, שנאמר (ישעיה סג, יב): מוליך לימין משה וגו'. מיד ראה להקדוש ברוך הוא וברח, שנאמר (תהלים קיד, ג): הים ראה וינס, מה ראה, אלא שראה להקדוש ברוך הוא שנתן יד ימינו על משה ולא יכל לעכב אלא ברח מיד. אמר לו משה מפני מה אתה בורח, אמר לו הים מפני אלהי יעקב, מפני יראתו של הקדוש ברוך הוא, מיד כיון שהרים משה ידו על הים, נבקע, שנאמר (שמות יד, כא): ויבקעו המים, אינו אומר ויבקע הים, אלא ויבקעו המים, מלמד שכל המים שהיו בכל המעיינות ובבורות ובכל מקום, נבקעו, שנאמר: ויבקעו המים, וכן בשעה שחזרו חזרו כל המים, שכן הוא אומר (שמות יד, כח): וישבו המים, וכל הנסים הללו נעשו על ידי משה, שנאמר (שמות יד, כא): ויט משה את ידו על הים, לפיכך הקדוש ברוך הוא משבחו, שנאמר (ישעיה סג, יא): ויזכר ימי עולם משה עמו, וכתיב (ישעיה סג, יב): מוליך לימין משה זרוע תפארתו:
דבר אחר, מה תצעק אלי, הדא הוא דכתיב (איוב לו, יט): היערך שועך לא בצר, מהו כן אמר רבי אלעזר בן פדת המשל אומר כבד את רופאך עד שלא תצטרך לו. ורבי שמעון בן לקיש אומר ערך שוע כלפי בוראך כדי שלא יהיו לך צרים מלמעלן. אמר רבי חמא בר רבי חנינא בשעה שיצאו ישראל ממצרים, עמד סמא"ל המלאך לקטרג אותן, ורבי חמא בר רבי חנינא פרשה משום אביו, משל לרועה שהיה מעביר צאנו בנהר, בא זאב להתגרות בצאן, רועה שהיה בקי מה עשה, נטל תיש גדול ומסרו לו, אמר יהא מתגשש בזה עד שנעבר את הנהר ואחר כך אני מביאו. כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד סמא"ל המלאך לקטרג אותן, אמר לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם עד עכשו היו אלו עובדים עבודת כוכבים, ואתה קורע להם את הים. מה עשה הקדוש ברוך הוא מסר לו איוב שהיה מיועצי פרעה, דכתיב בו (איוב א, א): איש תם וישר, אמר לו הנו בידך. אמר הקדוש ברוך הוא עד שהוא מתעסק עם איוב, ישראל עולים לים ויורדים, ואחר כך אציל את איוב, והוא שאמר איוב (איוב טז, יב): שלו הייתי ויפרפרני, אמר איוב שלו הייתי בעולם ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני, כדי לעשות אותי לעמו למטרה, שנאמר (איוב טז, יב): ויקימני לו למטרה, וכתיב (איוב טז, יא): יסגירני אל אל עויל, מסרני ביד השטן, וכדי שלא יצאו ישראל רשעים בדין, לכך הרטה אותי בידו, הוי (איוב טז, יא): ועל ידי רשעים ירטני, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למשה, משה הרי מסרתי איוב לשטן מה בידך לעשות, דבר אל בני ישראל ויסעו.
רבי אבטוליס הזקן אמר משל למלך שהיה לו בן והכעיסו, וגזר עליו גזרה קשה, והיה הפדגוג מבקש על ידו, אמר לו כלום אתה מבקש ממני אלא על בני, כבר התרציתי לבני. רבי אומר, אמר לו אמש היית אומר (שמות ה, כג): ומאז באתי אל פרעה, ועכשו אתה עומד ומרבה בתפלה, מה תצעק אלי, אמש היו אומרים (שמות יד, יא): המבלי אין קברים, ועכשו אתה מרבה בתפלה, דבר אל בני ישראל ויסעו, יסיעו דבר מלבן. רבי אומר אמר הקדוש ברוך הוא כדי היא האמנה שהאמינו בי ישראל שאקרע להם הים, שלא אמרו למשה היאך נחזר לאחורינו, שלא לשבר לב טף ונשים שעמנו, אלא האמינו בי והלכו אחר משה. רבי אליעזר אומר אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, עת לקצר ועת להאריך, בני שרוים בצער והים סוגר והאויב רודף, ואתה עומד ומרבה בתפלה, דבר אל בני ישראל ויסעו. רבי יהושע אומר אמר הקדוש ברוך הוא למשה אין להם לישראל אלא לסע בלבד, ויסעו, יסיעו רגליהם מן היבשה לים ואתה רואה נסים שאעשה להם. רבי מאיר אומר, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, אין ישראל צריכין להתפלל לפני, ומה אם אדם הראשון שהיה יחידי עשיתי יבשה בשבילו, שנאמר (בראשית א, ט): יקוו המים מתחת השמים, בשביל עדה קדושה שעתידה לומר לפני (שמות טו, ב): זה אלי ואנוהו, על אחת כמה וכמה. רבי בניא אומר, בזכות אברהם אני בוקע להם את הים, בעבור מה שעשה, שנאמר (בראשית ה כב, ג): ויבקע עצי עלה, ואומר (שמות יד, כא): ויבקעו המים. רבי עקיבא אומר בזכות יעקב אני קורע להם את הים, שנאמר (בראשית כח, יד): ופרצת ימה וקדמה. רבי שמעון אומר, כבר הכתבתי עליך (במדבר יב, ז): בכל ביתי נאמן הוא, ואתה ברשותי והים ברשותי, כבר עשיתיך גזבר עליו, שנאמר: ואתה הרם את מטך.
אמר רבי סימון משל לבעל הזמורה שהיה מהלך בחוץ והזמורה בידו, אמרו אלולי שהזמורה בידו לא היה מתכבד, שמע המלך ואמר לו, העבר הזמורה ממך וצא לחוץ וכל מי שאינו שואל בשלומך אני נוטל את ראשו. כך אמרו המצריים לא היה יכול משה לעשות כלום אלא במטה, בו הכה היאור, בו הביא כל המכות, כיון שבאו ישראל לתוך הים והמצריים עומדים מאחריהם, אמר הקדוש ברוך הוא למשה השלך את מטך, שלא יאמרו אלולי המטה לא היה יכול לקרע את הים, שנאמר: הרם את מטך.
ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה, אם בים למה ביבשה, ואם ביבשה למה בתוך הים, אלא מכאן אתה למד שלא נקרע להם הים עד שבאו לתוכו עד חוטמן, ואחר כך נעשה להם יבשה. דרש רבי נהוראי, היתה בת ישראל עוברת בים ובנה בידה ובוכה, ופושטת ידה ונוטלת תפוח או רמון מתוך הים ונותנת לו, שנאמר (תהלים קו, ט): ויוליכם בתהמות כמדבר, מה במדבר לא חסרו כלום, אף בתהומות לא חסרו כלום. הוא שמשה אמר להם (דברים ב, ז): זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר, שלא היו חסרים אלא להזכיר דבר והוא נברא לפניהם. רבי שמעון אומר אפלו דבור לא היו חסרין, אלא מי שהיה מהרהר בלבו דבר והוא נעשה, שנאמר (תהלים עח, יח): וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם. דבר אחר, לא חסרת דבר, שלא היה חסר דבר בעולם, ומה היה חסר, תשובה, שנאמר (הושע יד, ג): קחו עמכם דברים ושובו אל ה'.
וחזקתי את לב פרעה, אמר רבי שמעון בן לקיש, משל לשני אתליטים אחד חלש ואחד גבור, נצח הגבור לחלש ונטל עטרה בראשו, מי גרם לגבור לטל העטרה לא החלש. כך מי גרם להקדוש ברוך הוא לטל שבח וכבוד לא פרעה שנערו, שנאמר (תהלים קלו, טו): ונער פרעה וחילו בים סוף, לפיכך ואכבדה בפרעה. ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל, מה עשה הקדוש ברוך הוא, רמז לארץ מצרים ועלתה, והיו רואין מלחמה בים, שנאמר: ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל.