וידבר ה' ראה קראתי בשם בצלאל, כך פתח רבי תנחומא בר אבא, (איוב כח, כז): אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה. צפה הקדוש ברוך הוא וראה שישראל מקבלין את התורה, שאלולי כן לא ברא העולם, שנאמר: אז ראה ויספרה, ומה כתיב אחריו (איוב כח, כח): ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, ואין אדם אלא ישראל, שנאמר (יחזקאל לד, לא): ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. אז ראה ויספרה, בסיני. הכינה, באהל מועד. וגם חקרה, בערבות מואב באלה הדברים. דבר אחר, אז ראה ויספרה, אמרו רבנן צריך אדם להיות נוטל משל לומר פרקו או אגדתו או מדרשו, בשעה שהוא מבקש לאמרם בצבור לא יאמר הואיל שאני יודע ביפה כשאכנס לדרש אני אומר, אמר רב אחא מן האלהים אתה למד, כשבקש לומר תורה לישראל אמרה ארבע פעמים בינו לבין עצמו עד שלא אמרה לישראל, שנאמר: אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ואחר כך ויאמר לאדם, וכן (שמות כ, א): וידבר אלהים את כל הדברים האלה, ואחר כך לאמר לישראל. אמרו רבנן רבי יוחנן בן תורתא פעם אחת בא לפני רבי עקיבא אמר לו עמד וקרא בתורה, אמר להם לא עברתי על הפרשה, ושבחוהו חכמים, הוי: אז ראה ויספרה. אמר רבי הושעיא כל מי שהוא יודע ואין בידו יראת חטא אין בידו כלום. כל נגר שאין בידו ארגליא שלו אינו נגר, למה שקפליות של תורה ביראת חטא, שנאמר (ישעיה לג, ו): יראת ה' היא אוצרו. אמר רבי יוחנן, כל מי שיודע תורה ואינו עושה, מוטב לו שלא יצא לעולם, אלא נהפכה השליא על פניו. לכך נאמר: ויאמר לאדם הן יראת ה' וגו'. אמר רבי חיא בר אבא, מהו הן יראת ה' וגו', אמר האלהים אם היו לך מעשים טובים אני נותן לך שכר, ומה שכר, תורה, שנאמר: ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה, ואם סרת מן הרע, אני מעמיד ממך בני אדם שמבינים בתורה, מהיכן אתה למד מיוכבד ומרים בעת שיראו מהאלהים, כדכתיב (שמות א, יז): ותיראן המילדות את האלהים. אמר רבי ברכיה בשם רבי חיא בר אבא שכר היראה תורה, שמיוכבד העמיד הקדוש ברוך הוא את משה וזכה שתכתב התורה על שמו, שנאמר (מלאכי ג, כב): זכרו תורת משה עבדי, וכתיב (דברים לג, ד): תורה צוה לנו משה, מרים על ידי שסרה מן הרע ומן החטא העמיד ממנה הקדוש ברוך הוא בצלאל וזכה לחכמה ולבינה, הדא הוא דכתיב: ראה קראתי בשם בצלאל, וכתיב (שמות לא, ג): ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת.
דבר אחר, קראתי בשם בצלאל, אין כתיב כאן, אלא ראה קראתי, אתה מוצא כשעלה משה למרום הראה לו הקדוש ברוך הוא כל כלי המשכן ואמר לו כך וכך עשה (שמות כה, לא): ועשית מנרת, (שמות כה, כג): ועשית שלחן, (שמות ל, א): ועשית מזבח, כך כל מעשה המשכן. בא משה לירד סבור שהוא עושה אותו, קרא לו הקדוש ברוך הוא אמר לו משה מלך עשיתיך אין דרך המלך לעשות דבר, אלא גוזר ואחרים עושים, אף אתה אין לך רשות לעשות דבר אלא אמר להם והם עושין, ולא אמר לו למי יאמר, אמר משה למי אמר, אמר לו אני מראה לך, ומה עשה הקדוש ברוך הוא הביא לו ספרו של אדם הראשון והראה לו כל הדורות שהן עתידין לעמד מבראשית עד תחית המתים, דור ודור ומלכיו, דור ודור ומנהיגיו, דור ודור ונביאיו. אמר לו כל אחד ואחד התקנתיו מאותה שעה, וכן בצלאל מאותה שעה התקנתיו, הוי: ראה קראתי בשם בצלאל.
דבר אחר, ראה קראתי בשם בצלאל, הדא הוא דכתיב (קהלת ו, י): מה שהיה כבר נקרא שמו, אמר הקדוש ברוך הוא, מי שהתקנתיו מראש שיעשה המשכן כבר קראתי לו שם, מהו (קהלת ז, י): ונודע אשר הוא אדם, עד שאדם הראשון מוטל גלם הראה לו הקדוש ברוך הוא כל צדיק וצדיק שעתיד לעמד ממנו, יש שהוא תלוי בראשו של אדם, ויש שהוא תלוי בשערו, ויש שהוא תלוי במצחו, ויש בעיניו, ויש בחוטמו, ויש בפיו, ויש באזנו, ויש במלתין [זה מקום הנזם]. ותדע לך בשעה שהיה איוב מבקש להתוכח עם הקדוש ברוך הוא, ואמר (איוב כג, ג ד): מי יתן ידעתי ואמצאהו, אערכה לפניו משפט. הקדוש ברוך הוא משיבו אתה מבקש להתוכח עמי (איוב לח, ד): איפה היית ביסדי ארץ, מהו איפה, אמר רבי שמעון בן לקיש אמר לו הקדוש ברוך הוא, איוב, אמר לי האיפה שלך באיזה מקום היתה תלויה, בראשו או במצחו או באיזה אבר שלו, אם יודע אתה באיזה מקום היתה איפתך אתה מתוכח עמי, הוי: איפה היית, הראה לו הקדוש ברוך הוא לאברהם על ידי שאמר דבר אחד בניו יורדין למצרים ומשתעבדין במצרים, הראה אותו למשה עומד וגואלם, הראה לו ליוסף זן את השבטים, הראה לו למשה מושח נביאים, הראה לו לשמואל מושח מלכים, ליהושע מכניס ישראל לארץ, לדוד מיסד הבית, לשלמה בונהו, לעתליה אם אחזיה ובניה מנתקין את מסמרות הזהב של בית המקדש, יהוידע מתקן, אמון עושה עבודת כוכבים, יאשיה מבערה, נבוכדנצר מחריב הבית, דריוש בונה אותו, והראהו לבצלאל עושה המשכן, הוי: ראה קראתי בשם בצלאל.
דבר אחר, ראה קראתי בשם, זה אחד משבעה בני אדם שנקראו להם שמות, יש שנקראו לו ארבעה זה אליהו, בצלאל ששה, ויהושע ששה, ומשה שבעה, מרדכי שנים, דניאל חמשה, חנניה מישאל ועזריה ארבעה, אליהו ארבעה. אמר רבי אלעזר בן פדת אליהו ירושלמי היה ומיושבי לשכת הגזית היה ומכרך של יהודה היה, ובשני שבטים היה חלקו, חמשה בבנימין, שנאמר (יהושע יח, כח): וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים, שלשה ביהודה, שנאמר (יהושע טו, לז): צנה צנן וחדשה ומגדל גד. אמר רבי חנינא בר פפא צנן שהיא צנה, וחדשה שהקדוש ברוך הוא מחדשה לעתיד לבוא, ומגדל גד, שמשם הקדוש ברוך הוא יוצא ומגיד משתיתן של עשו. ונקראו לו לאליהו ארבעה שמות, שכן כתיב (דברי הימים א ח, כז): ויערשיה ואליה וזכרי בני ירחם, למה נקרא שמו כן, אלא בשעה שהקדוש ברוך הוא מבקש להרעיש עולמו הוא עומד ומזכיר זכות אבות ואלהים מרחם על עולמו. ובצלאל נקראו לו ששה שמות ואת מיחסו ובא משבטו של יהודה, שנאמר (דברי הימים א ד, א ב): בני יהודה פרץ וחצרון וכרמי וחור ושובל, וראיה וגו', ואין חצרון אלא בן בנו של יהודה, שנאמר (בראשית מו, יב): ויהיו בני פרץ חצרן וחמול, וכתיב (דברי הימים א ב, כד): ואחר מות חצרון בכלב אפרתה, וכי יש אדם מת באדם, שכתוב: ואחר מות חצרון בכלב, אמר ריש לקיש מהו ואחר מות חצרון בכלב וגו' משמת חצרון בא כלב אל אפרת, זו מרים שהיה שמה אפרת, ולמה נקרא שמה כן, שהיו ישראל פרים ורבים על ידיה, (דברי הימים א ב, יט כ): ותלד לו את חור, וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל, (דברי הימים א ד, ב): וראיה בן שובל הוליד את יחת ויחת הליד את אחומי ואת להד, בצלאל מה שקרא לו אומתו שלו, והקדוש ברוך הוא קרא לו חמשה שמות של חבה על שם המשכן, ראיה, שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה ולכל ישראל ואמר להם מן בראשית התקנתיו לעשות המשכן, ושובל, שהעמיד שובך לאלהים, זה המשכן, שהיה עומד כשובך, אמר רבי יהודה בר רבי סימון העמיד הקדוש ברוך הוא משכן כשובך. יחת, שנתן חתיתו על ישראל. אחומי, שאיחה את ישראל להקדוש ברוך הוא ועשאן כאחים למקום. דבר אחר, אחומי, שנתן אימתו של הקדוש ברוך הוא על ישראל. להד, שנתן הוד והדר על ישראל, שהיה המשכן הדרן. דבר אחר, להד, אמר רבי אבא בר חיא שהדל שבשבטים מדבק לו. אמר רבי חנינא בן פזי אין לך גדול משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן, שהיה מן הלחנות, ומה כתיב בו (בראשית מו, כג): ובני דן חשים, אמר הקדוש ברוך הוא יבוא ויזדווג לו, שלא יהו מבזין אותו ושלא יהא אדם רוחו גסה עליו, לפי שהגדול והקטן שוין לפני המקום, בצלאל משל יהודה ואהליאב מדן והוא מזדוג לו, אמר רבי חנינא הגדול והקטן שוים. לעולם אל יהא אדם מניח בצרו, המשכן בשני שבטים אלו נעשה, וכן המקדש, שלמה מיהודה, וחירם (מלכים א ז, יד): בן אשה אלמנה ממטה נפתלי, אמר הקדוש ברוך הוא אני הוא בצרכן, אל תניחו בצרכן ולא בצרן של אבותיכם, אף אתם אל תניחו אותו, דכתיב (איוב כב, כה): והיה שדי בצריך, עשה אותו בצרך, שיהא עמך בצרה שמגיע אתכם, שנאמר (תהלים צא, טו): עמו אנכי בצרה. דבר אחר, בצריך, שאם באו שונאים אהא כנגדן, שנאמר: והיה שדי בצריך. דבר אחר, שנעשה חומותיך, ואין בצריך אלא חומה, כמה דאת אמר (ישעיה כה, יב): ומבצר משגב חומתיך, אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה אני חומה לכם, וכן לעתיד לבוא כשיבנה ציון אני נעשה לה חומה, שנאמר (זכריה ב, ט): ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה, וכן (ישעיה מג, א): קראתי בשמך לי אתה.