וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל, הדא הוא דכתיב (משלי יד, כג): בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור, בכל הדברים שאדם נושא ונותן בהם דברי תורה הוא נוטל עליהן שכר, יכול אף בדברי בטלה כן, תלמוד לומר: ודבר שפתים אך למחסור, אתה מוצא לא היה יוסף ראוי לנתן בבית האסורין אלא עשר שנים מפני שהוציא דבה על עשרת אחיו, ועל ידי שאמר לשר המשקים (בראשית מ, יד): כי אם זכרתני אתך והזכרתני אל פרעה, נתוסף לו עוד שתי שנים, שנאמר (בראשית מא, א): ויהי מקץ שנתים ימים. וכן אתה מוצא במשה בתחלה היה ראוי הדבור להתיחד עליו בפני עצמו, ועל ידי שאמר (שמות ד, יג): שלח נא ביד תשלח, נאמר לו (שמות ד, יד): הלא אהרן אחיך הלוי, ואף כאן (שמות ו, יב): הן בני ישראל לא שמעו אלי וגו', והיה ראוי לעשות כל הנסים על ידו, ובשביל זה נתיחד הדבור עליו ועל אהרן, שנאמר: וידבר ה' אל משה ואל אהרן,
הדא הוא דכתיב (איוב לג, כט): הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר, שלש פעמים ממתין לאדם שאם עשה תשובה מוטב, ואם לאו הוא מגלגל עליו את הראשונות. וכן אתה מוצא כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה (שמות ג, י): לכה ואשלחך אל פרעה, אמר תחלה (שמות ד, א): והן לא יאמינו לי, ואחר כך אמר (שמות ד, י): לא איש דברים אנכי, ואחר כך אמר (שמות ד, יג): שלח נא ביד תשלח, הרי שלש פעמים, וכיון שלא חזר בדבריו ואמר (שמות ו, יב): הן בני ישראל לא שמעו אלי, נתיחד הדבור על אהרן עמו, הדא הוא דכתיב: וידבר ה' אל משה ואל אהרן.
ויצום אל בני ישראל וגו'. אמר להם הקדוש ברוך הוא, בני סרבנים הן, רגזנין הן, טרחנין הן, על מנת כן תהיו מקבלים עליכם שיהיו מקללין אתכם, שיהיו מסקלים אתכם באבנים. ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, אמר להן הקדוש ברוך הוא היו נוהגין בו כבוד וחלקו כבוד למלכות, אף על פי שאני צריך לעשות בו את הדין. וכן עשה משה, שנאמר (שמות יא, ח): וירדו כל עבדיך אלה אלי, לא אמר עליו אלא על עבדיו, אף על פי שהיה לו לומר אתם ומלככם הוא בעצמו, שנאמר (שמות יב, ל): ויקם פרעה לילה, ולכך לא פרסם אותו כדי לחלוק כבוד למלכות. רבי יעקב אומר מהו ויצום, אמר להם הקדוש ברוך הוא שתפו הראשים שביניהן עמכם, שכך אתה מוצא כתוב אחריו: אלה ראשי בית אבותם.
דבר אחר, אל פרעה מלך מצרים, אמר רבי לוי משל למלך שהיה לו פרדס ונטע בו אילני סרק ואילני מאכל, אמרו לו עבדיו מה הנאה יש לך באילני סרק הללו, אמר להם כשם שאני צריך לאילני מאכל כך אני צריך לאילני סרק, שאלולי אילני סרק מהיכן הייתי עושה לי מרחצאות וכבשונות. לכך נאמר: אל בני ישראל ואל פרעה, כשם שקלוסו של הקדוש ברוך הוא עולה לו מגן עדן מפי הצדיקים, כך עולה מגיהנם מפי הרשעים, שנאמר (תהלים פד, ז): עברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו, מהו מעין ישיתוהו, שמורידין דמעות כמעיינות עד שמצננין את גיהנם בדמעותיהן, ומשם הקלוס עולה, שנאמר (תהלים פד, ז): גם ברכות יעטה מורה, מה הם אומרים, אמר רבי יוחנן, יפה אמרת, יפה דנת, יפה טהרת, יפה טמאת, יפה חיבת, יפה למדת, יפה הורית. ועתידה גן עדן להיות צועקת ואומרת תן לי צדיקים אין לי עסק ברשעים, שנאמר (תהלים לא, ז): שנאתי השמרים הבלי שוא. ולמי אני מבקשת, לאותן שהיו בטוחים על שמך, שנאמר (תהלים לא, ז): ואני אל ה' בטחתי. ועתידה גיהנם להיות צועקת ואומרת אין לי עסק בצדיקים, ולמי אני מבקשת לרשעים להבלי שוא לאותן פועלי השוא, והקדוש ברוך הוא אומר תנו לזה צדיקים ולזה רשעים, שנאמר (משלי ל, טו): לעלוקה שתי בנות.
אלה ראשי בית אבתם [וכל המדרש כמו שמפרש בשיר השירים רבה]. ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב, ממשמע שנאמר בת עמינדב איני יודע שהיא אחות נחשון, אלא ללמדך שכל הנושא אשה צריך שיבדק באחיה, ותנינן כן רב בנים דומין לאחי האם. ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל וגו', בת פוטיאל לא נאמר אלא מבנות פוטיאל, שהיתה אשתו משתי משפחות, משבט יוסף שפטפט ביצרו, ובא מצד אחר מיתרו שפטם עגלים לעבודת כוכבים. הוא אהרן ומשה. הם המדברים.