דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה', זהו שאמר הכתוב (ירמיה לא, יט): הבן יקיר לי אפרים. עשרה נקראו יקרים, ואלו הן: התורה, והנבואה, והתבונה, והדעת, והסכלות, והעשר, והצדיקים, ומיתתן של חסידים, והחסד, וישראל. התורה מנין, שנאמר (משלי ג, טו): יקרה היא מפנינים. הנבואה מנין (שמואל א ג, א): ודבר ה' היה יקר בימים ההם. התבונה מנין (משלי יז, כז): יקר רוח איש תבונה. הדעת מנין (משלי כ, טו): וכלי יקר שפתי דעת. הסכלות מנין (קהלת י, א): יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט. העשר מנין (משלי יב, כז): והון אדם יקר חרוץ. צדיקים מנין (תהלים קלט, יז): ולי מה יקרו רעיך אל. מיתתן של חסידים מנין (תהלים קטז, טו): יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. החסד מנין (תהלים לו, ח): מה יקר חסדך אלהים. ישראל מנין, הבן יקיר לי אפרים. ביקר ישראל עומדים לי, בנהג שבעולם אלף בני אדם נכנסין למקרא, יוצא מהן מאה. מאה למשנה, יוצאין מהן עשרה. עשרה לתלמוד, יוצא מהן אחד. הדא הוא דכתיב (קהלת ז, כח): אדם אחד מאלף מצאתי, דבר אחר, אדם אחד מאלף מצאתי, זה אברהם. (קהלת ז, כח): ואשה בכל אלה לא מצאתי, זו שרה. דבר אחר, אדם אחד מאלף מצאתי, זה עמרם. ואשה בכל אלה לא מצאתי, זו יוכבד. דבר אחר, אדם אחד מאלף מצאתי, זה משה. ואשה בכל אלה לא מצאתי, אלו נשי דור המדבר. רבי אומר נשי דור המדבר כשרות היו, כיון ששמעו שהן אסורות לבעליהן מיד נעלו דלתותיהן. אמר הקדוש ברוך הוא ישראל ביקר עומדין לי. רבי אבא בר כהנא ורבי יצחק, רבי אבא בר כהנא אמר אלו בקש פרעה משקל כל אחד ואחד מישראל אבנים טובות ומרגליות, לא הייתי נותן לו, אמר רבי יצחק והלוא בדמים נטלן משפחות משפחות של כנים, משפחות משפחות של ערוב, אין לו דמים, הוי ביקר ישראל עומדים לי.
הבן יקיר לי, בכל מקום שנאמר לי, אינו זז לעולם לא בעולם הזה ולא לעולם הבא, בכהנים כתיב (שמות מ, טו): וכהנו לי, בלוים כתיב (במדבר ח, יד): והיו לי הלוים, בישראל כתיב (ויקרא כה, נה): כי לי בני ישראל, בתרומה כתיב (שמות כה, ב): ויקחו לי, בבכורות כתיב (במדבר ג, יג): כי לי כל בכור, בסנהדרין כתיב (במדבר יא, טז): אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, בארץ ישראל (שמות יט, ה): כי לי כל הארץ, בירושלים (מלכים א יא, לו): העיר אשר בחרתי לי, במלכות בית דוד (שמואל א טז, א): כי ראיתי בבניו לי מלך, במקדש (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש, במזבח (שמות כ, כא): מזבח אדמה תעשה לי, בקרבנות (במדבר כח, ב): תשמרו להקריב לי, בשמן המשחה (שמות ל, לא): שמן משחת קדש יהיה זה לי. הא בכל מקום שנאמר לי, אינו זז לא לעולם הזה ולא לעולם הבא.
לי אפרים, רבי יהושע בן לוי אמר פלטיאני, רבי יהושע בר נחמן אמר אבגינוס, אמר רבי פנחס עטרה זו נתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעה שנפטר לעולמו אמר לו אפרים ראש השבטים ראש הישיבה יפה ומעלה שבבני יהא נקרא על שמך (שמואל א א, א): בן תחו בן צוף אפרתי, (שמואל א יז, יב): ודוד בן איש אפרתי מבית לחם יהודה. (ירמיה לא, יט): הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים, איזהו ילד שעשועים בן שתים בן שלש שנים. רבי אחא בשם רבי לוי בן רבי סיסי בן ארבע בן חמש שנים. (ירמיה לא, יט): כי מדי דברי בו, אמר רבי יודן בשם רבי אבא בר כהנא די דבורי שנתתי בו, אמר רבי יהודה בן רבי סימון אפלו בשעה שאני מדבר עמו איני יכול לסבל בו, כי מדי דברי בו, כי בודאי דבורי בו.
דבר אל בני ישראל, רבי יודן בשם רבי ישמעאל בר נחמן, משל למלך שהיו לו פרקסין והיה מצוה את עבדו ואמר לו קפלו ונערו ותן דעתך עליו, אמר לו עבדו אדוני המלך מכל פרקסין שיש לך אי אתה מצוה אותי אלא על זה, אמר לו שאני מדביקו לגופי. כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם משבעים אמות אוותינטיאות שיש לך בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל (במדבר כח, ב): צו את בני ישראל, (שמות יד, ב): דבר אל בני ישראל, (שמות לג, ה): אמר אל בני ישראל. אמר לו שהן דבוקין לי, הדא הוא דכתיב (ירמיה יג, יא): כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש, אמר רבי אבין משל למלך שהיה לו פורפירין והיה מצוה את עבדו ואומר לו תן דעתך עליו וקפלו ונערו, אמר לו אדוני המלך מכל פורפירין שיש לך אי אתה מצוני אלא על זה, אמר לו שאותו לבשתי ביום מלכותי. כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם משבעים אמות אוותינטיאות שיש לך בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל, צו את בני ישראל, אמר אל בני ישראל, אמר לו הן שהמליכוני תחלה על הים ואמרו לי (שמות טו, יח): ה' ימלך לעולם ועד, אמר רבי ברכיה משל לזקן שהיתה לו מעפורת והיה מצוה את תלמידו ואומר לו קפלה ונערה, אמר לו אדוני המלך מכל מעפראות שיש לך אי אתה מצוה אותי אלא על זו, אמר לו מפני שאותה לבשתי כשנתמניתי זקן. כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם משבעים אמות אוותינטיאות שבראת בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל, אמר לו שקבלו עליהם מלכותי בסיני ואמרו (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. אמר רבי יודן בוא וראה כמה חבב הקדוש ברוך הוא את ישראל שמזכירן חמשה פעמים בפסוק אחד, שנאמר (במדבר ח, יט): ואתנה את הלוים נתונים וגו'.
אמר רבי שמעון בן יוחאי, משל למלך שהיה לו בן יחידי, בכל יום ויום היה מצוה את בן ביתו, אכל בני, או שתה בני, אזל לבית הספר, אתא מבית הספר. כך בכל יום ויום היה הקדוש ברוך הוא מצוה את משה ואומר לו: אמר אל בני ישראל, צו את בני ישראל. אמר רבי יהודה בר סימון, משל לאחד שהיה יושב ועושה עטרה למלך, ועבר אחד עליו, אמר לו מה אתה עושה, אמר לו אני עושה עטרה למלך, אמר לו כל שאתה יכול לקבע בה אבנים טובות ומרגליות קבע, זמרגדין קבע, מרגליות קבע, למה, שעתיד לנתן בראשו של מלך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל, שבח. לגדלן ולפארן, פאר. למה, שאני עתיד להתפאר בהם, שנאמר (ישעיה מט, ג): ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, אף הכתובים חלקו כבוד לישראל, כמה דתימא (ויקרא א, ב): אדם כי יקריב מכם, אבל כשהוא בא לדבר בדבר של גנאי, ראה מה כתוב אדם מכם כי יהיה בעור בשרו אין כתיב כאן אלא (ויקרא יג, ב): כי יהיה בעור בשרו. רבי שמואל בר נחמן אמר תרתין שיטין (דברים טו, ד): אפס כי לא יהיה בך אביון, כשהוא בא לדבר בדבר של גנאי כי לא יחדל אביון מקרבכם אין כתיב כאן, אלא (דברים טו, יא): מקרב הארץ. רבי שמואל בר נחמן אמר שיטה אחרת, ואלה יעמדו לקלל את העם אין כתיב כאן, אלא (דברים כז, יג): ואלה יעמדו על הקללה, אבל בברכה כתוב (דברים כז, יב): אלה יעמדו לברך את העם, רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי אמי בשם רבי אלעאי אמרו, ולא עוד אלא שכשהפרענות באה לעולם צדיקים כובשין אותה, שנאמר: ואלה יעמדו על הקללה.
אמר רבי ברכיה אמר לו הקדוש ברוך הוא לאדם זה, אדם, יהא קרבנך דומה לקרבנו של אדם הראשון שהיה הכל ברשותו ולא הקריב מן הגזלות ומן החמסים, אף אתה לא תקריב מן הגזלות ולא מן החמסים, ואם עשית כן (תהלים סט, לב): ותיטב לה' משור פר.
דבר אחר, אדם, זה לשון חבה ולשון אחוה ולשון רעות, אמר הקדוש ברוך הוא ליחזקאל בן אדם, בן אנשים כשרים, בן צדיקים, בן גומלי חסדים, בן שמבזין את עצמן על כבודו של מקום ועל כבודן של ישראל כל ימיו. דבר אחר, בן אדם, למה הדבר דומה למלך בשר ודם שמרדה עליו אשתו ובניו, עמד ודחפן מביתו והוציאן לחוץ, לאחר מכאן שלח והביא בן אחד מאצלה אמר לו בן פלוני בוא ואראך ביתי ובית שכונתי שיש לי חוץ מאמך, כלום פחת כבודי ושכונתי אף על פי שאמך עומדת מבחוץ, כך נדמה ליחזקאל בן בוזי הכהן, שנאמר (יחזקאל א, א): ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש, (יחזקאל א, ג): היה היה דבר ה', זו שיטה ראשונה, ובשניה הוא אומר (יחזקאל א, ד): והנה רוח סערה באה מן הצפון, מאחר שהראהו כל המרכבה אמר לו בן אדם זהו כבודי שהגבהתי אתכם למעלה מאמות העולם, כלום פחת כבודי ובית שכינתי לכם, שנאמר (יחזקאל מג, יא): ואם נכלמו מכל אשר עשו צורות הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו, שמא תאמר אין לי מי שעובד אותי, כבר יש לי לפני ארבע מאות ותשעים וששה אלפים של מלאכי השרת שהם עומדים ומקדשים שמי הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה ועד שקיעתה ואומרים קדוש קדוש קדוש, משקיעת החמה ועד יציאתה ואומרים (יחזקאל ג, יב): ברוך כבוד ה' ממקומו, ואין צריך לומר שבעים לשון שבארץ, מפני מה אתם עושים דברים המכערים, דברים שאינן ראוין מכעיסין אתכם ביסורים הבאים עליכם, אבל מה אעשה הריני עושה למען שמי הגדול שנקרא עליכם, שנאמר (יחזקאל כ, יד): ואעש למען שמי לבלתי החל וגו'.
אדם כי יקריב מכם (ויקרא א, ב), למה לא נאמר איש כמו שנאמר להלן (שמות יב, ג): דבר אל כל עדת בני ישראל איש כי יקריב, אף כאן יאמר הכתוב ויקחו לכם איש בקר או צאן, למה נאמר אדם, להביא את הגר. מכם, פרט לגוי שהוא מביא עולה. אמר רבי שמעון בן גמליאל שבעה דברים התקינו בית דין הגדול וזה אחד מהם, גוי שהביא עולתו ממדינת הים, אם הביא נסכים עמה קריבין נסכים משלו, ואם לאו קריבין משל צבור, ותנאי בית דין הוא כהן גדול שמת מנחתו קרבה משל צבור, רבי יהודה אומר משל יורשים, ושלמה היתה קרבה על המלח ועל העצים. אמר רבי שמעון בן גמליאל פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאני אדם אחד והיה בא אלי כבא על חברו בזרוע, אמר לי אתם אומרים שבעה נביאים עמדו לאמות העולם והן מעידין בהן ויורדין לגיהנם. אמרתי לו בני כך משבעה דורות ואילך יכולים אמות העולם לומר לא נתנה לנו תורה ועדין לא העידו בנו, מפני מה אנו יורדין לגיהנם. אמרתי לו בני כך שנו חכמים במשנה גר שבא להתגייר פושטין לו יד להכניסו תחת כנפי השכינה, מכאן ואילך גרי הדור מעידין בדור. מן הבהמה מן הבקר וגו', אם נאמר מן הבהמה, למה נאמר מן הבקר ומן הצאן, מכאן אמרו מקבלים מיני זבחים מרשעי ישראל כדי להכניסן תחת כנפי השכינה, חוץ מן המומר והמנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא.
מן הבקר ומן הצאן, ברוך המקום שספר עצמו עם הצדיקים הראשונים, אדם העלה שור על גבי המזבח, שנאמר (תהלים סט, לב): ותיטב לה' משור פר, נח קים מה שכתוב בתורה, שנאמר (בראשית ח, כ): ויבן נח מזבח לה', אברהם קים את התורה כלה, שנאמר (בראשית כו, ה): עקב אשר שמע אברהם וגו', שהוא עשה קרבן והקריב איל, יצחק קים מה שכתוב בתורה והשליך עצמו לפני אביו כשה זבוח. יעקב קים מה שכתוב בתורה, שנאמר (בראשית לה, ד): ויתנו אל יעקב את [כל] אלהי הנכר וגו'. יהודה קים מה שכתוב בתורה, שנאמר (בראשית לח, ח): בא אל אשת אחיך וגו'. יוסף קים מה שכתוב בתורה, שנאמר (שמות כ, יב יג): כבד את אביך וגו' לא תרצח לא תנאף לא תגנב לא תענה לא תחמד, עד שלא נתנה תורה להם והם עשו אותה מאליהן, לפיכך אהבם הקדוש ברוך הוא אהבה גמורה והשוה את שמם לשמו הגדול, עליהם הוא אומר (תהלים קיט, א): אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה', ואמר (דברים לב, ד): הצור תמים פעלו, ואמר (תהלים יח, לא): האל תמים דרכו.
ושחט את בן הבקר וגו' ובאיל הוא אומר (ויקרא א, יא): צפנה לפני ה', אמרו בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו התקין הקדוש ברוך הוא שני כבשים, אחד של שחרית ואחד של ערבית, וכל כך למה, שבשעה שהיו ישראל מקריבין תמיד על גבי המזבח וקורין את המקרא הזה צפנה לפני ה', זוכר הקדוש ברוך הוא עקדת יצחק, מעידני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין אמה, קורין את המקרא הזה, צפנה לפני ה', זוכר הקדוש ברוך הוא עקדת יצחק, שנאמר: צפנה לפני ה'. דבר אחר, צפנה לפני ה', כנגד מעשיהם של אברהם יצחק ויעקב שהם צפונים לפניו, ומנין שהלשון הזה הוא לשון צפנה, שנאמר (שיר השירים ז, יד): חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך, אברהם יצחק ויעקב ישנים, עמרם בן קהת וכל הכשרים שהיו במצרים, חדשים, שנאמר: חדשים גם ישנים, חבורתו של משה וחבורתו של יהושע וחבורתו של דוד ושל חזקיה ישנים, חבורתו של עזרא ושל הלל ושל רבי יוחנן בן זכאי ושל רבי מאיר וחבריו, חדשים, ועליהם הוא אומר: חדשים גם ישנים.
בשור הוא אומר (ויקרא א, ט): וכרעיו ירחץ במים והקטיר, ובאיל הוא אומר (ויקרא א, יג): והקרב והכרעים ירחץ במים והקריב, מה בין איל לשור, שור חסר שתי וערב איל אין חסר שתי וערב. אמרו חכמים למדנו הקרבה לשור מן האיל, והקרבה לאיל מן השור, אמר להם רבותי עפר אני תחת כפות רגליכם אומר לפניכם דבר אחד, אמרו לו אמר, אמר להם רבותי שנים עשר נשיאים עמדו לחנכת המזבח לזה עולה ולזה עולה, לזה חטאת ולזה חטאת, [לזה אשם ולזה אשם], לזה זבח שלמים ולזה זבח שלמים, ונאמר להלן הקרבה בשור ואיל וכאן נאמר הקרבה באיל ולא נאמר בשור, כדי שלא יאמר אדם בעצמו אלך ואעשה דברים מכערים דברים שאינן ראויין אביא שור שיש בו בשר הרבה ואעלה לגבי מזבח והריני עמו ברחמים ומקבלני בתשובה, לכך נאמר הקרבה באיל ולא נאמר הקרבה בשור.