איש כי יפלא נדר בערכך נפשת לה' (ויקרא כז, ב), הדא הוא דכתיב (קהלת ה, ד): טוב אשר לא תדר משתדר ולא תשלם, רבי מאיר ורבי יהודה, רבי מאיר אומר: טוב אשר לא תדר וטוב הנודר ומשלם. ראיה לרבי מאיר, שנאמר (תהלים עו, יב): נדרו ושלמו לה' אלהיכם. רבי יהודה אומר: טוב אשר לא תדר, וטוב משניהם מי שאינו נודר כל עקר אלא מביא כבשתו לעזרה ומקדישה ושוחטה. (דברים כג, כג): וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא, אמר רב הונא מעשה באחד שנדר ולא שלם את נדרו והלך לפרש בים הגדול ושקעה ספינתו ומת בים. אמר רבי שמואל בר נחמן, כל מי שנודר ומשהה את נדרו סוף שבא לידי עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע, ממי אתה למד כלהון מיעקב, על ידי שנדר ושהה את נדרו, בא לידי כלן, עבודה זרה מנין (בראשית לה, ב): ויאמר יעקב אל ביתו הסרו את אלהי הנכר. גלוי עריות מנין, מדינה, שנאמר (בראשית לד, א): ותצא דינה. שפיכות דמים מנין, שנאמר (בראשית לד, כה): ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים. לשון הרע מנין, שנאמר (בראשית לא, א): וישמע את דברי בני לבן. ורבנן אמרי כל מי שנודר ומשהה נדרו קובר את אשתו, הדא הוא דכתיב (בראשית מח, ז): ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל. אמר רבי שמואל בר רב יצחק כל מי שנודר ומשלם, יש לו שכר על הנדר ועל השלום, שנאמר (תהלים עו, יב): נדרו ושלמו לה' אלהיכם. ומי שנודר ומשהה נדרו, גורם מיתה לעצמו, דכתיב (דברים כג, כב): כי דרש ידרשנו ה' אלהיך מעמך, ממך נפרעין ולא מממונך. אמר רבי אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון, אין מיתה בלא חטא, שנאמר (יחזקאל יח, ד): הנפש החטאת היא תמות. ואין יסורין בלא עון, שנאמר (תהלים פט, לג): ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. אמר רבי שמעון בן יוחאי כשם שבנדרים בל יחל ובל תאחר, כך בערכין בל יחל ובל תאחר, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר: איש כי יפלא נדר בערכך נפשת לה'.
דבר אחר, איש כי יפלא, הדא הוא דכתיב (איוב לד, יא): כי פעל אדם ישלם לו וכארח איש ימצאנו, עובדא הוה בחד גבר דהוו ליה תרין בנין, חד מנהון עבד מצוה וחד מנהון לא עבד כל עקר, ההוא דעבד מצוה זבן לביתיה וזבן כל מה דהוה ליה ואפקנתהון למצותא, חד זמן ביומא דהושענא יהבה ליה אינתתיה עשרה פולסין אמרה ליה פוק זבין לבניך כלום מן שוקא, כיון שיצא לשוק פגעו ביה גבאי צדקה, אמרי הא אתא מרי מצותא, אמרו לו הב חולקך בהדא מצותא דאנן זבנין חד קולא לחדא יתומתא, נסב אלין עשרה פולסין ויהב יתהון להון, ונתבייש לילך לביתו הלך לו לבית הכנסת, חמא תמן מן אלין אתרוגיא דמינוקיא מקלקלי ביום הושענא, ותנינן תמן מיד התינוקות שומטין לולביהן ואוכלים אתרוגיהם, נסב מנהון ומלא ית סקא והלך לפרש בים הגדול, עד שהגיע למדינת המלך, כיון שהגיע שם ארעת שעתא ואשתכח מלכא חשש מעוי, אמרין ליה בחלמא אסותך אכל מן אלין אתרוגין דיהודאי מצלין עמהון ביום הושענא ואת מתסי, פשפשין בההוא שעתא לכל אלפיא ולכל מדינתא ולא אשכחון, אזלין ואשכחון לההוא גברא יתיב על סקא, אמרין ליה אית גבך כלום, אמר להם גבר מסכן אנא ולית גבי כלום למזבנא, פשפשו בסקא ואשכחון מן אלין אתרוגין, ואמרין ליה אלין מה הן, אמר לון מן אלין דיהודאי מצלי ביום הושענא, אטענון סקא ואעלוה קדם מלכא, אכל מלכא אלין אתרוגייא ואתסי. פנון שקא ומלאוה דינרין. אמר ליה מלכא שאיל לך עוד שאלה ואנא עביד, אמר ליה שאילנא דיחזר לי מודלי ויפקון כל עמא לקדמותי, עבדין ליה כן, כיון דמטא לההיא מדינתא נפק כרוזא קדמוי ונפקו כל עמא לקדמותיה, נפקו אחוי ובניו לקדמותיה, מיני גוזין בחד נהר יהב להון שבלתא דנהרא ושטפת יתהון, ואשתכר עלל לביתיה וירת מודלי דאחוי, לקים מה שנאמר: כי פעל אדם ישלם לו. דבר אחר, כי פעל אדם ישלם לו, זה משה, דכתיב (שמות ב, יא): ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם, מה ראה, ראה משוי איש על אשה, ומשוי גדול על קטן, ומשוי בחור על זקן, ושב וישב להם סבלותם בין איש לאשה בין גדול לקטן, בין בחור לזקן, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה ישבת לבני סבלותם חייך שאתה עתיד לישב ולפרש לבני נדריהם בין איש לאשה בין גדול לקטן, בין בחור לזקן, הדא הוא דכתיב: וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל איש כי יפלא לנדר נדר בערכך נפשת לה'.
רבן גמליאל הוה מטיל מן עכו לכזיב והיה טבי עבדו מהלך לפניו ורבי אלעאי מאחוריו, ראה ככר אחד משלך בדרך וראה גוי אחד אמר לו מבגי טל את הככר הזה ונטלו, ונטפל בו רבי אלעאי אמר לו מה שמך, אמר לו מבגי, אמר לו ברכת גמליאל מימיך, אמר לו לאו, אמר לו מאיזה מקום אתה, אמר לו מעירות הללו של בורגנין. ולמדנו שלשה דברים, שחמצו של גוי מתר לאחר הפסח, שצפה ברוח הקדש ששמו מבגי, שאין מעבירין על האכלין. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו הדא דתימר בראשונה, אבל עכשיו מעבירין על האכלין מפני כשפים. נכנסו לכזיב, כיון שאכלו ושתו בא אחד לשאל לו את נדרו, אמר לו רבן גמליאל לרבי אלעאי משער את רביעית יין באיטלקית, אמר לו הן, אמר לו לשואל טיל אחרינו עד שנפיג את ייני, התחיל מטיל אחריהם עד שהגיע לסלמי צור, כיון שהגיע לשם ירד לו רבן גמליאל מעל החמור ונתעטף בטליתו וישב לו. ולמדנו דברים הרבה באותו היום, כי רביעית יין משכרת, והדרך מפיגה את היין, ואין מורין שתויי יין. וממנו למדנו שלשה דברים, שאין מפירין נדרים לא שתויי יין ולא רוכבין ולא עומדין אלא יושבין עטופין. במה פתח לו, אמר רבי יוחנן בלשון הזה פתח לו (משלי יב, יח): יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא, בדין הוא כל מי שמבטל לנדרים שידקר בחרב, ומהו רפואתו, ולשון חכמים מרפא, הולך אצל חכמים והם מפירים את נדרו, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: איש כי יפלא נדר.
ארבעה פתחו בנדרים, שלשה שאלו שלא כהגן והשיבם הקדוש ברוך הוא כהגן, ואחד שאל שלא כהגן והשיבו המקום שלא כהגן, ואלו הן: אליעזר עבד אברהם, ושאול ויפתח וכלב. אליעזר שאל שלא כהגן, שנאמר (בראשית כד, יד): והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך, אמר לו הקדוש ברוך הוא אלו יצתה שפחה כנענית או זונה, היית אומר (בראשית כד, יד): אתה הכחת לעבדך ליצחק, ועשה לו הקדוש ברוך הוא וזמן לו את רבקה. כלב שאל שלא כהגן, שנאמר (יהושע טו, טז): ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה, השיבו הקדוש ברוך הוא אלו לכדה כנעני או ממזר או עבד היית נותן לו בתך, מה עשה הקדוש ברוך הוא זמן לו את אחיו ולכדה, שנאמר (יהושע טו, טז): וילכדה עתניאל בן קנז. שאול שאל שלא כהגן, שנאמר (שמואל א יז, כה): והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו, אמר הקדוש ברוך הוא אלו הרגו עמוני או ממזר או עבד היית נותן לו את בתך, זמן לו הקדוש ברוך הוא דוד ונתן לו בתו מיכל. יפתח שאל שלא כהגן, שנאמר (שופטים יא, לא): והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי, אמר הקדוש ברוך הוא אלו יצא גמל או חמור או כלב היית מעלהו עולה, השיבו הקדוש ברוך הוא שלא כהגן וזמן לו את בתו (שופטים יא, לה): ויהי כראותו אותה ויקרע את בגדיו, היה יכול להפר את נדרו ולילך אצל פנחס, אמר אני מלך ואלך אצל פנחס, ופנחס אמר אני כהן גדול ובן כהן גדול ואלך אצל עם הארץ זה. בין דין לדין נספת ההיא עלובתא ושניהם נתחיבו בדמיה, פנחס נסתלקה ממנו רוח הקדש, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א ט, כ): ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו. יפתח נשול אבר אבר, ונקבר, הדא הוא דכתיב (שופטים יב, ז): ויקבר בערי גלעד, בעיר גלעד לא נאמר אלא בערי, מלמד שהיה נשול ממנו אבר אבר ונקבר במקומות הרבה. רבי שמעון בן לקיש ורבי יוחנן, ריש לקיש אמר דמים היה חיב לתן ולקרב על גבי המזבח. רבי יוחנן אמר דמים לא היה חיב, דתנינן דבר שראוי לקרב על גבי המזבח יקרב דבר שאינו ראוי לקרב על גבי המזבח לא יקרב על גבי מזבח. ולא עוד אלא כל מי שנודר ומשלם נדרו, זוכה שישלם נדרו בירושלים, הדא הוא דכתיב (תהלים קטז, יח): נדרי לה' אשלם, היכן (תהלים קטז, יט): בחצרות בית ה' בתוככי ירושלם הללויה, ואומר (תהלים קיח, א): הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.