דעו כי ה' הוא האלהים (תהלים ק, ג), רבי יהודה בר סימון ורבי אחא, רבי יהודה בר סימון אמר דעו כי ה' הוא האלהים הוא עשנו ולא אנחנו בראנו את נפשנו, לא כפרעה שאמר (יחזקאל כט, ג): לי יארי ואני עשיתיני. ורבי אחא אמר דעו כי ה' הוא האלהים הוא עשנו ולא אנו משלימים את נפשותינו. ויכל יעקב לצות את בניו (בראשית מט, לג), שלשה צווים נאמרו בענין, (בראשית מט, כט): ויצו אותם ויאמר אלהם אני נאסף אל עמי, אם זכיתם לכם זכיתם בעצמי, ואם לאו משאני מסתלק מן העולם אצל אבותי אני הולך, שנאמר (בראשית מט, כט): אני נאסף אל עמי, כיון שנסתלק מיד (בראשית נ, יב): ויעשו בניו לו כן כאשר צום, חנטו אותו והעלוהו במטתו.
ויכל יעקב לצות את בניו (בראשית מט, לג), (בראשית נ, יב): ויעשו בניו לו כן כאשר צום, הראשון על עבודת כוכבים, היך מה דאת אמר (הושע ה, יא): כי הואיל הלך אחרי צו, השני על ברכת השם, היך מה דאת אמר (ויקרא כד, טז): ונקב שם ה' מות יומת וגו', השלישי על נשיאת המטה, אמר להם תנו דעתכם שלא יגע ערל [אחד] במטתי, שלא לסלק את השכינה מעלי, אלא כסדר הזה עשו לי, שאו אותי שלשה מן הצפון ושלשה מן הדרום שלשה מן המזרח שלשה מן המערב, כשם שאתם עושין לי כך אתם עתידין להעשות ארבעה דגלים במדבר והשכינה באמצע. רבנו צוה שלשה דברים לפני מיתתו, אמר להם אל תספדוני בעירות, ואל תזוז אלמנותי מתוך ביתי, ומי שנטפל בי בחיי הוא יטפל בי במותי. אל תספדוני בעירות, מפני המחלקת. ואל תזוז אלמנותי מתוך ביתי, ולא מתניתא היא אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי אין יורשין יכולין לומר לה לכי לבית אביך ואנו זנין אותך, אלא זנין אותה ונותנין לה מדור לפי כבודה, אלא לפי שדרכו של נשיא להיות כל חפציו משל צבור וזה על ידי שלא נהנה משל צבור כלום, לפיכך הוא אומר אל תזוז אלמנותי מתוך ביתי. אמר רבי דוסתאי דלא יאמרון לה ביתא דנשיאותא הוא ישתעבד לנשיאותא. מי שנטפל בי בחיי הוא יטפל בי במותי, אמר רבי חנינא צפוראה כגון יוסי הפינוס ויוסי הפרתי. רבי חזקיה מוסיף עוד תרתי, אל תרבו עלי תכריכין ותהא ארוני נקופה לארץ, אל תרבו עלי תכריכין, מפני רמה. ותהא ארוני נקופה לארץ, מפני המבול. מלתא דרבי אמר לא כמה דבר נש אזיל הוא אתי, מליהון דרבנן דאינון אמרין כמה דבר נש אזיל הוא אתי. רבי יוחנן מפקד ואמר, לא תלבישוני לא חיורין ולא אוכמין אלא מאנין דבריקה, אם מתבעית עם צדיקיא לא ידעין בי רשיעיא, ואם אתבעית עם רשיעיא לא ידעין בי צדיקיא. רבי יאשיה הוה מפקד ואמר אלבישוני מאנין חיורין חפיתין. אמרין ליה רבך אמר כדין ואת אמר כדין, אמר להון מה אנא בהית בעובדאי. רבי ירמיה הוה מפקד ואמר אלבשוני מאנין חיורין חפיתין ואלבשוני דרדסאי והבון חטרי בידי וסנדלאי ברגלי והבו יתי על ארחא, דאם אתבעית אנא קאים אוטמיס, הדא הוא דאמר רבי יונה בשם רבי חמא רגלוהי דבר נש ערבתיה מקמאתיה בכל אתר דמתבעי.
ויפל יוסף וגו' ויצו יוסף את עבדיו (בראשית נ, א ב), למה מת יוסף בפני אחיו, רבי ורבנן, רבי אמר על שחנט את אביו, אמר ליה הקדוש ברוך הוא לא הייתי יכול לשמר את צדיקי, לא כך אמרתי לו (ישעיה מא, יד): אל תיראי תולעת יעקב, אל תראי תולעת את יעקב. ורבנן אמרי הוא שצוה אותן שיחנטו אותו, הדא הוא דכתיב (בראשית נ, יב): ויעשו בניו לו וגו', על דעתיה דרבי ניחא, על דעתהון דרבנן קרוב לחמשה פעמים יהודה אומר: עבדך אבי עבדך אבי, והוא שומע ושותק.
וימלאו לו ארבעים יום, ויעברו ימי בכיתו (בראשית נ, ג ד), הכא את אמר ויעברו ימי בכיתו, ולהלן את אמר (דברים לד, ח): ויתמו ימי בכי אבל משה, אלא משה על ידי שלא היו לו בוכים כתיב ויתמו, אבל יעקב על ידי שהיו לו בוכים, כתיב ויעברו ימי בכיתו. (דברים לד, ח): וידבר יוסף, למי אמר לגדלת שתפיס למלכה, והמלכה תפיס למלך. ולמה לא נכנס הוא, רבי יהושע דסכנין בשם רבי שמואל שאין אבל נכנס בפלטין של מלך.
אבי השביעני לאמר וגו' אשר כריתי לי (בראשית נ, ה), בשעה שעמד יעקב עם עשו אמר ליה מה את בעי, ממון או קבורה, אמר ליה מה לההוא גברא קבורתא, הב לי ממון וסב לך קבורתא, הרבה ממון תכרה עליה, הדא הוא דכתיב: בקברי אשר לקחתי לי אין כתיב כאן, אלא אשר כריתי, הכרתי עליה. (בראשית נ, ו): ויאמר פרעה עלה, (בראשית נ, ז): ויעל יוסף וגו', עד כאן להספד מכאן ואילך למלחמה. (בראשית נ, ט): ויעל עמו גם רכב גם פרשים וגו', אמר רבי יצחק גדול העולמים היה שם, ואית דאמרין כבוד חי העולמים.
ויבאו עד גרן וגו' (בראשית נ, י), אמר רבי שמואל בר נחמן חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום ששמו אטד, וכי יש גרן לאטד, אלא אלו הכנענים, מלמד שהיו ראוים לדוש כאטד, באיזה זכות נצולו, בזכות חסד שעשו עם יעקב אבינו. ומה חסד עשו, רבי אלעזר אמר אזורי מתניהם התירו, וריש לקיש אמר קשרות כפתותיהן התירו. רבי יהודה בר שלום אמר הראו באצבע ואמרו (בראשית נ, יא): אבל כבד זה למצרים. ורבנן אמרי זקפו קומתן, והרי דברים קל וחמר ומה אלו שלא הלכו לא בידן ולא ברגלן, אלא על ידי שהראו באצבע נצולו מן הפרענות, ישראל שהם עושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם וברגליהם על אחת כמה וכמה. אמר רבי אבהו אותן שבעים יום שבין אגרת לאגרת, כנגד שבעים יום שעשו מצרים חסד עם אבינו יעקב.
ויספדו שם וגו' (בראשית נ, י), ומנין לאבל שהוא שבעה, רבי אבא מיתי לה מהכא, ויעש לאביו אבל שבעת ימים, ולמדין דבר קדם מתן תורה. ריש לקיש בשם בר קפרא מיתי לה מהכא (ויקרא ח, לג): ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים וגו', מה אתם נמשחתם בשמן המשחה שבעה ימים, אף אתם שמרו לאחיכם שבעה ימים. רבי הושעיא מיתי לה מהכא (ויקרא ח, לה): ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים, מה הקדוש ברוך הוא שמר לעולמו שבעה ימים, אף אתם שמרו לאחיכם שבעה ימים, דאמר רבי יהושע בן לוי שבעה ימים נתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו. רבי יוחנן מיתי לה מהכא (במדבר יב, יב): אל נא תהי כמת, אלא (במדבר יב, יד): תסגר, מה ימי הסגר שבעה אף ימי אבל שבעה. חד ברבי אמר הדא דרבי יוחנן קומי ריש לקיש ולא קבלה, ולמה לא קבלה, אמר תמן הוא עבד לה הסגר והכא הוא עבד לה החלט, דאתא רבי אבהו בשם, רבי יוחנן ואמר אל נא תהי כמת, מה ימי המת שבעה אף ימי החלט שבעה. רבי ירמיה ורבי חיא בר אבא בשם ריש לקיש (עמוס ח, י): והפכתי חגיכם לאבל, מה ימי החג שבעה אף ימי האבל שבעה. אמר רבי חיא שמיני רגל בפני עצמו הוא. אי מה עצרת יום אחד אף האבל כן, אמרו לו מיכן לשמועה רחוקה, ותני כן שמועה קרובה יש לה שלשים ושבעה, ורחוקה אין לה שלשים ושבעה. אית תני שמועה רחוקה לאחר שנים עשר חדש, קרובה בתוך שלשים. רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר הלכה כמי שהוא אומר שמועה קרובה בתוך שלשים יום ורחוקה לאחר שלשים יום. רבי ברכיה ורבי יונה בשם ריש לקיש בשם רבי יהודה הנשיא, כתיב (דברים לד, ח): ויתמו ימי בכי אבל משה, ימי שנים, בכי שבעה, אבל שלשים. ואית דמחלפין, ימי שבעה, בכי שנים, אבל שלשים. מהא שבעה ושלשים שמא ימי, אלא שאם היה עני מדקדק, בראשון ובשני אינו עושה מלאכה, ובשלישי הוא עושה בצנעא, אבל אמרו תבוא מארה לשכניו שהצריכוהו לכך. בר קפרא אמר אפלו בשלישי אל יעשה כל עקר מפני שהוא תקפו של אבל. תני בר קפרא כל תקפו של אבל אינו אלא בשלישי, עד תלתא יומין נפשא תיבא על קברה, סבורה היא שהיא חוזרת, כיון דהיא חמיא דאשתני זיוהון דאפוי, אזלה לה ושבקא ליה, הדא הוא דכתיב (איוב יד, כב): אך בשרו עליו יכאב וגו', לעתיד לבוא הפה והכרס מדיינין זה עם זה, הפה אומר לכרס כל מה שגזלתי וחמסתי, בך נתתי. ולאחר שלשה ימים היא נבקעת והיא אומרת לו הא לך כל מה שגזלת וחמסת, שנאמר (קהלת יב, ו): ותשבר כד על המבוע. מהו לתן תפלין, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר בראשון אינו נותן ובשני הוא נותן, ואם באו פנים חדשות חולץ. ורבי יהושע אומר בראשון ובשני אינו נותן ובשלישי נותן, ואם באו פנים חדשות אינו חולץ, ואם ביום שני אינו מניח אצטריכא למימר מי שמתו מוטל עליו פטור מן התפלה ומן התפלין, אלא כיון דתנא הדא תנא הא דרבי זעירא. רבי ירמיה בשם רבי זעירא ומר עוקבא בשם שמואל הלכה כרבי אליעזר בנתינה וכרבי יהושע בחליצה. רבי זעירא בעי, מהו לתן בשני כרבי אליעזר, מהו שיעשה רבי אליעזר כרבי יהושע שלא לחלץ, ומנין שאין אבל בשבת רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי מיתי לה מהכא (משלי י, כב): ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסף עצב עמה, ברכת ה' היא תעשיר (בראשית ב, ג): ויברך אלהים את יום השביעי. ולא יוסף עצב עמה, זה האבל, היך מה דאת אמר (שמואל ב יט, ג): כי נעצב המלך על בנו, אמר רב חזרה זקיפה חובה, פריעה נעילה רשות, חזרת קרע זקיפת מטה חובה, פריעת הראש ונעילת הסנדל רשות. שמואל אמר פריעה חזרה זקיפה חובה, נעילת תשמיש רחיצה רשות, פריעת הראש וחזרת קרע וזקיפת המטה חובה, ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ורחיצה רשות. חד תלמיד מן דשמואל שמש מטתו הלך ורחץ, אמר לו להלכה אמרתי לך שמא למעשה, אקפד עליה ומית. רבי יוסי בר חלפתא הוה מתני שבחא דרבי מאיר קמי צפוראי, אמר להם אדם גדול אדם קדוש, פעם אחת מצאן עומדין בשורה בשבת, אמר להם שלום לכם, אמרין ליה דין הוא דאת משבח ביה, אמר להם דעו שבחו של אותו האיש שבא להודיענו שאין אבל בשבת. רבי הושעיא אזל לחד אתר מצאן שהן עומדין בשורה בשבת, אמר להם לית אנא ידע מה הוא מנהגכון אלא שלום עליכם כמנהג מקומנו. תרין בנוי דרבי, חד מנהון נפק וראשיה מכסי ולביש סנדלוי, ואוחרנא נפק חפיה וראשיה מגלי. רבי יונה אזל למחזיה אפין לאחוי דרבי גוריון, נפק לגביה לביש סנדלא, אמר ליה אמר לרבי גוריון אחוך לית ילפין עובדא מבר נש זעיר. רבי חנינא בר פפא אזל למחזיה אפין לרבי תנחום בר חיא דכפר אגין, נפיק לגביה לביש סנטרוי, מאי סנטרו מאנין דלא בזיען, אמר ליה היכדין עבדין, אתמהא, אמר ליה כן הוה רבי יוחנן עבד, אמר ליה צלי עלי, אמר ליה פסיג תרעך. אמר ליה לא תימר כן אלא יסוג תורעך. תני חבורה ומשפחה כך הן דומים לכפת אבנים, את נוטל ממנה אבן אחת וכולה מתרועעת, את נותן עליה אבן אחת וכולה עומדת, כך כל שבעה ימים חרב שלופה, ועד שלשים יום היא מתרפרפת ואינה חוזרת לנדנה עד שנים עשר חדש. אמר רבי אלעזר נולד בן זכר במשפחה מיד היא רפה, אם כן למה מראין פנים בשבת, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר מפני האיבה.
וישב יוסף מצרימה וגו' (בראשית נ, יד), רבי לוי ורבי יצחק, [רבי לוי] אמר שלא זמנן לסעודה, אמר רבי תנחומא הוא לא נתכון אלא לשם שמים, אמר, לשעבר אבא מושיב לי למעלה מיהודה שהוא מלך ולמעלה מראובן שהוא בכור, ועכשיו אינו בדין שאשב למעלה מהן, והן לא אמרו כן אלא (בראשית נ, טו): לו ישטמנו יוסף. רבי יצחק אמר הלך והציץ באותו הבור. אמר רבי תנחומא הוא לא נתכון אלא לשם שמים, והם לא אמרו כן אלא לו ישטמנו יוסף. (בראשית נ, טז): ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה וגו', תני רבי שמעון בן גמליאל אומר גדול השלום שאף השבטים דברו דברים בדוים בשביל להטיל שלום בין יוסף לשבטים, הדא הוא דכתיב: ויצוו אל יוסף לאמר וגו', והיכן צוה לא מצינו שצוה. (בראשית נ, יז): כה תאמרו אל יוסף וגו', אמר כך אחי חושדין אותי. (בראשית נ, יח): וילכו גם אחיו, אמרו ליה חד בעית לך לעבדא הא כלנא לך לעבדין.
ויאמר אלהם יוסף וגו' ואתם חשבתם עלי רעה וגו' ועתה אל תיראו וגו' וידבר על לבם (בראשית נ, יט כא), וכי יש לך אדם שמדבר על הלב, אלא דברים שהן מנחמין את הלב, אמר להם נמשלתם כעפר הארץ, מה עפר הארץ מי יכול לסיף את עפר הארץ. נמשלתם כחית השדה, ומי יכול לסיף את חית השדה. נמשלתם ככוכבים, מי יכול לסיף את הכוכבים. עשרה כוכבים בקשו לאבד כוכב אחד ולא יכלו לו, שנים עשר שבטים מה אני יכול לשנות סדרו של עולם מפני שהם כנגד שנים עשר שעות ביום וכנגד שנים עשר מזלות ברקיע. אמר רבי שמלאי אתם הגוף ואני הראש (דברים לג, טז): תבואתה לראש יוסף, אין נסיב גופא מה רישא טב, ולא עוד אלא עד שלא ירדתם לכאן היו קוראים אותי עבד ומאחר שירדתם לכאן הודעתי הוגנוסים שלי, אם כן אני הורג אתכם, אתמהא, אם הורג אני אתכם הם אומרין אין לשמר אמנה עם זה, עם אחיו לא שמר אמנה עם מי הוא משמר אמנה. הן אומרין לא היו אחיו, אלא כת של בחורים ראה וקרא אותן אחיו, תדע לך שהרי הוא בסוף הביא עליהן עלה והרגן. אמר מה אני נעשה אנטידיקוס לאבא, אבא מוליד ואנא קובר, מה אני נעשה אנטידיקוס להקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא מברך ואני ממעט, הדא הוא דכתיב (בראשית נ, כא): וינחם אותם. והרי דברים קל וחמר ומה יוסף שדבר דברים רכים על לבן של שבטים כך נחמו, לכשיבוא הקדוש ברוך הוא לנחם את ירושלים על אחת כמה וכמה, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ, א): נחמו נחמו עמי וגו'.
וישב יוסף במצרים וגו' (בראשית נ, כב), ששה זוגות שנותיהם שוות רבקה וקהת, לוי ועמרם, יוסף ויהושע, שמואל ושלמה, משה והלל הזקן, רבי יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא. משה עשה בפלטין של פרעה ארבעים שנה, ובמדין [ובמדבר] ארבעים שנה, ושמש את ישראל ארבעים שנה. רבי יוחנן בן זכאי עשה פרגמטיא ארבעים שנה, ולמד תורה ארבעים שנה, שמש את ישראל ארבעים שנה. רבי עקיבא עשה בור ארבעים שנה, ולמד תורה ארבעים שנה, ושמש את ישראל ארבעים שנה.
וישבע יוסף את בני ישראל וגו' (בראשית נ, כה): שומע אני מיד, תלמוד לומר (שמות יג, יט): אתכם, כשתהיו עולין. ומנין אף עצמות של שבטים העלו עמו שנאמר: אתכם. (בראשית נ, כו): וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אתו, מי חנטו, רבי פינחס ורבי יהודה בשם רבי נחמיה, רבי יהודה אמר רופאים חנטו אותו, ורבי פינחס אמר שבטים חנטו אותו, הדא הוא דכתיב: ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים, ומי הן (שמות א, א): ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה.
לישנא אחרינא, (בראשית מט, כח): וזאת אשר דבר להם אביהם יעקב, אין כתיב כאן, אלא אביהם, עתיד אדם אחד כיוצא בי לברך אתכם, וממקום שפסקתי הוא מתחיל, שנאמר: וזאת אשר דבר, כיון שעמד משה פתח בזאת, שנאמר (דברים לג, א): וזאת הברכה, אמר להם אומר לכם הברכות הללו אימתי הם מגיעות לכם בשעה שתקבלו את התורה, שנאמר (דברים ד, מד): וזאת התורה, הוי: וזאת אשר דבר להם אביהם, במה שסיים להם יעקב אביהם פתח להם משה, אמר משה (תהלים קיט, ק): מזקנים אתבונן, יצחק כשברך את יעקב אמר לו (בראשית כח, ג): ואל שדי, במה חתם (בראשית כח, א): ויקרא יצחק את יעקב, ואף יעקב במה שפסק אביו משם התחיל, שנאמר (בראשית מט, א): ויקרא יעקב אל בניו, וחתם כשברכן בזאת, וזאת אשר דבר, ממקום אשר פסק משם התחיל משה, וזאת הברכה, ובמה חתם משה (דברים לג, כט): אשריך ישראל, ואף דוד כשבא לומר תהלה, ממקום שפסק משה משם התחיל (תהלים א, א): אשרי האיש וגו', הוי: מזקנים אתבונן.
ויעש לאביו אבל שבעת ימים (בראשית נ, י), ולמה עושים שבעה, כנגד שבעת ימי המשתה, אמר להם הקדוש ברוך הוא בעולם הזה נצטערתם עם הצדיק הזה ושמרתם לו אבל שבעת ימים, לעולם הבא אני מחזיר אותו האבל לשמחה, שנאמר (ירמיה לא, יב): והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם, כשם שאני מנחם אתכם כך אני מנחם לציון ולכל חרבותיה, כענין שנאמר (ישעיה נא, ג): כי נחם ה' ציון נחם כל חרבתיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה.