למה תרצדון הרים גבננים (תהלים סח, יז), רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא, רבי יוסי הגלילי פתר קרא בהרים, בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לתן תורה בסיני היו ההרים רצים ומדינים אלו עם אלו, זה אומר עלי התורה נתנת וזה אומר עלי התורה נתנת, תבור בא מבית אלים, וכרמל מאספמיא, הדא הוא דכתיב (ירמיה מו, יח): חי אני נאם ה' וגו' כי כתבור בהרים, זה אומר אני נקראתי וזה אומר אני נקראתי, אמר הקדוש ברוך הוא: למה תרצדון הרים וגו', כלכם הרים אלא כלכם גבננים, היך מה דאת אמר (ויקרא כא, כ): או גבן או דק, כלכם נעשה עבודת כוכבים על ראשיכם, אבל סיני שלא נעשה עבודת כוכבים עליו (תהלים סח, יז): ההר חמד אלהים לשבתו, (שמות יט, כ): וירד ה' על הר סיני, אף על פי כן (תהלים סח, יז): אף ה' ישכן לנצח, בבית עולמים. רבי עקיבא פתר קרא בשבטים, בשעה שאמר שלמה לבנות בית המקדש היו השבטים רצים ומדינים אלו עם אלו, זה אומר בתחומי יבנה וזה אומר בתחומי יבנה, אמר להם הקדוש ברוך הוא שבטים למה תרצדון, כלכם שבטים, כלכם צדיקים, אלא גבננים, מהו גבננים, גנבים. כלכם הייתם שתפין במכירתו של יוסף, אבל בנימין שלא נשתתף במכירתו של יוסף (תהלים סח, יז): ההר חמד אלהים לשבתו. וכן אתה מוצא שקדם לארבע מאות ושבעים שנה בני קרח מתנבאין עליה שהיא עתידה להיות בתוך חלקו של בנימין, הדא הוא דכתיב (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי, וכן הוא אומר (תהלים קלב, ו): הנה שמענוה באפרתה וגו'. רבי יהודה אומר בית המקדש נבנה בתוך חלקו של יהודה, דכתיב (שמואל א יז, יב): אפרתי מבית לחם יהודה. רבי שמעון אומר בתוך של מי שמתה באפרתה, ומי מתה באפרתה, רחל. יכול בתוך חלקו של יוסף שהוא מבניה, תלמוד לומר (תהלים קלב, ו): מצאנוה בשדי יער, בתוך חלקו של מי שנמשל כחית היער, ומי נמשל כחית היער, בנימין, דכתיב (בראשית מט, כז): בנימין זאב יטרף.
כי לא יעשה ה' אלהים דבר וגו' (עמוס ג, ז), יעקב זוג שנים כנגד שנים, ומשה זוג שנים כנגד שנים, יהודה כנגד מלכות בבל, זה נמשל באריה וזה נמשל באריה, זה נמשל באריה (בראשית מט, ט): גור אריה יהודה, וזה נמשל באריה (דניאל ז, ד): קדמיתא כאריה, ביד מי מלכות בבל נופלת, ביד דניאל שהוא בא משל יהודה. בנימין כנגד מלכות מדי, זה נמשל בזאב וזו נמשלה בזאב, זה נמשל בזאב (בראשית מט, כז): בנימין זאב יטרף וגו', וזו נמשלה בזאב (דניאל ז, ה): וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב, רבי חנינא אמר לדב כתיב, דב היה שמה, היא דעתיה דרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן (ירמיה ה, ו): על כן הכם אריה מיער, זו בבל (ירמיה ה, ו): זאב ערבות ישדדם, זו מדי. ביד מי מלכות מדי נופלת ביד מרדכי שהוא בא משל בנימין. לוי, כנגד מלכות יון, זה שבט שלישי וזו מלכות שלישית. זה אותיותיו משלשין וזו אותיותיה משלשין. אלו תוקעי קרנים ואלו תוקעי סולפירים. אלו לובשי כובעים ואלו לובשי קיסים. אלו לובשי מכנסים ואלו לובשי פמלליא. אלו מרבים באכלוסין ואלו מועטין באכלוסין. באו מרבים ונפלו ביד מועטין, באיזו זכות, מברכתו של משה, שאמר (דברים לג, יא): מחץ מתנים קמיו. ביד מי מלכות יון נופלת, ביד בני חשמונאי שהם משל לוי. יוסף כנגד מלכות אדום, זה בעל קרנים וזה בעל קרנים. זה בעל קרנים (דברים לג, יז): בכור שורו הדר לו. וזה בעל קרנים (דניאל ז, כ): ועל קרניא עשר די בראשה. זה פרש מן הערוה וזה נדבק בערוה. זה חס על כבוד אביו, וזה בזה על כבוד אביו. זה כתיב בו (בראשית מב, יח): את האלהים אני ירא, וזה כתיב בו (דברים כה, יח): ולא ירא אלהים. ביד מי מלכות נופלת, ביד משוח מלחמה שהוא בא משל יוסף. רבי פינחס בשם רבי שמואל בר נחמן מסרת הוא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, הדא הוא דכתיב (ירמיה מט, כ): אם לוא יסחבום צעירי הצאן, ולמה הוא קורא אותן צעירי הצאן, שהן צעיריהן של שבטים.
בנימין זאב יטרף (בראשית מט, כז), מדבר בשופטיו, מה הזאב הזה חוטף כך חטף אהוד לבו של עגלון, הדא הוא דכתיב (שופטים ג, כ): ואהוד בא אליו והוא ישב בעליתא קרירתא (שופטים ג, יט): ויאמר דבר סתר וגו', אמר ליה כן אמר לי מריה דעלמא, נסיב חד חרבא ונתננה בגו מעיך, (שופטים ג, כב): ויצא הפרשדנה, פרתיה (שופטים ג, כג): ויצא אהוד המסדרונה, רבי יודן אמר ערפלא טורא. אמר רבי ברכיה ששם ישבו מלאכי השרת מסדרין. דבר אחר מדבר במלכותו, מה הזאב הזה חוטף כך חטף שאול את המלוכה, שנאמר (שמואל א יד, מז): ושאול לכד את המלוכה על ישראל. בבקר יאכל עד, (שמואל א יד, מז): וילחם סביב בכל איביו. ולערב יחלק שלל, (דברי הימים א י, יג): וימת שאול במעלו אשר מעל, מדבר במלכותו, מה זאב חוטף כך אסתר חוטפת המלוכה, הדא הוא דכתיב (אסתר ב, ח): ותלקח אסתר וגו'. בבקר יאכל עד, (אסתר ח, א): ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן. ולערב יחלק שלל, (אסתר ח, ב): ותשם אסתר את מרדכי על בית המן, מדבר בארצו, מה הזאב הזה חוטף, כך היתה ארצו של בנימין חוטפת את פרותיה. בבקר יאכל עד, זו יריחו שהיתה מבכרת. ולערב יחלק שלל, זו בית אל שהיא מאפלת. רבי פינחס פתר קריא במזבח, מה הזאב הזה חוטף, כך היה המזבח חוטף את הקרבנות. בבקר יאכל עד, (במדבר כח, ד): את הכבש אחד תעשה בבקר. ולערב יחלק שלל, (במדבר כח, ד): ואת הכבש השני תעשה בין הערבים.
כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וגו' (בראשית מט, כח), כבר כתיב (בראשית מט, כח): ויברך אותם, ומה תלמוד לומר (בראשית מט, כח): איש אשר כברכתו ברך אתם, אלא לפי שברכן יהודה באריה, דן בנחש, נפתלי באילה, בנימין בזאב, חזר וכללן כלן כאחד ועשאן אריות ועשאן נחשים. תדע שהוא כן (בראשית מט, יז): יהי דן נחש והוא קורא אותו אריה, הדא הוא דכתיב (דברים לג, כב): דן גור אריה, לקים מה שנאמר (שיר השירים ד, ז): כלך יפה רעיתי ומום אין בך.
[לישנא אחרינא] ויקרא יעקב אל בניו (בראשית מט, א), למה קרא להם, לגלות להם את הקץ, כתיב (איוב יב, ב): מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח, ומי הם נאמנים וזקנים, יצחק ויעקב אהרן ומשה. במשה כתיב (במדבר יב, ז): בכל ביתי נאמן הוא, וכן אהרן (מלאכי ב, ו): תורת אמת היתה בפיהו, ומפני שאמרו (במדבר כ, י): שמעו נא המרים, נדונו בשפתותיהם (במדבר כ, יב): לכן לא תביאו את הקהל הזה, הוי מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח, זה יצחק ויעקב, יצחק היה מחבב את עשו שהיה הקדוש ברוך הוא שונא אותו, ואמר לו (בראשית כז, ד): ועשה לי מטעמים, ובקש לברכו ולגלות לו את הקץ, מה עשה הקדוש ברוך הוא העביר טעמו הימנו ולא ידע אלא התחיל חרד, שנאמר (בראשית כז, לג): ויחרד יצחק וגו', כיון שלא מצא מה לומר אמר (בראשית כז, לג): גם ברוך יהיה. ואף יעקב בקש לגלות לבניו את הקץ, שנאמר: האספו ואגידה לכם את אשר יקרא וגו', והעלים הקדוש ברוך הוא ממנו והתחיל אומר (בראשית מט, ג): ראובן בכרי אתה, הרי טעם זקנים יקח.
האספו ואגידה לכם (בראשית מט, א), שמנה אותן זקנים, כמו שנאמר (במדבר יא, טז): אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, נאמר האספו, ונאמר הקבצו ושמעו, אלא הודיען שהן גולין שתי פעמים. (בראשית מט, ג): ראובן בכרי אתה, אתה הוא בכורי, אתה הוא דומה לי, אני עשיתי שמונים שנה אפלו טפת קרי לא ראיתי. (בראשית מט, ג): כחי וראשית אוני, אתה היית טפה ראשונה שלי. (בראשית מט, ג): יתר שאת ויתר עז, שלשה כתרים היו בידך, הכהנה והמלכות ובכורה, הכהנה, דכתיב: יתר שאת, ואין שאת אלא כהנה, דכתיב (ויקרא ט, כב): וישא אהרן את ידיו. והמלכות, דכתיב: ויתר עז, ואין עז אלא מלכות, דכתיב (שמואל א ב, י): ויתן עז למלכו. הבכורה, דכתיב: ראובן בכרי אתה, ואבדת אותן, מי גרם לך, (בראשית מט, ד): פחז כמים אל תותר, ומהו נוטריקון רבי אליעזר אומר פחז"ת, השלכת על מעל צואריך, ז"ע יצרך עליך. רבי יהושע אומר פחז"ת חטא"ת זני"ת. רבי לוי אמר פחז סרסהו, זע"ת חרד"ת פר"ח חטא מעליך. דבר אחר, פחז, פסע"ת על דת, חלל"ת בכורתך, ז"ר נעשית. כמים, מהו כמים, אם יהא ביד אדם קיתון של מים והוא נשפך, אינו משתיר בו כלום, אבל אם היה של שמן או של דבש משתיר בו, לכך אומר: כמים אל תותר. (בראשית מט, ד): כי עלית משכבי אביך, בשעה שהבאת דודאים והיתה אמך אומרת לאחותה (בראשית ל, טו): המעט קחתך את אישי, את עלית משכבי וחללת יצועי, ומפני שחללת אותו הוי מרחוק עד שיבוא משה שכתוב בו (שמות יט, ג): ומשה עלה, ויתר אותך ויקרבך, הדא הוא דכתיב (דברים לג, ו): יחי ראובן, יצא ראובן ואזניו מקטפות.
התחיל קורא שמעון ולוי אחים, אחים דפחתא, אמר להם אחים הייתם בדינה, דכתיב (בראשית לד, כה): ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו, ולא אחים ליוסף שמכרתם אותו. אמר רבי שמלאי בראובן כתיב (בראשית לז, כב): למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו, הרי ראובן לא היה במכירתו של יוסף, ואף יהודה אומר להן (בראשית לז, כו): מה בצע, הללו הם הגדולים נמצאת ששניהם מכרו אותו, תדע לך שבשעה שירדו למצרים לא לקח מאתם אלא שמעון, שנאמר (בראשית מב, כד): ויקח מאתם את שמעון, לכך קרא לשניהם כאחת. כלי חמס, מהו כלי חמס, אמר להם גזולים הם בידכם אינן שלכם, של עשו הן, שנאמר בו (בראשית כז, מ): ועל חרבך תחיה, כליו של חמס הן ואין חמס אלא עשו, שנאמר (עובדיה א, י): מחמס אחיך יעקב. מכרתיהם, אמר רבי יוחנן לשון יוני הוא, מכירין [פרוש קורין לחרבות מכירין]. ויש אומרים מכורותיהן, מגורותיהם, כמא דאת אמר (יחזקאל טז, ג): מכרתיך ומלדותיך. בסדם אל תבא נפשי, כשיעמד זמרי ויעשה אותו מעשה בכזבי, אל יזכר שמי שם, שנאמר (במדבר כה, יד): ושם איש ישראל המכה וגו'. בקהלם אל תחד כבדי, כשיקהיל קרח את עדתו לחלק, לא יתיחד שמי עליהם, אלא (במדבר טז, א): ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי, ולא אמר בן יעקב. כי באפם הרגו איש, וכי איש אחד הרגו והרי כתיב (בראשית לד, כה): ויהרגו כל זכר, אלא שלא היו כלם לפני הקדוש ברוך הוא אלא כאיש אחד, וכן הוא אומר (ישעיה מ, טו): הן גוים כמר מדלי וגו', ומהו הן, לשון יוני הן אחד, וכן הוא אומר (שופטים ו, טז): והכית את מדין כאיש אחד, כיוצא בו (שמות טו, א): סוס ורכבו רמה בים, כסוס אחד ורוכבו. ארור אפם, לא קלל אלא אפם, וכן בלעם הרשע אומר (במדבר כג, ח): מה אקב לא קבה אל, ומה אם בשעת הכעס לא קלל אלא אפם, ואני בא לקללן. אחלקם ביעקב, כיצד עשרים וארבעה אלף נפלו משבטו של שמעון בזמרי, והיו אלמנותיו עשרים וארבעה אלף, ונחלקו שני אלפים לכל שבט ושבט, שנאמר: אחלקם ביעקב, וכל מי שמסבב על הפתחים, משבטו של שמעון, אמר הקדוש ברוך הוא אף לוי יהא מסבב, מה עשה הקדוש ברוך הוא האכילו פרנסתו בנקיות ונתקימה גזרת יעקב, גדלו הקדוש ברוך הוא ונתן לו אחד מעשרה והוא מסבב ואומר תנו לי חלקי, לכך נאמר: אחלקם ביעקב.
הרי שמעון ולוי יצאו אף הם פניהם מכרכמות, והיה מתירא יהודה שלא יזכר לו מעשה תמר, התחיל קורא לו (בראשית מט, ח): יהודה אתה יודוך אחיך, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הודית במעשה תמר, יודוך אחיך להיות מלך עליהם. ידך בערף איביך, זה דוד שהוא עומד ממנו, דכתיב ביה (שמואל ב כב, מא): ואיבי תתה לי ערף. ישתחוו לך בני אביך, יצחק אמר לו ליעקב (בראשית כז, מט): בני אמך, שלא היתה לו אלא אשה אחת רבקה, אבל יעקב שהיה לו ארבע נשים אמר לו ליהודה בני אביך. גור אריה יהודה מטרף בני עלית, מטרפו של יוסף שאמרת (בראשית לז, כו): מה בצע. דבר אחר, מטרף, מטרפה של תמר, שהצלת ארבע נפשות, עצמך ותמר ושני בניה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הצלת ארבע אף אני אציל ארבעה מבני בניך, דניאל חנניה מישאל ועזריה, וקרא לו ארבעה שמות, גור אריה יהודה. (במדבר כד, ט): כרע שכב כארי וכלביא. לא יסור שבט מיהודה, זה כסא מלכות (תהלים מה, ז): כסאך אלהים עולם ועד שבט מישר, אימתי, ומחקק מבין רגליו, כשיבוא אותו שהמלכות שלו, שכתוב בו (ישעיה כח, ג): ברגלים תרמסנה עטרת וגו'. עד כי יבא שילה, מי שהמלכות שלו. ולו יקהת עמים, מי שמקהה שני כל האמות, שנאמר (מיכה ז, טז): ישימו יד על פה אזניהם תחרשנה. דבר אחר, ולו יקהת עמים, מי שאמות העולם מתקהלין עליו, שנאמר (ישעיה יא, י): שרש ישי אשר עמד לנס עמים אליו גוים ידרשו. אסרי לגפן עירה, משיכניס כל ישראל שנקראו גפן, שנאמר (תהלים פ, ט): גפן ממצרים תסיע. ולשרקה בני אתנו, זה שכתוב בו (זכריה ט, ט): עני ורכב על חמור וגו'. דבר אחר, ולשרקה בני אתנו, מי שנוטע כל ישראל כשורק, שנאמר (ירמיה ב, כא): ואנכי נטעתיך שורק, והיאך הוא עושה (יחזקאל לו, כה): וזרקתי עליכם מים טהורים. כבס ביין לבשו, שהיין הרבה בגבולו. ובדם ענבים סותה, ואין סותה אלא טעות, כדכתיב (דברים יג, ז): כי יסיתך אחיך וגו', אם יטעו בהלכה תהא מתכבסת בתחומו. חכלילי עינים מיין, מכאן אתה למד שהיין הרבה בתחומו, כאדם שאומר לחברו מזג לי ושנה לי, שחכי ערב לי חיך לי לי, ולבן שנים מחלב, בזכות התורה (ישעיה א, יח): אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.
זבולן לחוף ימים ישכן (בראשית מט, יג), הרי זבולון קדם ליששכר שכן מיחסן יששכר זבולון, ולמה כן, אלא שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה, וזבולון בא ומאכילו, לפיכך קדמו, עליו אמר הכתוב (משלי ג, יח): עץ חיים היא למחזיקים בה. יששכר כונס וזבולון מביא באניות ומוכר ומביא לו כל צרכו, וכן משה אומר (דברים לג, יח): שמח זבולן בצאתך, למה שיששכר באהליך שלך הן שאת מסיעו לישב בהן.
יששכר חמר גרם (בראשית מט, יד), יששכר מביא בחמור וזבולון באניות, שנאמר (בראשית מט, יג): והוא לחוף אנית. דבר אחר, יששכר חמר גרם, חמור גרם אותו, וכי מנין היתה לאה יודעת שבא יעקב, אלא נהק החמור ושמעה קולו ויצאת לקראתו. דבר אחר, יששכר חמר גרם, כשם שהחמור טוען את המשא כך יששכר טוען את התורה. רבץ בין המשפתים, אלו התלמידים שיושבים בארץ לפני חכמים, שנאמר (תהלים סח, יד): אם תשכבון בין שפתים. (בראשית מט, טו): וירא מנחה כי טוב, זו תורה, דכתיב (משלי ד, ב): כי לקח טוב נתתי לכם. ויהי למס עבד, מהו מס, זו הלכה שהיו טועים בה היו מבקשים מידם, וכן הוא אומר (שופטים ה, טו): בעמק שלח ברגליו, בעמקה של הלכה.
דן ידין עמו (בראשית מט, טז), כמיחד שבשבטים זה יהודה. דבר אחר, כאחד, כיחידו של עולם שאינו צריך סיוע במלחמה, שנאמר (ישעיה סג, ג): פורה דרכתי לבדי, כך שמשון העומד מדן אינו צריך אחרים שיסיעו אותו, בלא חרב אלא בלחי חמור. (בראשית מט, יז): יהי דן נחש עלי דרך שפיפן, כל החיות מהלכות זוגות זוגות והנחש אינו מהלך בדרך אלא יחידי. דבר אחר, יהי דן נחש עלי דרך, כשם שהנחש נקמן, כך היה שמשון, שנאמר (שופטים טז, כח): ואנקמה נקם אחת, כיון שראה אותו יעקב אמר (בראשית מט, יח): לישועתך קויתי ה', אין זה מביא את הגאלה אלא מגד, שנאמר (בראשית מט, יט): גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב, לאותו שהוא בא בעקב (מלאכי ג, כג): הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא, שהוא משבט גד, לכך נאמר: והוא יגד עקב.
מאשר שמנה לחמו (בראשית מט, כ), שבנותיו נאות, שנאמר (בראשית ל, יג): כי אשרוני בנות, וכן הוא אומר (דברים לג, כד): יהי רצוי אחיו, בבנותיו. והוא יתן מעדני מלך, שבנותיו ראויות למלכות, שנאמר (שמואל ב א, כד): המלבשכם שני עם עדנים. (בראשית מט, כא): נפתלי אילה שלחה, זו בקעת גנוסר שהיא ממהרת את פרותיה כאילה. הנתן אמרי שפר, שארצו מתברכת, שנאמר (דברים לג, כג): נפתלי שבע רצון וגו', והם מבכרין מפרותיהם למלכים ומשפרים דבריהם, ואם היה בלבן עליהן היו מתרצין להן. (בראשית מט, כב): בן פרת יוסף, וכי פרת לית הוא יוסף, אלא מהו בן פרת, שעל ידי פרות נתגדל.