א וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃ ב הִקָּבְצ֥וּ וְשִׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֑ב וְשִׁמְע֖וּ אֶל־יִשְׂרָאֵ֥ל אֲבִיכֶֽם׃ ג רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣רִי אַ֔תָּה כֹּחִ֖י וְרֵאשִׁ֣ית אוֹנִ֑י יֶ֥תֶר שְׂאֵ֖ת וְיֶ֥תֶר עָֽז׃ ד פַּ֤חַז כַּמַּ֙יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר כִּ֥י עָלִ֖יתָ מִשְׁכְּבֵ֣י אָבִ֑יךָ אָ֥ז חִלַּ֖לְתָּ יְצוּעִ֥י עָלָֽה׃ {פ}
מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
אקרא לאלהים עליון (תהלים נז, ג), אקרא לאלהים עליון, בראש השנה. לאל שגומר עלי, ביום הכפורים, לידע איזה לשם ואיזה לגזרה. דבר אחר, אקרא לאלהים עליון, זה יעקב אבינו. (תהלים נז, ג): לאל גמר עלי, שהסכים הקדוש ברוך הוא עמו לתן לכל אחד ואחד לפי מה שהוא.
ויקרא יעקב אל בניו (בראשית מט, א), (משלי טז, לג): בחיק יוטל את הגורל, זה גורלו של יום הכפורים. (משלי טז, לג): ומה' כל משפטו, לידע איזה הוא לשם ואיזה לגזרה. דבר אחר, בחיק יוטל את הגורל, זה גורלן של שבטים. ומה' כל משפטו, שהסכים הקדוש ברוך הוא עמו לתן לכל אחד ואחד לפי מה שהוא. ויקרא יעקב אל בניו, רבי יודן ורבי פינחס, רבי יודן אמר ויקרא יעקב לאל להיות עם בניו. רבי פינחס אמר זמנו לבניו. אמר רבי אבון עשאו אפוטרופוס על בניו. (בראשית מט, א): ויאמר האספו וגו', האספו מארץ מצרים והקבצו לרעמסס. האספו מעשרת השבטים, והקבצו לשבט יהודה ובנימין. צוה אותן להיות נוהגין בשבט יהודה ובנימין בכבוד. רבי אחא אמר הטהרו, היך מה דאת אמר (נחמיה יב, כח ל): ויאספו וגו' ויטהרו את הלשכות. ורבנן אמרי צוה אותן על המחלקת, אמר להון תהיו כלכון אסיפה אחת, הדא הוא דכתיב (יחזקאל לז, טז): ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתב עליו וגו' לבני ישראל וגו', חברו כתיב, נעשו בני ישראל אגדה אחת, התקינו עצמכם לגאלה, מה כתיב אחריו, (יחזקאל לז, כב): ועשיתי אתכם לגוי אחד וגו'. (בראשית מט, א): את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, רבי סימון אמר מפלת גוג הראה להם, היך מה דאת אמר (יחזקאל לח, טז): באחרית הימים תהיה, רבי יהודה אמר בנין בית המקדש הראה להם, היך מה דאת אמר (מיכה ד, א): והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון. רבנן אמרי בא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו. רבי יהודה בשם רבי אלעזר בר אבינא שני בני אדם נגלה להם הקץ וחזר ונתכסה מהם, ואלו הם יעקב ודניאל, דניאל (דניאל יב, ד): ואתה דניאל סתם את הדברים וחתם. יעקב, את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. (בראשית מט, ג): ראובן בכרי אתה, מלמד שבא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו. משל לאוהבו של מלך שהיה נפנה מן העולם והיו בניו סובבין את מטתו, אמר להם בואו ואגלה לכם מסטורין של מלך, תלה עיניו והביט במלך, אמר להם היו זהירין בכבודו של מלך. כך יעקב אבינו תלה עיניו וראה שכינה עומדת על גביו, אמר להם הוו זהירין בכבודו של הקדוש ברוך הוא. ורבנן אמרי כך היתה עדתו של קרח שוקעת ויורדת שוקעת ויורדת עד שעמדה חנה ונתפללה עליהן (שמואל א ב, ו): ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל.
הקבצו ושמעו בני יעקב (בראשית מט, ב), רבי ברכיה זמנין אמר לה בשם רבי חיא וזמנין אמר לה בשם רבנן דתמן, מכאן שהיו מפזרין וירד מלאך וכנסן. אמר רבי תנחומא מכאן שהיו מפזרין וכנסן ברוח הקדש. (בראשית מט, ב): ושמעו אל ישראל אביכם, רבי יודן ורבי פינחס, רבי יודן אמר שמעו לאל ישראל אביכם. ורבי פינחס אמר אל הוא ישראל אביכם, מה הקדוש ברוך הוא בורא עולמות, אף אביכם בורא עולמות. מה הקדוש ברוך הוא מחלק עולמות, אף אביכם מחלק עולמות. אלעזר בן אחוי אמר מכאן זכו ישראל לקריאת שמע, בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לשנים עשר בניו אמר להם שמעו אל ישראל שבשמים אביכם, שמא יש בלבבכם מחלקת על הקדוש ברוך הוא, אמרו לו (דברים ו, ד): שמע ישראל אבינו, כשם שאין בלבך מחלקת על הקדוש ברוך הוא, כך אין בלבנו מחלקת, אלא (דברים ו, ד): ה' אלהינו ה' אחד, אף הוא פרש בשפתיו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל הדא הוא שישראל משכימים ומעריבים בכל יום ואומרים שמע ישראל אבינו ממערת המכפלה, אותו דבר שצויתנו עדין הוא נוהג בנו ה' אלהינו ה' אחד.
ראובן בכרי אתה (בראשית מט, ג), רבי היה אומר בו דבר לשבח ודבר לגנאי, את בכור ועשו בכור (בראשית כז, ה): וילך עשו השדה לצוד ציד, אם מצא מוטב ואם לאו (בראשית כז, ה): להביא מן הגזלות ומן החמסים. ואת (בראשית ל, יד): וילך ראובן בימי קציר חטים וגו'. (בראשית מט, ג): כחי וראשית אוני, אלו זעקפי המלחמה. (בראשית מט, ג): יתר שאת ויתר עז, (דברי הימים א יב, ח): ופני אריה פניהם. והיה אומר בו דבר לגנאי ראובן בכרי אתה, את בכור ואני בכור, אני בן שמונים וארבע שנה לא ראיתי טפת קרי, ואת (בראשית לה, כב): וילך וישכב את בלהה. כחי וראשית אוני, שרוי חילי ושרוי צערי. (בראשית מט, ג): יתר שאת ויתר עז, הבכורה היתה שלך והכהנה היתה שלך והמלכות היתה שלך, ועכשיו שחטאת נתנה הבכורה ליוסף, והכהנה ללוי, והמלכות ליהודה. אמר רבי אחא לא שלך היתה הבכורה, כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל, כל החרישות שחרשתי באמך לא ברחל הייתי ראוי לחרשן, עכשיו חזרה הבכורה לבעליה. (בראשית לה, ד): פחז כמים אל תותר, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אמר פחז"ת חטא"ת זני"ת. רבי יהושע אמר פרק"ת על, חלל"ת יצועי, ז"ע יצרך עליך. רבי אליעזר בן יעקב אמר פסע"ת על דת, חבת"ה בבכורתך, ז"ר נעשית למתנותיך. אמרו עד עכשיו אנו צריכין למודעי, בא רבי אליעזר המודעי ופרש, זע"ת חרד"ת פר"ח חטא מעל ראשך. אמר רבי פינחס עשית כפחזים שנשתברו שוקיהן במים. כמים, רבנן אמרי אתה חטאת במים יבוא משוי ממים ויקרבך. (דברים לג, ו): יחי ראובן ואל ימת. כמים, מה מים נתרין ממקום למקום כך התרה לך. רבי אליעזר המודעי אומר אין עושין מקוה של יין של שמן אלא של מים, כך עשית לך מקוה של מים וטהרת עצמך בו. אל תותר, רבי אליעזר ורבי יהושע תרויהון אמרי כך לא ותרת לך כלום. רבי אליעזר המודעי אומר אל יהי לך ותרון עון שלך. כי עלית, רבי אליעזר ורבי יהושע תרויהון אמרי כי עלית בודאי. רבי אלעזר אמר כי עלית, היכן בדודאים. משכבי אביך, אמר רבי ברכיה משכב אביך אין כתיב כאן אלא משכבי אביך, משכב בלהה ומשכב זלפה. רבי אבהו ואמרי לה רבי יעקב בשם רבי חיא רבה ורבי יהושע בן לוי בשם רבי שמעון בן יוחאי, תנינן החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו, אפשר שהוא עתיד להיות בששה שבטים העומדים בראש הר עיבל ואומרין (דברים כז, כ): ארור שכב עם אשת אביו, והוא עושה הדבר הזה, אלא עלבון אמו תבע, שכל ימים שהיתה רחל קיימת היה מטתה נתונה אצל מטתו של יעקב אבינו, כיון שמתה רחל נטל יעקב אבינו מטתה של בלהה ונתנה אצל מטתו. אמר לא דיה לאמא לאתקנא בחיי אחותה אלא אף לאחר מותה, עלה וקלקל את היצועין. רבי יהודה בר סימון פליג עליה, ורבי יהושע בן לוי משום רבי שמעון בן יוחאי לאחד שחשדוהו מוכר תרומה בשל חלין, בקשו אחריו וראו ולא מצאו בדברים ממש, ומנו אותו משער בשוק. אז חללת, רבי אליעזר ורבי יהושע תרויהון אמרין אז חללת ודאי. עלה, רבי אליעזר ורבי יהושע תרויהון אמרין עלה מחטאתיך, רבי אליעזר המודעי אמר עלה ממתנותיך. רבנן אמרי איני לא מרחקך ולא מקרבך, אלא הרי אני תולה אותך ברפיון, עד שיבוא משה שכתוב בו (שמות יט, ג): ומשה עלה אל האלהים, מה שדעתו רואה לעשות בך עושה, כיון שבא משה התחיל מקרבו (דברים לג, ו): יחי ראובן. ורבנן אמרי כך היתה עדתו של קרח [היך דכתיב לעיל].
שמעון ולוי אחים (בראשית מט, ה), אחים לדינה ולא ליוסף. (בראשית מט, ה): כלי חמס מכרתיהם, אמר להם הכלים הללו שבידכן גזולים הם בידכם, למי הם ראויים למכרותיהן, לעשו שמכר את הבכורה. (בראשית מט, ו): בסדם אל תבא נפשי, בשעה שהן באים לטל עצה בשטים. (בראשית מט, ו): בקהלם אל תחד כבדי, בשעה שהם נקהלין על משה בעדת קרח, בקהלם אל תחד כבדי, אבל לדוכן יזכר שמי, כשבניו עומדין על הדוכן, שנאמר (דברי הימים א ו, יח): ואלה העמדים וגו' ובניהם הימן וגו', רבי הונא ורבי חנינא ורבי פינחס תלתיהון אמרי (דברי הימים א ו, כג): בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל. (בראשית מט, ו): כי באפם הרגו איש, זה חמור אבי שכם. עקרו שור, עקרתון שורן של גרים. רבי חוניא ורבי ירמיה בשם רבי אחיא בר אבא דכתיב: וברצנם עקרו שור, בשביל לעשות רצון יצרכם עקרתם שורן של גרים. עקרו אבוס, זה אחד מהדברים ששנו לתלמי המלך. (בראשית מט, ז): ארור אפם כי עז, רבי חוניא ורבי עזריה בשם רבי יוחנן רבה בהן בוהקנין מעלה חמה, הדא אמרה על מי שהוא בהקן שהוא מעלה חמה. אמר רבי יהודה בר סימון למלך שהיה לו בן, וצפה המלך שהנחש עתיד לשך את בנו, אמר יהי ליט חויא דבעי למכת ית ברי. כך בא לקללן וקלל את אפם, ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה, ועברתם כי קשתה. (בראשית מט, ז): אחלקם ביעקב, זה שבטו של לוי (במדבר יח, ע): אני חלקך ונחלתך. ואפיצם בישראל, זה שבטו של שמעון, הדא אמרה רבן של עניים משבט שמעון היו. אמר רבי תנחומא אף על גב דאנו מפרשין ואמרין (במדבר לה, ח): והערים אשר תתנו מאחזת בני ישראל ששה עיר אתהן ואת מגרשיהם, כלן משל שמעון היו. כיון שראו אותו שהוא מקנטרן התחילו מסתלקין לזויות, כיון שראה שהן מסתלקין לזויות התחיל קורא לכל אחד ואחד.
יהודה אתה יודוך אחיך (בראשית מט, ח), אחיך מודים בך, אמך מודה בך, אני בעצמי מודה לך, אמר רבי שמעון בן יוחאי יהיו כל אחיך נקראין על שמך, אין אדם אומר ראובני אנא שמעוני אנא אלא יהודי אנא. אמר רבי יהודה בר סימון משל למלך שהיו לו שנים עשר בנים והיה שם אחד והיה חביב עליו יותר מכלם ונתן לו חלק בפני עצמו וחלק עם אחיו. (בראשית מט, ח): ידך בערף איביך, כמה נתחבט יהושע שינתן לו ערף ולא נתן לו, שנאמר (יהושע ז, ח): בי אדני מה אומר אחרי אשר הפך וגו'. ולמי נתן לדוד (שמואל ב כב, מא): ואיבי תתה לי ערף, למה שהיו פטריקין שלו, שכתוב בו: ידך בערף איביך. וישתחוו לך בני אביך, הכא הוא אומר וישתחוו לך בני אביך, ולהלן הוא אומר (בראשית כז, כט): וישתחוו לך בני אמך, אלא יצחק על ידי שלא נטל אלא אשה אחת הוא אומר וישתחוו לך בני אמך, אבל יעקב על ידי שנטל ארבעה נשים, כתיב וישתחוו לך בני אביך.
גור אריה יהודה (בראשית מט, ט), מלמד שנתן לו גבורה של ארי, וחצפה של גוריו. (בראשית מט, ט): מטרף בני עלית, מטרפו של יוסף עלית ונתעלית, מטרפה של תמר עלית ונתעלית. (בראשית מט, ט): כרע רבץ, מפרץ עד דוד. (במדבר כד, ט): כרע שכב, מדוד עד צדקיהו. יש אומרים כרע רבץ, מפרץ עד צדקיהו, כרע שכב, מצדקיהו עד מלך המשיח. כרע רבץ, בעולם הזה, כרע שכב, לעתיד לבוא. כרע רבץ, בשעה שאין שונאים, כרע שכב, בשעה שיש לו שונאים, עמד, כל קבל שונאים.
לא יסור שבט מיהודה, זה מכיר וגו' ומחקק מבין רגליו (בראשית מט, י), שבא ונתחבט לפני רגליו. עד כי יבא שילה, זה מלך המשיח. ולו יקהת עמים, שהוא בא ומקהה שניהם של עובדי כוכבים. דבר אחר, לא יסור שבט מיהודה, זו סנהדרין שהיא מכה ורודה. ומחקק מבין רגליו, אלו שני סופרי הדינים שהיו עומדים לפניהם אחד מימין ואחד משמאל. עד כי יבא שילה, נמנו ואמרו הלל משל מי, אמר רבי לוי מגלת יחסים מצאו בירושלים וכתיב בה הלל מדוד. רבי חיא רבה מן דשפטיה בן אביטל. דבית כלבא שבוע מדכלב. דבית ציצית הכסת, מן דאבנר. דבית כובשין, מן דאחאב. דבית יצאה, מן דאסף. דבית יהוא, מן צפורין. דבית ינאי, מן דעלי. רבי יוסי בר חלפתא, מן דיונדב בן רכב. רבי נחמיה, מדנחמיה התרשתא.
אסרי לגפן עירה (בראשית מט, יא), רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אמר גפן שכחה רע אוסרין לה ברקום אחד, (בראשית מט, יא): ולשרקה שני בני אתונו. (בראשית מט, יא): כבס ביין לבשו, זה החלב, (בראשית מט, יא): ובדם ענבים סותה, זה האדם. רבי נחמיה אמר אסרי לגפן עירה, מאוסרי לגפן עירה, (מלכים א יא, לב): העיר אשר בחרתי בה. ולשרקה בני אתנו, בנים האיתנים ראויים לעמד ממנו. ורבנן אמרי אני נאסר לגפן ושרקה עירו והאתונו לכשיבוא אותו שכתוב בו (זכריה ט, ט): עני ורכב על חמור וגו'. כבס ביין לבשו, שהוא מחור להן דברי תורה, ובדם ענבים סותה, שהוא מחור להם טעיותיהן. אמר רבי חנין אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לעתיד לבוא, שנאמר (ישעיה יא, י): אליו גוים ידרשו, לא ישראל, אם כן למה מלך המשיח בא ומה הוא בא לעשות, לכנס גליותיהן של ישראל, ולתן להם שלשים מצוות, הדא הוא דכתיב (זכריה יא, יב): ואמר אליהם אם טוב בעיניכם וגו'. רב אמר אלו שלשים גבורים. רבי יוחנן אמר אלו שלשים מצוות. אמרי ליה לרבי יוחנן לא שמיעא לרב שאינו מדבר אלא באמות העולם. על דעתיה דרב בשעה שישראל זוכין רבן בארץ ישראל ומעוטן בבבל.
חכלילי עינים (בראשית מט, יב), רבי עזריה ורבי יונתן בן חגי ורבי יצחק ברבי מריון ואמרין לה בשם רבי יוסי בר חנינא רבן של סנהדרין משל יהודה היו, ומה טעמיה, חכלילי עינים מיין וגו', שהן יושבין וסודרין דברי תורה בשנים עד שהן מוציאין אותן נקיים כחלב. דבר אחר, חכלילי עינים מיין, אלו בני דרום שעיניהם כחלות וכחם יפה לתלמוד תורה. ולבן שנים מחלב, יפה יין לבן שנים יותר מחלב לתינוק. עמד אחד עם חברו בדרום אמר לו אם יין חרדלי שתית, יין הוא, ואם יין גורדלי שתית יין רע שתית.
זבולן לחוף ימים ישכן (בראשית מט, יג), רבי יהודה בר נחמן ורבי לוי הוון נסבין מן תרתין סלעין בכל שבת למצמתא צבורא דרבי יוחנן, עאל רבי לוי ואמר, הדין יונה משל זבולון הוה, הדא הוא דכתיב (יהושע יט, י יג): ויעל הגורל השלישי וגו' ומשם עבר קדמה מזרחה. וכתיב (מלכים ב יד, כה): כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי, אלין גובבתא דצפורין. עאל רבי יוחנן ודרש הדין יונה משל אשר, הדא הוא דכתיב (שופטים א, לא): אשר לא הוריש את ישבי עכו ואת יושבי צידון, וכתיב (מלכים א יז, ט): קום לך צרפתה אשר לצידון, אמר ליה רבי לוי לרבי יהודה אף על גב דשבתא דידך, סב תרתין סלעין ושבקי דניעול, עאל רבי לוי אמר יפה למדנו רבי יוחנן בשבת זו שעברה, הדין יונה משל אשר היה אלא אביו משל זבולון ואמו משל אשר. (בראשית מט, יג): וירכתו על צידן, ירך שיצא ממנה מצידון היתה. אמרו ליה אמרת נחמן קיים, תיתי למימרנא מן יתיב, ושמש דרוש שתים ועשרים שנה. דבר אחר, וירכתו על צידון, רבי אלעזר אמר זבוד דגלילה, רבי יוחנן אמר מגדל דיו.
יששכר חמר גרם (בראשית מט, יד), מה חמור זה גרמיו ברורין, כך היה תלמודו של יששכר ברור עליו. (בראשית מט, יד): רבץ בין המשפתים, אלו שלשה שורות של תלמידי חכמים שהן יושבים לפניהם. (בראשית מט, טו): וירא מנחה כי טוב, זו התורה, שנאמר (משלי ד, ב): כי לקח טוב נתתי לכם. ואת הארץ כי נעמה, זו התורה (איוב יא, ט): ארכה מארץ וגו'. ויט שכמו לסבל, עלה של תורה. ויהי למס עבד, אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיו משבטו של יששכר וכו': דבר אחר, יששכר חמר גרם, מדבר בארצו, מה חמור זה נמוך מכאן ונמוך מכאן וגבוה באמצע, כך בקעה מכאן ובקעה מכאן והר מכאן. רבץ בין המשפתים, אלו שתי בקעות. בקעת פסלן ובקעת יזרעאל. (בראשית מט, טו): וירא מנחה כי טוב, זו תנעם. ואת הארץ כי נעמה, זו נעים. ויט שכמו לסבל, עלה של ארץ ישראל. ויהי למס עבד, רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן, רבי אלעזר אומר כל השבטים הניחו יתרות ושבטו של יששכר לא הניח יתרות. רבי שמואל בר נחמן אמר אף שבטו של יששכר הניח יתרות אלא שהיו בעלי מסים. אמר רב אסי הם מעלה מסין היו כמו שנשתעבדו. דבר אחר, יששכר חמר גרם, פרותיו [פרותיו] של יששכר גסין היו, והיה שבטו של יששכר נוטל מהם, ומפרש בים, והיו אמות העולם רואין אותן ומתמיהין עליהם, והיו אומרים להם ישראל, על אלו אתם מתמיהין אלו הייתם רואים לאדוניהם של אלו עוסקין בתורה היה לכם להתמה עליהם, והרבה גרים היו באים ומתגירים. רבי יהודה בן רבי סימון בשם רב אחא אמר יששכר חמר גרם, יששכר חמור לגרמיה.
דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל (בראשית מט, טז), כמיחד של שבטים. אמר רבי יהושע בר נחמיה אלולי שנדבק למיחד שבשבטים אפלו שופט אחד שהעמיד לא היה מעמיד, ואיזה זה, זה שמשון בן מנוח. כיחידו של עולם, מה יחידו של עולם אינו צריך סיוע כך שמשון בן מנוח אינו צריך לסיוע, אלא (שופטים טו, טו): וימצא לחי חמור טריה, מהו טריה, בר תלתא יומין. רבי אבון אמר בטנה תרין, היא דעתיה דרבי אבוון, דאמר רבי אבון (שופטים טו, טז): בלחי החמור חמור חמרתים וגו' (שופטים טו, יח): ויצמא מאד, דמפטפט צחי, אמר רבי חוניא ורבי עזריה בשם רבי יוחנן אפלו היה צרצור של מים לא היה יכול לפשט את ידו ולטלו, אלא (שופטים טו, יח): ויקרא אל ה' ויאמר אתה נתת ביד עבדך וגו', אמר לפניו רבון העולמים אם אינו ביני לבינן אלא המילה הזאת כדאי הוא שלא אפל בידן, מיד (שופטים טו, יט): ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי, רבי לוי ורבנן, רבי לוי אמר המקום ההוא שמו לחי. רבנן אמרי המקום ההוא מכתש שמו. רבי אבא בר כהנא ורבי ברכיה בשם רבי אליעזר מלמד שהביא לו הקדוש ברוך הוא מעין מבין שניו, באיזו זכות, מברכתו של משה שאמר (דברים לג, כב): יזנק מן הבשן, מבין שניו.
יהי דן נחש עלי דרך (בראשית מט, יז), מה נחש זה מצוי בין הנשים, כך שמשון בן מנוח מצוי בין הנשים. מה הנחש נאסר בשבועה, כך שמשון בן מנוח נאסר בשבועה (שופטים טו, יב): ויאמר להם שמשון השבעו לי. מה נחש זה כל כחו אינו אלא בראשו, כך שמשון (שופטים טז, יז): אם גלחתי וסר ממני כחי. מה הנחש הזה ריסו מחלחל לאחר המיתה, כך (שופטים טז, ל): ויהיו המתים אשר המית במותו וגו'. הנשך עקבי סוס, (שופטים טז, כה): קראו לשמשון וישחק לנו, אמר רבי לוי כתיב (שופטים טז, כז): ועל הגג כשלשת אלפים, אלו מה שהיו על שפת הגג, אבל מה שהיו לאחוריהם ולאחורי אחוריהם אין בריה יודעת, ואת אמרת (שופטים טז, לא): וירדו אחיו וכל בית אביהו וישאו אתו ויעלו ויקברו אתו וגו' בקבר מנוח אביו, אלא יעקב אבינו בקש רחמים על הדבר. ויפל רכבו אחור, יחזרו דברים לאחוריהם, לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסבור בו שהוא מלך המשיח, כיון שראה אותו שמת, אמר אף זה מת (בראשית מט, יח): לישועתך קויתי ה'. אמר רבי יצחק הכל בקווי, יסורין בקווי, קדשת השם בקווי, זכות אבות בקווי, תאותו של עולם הבא בקווי. יסורין, הדא הוא דכתיב (ישעיה כו, ח): אף ארח משפטיך ה' קוינוך, אלו יסורין. (ישעיה כו, ח): לשמך, זו קדשת השם. (ישעיה כו, ח): ולזכרך, זו זכות אבות. (ישעיה כו, ח): תאות נפש, זו תאותו של עולם הבא. חנינה בקווי (ישעיה לג, ב): ה' חננו לך קוינו. סליחה בקווי (תהלים קל, ד): כי עמך הסליחה, מה כתיב בתריה (תהלים קל, ה): קויתי ה'. לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסובר בו שגאלה מגעת בימיו, כיון שראה שמת, מיד אמר לישועתך קויתי ה'.
גד גדוד יגודנו (בראשית מט, יט), בשעה שהיו ישראל מכבשין ומחלקין את הארץ היה שבט ראובן וגד עמהן והניחו את בניהם קטנים, מי שהניחוהו בן עשר מצאו אותו בן ארבע ועשרים, מי שהניחוהו בן עשרים מצאו אותו בן ארבע ושלשים, נזדוגו להן שלש משפחות רעות (בראשית כה, טו): יטור נפיש וקדמה, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א ה, י): ובימי שאול עשו מלחמה עם ההגראים וגו'. אמר רבי יהושע בר נחמיה בימי שאול זה יהושע, ולמה הוא קורא אותו שאול, שהיתה המלכות שאולה בידו, והיו אלו מגדלין שער ואלו מגדלין שער, היו אלו מגדלין שער עד שיראו את בניהם, ואלו מגדלין שער עד שיראו את אבותם, וישמעאלים מגדלין שער, ונתן הקדוש ברוך הוא בלבם של בנים והיו אומרים עננו ה' עננו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי ישראל עננו, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א ה, כ): ויעזרו עליהם וינתנו בידם ההגריאים, באיזו זכות, רבי לוי ורבנן, רבנן אמרי מברכתו של יעקב אבינו שאמר: גד גדוד יגודנו, גיסא אתי למגיס יתהון ואינון מגיסין גיסא. ורבי לוי אמר מברכתו של יהושע, הדא הוא דכתיב (יהושע כב, ח): ויאמר אליהם לאמר בנכסים רבים וגו'.
מאשר שמנה לחמו (בראשית מט, כ), שארצו שמנה, שלחמו שמן, שהוא מעמיד בגדי שמונה. (בראשית מט, כ): והוא יתן מעדני מלך, כפליות ואנפקיטון.
נפתלי אילה שלחה (בראשית מט, כא), מדבר בארצו שכלה בית השלחין, הדא הוא דכתיב (דברים ג, יז): מכנרת ועד ים הערבה, מכנרת רבי אלעזר אמר ירח, רבי שמואל בר נחמן אמר בית ירח. רבי יהודה בן רבי סימון אמר סנבראי ובית ירח. אמר רבי לוי על ההיא תחום בית שאן ושמה כנרת. אמר רבי ברכיה כל חוף ים של טבריא נקרא כנרת, ולמה הוא קורא אותה גנוסר, רבנן אמרי גני שרים. אמר רבי יהודה בר סימון על שם (דברי הימים א יב, לד): ומנפתלי שרים אלף, הדא הוא דכתיב (שופטים ד, ו ז): ותשלח ותקרא לברק וגו' ומשכתי אליך אל נחל קישון, דבי רבי נתן אמרי (בראשית מט, כא): שפר זו שירה, שאמרו (שופטים ה, א): ותשר דבורה. רבי יוסי בריה דרב יעקב בר אידי בשם רב אחא (בראשית מט, כא): הנתן אמרי שפר, אמרי שופר, שהן משפרין אמרים שנתנו בשופר ובתרועה, את מוצא בשעה שעלו לקבר את אבינו יעקב באו בני חת להתעורר עמהן על הקבורה ורץ נפתלי כאילה והביא את הספר ממצרים ושפר על ידן.
בן פרת יוסף (בראשית מט, כב), בן שהפר לאחיו, בן שהפרו לו אחיו, בן שהפר לאדונתו, בן שהפרה לו אדונתו, אמר רבי אבין בן פרות רביתה, בן פרות רביתה יוסף, בן פרת יוסף רבית יוסף, בכלן כתיב (בראשית לג, ו): ותגשן השפחות וגו', היא דהוא אמר ליה עלי לפרע לך אותה העין. (בראשית מט, כב): בנות צעדה עלי שור וגו', את מוצא בשעה שיצא יוסף למלך על מצרים היו בנות מלכים מציצות עליו דרך החרכין והיו משליכות עליו שירין וקטלין ונזמים וטבעות, כדי שיתלה עיניו ויביט בהן, אף על פי כן לא היה מביט בהן, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה לא תלית את עיניך והבטת בהן, חייך שאתה נותן לבנותיך צעידה בתורה, מהו צעידה, פרשה.
וימררהו (בראשית מט, כג), בן שהמר לאחיו, בן שהמרו לו אחיו. בן שהמר לאדונתו. אבל איני יודע מי ירבה, תלמוד לומר (בראשית מט, כג): ורבו. (בראשית מט, כג): וישטמהו בעלי חצים, אלו בעלי מחצתו שהשליכו עליו דברים קשים כחץ, (תהלים קכ, ד): חצי גבור שנונים, ומה ראה למשלן בחץ מכל כלי זין, אלא כל כלי זין מכין במקומם וזה מכה מרחוק, כך הוא לשון הרע דאמור ברומי וקטיל בסוריא, ולא ככל גחלים אלא כגחלי רתמים, שכל גחלים כבים מבפנים, אבל גחלי רתמים אף על פי שהוא כבה מבחוץ עדין הוא בוער מבפנים, כך כל מי שהוא מקבל לשון הרע אף על פי שאתה הולך ומפיסו והוא מתפיס עדין הוא בוער מבפנים. מעשה ברתם אחד שהציתו בו את האור והיה דולק שנים עשר חדש, חרף וקיץ וחרף.
ותשב באיתן קשתו (בראשית מט, כד), זו עכסילו, שהוא עושה במזל קשת. אמר רבי יוחנן מי גרם לך להדחות מן האיתנים, קשיות שנתקשית עם אדונתך. אמר רבי שמואל בר נחמן נמתחה הקשת וחזרה, הדא הוא דכתיב: ותשב באיתן קשתו, קשיותו. (בראשית מט, כד): ויפזו זרעי ידיו, אמר יצחק נתפזרו זרעו ויצא לו דרך צפרניו. (בראשית מט, כד): מידי אביר יעקב, רב הונא בשם רב מתנה איקונין של אביו ראה וצנן דמו. רבי מנחמא בשם רבי אמי אמר איקונין של אמו ראה וצנן דמו. (בראשית מט, כד): משם רעה אבן ישראל, אבן ישראל ראה וצנן דמו. מי עשה כן, (בראשית מט, כה): מאל אביך. (בראשית מט, כה): מעל, זו אזכרות שבבעל. (בראשית מט, כה): רבצת תחת, זו בית שאן, בבית השריי. (בראשית מט, כה): ברכת שדים ורחם, רבי לוליאני בן טורין משם רבי יצחק בולד בהמה ברכו, אמרת צא וראה איזו הוא שדדיה במקום רחמה ואי אתה מוצא אלא בבהמה. רבי אבא בר זוטרא אמר בוא וראה עד היכן חבב אבינו יעקב את רחל, אפלו בשעה שבא לברך את בנה עשאו טפלה לה. ברכת שדים ורחם, יתברכון דדיא דהכין אוניקו ומעיא דהכין אפיקו. (בראשית מט, כו): ברכת אביך, על מלמדי ועל מעבדני. (בראשית מט, כו): עד תאות גבעת עולם, מה שנתאוו גבעות עולם. (בראשית מט, כו): תהיין לראש יוסף, הכא את אמר תהיין, ולהלן את אמר (דברים לג, טז): תבואתה, רבי אבא בר כהנא אמר תבואתה תאכל בעולם הזה והקרן קימת לך לעולם הבא. ולקדקד נזיר אחיו, שרחקו אותו אחיו ועשו אותו נזיר. אמר רבי יצחק מגדלאה את הוא כלילהון דאחוך. רבי לוי אמר נזיר ממש היה, דאמר רבי לוי כל שתים ועשרים שנה שלא ראה אחיו לא טעם טעם יין, אף הם לא טעמו יין עד שראו אותו, הדא הוא דכתיב (בראשית מג, לד): וישתו וישכרו עמו, עמו שתו חוץ ממנו לא שתו.