רב פתח (חבקוק ב, טו): הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר למען הביט על מעוריהם. הוי משקה זה נבוכדנצר, רעהו זה צדקיהו, אמר לו הקדוש ברוך הוא אי רשע אינו מלך כמותך אינו רועה כמותך, מספח חמתך, מה אתה מספח בו דברים בחמתך. אמר לו אלו מרדת בי ולא מרדת באלהיך, היה לאלהיך להתקים עליך, אלו מרדת באלהיך ולא מרדת בי, היה לי להתקים בך, אלא שמרדת באלהיך ומרדת בי, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב לו, יג): וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים. במה השביעו אמר רבי יוסי ברבי חנינא בקרנות המזבח הפנימי השביעו, מה היה עושה לו אותו רשע, היה מאכילו פת חמה של שעורים, ומשקה אותו יין מן הגת חדש, וכל כך למה, כדי שיתחללו מעיו, הדא הוא דכתיב (חבקוק ב, טו): למען הביט על מעוריהם. אמר רבי חנינא בר יצחק יקר עצמך ויקר אבותיך לא נכנסתם למלכות אלא על ידי שכבד זקנך לזקנו, הדא הוא דכתיב (ישעיה לט, א): בעת ההיא שלח מראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו וישמע כי חלה ויחזק, אמרו מראדך בלאדן עובד לחמה היה, והיה רגיל לאכל בשש שעות ולישן עד תשע שעות, ואותו היום שחזר גלגל חמה לאחוריו בימי חזקיהו ישן עד תשע שעות ועמד בארבע שעות, וכיון שנעור משנתו בקש להרג את כל עבדיו, אמר להם הנחתם אותי ישן כל היום וכל הלילה, אמרו לו, לא, אלא שגלגל חמה חזר לאחוריו. אמר להם וכי יש אלוה גדול מאלהי שיכול להחזירו. אמרו לו אלוהו של חזקיהו גדול מאלהיך. מיד עמד וכתב שלום לחזקיהו ושלום לאלהי חזקיהו ושלום לירושלים. וכיון שיצאו הכתבים והבולדרין נתישבה דעתו עליו ואמר הכבוד הזה שחלקתי לחזקיהו לא חלקתי לו אלא בשביל אלהיו, ואני מקדים שלום של חזקיהו שהוא בשר ודם לשלום אלהיו, מיד עמד מכסאו ופסע שלש פסיעות ושלח בולדארין והחזיר את הכתבים וכתב ספרים אחרים, שלם לאלהא רבא של חזקיהו ושלם לחזקיהו ושלם לירושלם. אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה עמדת מכסאך ופסעת שלש פסיעות בשביל כבוד שמי, חייך שאני מעמיד ממך שלש מלכים שיהיו קוזמקרטורין מסוף העולם ועד סופו, ואלו הם, נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא כבודך וכבוד זקנך ואביך לא נכנסו למלכות אלא בשביל שכבד לזקנו של זה ואתה מבזה אותו (חבקוק ב, טז): שבעת קלון מכבוד, צדקיה בני מתבזה כדרך כל אדם המתבזה, אבל את (חבקוק ב, טז): וקיקלון על כבודך, מקיא מלמעלן וקלון מלמטה. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק אמר כיון שראו שני גדולי לגיונותיו שמקיא מלמעלן וקלון מלמטן, עמדו והעמידוהו מכסאו והסירו את כתרו מעל ראשו והסירו פורפירא שלו מעליו, הדא הוא דכתיב (דניאל ה, כ): ויקרה העדיו מנה, והעמידו בעריתו ערית בזוי. ומי היו שני גדולי לגיונותיו, כורש ודריוש. רבי מנחם חתניה דרבי אליעזר בר אבינא בשם רבי יעקב בר אבינא כל ביתו של אותו רשע לא נדונים אלא ערמים (חבקוק ב, טז): שתה גם אתה והערל, זה נבוכדנצר. גם אתה, זה בלשצר. והערל, זו ושתי.
גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים (אסתר א, ט), רבי יהודה ברבי סימון פתח (ישעיה ג, יב): עמי נגשיו מעולל ונשים משלו בו, עמי נגשיו מעולל, מדקדקין בהון, האיך מה דאת אמר (איכה א, כב): ועולל למו. דבר אחר, מעולל, מקטפין עוללותיהן, האיך מה דאת אמר (ויקרא יט, י): וכרמך לא תעולל. באין עליהון בעלילות, האיך מה דאת אמר (דברים כב, יד): ושם לה עלילת דברים. ורבי יהודה ברבי סימון אמר קדשים בהון, האיך מה דאת אמר (דברים כג, יח): לא תהיה קדשה, האיך מה דאת אמר (שופטים יט, כה): ויתעללו בה כל הלילה. ונשים משלו בו, אמר רבי חוניא קופצין עליהן כבעל חוב. דבר אחר, ונשים משלו בו, ארבע נשים נטלו ממשלה בעולם, ואלו הן, איזבל ועתליה מישראל, ושמירמית וושתי מאמות העולם.
דבר אחר, גם ושתי המלכה, שמואל פתח (ירמיה נא, לט): בחמם אשית את משתיהם, אמר הקדוש ברוך הוא כשהן באין להתחמם במלכות, אשית את משתיהם, אנא מגדיר ית משתותיהן, והשכרתים, בצרותיהם, למען יעלזו, על ידי שהיו שמחים הם בחרבן הבית, אמר הקדוש ברוך הוא בית המקדש חרב ורשע זה עושה מרזיחין, וגם ושתי הרשעה עושה מרזיחין, דכתיב גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים.
רבי יצחק פתח (ישעיה מג, כב): ולא אתי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל. רבי יוחנן שמע לה מן הדא, דכתיב (ישעיה יז, א): משא דמשק הנה דמשק מוסר מעיר והיתה מעי מפלה, עזבות ערי ערער, מה זה עומד בדמשק ומזכיר ערוער, והלא אין ערוער נתונה אלא בתחום מואב, אלא שלש מאות וששים וחמשה בתי עבודת כוכבים היו בדמשק והיו עובדין כל אחד ואחד מהם את יומו, והיה להם יום אחד שהם מחזירין על כלן באותו היום ועובדין אותן, וכלן עשו ישראל אומוניאה ועבדו אותן, הדא הוא דכתיב (שופטים י, ו): ויסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את ה' ולא עבדוהו, ואפלו בשתפות. אמר רבי אבא בר כהנא לא תהא כהנת כפנדקית. אמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר הקדוש ברוך הוא לא עשאוני בני ככרזימין הזה שבא באחרונה. אמר רבי לוי לעבדו של מלך שעשה סעודה לחילותיו וזמן כל לגיונותיו של מלך ולרבו לא קרא, אמר לו המלך הלואי השוית אותי ככל חילותי. כך אמר הקדוש ברוך הוא הלואי עשאוני בני ככרזימין הזה שבא באחרונה, אלא ולא אתי קראת יעקב. כי יגעת בי ישראל, אצל הבעל מה כתיב (מלכים א יח, כו): ויקראו בשם הבעל מהבקר ועד הצהרים לאמר הבעל עננו ואין קול ואין ענה, יתיב ומשתעי כל יומא ולא לעי וקאים לצלאה והוא לעי, יתיב ומשתעי כל יומא ולא לעי יתיב למיתנא ולעי, הוי ולא אתי קראת יעקב, הלואי לא הכרתיך יעקב, מפני כי יגעת בי ישראל. לא הביאת לי שה עלתיך, אלו שני תמידין, שנאמר (במדבר כח, ד): את הכבש אחד תעשה בבקר. וזבחיך לא כבדתני, אלו אמורי קדשי קדשים. לא העבדתיך במנחה, זה קמץ מנחה. ולא הוגעתיך בלבונה, זה קמץ לבונה, לא קנית לי בכסף קנה, רבי הונא בשם רבי יוסי אמר קנמון היה גדל בארץ ישראל והיו עזים וצבאים אוכלין ממנו. וחלב זבחיך לא הרויתני, אלו אמורי קדשים קלים. אך העבדתני בחטאותיך הוגעתני בעונתיך, ראה מה גרמו לי חובותיך יעקב, לא די לך שהיית מונה לסעודת אנשים אף לסעודת נשים, הדא הוא דכתיב: גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים.
כתיב (תהלים י, יד): ראית כי אתה עמל וכעס תביט לתת בידך עליך יעזב חלכה יתום אתה היית עוזר, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם ראית שעשו הרשע בא ועתיד להחריב את בית המקדש ומגלה את ישראל מארצם ומשלשלן בקולרין, תביט לתת בידך, ואתה היית משרה שכינתך על יצחק ואומר לו (בראשית כז, לט): הנה משמני הארץ יהיה מושבך ועל חרבך תחיה. עליך יעזב חלכה, למחר הוא בא ונוטל יתומים ואלמנות וחובשן בבית האסורין ואומר להם אותו שכתוב בו אבי יתומים ודין אלמנות יבוא ויציל אתכם מידי, אלא יתום אתה היית עוזר, שני יתומים שנשתירו לו, זה רומוס ורומילוס, נתת רשות לה לזאבה להניקן, ובסוף עמדו ובנו שני צריפין גדולים ברומי. דבר אחר, ראית כי אתה עמל וכעס וגו', אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם ראית נבוכדנצר הרשע שבא ומחריב בית המקדש ומגלה את ישראל ומשלשלן בקולרין, לתת בידך, והיית משרה שכינתך על ירמיה ואומר לנו (ירמיה כז, ז): ועבדו אתו כל הגוים את בנו ואת בן בנו וגו'. עליך יעזב חלכה, למחר הוא בא ונוטל את חנניה מישאל ועזריה ונותנם לתוך כבשן האש ואומר להם (דניאל ג, טו): ומן הוא אלה די ישיזבנכון מן ידי, אלא ולא עוד יתום אתה היית עוזר, יתומה אחת שנשתירה לו ועשית אותה אגוסטא במלכות שאינו שלה, ואיזו זו, זו ושתי.
כתיב (תהלים יז, יד): ממתים ידך ה' ממתים מחלד וגו', רבי חנינא בריה דרבי אחא אזל לחד אתר ואשכח הדין פסוקא ראש הסדר (ויקרא ב, ג): והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו וגו', ופתח ממתים ידך ה', מה גבורים הם אלו שנטלו חלקם מתחת ידך ה', ואיזה זה, זה שבט לוי. ממתים מחלד, אלו שלא נטלו חלק בארץ. חלקם בחיים, אלו קדשי המקדש. וצפונך תמלא בטנם, אלו קדשי הגבול. ישבעו בנים, (ויקרא ו, כב): כל זכר בכהנים יאכל אתה. והניחו יתרם לעולליהם. והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו וגו'.
דבר אחר, ממתים ידך ה', מה גבורים הם שנטלו את שלהם מתחת ידך ה', ואיזה זה, זה דורו של שמד. ממתים ידך, מומתים מידך. מחלד, אלו שהעלה בשרן חלודאות על קדוש שמך, מי הן, רבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בריה, עבדון הן טמירין במערתה תלת עשר שנין בשמדא עד דסליק בשרהון חלודה, והוון אכלין חרובין ותמרין, ולסוף תלת עשר שנין נפק רבי שמעון בן יוחאי ויתיב ליה על פילי דמערתא, חמא חד ציד פריס מצודתיה למצד צפרין, שמע ברת קלא אמרה דימוס ואשתזבת, זמן תנינות שמע ברת קלא אמרה ספיקלא ואתפשת, אמר אפלו צפור מבלעדי שמיא לא יברח כל שכן נפשתנא, ניחות וניתסאי בהדין מוי דמוקד דטבריה, נחתון ואיתסון במוי דמוקד דטבריא, אמרין צריכין אנו לעשות טובה וניהני להלון בני אתרא כדרך שעשה יעקב אבינו, שנאמר (בראשית לג, יח): ויחן את פני העיר, שהיה עושה איטליס ומוכר להם בזול, עשו איטליס ומכרו בזול. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם תאמר שיש לי חלק עמהם לעולם הבא, אמר לו הקדוש ברוך הוא, דוד, לא צפונך תמלא בטנם, צפונם תמלא בטנך אין כתיב כאן, אלא וצפונך תמלא בטנם, כל עמא מיתרא עותרא אכלין, איתבשר דוד שיש לו חלק לעולם הבא. ועוד אמר לפניו רבונו של עולם אלו באין מכח תורה ומצוות ומעשים טובים שיש בידם, אבל אני בצדק אחזה פניך לעולם.
דבר אחר, ממתים ידך ה', מה גבורים הם, שנטלו ממשלה מתחת ידך ה', ואיזה זה, זה נבוכדנצר. ממתים מחלד, אלו שנטלו חלקם בארץ. חלקם בחיים, אלו שנטלו חלקם כשהן חיים. וצפונך תמלא בטנם, שהיו עשירים מן הטמון בלשכה. ישבעו בנים, זה אויל ובלשצר. והניחו יתרם לעולליהם, עוללה אחת שנשתירה לו עשית אותה אגוסטא במלכות שאינה שלה, ואיזו זו, זו ושתי.
דבר אחר, גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים. מה ראה הכתוב לפרסם סעודתה של ושתי, רבי יהושע בן קרחה אמר כל כך למה, להודיעך לאיזו שלוה אסתר נכנסת. אמר רבי מאיר, אם כך למכעיסיו, קל וחמר לעושי רצונו. דבר אחר, גם ושתי המלכה. אין גם אלא רבוי, מה זה בששה נסין, אף זו בששה נסין. מה זה במיני יציאות, אף זו במיני יציאות. מה זה בסעודת ארץ ישראל, אף זו בסעודת ארץ ישראל. מה זה בבגדי כהנה גדולה, אף זו בבגדי כהנה גדולה. רבי ברכיה אמר כהדא צרצרא דמתגלגלא בדילה ודלא דילה. דבר אחר, גם ושתי המלכה, גם, וגם. הגיע משתותא של ושתי, הגיע זמנה של ושתי לגמם, הגיע זמנה של ושתי לבצר. הגיע זמנה של ושתי לדרך. רבי הונא אמר הגיע עת זמנה לממת, האיך מה דאת אמר (בראשית ג, ו): ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה וגו'.
עשתה משתה נשים, מיני גמאין האכילה אותן. רבי יצחק אומר מיני מתוקים האכילה אותן. בית המלכות, נתנה אותן בבתים מרוחים מפני שדרכה של אשה מצויה לקלקל. דבר אחר, בית המלכות, נתנה אותן בבתים מצירין, דאמר רבי אבון רוצה אשה שתהא בבתים מצירין ובגדים מצירין, מלאכל עגלים מפטמין. דבר אחר, בית המלכות, נתנה אותן בבית איספלידא שלה, לומר שאם ימרד בעלה של אחת מהם תהא אשתו מבפנים נתונה ולא ימרד. אשר למלך אחשורוש. רבי יודן ורבי לוי בשם רבי יוחנן, כל מקום שנאמר במגלה זו למלך אחשורוש, במלך אחשורוש הכתוב מדבר, וכל מקום שנאמר למלך סתם, משמש קדש וחל.
ביום השביעי (אסתר א, י), רבי יהושע בן לוי אמר זה יום השבת. כטוב לב המלך ביין, אמר רבי יצחק עובדי כוכבים אין להם טובה, דכתיב (קהלת ח, יג): וטוב לא יהיה לרשע וגו', אתיבון, והכתיב כטוב לב המלך ביין, אמר לו בטוב לב המלך אין כתיב כאן אלא כטוב לב המלך, טובה ואינה טובה, אבל טובתן של ישראל, טובה שלמה, שנאמר (מלכים א ח, סו): וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה וגו'.
אמר למהומן בזתא, אמר רבי יוחנן באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאך שממנה על החמה ואמר לו: בזתא בז ביתיה, חרבונא אחריב ביתיה, בגתא ואבגתא בוז ובזבוז, אמר רבי שמעון ברבי ינאי אמר הקדוש ברוך הוא משחק אני עליהן, אביא גתיות מאחורי הקורייס. זתר, תרגם רבי יעקב בר אבינא קדם רבי יצחק זנות ראה של אותו רשע, וכרכס, כרכסא כתיב, רבי שמואל בר נחמן אמר לשון יוני הוא, האיך מה דאת אמר כרכסון. שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש, שאין המלכות מעמדת פחות משבעה סריסים לפני המלך.
להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות (אסתר א, יא), אמר רבי איבו כפרתן של ישראל, כשישראל אוכלין ושותין ושמחין, הן מברכין ומשבחין ומקלסין להקדוש ברוך הוא, וכשאמות העולם אוכלין ושותין, מתעסקין הן בדברי תפלות, זה אומר מדיות נאות, וזה אומר פרסיות נאות. אמר להם אותו טפש, כלי שאותו האיש משתמש בו אינו לא מדית ולא פרסית אלא כשדית, מבקשים אתם לראותו, אמרו לו הן ובלבד שתהא ערמה, אמר להון הן וערמה. רבי פנחס ורבי חמא בר גוריא בשם רב אמר בקשה לכנס אפלו בצלצול כזונה ולא הניחו אותה, אמר לון וערמה, אמרה אכנס בלא כתר הן אומרים שפחה היא זו, תלבש בגדי מלכות ותכנס, אמר רב הונא אין הדיוט משתמש בבגדי מלכות.
ותמאן המלכה ושתי (אסתר א, יב), שלחה ואמרה לו דברים שהן נוגעין בלבו, אמרה לו אם רואין אותי נאה, הן נותנין עיניהם להשתמש בי והורגים אותך, ואם רואין אותי כעורה, את מתגנה בי. רמזתו ולא נרמז עקצתו ולא נעקץ, שלחה ואמרה לו קומיס איסטבלאטי של בית אבא היית והיית למוד להיות מכניס לפניך נשים זונות ערמות, ועכשיו שנכנסת למלכות לא חזרת מקלקולך, רמזתו ולא נרמז עקצתו ולא נעקץ, שלחה ואמרה, אפלו אנדתיקוס של בית אבא לא נדונו ערמים, הדא הוא דכתיב (דניאל ג, כא): באדין גבריא אלך כפתו בסרבליהון פטשיהון. רבי יודן אמר בגוליהון, ורבי הונא אמר במוקסיהון. רבי שמעון בר אבא אמר בשם רבי יוחנן, אין הקדוש ברוך הוא דן את הרשעים בגיהנם אלא ערמים, ומה טעם, דכתיב (תהלים עג, כ): בעיר צלמם תבזה. אמר רבי שמואל בר נחמן הן דליסטאות מקפח תמן מצטלב. אמר רבי נתן אף מצריים ברידתן בים לא נדונו אלא ערמים, מה טעם (שמות טו, ח): וברוח אפיך נערמו מים. ורבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר אין הרשע יוצא מן העולם עד שהקדוש ברוך הוא מראה קניגין דידיה היאך הוה מיתציד.
ויקצף המלך מאד וחמתו בערה בו, אמר רבי יוחנן באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למלאך הממנה על החמה חות פח זיקא בכרסיה, ונפח בקיטמיה, וזרק גופריתא באתוניה. אמר רבי יוחנן כל אותן השנים משעה שנהרגה ושתי עד שנכנסה אסתר, לא שככה חמתו של אחשורוש. אתיבון, והכתיב כשך חמת המלך אחשורוש, אמר להם בשך חמת המלך אין כתיב כאן, אלא כשך חמת המלך, שכיכה שאינה שכיכה, אימתי שככה חמתו, כשנצלב המן, הדא הוא דכתיב: ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלך שככה, חמתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.