ויאמר המלך לחכמים ידעי העתים וגו' (אסתר א, יג), מי היו, אמר רבי סימון זה שבטו של יששכר, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א יב, לג): ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל וגו'. רבי תנחומא אמר לקורסין, ורבי יוסי בר קצרת אמר לעבורין. לדעת מה יעשה ישראל, שהיו יודעין לרפאות את הקירוס [פרוש קלפה העולה מחמת מכה]. ראשיהם מאתים אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיו שבטו של יששכר מעמידים, וכל אחיהם על פיהם, וכלם היו מסכימים הלכה על דעתן כהלכה למשה מסיני. אמר להם אותו רשע, בשביל שגזרתי על ושתי שתכנס לפני ערמה ולא נכנסה, מה הוא דינה, אמרין ליה אדוננו המלך, כשהיינו בארצנו היינו שואלים באורים ותמים, ועכשיו מטלטלין אנו, וקראו לפניו המקרא הזה (ירמיה מח, יא): שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר. אמר לון אית הכא מינהון, אמרין ליה קריביהון. הדא הוא דאמר: והקרב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא ממוכן שבעת שרי פרס ומדי וגו', (משלי יא, ח): צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו, צדיק מצרה נחלץ, אלו שבטו של יששכר. ויבא רשע תחתיו, אלו שבעת שרי פרס ומדי. דבר אחר, והקרב אליו, כתיב (משלי יא, ט): בפה חנף ישחת רעהו ובדעת צדיקים יחלצו, בפה חנף ישחת רעהו, אלו שבעת שרי פרס ומדי. ובדעת צדיקים יחלצו, זה חלקו של יששכר. דבר אחר, והקרב אליו, כתיב (משלי יד, טז): חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח, חכם ירא וסר מרע, זה שבטו של יששכר, וכסיל מתעבר ובוטח, אלו שבעת שרי פרס ומדי. דבר אחר, והקרב אליו, כתיב (משלי כב, ג): ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו, ערום ראה רעה ונסתר, זה שבטו של יששכר, ופתיים עברו ונענשו, אלו שבעת שרי פרס ומדי.
והקרב אליו (אסתר א, יד), הן הקריבו הפרענות לעצמן, כרשנא, שהיה ממנה על הכרשינין. שתר, שהיה ממנה על היין. אדמתא, שהיה ממנה על אטנס שבארץ. תרשיש, שהיה ממנה על הבית. מרס, שהיה ממרס את העופות. מרסנה, זה היה ממרס את הסלתות. ממוכן, זה היה האיספקסיטון שבכלם. שהיתה אשתו מתקנת להן כל מה שהיו צריכין. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, אם מתקימת עצתו של רשע זה, מי מקריב לפניך. כרשנא, מי מקריב לפניך פר בן שנה. שתר, מי מקריב לפניך שתי תורים. אדמתא, מי בונה לפניך מזבח אדמה, כמה דאת אמר (שמות כ, כא): מזבח אדמה תעשה לי. תרשיש, מי לובש בגדי כהנה ומשמש לפניך, כמה דאת אמר (שמות כח, כ): תרשיש שהם וישפה. מרס, מי ממרס לפניך את העופות. מרסנא, מי ממרס לפניך את הסלתות. ממוכן, מי מכין לפניך את המזבח, כמה דאת אמר (עזרא ג, ג): ויכינו המזבח על מכונתו. אותה שעה אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, בני הם, רעי הם, קרובי הם, אוהבי הם, בני אוהבי הם, שהוא אברהם, דכתיב (ישעיה מא, ח): זרע אברהם אהבי. מרומם אני קרנם, כמה דאת אמר (תהלים קמח, יד): וירם קרן לעמו. דבר אחר, כרשנא, אמר הקדוש ברוך הוא בוזק אני לפניהם כרשינין ומשירן מן העולם. שתר, משקה אני להם כוס של תרעלה. אדמתא תרשיש, מתיר אני דמן כמים. מרס, מרסנא, ממוכן, ממרס אני מסרס וממעך את נפשם בתוך מעיהם, וכי היכן היתה איסקוזות של כלן מתקנת, אמר רבי הושעיא מישעיה הנביא, היאך מה דאת אמר (ישעיה יד, כא): הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל יקמו וירשו ארץ וגו'.
שבעת שרי פרס ומדי, רב ושמואל, רב אמר במלכות אחשורוש הכתוב מדבר, ושמואל אמר במלכות בלשצר הכתוב מדבר. על דעתיה דרב דאמר במלכות אחשורוש, ניחא, על דעתיה דשמואל דאמר במלכות בלשצר, כיצד היו כל אותן השנים, אמר רבי הונא על ידי שלא נשתמשו בכלי בית המקדש, הדא הוא דכתיב (דניאל ה, ב): בלשאצר אמר בטעם חמרא וגו' שמתוך כן בה בליליא קטיל בלאשצר מלכא כשדאה.
ראי פני המלך. שתי משפחות היו נכנסות אצל רבי, אחת של רבי הושעיא ואחת של בית רבי יהודה בן פזי, כשנתחתן רבי יהודה בן פזי לרבי בקשו לכנס תחלה ולא הניחן רבי אמי, אמר להם כתיב (שמות כו, ל): והקמת את המשכן כמשפטו אשר הראית, וכי יש משפט לעצים, אלא קרש שזכה לנתן בצפון ינתן בצפון, ושזכה לנתן בדרום ינתן בדרום. בעון דימנון מאיכן, אמר לון רבי סימון מן דרומא, שנאמר (שופטים א, ב): ויאמר ה' יהודה יעלה. אמר לו רבי מני הדא במלחמה ברם במנוי רואי פני המלך היושבים ראשונה, אף הכא כן ראי פני המלך.
ויאמר ממוכן לפני המלך והשרים (אסתר א, טז), מה ראה ממוכן לקפץ בעצה תחלה, מכאן שהדיוט קופץ בראש. רבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון ורבי אלעזר ורבי יוחנן, חד אמר דינינו כדיניהם, וחרינא אמר אין דיננו כדיניהם, מאן דאמר דינינו כדיניהם, כדתנן דיני ממונות הטהרות והטמאות מתחילין מן הגדול, ודיני נפשות מתחילין מן הצד. ומאן דאמר אין דינינו כדיניהם, מה מקים ויאמר ממוכן, נראין דברי רבי יהודה נראין דברי ממוכן. רבי יוחנן אמר תלתא אמוראין, חד אמר על ידי שהיתה מסטרתו בקורדקין שלה על פניו לכאן ולכאן. וחרינא אמר על ידי שלא הזמינה את אשתו לסעודת נשים. וחרינא אמר על ידי שהיתה לו בת, והיה מבקש להשיאה למלכות. מאן דאמר על ידי שהיתה מסטרתו בקורדקין שלה על פניו לכאן ולכאן, שאמר, לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה. ומאן דאמר על ידי שלא הזמינה את אשתו לסעודת נשים, שאמר כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן, הדא היא דלא הות תמן. מאן דאמר על ידי שהיתה לו בת והיה מבקש להשיאה למלכות, שאמר ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה.
והיום הזה תאמרנה שרות פרס (אסתר א, יח), רב ושמואל, רב אמר כדי הבזיון הזה לקציפה הזאת. ושמואל אמר, כדי הקצפון לבזיון זה. אמר רבי חנינא כדאי הוא הבזיון, שביזה אביה את כלי בית המקדש, לקצפון, שקצף עליה והרגה.
אם על המלך טוב יצא דבר מלכות (אסתר א, יט), אמר לו אדוני המלך דבר אתה מוציא מפיך ואני מכניס את ראשה בדיסקוס, ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבר וגו'. אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו, כתיב (איוב ה, יח): כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידו תרפינה. בלשון שנטלה מלכות מזקנה, שאמר לו שמואל (שמואל א טו, כח): ונתנה לרעך הטוב ממך, בו בלשון חזרה לו המלכות, הדא הוא דכתיב: ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה.
ונשמע פתגם המלך וגו' (אסתר א, כ), רבי לוי ורבי יצחק, רבי לוי אמר פתגם גדול אנו עתידים לשמע מזו שנכנסה למלכות, מהו (אסתר ד, ג): אבל גדול ליהודים. ורבי יצחק אמר פתגם גדול אנו עתידים לשמע מזו שנכנסה למלכות, מהו (אסתר ח, יז): שמחה וששון ליהודים. אמר רבי יהודה ברבי סימון ונשמע פתגם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאמר בחכמתו ובתבונתו (שמות יז, יד): מחה אמחה את זכר עמלק. כי רבה היא, רב ושמואל חד אמר הדא מלכותא רבתא להדא חטיתא, וחד אמר הדא חטיתא רבתא להדא מלכותא, וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן וגו'.
וישלח ספרים אל כל מדינות המלך (אסתר א, כב), אמר רב הונא אחשורוש דעת סרוחה היתה לו, מנהג שבעולם אדם מבקש לאכל עדשים ואשתו מבקשת לאכל אפונים, יכול הוא לכופה, לא מה דהיא בעיא עבדה. אמר רבי פנחס ולא עוד אלא שנעשה שחוק בעולם, בנהג שבעולם מדיי נושא פרסית והיא מדברת בלשון מדיי, פרסי נושא מדיית והיא מדברת בלשון פרסי, אבל הקדוש ברוך הוא דבר עם ישראל בלשון שלמדו, הדא הוא דכתיב (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך, לשון יחנך. אמר רבי נתן דבית גוברין, ארבע לשונות נאין הן שישתמש בהן עולם, לעז לזמר, פרסי לאליה, עברי לדבור, רומים לקרב. ויש אומרים אף אשורית לכתב. עברית, יש לה דבור ואין לה כתב. אשורית. יש לה כתב ואין לה דבור, בחרו להם כתב אשורית ולשון עברית. בורגני אחד אמר בררו להון לשון רומי מלשון יוני. רבי יהודה ברבי סימון אמר גנאי הוא לה שחותמת שאינה שלה. ורב חנין בר אדא אמר אף על פי כן (דניאל ז, יט): וטפרה די נחש, אינה חותמת אלא בלשונה. אמר רב שמואל בר נחמן מכאן אדם צריך לשנות את פרשיותיו, אלו לא שנה לנו משה את התורה מהיכן אנו יודעין (דברים יד, ז): השסועה, ואלו לא שנה לנו דניאל את החלום, מהיכן אנו יודעין וטפרה די נחש.