מדרש ארצישראלי

אסתר רבה · פרק ה

מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.

פרק ה · 4 סעיפים

ארבי עזריה פתח : אל תרא…

רבי עזריה פתח (משלי כג, לא): אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים, אמר רבי עזריה אל תרא יין כי יתאדם כי יתאו לדם נדה ולדם זיבה. כי יתן בכוס עינו, בכיס כתיב, לשון נקי, האיך מה דאת אמר (משלי א, יד): כיס אחד יהיה לכלנו. יתהלך במישרים, סוף שאשתו אומרת לו כשושנה אדמה ראיתי והוא אינו פורש ממנה. אמר רבי אסי אם תלמיד חכם הוא סוף שהוא מטמא את הטהור ומטהר את הטמא. דבר אחר, אל תרא יין כי יתאדם, ודאי מסמיק ליה, כי יתן בכוס עינו, הוא נותן עיניו בכוס, וחנוני נותן עיניו בכיס. יתהלך במישרים, סוף עביד ביתיה מישרא, אמר מה דהדין קיתונא דנחשא עביד קיתונא דחספא עביד, ומזבין ליה ושתי חמרא בטימיתיה. ומה דא קידרא דנחשא עביד קידרא דחספא עביד, ומזבין ליה ושתי חמרא בטימיתיה. רבי יצחק בר רדיפה אמר בשם רבי אמי סוף שמוכר כל כלי ביתו ושותה בהם יין. אמר רבי אחא מעשה באדם אחד שהיה מוכר כל כלי ביתו ושותה בהם יין, אמרי בנוי לית הדין אבונן שביק לן כלום, מה עשו אשקוניה ושקלוניה וטענוניה ויהבוניה בחד בית עלם, עברין שפאין שנאון בתרע בית עלמא, ושמעון אנגריא במדינתא, פרקון טועניהון בגו בית עלמא ההוא, אמרין ניזל וניחמי מה קלא במדינתא, אתער ההוא סבא משינתיה חמא זיקא יהיבא לעיל מן ראשיה שרא יתיה ויהביה בפומיה ושתי שתי עד דניים שינתיה, לבתר תלתא יומין אמרין בניה לית אנן אזלינן וחזינן מה ההוא אבונן עביד, אזלון ואשכחוניה והא זיקא יהיב בפומיה, אמרי אף הכא לא שביק לך ברייך, הואיל והוא לך מן שמיא לית אנן ידעין מה נעבד לך. עבדי ביניהון תקנה כל חד וחד הוה משקה ליה יומא. כתיב (משלי כג, לד): והיית כשכב בלב ים וכשכב בראש חבל. כהדא אילפא דדמכא בפילגוס דימא, וכשכב בראש חבל, כהדין תרנגולא דיתיב בריש חבלא אזיל ואתי אזיל ואתי, כהדין קברניטא דיתיב בריש תורנא אזיל ואתי אזיל ואתי. (משלי כד, לה): הכוני בל חליתי, מחו ליה ולא מרגיש. (משלי כד, לה): הלמוני בל ידעתי, טלמון ליה ולא ידע. שתי שכרא חמשא קוסטין אמרין ליה עשרה קוסטין אישתית. ואם תאמר דמיתער הוא משנתיה ואנשי ליה, תלמוד לומר (משלי כד, לה): מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד. (משלי כד, כט): למי אוי למי אבוי, רב הונא אמר למי שאינו עמל בתורה. (משלי כד, כט): למי מדינים, למי דינין. (משלי כד, כט): למי שיח, למי פיטטין. (משלי כד, כט): למי פצעים חנם, למי פדעין דמגן. (משלי כד, ל): למאחרים על היין, עובדא הוה בחד בר נש, דהוה אליף למשתי תרי עשר קיסטין דחמר בכל יום, יומא חד אשתי חד עשר קיסטין, דמך ולא אתא שינתא. קם בחשוכא אזל לבי קפילא אמר ליה זבון לי חד קיסטא. אמר ליה לא פתחנא לך דהיא חשיכא וצרי לי מן נטוריא. תלא עייניה וחזא נוקבא בתרעא, אמר ליה הב לי מיניה בהדין נוקבא, את מפני מלגיו ואנא שתי מלבר, עבד ליה כן. אשתי ודמך קדם תרעא, עברון עליה נטוריא סבורניה דהוא גנב, מחיוניה ופדעוניה, וקרו עליה למי פצעים חנם, למאן פדעין דמגן. למי חכללות עינים, למאן שמשין דעיינין, כל אלה למי למאחרים על היין, זה שנכנס לבי קפילא קדמאי ונפק בתראי, לבאים לחקור ממסך, מן דשמע הן אית ליה חמרא טבא רדיף בתריה, מה כתיב בו בסוף (משלי כד, לב): אחריתו כנחש ישך וכצפעני יפרש, מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין אדם לחוה, דאמר רבי יהודה ברבי אלעאי אותו העץ שאכל ממנו אדם הראשון ענבים היו, הדא הוא דכתיב (דברים לב, לב): ענבמו ענבי רוש אשכלת מררת למו, הללו הביאו מרורות לעולם. דבר אחר, וכצפעני יפרש, מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין נח לבניו לעבדות, הדא הוא דכתיב (בראשית ט, כא): וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה, שמתוך כך אמר ארור כנען. דבר אחר, וכצפעני יפרש, מה צפעוני זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין לוט לבנותיו לממזרות, הדא הוא דכתיב (בראשית יט, לג): ותשקין את אביהן יין בלילה הוא, שמתוך כך (בראשית יט, לו): ותהרין שתי בנות לוט מאביהן. דבר אחר, וכצפעני יפרש, מה צפעוני זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין אהרן לבניו למיתה, דתני רבי שמעון אומר לא מתו בני אהרן אלא שנכנסו שתויי יין לאהל מועד. רבי פנחס בשם רבי לוי אמר משל למלך שהיה לו בן בית נאמן, מצאו עומד על פתח הבית והתיז את ראשו בשתיקה, ומנה בן בית אחר תחתיו, ואין אנו יודעין מפני מה הרג את הראשון, אלא ממה שצוה את השני ואמר לו אל תכנס בפתח הבית, אנו יודעים שמתוך כך הרג לראשון, כך (ויקרא י, ב): ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם, אין אנו יודעים מפני מה מתו, אלא ממה שמצוה את אהרן ואמר לו (ויקרא י, ט): יין ושכר אל תשת, אנו יודעין מתוך כך שלא מתו אלא מפני היין. דבר אחר, וכצפעני יפרש, מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין עשרת השבטים לשבט יהודה ובנימין לגלות, הדא הוא דכתיב (ישעיה ה, יא): הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם, שמתוך כך (ישעיה ה, יא): לכן גלה עמי מבלי דעת, דבר אחר, וכצפעני יפרש, מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין לשבט יהודה ושבט בנימין לגלות, הדא הוא דכתיב (ישעיה כח, ז): וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו, אלה וגם אלה. דבר אחר, וכצפעני יפרש, מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין מלכות למלכות להריגה, הדא הוא דכתיב (דניאל ה, ב): בלשאצר אמר בטעם חמרא, שמתוך כך אמר (דניאל ה, ל): בה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאה. דבר אחר, וכצפעני יפרש, מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין אחשורוש לושתי להריגה, הדא הוא דכתיב: ביום השביעי כטוב לב המלך ביין, שמתוך כך קצף עליה והרגה.

באחר הדברים האלה כשך חמת המלך…

אחר הדברים האלה כשך חמת המלך אחשורוש (אסתר ב, א), אמר רבי איבו בשם רבי יוסי בן זמרא כל מקום שנאמר אחר סמוך, אחרי מופלג. ורבנן משום רבי יוסי בן זמרא כל מקום שנאמר אחרי סמוך, אחר מופלג. כשך חמת המלך אחשורוש, בשך אין כתיב כאן אלא כשך, שכיכה שאינה שכיכה. זכר את ושתי, גזרה זאת שגזר עליה שתכנס לפניו ערמה ולא נכנסה וקצף עליה והרגה, מן דקטלה שרי תהי ביה [חוזר בו], למה, שעשתה כהגן. ואת אשר נגזר עליה, שא כהגן. ולמה עלתה לה כך, לפי שלא היתה מנחת לאחשורוש לתן רשות לבנות בית המקדש, ואומרת לו, מה שהחריבו אבותי אתה מבקש לבנות, ויאמרו נערי המלך משרתיו וגו'.

גויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו…

ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו (אסתר ב, ג), מה ראה, אמר רבי הונא על ידי שהיו מבזות בבנות ישראל כעורות, ואין כל בריה משגיח עליהם, לפיכך באו לידי המספק הזה. רבי חנינא בר שילקא ורבי יהושע דסכנין ורבי לוי בשם רבי יוחנן אמרין, ישראל וגוי דרים בחצר אחת, ושפה ישראל קדרתו ונגע בה הגוי, אינה טמאה, שפה הגוי קדרתו ונגע בה ישראל, הוא אומר טמאה. ואפלו נפלו לתוכה כמה שקצים ורמשים, הוא אוכלה, ואם ישראל עושה את שלו לתוכה, הוא שוברה. כך כתיב (ירמיה נ, כט): השמיעו אל בבל רבים כל דרכי קשת וגו'. וכי כסף נטלה שתתן כסף, זהב נטלה שתתן זהב. (איכה ה, יא): נשים בציון ענו, מה תלמוד לומר, אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא אתם להוטים אחר הערוה חייכם שאני מביא עליכם אמה שאינה מבקשת מכם לא כסף ולא זהב, הדא הוא דכתיב (ישעיה יג, יז): הנני מעיר עליהם את מדי אשר כסף לא יחשבו וזהב לא יחפצו בו, ומה מבקשת מכם (ישעיה יג, יח): וקשתות נערים תרטשנה ופרי בטן לא ירחמו וגו'. אל יד הגא סריס המלך שמר הנשים, מחוי היה והיה ממנה על הבתולות, ודכוותיה אל יד שעשגז סריס המלך שמר הפילגשים, שחוף היה והיה ממנה על הנשים.

דוהנערה אשר תיטב בעיני המלך וגו'…

והנערה אשר תיטב בעיני המלך וגו' (אסתר ב, ד), מי הגון לדבר זה, מרדכי, איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי דכוותיה (שמות ב, כה): וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים, מי הגון לדבר זה, משה, ומשה היה רעה. ודכוותיה (שמואל א ח, כב): ויאמר שמואל אל העם לכו איש לעירו וגו', מי הגון לדבר זה, שאול, שנאמר (שמואל א ט, א): ויהי איש מבנימין ושמו קיש. ודכוותיה (שמואל א יז, יא): וישמע שאול וכל ישראל את דברי הפלשתי [האלה] ויחתו ויראו מאד. מי הגון לדבר זה, דוד, (שמואל א יז, יב): ודוד בן איש אפרתי הזה. רבי יהושע בר אבירם אמר תרתי, כתיב (שופטים ד, ג): והוא לחץ את ישראל בחזקה, מהו בחזקה, אמר רבי יצחק בחרופין ובגדופין, האיך מה דאת אמר (מלאכי ג, יג): חזקו עלי דבריכם, מי הגון לדבר זה, דבורה, הדא הוא דכתיב (שופטים ד, ד): ודבורה אשה נביאה אשת לפידות. רבי יהושע בר אבירם אמר חורי (שופטים י, יח): ויאמרו העם שרי גלעד איש אל רעהו מי האיש אשר יחל להלחם בבני עמון יהיה לראש לכל ישבי גלעד, מי הגון לדבר זה, יפתח (שופטים יא, א): ויפתח הגלעדי היה גבור חיל.