(א) דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם, זה שאמר הכתוב ברוח הקדש על ידי שלמה מלך ישראל (משלי כב, כט): חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב, מעשה ברבי חנינא בן דוסא שראה בני עירו מעלין נדרים ונדבות לירושלים, אמר הכל מעלין לירושלים נדרים ונדבות ואני איני מעלה דבר, מה עשה, יצא למדברה של עירו וראה שם אבן אחת, ושבבה וסתתה ומרקה, ואמר הרי עלי להעלותה לירושלים, בקש לשכר לו פועלים, נזדמנו לו חמשה בני אדם, אמר להן מעלין לי אתם אבן זו לירושלים, אמרו לו תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלים אותה לירושלים, בקש לתן להם ולא נמצא בידו דבר לשעה, הניחוהו והלכו להם, זמן לו הקדוש ברוך הוא חמשה מלאכים בדמות בני אדם, אמר להם אתם מעלין לי אבן זו, אמרו לו תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלין לך אבנך לירושלים, ובלבד שתתן ידך ואצבעך עמנו, נתן ידו ואצבעו עמהם ונמצאו עומדים בירושלים, בקש לתן להם שכרן ולא מצאן, נכנס ללשכת הגזית ושאל בשבילם, אמרו לו דומה שמלאכי השרת העלו אבנך לירושלים, וקראו עליו המקרא הזה: חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב, קרי ביה לפני מלאכים יתיצב. אמר רבי סימון בשם רבי שמעון בן חלפתא לבלווטוס שהיה גדל בפלטין של מלכים, אמר לו המלך שאל מה אתן לך, אמר אותו בלווטוס, אם שואל אני כסף וזהב או מרגליות טובות, הוא נותן לי. בגדים, הוא נותן לי. אלא אני שואל בתו והכל ינתן לי בכלל בתו. כך בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה (מלכים א ג, ה): ויאמר אלהים שאל מה אתן לך, אמר שלמה אם אני שואל כסף וזהב ומרגליות הוא נותן לי, אלא הריני שואל את החכמה והכל בכלל, הדא הוא דכתיב (מלכים א ג, ט): ונתת לעבדך לב שמע, אמר לו הקדוש ברוך הוא החכמה שאלת ולא שאלת לך עשר וכבוד ונפש אויביך, לפיכך החכמה והמדע נתון לך, ועל ידי כן גם עשר ונכסים וכבוד אתן לך, מיד (מלכים א ג, טו): ויקץ שלמה והנה חלום. אמר רבי יצחק חלום עומד על כנו, צפור מצויץ ויודע על מה מצויץ, חמור נוהק ויודע על מה נוהק, מיד (מלכים א ג, טו): ויבוא ירושלים ויעמד לפני [ארון ברית אדני ויעל עלות ויעש שלמים] ויעש משתה לכל עבדיו, אמר רבי יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה. מיד שרתה עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרים הללו: משלי, ושיר השירים, וקהלת, הדא הוא דכתיב: דברי קהלת בן דוד.
(ב) דבר אחר, דברי קהלת בן דוד, שלשה נביאים על ידי שהיה נבואתן דברי קנתרין, נתלית נבואתן בעצמן, ואלו הן: דברי קהלת, (עמוס א, א): דברי עמוס; (ירמיה א, א): דברי ירמיהו. ולמה נקרא שמו ירמיה שבימיו נעשה ירושלים אירמיאה. עמוס, למה נקרא שמו עמוס, אמר רבי פנחס שהיה עמוס בלשונו, אמרו אנשי דורו הניח הקדוש ברוך הוא את כל בריותיו ולא השרה שכינתו אלא על הדין קטיע, לישנא פסילוסא. קהלת, למה נקרא שמו קהלת, שהיו דבריו נאמרין בהקהל, על שם שאמר (מלכים א ח, א): אז יקהל שלמה. רבי אחא בשם רבי הונא משמר נכנס ומשמר יוצא לשמע חכמת שלמה, והוא שמלכת שבא אמרה לו (מלכים א י, ח): אשרי אנשיך ואשרי עבדיך אלה, וכתיב (מלכים א ה, יד): ויבאו מכל העמים לשמע את חכמת שלמה. שלשה שמות נקרא לו: ידידיה; קהלת; שלמה. רבי יהושע אומר שבעה: אגור; יקה; למואל; איתיאל. אמר שמואל עקר אותנטייא שלהם: ידידיה; קהלת; שלמה. מודה רבי שמואל באלין ארבעה, אלא שנתכנה בהן שלמה ושנתנו להדרש: אגור, שאגור בדברי תורה; יקה, שהיה מקיא בדבריו כספל הזה שמתמלא בשעתו ומתפנה בשעתו, כך שלמה למד תורה בשעתה ושכחה בשעתה; למואל, שנם לאל בלבו ואמר יכול אני להרבות ולא לחטוא; איתיאל, שאמר אתי אל ואוכל. בן דוד, מלך בן מלך, חכם בן חכם, צדיק בן צדיק, אבגינוס בן אבגינוס. רבי יודן בשם רבי אלכסנדרי, השור הזה עד שלא נחתכו גידיו, נתלה הוא אפלו בגיד אחד משלו, אבל משנחתכו גידיו, כמה חבלים וכמה מסמרות צריך לתלות בהן. כך עד שלא חטא שלמה היה נתלה בזכות עצמו, וכיון שחטא תלו לו בזכות אבותיו, הדא הוא דכתיב (ישעיה לז, לה): ולמען דוד עבדי. תני רבי שמעון בן יוחאי אשרי מי שזכה למלך במקום מלכות, להלן כתיב (דברים א, ד): אשר יושב בעשתרת באדרעי, ברם הכא מלך בירושלים, במקום מלכות.
(א) הבל הבלים. רבי הונא בשם רבי אחא אמר דוד אמר דבר אחד ולא פרשו, ופרשו שלמה בנו. שלמה אמר דבר אחד ולא פרשו, ופרשו דוד אביו. דוד אמר (תהלים קמד, ד): אדם להבל דמה, לאיזה הבל, אם להבל של תנור יש בו ממש, אם להבל של כירה יש בו ממש, בא שלמה בנו ופרש, הדא הוא דכתיב: הבל הבלים אמר קהלת. רבי שמואל בר נחמן מתני לה בשם רבי יהושע בן קרחה, לאדם ששופת שבע קדרות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו, והבל של עליונה אין בו ממש. שלמה אמר (קהלת ו, יב): כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים ויעשם כצל. באיזה צל, אם כצלו של כתל יש בו ממש, אם כצלו של דקל יש בו ממש, בא דוד ופרש (תהלים קמד, ד): ימיו כצל עובר. רבי הונא בשם רב אחא כהדין עופא דעבר וטוליה עבר עמיה. שמואל אמר כצלן של דבורים שאין בו ממש של כלום. רבי שמואל בר רב יצחק מתני לה בשם רבי שמעון בן אלעזר, שבעה הבלים שאמר קהלת כנגד שבעה עולמות שאדם רואה, בן שנה דומה למלך נתון באיספקרפסטי והכל מחבקין ומנשקין אותו, בן שתים ושלש דומה לחזיר שפושט ידיו בביבין. בן עשר שנה קופץ כגדי. בן עשרים כסוס נהים משפר גרמיה ובעי אתתא. נשא אשה הרי הוא כחמור. הוליד בנים מעז פניו ככלב להביא לחם [נסח אחר: להם] ומזונות. הזקין, הרי הוא כקוף. הדא דתימר בעמי הארץ, אבל בבני תורה כתיב (מלכים א א, א): והמלך דוד זקן, אף על פי שהוא זקן, מלך. רבי יהודה ברבי סימון אמר: שבעה הבלים שאמר קהלת כנגד שבעה ימי בראשית, בראשון (בראשית א, א): בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, וכתיב (ישעיה נא, ו): כי שמים כעשן נמלחו. בשני, יהי רקיע, וכתיב (ישעיה לד, ד): ונגלו כספר השמים. בשלישי, יקוו המים, וכתיב (ישעיה יא, טו): והחרים ה' את לשון ים מצרים. ברביעי, יהי מארת, וכתיב (ישעיה כד, כג): וחפרה הלבנה, בחמישי, ישרצו המים, וכתיב (צפניה א, ג): אסף עוף השמים. בששי, נעשה אדם, וכתיב (צפניה א, ג): אסף אדם ובהמה, בשבת מאי אית לך למימר (שמות לא, יד): מחלליה מות יומת, הדא אמר במזיד, אבל בשוגג יביא קרבן ויתכפר לו. אמר רבי ברכיה, כיון שראה אדם שבחו של שבת, שהמביא קרבן מתכפר לו, התחיל משורר עליה להקדוש ברוך הוא שבח ומזמור, הדא הוא דכתיב (תהלים צב, א): מזמור שיר ליום השבת, אמר רבי לוי אדם הראשון אמרו.
(א) מה יתרון לאדם, אמר רבי בנימין בקשו חכמים לגנז ספר קהלת מפני שמצאו בו דברים מטין לצד מינות, אמרו הרי כל חכמתו של שלמה שבא לומר מה יתרון לאדם בכל עמלו, יכול אף בעמלה של תורה, חזרו ואמרו לא אמר בכל עמל, אלא בעמלו, בעמלו אינו עמל אבל עמל הוא בעמלה של תורה. אמר רבי שמואל ברבי יצחק בקשו חכמים לגנז ספר קהלת על ידי שמצאו בו דברים שמטין לצד מינות, אמרו כל חכמתו של שלמה כך שאמר (קהלת יא, ט): שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך, ומשה אמר (במדבר טו, לט): ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ושלמה אמר: והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך, התרה הרצועה, לית דין ולית דין, כיון שאמר: ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, אמרו יפה אמר שלמה. רבי הונא ורבי אחא בשם רבי חלפיי, עמלו תחת השמש, ואוצר לו למעלה מהשמש. אמר רבי יודן תחת השמש אין לו, למעלה מן השמש, יש לו. רבי לוי ורבנן, רבי לוי אמר מה הנאה יש לבריות אשר מסגלות במצוות ובמעשים טובים, דין שאני מזריח עליהם אורה. ורבנין אמרי מה הנאה יש אל הצדיקים שמסגלין במצוות ובמעשים טובים, דין שאני עתיד לחדש פניהם כגלגל חמה, דכתיב (שופטים ה, לא): ואהביו כצאת השמש בגבורתו. אמר רבי ינאי בנהג שבעולם אדם לוקח לטרה של בשר כמה צער וכמה יגיע רואה עד שיבשלנה, ואני משיב לך רוחות, ומעלה עננים, ומוריד גשמים וטללים, ומגדל צמחין ומבשלן, ועורך שלחן בפני כל אחד ואחד, ונותן כל צרכיו לכל אחד ואחד, ולכל גויה וגויה כדי מחסורה, ואין אתם מביאין לי את העמר. אמר רבי פנחס בנהג שבעולם אדם מכבס כסותו בימות הגשמים, כמה צער וכמה יגיע רואה עד שינגבה, ואני משיב לך רוחות, ומעלה עננים, ומוריד גשמים וטללים, ומגדל צמחים, ומכבסן, ומבשלן, ומנגבן, ועורך שלחן לפני כל אחד ואחד, ונותן כל צרכיו לכל אחד ואחד, ולכל גויה וגויה כדי מחסורה, ואין אתם מביאין לי את העמר. אמר רבי ברכיה, פסנטורך אנא ולית את מטעם לי מתבשילי דאידע מהו צריך. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, סנטורך אנא ולית את יהיב לי מסנטריותי. אמר רבי אלעזר כתיב (ירמיה ה, כד): ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' וגו', הא חייבין מן כדון לית אתון צריכין לי, תלמוד לומר (ירמיה ה, כד): שבעת חקות קציר ישמר לנו, ישמר לנו משרב, ישמר לנו, מהטללים רעים, והוא שדוד אומר (תהלים סח, י): גשם נדבות תניף אלהים, אם גשם היא צריכה, נדבה. ואם טללים היא צריכה תניף אלהים. תני רבי חייא כתיב (ויקרא כג, טו): שבע שבתות תמימת תהיינה, אימתי בזמן שאין ישוע ושכניה ביניהם. אמר רבי אבא בא וראה כמה צער וכמה יגיע רואין עד שמביאין את העמר, כדתנינן, כיצד עושין שלוחי בית דין יוצאין בערב יום טוב ועושין אותו כריכות במחבר לקרקע, כדי שיהא נוח לקצר, וכל העירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם כדי שיהיה נקצר בעסק גדול. אמר רבי לוי אמר לך הקדוש ברוך הוא, אדם, הרי חרשת, וזרעת, וקצרת, ועמרת, ועשית ערמות ערמות, אם איני מוציא לך מעט רוח יכול את לזרות, ואפלו שכר אותו הרוח אין אתה נותן לי, הוי (קהלת ה, טו): ומה יתרון לו שיעמל לרוח. רבי עשה סעודת משתה בנו, קרא רבי לכל רבנן, ואינשי למקרי בר קפרא, אזל וכתב על תרעא אחר כל שמחתך מות ומה יתרון לשמחתך. אמר מאן עבד לן הדא, אמרו בר קפרא דאנשיתון למיקרי ליה, לגרמיה חפיה הוא. אזל ועבד אריסטון אוחרן וקרא לכל רבנן וקרא ליה לבר קפרא, ועל כל תבשיל ותבשיל דהוה מניח קדמיהון הוה אמר עליה תלת מאה מתלין על הדין תעלה, והוה עריב להון והות תבשילא צנין ולא טעמין ליה. והוה רבי אמר למשומשנוהי למה תבשילינון עללין ונפקין ולא טעמין מידי, אמרין ליה בגין חד סב דיתיב תמן וכיון דתבשילא עליל הוא אמר תלת מאה מתלין בהדין תעלה, בגין כן תבשילא צנין ולא טעמין מידי, סליק לגביה אמר ליה למה את עביד כן, שביק אריסטון דיכלין. אמר לו לא תהא סבור דבגין מגיסך אתית, אלא בגין דלא צווחת לי עם חברי, לא כן אמר שלמה: מה יתרון לאדם וגו', מאחר שדור הולך ודור בא, מן דפייסן דין לדין עבדין שלמא. אמר אבא בר קפרא לרבי, ומה בעולם הזה שאינו שלך השפיע לך הקדוש ברוך הוא שלוה, עולם הבא שכלו שלך על אחת כמה וכמה. אמר רבי בנאה, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, דעו מה ביני לביניכם, מה כתיב (שמות טז, טז): עמר לגלגלת מספר נפשתיכם וגו', מן דיהבון אתון כלכון עמר, ולא עמר של חטין אלא של שעורים, אף על פי כן תהיו זהירין להביא אותו בעונתו, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם (ויקרא כג, י): והבאתם את עמר וגו'.
(א) דור הולך ודור בא, רבי יודן בשם רבי לוי אומר, אין לך בכל יום ויום שאין נולדין בו ששים רבוא, ומתים בו ששים רבוא, ומה טעם דור הולך ודור בא. וזרח השמש ובא השמש, רבי ברכיה ורבי יעקב בר אבונא ורבי חיא בר אבא בשם רבי לוי בר סיסי, משזרח השמש ובא השמש דור הולך ודור בא. ומנין לדור שהוא ששים רבוא, שנאמר (דברים א, לה): אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה, ואותו הדור ששים רבוא היה. אמר רבי ברכיה, היוצר הזה משקיע כבשונו, מה שמשקיע ראשון הוא אחרון, ברם הכא, הלך ראשון בא ראשון הלך אחרון בא אחרון.
(ב) רבי לוי ורבי יעקב גבולאי בשם רבי חנינא, כדור הולך כן דור בא, הולך חגר בא חגר, הולך סומא בא סומא, שלא יהו אומרים אחרים המית ואחרים החיה, דכתיב (דברים לב, לט): אני אמית ואחיה. מי שאומר את החמורה הוא אומר את הקלה, אני אמית ואחיה, הרי חמורה וכל שכן (דברים לב, לט): מחצתי ואני ארפא, שהיא קלה ממנה, אלא שאני מעמיד אותם במומיהון, שלא יהו אמרים אחרים המית ואחרים החיה, אני אמית ואחיה, מחצתי ואני חוזר ומרפאן.
(ג) דבר אחר, מחצתי ואני ארפא, רבי חנינא בשם רבי שמעון בן לקיש, ורבי יהושע דסכנין בשם רבי יוחנן, ורבי לוי בשם רבי יוחנן, הכיתי, אין כתיב כאן, אלא מחצתי, מחיצה שעשיתי בין העליונים לתחתונים, שהעליונים קימין והתחתונים מתים בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא אין מיתה כל עקר, שנאמר (ישעיה כה, ח): בלע המות לנצח. אמר רבי אבא אף אותה מחיצה אני חוזר ומרפא אותה, מחצתי, מחיצתי אני ארפא.
(ד) רבי אבא בר כהנא ואמרי לה בשם רבי אדא בר חוניא יהיה בעיניך דור שבא כדור שהלך, שלא תאמר אלו היה רבי עקיבא קים הייתי קורא לפניו, אלו היו רבי זירא ורבי יוחנן קימין הייתי שונה לפניהם, אלא דור שבא בימיך וחכם שבימיך כדור שהלך וחכמים הראשונים שהיו לפניך. אמר רבי יוחנן כתיב (שמואל א יב, ו): ה' אשר עשה את משה ואת אהרן וגו', וכתיב (שמואל א יב, ו): וישלח ה' את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל. ירבעל זה גדעון, בדן זה שמשון, יפתח כמשמעו. וכתיב (תהלים צט, ו): משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו, שקל הכתוב שלשה קלי עולם עם שלשה גדולי עולם, ללמדך שבית דינו של ירבעל גדול וחשוב לפני הקדוש ברוך הוא כבית דינו של משה, ובית דינו של שמשון כבית דינו של אהרן, ובית דינו של יפתח כבית דינו של שמואל, ללמדך שכל מי שנתמנה פרנס על הצבור אפלו הוא קל שבקלים, הרי הוא כאביר שבאבירים הראשונים, שנאמר (דברים יז, יט): ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם וגו', אין לי אלא שופט שבדורך, שופט שאינו בדורך מנין, מה תלמוד לומר ואל השפט אשר יהיה בימים ההם, מלמד שהשופט שבדורך הרי הוא בזמנו כשופט שהיה בימים הראשונים, וכן הוא אומר (קהלת ז, י): אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה. אמר רבי שמעון בן לקיש אין לך לשמע אלא שופט שבדורך, כתיב (במדבר לו, א): ויקרבו ראשי האבות למשפחות בני גלעד בן מכיר בן מנשה וגו', אמר רבי יודן האבות אבות, אלא אלו נכנסין לארכי ואלו נשמטין מן הארכי לפיכך פגמן הכתוב. אמר רבי ברכיה כתיב (דברי הימים א יב, כח): ויהוידע הנגיד לאהרן, וכי יהוידע היה נגיד לאהרן, אלא אלו היה אהרן קים בדורו של יהוידע, יהוידע היה גדול ממנו בשעתו. אמר רבי סימאי כתיב (דברי הימים א ו, לד): ואהרן ובניו מקטירים על מזבח העולה וגו', וכי אהרן ובניו קימים, והלא צדוק ובניו היו, אלא ללמדך שאלו היה אהרן ובניו קימים, צדוק היה גדול מהם בשעתו. רבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמן מייתי לה מהכא (נחמיה ח, יז): ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד, פגם הכתוב בכבודו של צדיק בקבר בשביל פלוני בשעתו. ורבנן מייתי לה מן הכא (עזרא ז, ה): בן אבישוע בן פנחס בן אלעזר וגו' הוא עזרא עלה מבבל, אלא אלו היה אהרן קים היה עזרא גדול ממנו בשעתו.
(ה) והארץ לעולם עמדת, אמר רבי יהושע בן קרחה לא היה צריך קרא למימר אלא והארץ הולכת, והארץ באה, והדור לעולם הוא עומד, וכי מי נברא בשביל מי, ארץ נברא בשביל דור או דור נברא בשביל הארץ, לא ארץ בשביל דור. אלא, דור על ידי שאינו עומד בתפקידיו של הקדוש ברוך הוא, לפיכך הוא בולה, והארץ על ידי שהיא עומדת בתפקידיו של הקדוש ברוך הוא, לפיכך אינה בולה. אמר רבי שמעון בן יוחאי, כתיב (ישעיה סה, כב): כי כימי העץ ימי עמי, ואין עץ אלא תורה, שנאמר (משלי ג, יח): עץ חיים היא למחזיקים בה, וכי מי נברא בשביל מי, התורה בשביל ישראל, או ישראל בשביל תורה, לא תורה בשביל ישראל, אלא תורה שנבראת בשביל ישראל הרי היא קימת לעולמי עולמים, ישראל שנבראו בזכותה, על אחת כמה וכמה. אמר רבי יצחק מלכות נכנסת, ומלכות יוצאת, וישראל עומד לעולם, הוי: והארץ לעולם עמדת. רבי שמואל בשם רבי פלטיא דנוה מייתי ליה מן הדין קרייא (שופטים יח, ל): ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ, וכי ארץ גולה או מטלטלת, אלא אלו ישראל שנקראו ארץ, שנאמר (מלאכי ג, יב): ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ, אתם תקראו ארץ חפץ. אמר רבי ברכיה בשם רבי שמעון בן לקיש, כל מה שברא הקדוש ברוך הוא באדם ברא בארץ לדגמא לו, אדם יש לו ראש והארץ יש לה ראש, שנאמר (משלי ח, כו): וראש עפרות תבל. אדם יש לו עינים והארץ יש לה עינים, שנאמר (שמות י, ה): וכסה את עין הארץ. אדם יש לו אזנים והארץ יש לה אזנים, שנאמר (ישעיה א, ב): והאזיני ארץ. אדם יש לו פה והארץ יש לה פה, שנאמר (במדבר טז, לב): ותפתח הארץ את פיה. אדם אוכל והארץ אוכלת, שנאמר (במדבר יג, לב): ארץ אכלת יושביה. אדם שותה והארץ שותה, שנאמר (דברים יא, יא): למטר השמים תשתה מים. אדם מקיא והארץ מקיאה, שנאמר (ויקרא יח, כח): ולא תקיא הארץ וגו'. אדם יש לו ידים והארץ יש לה ידים, שנאמר (בראשית לד, כא): והארץ הנה רחבת ידים. אדם יש לו ירכים והארץ יש לה ירכים, שנאמר (ירמיה לא, ז): וקבצתים מירכתי ארץ. אדם יש לו טבור והארץ יש לה טבור, שנאמר (יחזקאל לח, יב): ישבי על טבור הארץ. אדם יש לו ערוה והארץ יש לה ערוה, שנאמר (בראשית מב, ט): לראות את ערות הארץ באתם. אדם יש לו רגלים והארץ יש לה רגלים, שנאמר: והארץ לעולם עמדת. מה היא עומדת, מעמדת, רבי אחא ורבנן, רבי אחא אמר תפקידיה. רבנן אמרי מזונותיה. אמר רבי שמעון בן יוסי בן לקוניא, לפי שבעולם הזה אדם בונה בנין ואחר מבלה, נוטע נטיעה ואחר אוכל, אבל לעתיד לבוא לא יבנו ואחר ישב, לא יטעו ואחר יאכל, שנאמר (ישעיה סה, כב): כי כימי העץ ימי עמי ומעשה ידיהם יבלו בחירי.
(א) וזרח השמש, רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר, וכי אין אנו יודעין שזרח השמש ובא השמש, אלא מה הוא כן, עד שלא ישקע שמשו של צדיק זה, הוא מזריח שמשו של צדיק אחר, יום שמת רבי עקיבא נולד רבי, וקראו עליו פסוק זה: וזרח השמש ובא השמש. יום שמת רב אדא בר אהבה נולד רב המנונא בריה, וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש. יום שמת רב המנונא נולד רבי אבין בריה, וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש. יום שמת רבי אבין נולד אבא הושעיא איש טריא, וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש. עד שלא השקיע שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה, הדא הוא דכתיב (בראשית כב, כג): ובתואל ילד את רבקה, ואחר כך ותמת שרה בקרית ארבע, וכתיב (בראשית כד, סז): ויבאה יצחק האהלה שרה אמו. עד שלא השקיע שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע. עד שלא השקיע שמשו של יהושע הזריח שמשו של עתניאל, והוא יעבץ, וכן כלם, בכל דור ודור, הוי: וזרח השמש ובא השמש.
(ב) תני בשם רבי נתן, גלגל חמה יש לו נרתק, הדא הוא דכתיב (תהלים יט, ה): לשמש שם אהל בהם, וברכה של מים לפניו, ובשעה שהוא רוצה לצאת הוא משולהבת, והקדוש ברוך הוא מתיש כחו במים כדי שלא ישרף את העולם, אבל לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מערטלו ומהשתקו ומנרתקו, ומלהט אותו ברשעים, שנאמר (מלאכי ג, יט): כי הנה היום בא בער כתנור וגו'. רבי ינאי ורבי ישמעאל, תרויהון אמרין אין גיהנם לעתיד לבוא אלא שמש היא יוצאה, צדיקים נהנין ממנה, מנין, שנאמר (מלאכי ג, יט): וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ורשעים נדונין בה, שנאמר (מלאכי ג, יט): ולהט אתם היום הבא.
(א) הולך אל דרום וסובב אל צפון, הולך אל דרום, ביום, וסובב אל צפון, בלילה, סובב סבב הולך הרוח ועל סביבתיו שב הרוח, אלו פני מזרח ומערב. ועל סביבתיו שב הרוח, אמר רבי יהושע בן חנניה, הרוח הזה בשעה שהוא יוצא בעולם הקדוש ברוך הוא מחשלו בהרים ומשברו בגבעות ואומר לו תן דעתך שלא תזיק לבריותי, ומה טעם (ישעיה נז, טז): כי רוח מלפני יעטוף, משלהי ליה היך, כמה דאת אמר (יונה ב, ח): בהתעטף עלי נפשי, כל כך למה, בשביל, ונשמות אני עשיתי. אמר רבי הונא בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל, ובקשה הרוח להחריב את העולם כלו על יושביו, אחת בימי איוב, ואחת בימי אליהו, ואחת בימי יונה. אחת בימי איוב, שנאמר (איוב א, יט): והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר. ואחת בימי אליהו, שנאמר (מלכים א יט, יא): והנה ה' עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים. ואחת בימי יונה, שנאמר (יונה א, ד): וה' הטיל רוח גדולה אל הים, אמר רבי יהודה בר שלום, אותו הרוח שהיה בימי איוב לא היה בעולם אלא בשביל אותו הבית בלבד, ואותו של יונה לא היה בעולם אלא בשביל אותה ספינה בלבד, ואין לך קוזמיקון אלא אותו של אליהו, שנאמר (מלכים א יט, יא): ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה', וגו'. רבי חיא בר תנחום ואמרי לה בשם רבי יוחנן, לעולם אין מלך המשיח בא עד שיעמדו כל הנשמות שעלו במחשבה להבראות, ואלו הן הנשמות האמורות בספרו של אדם הראשון, שנאמר (בראשית ה, א): זה ספר תולדת אדם.
(א) כל הנחלים הלכים אל הים, ומהיכן הארץ שותה, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר מימי אוקינוס היא שותה, דכתיב (בראשית ב, ו): ואד יעלה מן הארץ והשקה, אמר לו רבי יהושע מימי אוקינוס לא מים מלוחין הן, אמר לו מתמתקין הן בעבים, דכתיב (איוב לו, כח): אשר יזלו שחקים, איכן הם נעשים נוזלים בשחקים. ורבי יהושע אומר ממים העליונים היא שותה, דכתיב (דברים יא, יא): למטר השמים תשתה מים, והעננים מתגברין מן הארץ עד לשמים ומקבלין אותן כמפי הנוד, דכתיב (איוב לו, כז): יזקו מטר לאדו, וחושרין אותה ככברה, ואין טפה נוגעת בחברתה, דכתיב (תהלים יח, יב): חשכת מים עבי שחקים, ולמה קורא אותן שחקים, שהם שוחקין את המים. רבי אבא בר כהנא אמר כהדין מסוסא. רבי שמואל בר נחמן אמר כדקין הללו של בהמה, דאמר רבי יהושע קשה יום ירידת גשמים שהיא שקולה כנגד כל מעשה בראשית, ומה טעם (איוב ט, י): עושה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר. במה (איוב ה, י): הנתן מטר על פני ארץ וגו'.
(ב) כיצד הארץ שותה, רבי יהודה ורבי סימון ורבנן, רבי יהודה אומר כהדין נילוס דמשקה וחוזר ומשקה. רבי סימון אמר כמין תבה, כהדין קבריאל דמרבי וקבר. ורבנן אמרי כמין תווהא [נהר הוא בבבל ושמו תווהא], ולמה הוא קורא אותו תוואה, שהוא חוזר ומשקה אחת לארבעים שנה, ממנו היתה הארץ שותה מתחלה, שנאמר (בראשית ב, ו): ואד יעלה מן הארץ. וחזר בו הקדוש ברוך הוא, שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלה. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי חנינא דצפורי, ואית דאמרי רבי חנין דצפורי בשם רבי שמואל בר נחמן, בשביל ארבעה דברים חזר בו הקדוש ברוך הוא שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלן, בשביל בעלי זרוע, ובשביל להדיח טללים רעים, ושיהא הגבוה שותה כנמוך, ושיהו הכל נושאין עיניהם לשמים, שנאמר (איוב ה, יא): לשום שפלים למרום וגו'.
(ג) דבר אחר, כל הנחלים הולכים אל הים, זה אוקינוס. והים איננו מלא, זה אוקינוס, שאינו מתמלא לעולם. מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו פורשין בים הגדול, נכנסה הספינה למקום שהמים לא היו מהלכין, אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע לא באנו לכאן אלא לנסיון, מלאו משם חבית מלא מים, מכיון דאתון לרומי, אמר לון אדריאנוס, מי אוקינוס מה הן, אמרין ליה מים בולעים הן למים. ואמר לון אפשר כל הנחלים שם ואינן מתמלאין. אמרין ליה בולעין הן לכל מים שבעולם. אמר לון איני מאמין לכם עד דתחמון לי לכאן, נסבון המים שלקחו ממי אוקינוס ומלון לוקניתא מים, והוון יהבין בגויה מים והן בולעין להון. על דעתיה דרבי אליעזר משם הם שואבין, ועל דעתיה דרבי יהושע לשם הם שבים ללכת.
(ד) דבר אחר, כל הנחלים הלכים אל הים, כל חכמתו של אדם אינה אלא בלב. והים איננו מלא, והלב אינו מתמלא לעולם. תאמר שמשעה שאדם מוציא חכמתו מלבו שוב אינה חוזרת עליו לעולם, תלמוד לומר, שם הם שבים ללכת.
(ה) דבר אחר, כל הנחלים, כל התורה שאדם לומד אינה אלא בלב, והים איננו מלא, והלב איננו מלא, לא הנפש שבעה לעולם, שנאמר (קהלת ו, ז): וגם הנפש לא תמלא. תאמר שמשעה שאדם מוציא את תלמודו לאחר שוב אינה חוזרת עליו, תלמוד לומר, שם הם שבים ללכת, דכתיב (דברים ו, ו): והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. מטרונא אחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא, אמרה ליה מהו דין שנאמר (דניאל ב, כא): יהב חכמתא לחכימין, לא הוה צריך קרא למימר אלא יהב חכמתא ללא חכימין ומנדעא ללא ידעי בינה. אמר לה משל, אם יבואו אצלך שני בני אדם ללוות ממך ממון, אחד מהן עשיר ואחד מהן עני, לאיזה מהן את מלוה לעשיר או לעני, אמרה לו לעשיר. אמר לה, ולמה, אמרה לו שאם אבד העשיר ממוני יש לו מהיכן יפרע, אבל אם אבד העני ממוני מאין יפרע לי. אמר לה ולא ישמעו אזניך מה שאת מוציאה מפיך, אלו נתן הקדוש ברוך הוא חכמה לטפשים היו יושבים והוגין בה בבתי כסאות ובבתי תיאטריאות ובבתי מרחצאות. אלא נתן הקדוש ברוך הוא חכמה לחכימין והם יושבין והוגין בה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, הוי יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה.
(ו) דבר אחר, כל הנחלים הלכים אל הים, כל הגרים אינן נכנסין אלא בישראל, והים איננו מלא, וישראל ממנינן אינן חסרין לעולם. שנאמר (במדבר כג, י): מי מנה עפר יעקב, שמא תאמר שכל מי שאיננו מתגיר בעולם הזה מתגיר בעולם הבא, תלמוד לומר (ישעיה נד, טו): הן גור יגור, מכאן ואילך אפס מאותי, הפסק מאתי, מאן גבי, מי גר אתך בעולם הזה, עליך יפול לעולם הבא. אמר רבי יוחנן ולא עוד אלא במקום שהוא מתגיר משם הוא נוטל חלקו, שנאמר (יחזקאל מז, כג): והיה בשבט אשר גר הגר וגו'.
(ז) דבר אחר, כל הנחלים הלכים אל הים, כל המתים אינן נכנסין אלא לשאול, והשאול אינו מתמלא לעולם, שנאמר (משלי כז, כ): שאול ואבדון לא תשבענה וגו'. תאמר משהם מתים בעולם הזה שוב אינם חיים לעולם הבא, תלמוד לומר אל מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת, למקום שהמתים מתכנסין לעולם הבא, שם הם שבים ועתידים לומר שירה לימות המשיח, מאי טעמא (ישעיה כד, טז): מכנף הארץ זמרת שמענו. ואומר (ישעיה כו, יט): יחיו מתיך נבלתי יקומון.
(ח) דבר אחר, כל הנחלים הלכים אל הים, כל ישראל אינם מתכנסין אלא לירושלים ועולים בפעמי רגלים בכל שנה ושנה. והים איננו מלא, וירושלים אינה מתמלאת לעולם, דתנינן עומדין צפופים ומשתחוים רוחים. רבי שמואל בר חובה בשם רבי אחא אמר ארבע אמות רוח בין כל אחד ואחד, ואמה מכל צד כדי שלא יהא שומע תפלתו של חברו ויטעה. אל מקום שהנחלים הלכים, למקום שישראל מתכנסין בעולם הזה, שם הם מתכנסין לעולם הבא לעתיד לבוא, שנאמר (ישעיה כז, יג): והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים.
(ט) דבר אחר, כל הנחלים הלכים אל הים, כל הממון אינו עולה אלא למלכות אדום, ומלכות אדום אינה מתמלאת לעולם, דאמר רבי לוי כתיב (משלי כז, כ): ועיני האדם לא תשבענה, ועיני אדום לא תשבענה. תאמר משהממון נכנס באדום שוב אינו חוזר לבעליו, תלמוד לומר: אל מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת, למקום שהממון מתכנס למלכות אדום בעולם הזה, משם הוא מתפזר לימות המשיח, דכתיב (ישעיה כג, יח): והיה סחרה ואתננה קדש לה' וגו'. רבי ישמעאל ברבי יוסי בעא קמיה רבי, אמר ליה מהו דין דכתיב (ישעיה כג, יח): כי לישבים לפני ה' יהיה סחרה. אמר לו כגון את וחבריך ושני עטופי סדינים כיוצא בך, שאין אתם חשובים בעצמכם כלום. אמר רבי ירמיה בן אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא לחדש מאור פניהם של צדיקים לעתיד לבוא, הא כמה דאת אמר (שופטים ה, לא): ואהביו כצאת השמש בגברתו, כשם שהוא מחדש פניהם, כך הוא מחדש לבושיהם, יומא דין סימיסריקון, מחר אולוסריקון. אמר ליה מהו דין דכתיב (ישעיה כג, יח): לאכל לשבעה ולמכסה עתיק, אמר ליה יומא דין ארסקינון ולמחר אולוסריקון.
(א) כל הדברים יגעים לא יוכל וגו', דברי הבטלה מיגעין את האדם, קורא היום, כבש שמה. סלע כעופרת, מעוט חתיכות. מתפללות בטור מסכן, חתוכין שרויין חתוכין. שור משפט בטור מסכן, תרדין בחרדל. רבי יונתן נשר שעריה אזל להדה מגדלה דצבעיה מיתאסייא, הוה תמן חד ספר, אמר, בשביל שערך באתה לכאן לרפאתו, אמר ליה שיטפו מאלל, והא סבית שיש בה סעל לרפאתו, ואני העתקתי לכאן להחיש מחיה, קם ורבע ליה על רגליו, אמר ליה כאן בריש מישתעי קמיה דרב באורתא.
(ב) דבר אחר, כל הדברים יגעים, דברי אמנות מיגעין. רבי אלעזר בשם רבי חנינא בריה דרבי אבהו הוה אמר הדין עובדא הוה באתתא שהוליכה את בנה אצל הנחתום בקיסרין, אמרה ליה אליף ית בני אמנות, אמר לה ישב אצלי חמש שנים ואני מלמדו חמש מאות מינין בחטה, ישב אצלו חמש שנים ולמדו חמש מאות מינין בחטה. ואמר לה ישב אצלי חמש שנים אחרות ואני מלמדו אלף מינין בחטה. וכמה מינין אית בחטה, רבנן אמרי בחטי מנית חטין דמנין. רבי אחא אמר חמש מאות מינין בחטה מנין מנית. רבי חנינא ורבי יונתן תרויהון יתבון וחשבון וקומון על שתין. ועוד רבי אלעזר בשם רבי יוסי אמר עובדא הוה בהדא איתתא בקיסרין שהוליכה את בנה אצל חד פרכוניס, אמרה ליה למד את בני אמנות, אמר לה ישב אצלי ארבע שנים ואני מלמדו מאה מינין בביצה, וישב אצלו ארבע שנים ולמדו מאה מינין בביצה, אמר לה ישב עמי ארבע שנים אחרות ואני מלמדו מאה מינין אחרים בביצה, שמע רבי ואמר לא ראינו טובה מימינו.
(ג) דבר אחר, כל הדברים יגעים, דברי מינות מיגעין את האדם, מעשה ברבי אליעזר שנתפס לשום מינות, נטלו אותו הגמון והעלו על הבימה לדון אותו, אמר לו, רבי, אדם גדול כמותך יעסק בדברים בטלים הללו. אמר לו, נאמן עלי הדין. והוא סבר שבשבילו אמר, והוא לא אמר אלא לשום שמים. אמר לו מאחר שהאמנתני עליך, אף אני הייתי סבור ואומר אפשר שישיבות הללו טועות הן בדברים בטלים הללו דימוס פטור אתה. אחר שנפטר רבי אליעזר מן הבימה היה מצטער על שנתפס על דברי מינות, נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו ולא קבל, נכנס רבי עקיבא אצלו, אמר ליה רבי שמא אחד מן המינין אמר לפניך דבר וערב לפניך, אמר לו הן, השמים, הזכרתני פעם אחת הייתי עולה באיסטרטא של צפורי ובא אלי אדם אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו ואמר לי דבר אחד משום פלוני והנאני הדבר, ואותו הדבר היה, כתוב בתורתכם (דברים כג, יט): לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב, מה הן, אמרתי לו אסורין, אמר לי לקרבן אסורים לאבדן מתר. אמרתי לו ואם כן מה יעשה בהם, אמר לי יעשה בהן בתי מרחצאות ובתי כסאות, אמרתי לו יפה אמרת, ונתעלמה ממני הלכה לשעה. כיון שראה שהודיתי לדבריו אמר לי: כך אמר פלוני, מצואה באו ולצואה יצאו, שנאמר (מיכה א, ז): כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו, יעשו כרסוון לרבים, והנאני, ועל אותו הדבר נתפשתי לשם מינות, ולא עוד אלא שעברתי על מה שכתוב בתורה (משלי ה, ח): הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה. הרחק מעליה דרכך, זו המינות. ואל תקרב אל פתח ביתה, זו זנות. למה (משלי ז, כו): כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה. עד כמה, אמר רבי חסדא עד ארבע אמות. מכאן היה מת רבי אלעזר בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל, שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו בשום פלוני ולא הניחו רבי ישמעאל, אמר אין אתה רשאי בן דמא. אמר לו הנח לי ואני אביא לך ראיה מן התורה שהוא מתר, ולא הספיק להביא לו ראיה עד שמת, ושמח רבי ישמעאל ואמר אשריך בן דמא שיצתה נשמתך בטהרה ולא פרצת גדרן של חכמים, שכל מי שפורץ גדרן של חכמים סוף שהפרעניות באות עליו, שנאמר (קהלת י, ח): ופרץ גדר ישכנו נחש. ולא נשוך היה, אלא שלא ישכנו נחש לעתיד לבוא. ומה הוה ליה ביה, (ויקרא יח, ה): אשר יעשה אתם האדם וחי בהם, ולא שימות בהם.
(ד) מעשה באשה אחת שבאת אצל רבי אליעזר להתגיר, אמרה לו רבי קרבני, אמר לה פרטי את מעשיך, אמרה בני הקטן מבני הגדול, נזף בה. הלכה אצל רבי יהושע, וקבלה. אמרו לו תלמידיו רבי אליעזר מרחק ואתה מקרב, אמר להם כיון שנתנה דעתה להתגיר אינה חיה לעולם, דכתיב (משלי ב, יט): כל באיה לא ישובון, ואם שבו לא ישיגו ארחות חיים. חנינא בן אחי רבי יהושע אזל להדה כפר נחום, ועבדון ליה מינאי מלה ועלון יתיב רכיב חמרא בשבתא, אזל לגביה יהושע חביביה ויהב עלוי משח ואיתסי. אמר ליה כיון דאיתער בך חמרא דההוא רשיעא לית את יכיל שרי בארעא דישראל, נחת ליה מן תמן לבבל ודמך תמן בשלמיה. רבי יונתן ערק חד מן תלמידוי לגביהון, אזל ואשכחיה עבד בן אפטוניות, שלחון מיניא בתריה כך אמרין ליה, ולא כך כתיב (משלי א, יד): גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו, והוה פרח ואינון פרחין בתריה. אמרין ליה רבי איתא גמול חסדא להדא כלתא, הלך ומצאן עסוקים בריבה אחת, אמר לון כן ארחיהון דיהודאי עבדין, אמרין ליה ולא כן כתיב בתורה: גורלך תפיל בתוכנו כיס וגו', והוה פרח ואינון פרחין בתריה עד דמטא לתרע וטרד באפיהון, אמרון רבי יונתן אזיל גלוג לאמך דלא הפכת ולא איסתכלת בן, דאלו הפכת ואיסתכלת בן יותר מן מה דהוינן פרחין בתרך הוית פריח בתרן. רבי יהודה בן נקוסה היו המינין מתעסקין עמו, היו שואלים אותו ומשיב שואלין אותו ומשיב, אמר לון על מגן אתון מגיבין, אתון נעביד בינינן דכל בר נש דנצח חבריה יהא פצע מוחיה דחבריה בקורנס, והוא נצח לון ופצע מוחיהון עד דאיתמלאון פיצעין פיצעין, וכיון דאתא אמרין ליה תלמידוי רבי סיעוך מן השמים ונצחת, אמר לון ועל מגן, לכו והתפללו על אותו האיש ועל אותה החמת שהיתה מלאה אבנים טובות ומרגליות, אבל עכשו מלאה פחמין.
(ה) דבר אחר, כל הדברים יגעים, אפלו דברי תורה מיגעין את האדם, בתחלה אדם נכנס ללמד תורה והן מטהרין לו את הטמא ומטמאין את הטהור, והוא אינו יודע שכל מה שהן מתישין בהן כחו סוף שהוא מוציא קלות וחמורות, וגזרות שוות, וטמאה וטהרה, ואסור והתר.
(ו) לא תשבע עין וגו', אמר רבי שמואל בר נחמן כל טובות וברכות ונחמות שראו הנביאים בעולם הזה, לא לחנם ראו, אלא על ידי שהיו הוגין ועושין מצוות וצדקות. ואם תאמר שראו, כבר נאמר (ישעיה סד, ג): עין לא ראתה אלהים זולתך וגו'. ואם תאמר שלא ראו, כבר ראו מקצת, שנאמר (עמוס ג, ז): כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, כיצד ראו, רבי ברכיה אמר כמבין סדקו של פתח. רבי לוי אמר, ראו, ומתן שכרן לא ראו. אמר רבי שמעון בן חלפתא כל טובות וברכות ונחמות שראו הנביאים בעולם הזה, לבעלי תשובה ראו, אבל מי שלא טעם חטא מימיו עין לא ראתה וגו'.
(א) מה שהיה הוא שיהיה, רבנן אמרי לעתיד לבוא הדורות מתכנסין לפני הקדוש ברוך הוא ואומרים לפניו רבונו של עולם מי יאמר לפניך שירה תחלה, ואומר להם לשעבר לא אמרו שירה לפני אלא דורו של משה, ועכשיו לא יאמר שירה לפני אלא הוא, מאי טעמא, שנאמר (ישעיה מב, י): שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ יורדי הים ומלאו וגו', מעשה ושלחה מלכות אצל רבותינו ואמרה להם שלחו לנו קסלופנוס אחד משלכם, אמרו כמה קסלופנוס יש להם והם מבקשין ממנו קסלופנוס אחד. כמה מקוות פנסין יש להם, כמה אבנים טובות ומרגליות יש להם, כמדמין אנו שאין מבקשין ממנו אלא מאיר פנים בהלכה, שלחו להם את רבי מאיר, והיו שואלין אותו והוא משיב, שואלין אותו והוא משיב, ובסוף שאלו אותו למה נקרא שמו חזיר, אמר להם שהוא עתיד להחזיר את המלכות לבעליה. ועוד ישב רבי מאיר ודרש עתיד זאב להיות גזוז מילתן, והכלב גלבטינון, אמרו לו דיך רבי מאיר, ואין כל חדש תחת השמש. רבנן אמרין לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מוציא כרוז ומכריז ואומר כל מי שלא אכל בשר חזיר מימיו יבוא ויטל שכרו, והרבה מאמות העולם שלא אכלו בשר חזיר מימיהם והם באים לטל שכרן, באותה שעה הקדוש ברוך הוא אומר נשתכרו אלו שני עולמות, לא דין שאכלו עולמן אלא הם מבקשין לאכל עולמן של בני עוד, באותה שעה הקדוש ברוך הוא מוציא כרוז פעם שניה ומכריז ואומר כל מי שלא אכל בשר נבלות וטרפות, שקצים ורמשים, אם לא אכל משלו אכל משל חברו, הוי למה נקרא שמו חזיר שעתיד להחזיר הגדלה והמלכות לבעליה. עורות תחשים מה הן, רבי יהודה אומר אלטינון. רבי נחמיה אומר גלטינון. רבי יוחנן אומר מין חיה גדולה הראה הקדוש ברוך הוא למשה ועשה הימנה צרך המשכן וגנזה. רבי אבין אמר קרש היה שמה. תני רבי הושעיה קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר (תהלים סט, לב): ותיטב לה' משור פר מקרן מפריס וגו', מקרין תרתי שמע מנה. אמר רבי חנינא בר יצחק מקרן כתיב. רבי ברכיה אמר בשם רבי יצחק, כגואל ראשון כך גואל אחרון, מה גואל ראשון נאמר (שמות ד, כ): ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכבם על החמר, כך גואל אחרון, שנאמר (זכריה ט, ט): עני ורכב על החמור. מה גואל הראשון הוריד את המן, שנאמר (שמות טז, ד): הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, אף גואל אחרון יוריד את המן, שנאמר (תהלים עב, טז): יהי פסת בר בארץ. מה גואל ראשון העלה את הבאר, אף גואל אחרון יעלה את המים, שנאמר (יואל ד, יח): ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים.
(א) יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא, כתיב (דברים ט, י): ויתן ה' אלי את שני לוחת האבנים כתבים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים, אמר רבי יהושע בן לוי, עליהם, ועליהם, כל, ככל, דברים, הדברים, המצוה, כל המצוה, ללמדך שמקרא ומשנה הלכות תוספתות והגדות ומה שתלמיד ותיק עתיד להורות, כבר היה ונתן הלכה למשה מסיני, מנין, ממה שכתוב יש דבר שיאמר ראה זה דבר חדש הוא, והרי חברו מוכיח עליו כבר היה לעולם. רבי ברכיה בשם רבי חלבו, לאחד שהיתה סלע צרורה בכנפיו ונפלה ממנו, לתן גדולה ממנה אין המקום מחזיק, לתן קטנה ממנה אינה מתמלאה, לתן כיוצא בה המקום מתמלא. כך, שמעת תורה מפי תלמיד חכם יהי בעיניך כאלו שמעוה אזניך מהר סיני, הוא שהנביא מקנתרן ואומר להם (ישעיה מח, טז): קרבו אלי שמעו זאת לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני, אמרי ליה למה לא אמרת לן, אמר להם שלא נבראו בי קינים, ועכשיו שנבראו בי קינים (ישעיה מח, טז): ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו.
(א) אין זכרון לראשנים, אמר רבי אחא: אין זכרון לראשנים, זה דור המבול. וגם לאחרנים, אלו הסדומיים. ועל מי נאמר: עם שיהיו לאחרנה, אלו ישראל, שנאמר (במדבר ב, לא): לאחרנה יסעו לדגליהם. רבי יודן בשם רבי שמעון בן שקפא אמר: אין זכרון לראשנים, אלו המצריים. וגם לאחרנים, אלו העמלקים. ועל מי נאמר למחות את זכר עמלק, לישראל, שנאמר (דברים כה, יט): תמחה את זכר עמלק. כמה נסים נעשו לישראל משיצאו ממצרים ועד שלא יצאו ישראל ממצרים, עליהם הוא אומר: אין זכרון לראשנים וגם לאחרנים שיהיו, ולמי אני נותן זכרון לנסים של עולם הבא, דכתיב (ירמיה כג, ז): ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, אלא כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל וגו' מכל הארצות וגו', כמה נביאים עמדו להם לישראל ולא נתפרשו שמותן, אבל לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא בא ומביאן עמו, היינו דכתיב (זכריה יד, ה): ובא ה' אלהי כל קדשים עמך. אמר רבי זירא כמה חסידים ובני תורה היו ראויין למנות, כגון יהודה בר רבי חזקיה, עליהם הוא אומר: וגם לאחרנים, אבל לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא עתיד להמנות לו חבורה של צדיקים משלו ומושיבן אצלו בישיבה גדולה, שנאמר (ישעיה כד, כג): וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו' ונגד זקניו כבוד, ונגד מלאכיו, ונגד גדודיו, ונגד כהניו, לא נאמר, אלא: ונגד זקניו כבוד, אמר רבי אבין בשם רבי שמעון בן יוחאי, עתיד הקדוש ברוך הוא לישב כבגרן וצדיקים יושבין לפניו, כההוא דכתיב ביהושפט, שנאמר (דברי הימים ב יח, ט): ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה וגו' יושבין בגרן וגו', וכי בגרן היו יושבין, אלא כדתנן סנהדרין עשויה כחצי גרן עגלה, כדי שיהו רואין זה את זה. ואמר שלמה אנא חמיתיה מצמצם ביניהם, הדא הוא דכתיב (משלי לא, כג): נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ. רבי ברכיה ורבי חלבו ועולא ביראה ורבי ביבי ורבי אלעזר בשם רבי חנינא אומר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות ראש מחולה לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר (תהלים מח, יד): שיתו לבכם לחילה, לחולה כתיב, לחולה שהן חלין לפניו כעלמות, ומראין עליו באצבע, ואומר (תהלים מח, יד): כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות, עלמות, בזריזות. עלמות כאילין עולמתא, היך מה דאת אמר (תהלים סח, כו): עלמות תופפות, עלמות, תרגם עקילס: ענתה נסיע. עלמות, בשני עולמות, ינהגנו בעולם הזה וינהגנו בעולם הבא.
(א) אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים, אמר רבי שמואל בר רב יצחק, זה היה ראוי להכתב ולהיות תחלת הספר, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מקדם ומאחר בתורה. ודכוותיה תני רבי ישמעאל (שמות טו, ט): אמר אויב ארדף אשיג, זה היה ראוי להיות תחלת השירה, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מקדם ומאחר בתורה. ודכוותיה (ויקרא ט, א): ויהי ביום השמיני, זה היה ראוי להיות תחלת הספר, ולמה נכתב כאן אלא שאין מקדם ומאחר בתורה. ודכוותיה (דברים כט, ט): אתם נצבים היום, זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מקדם ומאחר בתורה. ודכוותיה (יהושע ג, ז): ויאמר ה' אל יהושע היום הזה אחל גדלך, זה היה ראוי להכתב תחלת הספר, אלא שאין מקדם ומאחר בתורה. ודכוותיה (שופטים ה, ג): שמעו מלכים האזינו רזנים, זה היה ראוי להיות ראש לשירה אלא שאין מקדם ומאחר בתורה. ודכוותיה (ישעיה ו, א): בשנת מות המלך עזיהו, זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מקדם ומאחר בתורה. ודכוותיה (ירמיה ב, ב): הלך וקראת באזני ירושלים, זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מקדם ומאחר בתורה. ודכוותיה (יחזקאל יז, ב): ויאמר אלי בן אדם חוד חידה, זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מקדם ומאחר בתורה. ודכוותיה (תהלים עג, כב): ואני בער ולא אדע בהמות וגו', זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מקדם ומאחר בתורה. ודכוותיה: אני קהלת הייתי מלך על ישראל, זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מקדם ומאחר בתורה. אני קהלת הייתי מלך על ישראל, הוינא כד הוינא וכדו לית אנא מידי. רבי חנינא בר יצחק אמר כד הוינא הוינא, וכדו לית אנא שוי מידי. שלשה עולמות ראה בימיו ובחייו, רבי יודן ורבי אוניה, רבי יודן אמר מלך והדיוט ומלך, חכם טפש וחכם, עשיר עני ועשיר. מאי טעמא (קהלת ז, טו): את הכל ראיתי בימי הבלי, לית בר נש מתניהו אנוקי דידיה אלא בשעת רווחיה, כשיחזר לעותריה. ורבי אוניה אמר הדיוט מלך והדיוט, טפש וחכם וטפש, עני עשיר ועני. ומה טעם אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים.
(א) ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה. מהו ולתור בחכמה, תור לחכמה, לעשות תאר לחכמה, האיך מה דאת אמר (במדבר יג, ב): שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען, מאן דקרא טבאות יתיב לגביה, דתני טבאות יתיב לגביה. דבר אחר, לדרוש ולתור, לתור ולהותיר. הדין פוייטנא כד הוה עביד אלפביתין, זמנין חשל לה וזמנין מחסר לה, אבל שלמה כד הוה עביד אלפביתין הוה מותר לה חמש אתואן, הדא הוא דכתיב (מלכים א ה, יב): ויהי שירו חמשה ואלף, ויהי שיורו של משל חמשה ואלף. ולא בדברי תורה בלבד היה שלמה תיר, אלא על כל אשר נעשה תחת השמים, כגון היאך ממתיקין את החרדל וממתיקין את התורמוסין, והיאך שותין את החמין, יין ומים ופלפלין בשליש. הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו, רבי בון אומר זו שפוטו של ממון. אמר רבי יודן בשם רבי איבו אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו, אלא אן אית ליה מאה בעי למעבד יתהון תרתין מאוון, ואן אית ליה תרתי מאוון בעי למעבד יתהון ארבעה מאה. לענות בו, רבי פנחס בשם רבי יוחנן לפי שהוא בענין עבודת כוכבים, וגלוי עריות, ושפיכות דמים, אין לך קשה מכלם אלא גזל. רבי יהודה בשם רבי לוי זכה אדם ועשה מממונו מצוה, התפלל ונענה בו, היאך מה דאת אמר (בראשית ל, לג): וענתה בי צדקתי וגו', אם לאו הוא עונה בו ומקטרגו, היאך מה דאת אמר (דברים יט, טז): לענות בו סרה, רבי יוחנן אמר זה שפוטו של גזל, דאמר רבי שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן משל לסאה מלאה עונות מי מקטרג בראש כלם זה גזל, דאמר רבי יודן בשם רבי יוחנן (עמוס ט, א): ובצעם בראש כלם כתיב. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן עשרים וארבעה חטאות סדר יחזקאל ומכלם לא חתם אלא בגזל, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כב, יג): והנה הכיתי כפי על בצעך אשר עשית וגו'. רבי חוניא פתר קריא בנביאים ובכתובים, שאלו זכו ישראל לא היו קורין אלא חמשה חמשי תורה חמשה ספרים בלבד, וכלום נתנו להם נביאים וכתובים אלא שיהיו יגעים בהן ובתורה ועושין מצוות וצדקות כדי לקבל עליהם שכר טוב. רבנן אמרין אף על פי כן לענות בו מקבלים עליהם שכר כחמשה ספרי תורה. רבי אבהו אמר זה שפוטה של תורה, שאדם למד תורה ושוכחה. רבנן דתמן בשם רבי יצחק דהכא ורבי טוביה בשם רבי יצחק, לטובתו אדם למד תורה ושוכח, שאלו היה אדם למד תורה ולא שוכחה, היה מתעסק בתורה שתים שלש שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו, ולא היה משגיח בה לעולם כל ימיו, אלא מתוך שאדם למד תורה ושוכחה, אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו מדברי תורה. ורבנן אמרי זה שפוטו של גזל, תדע שהוא כן, שהרי דורות הראשונים על ידי שהיו עסוקין ושטופין בגזל, היאך מה דאת אמר (איוב כד, ב): גבלות ישיגו עדר גזלו וירעו, ראה כי נמחו במים מן העולם, אבל שבט ראובן וגד שהרחיקו עצמן מן הגזל, לפיכך נתן להם הקדוש ברוך הוא נחלתם במקום שאין בו גזל, שנאמר (במדבר לב, א): והנה המקום מקום מקנה וגו'. וכן ממהיר ששה עשר מיל על ששה עשר מיל.
(א) ראיתי את כל המעשים שנעשו וגו'. אמר רבי אבא בר כהנא לזקן שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילין אחד תחלתו מישור וסופו קוצים וארזים וקנים, ואחד תחלתו קנים וארזים וקוצים וסופו מישור, והיה מזהיר לעוברין ולשבים ואומר זו תחלתו מישור וסופו ארזים וקוצים וקנים, וזה תחלתו קוצים וארזים וקנים וסופו מישור, אין הבריות צריכין להחזיק לו טובה שהוא מזהירן לטובתן שלא ליגען, כך אין הבריות צריכין להחזיק טובה לשלמה שהוא יושב על שערי החכמה ומזהירן לישראל, שבתי וראה תחת השמש, ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש וגו' חוץ מתשובה ומעשים טובים. ורבנן אמרי, לאיסטרולוגוס שהיה יושב על פתח הלמן, והיה מזהיר לכל העוברים והשבים ואומר להם פרגמטיא פלונית יוצאה במקום פלוני ופרגמטיא פלונית יוצאה במקום פלוני, אין הבריות צריכין להחזיק לו טובה, כך לשלמה שאמר: ראיתי את כל המעשים וגו', חוץ מתשובה ומעשים טובים.
(א) מעות לא יוכל לתקן, בעולם הזה מי שהוא מעות יכול להתקן, ומי שהוא בחסרון יכול להמנות, אבל לעתיד לבוא מי שהוא מעות אינו יכול להתקן, ומי שהוא בחסרון אינו יכול להמנות. יש מן הרשעים שהיו חברים זה לזה בעולם, אחד מהם הקדים ועשה תשובה בחייו קדם מיתתו, ואחד לא עשה תשובה קדם מיתתו, זכה זה שעשה בחייו ועמד בצד חבורה של צדיקים, וזה עומד בצד חבורה של רשעים והוא רואה את חברו ואומר שמא משוא פנים יש בעולם הזה, אוי לאותו האיש, הוא וזה היינו בעולם יחד, שהיינו כאחד וגנבנו כאחד וגזלנו כאחד ועשינו כל מעשים רעים שבעולם כאחד, מפני מה זה בצד חבורה של צדיקים ואותו האיש בצד חבורה של רשעים, ואומר לו שוטה שבעולם, מנול היית לאחר מיתתך ימים ושלשה ולארון לא הכניסוך ובחבלים גררוך לקבר (ישעיה יד, יא): תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה, וראה חברך בנוולך ונשבע לשוב מדרך רשעתו ועשה תשובה כצדיק, וגרמה לו תשובתו לטל לכאן חיים וכבוד וחלק עם צדיקים, כל כך למה, שהיתה ספיקא בידך לשוב, ואלו שבתה היה טוב לך. והוא אומר להם הניחו לי ואלך ואעשה תשובה, ומשיבין אותו ואומרים לו אי שוטה שבעולם, אין אתה יודע שהעולם הזה דומה לשבת ועולם שבאת ממנו דומה לערב שבת, אם אין אדם מתקן מערב שבת מה יאכל בשבת. ואין אתה יודע שהעולם שבאת ממנו דומה ליבשה, והעולם הזה דומה לים, ואם אין אדם מתקן לו ביבשה מה יאכל בים. ואין אתה יודע שהעולם הזה דומה למדבר, ועולם שבאת ממנו דומה לישוב, אם אין אדם מתקן לו מן הישוב מה יאכל במדבר. מיד חורק שניו ואוכל את בשרו, שנאמר (קהלת ד, ה): הכסיל חבק את ידיו ואכל את בשרו. והוא אומר הניחו לי ואראה בכבוד חברי, והן אומרין שוטה שבעולם מצוין אנו מפי הגבורה שלא יעמדו צדיקים בתוך רשעים ולא רשעים בתוך צדיקים, ולא טהורים בצד טמאים ולא טמאים בצד טהורים, ועל מה אנו מצוין על השער הזה, שנאמר (תהלים קיח, כ): זה השער לה' צדיקים יבאו בו. מיד קורע את בגדיו ותולש את שערו, שנאמר (תהלים קיב, י): רשע יראה וכעס.
(ב) דבר אחר, מעות לא יוכל לתקן. משנתעותו המים מששת ימי בראשית עוד לא נתקנו. וחסרון לא יוכל להמנות, משחסר הקדוש ברוך הוא שנת הלבנה משנת החמה אחד עשר יום, הרי כמה שנים וקצים וכמה עבורים ולא הגיעה שנת חמה ללבנה. דבר אחר, מעות לא יוכל לתקן, משנתעותו דור המבול במעשיהם הרעים, שוב לא נתקנו. וחסרון, משחסר הקדוש ברוך הוא שנותיהם, שנאמר (בראשית ו, ג): והיו ימיו מאה ועשרים שנה, עוד לא נמנו. דבר אחר, מעות לא יוכל לתקן, אם [אין] אדם מעות עצמו מדברי תורה יכול לתקן את עצמו, וחסרון לא יוכל להמנות, אם אין אדם מחסיר עצמו מדברי תורה יכול הוא עוד להמנות. משאדם מעות עצמו מדברי תורה, אינו יכול לתקן, ומשאדם מחסר עצמו מדברי תורה, אינו יכול להמנות. כי הא דרבי יהודה ורבי אלעזר הוו תניין כחדא, ונסב ליה רבי יהודה אנתתיה וקדמיה רבי אלעזר שבעת ימים דמשתיתא, ועבר כמה שנים דימטי ביה ולא מטא ביה, הוי וחסרון לא יוכל להמנות. הגיע שעת קרית שמע ולא קרא בעונתה, עליו הכתוב אומר: מעות לא יוכל לתקן. הגיע שעת התפלה ולא התפלל בה, עליו נאמר: וחסרון לא יוכל להמנות. תנינן רבי שמעון בן מנסיא אומר אי זהו מעות שאינו יכול לתקן, זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר, תאמר בגזלן ובגנב, יכול הוא לתקן. רבי שמעון [ברבי יוסי] [בן יוחי] אומר אין קורין מעות אלא למי שהיה מתקן תחלה ונתעות, ואי זהו, זה תלמיד חכם הפורש מן התורה. רבי שמעון בן מנסיא אומר גנב אדם אפשר שיחזיר הגניבה, גזל, יחזיר את גזלו, ועל זה לא נאמר מעות לא יוכל לתקן, אבל הבא על אשת איש טרף חייו מן העולם וגם אסרה על בעלה. רבי שמעון בן יוחאי אומר אין אומרין בקרו גמל זה שמא בעל מום הוא, בקרו את החזיר הזה שמא בעל מום הוא, ואת מי מבקרין את התמידין, ואיזה זה, זה תלמיד חכם שפרש מן התורה. יהודה בן לקיש בשם רבי שמעון בן גמליאל עליו הכתוב אומר (משלי כז, ח): כצפור נודדת מן קנה כן איש וגו'. וכך הוא אומר אלף דור עלו במחשבה להבראות, כמה נמחו מהם תשע מאות וארבעה ושבעים דורות, ומה טעם (תהלים קה, ח): דבר צוה לאלף דור, ואיזה זה, זו התורה. רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן תשע מאות ושמונים, ומה טעם דבר צוה לאלף דור זו היא המילה. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן, לעולם אל ימנע אדם עצמו לילך לבית המדרש, שהרי כמה פעמים נשאלה הלכה זו ביבנה בעריבת הירדן, עריבת הירדן למה היא טמאה, ולא עמד אדם ולא אמר בה דבר עד שדרשה רבי חנינא בן עקביא בעירו, עריבת הירדן למה היא טמאה, מפני שטוענין אותה ביבשה ומורידין אותה למים. אתיבון ליה והלא יורדי אשקלון שקעוה וכו', אמר רבי אלעזר בן יוסי שנייה היא שמקצתה משקעת בארץ. ועוד דבר אחר דרש, חריות של דקל שגדען בין לשכיבה בין לאהלים צריכות הן קשור.
(א) דברתי אני עם לבי, הלב רואה, שנאמר: ולבי ראה הרבה. הלב שומע, שנאמר (מלכים א ג, ט): ונתת לעבדך לב שמע. הלב מדבר, שנאמר: דברתי אני עם לבי. הלב הולך, שנאמר (מלכים ב ה, כו): לא לבי הלך. הלב נופל, שנאמר (שמואל א יז, לב): אל יפל לב אדם עליו. הלב עומד, שנאמר (יחזקאל כב, יד): היעמד לבך. הלב שמח, שנאמר (תהלים טז, ט): לכן שמח לבי ויגל כבודי. הלב צועק, שנאמר (איכה ב, יח): צעק לבם אל ה'. הלב מתנחם, שנאמר (ישעיה מ, ב): דברו על לב ירושלים. הלב מצטער, שנאמר (דברים טו, י): ולא ירע לבבך. הלב מתחזק, שנאמר (שמות ט, יב): ויחזק ה' את לב פרעה. הלב מתרכך, שנאמר (דברים כ, ג): אל ירך לבבכם. הלב מתעצב, שנאמר (בראשית ו, ו): ויתעצב אל לבו. הלב מתפחד, שנאמר (דברים כח, סז): מפחד לבבך. הלב משתבר, שנאמר (תהלים נא, יט): לב נשבר ונדכה. הלב מתגאה, שנאמר (דברים ח, יד): ורם לבבך. הלב מסרב, שנאמר (ירמיה ה, כג): ולעם הזה היה לב סורר ומורה. הלב מתבדה, שנאמר (מלכים א יב, לג): בחדש אשר בדא מלבו. הלב מהרהר, שנאמר (דברים כט, יח): כי בשררות לבי אלך. הלב מרחש, שנאמר (תהלים מה, ב): רחש לבי דבר טוב. הלב מחשב, שנאמר (משלי יט, כא): רבות מחשבות בלב איש. הלב מתאוה, שנאמר (תהלים כא, ג): תאות לבו נתת לו. הלב סוטה, שנאמר (משלי ז, כה): אל ישט אל דרכיה לבך. הלב זונה, שנאמר (במדבר טו, לט): ולא תתורו אחרי לבבכם וגו'. הלב נסעד, שנאמר (בראשית יח, ה): וסעדו לבכם. הלב נגנב, שנאמר (בראשית לא, כ): ויגנב יעקב את לב לבן. הלב נכנע, שנאמר (ויקרא כו, מא): או אז יכנע לבבם. הלב משתדל, שנאמר (בראשית לד, ג): וידבר על לב הנערה. הלב תועה, שנאמר (ישעיה כא, ד): תעה לבבי. הלב חרד, שנאמר (שמואל א ד, יג): כי היה לבו חרד. הלב נעור, שנאמר (שיר השירים ה, ב): : אני ישנה ולבי ער. הלב אוהב, שנאמר (דברים ו, ה): ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך. הלב שונא, שנאמר (ויקרא יט, יז): לא תשנא את אחיך בלבבך. הלב מקנא, שנאמר (משלי כג, יז): אל יקנא לבך וגו'. הלב נחקר, שנאמר (ירמיה יז, י): אני ה' חקר לב וגו'. הלב נקרע, שנאמר (יואל ב, יג): וקרעו לבבכם ואל בגדיכם. הלב הוגה, שנאמר (תהלים מט, ד): והגות לבי תבונות. הלב הוא כאש, שנאמר (ירמיה כ, ט): והיה בלבי כאש. הלב הוא כאבן, שנאמר (יחזקאל לו, כו): והסרתי את לב האבן. הלב שב בתשובה, שנאמר (מלכים ב כג, כה): אשר שב אל ה' בכל לבבו. הלב חם, שנאמר (דברים יט, ו): כי יחם לבבו. הלב מת, שנאמר (שמואל א כה, לז): וימת לבו בקרבו. הלב נמס, שנאמר (יהושע ז, ה): וימס לבב העם. הלב מקבל דברים, שנאמר (דברים ו, ו): והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. הלב מקבל יראה, שנאמר (ירמיה לב, מ): ואת יראתי אתן בלבבם. הלב מודה, שנאמר (תהלים קיא, א): אודה ה' בכל לבב. הלב חומד, שנאמר (משלי ו, כה): אל תחמד יפיה בלבבך. הלב מתקשה, שנאמר (משלי כח, יד): ומקשה לבו. הלב מטיב, שנאמר (שופטים טז, כה): ויהי כטוב לבם, הלב עושה מרמה, שנאמר (משלי יב, כ): מרמה בלב חרשי רע. הלב מתוכו מדבר, שנאמר (שמואל א א, יג): וחנה היא מדברת על לבה. הלב אוהב שחד, שנאמר (ירמיה כב, יז): כי אין עיניך ולבך וגו'. הלב כותב דברים, שנאמר (משלי ג, ג): כתבם על לוח לבך. הלב חורש, שנאמר (משלי ו, יד): תהפכות בלבו חרש רע. הלב מקבל מצוות, שנאמר (משלי י, ח): חכם לב יקח מצות. הלב עושה זדון, שנאמר (עובדיה א, ג): זדון לבך השיאך. הלב עושה סדרים, שנאמר (משלי טז, א): לאדם מערכי לב. הלב מתגדל, שנאמר (דברי הימים ב כה, יט): ונשאך לבך. הוי דברתי אני עם לבי לאמר אני הנה הגדלתי וגו'.
(א) כי ברב חכמה רב כעס, כל זמן שאדם מרבה בחכמה מרבה בכעס, וכל זמן שהוא מרבה בדעת מרבה ביסורין. אמר שלמה על ידי שהרביתי בחכמה הרביתי בכעס, ועל ידי שהרביתי בדעת הרביתי ביסורין. רב אמר תלמיד חכם אין צריך התראה. אמר רבי שמואל בר נחמן ככלי פשתן הדקין הבאים מבית שאן, אם נתפחמו אחד מהן בכמה דמין הוא עשוי, כלי פשתן הגסין הבאין מארבל אם פחמו אחד מהן מה הן ומה דמיהן, משל למה הדבר דומה לשנים שנכנסו לחנות, אחד אכל פת קבר וקטנית, ואחד אכל פת נקיה ובשר שמן ושתה יין ישן ומיני אגרטון ויצא חולה, דין אכל מילין קלילין ואיתנזק, ודין אכל מילין בורין ולא איתנזק. כך ראית מימיך חמור עוית עליו, גמל עוית עליו, אלא איכן היסורין מצויין בבני האדם. תני רבי ישמעאל לפום גמלא שיחנא. תני בשם רבי מאיר לפי שהיתה חכמתו של נחש יותר, כך היתה מכתו לפי חכמתו, שנאמר (בראשית ג, א): והנחש היה ערום מכל חית השדה, לפיכך הוא ארור מכל הבהמה ומכל חית השדה. יש שהרבו חכמה לטובתן, ויש שהרבו חכמה לרעתן. שהרבו לטובתן, משה ושלמה. שהרבו לרעתן, דואג ואחיתפל. יש שהרבו גבורתן לטובתן, ויש שהרבו גבורתן לרעתן, שהרבו לטובתן, דוד ויהודה. שהרבו לרעתן, שמשון וגלית. יש שהרבו עשר לטובתן, ויש שהרבו לרעתן, שהרבו לטובתן, דוד ושלמה. ושהרבו לרעתן, קרח והמן. יש שהרבו בנים לטובתן, ויש שהרבו בנים לרעתן, שהרבו לטובתן, בני יעקב ודוד. לרעתן, בני אחאב ועלי, שנאמר (שמואל א ב, יב): ובני עלי בני בליעל וגו', בני אחאב שלא קבלו עליהם על שמים (שמואל א ב, יב): לא ידעו את ה', שאמרו אין מלכות בשמים.