(א) אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה, רבי פנחס ורבי חזקיה בשם רבי סימון בר זבדי, רבי פנחס אמר אנסכה ואנסכה, אנסה בדברי תורה, ואנסה בדברי מינות. אנוסה מדברי מינות לדברי תורה. וראה בטוב, בטובתה של תורה. והנה גם הוא הבל, לא היה צריך קריה למימר אלא והנה גם הוא שמחה, ואת אמר והנה גם הוא הבל. רבי חזקיה בשם רבי סימון בר זבדי אמר כל התורה שאת למד בעולם הזה הבל הוא לפני תורה שבעולם הבא, לפי שבעולם הזה אדם למד תורה ושוכח, אבל לעתיד לבוא מה כתיב תמן (ירמיה לא, לב): נתתי את תורתי בקרבם. ורבנן אמרין עוד ינתך יצר רע לפני יצר טוב. וראה בטוב, בטובתו של עולם הבא. רבי יונה בשם רבי סימון בר זביד כל שלוה שאדם רואה בעולם הזה הבל היא לפני שלותו של עולם הבא, לפי שבעולם הזה אדם מת ומוריש שלותו לאחר, אבל לעולם הבא כתיב (ישעיה סה, כב): לא יבנו ואחר ישב.
(א) לשחוק אמרתי מהולל, אמר רבי אבא בר כהנא מה מערבב השחוק שאמות העולם שוחקים בבתי קרקסיאות ובבתי תיארטיאות שלהם. ולשמחה מה זה עושה, מה טיבו של תלמיד חכם להכנס שם. דבר אחר, לשחוק אמרתי מהולל, מה מערבב השחוק ששחקה מדת הדין על דור המבול, הדא הוא דכתיב (איוב כא, ט יג): בתיהם שלום מפחד וגו' זרעם נכון לפניהם וגו' שורו עבר ולא יגעל וגו' ישלחו כצאן עויליהם ישאו כתף וכנור וגו' יכלו בטוב ימיהם וגו', מה כתיב תמן (איוב כא, יג): ויאמרו לאל סור ממנו, וכיון שאמרו: מה שדי כי נעבדנו, אמר להם הקדוש ברוך הוא: ולשמחה מה זו עשה, חייכם שאמחה אתכם מן העולם, הדא הוא דכתיב (בראשית ז, כג): וימח את כל היקום. דבר אחר, לשחוק אמרתי מהולל, מה מערבב השחוק ששחקה מדת הדין על אנשי סדום, שנאמר (איוב כח, ה): ארץ ממנה יצא לחם וגו' מקום ספיר אבניה וגו' נתיב לא ידעו עיט וגו', וכשאמרו נשכח תורת הרגל מבינותינו, הדא הוא דכתיב (איוב כח, ד): פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל, אמר להם הקדוש ברוך הוא, חייכם אני אשכח אתכם מן העולם, שנאמר (בראשית יט, כט): וה' המטיר על סדם.
(ב) דבר אחר, לשחוק אמרתי מהולל, מה מערבב השחוק ששחקה מדת הדין על אלישבע בת עמינדב, אלישבע בת עמינדב ראתה ארבע שמחות ביום אחד, משה יבמה, מלך. נחשון אחיה, נשיא ראש כל הנשיאים. אהרן בעלה, כהן מלבש אבני אפוד. שני בניה, סגני כהנה. וכיון שנכנסו להקטיר שלא ברשות נשרפו ונהפכה שמחתה לאבל, הוי אומר ולשמחה מה זה עושה, שנאמר (ויקרא טז, א): אחרי מות שני בני אהרן וגו'.
(ג) דבר אחר, לשחוק אמרתי מהולל, מה מערבב השחוק, דאמר רבי אחא אמר שמואל שלשה הן הדברים ששחקה עליהם מדת הדין ולבסוף הוללתם וערבבתם, כתיב (דברים יז, יז): ולא ירבה לו נשים, וכתיב (מלכים א יא, ג): [ויהי לשלמה שבע מאות שרות ושלש מאות פלגשים] [ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופילגשים שלש מאות], כתיב (דברים יז, טז): לא ירבה לו סוסים, וכתיב (מלכים א ה, ו): ויהי לשלמה ארבעים אלף ארות סוסים. כתיב (דברים יז, יז): וכסף וזהב לא ירבה לו מאד, וכתיב (דברי הימים ב א, טו): ויתן המלך את הכסף ואת הזהב בירושלים כאבנים, לא היו נגנבות. אמר רבי יוסי ברבי חנינא אבני עשר אמות ואבני שמונה אמות. תני בשם רבי שמעון בן יוחאי אפלו משקלות שהיו בימי שלמה של זהב היו, שנאמר (מלכים א י, כא): אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה. אמר הקדוש ברוך הוא ולשמחה מה זה עשה, מה עטרה זו עושה בידך רד מכסאי, באותה שעה ירד מלאך בדמותו של שלמה וישב על כסאו, והיה מחזר על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות ועל בתי גדולי ישראל, ואומר: אני קהלת הייתי מלך, והיו מכין אותו בקנה ונותנין לפניו קערה של גריסין, באותה שעה בכה ואמר (קהלת ב, י): וזה היה חלקי מכל עמלי.
(ד) דבר אחר, לשחוק אמרתי מהולל, אמר רבי פנחס דדהובא מערבב מה חדותה עבדא, עובדא הוה בבר נש מרברבי בבל שנשא בנו אשה, ברביעי עשה סעודה לחכמים, אמר לבנו עלה לעליה והבא לנו יין טוב מחבית פלוני, עלה להביא יין ישן מן העליה הכישו נחש ומת, המתין לירד ולא ירד, אמר אעלה ואראה מה טיבו שבני מתעכב, עלה ומצאו שהכישו נחש ומת משלך בין החביות, המתין אותו חסיד עד שאכלו ושתו האורחין כל סעודתן וגמרו לברך, אמר להם רבותי לא לברך ברכת חתנים לבית אותו האיש באתם לברך בנו, עכשו אמרו עליו ברכת אבלים על בנו, לא להכניסו לחפה באתם הכניסוהו לקבר. עאל רבי זכאי ואפטר עליה: לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זה עושה.
(א) תרתי בלבי למשוך ביין, אמר שלמה: תרתי בלבי למשוך ביין, למשך ביינה של תורה, את בשרי, ולבי נהג בחכמה, בחכמתה של תורה. ולאחז בסכלות, רבי יודן בעא קמיה דרבי אחא מהו דין דכתיב ולאחז בסכלות, אמר ליה לאחז בסכלנותא.
(א) הגדלתי מעשי, אמר שלמה הגדלתי מעשי ממעשי אבותי, הגדלתי מעשי, הדא הוא דכתיב (מלכים א י, יח): ויעש המלך כסא שן גדול וגו' בניתי לי בתים, הדא הוא דכתיב (מלכים א ט, י): ויהי מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים. נטעתי לי כרמים, שנאמר (שיר השירים ח, יא): כרם היה לשלמה בבעל המון.
(א) עשיתי לי גנות ופרדסים, כמשמעו, ונטעתי בהם עץ כל פרי, אפלו פלפלין. אמר רבי אבא בר כהנא ברוחות היה שלמה משתמש ושולח להנדיקי ומביאין לו משם מים ומשקין כאן ועושה פרות. אמר לו רבי ינאי בריה דרבי שמעון, אם אתה אומר כן נמצאת מיגעו, אלא עמד שלמה בחכמתו על משתיתה של ארץ, וראה איזה משתיתה מפנה לשם ונטע בה על משתיתה של ארץ, וכך היתה עושה פרות.
(א) קניתי עבדים ושפחות, דכתיב (נחמיה ז, ס): כל הנתינים ובני עבדי שלמה שלש מאות תשעים ושנים. ובני בית היה לי, שנאמר (מלכים א ה, ז): וכלכלו הנצבים האלה את המלך וגו' לא יעדרו דבר. מה הוא לא יעדרו דבר, אמר רבי חמא בר חנינא מעולם לא חסר שלחנו של שלמה לא ורד בימות החמה, ולא קישואין בימות הגשמים, אלא היה טועמן כל השנה. גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי, ואומר (מלכים א ה, ג): וברברים אבוסים, מה הוא וברברים אבוסים, רבנן אמרי מיניא ברברייה. רבי ברכיה בשם רבי יהודה עוף גדול היה ומעלה ומשבח והיה עולה ויושב על שלחנו בכל יום ויום, ומהיכן הוא בא מברברייה היה בא בכל יום.
(א) כנסתי לי גם כסף וזהב, הדא הוא דכתיב (מלכים א י, כז): ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים. אפשר כאבנים בדרכים ובחצרות ולא היו נגנבות, אלא היו גדולות אבני שמונה אמות ואבני עשר אמות. תנא אפלו משקלות שהיו בימי שלמה של זהב היו, והיו משתמשין בכלי משקלות של זהב קנטרין, וכל משקל ומשקל גדול וקטן של זהב היו. וסגלת מלכים, שנאמר (דברי הימים ב ט, כג): וכל מלכי הארץ מבקשים את שלמה. והמדינות, זו מלכת שבא, שהיתה מדינת עמו בחכמתה ובשאלותיה ולא יכלה לנצחו, שנאמר (מלכים א י; דברי הימים ב ט): ותבא אליו לנסותו בחידות ויתן לה המלך את כל שאלתה אשר שאלה. עשיתי לי שרים ושרות. זמרין וזמרתא. ותענגות בני האדם. דימוסיות ומרחצאות. שדה ושדות. שידא ושידתא דהוון אזיין בהון. אמר רבי חיא בר נחמיה וכי אין הכתוב מודיענו אלא עשרו של שלמה, הא אין מדבר אלא בדברי תורה, הגדלתי מעשי, הדא הוא דכתיב (שמות לב, טז): והלחת מעשה אלהים המה. בניתי לי בתים, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. נטעתי לי כרמים, אלו שורות של תלמידי חכמים שהם יושבין שורות שורות ככרם, כדתנן זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה, וכי כרם היה, אלא אלו תלמידי חכמים שיושבין שורות שורות ככרם. עשיתי לי גנות ופרדסים, אלו משניות גדולות, כגון משנתו של רבי חיא רבה ומשנתו של רבי הושעיא רבה ומשנתו של בר קפרא. ונטעתי בהם עץ כל פרי, זה התלמוד שכלול בהם. עשיתי לי ברכות מים, רבי חיא רבה אמר אלו הדרשות. להשקות מהן יער צומח עצים, אלו התינוקות שהם למדים. רבי נחמן אמר זה התלמוד. להשקות מהם יער צומח עצים, אלו תלמידי חכמים שהם למדים. קניתי לי עבדים ושפחות, אלו האמות, שנאמר (יואל ג, ב): וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפך את רוחי, [והאמות לעתיד לבוא יהיו עבדים לישראל], כמו שכתוב בישעיה (ישעיה סא, ה): ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'. ובני בית היה לי, זה רוח הקדש. גם מקנה בקר וצאן, אלו הקרבנות, הדא הוא דכתיב (ויקרא א, ב): מן הבקר ומן הצאן תקריבו. כנסתי לי גם כסף וזהב, אלו דברי תורה, שנאמר (תהלים יט, יא): הנחמדים מזהב. וסגלת מלכים, שנאמר (משלי ח, טו): בי מלכים ימלכו (משלי ח, טז): בי שרים ישרו. והמדינות, אלו תלמידי חכמים שמדינין בהלכה. עשיתי לי שרים ושרות, אלו התוספתות [משוררים זכרים משוררות נקבות]. ותענגות, אלו האגדות, שהן ענוגי של מקרא. שדה ושדות, דינין זכרים ודינות נקבות.
(ב) רבי יהושע בן לוי פתר קרייה בישראל בכניסתן לארץ, הגדלתי מעשי (במדבר טו, ב): כי תבאו אל ארץ מושבתיכם ועשיתם אשה לה'. בניתי לי בתים (דברים ו, יא): ובתים מלאים כל טוב. נטעתי לי כרמים (דברים ו, יא): כרמים וזיתים אשר לא נטעת. עשיתי לי גנות ופרדסים. אדריאנוס שחיק טמיא שאל את רבי יהושע בן חנניא, כתיב בתורה (דברים ח, ט): ארץ אשר לא במסכנת וגו', יכול את מייתי לי תלת מילין דאנא שאיל, אמר ליה ומה אינון, אמר ליה פלפלין ופוסיאנין ומטקסא. אייתי פלפלין מן נצחנה, ופוסיאנין מן ציידן ומאן דאמר מן עכברין, ומטקסא מן גוש חלב. עשיתי לי ברכות מים, שנאמר (דברים ח, ז): ארץ נחלי מים. להשקות מהם יער צומח עצים, אמר רבי לוי אפלו קנים של חצים לא חסרה ארץ ישראל. קניתי עבדים ושפחות (שמות יב, לח): וגם ערב רב וגו'. ובני בית היה לי, אלו הגבעונים שעשאן יהושע חוטבי עצים ושואבי מים, שנאמר (יהושע ט, כז): ויתנם יהושע ביום ההוא חטבי עצים ושאבי מים. גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי, (במדבר לב, א): ומקנה רב היה וגו'. כנסתי לי גם כסף וזהב, שנאמר (תהלים קה, לז): ויוציאם בכסף וזהב. וסגלת מלכים והמדינות, זו בזת עוג ובזת מדין. עשיתי לי שרים ושרות, משוררים זכרים ומשוררות נקבות. ותענגות בני האדם, זה ענוגן של ישראל. שדה ושדות, תפנוקין ותפנוקיין.
(א) וגדלתי והוספתי מכל שהיו לפני בירושלים. וכי מי היה לפניו בירושלים, לא דוד אביו היה, ארבעה נקראו מנה בן פרס, און בן פלת, בנו צפור, בנו בעור, וחזקיה. ושנים נקראו מנה בן מנה, בן עקש ושלמה. אף חכמתי עמדה לי. אמר רבי אחא אמר שלמה כל תורה שלמדתי בזקנתי פסטירין באף, נתקימה בי.
(א) וכל אשר שאלו עיני וגו', לא מנעתי את לבי מכל שמחה, זו שמחת העשר. כי לבי שמח מכל עמלי וזה היה חלקי מכל עמלי, מאן דאמר קודיה, מאן דאמר קשרתיה. דבר אחר, וכל אשר שאלו עיני, בנשים. לא אצלתי מהם. לא מנעתי את לבי מכל שמחה, זו שמחת הנשים. כי לבי שמח מכל עמלי, זו הפרשת חלה, ומאן דאמר זו הפרשת נסכים.
(א) ופניתי אני לראות חכמה. ופניתי, ופניתי, כספל הזה שנתמלא בשעתו ונשפך בשעתו, כך למד שלמה תורה בשעתו ושכחה בשעתו. לראות חכמה והוללות וסכלות, רבי חנינא בר פפא ורבי סימון, רבי חנינא בר פפא אומר: הוללות, זה הוללה של מלכות. וסכלות, זו הטרחות. רבי סימון אומר: הוללות, זו הוללה של מינות. וסכלות, זו הטפשות. כי מה האדם שיבוא אחרי המלך וגו', אם יאמר לך אדם יכול אני לעמד על משתיתו של עולם, אמר לו אחרי המלך בשר ודם אי אתה יכול לעמד, אחר מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אתה יכול לעמד. רבי נחמן אמר תרתי לחרישת הקנים שאין אדם יכול להכנס לתוכה, מה עשה פקח אחד, כסח ונכנס כסח ונכנס דרך הכסוח ויצא דרך הכסוח. רבי נחמן אמר חורי, לפלטין גדולה שהיה לו פתחים הרבה, וכל מי שנכנס לתוכה טועה, היה שם פקח אחד נכנס ונטל פקיעת גמי וקשרה נגד הפתח, הכל נכנסין אצל הפקעת ויוצאין דרך הפקעת. אמר רבי שמעון בן יוחאי, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שבנה פלטין וכל העוברים ושבים נכנסים לתוכו, ואמרו אלו היו עמודיה גבוהים היתה נאה, אלו היו כתליה גבוהים היתה נאה, אלו היתה תקרתה גבוה היתה נאה. שמא יבוא איש ויאמר אלו היו לי שלש ידים או שלש עינים או שלשה אזנים או שלשה רגלים, הייתי נאה, תלמוד לומר: את אשר כבר עשוהו, אין כתיב כאן עשהו, אלא עשוהו, כביכול הקדוש ברוך הוא ובית דינו עשאוהו, נמנים על כל אבר ואבר משלך ומעמידך על תקונך. ואם תאמר שתי רשיות הן, והלא כבר נאמר (דברים לב, ו): הוא עשך ויכננך. אמר רבי לוי בר חיתא, מלך בשר ודם בונה פלטין, אם נתן ביבה על פתחה אינה נאה ואינה משבחת, אלא הקדוש ברוך הוא ברא את האדם ונתן ביבו על פתחו, ואיזה זה, זה בית חטמו, והוא נואו והוא שבחו. אמר רבי יצחק בר מריון, כתיב (בראשית ב, ז): וייצר ה' אלהים את האדם, מה תלמוד לומר: אשר יצר, אלא הצור הוא ציר נאה, כביכול מתגאה בעולמו ואומר ראו בריה שבראתי וצורה שצירתי. ואמר רבי יצחק בר מריון (בראשית ב, ד): אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, הוא בראן והוא משבחן, ומי מגנן, בוראן מקלסן, מי נותן בהן דפי, אלא הם נאים ומשבחים הם, שנאמר: אלה תולדות השמים והארץ. רבי פנחס בשם רבי לוי אמר: בהבראם, בה״א בראם.
(א) החכם עיניו בראשו וגו'. החכם עיניו בראשו, והכסיל עיניו ברגליו, אלא עד שהחכם בראשו של ענין, הוא יודע מה יש בסופו. רבי מאיר הוה צווח לסופיה דמלה רישיה. דבר אחר, החכם עיניו בראשו, זה אברהם אבינו. והכסיל בחשך הולך, זה נמרוד. וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם.
(א) ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני וגו', אני נקראתי מלך, ונמרוד הרשע נקרא מלך, זה מת, וזה מת, אם כן ולמה חכמתי אני אז יתר, למה מסרתי נפשי על קדשת שמו של הקדוש ברוך הוא והזהרתי ואמרתי אין אלוה כמוהו בעליונים ובתחתונים. ועוד חזרתי ואמרתי: כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם, הכל נשכח, למה, דכיון דישראל נכנסין לידי צרה הן אומרים (שמות לב, יג): זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וגו', שמא אמות העולם אומרים זכר למעשה נמרוד, הדא הוא דכתיב: ואיך ימות החכם עם הכסיל.
(ב) דבר אחר, החכם עיניו בראשו, זה משה, והכסיל בחשך הולך, זה בלעם הרשע. וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם. ואמרתי אני בלבי וגו', זה נקרא נביא, וזה נקרא נביא, אם כן ולמה חכמתי אני אז יתר, למה נתתי נפשי על התורה, וחזרתי ואמרתי: כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם, הכל נשכח, למחר ישראל נכנסין לצרה ואומרים (ישעיה סג, יא): ויזכר ימי עולם משה עמו וגו', שמא אמות העולם אומרים ויזכר ימי עולם בלעם עמו, הדא הוא דכתיב: ואיך ימות החכם עם הכסיל.
(ג) דבר אחר, החכם עיניו בראשו, זה דוד מלך ישראל, והכסיל בחשך הולך, זה נבוכדנצר הרשע. וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם, וחזרתי ואמרתי אני בלבי וגו' כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח, זה בנה בית המקדש ומלך ארבעים שנה, וזה החריבו ומלך ארבעים שנה, אם כן ולמה חכמתי אני אז יתר, למה נתתי נפשי על בנין בית המקדש, וחזרתי ואמרתי: כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם, הכל נשכח, מחר שלמה עומד ובונה בית המקדש ואומר (דברי הימים ב ו, מב): זכרה לחסדי דויד עבדך, שמא אויל מרודך עומד ואומר זכרה לחסדי נבוכדנצר עבדך, הדא הוא דכתיב: ואיך ימות החכם עם הכסיל.
(ד) דבר אחר, החכם עיניו בראשו, זה שלקח חטים לשלש שנים. והכסיל בחשך הולך, זה שלקח חטים לשנה אחת. וידעתי גם אני וגו', וחזרתי ואמרתי אני בלבי וגו'. זה אוכל, וזה אוכל, אם כן למה חכמתי אני אז יתר, למה משכנית מאניי מן קייטא לאמטי לי מזונין, וחזרתי ואמרתי: כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם וגו' הכל נשכח, למחר שנת בצרת באה, זה אוכל ביקר וזה אוכל בזול, הדא הוא דכתיב: ואיך ימות החכם עם הכסיל.
(ה) דבר אחר, החכם עיניו בראשו, זה תלמיד חכם שהוא רגיל במשנתו, וידעתי גם אני וגו', וחזרתי ואמרתי אני בלבי וגו'. זה נקרא רבי וזה נקרא רבי, זה חכם וזה חכם, זה עוטף בטליתו וזה עוטף בטליתו, אם כן למה חכמתי אז יתר, למה נתתי נפשי על תורתי, וחזרתי ואמרתי: אין זכרון לחכם עם הכסיל, למחר שניהם נכנסין לבית הועד או למקום אחר, ושואלין זה את זה, זה נשאל ומשיב, וזה נשאל ואינו משיב, הדא הוא דכתיב: ואיך ימות החכם עם הכסיל. אמר רבי חיא בר נחמיה אם אין התלמיד צריך לומר שמועה משמו של רבו, למחר תורתו משתכחת, ואיך לא יתן הרב את עצמו על התלמיד מעתה.
(א) ושנאתי את החיים, אימיקנטרון היה כותב לאדריאנוס קיסר, אמר לו אם למולים את שונא, אלו הישמעאלים. אם למשמרי שבת את שונא, אלו הכותים. הרי אין את שונא אלא האמה הזאת בלבד, אלהיה יפרע מאותו האיש. גזר אדריאנוס דכל די עבד כן יפרסם גרמיה למלכא, דמלכא בעי יתן ליה מלה, אזל חד ופרסים ית גרמיה, אמר ארימין רישיה. אמר ליה למה אמרת כן, אמר ליה דאת פני לההוא גברא מן תלת נסיסין בישין, אמר ליה מה אינון, אמר ליה נפשיה דההוא גברא בעיא מיגס גביה בצפרא וברמשא ולית ליה מה דיתן לה וכן אנתתיה וכן בנוי. אמר אדריאנוס הואיל והוא חיי חיין בישין שבוקו ליה, וקרא אנפשיה: ושנאתי את החיים. מעשה בגרגרן אחד שהיה עמל כל ימות השנה ששת ימי המעשה ובשבת לא היה לו מה יאכל, מה עשה, פעם אחת נתעטף בכלי קורייס שלו ועלה לראש הגג ונפל ומת, וקרא אנפשיה: ושנאתי את החיים. רבי הושעיא אתון אמרין ליה דייניך שתיין חמרא בשוקא ולא חמי להון, חד זמן נפק ואשכח דיינוי שתן חמרא בשוקא, וקרא על נפשיה: ושנאתי אני את החיים, ודמך ליה בשלמא. רבי הונא אמר (בראשית ב, ז): ויהי האדם לנפש חיה, ועשאו מכורן עבד בפני עצמו, דאין לא לעי לא אכיל, על דעתיה דרבי הונא, דאמר רבי הונא (איכה א, יד): נתנני ה' בידי לא אוכל קום, דאין לא לעי ביממא לא קאים בליליא.
(א) ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש וגו', רבי מאיר הוה כתבן טב מובחר, והוה לעי תלת סלעין כל שבת, והוה אכיל ושתי בחדא, ומתכסי בחדא, ומפרנס אוחרתא לרבנן. אמרין ליה תלמידוי, רבי בנך מה את עביד עליהון, אמר לון אין הוון צדיקים כההוא דאמר דוד (תהלים לז, כה): ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, ואם לאו מה אני מניח את שלי לאויבי המקום. לכן אמר שלמה: ומי יודע החכם יהיה או סכל וגו'.
(א) וסבותי אני ליאש את לבי, מליגע, וחזרתי ואמרתי כשם שיגעו אחרים לי כך אני יגע לאחרים. אדריאנוס שחיק עצמות הוה עבר באילין שבילי דטבריא, וחמא חד סבא קאים חצד חצובין למינצב נציבין. אמר ליה סבא סבא בר כמה שנין את יומא דין, אמר ליה בר מאה שנין. אמר ליה ואת בר מאה שנין קאים חצד חצובין למינצב נציבין, סבור את דאת אכיל מנהון. אמר ליה אין זכיתי אכלית ואין לאו כשם שיגעו לי אבהתי כך אני יגע לבני. אמר ליה בחייך, אין זכית ואכיל מנהון תהא מודע לי. לסוף יומין עבדין תאיניא, אמר הא ענתה נודע למלכא, מה עבד מלא קרטילא תאינין וסלק קם על תרע פלטין. אמרין ליה מה עיסקך, אמר לון איזלון ואמרון למלכא סבא יהודאי דעברת עלוי בעי משאל בשלומך. אזלין אמרין למלכא חד סב יהודאי בעי משאל בשלומך. אמר לון יעלין יתיה. כיון דעל אמר ליה מה עיסקך, אמר ליה אנא סבא דעברת עלי ואנא חצב חצובין למינצב נציבין, ואמרת לי אין זכית ואכיל מנהון תהא מודע לי. הא זכיתי ואכלית מנהון, והלין תאיניא מן פיריהון. אמר אדריאנוס בההיא ענתה קלוונין אנא דתתפנו הדין קרטילא ותימלון יתיה ליה דינרין. אמרין ליה עבדוהי כל מוקרא תיקרינה להדין סבא יהודאי. אמר לון ברייה אוקריה ואנא לא מוקר ליה. אנתתיה דמגירא הות ברת פחין, אמרה לבעלה בר קיבליי בר קיבליי, חמי דהדא מלכא רחימא תינין ומפרגא בדינרין. מה עבד מלא מרעיליה תאינין וקם קדם פלטין, אמרין ליה מה עיסקך, אמר לון דשמעית דמלכא רחמיה תינין ומפרגא בדינרין. עלון ואמרין למלכא חד סבא קאים על תרע פלטין טעין מלא מרעיליה תאינין, ואמרנו לו מה עיסקך ואמר לנא שמעית דמלכא רחים תינין ומפרגא בדינרין. אמר קלוונין אנא דתקימון יתיה על תרע פלטין, וכל מאן דעליל ונפיק יהא טריה על אפיה. באפתי רמשא פנון יתיה ואזיל לביתיה. אמר לאינתתיה כל הדין יקרא אנא שלים ליך. אמרה איזילי גליגי לאימיך דהוון אינון תאינין ולא הוון אתרוגים, דהוון בשלין ולא פגינן.
(א) כי יש אדם שעמלו בחכמה וגו', אמר רבי יודן ברבי סימון גדול כחן של נביאים שמדמים את הצורה ליוצרה, הדא הוא דכתיב (דניאל ח, טז): ואשמע קול אדם בין אולי. ואמר רבי יודן ברבי סימון אית קרייה חורן דהוא מחוור יתיר מן דין (יחזקאל א, כו): ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם. בחכמה, (משלי ג, יט): ה' בחכמה יסד ארץ. בדעת, בדעתו תהומות נבקעו. ובכשרון, רבי ברכיה בשם רבי יהודה בר רבי סימון לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, דכתיב (תהלים לג, ו): בדבר ה' שמים נעשו. ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו, זה דור אנוש ודור המבול. גם זה הבל ורעה רבה, דכתיב (בראשית ו, ה): וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וגו'.
(א) כי כל ימיו מכאבים וגו', זה דור המבול שהם מכאיבין להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים. וכעס ענינו, שמכעיסין להקדוש ברוך הוא במעשי ידיהם. גם בלילה לא שכב לבו, שא שכב לבו מן העברות. ומנין אף היום, שנאמר (בראשית ו, ה): וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום. ואף הקדוש ברוך הוא הביא עליהם פרענות ביום ובלילה, שנאמר (בראשית ז, יב): ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה וגו'. דבר אחר, גם בלילה לא שכב לבו, זה הקדוש ברוך הוא, שחשב בלבו להביא עליהם פרענות ביום ובלילה, שנאמר (בראשית ז, כג): וימח את כל היקום. דבר אחר, כי כל ימיו מכאבים, אלו הסדומיים, שהיו מכאיבין להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים. וכעס ענינו, שהכעיסו להקדוש ברוך הוא במעשה ידיהם. גם בלילה לא שכב לבו, להביא עליהם פרענות ביום ובלילה, שנאמר (בראשית יט, כד): וה' המטיר על סדם ועל עמרה וגו'. דבר אחר, כי כל ימיו מכאבים, אלו המצריים שהיו מכאיבים להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים. וכעס ענינו, שהכעיסו להקדוש ברוך הוא במעשי ידיהם. גם בלילה לא שכב לבו, מאחר שהיה אחד מישראל משלים מלאכתו היה אומר לו המצרי עדר לי שתי עדירות, ובקע לי שתי בקיעות. דבר אחר, גם בלילה לא שכב לבו, זה הקדוש ברוך הוא שחשב בלבו להביא עליהם פרענות ביום ופרענות בלילה, שנאמר (שמות יב, כט): ויהי בחצי הלילה וגו'.
(א) אין טוב באדם שיאכל ושתה. רבי תנחומא אמר רבי נחמן בריה דרבי שמואל בר נחמן ורבי מנחמא, ואמרין ליה רבי ירמיה ורבי מיישא בשם רבי שמואל בר רב יצחק, כל אכילה ושתיה שנאמר במגלה הזאת, בתורה ובמעשים טובים הכתוב מדבר. אמר רבי יונה בנין אב שבכלם, שנאמר (קהלת ח, טו): והוא ילונו בעמלו, בעולמו, בעולם הזה (קהלת ח, טו): ימי חייו, לקבר, וכי יש מאכל ומשתה בקבר שמלוין את האדם לקברו, אלא אלו תורה ומעשים טובים.
(א) כי מי יאכל ומי יחוש וגו'. אמר שלמה מאן אכיל כמה דאכלית, ומאן שתה כמה דשתיתי, ומאן עבד כמה דעבדית. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק, נשר גדול היה לו לשלמה והיה רוכב עליו והולך לתדמור במדבר, ובא בו ביום אחד, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב ח, ד): ויבן את תדמר במדבר.
(א) כי לאדם שטוב לפניו וגו', כי לאדם שטוב לפניו, זה אברהם אבינו. נתן חכמה ודעת ושמחה. ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנוס, זה נמרוד. ולמי נאמר: לתת לטוב לפני האלהים, זה אברהם, שנאמר (בראשית כד, א): ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. דבר אחר, כי לאדם שטוב לפניו, זה יצחק. נתן חכמה ודעת ושמחה. ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנוס, זה אבימלך. ולמי נאמר: לתת לטוב לפני האלהים, זה יצחק, שנאמר (בראשית כו, יב): ויזרע יצחק בארץ ההיא. דבר אחר, כי לאדם שטוב לפניו, זה יעקב, נתן חכמה ודעת ושמחה. ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנוס, זה לבן. ולמי נאמר: לתת לטוב לפני האלהים, זה יעקב, שנאמר (בראשית לא, יב): כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך. דבר אחר, כי לאדם שטוב לפניו, אלו ישראל שהיו במצרים, נתן חכמה ודעת. ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנוס, אלו הכנענים. אמר רבי לוי אפלו טפת שמן לא היה נותן אחד מהם בגריסין שלו, ואפלו נשברה ביצתו לא היה טועמה אלא היה מוכרה ועושה אותה דמים, כדי שיכנסו ישראל לארץ וימצאו אותה מלאה ברכות. ולמי נאמר: לתת לטוב לפני האלהים, אלו ישראל, שנאמר (במדבר כו, נג): לאלה תחלק הארץ. דבר אחר, כי לאדם שטוב לפניו, זה חזקיה, נתן חכמה ודעת ושמחה. ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנוס, זה סנחריב. ולמי נאמר: לתת לטוב לפני האלהים, זה חזקיה, שנאמר (דברי הימים ב לב, כג): וינשא לעיני כל הגוים. דבר אחר, כי לאדם שטוב לפניו, זה מרדכי נתן חכמה ודעת ושמחה. ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנוס, זה המן. ולמי נאמר: לתת לטוב לפני האלהים, זה מרדכי, שנאמר (אסתר ח, א): ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן וגו'.