מדרש ארצישראלי

קהלת רבה · פרשה ו

מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.

פרשה ו · 11 סעיפים

א(א) יש רעה אשר ראיתי תחת…

(א) יש רעה אשר ראיתי תחת השמש, אמר רבי שמואל בר אמי, זו מחשבתן של רמאין, כגון המערב מים ביין, מי בלקיא בשמן, מי מאיס בדבש, חלב חמור בקטף, קומוס במור, עלי גפנים בפליון, סקרא בציר, כרשנים בפלפלין, קנה מאזנים ארך מצד זה וקצר מצד זה. ועל כלן אמר רבי יוחנן בן זכאי אוי לי אם אמר אוי לי אם לא אמר, אם אמר שמא ילמדו הרמאין, אם לא אמר שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו, סוף סוף אמרו (הושע יד, י): כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם.

ב(א) איש אשר יתן לו האלהים,…

(א) איש אשר יתן לו האלהים, רבי אבא בר כהנא עאל לכנישתא ושמע קליה דרבי לוי יתיב דריש הדין פסוקא: איש אשר יתן לו האלהים, עשר זה בעל מקרא, ונכסים זה בעל משנה, וכבוד זה בעל תוספתא, ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה אלו משניות גדולות, כגון: משנתו של רבי עקיבא, ומשנתו של רבי חיא, ושל רבי הושעיה, ושל בר קפרא, ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו, שאסור להורות מהם, כי איש נכרי יאכלנו זה בעל תלמוד, שמטמא ומטהר אוסר ומתיר. עמד רבי אבא בר כהנא נשקו על ראשו, אמר לו אלו לא עליתי אלא לשמע מפיך הטעם הזה די. רבי ישמעאל אומר (משלי כח, יא): חכם בעיניו איש עשיר זה בעל תלמוד, ודל מבין יחקרנו זה בעל הגדה.

ג(א) אם יוליד איש מאה, זה…

(א) אם יוליד איש מאה, זה קין שהוליד מאה בנים. ושנים רבות יחיה, שחיה שנים הרבה. ורב שיהיו ימי שניו, שלא שבע נפשו מממונו ולא שבע מטובו של עולם, וגם קבורה לא היתה לו, שהיה תלוי ברפיון ובא המבול ושטפו, דכתיב (בראשית ז, כג): וימח את כל היקום, מהו היקום, קיומא. רבי בון אמר אוקומיני. רבי אלעזר אומר היקום הוא הממון שמעמיד רגליו של בעליו. רבי שמואל אמר היקום זה קין, שנשטף. טוב ממנו הנפל, זה הבל אחיו. דבר אחר, אם יוליד איש מאה, זה אחאב שהוליד מאה בנים. אמר רבי אחא והכתיב (מלכים ב י, א): ולאחאב שבעים בנים בשמרון, אמר רבי הושעיא כשם שהיה לו שבעים בנים בשומרון כך היה לו שבעים בנים ביזרעאל, וכל אחד ואחד מהן היו לו שתי פלטריות, אחת לקיץ ואחת לחרף, דכתיב (עמוס ג, טו): והכיתי בית החרף על בית הקיץ. ורבי יהודה ברבי סימון אמר תרי לקייטא ותרתי אוחרנייתא לסיתוא, שנאמר (עמוס ג, טו): ואבדו בתי השן. רבנן אמרי ששה, שנאמר (עמוס ג, טו): וספו בתים רבים. ושנים רבות יחיה, שחיה שנים רבות. ונפשו לא תשבע מן הטובה מממונו. וגם קבורה לא היתה לו, דכתיב (מלכים א כא, יט): במקום אשר לקקו הכלבים וגו'. טוב ממנו הנפל, זה נפלה של זונה.

ד(א) כי בהבל בא, בלא נר…

(א) כי בהבל בא, בלא נר ובלא מרחץ. אלא בלא תורה ובלא מעשים טובים.

ה(א) גם שמש לא ראה ולא…

(א) גם שמש לא ראה ולא ידע, משל לשני בני אדם שהיו באים בספינה, כשהגיעו ללמן, ירד אחד מהם ונכנס למדינה וראה שם כמה מאכל כמה משקה ושלוה, כשחזר בספינה אמר לחברו למה לא עללתה למדינתא, אמר ליה ואת שירדת ועללת מה חמית תמן, אמר לו ראיתי כמה מאכל כמה משתה ושלוה. אמר לו כלום נהנית, אמר לו, לא. אמר לו אנא דלא עללית נוח לי סגין מינך, דלא נחתית ולא חמיתי, הדא הוא דכתיב: נחת לזה מזה.

ו(א) ואלו חיה אלף שנים וגו',…

(א) ואלו חיה אלף שנים וגו', כל עמל האדם לפיהו, אמר רבי שמואל כל מה שיעמל אדם ויסגל מצוות ומעשים טובים בעולם הזה, אינו מספיק להבל היוצא מתוך פיהו. וגם הנפש לא תמלא, אפלו הוצאתה אינה ממלא את הגומא, כיצד הוצאת הנפש, רבי יוחנן אמר כקפיטורין מתוך הושט. רבי חנינא אמר כציפורן מתוך הושט. רבי שמואל ברבי אמר כסילון רטוב והפוך מן הושט. אמר רבי חנינא בן יצחק, כל מה שיעמל אדם מצוות ומעשים טובים, לפיו ולא לפי בנו ולא לפי בתו. וגם הנפש לא תמלא, שהנפש יודעת כל מה שהיא עמלה, לעצמה היא עמלה, לכך אינה שבעה לא תורה ולא מעשים טובים. משל למה הדבר דומה לעירוני שנשא בת מלכים, אם יביא לה כל מה שבעולם אינן חשובין לה כלום, למה, שהיא בת מלך. כך הנפש אלו הבאת לה כל מעדני עולם אינם כלום לה, למה, שהיא מן העליונים. שלשה אין מחזיקין טובה לבעליהן, הנפש, והארץ, והאשה. הנפש מנין, שנאמר: וגם הנפש לא תמלא. הארץ, שנאמר (משלי ל, טז): ארץ לא שבעה מים. אשה, שנאמר (משלי ל, כ): אכלה ומחתה פיה. שלשה נותנין בשפע ונוטלין בשפע, ואלו הן: הים, והארץ, וגם המלכות. רבי יהושע דסכנין אמר, ששה פעמים כתיב בה נפש, כנגד ששת ימי בראשית. אמר הקדוש ברוך הוא לנפש, כל מה שבראתי בששת ימי בראשית בשבילך בראתי, ואת גוזלת וחוטאת וחומסת.

ז(א) כי מה יותר לחכם מן…

(א) כי מה יותר לחכם מן הכסיל מה לעני יודע להלך נגד החיים, אלא מה יעשה ילך אצל גדול ממנו בתורה ויבאר לו משנתו. דבר אחר, מה לעני יודע, מה לעני בנכסיו להלך אצל העשיר. מה יעשה ילך ויעסק בפרקמטיא. דבר אחר, מה לעני יודע, מה יעשה במשא ומתן, מה יעשה יושב ובטל, ילמד אמנות והקדוש ברוך הוא מפרנסו ויחיה.

ח(א) טוב מראה עינים מהלך נפש,…

(א) טוב מראה עינים מהלך נפש, טוב מי שהוא מבאר משנתו ששונה ורגיל בהרגל לשון והולך.

ט(א) מה שהיה כבר נקרא שמו,…

(א) מה שהיה כבר נקרא שמו, זה אדם הראשון, שנאמר (בראשית ב, טו): ויקח ה' אלהים את האדם, ונודע אשר הוא אדם, משל למלך ואפרכוס שהיו נתונין בקרונין, והיו מבקשין בני המדינה לומר למלך דומינין, ולא היו יודעין אי זהו, מה עשה המלך דחפו והוציאו חוץ לקרונין וידעו הכל שהוא אפרכוס. כך בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקדוש ברוך הוא, הפיל עליו שנה וידעו שהוא אדם, ואמר לו (בראשית ג, יט): כי עפר אתה ואל עפר תשוב. דבר אחר, מה שהיה כבר נקרא שמו, זה משה, שנאמר (ויקרא א, א): ויקרא אל משה, ונודע לכל כי זה משה נביא הוא, בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות ג, י): ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, וכשבא לאותו מעשה, אמר (שמות לב, ז): לך רד וגו', אמר לפניו רבונו של עולם כד אינון טבין אינון דידך, וכד אינון בישין אינון דידי, בין טבין בין בישין דידך אינון. משל למלך שהיה לו כרם ומסרו לאריס לעמל בו, כשעושה יין טוב אומר המלך כמה חמריה דכרמי טב, וכשעושה יין רע אומר המלך חמריה דכרמא דאריסי ביש, והאריס בוכה וצווח ואומר לפניו אדני המלך כד עבד חמר טב דידך הוא, וכד הוה עביד ביש דידי הוא, אלא בין טב ובין ביש דידך הוא. כך אמר משה בין טבין בין בישין דידך אינון. ולא יוכל לדין עם שתקיף ממנו. כשאמר לו (דברים ג, כה): אעברה נא ואראה את הארץ הטובה, אמר לו הקדוש ברוך הוא (דברים ג, כה): רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. דבר אחר, מה שהיה, זה ירמיהו, ונודע לכל שהוא נביא, שנאמר (ירמיה א, ה): בטרם אצרך בבטן ידעתיך.

י(א) כי יש דברים הרבה מרבים…

(א) כי יש דברים הרבה מרבים הבל, כגון מגדלי קופות, וחתולות, וחלדות הסנאין, ואדני שדה, וכלב הים, מה אית להון הנייה מניהון, או חד אמכותי או חד מעקוצי, מה הנייה, או חד פלקא או חד פדעה. וכן המסקל מתוך שדהו ונותנו לרשות הרבים, מה הנייה אית ליה, או חד תוקלא או חד מרמוצי, ויש אומרים מרצומי. מעשה בחסיד אחד שהיה מסקל מתוך שדהו ונותנו לרשות הרבים, והיה שם חסיד אחד והיה רודפו ואומר לו מפני מה את מסקל מתוך שאינו שלך ונותן לתוך שלך, והיה שוחק עליו, ולאחר ימים נצרך החסיד ומכר את שדהו והיה מהלך ברשות הרבים ונתקל, אמר, לא על חנם אמר לי אותו חסיד נותן לתוך שלך, מה יתר לאדם.

יא(א) כי מי יודע מה טוב…

(א) כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים, רבי הונא בשם רבי אחא דוד אמר דבר אחד ולא פרשו ופרשו שלמה בנו, ושלמה אמר דבר אחד ולא פרשו ופרשו דוד אביו. שלמה אמר: כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים ויעשם כצל, כיצד אם תאמר לצלו של כתל יש בו ממש, אם לצלו של דקל יש בו ממש, בא דוד ופרש (תהלים קמד, ד): ימיו כצל עובר. דוד אמר דבר אחד ולא פרשו ופרשו שלמה בנו, דוד אמר (דברים קמד, ד): אדם להבל דמה, לאיזה הבל, אם להבל של תנור יש בו ממש, אם להבל של כירה יש בו ממש, בא שלמה ופרש: הבל הבלים. דבר אחר, כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים, אמר רבי פנחס הואיל והבל הם ימיו של אדם, ומספר הם וכצל הם, מה הנאה יש לו בחיים אלא יתעסקו בדברי תורה שכלן חיים. אשר מי יגיד לאדם וגו', אמר שלמה אני אגיד לך מה טוב מכלן: טוב שם משמן טוב.