טוב שם משמן טוב, שמן טוב יורד, ושם טוב עולה. שמן טוב לשעתו, ושם טוב לעולם. שמן טוב כלה, ושם טוב אינו כלה. שמן טוב בדמים, ושם טוב בחנם. שמן טוב נוהג בחיים, ושם טוב נוהג בחיים ובמתים. שמן טוב בעשירים, ושם טוב בעניים ובעשירים. שמן טוב מהלך מקיטון לטרקלין, ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו. שמן טוב נופל על המת ומבאיש, שנאמר (קהלת י, א): זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח. שם טוב נופל על המתים ואינו מבאיש, שנאמר (מלכים ב ד, לה): ויעל ויגהר על הילד וגו'. שמן טוב נופל על המים ונדוח, ושם טוב נופל על המים ואינו נדוח, שנאמר (יונה ב, יא): ויאמר ה' לדג ויקא את יונה. שמן טוב נופל על האור ונשרף, ושם טוב נופל על האור ואינו נשרף, דכתיב (דניאל ג, כו): באדין נפקין וגו'. אמר רבי יהודה ברבי סימון מצינו בעלי שמן טוב נכנסו למקום חיים ויצאו הם שרופין, ובעלי שם טוב נכנסו למקום מתים ויצאו חיים, נדב ואביהוא, נכנסו למקום חיים ומתו, חנניה מישאל ועזריה, נכנסו לאתון נורא ויצאו חיים. לכך נאמר: טוב שם משמן טוב וגו'.
(ב) רבנן אמרי אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך ומנה לי כהן גדול, אמר לפניו רבונו של עולם מאיזה שבט, אמר לו משבט לוי. ובמה אני מושחו, אמר לו בשמן המשחה, באותה שעה שמח משה, אמר כך שבטי חביב לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך לא שבטך הוא אלא אחיך הוא, הדא הוא דכתיב (שמות כח, א): ואתה הקרב אליך. ומשיחתו משמן המשחה מנין, שנאמר (שמות כט, ז): ולקחת משמן המשחה, אבל עבודתו אינה עבודה ונתחיב, אלולי ששמותן של שבטים חקוקים על לבו, דכתיב (שמות כח, כט): ונשא אהרן את שמות וגו', אמר הקדוש ברוך הוא חביבין עלי שמותן של שבטים משמן המשחה שנמשחו כהנים ומלכים. אמר רבי נחמיה אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך ומנה לי כהן גדול, אמר לפניו רבונו של עולם מאיזה שבט, אמר לו משבט לוי. ובמה אני מושחו, אמר לו בשמן המשחה. באותה שעה שמח משה אמר כך שבטי חביב לפני הקדוש ברוך הוא, אמר ליה הקדוש ברוך הוא חייך לא שבטך הוא אלא אחיך הוא, הדא הוא דכתיב (שמות כח, א): ואתה הקרב אליך. ומשיחתו משמן המשחה מנין, שנאמר: ולקחת משמן המשחה, אבל עבודתו אינה עבודה ונתחיב אלולי שמותן של שבטים חקוקים על שתי כתפיו, דכתיב (שמות כח, יב): ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון, ששה משמותם, אמר רב ביבי אלו היו חסרים אות אחת לא היו משמשין. תני רבי אושעיא אפלו נקדה אחת. תני רבי שמעון בן יוחאי, שלשה כתרים הם, כתר תורה, וכתר כהנה, וכתר מלכות. כתר כהנה זכה בו אהרן ונטלו, כתר מלכות זכה בו דוד ונטלו, כתר תורה הרי מנח לדורות, כל מי שזוכה לתורה כאלו זכה לשלשתן, וכל שלא זכה לתורה כאלו לא זכה לאחת מהן. רבי בון בשם רבי שמואל בר נחמני אמר, מצינו שהלך הקדוש ברוך הוא מהלך חמש מאות שנה לקנות לו שם, דכתיב (שמואל ב ז, כג): אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם ולשום לו שם, אמר רבי יוסי הגלילי אמה ואלהיה. אמר לו רבי עקיבא עשית קדש חל, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא כביכול עצמך פדית, שנאמר (שמואל ב ז, כג): אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו. כתיב (דברי הימים א יז, כא): אשר הלך לו אלהים, ולהלן הוא אומר: אשר הלכו אלהים, הלך זה הקדוש ברוך הוא, הלכו זה משה ואהרן.
(ג) אמר רבי שמעון בן יוחאי, חביב שם טוב מארון הברית, שארון הברית לא הלך אלא שלשה ימים, שנאמר (במדבר י, לג): וארון ברית ה' נסע לפניהם. ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו, מנא לן, מדוד, שנאמר (דברי הימים א יד, יז): ויצא שם דויד בכל הארצות וה' נתן את פחדו על כל הגוים, חביב שם טוב מכהנה ומלכות, שכהנה ומלכות בטלו, ושם טוב לא בטל. תלמידיו דרבי אבא, ואבא צידוני בשם רבי שמואל בר נחמן אמר חביבה מיתתן של שבטים יותר מבחייהם, שבחייהם לא נאמר ששה משמותם, ובמיתתן נאמר ששה משמותם. אמר רבי יהודה מרים ויוכבד הן הן היו חיותיהם של ישראל, דכתיב (שמות א, טו): שם האחת שפרה ושם השנית פועה, שפרה זו יוכבד שהיתה משפרת את הילדים. דבר אחר, שפרה ורבה. דבר אחר, שפרו ורבו ישראל על ידיה. דבר אחר, ששפרו אותן במצוות ובמעשים טובים. דבר אחר, שפרה לשם שבח, שנאמר (איוב כו, יג): ברוחו שמים שפרה. פועה זו מרים, שהיתה פועה באשה והולד יוצא. דבר אחר, פועה שהיתה פועה ובוכה על אחיה משה שהשלך ליאור, שנאמר (שמות ב, ד): ותתצב אחתו מרחק. דבר אחר, פועה שהופיעה את מעשה אחיה. דבר אחר, שפעת בפני פרעה ואמרה לו אוי לך מיום הדין. תני שלשה שמות נקרא לאדם הזה, אחד שקראו לו אביו ואמו, ואחד שקראו לו אחרים, ואחד שקרוי לו בספר תולדות בריתו.
(ד) רבי פנחס אמר אדם חביב בשמו, ואיני יודע באיזה מהן, בא שלמה ופרש, טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו. נולד אדם מונין לו למיתה. מת, מונין לו לחיים. נולד אדם הכל שמחין, מת הכל בוכין. ואינו כן, אלא נולד אדם ואין שמחין לו, שאין יודעין באיזה פרק ומעשים יעמד, אם צדיק, ואם רשע, אם טוב, ואם רע. ומת, הם צריכין לשמח שנפטר בשם טוב ויצא מן העולם בשלום. משל לשני ספינות פורשות לים הגדול, אחת יוצאת מן הלמן ואחת נכנסת ללמן, היוצאת מן הלמן הכל שמחין והנכנסת ללמן לא שמחו לה, היה שם פקח אחד אמר להם חלוף הדברים אני רואה, זו שהיתה יוצאה מן הלמן לא צריכין לשמח עמה שאין יודעין באיזה פרק עומדת, כמה ימים מזדוגת לה, כמה עלעולין הן מזדוגות, ושנכנסת ללמן הכל צריכין לשמח שנכנסה לשלום. כך מת אדם הכל צריכין לשמח ולשבח שנפטר בשם טוב בשלום מן העולם. הוא ששלמה אמר: ויום המות מיום הולדו. את מוצא כשהצדיקים נולדין אין בריה מרגשת, וכשמתין הכל מרגישים, כשנולדה מרים לא הרגיש בה בריה, וכשמתה נסתלקה הבאר והרגישו הכל, הבאר הודיעה מיתתה. נולד אהרן כהן גדול ולא הרגיש בו בריה, וכשמת נסתלקו ענני כבוד, הרגישו הכל, הענן הודיע מיתתו. נולד משה רבנו ולא הרגיש בו בריה, וכשמת הרגישו הכל, המן הודיע מיתתו, ששבת. נולד יהושע ולא הרגיש בו בריה, וכשמת הרגישו הכל, שנאמר (יהושע כד, ל): ויקברו אותו בגבול וגו' מצפון להר געש, רבנן אמרי חזרנו על כל המקרא כלה ולא מצינו מקום ששמו הר געש, אלא מהו הר געש, על ידי שנתגעשו נתרשלו ישראל מלגמל חסד ליהושע, רצה הקדוש ברוך הוא להרעיש וגם להגעיש עליהם ההר ולהפילו להם לאבדן, לפי שנתחלקה ארץ ישראל והיה חלוקה חביב עליהם יותר מדאי, זה עוסק בשדהו, וזה עוסק בכרמו, וזה עוסק בזיתו, וזה עוסק בפחמו, כלן עוסקין במלאכתן, לכך בקש הקדוש ברוך הוא להרעיש עליהם את העולם, לפיכך הרגישו בו הכל והודיעו את מיתתו. נולד דוד ולא הרגיש בו בריה, וכשמת הרגישו בו הכל, שנאמר (מלכים א יא, כא): והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבתיו וגו'. אמר רבי פנחס והלא שכיבה היא מיתה, אלא דוד שהיה מלך כתיב בו שכיבה, יואב שהיה שר הצבא כתיב בו מיתה. דבר אחר, והלא שכיבה היא מיתה, אלא דוד שנמשח בשמן המשחה כתיב בו שכיבה, ויואב שלא נמשח בשמן המשחה כתיב בו מיתה. דבר אחר, והלא שכיבה היא מיתה, אלא דוד שמת על מטתו כתיב בו שכיבה, ויואב שנהרג כתיב בו מיתה. דבר אחר, והלא שכיבה היא מיתה, אלא דוד שירשו בניו את מקומו נאמרה בו שכיבה, ויואב שלא ירשו בניו מקומו נאמרה בו מיתה, לפיכך הרגישו הכל, כשמת דוד הודיע שלמה מיתתו. נולד שמואל ולא הרגישה בו בריה, וכשמת הרגישו הכל, שנאמר (שמואל א כה, א): וימת שמואל ויספדו לו כל ישראל. אמר רבי יהושע בן לוי מתלא אמר מאן דנכתיה חיויא חבלא מדחיל ליה. אמר רבי שמואל בר נחמן משלו נתנו לו, שנאמר (שמואל א ז, טז): והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל. כתוב אחד אומר: וימת שמואל, וכתוב אחד אומר (שמואל א כח, ג): ושמואל מת, אמר רבי אסי ושמואל מת מיתה ודאי, וימת שמואל, אין הדברים אמורים אלא לענין נבל, שנאמר (שמואל א כה, א): וימת שמואל [וגו'] ואיש במעון, אמר רבי שמואל בר נחמן הכל סופדין וטופחין על מיתת הצדיק, וזה הרשע עושה לו מרזחין, אמר רבי יהודה ללמדך שכל הכופר בגמילות חסד כאלו כופר בעקר, אבל דוד המלך עליו השלום מה היה עושה, גומל חסד לכל. אומר כן, אפלו הורג או נהרג, או רודף או נרדף, גומל אני לו חסד כמו לצדיק, הדא הוא דכתיב (תהלים יג, ו): ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי.
(א) טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, למה שלב חכמים בבית אבל, שכל מי שמתאבל הקדוש ברוך הוא משמחו, שנאמר (ישעיה כט, יט): ויספו ענוים בה' שמחה. דבר אחר, טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, מוטב ללכת למדה שיש לה פרעון, ממדה שאין לה פרעון. מוטב לילך במדה נוהגת בחיים ובמתים, ממדה שאינה נוהגת אלא בחיים. מוטב לילך במדה נוהגת בעשירים ובעניים, ממדה שאינה נוהגת אלא בעשירים. מוטב לילך במדה שיש בה פיוס, ממדה שאין בה פיוס.
(ב) אמר רבי ברכיה גמילות חסד בתורה, בראשה, ובאמצעיתה, ובסופה. בראשה, דכתיב (בראשית ב, כב): ויבן ה' אלהים את הצלע, מלמד שקלעה הקדוש ברוך הוא לחוה והביאה אל האדם ונעשה שושבין להם, שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בניאתא. ובאמצעיתה, דכתיב (בראשית יח, א): וירא אליו ה' באלני ממרא, מלמד שבקרו (בראשית כה, יא): ויברך אלהים את יצחק בנו, זו ברכת אבלים. בסופה, שנאמר (דברים לד, ו): ויקבר אתו בגי. אמר רבי חנין מדת פרעון מה היא, יעקב מת בארץ מצרים, מי ראוי להטפל בו, לא הקדוש ברוך הוא שאמר לו (בראשית מו, ד): אנכי ארד עמך מצרימה וגו', בא יוסף וחטף לו את המצוה, דכתיב (בראשית נ, ז): ויעל יוסף לקבר את אביו. מת יוסף במצרים מי ראוי להטפל בו לא השבטים שהשביע אותם, שנאמר (בראשית נ, כה): וישבע יוסף, בא משה וחטף לו את המצוה, שנאמר (שמות יג, יט): ויקח משה את עצמות יוסף. מת משה ופרע לו הקדוש ברוך הוא בכבודו, שנאמר (דברים לד, ו): ויקבר אותו בגי.
(ג) כתיב (בראשית ג, כא): ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם, מצינו שהקדוש ברוך הוא גומל חסדים, מקשט כלות, מברך חתנים, מבקר חולים, וקובר מתים, מנחם אבלים. מקשט כלות דכתיב (בראשית ב, כב): ויבן ה' אלהים, רבי יוחנן אמר בנאה וקשטה והראה לו. אמר רבי אבהו שמא תאמר מתוך חרוב אחד או מתוך שקמה אחת הראה לו, אלא מאחר שקשטה בעשרים וארבעה מיני תכשיטין, אחר כך הראה לו, שנאמר (בראשית ב, כב): ויבאה אל האדם. מברך חתנים, שנאמר (בראשית א, כח): ויברך אתם אלהים. מבקר חולים, שנאמר (בראשית יח, א): וירא אליו ה' באלני ממרא. קובר מתים, דכתיב (דברים לד, ו): ויקבר אתו בגי. מנחם אבלים, דכתיב (בראשית לה, ח): ויקרא שמו אלון בכות. אמר רבי שמואל בר נחמן מהו אלון בכות, עד שמשמר אבלה של דבורה מניקתו באתה לו שמועת רבקה אמו ובכה שתי בכיות, לכך נאמר אלון בכות. ויעקב הוא אומר (בראשית לה, ט): ויברך, ברכת אבלים ברכו.
(ד) אמר רבי סימון מצינו שהלכו לבית המשתה ולא נתפרשו שמותן, לבית האבל ונתפרשו שמותן, עוג הלך במשתה אברהם ולא נתפרש שמו, שלשת רעי איוב הלכו לבית האבל ונתפרשו שמותן. מצינו שהלכו לבית המשתה ולא נדחו מגיהנם, והלכו לבית האבל ונדחו מגיהנם, עוג היה במשתה אברהם ולא נדחה מגיהנם, ואלו שהלכו לבית האבל נדחו מגיהנם. אמר רבי יששכר דכפר מנדי דרכן של רשעים להנתן בדיוטא תחתונה של גיהנם, שנאמר (איוב לד, כו): תחת רשעים ספקם. שלשת רעי איוב הלכו לבית האבל ונדחו מגיהנם, דכתיב (איוב ב, יא): ויבא איש ממקמו, איש מביתו, איש מעירו, איש מארצו, אין כתיב כאן, אלא איש ממקומו, ממקום שנתבצר להם בגיהנם נדחו ונצולו ממנו. מצינו שהלכו לבית המשתה ולא שרת עליהם רוח הקדש, זה עוג, ושלשת רעי איוב הלכו לבית האבל ושרת עליהם רוח הקדש, הדא הוא דכתיב (איוב ד, א): ויען אליפז (איוב ח, א): ויען בלדד. תני בשם רבי מאיר כל מקום שנאמר עניה ואמירה, כה ככה, אלו בלשון הקדש ברוח הקדש הוא מדבר.
(ה) והחי יתן אל לבו, מה תלמוד לומר, עביד חסדא, דיעבדון לך. לווי, דילווניך. ספוד, דיספדונך. קבור, דיקברונך. גמול חסד, דתתגמל חסד. אמר רבי מנא, והחי יתן אל לבו, אלו הצדיקים שנותנין מיתתן כנגד לבן, ולמה כותשין על הלב, מימר דכלה תמן. דבר אחר, והחי יתן אל לבו, זה חי העולמים שהוא משלם שכר לבר נש על כל פסיעה ופסיעה בגמילות חסדים. דאמר רבי יונה אין שואלין הלכות לפני מטתו של מת, והא רבי יוחנן שאל לרבי ינאי קומיה ערסיה דרבי שמעון בן יהוצדק הקדיש עולתו לבדק הבית מהו מועלים בה. ומגיב ליה משהכהנים מעכבין בשחיטתה מעל, נאמר כד הוה רחיק הוה מגיב ליה. תני הכתפין אסורים בנעילת הסנדל, שמא יפסק סנדלו של אחד מהם ונמצא מתעכב מן המצוה. רבי זעירא שרע בדיבורא, אזלון מוזקופוניה ואשכחוניה איעני בדבורא, אמרין ליה מהו כן, אמר לון עלמא דאתינן מן לתמן, הא מה דאתמר: והחי יתן אל לבו.
(א) טוב כעס משחוק, אמר שלמה אלו כעס אבא על אדוניה קמעא, טוב היה לו משחוק ששחקה עליו מדת הדין, למה, כי ברע פנים ייטב לב, אלו הרע לו פנים הביאו למוטב, אלא, (מלכים א א, ו): ולא עצבו אביו מימיו. וכן אמנון, טוב היה לו אם כעס דוד אבא על אמנון קמעא, משחוק ששחקה עליו מדת הדין, ולמה, כי ברע פנים ייטב לב, אלא (שמואל ב יג, לב): כי אמנון לבדו מת. דבר אחר, טוב כעס משחוק, טוב היה אלו כעס הקדוש ברוך הוא על דור המבול, משחוק ששחקה עליהם מדת הדין, שנאמר (איוב כא, ח): זרעם נכון לפניהם. דבר אחר, טוב כעס משחוק, טוב שהיה הקדוש ברוך הוא כועס על הסדומים משחוק ששחקה עליהם מדת הדין, שנאמר (איוב כא, ח): בתיהם שלום מפחד וגו'.
(א) לב חכמים בבית אבל, אמר רבי יצחק משל לאחד שאמר לעבדו צא והבא לי חפץ טוב, אמר לו ומהיכן אני מוצא חפץ טוב, אמר לו משתמצא רב בני אדם הולכים, שם חפץ טוב.
(א) טוב לשמע גערת חכם, אלו הדרשנים. מאיש שמע שיר כסילים, אלו המתרגמנין שמגביהין קולם בשיר להשמיע את העם. דבר אחר, טוב לשמוע גערת חכם, אלו תוכחות שהוכיח משה רבנו. מאיש שמע שיר כסילים, אלו ברכות של בלעם הרשע, שבהן גבה לבן ונפלו בשטים.
(א) כי כקול הסירים תחת הסיר, רבי לוי בריה דרבי זעירא עבד לה נטילת רשות, כל העצים כשהן דולקין אין קולן הולך, ברם הלין סרייתא כד אינון דולקים קולן הולך, מימר אוף אנן קיסין.
(א) כי העשק יהולל חכם, עסק שתלמידי חכמים עסוקין בו זה עם זה, יהולל חכם, מערבבין חכמתו. ויאבד את לב מתנה, אמר רבי יהושע בן לוי שמונים הלכות למדתי מיהודה בן פדיה בחרישת הקבר, ועל ידי שהייתי עסוק בצרכי רבים שכחתים. איזהו תלמיד חכם, רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל שהוא מבטל עסקיו מפני משנתו. תני, כל ששואלין אותו הלכה ממשנתו ומשיב עליה.
(ב) חמשה תלמידים היו לו לרבי יוחנן בן זכאי, כל זמן שהיה קים היו יושבין לפניו, כשנפטר הלכו ליבנה, והלך רבי אלעזר בן ערך אצל אשתו לאמאוס, מקום מים יפים ונוה יפה, המתין להם שיבואו אצלו ולא באו, כיון שלא באו בקש לילך אצלם, ולא הניחתו אשתו, אמרה מי צריך למי, אמר לה הן צריכין לי. אמרה לו חמת העכברים מי דרכו לילך אצל מי, העכברים אצל החמת או החמת אצל העכברים, שמע לה וישב לו עד ששכח תלמודו, מאחר זמן באו אצלו שאלו אותו פת חטין או פת שעורים מי טב אכלה בלפתן, ולא ידע להשיבן בלפתן, רבי אליעזר ורבי יוסי אומרים שני תבשילין לפותין זה בזה. רבי הוה ממני תרין מנאין בכל שנה, אין הוון כדי הוון מתקיימין, ואין לא הוון דמכין, מן דאתא רבי למדמך אמר לבריה לא תעביד כן אלא הוי ממני כולהון כחדא, ומני לך רבי חנינא קדמאי. והוא למה לא מנייה, רבי יוסי בר זביד אמר על דצווחין ציפוריא עליה, ומן צווחא עבדין הא כדון צווחין טבאות, אם אנן שמעין בהדא אוף בההיא צריכין שמוע להון. רבי בון אמר ליה קדם מן קרייתא, אמר ליה קדם רבי המנונא ספרא דבבל, אמר ליה כד תיזל לתמן אמר ליה שמניתיך זקן וידע דלא מתמני ביומיה, כיון דדמך בעא בריה דימניניה ולא קביל עליה, אמר לית אנא מקבל אלא קדם רבי אפס דרומא, הוה תמן חד סב אמר אם רבי חנינא קדמי אנא תניין, ואם רבי אפס קדמי אנא תניין, קביל עלוי רבי חנינא למתמני תליתוי, וזכה למארכה סגין שנין. אמר לית אנא ידע מן בגין מה זכיתי מארכה שנין סגין, מן בגין הדא מילתא, ואם מן בגין דהוינא סליק מן טבריה לצפורין והוינא עקים איסטרטיא שאיל בשלמה דרבי שמעון בן חלפתא באידין מתנין לית אנא ידע. דבר אחר, כי העשק יהולל חכם, עשק שעשקו דתן ואבירם למשה רבן אבדו חכמתו ממנו. ויאבד את לב מתנה, מתונה כתיב, אלו היה משה מתון היה נצול, אלא שהקניטו והקפידו אותו ואמרו לו (שמות ה, כא): ירא ה' עליכם, ולא סבל אלא אוף הוא הקפיד מכעסו, ואמר (שמות ה, כג): ומאז באתי. אמר לו הקדוש ברוך הוא אני כתבתי עליך שאת חכם, ואת מקפיד ואומר לי כך, חייך יש לך לידע וליידע, טוב אחריתן של בני מראשית שנתתי להם במצרים, דכתיב (שמות ה, כג): עתה תראה. באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא ווי דמובדין ולא משתכחין, אבדתי את אברהם יצחק ויעקב, שלא הרהרו אחרי, ולא מצאתי כיוצא בהן. באותה שעה בקשה מדת הדין לפגע בו, דכתיב (שמות ו, ב): וידבר אלהים, ואין אלהים אלא מדת הדין, ונאמר (שמות ו, ב): ויאמר אליו אני ה', אמר לו את בשר ודם לא יכולת לסבל אותם, אני ה' רחמן בעל הרחמים במדותי ארחם, שנאמר (ישעיה מו, ד): אני עשיתי ואני אשא.
(א) טוב אחרית דבר מראשיתו, רבי מאיר הוה יתיב ודריש בבי מדרשא דטבריה והוה אלישע רביה גייז בשוקא ארכיב על סוסיא בשבתא, אמרון לרבי מאיר הא אלישע רבך אתי גייז בשבתא בשוקא, נפק לגביה אמר ליה במה הויתא עסיק, אמר ליה (איוב מב, יב): וה' ברך את אחרית איוב מראשתו, אמר ליה ברך, שהכפיל את ממונו. אמר ליה עקיבא רבך לא הוה אמר כן, אלא: וה' ברך אחרית איוב מראשתו, בזכות תשובה ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו. אמר ליה ומה את אמרת שוב טוב אחרית דבר מראשתו, אמר ליה ומה את אמרת ביה, אמר לו יש לך אדם שהוא קונה סחורה בנערותו והוא מפסיד, ובזקנותו הוא משתכר בה. דבר אחר, טוב אחרית דבר מראשתו, יש לך אדם שמוליד בנים בנערותו והן מתים, מוליד בזקנותו והן מתקימין. דבר אחר, טוב אחרית דבר מראשתו, יש לך אדם שעושה מעשים רעים בנערותו ובזקנותו עושה מעשים טובים. דבר אחר, טוב אחרית דבר מראשתו, יש לך אדם שהוא למד תורה בנערותו ומשכחה, ובזקנותו הוא חוזר עליה, הוי: טוב אחרית דבר מראשתו. אמר לו רבי עקיבא רבך לא כך אמר, אלא: טוב אחרית דבר כשהוא טוב מראשתו, וכן היה מעשה אבויה אבי מגדולי הדור, וכשבא למולני קרא לכל גדולי ירושלים, וקרא לכל גדולי הדור, וקרא לרבי אליעזר ולרבי יהושע עמהם, וכשאכלו ושתו שרון אילין אמרין מזמורין, ואילין אמרין אלפבתרין, אמר רבי אליעזר לרבי יהושע אילין עסקין בדידהון, ואנן לית אנן עסקין בדידן, והתחילו בתורה ומן התורה לנביאים, ומן הנביאים לכתובים, והיו הדברים שמחין כנתינתן מסיני והאש מלהטת סביבותיהן, עקר נתינתן לא מסיני נתנו באש, שנאמר (דברים ד, יא): וההר בער באש עד לב השמים, אמר הואיל וכך הוא גדול כחה של תורה, הבן הזה אם מתקים לי הריני נותנו לתורה, ועל ידי שלא היתה כונת מחשבתו לשם שמים לא נתקימה בי תורתי. ומה את אמר תובן (איוב כח, יז): לא יערכנה זהב וזכוכית. אמר ליה ומה אמרת ביה, אמר לו אלו דברי תורה שקשין לקנות ככלי זהב וזכוכית, אמר לו עקיבא רבך לא אמר כן, אלא מה כלי זהב וזכוכית אם נשברו יש להם תקנה, אף תלמיד חכם שאבד משנתו יכול הוא לחזר עליה. אמר ליה חזור עול לך, אמר ליה למה, עד כאן תחום שבת. אמר ליה מנן את ידע, אמר ליה מטלפי סוסי, שכבר הלך אלפים אמה. אמר ליה וכל הדא חכמתא אית בך ולית את חוזר בך. אמר ליה לית בחילי. אמר ליה למה, אמר ליה רוכב הייתי על הסוס ומטיל אחורי בית המקדש ביום הכפורים שחל להיות בשבת, ושמעתי בת קול מצפצפת ואומרת (ירמיה ג, כב): שובו בנים שובבים, (מלאכי ג, ז): שובו אלי ואשובה אליכם, חוץ מאלישע בן אבויה, שהיה יודע כחי ומרד בי. ומהיכן היה לו, ראה אדם אחד עלה לראש הדקל בשבת ונטל האם על הבנים וירד בשלום, ובמוצאי שבת ראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל הבנים ושלח את האם, וירד והכישו נחש ומת, אמר כתיב (דברים כב, ז): שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים, היכן טובו של זה והיכן אריכות ימיו של זה, ולא ידע שדרשה רבי עקיבא למען ייטב לך בעולם שכלו טוב, והארכת ימים לעולם שכלו ארך. ויש אומרים על ידי שראה לשונו של רבי יהודה הנחתום נתון בפי הכלב, אמר מה הלשון שיגע בתורה כל ימיו כך, לשון שאינו יודע ויגע בתורה על אחת כמה וכמה. אמר אם כן לא מתן שכר לצדיקים, ולא תחית המתים. ויש אומרים על ידי שכשהיתה אמו מעברת בו עברה על בתי עבודת כוכבים והריחה ונתנו לו מאותו המין ואכלה, והיה מפעפע בכריסה כאריסה של חכינה. לאחר ימים חלה אלישע בן אבויה, אתון אמרין לרבי מאיר אלישע חולה, אזל לגביה אמר ליה חזור בך, אמר ליה ועד כדון מקבלין, אמר ליה ולא כתיב (תהלים צ, ג): תשב אנוש עד דכא, עד דכדוכה של נפש. באותה שעה בכה אלישע בן אבויה ומת, והיה רבי מאיר שמח ואומר דומה שמתוך תשובה נסתלק רבי. וכיון שקברוהו באתה האור לשרף את קברו, אתון אמרין ליה לרבי מאיר קבר רבך נשרף, יצא ופרש טליתו עליה, אמר ליה (רות ג, יג): ליני הלילה, בעולם הזה שכלו לילה, והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל, מהו והיה בבקר, בעולם שכלו טוב, אם יגאלך טוב זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים קמה, ט): טוב ה' לכל. ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבקר. ודמכת ליה. אמרון ליה רבי לעלמין דאתי אין אמרין לך מה את בעי אביך או רבך מה תימר, אמר אבא ובתר כן רבי. אמרין ליה ושמעי לך אינון, אמר להון ולאו מתניתא היא, מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפלין עם התפלין, מצילין אלישע בזכות תורתו. לבסוף באו בנותיו ותובעות צדקה אצל רבנו, אמר (תהלים קט, יב): אל יהי לו משך חסד ואל יהי חונן ליתומיו. אמרין, רבי לא תסתכל בעובדוהי אסתכל לאורייתיה, באותה שעה בכה רבי וגזר עליהם שיתפרנסו, אמר מה מי שלא היתה תורתו לשם שמים כך העמיד, מי שתורתו לשם שמים על אחת כמה וכמה. טוב ארך רוח מגבה רוח, חד פרסי אתא גבי רב אמר ליה אלפני אוריא, אמר ליה אמר אל״ף, אמר ליה מאן דיימר דהוא אל״ף, ימרון דאינו כן. אמר בי״ת, אמר ליה מאן אמר דהוא בי״ת, גער בו והוציאו בנזיפה, אזל לגבי שמואל, אמר ליה אלפני אוריא, אמר ליה אמר אל״ף, אמר ליה מאן דיימר דהוא אל״ף, אמר ליה אמר בי״ת, אמר ליה מאן אמר דהוא בי״ת, אחדיה באודניה ואמר אודני אודני, אמר ליה שמואל מאן אמר דהוא אודניך. אמר ליה כולי עלמא ידעין דהוא אודני, אמר ליה אוף הכא כולי עלמא ידעין דהוא אל״ף ודהוא בי״ת, מיד נשתתק הפרסי וקביל עלוי, הוי: טוב ארך רוח מגבה רוח, טובה היא האריכה שהאריך שמואל עם הפרסי מהקפדה שהקפיד עליה רב, אלולי כן חזר הפרסי לסיאורו, וקרא עליו: טוב ארך רוח. ועוד, עקילס הגר שאל לרבי אליעזר, אמר לו הרי חבה שחבב הקדוש ברוך הוא את הגר בלחם ובשמלה בלבד, שנאמר (דברים י, יח): ואהב גר לתת לו לחם ושמלה, כמה טווסין וכמה פסיונין אית לי ואפלו עבדי לא משגיחין עליהון. אמר ליה וכי קלה היא בעיניך דבר שבקש בו אבינו יעקב מתחלה, שנאמר (בראשית כח, כ): ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש, דבר קל הוא. אתא לגבי רבי יהושע ושאיל ליה כך, אמר לו גר שנתגיר לשם שמים זכה ומשיאין מבנותיו לכהנה. לחם זו לחם הפנים. ובגד אלו בגדי כהנה. צמצמו בדברים, אמרו לו תלמידיו וכי קלה היא בעיניך דבר שנחבט בו הזקן, שנאמר (בראשית כח, כ): ונתן לי לחם, ולמה את מושיטו בקנה, התחיל מפיסו בדברים, לחם זו התורה, שנאמר (משלי ט, ה): לכו לחמו בלחמי. ובגד זה הכבוד, שנאמר (משלי ח, טו): בי מלכים ימלכו. הוי: טוב ארך רוח טובה היא האריכה שהאריך רבי יהושע עם עקילס הגר, מהקפדה שהקפיד בו רבי אליעזר, שאלולי כן חזר לסיאורו, וקרא עליו: טוב ארך רוח מגבה רוח.
(א) אל תבהל ברוחך לכעוס, אמר רבי יודן הכמה דמעזילא עזיל על פלכתיה כן סליק ליה בפלכתיה הוא נסיב, היך מה דקימקומא גליש על גיסיה שפיך כל דרקק לעיל על אפוי נפל.
(א) טובה חכמה עם נחלה, טובה חכמה כשהיא נחלה דבר אחר, טובה חכמה, כשיש עמה נחלה, דתנינן תמן באבות רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו'. דבר אחר, טובה חכמה, טובה חכמתו של משה, שנאמר (משלי כא, כב): עיר גברים עלה חכם. עם נחלה, שהנחיל תורתו לישראל. דבר אחר, טובה חכמה, זו חכמתו של בצלאל, שהנחיל ארון לישראל, ובשעה שאמר לו משה עשה ארון וכלים ומשכן, אמר לו בצלאל משה רבנו מביאין את הכלים ומעמידין אותם באויר, בתחלה יעשה המשכן, ואחר כך יעשה הארון. אמר לו משה שמא בצל אל היית יושב וידעת בתחלה (שמות כה, י): ועשו ארון, ואחר כך (שמות כו, א): ואת המשכן תעשה, הוי: טובה חכמה עם נחלה, טובה חכמה של בצלאל, עם נחלה, שהנחיל ארון לישראל. דבר אחר, טובה חכמה של יהושע, עם נחלה, שהנחיל את הארץ. ויתר לראי השמש. דבר אחר, טובה חכמה, שיש עמה זכות אבות. אשרי שזכות אבותיו עומדת ומאירה לו. רבי אחא בשם רבי תנחום למד אדם ולמד ושמר ועשה והיתה ספיקא בידו להחזיק ולא החזיק, הרי הוא בכלל (דברים כז, כו): ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת. למד ולא למד, לא שמר ולא עשה ולא היתה ספיקא בידו להחזיק והחזיק, הרי הוא בכלל: ברוך אשר יקים, כי כל ארור מכלל ברוך. רבי הונא אמר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות צל וחפה לבעלי מצוות אצל בעלי תורה, מאי טעמא, כי בצל החכמה בצל הכסף. שלש מאות נזירין עלו להקריב תשע מאות קרבנין בימי שמעון בן שטח, מאה וחמשים מצא להם פתח, ומאה וחמשים לא מצא להם פתח. סליק שמעון בן שטח לגבי ינאי מלכא אמר ליה שלש מאות נזירין סלקין בעיין למקרבא תשע מאות קורבנין ולית להון, אלא הב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי ויזלון ויקרבון, יהב להון ינאי פלגא ואזלון וקרבון, אתון אמרין לישן דביש לינאי מלכא על שמעון בן שטח, אמרין לינאי מלכא תהוי ידיע כל מה דאקריבינון מן דידך הוה, ברם שמעון בן שטח לא יהב כלום מן דידיה. שמעיניה וכעס על שמעון בן שטח, ושמע שמעון בן שטח וערק. בתר יומין הוו תמן בר נש רברבין מן מלכותא דפרס הוון יתבין על פתוריה דינאי מלכא, מן דאכלין אמרין לינאי מרי מלכא נהירין אנן דהוה הכא חד סב והוה אמר לן מילי דאוריתא, אמר לשלמתו אחתיה, אינתתיה דינאי, שלחי ואייתי, אמר ליה הב לי מילא ושלח ליה עזקתך והוא אתי, יהב לה מילא ואתא, מן דאתא יתיב ליה בין מלכא למלכתא, אמר ליה למה ערקת, אמר ליה שמעית דאת כעיס עלי, וצרת לי בגינך דלא תקטלנני וערקית, והדין קרייה קיימת, דכתיב (ישעיה כו, כ): חבי כמעט רגע עד יעבר זעם, אמר ליה ולמה אפלית בי, אמר ליה חס ושלום לא אפלית בך, אלא את מן ממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף. אמר ליה ולמה יתבת בין מלכא למלכתא, אמר ליה דהכין כתיב בספריה דבן סירא, סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך. אמר ליה חמית מן מה אנא מוקיר לך, אמר ליה לית את מוקיר אלא אורייתי היא מוקרא לי, דכתיב (משלי ד, ח): סלסלה ותרוממך אמר לון מזגין ליה כסא דיבריך, אמר מה איבריך, נימר ברוך שאכל ינאי משלו, אמר ליה את כדון את בקשיותך, לא שמעית מן יומא ינאי בברכתא, אמר ומה אית לי למימר ברוך שאכלנו, ולא אכלתי. אמר להו אייתי ליה דייכול, מן דאכל אמר שאכלנו משלו. אמר רבי יוחנן וחלוקין חבריו על שמעון בן שטח, רבי אבין אמר על השניה, ורבי ירמיה אמר על הראשונה, ומחליפין שיטתיה דרבי ירמיה, תמן פשיטא ליה והכא צריכה ליה, תמן פשיטא ליה כרבן שמעון בן גמליאל, והכא צריכה ליה כרבנן, דתני עלה והסב וטבל עמהן אף על פי שלא אכל עמהן כזית דגן מזמנין עליו, דברי חכמים. רבי יעקב בר אחא בשם רבי איסי אמר לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן. תני שנים שאכלו דגן ואחד שאכל חוץ מדגן מצטרף, כמאן דתנינן כרבן שמעון בן גמליאל. שלשה בליוטין היו בירושלים, בן ציצית הכסת, ונקדימון בן גוריון, ובן כלבא שבוע, וכל חד וחד היה יכול לספק ולפרנס למדינה עשר שנים, והיה שם בן בטיח בן אחותו של רבי יוחנן בן זכאי, והיה ממנה על האוצרות, ראש קסרין שבירושלים, ועמד ושרף את האוצרות, שמע רבי יוחנן בן זכאי אמר ווי, אזלין ואמרין לבן בטיח חביבך אמר ווי ווי. שלח ואייתיתיה, אמר ליה למה את אמרת ווי, אמר ליה לא אמרית ווי אלא וה אמרית, שכל זמן שהאוצרות יקרין קיימין לא יהבין גרמיהון למעבד קרבא. בין ווי לוה נמלט רבי יוחנן, וקרון עליה ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. ומעשה ברבי יוחנן שאחזו בולמוס והלך לאימוניס, וישב לו למזרחה של תאנה ונתרפא, אמרין ליה הדא מנא לך, אמר לון מן דוד, דכתיב (שמואל א ל, יב): ויתנו לו פלח דבלה, וקרון עליה ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. רבי יוסי בר יאסין הוה אתי באלפא ואתי מן טרסים ואמר ליה טליא אנא צריך למיחת, אמר ליה לא תיחות לימא דימא סכנתא, אמר ליה בעי אנא למיקרי קריאת שמע, אמר ליה קרי. אמר ליה בעי אנא למיכל, אמר ליה אכל. כיון דאתון ללמן אמר ליה אסור אתה עד שתטבל, וקרא עליה ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. רבי מאיר הוה מתבעי למלכותא וערק, עבר על חנותא דארמיין ואשכח יתהון יתיבין אכלון מן ההוא מינא, חמון יתיה אמרין הוא הוא, לית הוא הוא, אמרין אם הוא הוא, אנן כרזין ליה אין אתי אכיל עמן, והוה צבע חדא אצבעותיה בדמה דחזיר, ויהב אצבעותיה אוחרי בפומיה, טמש הא ומתק הא. אמרין דין לדין אלו הוה רבי מאיר לא הוה עביד כן, שבקוניה וערק, וקרא עליה ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. רבי הוה דמיך בצפורין ואמרין ציפוראי כל דאתא ואמר דמך רבי אנן קטלין ליה. אזל בר קפרא ועלל בכוותא ואדיק ליה ורישיה מיכרך ומניה בזיעין, אמר אחינו בני ידעיה שמעוני שמעוני, אראלים ומצוקים אחזו ידן בלוחות הברית, גברה ידן של אראלים וחטפו את הלוחות. אמרין ליה דמך רבי, ואמר להו אתון אמריתון אנא לא אמינא, ולמה לא אמר, דכתיב (משלי י, יח): ומוציא דבה הוא כסיל. קרעון מניהון עד דאזל קליה דקריעה עד גופתתא, מהלך שלשה מילין, וקרא עליה: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. רבי נחמיה בשם רבי מנא מעשה נסים נעשו באותו היום, ערב שבת היה ואיתכנשין כל קרייתא להספידא דרבי, אשרוניה בתמני עשר כנישתא, ואובלוניה לבית שערים, ותלא לון יומא עד דמטא כל חד וחד מישראל לביתו ומדליק לו את הנר, וצולה לו דג, וממלא לו חבית מים, עד שעשה האחרון שבהן שקעה החמה וקרא הגבר, שרון מצוקין אמרין ווי דחללינן שבתא, יצתה בת קול ואמרה כל מי שלא נתעצל בהספדו של רבי מזמן לחיי העולם הבא, בר מן קצרה דהוה תמן ולא אתא, כיון דשמע כן סלק וטלק גרמיה מן איגרא ונפל ומת. יצתה בת קול ואמרה אף לאגרא קצרא מזמן לחיי העולם הבא.
(א) ראה את מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו, ראה מעשי כמה נאים ומשבחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך, ולא עוד שאת גורם מיתה לאותו צדיק. משל משה רבנו למה הדבר דומה, לאשה עברה שהיתה חבושה בבית האסורים, ילדה שם בן, גדלה שם ומתה שם, לימים עבר המלך על פתח האסורים, כשהמלך עובר התחיל אותו הבן צווח ואומר אדני המלך כאן נולדתי, כאן גדלתי, באיזה חטא אני נתון כאן איני יודע. אמר לו, בחטא של אמך. כך במשה, כמו שכתוב (בראשית ג, כב): הן האדם היה כאחד, כתיב (דברים לא, יד): הן קרבו ימיך למות.
(א) ביום טובה היה בטוב, אם נזדמן לך יום טוב תהא עושה אותו מיד. וביום רעה ראה, ראה איך לעשות תשובה, שתנצל מדינה של גיהנם. אמר רבי יודן בשם רבי אלעזר שלשה דברים מבטלין גזרות רעות, ואלו הן: תפלה, וצדקה, ותשובה. ושלשתן בפסוק אחד, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב ז, יד): ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישבו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם. ויתפללו, זו תפלה. ויבקשו פני, זו צדקה, האיך מה דאת אמר (תהלים יז, טו): אני בצדק אחזה פניך. וישובו מדרכיהם הרעים, זו תשובה. ואחר כך ואני אשמע מן השמים וגו'. רבי מנא אמר אף התענית, דכתיב (תהלים כ, ב): יענך ה' ביום צרה. למה, גם את זה לעמת זה עשה האלהים.
(ב) רבי תנחום בר חיא פתר קרייא בעניים ובעשירים, ביום טובתו של חברך שמח עמו, וביום רעה ראה, ראה היאך לפרנס את העניים שתקבל עליהם שכר. כך היה רבי תנחום עושה, אם היה למוד לקח ליטרא של בשר היה לוקח שתים, אחד חלקו ואחד לעניים, שתים אגדות של ירק, אחת לו ואחת לעניים. גם את זה לעמת זה, אלו עניים ועשירים, כדי שיזכו אלו באלו.
(ג) רבי אחא פתר קרייא בתורה, בשמחתה תשמח, וביום רעה ראה, תהיה מן הרואים, שכתוב בהם (ישעיה סו, כד): ויצאו וראו בפגרי האנשים, ולא מן הנראים, שכתוב בהם (ישעיה סו, כד): כי תולעתם לא תמות. גם את זה לעמת זה, זה גיהנם וגן עדן, כמה ביניהם טפח. רבי יוחנן אמר כותל. ורבנן אמרי שתיהן שוות, כדי שיהיו מציצות זו מזו. רבי לוי פתר קרייא, בימים טובים שנתתי לך תהא שמח ומשמח להקדוש ברוך הוא בקרבנות, אם תבוא שנה בלא בצרת נפק לכרמך חמי וחדי, חמי את לזיתך וחדי. אמר הקדוש ברוך הוא לא בראתי פרקליט טוב לגשמים כיום שמיני עצרת, הדא הוא דכתיב (במדבר כט, לה): ביום השמיני עצרת.
(א) את הכל ראיתי בימי הבלי. שאלו את שמואל הקטן מהו דכתיב: יש צדיק אבד בצדקו, אמר להם גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהצדיק עתיד לבוא לידי מייט, אמר הקדוש ברוך הוא עד שהוא בצדקו אסלקנו, שנאמר: יש צדיק אבד בצדקו. ויש רשע מאריך ברעתו, כל זמן שאדם חי הקדוש ברוך הוא מצפה לו לתשובה, מת אבדה תקותו, שנאמר (משלי יא, ז): במות אדם רשע תאבד תקוה. לכת אחת לסטין שהיתה חבושה בבית האסורין, חתר אחד מהם חתירה אחת וברחו כלן, נשתיר שם אחד מהן ולא ברח, כיון שבא השלטון, התחיל לחבטו במקל, אמר ליה ביש גדא וטמיע מזלא, חתירתא קומך לא הוית עריק. כך לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא אומר לרשעים, התשובה לפניכם ולא שבתם, אלא (איוב יא, כ): ועיני רשעים תכלינה. ומפני שלשה דברים אמר רבי יאשיה הקדוש ברוך הוא מאריך פנים עם הרשעים בעולם הזה שמא יעשו תשובה, או יעשו מצוות שישלם להם הקדוש ברוך הוא שכרן בעולם הזה, או שמא יצאו מהן בנים צדיקים, שכן מצינו האריך פנים לאחז, ויצא ממנו חזקיה. עם אמון, יצא ממנו יאשיהו. שמעי, יצא ממנו מרדכי.
(א) אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר, אל תהי צדיק הרבה יותר מבוראך, מדבר בשאול, דכתיב (שמואל א טו, ה): ויבא שאול עד עיר עמלק וגו', רבי הונא ורבי בניה אומר התחיל מדין הוא כנגד בוראו, ואמר כך אמר הקדוש ברוך הוא: לך והכית את עמלק, אם אנשים חטאו הנשים מה חטאו, והטף מה חטאו, והבקר ושור וחמור מה חטאו. יצאת בת קול ואמרה: אל תהי צדיק הרבה, יותר מבוראך. ורבנן אמרי התחיל מדין כנגד עגלה ערופה, ואומר, אמר הכתוב (דברים כא, ד): וערפו שם את העגלה בנחל, הוא הורג והיא נערפת, אם אדם חטא בהמה מה חטאה, יצאה בת קול ואמרה: אל תהי צדיק הרבה. רבי שמעון בן לקיש אומר, כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי, סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן, ומנין שנעשה אכזרי במקום רחמן, שנאמר (שמואל א כב, יט): ואת נב עיר הכהנים הכה לפי חרב, ולא תהא נב כזרעו של עמלק. ורבנן אמרין כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שמדת הדין פוגעת בו, שנאמר (שמואל א לא, ו): וימת שאול ושלשת בניו.
(א) החכמה תעז לחכם, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (איוב ט, ד): חכם לבב ואמיץ כח. מעשרה שליטים אשר היו בעיר, מעשרה מאמרות שנברא בהן העולם. דבר אחר, החכמה תעז לחכם, זה אדם הראשון, דכתיב (יחזקאל כח, יב): אתה חותם תכנית. מעשרה שליטים אשר היו בעיר, אלו עשרה דברים שמשמשין את הנפש, ואלו הן: הושט למזון, קנה לקול, כבד לחמה, מרה לקנאה, הראה מששתן, המסס לטחן, טחול לשחק, כליות יועצות, לב מבין, לשון גומר.
(ב) דבר אחר, החכמה תעז לחכם, זה נח. מעשרה שליטים אשר היו בעיר, מעשרה דורות שמאדם ועד נח, שמכלן לא נדבר אלא עמו. דבר אחר, החכמה תעז לחכם, זה אברהם. מעשרה שליטים, מעשרה דורות, מנח ועד אברהם לא בחר הקדוש ברוך הוא מכלן ולא כרת עמהם ברית אלא עמו, שנאמר (בראשית טו, יח): ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית. דבר אחר, החכמה תעז לחכם, זה יעקב. מעשרה שליטים, מעשרת שבטים שירדו למצרים ועלו, ולא ידעו שיוסף קים, ויעקב היה יודע, שנאמר (בראשית מב, א): וירא יעקב כי יש שבר במצרים, היה יודע שברו במצרים.
(ג) דבר אחר, החכמה תעז לחכם, זה משה. מעשרה שליטים, מעשרה דברים שמשמשין את הגוף, שכבשן משה, ואלו הן: מן פומא לוושטא, ומן וושטא להמסיסא, ומהמסיסא לקיבתא, ומקיבתא לאיסטומכא, ומאיסטומכא לכרוכא קטינא, ומכרוכא קטינא לבית כסא, ומבית כסא לבנת מעיא, ומבנת מעיא לכרוכא עביא, ומכרוכא עביא לסני דיבא, ומסני דיבא לפטרוכא, ומפטרוכא לעיזקתא, ומעזקתא לברא. ומכלן לא נצרך משה לא להכניס ולא להוציא, שנאמר (שמות לד, כח): ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו' לחם לא אכל ומים לא שתה. דבר אחר, החכמה תעז לחכם, אלו ישראל, שנאמר (דברים ד, ו): רק עם חכם ונבון. מעשרה שליטים, שמשמשין את הנפש, ואלו הן: הושט למזון, קנה לקול, כבד לחמה, מרה לקנאה, הראה מששתן, המסס לטחן, טחול לשחק, כליות יועצות, לב מבין, לשון גומר.
(ד) דבר אחר, החכמה תעז לחכם, זה דוד. מעשרה שליטים, מעשרה זקנים שאמרו בספר תהלים, ואלו הן: אדם הראשון, ואברהם, ומשה, ודוד, ושלמה. על אילין חמשה לא איתפלגין, אילין חמשה אחרנייתא מאן אינון, רב ורבי יוחנן, רב אמר: אסף, הימן, וידותון, ושלשה בני קרח אחד, ועזרא. ורבי יוחנן אמר הוא אסף דהכא הוא אסף דתמן, אלא על ידי שהיה בן תורה זכה לומר שירה עם אחיו, וזכה לומר שירה בפני עצמו. על דעת רב, אסף אחר הוא, שנאמר (דברי הימים א כה, ב): על יד אסף הנבא על ידי המלך, רב ורבי יוחנן רב אמר לידותון ממש, רבי יוחנן אמר לידותון הנבא על הדתין ועל הדינין שעברו עליו ועל ישראל. רבי הונא בשם רבי אחא אף על פי שעשרה בני אדם אמרו ספר תהלים, מכלהון לא נאמר על שמותם אלא על ידי דוד מלך ישראל. משלו משל למה הדבר דומה, לחבורה של אנשים המבקשת לומר הימנון למלך, אמר להם המלך כלכם נעימים, כלכם חסידים, כלכם משבחין לומר הימנון לפני, אלא איש פלוני יאמר על ידי כלכם, למה, שקולו ערב. כך בשעה שבקשו עשרה צדיקים לומר ספר תהלים, אמר להם הקדוש ברוך הוא כלכם נעימים וחסידים ומשבחין לומר הימנון לפני, אלא דוד יאמר על ידי כלכם, למה, שקולו ערב, הדא הוא דכתיב (שמואל ב כג, א): ונעים זמרות ישראל.
(א) כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אמר רבי יודן וכי יש אדם צדיק וחוטא, אלא אלו גבאי צדקה ומחלקי צדקה, שראוי שלא כראוי, ושא כראוי נותנין כראוי, ולא יחטא, היאך כמה דאת אמר (שופטים כ, טז): קלע באבן אל השערה ולא יחטא.
(א) כל זה נסיתי בחכמה, כתיב (מלכים א ה, ט): ויתן אלהים חכמה לשלמה, רבנן ורבי לוי, רבנן אמרי כחול, מהו כחול, נתן לו חכמה כנגד כל ישראל. ורבי לוי אמר מה החול הזה גדר לים, כך היתה חכמה גדר לשלמה, מתלא אמר דעת חסרת מה קנית, דעת קנית מה חסרת. כתיב (מלכים א ה, ט): ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים, ומה היתה חכמתן של בני קדם, שהיו יודעין במזל, וקוסמין בעופות, ובקיאין בטייר. אמר רבן שמעון בן גמליאל בשלשה דברים אני משבח את בני המזרח, שאין נושקין בפה אלא ביד, ואין נושכין בפה אלא חותכים בסכין, ואין נוטלין עצה אלא במקום מרוח, שאין יועצין אלא בשדה. מה היתה חכמתן של מצרים, את מוצא בשעה שבקש שלמה לבנות בית המקדש שלח אצל פרעה נכה ואמר שלח לי אמנים בשכרן, שאני רוצה לבנות בית המקדש. מה עשה כנס כל אסטרולוגין שלו, וצפו וראו בני אדם שהן עתידין למות באותה שנה ושלחן לו, וכיון שבאו אצל שלמה צפה ברוח הקדש שהם עתידין למות באותה שנה, ונתן להם תכריכין ושלחן לו, ואמר לו, אם לא היה לך תכריכין לצרך מתיך אלו, הרי הם ותכריכיהון קום קבר אותם. (מלכים א ה, יא): ויחכם מכל האדם, מאדם הראשון, ומה היתה חכמתו של אדם הראשון, את מוצא כשבקש הקדוש ברוך הוא לבראת את אדם הראשון נמלך במלאכי השרת ואמר להם, נעשה אדם, אמרו לפניו רבונו של עולם (תהלים ח, ה): מה אנוש כי תזכרנו. אמר להם, אדם שאני רוצה לבראתו חכמתו מרבה משלכם, מה עשה כנס כל בהמה חיה ועוף והעמידן לפניהם, ואמר להם קראו להם שמות, עמדו ולא ידעו. הלך אצל אדם אמר לו מה שמותן של אלו, אמר רבון העולמים לזה נאה לקרותו שור, ולזה ארי, ולזה סוס, ולזה גמל, ולזה נשר, וכן לכלן. ואמר לו אתה מה שמך, אמר לפניו, אדם, מפני שנבראתי מן האדמה. ואני מה שמי, אמר לפניו, אדני, מפני מה שאתה אדון על בריותיך, הדא הוא דכתיב (ישעיה מב, ח): אני ה' הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדם הראשון, הוא שמי שהתניתי ביני לבין עצמי, הוא שמי שהתניתי ביני לבין בריותי ובין מלאכי השרת. מאיתן האזרחי, זה אברהם, דכתיב (תהלים פט, ל): משכיל לאיתן האזרחי. והימן, זה משה, שנאמר (במדבר יב, ז): בכל ביתי נאמן הוא. וכלכל, זה יוסף, דכתיב (בראשית מז, יב): ויכלכל יוסף, אמרו מצרים כלום עבד זה מלך עלינו אלא בחכמתו, נטלו שבעים פיתקין והיו משליכין לפניו והיה קורא כל אחד ואחד בלשונו, ולא עוד אלא שהיה מדבר בלשון הקדש, שלא היו יודעין ומכירין בו ואינן יכולין לשמע בו, וכן הוא אומר (תהלים פא, ו): עדות ביהוסף שמו. ודרדע, זה דור המדבר, שכלו דעה. בני מחול, אלו ישראל, שמחל להם הקדוש ברוך הוא על מעשה העגל.
(ב) וידבר שלשת אלפים משל (מלכים א ה, יב), אמר רבי שמואל בר נחמני חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שנתנבא שלמה אלא קרוב לשמונה מאות פסוקים, ואת אמרת שלשת אלפים, אלא מלמד שכל פסוק ופסוק שנתנבא שלמה יש בו שנים ושלשה טעמים. ורבנן אמרי על כל פסוק ופסוק שלשת אלפים משל, ואלף וחמשה טעמים על כל משל ומשל, דכתיב (מלכים א ה, יב): ויהי שירו, שיורו של משל חמשה ואלף.
(ג) וידבר על העצים, וכי אפשר לאדם לדבר על העצים, אלא אמר שלמה מפני מה מצרע זה מטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכין, בעץ ארז ואזוב, אלא על ידי שאדם מגביה את עצמו כארז הוא לוקה בצרעת, וכשהוא ממעט את עצמו ומשפילו כאזוב שהוא נמוך, סופו להתרפאות. וכן מפני מה בהמה נתרת בשני סימנין ועוף נתר בסימן אחד, אלא מפני שהבהמה נבראת מן היבשה, ועוף מן הים, שכן אמר בר קפרא עוף מרקק נברא. רבי אבין בשם רבי שמואל קפודקיא אמר דרגלוי דתרנגולתא דמיין לחספניתא דנונא. ועל הרמש אמר, מפני מה שמונה שרצים שבתורה הצדן והחובל בהם בשבת חיב, ושאר כל השרצים שקצים ורמשים פטור, מפני שיש להם עורות. ועל הדגים אמר, מפני מה כל בהמה חיה ועוף טעונין שחיטה ודגים אינם טעונין שחיטה, אלא מהדין קרא (במדבר יא, כב): הצאן ובקר ישחט, ובדגים אין כתיב אלא אסיפה. הורה יעקב איש כפר נבוריא בצור, על הדגים שטעונים שחיטה, שמע רבי חגי שלח ואייתיניה, אמר ליה מן הן הורית, אמר ליה מן הן, דכתיב (בראשית א, כ): ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף, מה עוף טעון שחיטה אף דגים טעונין שחיטה, אמר ארבעיניה דילקי, אמר בר נש דאמר מילתא מן אורייתא ילקי, אמר ליה לא הוריתה טבאות, אמר ליה מן הן, אמר ליה מן הכא, הצאן ובקר ישחט להם וגו', האי בשחיטה והאי באסיפה. אמר חבוט חבטך דהוא טבא בקלטא.
(ד) הורה יעקב איש כפר נבוריא בצור, על בנה של נכרית שהוא נמול בשבת, שמע רבי חגי שלח ואייתיניה, אמר ליה מן הן הוריתה, אמר מן הן, דכתיב (במדבר א, יח): ויתילדו על משפחתם, וכתיב (בראשית יז, יב, כז): יליד בית ומקנת כסף. אמר ארבעיניה דילקי, אמר ליה ובר נש דאמר מילתא דאורייתא ילקי, אמר לא הורית טבאות, אמר ליה מן הן, רביע ואת שמע, אמר ליה אם אתא לך בר עממיא לגבך ואמר אנא בעי למיתעבדא יהודי על מנת למיגזר יתיה ביומא דשבתא, או ביומא דכיפורי, מחללין עליו או לא, הוי אומר אין מחללין, לפי שאין מחללין שבת ויום הכפורים אלא על בנה של ישראל בלבד, ושל ישראלית אמר ליה מן הן, אמר ליה רביעי (עזרא י, ג): להוציא כל נשים והנולד מהם. אמר ליה מן הקבלה את מלקני, אמר ליה דכתיב (עזרא י, ג): וכתורה יעשה, אמר ליה מאיזו תורה, דאמר (דברים ז, ג): ולא תתחתן בם, למה, כי יסיר את בנך, בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה ומן השפחה קרוי בנך אלא בנה. אמר ליה חבוט חבטך דהוא טבא בקלטא. אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופשפשתי ופרשה של פרה אדמה חקרתי, כיון שהייתי יגע בה ודורש וחוקר בה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.
(א) ומוצא אני מר ממות את האשה וגו', רבנן אמרי על ידי שהיא תובעת בידו דברים שאינו יכול לעמד בהן, סוף שהיא ממיתה אותו מיתה מרה. עובדא הוה בחד בר נש דהוה ליה מגיר ליסטים, והוה נפיק ומקפח בליליא, וזיין בניה ובנתיה ביממא. אמרה ליה אנתתיה דההוא בר נש מה ביש גדא דההיא אתתא דאידבקת לך. אמרה ליה לית את חמי בנוי דפלן מגרן היך אכלון ושתון, אמר לה את בעי אעביד מה איהו עביד. אמרה ליה ומה אית ביה, אמר לה אייזיל פייסיה עמי דאנא אזיל עימיה, אזלון ופייסוניה ונסב יתיה עמיה, נפק בההוא ליליא נפק ליסטאה ותקין תזקיטא בתריהון, דין דהוה חכים שביליא ערק ואישתיזב, ודין לא הוה חכים שביליא איתצייד ואיצטלב, וקרון עלוי לקיש לסטים בכיר לצלובים.
(ב) שלשה דברים קשין לגוף, מכת הלב קשה לגוף, מכת חלי מעים קשה לגוף ממכת הלב, וחסרון כיס קשה מכלן. אמר רבי יהודה ארבעה עשר דברים קשין זה מזה, וכלן מתגאין זה מזה, תהום קשה והארץ מתגאה עליו שהוא כבוש עליה. הארץ קשה וההרים קשין מתגאין עליה. ההר קשה והברזל מתגאה עליו ושוברו. ברזל קשה והאש מפעפעתו. האש קשה והמים מתגאין ומכבין אותה. המים קשים עננים סובלין אותן. עננים קשין הרוח מפזרתן. הרוח קשה והכתל מתגאה ועומד בו. כותל קשה אדם מתגאה וסותרו. אדם קשה וצרה מחלחלתו. צרה קשה והיין מתגאה ומשכחה. יין קשה והשנה מפיגתו. שנה קשה וחלי מתגאה ומטלטלה. חלי קשה ומלאך המות מתגאה ונוטל את נפשו. ואשה רעה קשה מכלן.
(ג) אשר היא מצודים וחרמים, שהיא צדה בים וביבשה. אסורים ידיה, אמר רבי אלעזר אילולי שכתב בה אסורים ידיה, היתה אוחזת באדם בשוק ואומרת בוא והזקק לי. לכלבה נושכת שאחזה בעליה בשלשלת, אף על פי שהיא קשורה אוחזה באדם בשוק בבגדיו, כך אלולי שכתב בה אסורים ידיה, היתה חוטפת באדם בשוק, ראה מה כתיב (בראשית לט, יב): ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי. טוב לפני האלהים ימלט ממנה, זה יוסף, וחוטא ילכד בה, זה פוטיפר. דבר אחר, טוב, זה פנחס. וחוטא, זה זמרי. דבר אחר, טוב, זה פלטי. וחוטא, זה אמנון. רבי איסי דקיסרין פתר קרייה במינות, טוב, זה רבי אלעזר. וחוטא, זה יעקב איש כפר נבוריא. דבר אחר, טוב, זה אלעזר בן דמא. וחוטא, זה יעקב איש כפר סאמא. דבר אחר, טוב, זה חנניא בן אחי רבי יהושע. וחוטא, אלו בני כפר נחום. דבר אחר, טוב, זה יהודה בן נקוסא. וחוטא, אלו המינים. דבר אחר, טוב, זה רבי נתן. וחוטא, זה תלמידו. דבר אחר, טוב, זה רבי אליעזר ורבי יהושע. וחוטא, זה אלישע.
(א) ראה זה מצאתי אמרה קהלת, ולהלן הוא אומר אמר קהלת, אמר רבי ירמיה זה רוח הקדש, פעמים משיח בלשון זכר, ופעמים משיח בלשון נקבה. אחת לאחת למצא חשבון, אמר רבי יצחק בנהג שבעולם אדם נכשל בעברה והוא חיב עליה מיתה לשמים, במה נתכפר לו, מת שורו, אבדה תרנגלתו, נשברה צלוחיתו, נכשל באצבעו הקטנה ויצא ממנה טפת דם, מקצת הנפש ככל הנפש, שנאמר: אחת לאחת למצא חשבון, חדא מערערא חדא והחשבון מתמצה. כמה הוא מצוי החשבון, רבי פנחס אמר עד אחת.
(א) אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי, בנהג שבעולם אלף בני אדם נכנסין למקרא יוצאין מהן מאה למשנה יוצאין מהן עשרה לתלמוד יוצא מהם אחד להוראה, הדא הוא דכתיב: אדם אחד מאלף מצאתי. דבר אחר, אדם, זה אברהם. ואשה בכל אלה לא מצאתי, זו שרה. דבר אחר, אדם, זה עמרם. ואשה, זו יוכבד. דבר אחר, אדם, זה משה. ואשה, אלו נשי המדבר. דבר אחר, אדם, זה משה, שבא לאלף דור. ואשה, זו היא התורה שנתנה לאלף דור, הדא הוא דכתיב (תהלים קה, ח): דבר צוה לאלף דור, מלמד שצפה הקדוש ברוך הוא בכל הקנקנים ולא מצא קנקן זפות מקנקנו של משה, שפשט ידו וקבל את התורה.
(א) לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר, ישר היה, שנאמר: אשר עשה האלהים את האדם ישר, וכתיב (בראשית ג, כב): הן האדם היה כאחד ממנו, כאחד ממלאכי השרת, וכיון שנעשו שנים, והמה בקשו חשבנות רבים.