(א) מי כהחכם, זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב ביה (איוב ט, ד): חכם לבב ואמיץ כח. ומי יודע פשר דבר, שפשר תורה למשה. חכמת אדם תאיר פניו, אמר רבי שמעון גדול כח הנביאים שהן מדמין את הצורה ליוצרה, דכתיב (דניאל ח, טז): ואשמע קול אדם בין אולי, אמר רבי יודן אית לן קרייה דנהיר מניה, דכתיב (יחזקאל א, כו): ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. ועז פניו ישנא, שהוא משתנה ממדת הדין למדת רחמים על ישראל.
(ב) דבר אחר, מי כהחכם, זה אדם הראשון, דכתיב ביה (יחזקאל כח, יב): אתה חותם תכנית. ומי יודע פשר דבר, שפרש שמות לכל. חכמת אדם תאיר פניו, יפיו יאיר פניו. אמר רבי לוי תפוח עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה, ואל תתמה, בנהג שבעולם אדם עושה לו שני דסקרין שלמין, אחד לו ואחד לבן ביתו, של מי הוא עושה נאה, לא שלו. כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקדוש ברוך הוא, וגלגל חמה לתשמישו של אדם הראשון, לא הוא בדין שתפוח עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה. ומה אם תפוח עקבו כך, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה. רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא, שלש עשרה חפות קשר להם הקדוש ברוך הוא בגן עדן, הוא דכתיב (יחזקאל כח, יג): בעדן גן אלהים היית וגו'. ריש לקיש אמר, אחת עשרה. ורבנן אמרי, עשר. ולא פליגי, מאן דאמר שלש עשרה עבד כל אבן יקרה מסכתך תלת, ומאן דאמר אחת עשרה, עבד להון חדא. ומאן דאמר עשר, לא עבד חד מנהון. ואחר כל השבח הזה, כי עפר אתה. ועז פנים ישנא, כשאמר לו הקדוש ברוך הוא המן העץ, ואף הקדוש ברוך הוא שנה עז פניו, וטרדו מגן עדן.
(ג) דבר אחר, מי כהחכם, אלו ישראל, דכתיב בהון (דברים ד, ו): רק עם חכם ונבון. ומי יודע פשר דבר, שהיו יודעין לדרש את התורה לארבעים ותשע פנים טהור, וכנגדן טמא. את מוצא כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע, נתן עליהם מזיו שכינה של מעלן, וכיון שחטאו נעשו שונאים להקדוש ברוך הוא, דכתיב: ועז פניו ישנא, ואף הקדוש ברוך הוא שנה עליהם את הדברים, דכתיב (תהלים פב, ז): אכן כאדם תמותון.
(ד) דבר אחר, מי כהחכם, זה תלמיד חכם. מי יודע פשר דבר, שהוא יודע לפרש משנתו. חכמת אדם, בשעה שהוא נשאל ומשיב. ועז פניו ישנא, בשעה שהוא נשאל ואינו יודע להשיב. רבי חיא הוה יתיב ומתני, מנין שאין ממירין בבכור, זחלין אפוי דבר פדיה, אמר הדין ידע מה אנא יתיב ומתני. עובד כוכבים אחד ראה את רבי יהודה ברבי אלעאי חמתיה אפוי נהרין, אמר הדין גברא חדא מן תלת מילין אית ביה, או שתוי חמר, או מוזיף ברביתא, או מרבי חזירי. שמע רבי יהודה בר אלעאי אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא, דחדא מן תלתיהון לית בי, לא מוזיף ברביתא אנא, דכתיב (דברים כג, כ): לא תשיך לאחיך. ולא מרבי חזירי אנא, דאסור ליה לבר ישראל למרבי חזירי. דתנינן תמן לא יגדל אדם חזירים בכל מקום. ולא שתוי חמר אנא, דאפלו ארבע כסיה דאנא שתי בלילא פסחא אזיק לרישי מן פסחא לעצרתא. אמר ליה ועל מה אפך נהירין, אמר ליה אורייתי היא דמנהרא אפוי, דכתיב: חכמת אדם תאיר פניו וגו'. רבי אבהו אזל לקיסרין ואתא מן תמן ואפוי נהירין, חמוניה תלמידייא, סלקין ואמרין לרבי יוחנן הדין רבי אבהו אשכח סימא. אמר לון למה, אמרין ליה דאנפוי נהירין. אמר לון דלמא אורייתא חדתא שמע, סלקון לגביה, אמרו ליה ומה אורייתא חדתא שמע מר, אמר לון תוספתא עתיקא אמרון, קרא עליו: חכמת אדם וגו'.
(ה) דבר אחר, מי כהחכם, זה משה, דכתיב ביה (משלי כא, כב): עיר גברים עלה חכם. ומי יודע פשר דבר, שפשר תורה לישראל. רבי מנא דשאב בשם רבי יהושע בן לוי אמר, על כל דבר ודבר שהיה הקדוש ברוך הוא אומר למשה, היה אומר לו טמאתו וטהרתו, וכיון שהגיע לפרשת (ויקרא כא, א): אמר אל הכהנים, אמר לפניו רבונו של עולם ואם נטמאו אלו במה הוא טהרתן, לא השיבו דבר, אותה שעה נשתנו פניו של משה, וכיון שהגיעו לפרשת פרה אדמה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, משה, אותה אמירה שאמרתי לך אמר אל הכהנים, ואמרת לי אם נטמאו במה היא טהרתן, ולא אמרתי לך דבר, זו היא טהרתן (במדבר יט, יז): ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת. אמר לפניו רבונו של עולם וכי טהרה היא, אמר הקדוש ברוך הוא, משה, חקה היא וגזרה גזרתי ואין בריה יכולה לעמד על גזרתי, דכתיב (במדבר יט, ב): זאת חקת התורה.
(א) אני פי מלך שמר, אמר רבי לוי אני פי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אשמר, אותו הפה שאמר (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך. ועל דברת, לא יהיה לך, שבועת לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא.
(א) אל תבהל מפניו תלך, רבי חיא בר גמדא פתח (משלי ג, יא): מוסר ה' בני אל תמאס, תני הפותח פותח בדבר טוב, והחותם חותם בדבר טוב, דתנינן בברכות קורא ומפסיק, בקללות אינו מפסיק אלא אחד קורא את כלן. מוסר ה' בני אל תמאס וגו', משום עמו אנכי בצרה, אמר הקדוש ברוך הוא בני מתקללין ואני מתברך. ואל תקץ בתוכחתו, אל תעש תוכחתו של הקדוש ברוך הוא קוצים קוצים. רבי לוי בן פנטי קרא את ארוריא קדם רבי הונא וגמגם בהון, אמר ליה אשמע קליך דלית אינון קללות, תוכחת אינון, מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקץ בתוכחתו.
(א) באשר דבר מלך שלטון, אמר רבי בון כתיב (דברים ו, טז): לא תנסו, (בראשית כב, א): והאלהים נסה, (ויקרא יט, יח): לא תקם ולא תטר, כתיב (נחום א, ב): אל קנוא ונקם ה'. אמר רבי לוי לרב שהיה מצוה את תלמידו, ואומר לו: לא תטה משפט, והוא מטה משפט. לא תכיר פנים, והוא מכיר פנים. אמר לו התלמיד רבי לך שרי ולי אסור. אמר לו איני אומר לך אלא שלא תלוה לישראל ברבית, אבל הלוה לעובדי כוכבים, שנאמר (דברים כג, כא): לנכרי תשיך. כך אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם הא כתבת בתורתך (ויקרא יט, יח): לא תקם ולא תטר, ואת נוקם ונוטר. אמר להון, לישראל לא אטר, דכתיב (תהלים קג, ט): לא לנצח יריב ולא לעולם יטור, אבל לעובדי כוכבים (נחום א, ב): נקם ה' לצריו ונוטר הוא לאיביו. אמר הכתבתי בתורתי: לא תקם ולא תטר את בני עמך, אבל נוקם את לעובדי כוכבים, שנאמר (במדבר לא, ב): נקם נקמת בני ישראל, לקים מה שנאמר: באשר דבר מלך שלטון.
(א) שומר מצוה לא ידע דבר רע, זו אסתר, שהיתה עסוקה במצות בעור חמץ. ועת ומשפט ידע לב חכם, זה מרדכי, דכתיב (אסתר ד, א): ומרדכי ידע את כל אשר נעשה.
(א) כי לכל חפץ יש עת ולכל עת יש חפץ, היך מה דבר נש בעי עביד בהאי עלמא עביד, ברם תמן דינא וחושבנא.
(א) אין אדם שליט ברוח, רבנן אמרין אין אדם שליט ברוח של מלאך המות לכלותו ממנו, ומנין שנקראו המלאכים רוחות, שנאמר (תהלים קד, ד): עשה מלאכיו רוחות. ואין שלטון ביום המות, אין אדם יכול לומר למלאך המות המתן לי עד שאחשב חשבונותי ואחר כך אני בא. ואין משלחת במלחמה, אין אדם יכול לומר הרי בני או עבדי או בן ביתי תחתי. ולא ימלט רשע את בעליו, אין מי שיתלה אנקליטון, אין מי שיאמר אנקלומא. ורבי נחמיה אמר: אין אדם שליט ברוח, אין נביא של ישראל שליט ברוחו של הקדוש ברוך הוא לכלותו ממנו, שנאמר (ירמיה כ, ט): ואמרתי לא אזכרנו וגו' ואין שלטון ביום המות. (ירמיה טו, ב): אשר למות למות וגו'. ואין משלחת במלחמה, (ירמיה טו, א): שלח מעל פני ויצאו. ולא ימלט רשע את בעליו. רבי חגי בשם רבי יצחק לפי שהיו לצנים שבאותו הדור ממלמלין בפיהם ומפריזין באצבעותיהם, ואומרים (יחזקאל יב, כז): החזון אשר הוא חזה וגו', אמר להם נביא לישראל חייכם (יחזקאל יב, כה): כי בימיכם בית המרי. ורבי אליעזר בן יעקב אומר אין אדם שליט ברוחן של מלכיות לכלותן ממנו. ואין שלטון ביום המות, שנאמר (תהלים יח, ו): קדמוני מוקשי מות. ואין משלחת במלחמה, דכתיב (תהלים עח, מט): משלחת מלאכי רעים. ולא ימלט רשע את בעליו, אלו עשו תשובה פשרו. ורבנן אמרי אין אדם שליט ברוח עצמו לכלותו ממנו. אמר רבי חנינא כתיב (זכריה יב, א): ויצר רוח אדם בקרבו, צר רוחו של אדם בגופו, שאלולי כן כיון שהיתה הצרה באה עליו היה נוטלה ומשליכה מקרבו. אמר רבי לוי קרוב לחמשים ושתים פעמים כתיב והמלך דוד, כיון שנטה למות, כתיב (מלכים א ב, א): ויקרבו ימי דוד למות, משום ואין שלטון ביום המות. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, שתי חצוצרות שהיו בימי משה נגנזו, כתוב אחד אומר (במדבר י, ג): ותקעו בהן ונועדו אליך, וכתוב אחד אומר (דברים לא, כח): הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם, וחצוצרות היכן הם, אמר שכבר נגנזו בימי משה. אמר הקדוש ברוך הוא למה הוא מת ויהיו בניו תוקעין לפניו בסלפינגס, לא משום ואין שלטון ביום המות. רבי אלעזר בשם רבי סימון אמר כבוד גדול חלק הקדוש ברוך הוא למשה, שאמר לו (במדבר י, ב): עשה לך שתי חצוצרת, ולא ליהושע.
(א) את כל זה ראיתי וגו' עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, עת היא לרע לו לשולט, ועת היא לרע לו לנשלט. אמר רבי אלעזר אין לך שהוא מתחיב על ידי אדם זה אלא אדם כיוצא בו, שנאמר: עת אשר שלט האדם. רבי יונתן אמר ואפלו במקל ואפלו ברצועה מתחיבין על ידי אדם זה, שנאמר (ישעיה ט, ג): כי את על סבלו וגו' כיום מדין, כיום הדין. אמר רבי חמא בר גוריון [אפלו זאב] אפלו אילני סרק עתידין לתן דין וחשבון. ורבנן מייתין לה מן הדא, (דברים כ, יט): כי האדם עץ השדה, מה האדם עתיד לתן דין וחשבון, אף אילני סרק עתידין לתן דין וחשבון.
(א) ובכן ראיתי רשעים קברים ובאו, אמר רבי יהודה בר סימון אם במתי יחזקאל הוא אומר, הלא כבר נאמר רשעים, ואותן לא היו אלא צדיקים, ואם בבנה של צרפית הכתוב מדבר, והלא כבר נאמר קברים, והוא לא נקבר, ואם בצדקיה בן כנענה הכתוב מדבר, והלא כבר נאמר ובאו, והוא לא בא, אלא (מלכים ב יג, כא): ויהי הם קברים איש וגו' ויחי, יכול לעולם, תלמוד לומר ויקם על רגליו, מלמד שלא היתה עמידתו אלא לשעה לפרש מאותו צדיק בלבד. ומהו ובאו, רבי שמואל אמר שקעה שמשן והטהרו. הא מה דאת אמר (ויקרא כב, ז): ובא השמש וטהר. אמר רבי לוי (איוב טו, כ): כל ימי רשע הוא מתחולל, מת וחלל, האיך מה דאת אמר (יחזקאל כא, ל): ואתה חלל רשע. דבר אחר, מדבר בגרים שהם באים ועושים תשובה. וממקום קדוש יהלכו, על ידי שהלכו במקום קדוש, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. וישתכחו בעיר, וישתכחו מעשים רעים. אשר כן עשו, וישתכחו מעשיהם הטובים אשר עשו בעיר. גם זה הבל. אמר רבי יצחק איננו הבל וזה הבל שאינן באין מאליהן. רבי בון אמר צדיקים הלכו לשם ויבואו, כגון יוסף לאסנת, יהושע לרחב, בעז לרות, משה לחובב. אמר רבי אחא אין זה הבל, אלא שאין הבריות באין ומתקדשין לתחת כנפי השכינה.
(א) אשר אין נעשה פתגם, על ידי שאדם חוטא ואין מדת הדין פוגעת בו, על כן מלא וגו', מה אינון אמרין הא רומיא עללין הא רומיא נפקין לית להון מפוקים.
(א) וטוב לא יהיה לרשע. יש הבל אשר נעשה על הארץ, אשריהן לצדיקים שמגיע אלהם כמעשה הרשעים בעולם הזה, ואוי ואללי לרשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים.
(א) ושבחתי אני את השמחה, אמר רבי תנחומא אמר רבי נחמן בריה דרבי שמואל בר נחמן, רבי מנחמה ואמרי לה רבי ירמיה ורבי מיאשה בשם רבי שמואל בר רב יצחק כל אכילה ושתיה שנאמר במגלה הזאת, בתורה ובמעשים טובים הכתוב מדבר, אמר רבי יונה בנין אב שבכלן שנאמר: והוא ילונו בעמלו, בעולמו, בעולם הזה, ימי חייו, לקבר, וכי יש מאכל ומשתה בקבר שמלוין את האדם לקברו, אלא אלו תורה ומעשים טובים שעושה האדם.
(א) כאשר נתתי את לבי וגו' שנה בעיניו איננו ראה, אינו רואה תשובה ואינו עושה, שני דברים טובים קרובים לך ורחוקים ממך, רחוקים ממך וקרובים לך. תשובה קרובה לך ורחוקה ממך, רחוקה ממך וקרובה לך, מיתה קרובה לך ורחוקה ממך, רחוקה ממך וקרובה לך.
(א) וראיתי את כל מעשה האלהים, רבי פנחס ורבי ירמיה בשם רבי חיא בר אבא, הרבה שאלו לעשות ולעמד על דברי תורה ולא יכלו, ומאי טעמא בשל אשר יעמל האדם לבקש ולא ימצא וגם אם יאמר החכם, זה שלמה, יום שאמר יכול אני להרבות ולא להטות. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, כתיב (ישעיה מ, כג): הנותן רוזנים לאין, זה משה, בשעה שאמר (דברים א, יז): והדבר אשר יקשה מכם, אמר לו הקדוש ברוך הוא משה את דן קשות, אני אביא לך דין שתלמיד תלמידך יכול לדון, ואפלו הנשים, ואין את יכול להוציאו, איזה זה, זה דינן של בנות צלפחד. רבנן אמרי חס ושלום לא נתגאה משה, אלא כך אמר: והדבר אשר יקשה מכם, אם הייתי סוברו, ושמעתיו. ואם לאו, והשמעתיו לאלהים.