מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות יב,כט) ["ויהי בחצי הלילה, ויי הכה כל בכור בארץ מצרים, מבכר פרעה הישב על כסאו, עד בכור השבי אשר בבית הבור, וכל בכור בהמה."] "ויהי בחצי הלילה", יוצרו חלקו. למה נאמר? לפי שנאמר: (שמות יא,ד) "ויאמר משה: כה אמר יי: כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים." שאי אפשר לבשר ודם לעמד על חציו שללילה, אלא כן, יוצרו חלקו.
רבי יהודה בן בתירה אומר: היודע שעותיו ועונותיו, הוא חלקו.
רבי אליעזר אומר: נאמר כן 'לילה', ונאמר להלן 'לילה', מה להלן עד חצות, אף כן עד חצות.
"ויי הכה כל בכור". שומע אני, על ידי מלאך או על ידי שליח! תלמד לומר (שמות יב,יב) "והכיתי כל בכור", לא על ידי מלאך ולא על ידי השליח.
"ויי הכה כל בכור בארץ מצרים", אפלו ממקומות אחרים. ובכורי מצרים שהן במקומות אחרים, מנין? תלמד לומר (תהלים קלו,י) "למכה מצרים בבכוריהם". בכורי חם כוש ופוט ולוד, מנין? תלמד לומר: (תהלים עח,נא) "ויך כל בכור במצרים, ראשית אונים באהלי חם."
"מבכר פרעה הישב על כסאו" בא הכתוב ללמדך על פרעה, שהוא בכור. את אומר ללמדך על פרעה שהוא בכור, או אינו בא אלא ללמד על בנו שהוא בכור? כשהוא אומר "הישב על כסאו", הרי בנו אמור. הא מה תלמד לומר "מבכר פרעה"? בא הכתוב ללמד על פרעה שהוא בכור. פרעה נשתיר מכל הבכורות, ועליו הכתוב אומר: (שמות ט,טו) [נשתיר: נשאר לבדו.] "ואולם בעבור זאת העמדתיך, הראתך את כחי, ולמען ספר שמי בכל הארץ." בעל צפון נשתיר מכל היראות, [היראות: האלילים, שיראים מהם.] בשביל לפתות לבן שלמצרים. עליו הוא אומר: (איוב יב,כג) "משגיא לגוים ויאבדם". [משגיא לגוים: מרומם את האומות.]
"עד בכור השבי". וכי שבויין, מה חטאו? אלא שלא יהו השבויין אומרים: יראתנו הביאה עליהם את הפרענות! קשה יראתנו, שעמדה על עצמה! קשה יראתנו שלא שלטה בנו הפרענות!
דבר אחר: ללמדך שכל גזרות שהיה פרעה גוזר על ישראל, היו השבויין שמחין בהם, שנאמר: (משלי יז,ה) "שמח לאיד לא ינקה". ואומר (משלי כד יז) "בנפל אויבך אל תשמח", ואומר: (יחזקאל כו,ב) "בן אדם! יען אשר אמרה צר על ירושלם: האח! נשברה דלתות העמים, נסבה אלי, אמלאה החרבה." ואומר: (יחזקאל כו,ג) "לכן כה אמר אדני יי: הנני עליך צר! והעליתי עליך גוים רבים, כהעלות הים לגליו." ולא שבויים בלבד, אלא אפלו עבדים ושפחות, שנאמר: (שמות יא,ה) "עד בכור השפחה אשר אחר הרחים".
"וכל בכור בהמה." וכי בהמה, מה חטאת? אלא שלא יאמרו המצרים: יראתנו הביאה עלינו את הפרענות! קשה יראתנו, שעמדה לעצמה! קשה יראתנו, שלא שלטה בה פרענות!
(שמות יב,ל) ["ויקם פרעה לילה הוא, וכל עבדיו וכל מצרים, ותהי צעקה גדלה במצרים, כי אין בית אשר אין שם מת."] "ויקם פרעה", שומע אני, בשלוש שעות, שכן דרך מלכים לעמד בשלוש שעות! תלמד לומר "לילה". אי לילה, שומע אני, על ידי שרים ושרות! [שרים ושרות. כך הגירסה בגניזה אך בכ"י אוקספורד: שדים ושדות.] תלמד לומר "הוא".
"הוא וכל עבדיו וכל מצרים". מגיד שפרעה מחזר על כל בתי עבדיו, ועל כל בתי מצרים, ומעמידן אחד אחד ממקומו.
"ותהי צעקה גדלה". כענין שנאמר: (שמות יא,ו) "והיתה צעקה גדלה בכל ארץ מצרים, אשר כמהו לא נהיתה, וכמהו לא תסף."
"כי אין בית אשר אין שם מת." רבי נתן אומר: וכי לא היו שם בתים שלא היו בהן בכורות? אלא, כיון שהיה הבכור מת לאחד מהן, היו עושין לו איקונין, [איקונין. eikónion: תמונה קטנה, דיוקן, צלם.] ומעמידה בביתו. ואותו הלילה, נשחקת ונדקת [נדקת: נטחנת לאבקה.] ונזרת, [נזרת: מתפוררת.] והיה אותו היום קשה בעיניהן כאלו אותו היום קברוהו. ולא עוד, אלא שהיו המצרים קוברין בתוך בתיהן, והיו הכלבים נכנסין דרך הכוכין ומחטטין, ומוציאין את הבכורות מתוך כוכיהן ומתעתעין בהן, [מתעתעין: משחקים.] והיה אותו היום קשה בעיניהן כאלו אותו היום קברוהו.
(שמות יב,לא) ["ויקרא למשה ולאהרן לילה, ויאמר: קומו, צאו מתוך עמי, גם אתם, גם בני ישראל, ולכו עבדו את יי כדברכם!"] "ויקרא למשה ולאהרן לילה", מגיד שהיה פרעה מחזר ומשאל בכל ארץ מצרים: היכן משה שרוי? היכן אהרן שרוי?
"ויאמר: קומו צאו מתוך עמי!" אמר לו משה: מזהרין אנו שלא לצאת אלא בפרהסיא, שנאמר: (שמות יב,כב) [פרהסיא. parrhēsía: חופש דיבור; בגלוי.] "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר."
דבר אחר: "ויקרא למשה ולאהרן", למה נאמר? לפי שהוא אומר: (שמות י,כא-כב) "ויאמר לו פרעה: לך מעלי! השמר לך, אל תסף ראות פני, כי ביום ראתך פני תמות. ויאמר משה כן דברת". יפה דברת, ובזמנה דברת: (שמות י,כט) "לא אסף עוד ראות פניך"! אלא, "וירדו כל עבדיך אלה אלי", (שמות יא,ח) שאין תלמוד (לומר) "אלה", אלא שסופך עתיד לירד בראשונה. אלא מלמד שמשה חלק כבוד למלכות. וכן הקדש ברוך הוא אומר: "חלק כבוד למלכות", שנאמר: (שמות ו,יג) "וידבר יי אל משה ואל אהרן, ויצום אל בני ישראל ואל פרעה", צום לחלק כבוד למלכות.
וכן מצינו ביוסף, שחלק כבוד למלכות, שנאמר: (בראשית מא,טז) "בלעדי! אלהים יענה את שלום פרעה"
וכן מצינו ביעקב שחלק כבוד למלכות, שנאמר: (בראשית מח,ב) "ויתחזק ישראל וישב על המטה"
וכן מצינו באליהו שחלק כבוד למלכות, שנאמר: (מלכים א יח,מו) "ויד יי היתה אל אליהו, וישנס מתניו, וירץ לפני אחאב".
וכן מצינו בחנניה, מישאל ועזריה שחלקו כבוד למלכות, שנאמר: (דניאל ג,כו) "באדין קרב נבוכדנצר לתרע אתון נורא יקדתא, ענה ואמר: שדרך מישך ועבד נגו, עבדוהי די אלהא עלאה, פקו ואתו!" [אז קרב נבוכדנצר לשער כבשן האש הבוערת, עונה ואומר: שדרך מישך ועבד נגו, עבדיו של האל העליון, צאו ובואו!.]
וכן מצינו בדניאל שחלק כבוד למלכות, שנאמר: (דניאל ו,כא) "וכמקרבה לגבא, לדניאל בקל עציב זעק, ענה מלכא ואמר לדניאל: דניאל, עבד אלהא חיא, אלהך די אנת פלח לה בתדירא, היכל לשיזבותך מן אריותא?" [וכקרבו לבור אל דניאל בקול עצוב צעק, עונה המלך ואומר לדניאל: דניאל, עבד האל החי! אלהיך אשר אתה עובד אותו תמיד, האם יכל להושיעך מן האריות?.]
"ויאמר: קומו צאו!" אני אמרתי (שמות י,ח) "מי ומי ההלכים?" ואתם אמרתם (שמות י,ט) "בנערינו ובזקנינו נלך".
"קומו צאו מתוך עמי!" אני אמרתי (שמות י,כד) "רק צאנכם ובקרכם יצג", ואתם אמרתם (שמות י,כו) "וגם מקננו ילך עמנו".
(שמות יב,לב) ["גם צאנכם גם בקרכם קחו, כאשר דברתם, ולכו! וברכתם גם אתי."] "גם צאנכם גם בקרכם קחו!" אתם אמרתם (שמות י,כה) "גם אתה תתן בידנו זבחים ועלת". "גם צאנכם גם בקרכם קחו, כאשר דברתם, ולכו!"
"וברכתם גם אתי." התפללו עלי, כדי שתכלה ממני הפרענות.
(שמות יב,לג) ["ותחזק מצרים על העם, למהר לשלחם מן הארץ, כי אמרו: כלנו מתים."] "ותחזק מצרים על העם", מגיד שהיו מבהלין אותן וטורדין אותן לצאת.
"כי אמרו, כלנו מתים." אמרו: לא כגזרת משה. משה אמר: (שמות יא,ה) "ומת כל בכור בארץ מצרים", והיו סבורין שכל מי שיש לו ארבעה חמשה בנים, אין מת אלא הבכור. והן לא יודעין שנשיהן חשודות על העריות, והיו כלן מראיהן אחרים. הן עשו בסתר, והמקום פרסמן בגלוי. והרי הדברים קל וחמר: ומה, אם מדת הפרענות מעוטה, העושה בסתר, המקום מפרסמה בגלוי, קל וחמר למדת הטובה מרבה!
(שמות יב,לד) ["וישא העם את בצקו טרם יחמץ, משארתם צררת בשמלתם על שכמם."] [משארתם: שאריות ארוחת הערב.] "וישא העם את בצקו טרם יחמץ", מגיד שלשו את העסה, ולא הספיקו לחמצה עד שנגאלו. וכן את מוצא לעתיד לבא, מה הוא אומר? (הושע ז ד-ה) "ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו. יום מלכנו החלו שרים חמת מיין, משך ידו את לצצים." [לצצים: אנשים קלי דעת.]
"משארתם", אלו שירי מצה ומרור. [שירי=שירי.] אתה אומר שירי מצה ומרור, או אינו אלא שלפסחים? כשהוא אומר "ולא תותירו ממנו עד בקר", הרי שירי פסחים אמור; הא מה תלמד לומר "משארתם צררת בשמלתם"? אלו שירי מצה ומרור.
"צררת בשמלתם על שכמם." רבי נתן אומר: וכי לא היה שם בהמה? והרי כבר נאמר: (שמות יב,לח) "וגם ערב רב עלה אתם, וצאן ובקר". ומה תלמד לומר "צררת בשמלתם על שכמם"? אלא שהיו ישראל מחבבין את המצוות.
(שמות יב,לה) [ובני ישראל עשו כדבר משה, וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת.] "ובני ישראל עשו כדבר משה". וכי מה אמר להם משה לישראל במצרים? הרי הוא אומר: (שמות יא,ב) "דבר נא באזני העם, וישאלו איש מאת רעהו, ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב." וכן עשו בני ישראל.
"וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת." שאין תלמוד (לומר) "ושמלת", אלא הכסות היתה חביבה עליהם יותר מן הכסף ומן הזהב.
(שמות יב,לו) "ויי נתן את חן העם בעיני מצרים, וישאלום, וינצלו את מצרים." "וישאלום", כשמועו: לא הספיק לומר 'השאילני!' עד שהוא מוציא ונותן לו. דברי רבי ישמעאל.
רבי יוסה הגלילי אומר: האמינו בהם משלשת ימי האפלה, שהיו אומרים: מה, אם בשעה שהיינו באפלה והן באורה, לא נחשדו, ועכשו נחשדין?
רבי אליעזר אומר: רוח הקדש שרת על ישראל, והיה אומר לו: השאילני כלך, [כלך. משי גס.] במקום פלוני הוא מנח לך! והלה מוציא ונותן לו. ואין חן אלא רוח הקדש, שנאמר: (זכריה יב,י) "ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלם רוח חן ותחנונים".
רבי נתן אומר: אין צריך לומר "וישאלום", אלא מה שלא שאלו היו משאילין להן. היה אומר לו: תן לי חפץ פלוני! והיה אומר לו: טל לך, ואחר כיוצא בו!
"וינצלו את מצרים." מגיד שעבודה זרה שלהם נתכה [נתכה: נהיתה נוזלית. מתכת הפסלים איבדה את צורתה וחזרה לחומר גלם.] ובטלה, וחזרה לתחלתה. ומנין שבזת הים גדולה מבזת מצרים? שנאמר: (יחזקאל טז,ז) "ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים". "בעדי", זו בזת מצרים; "עדיים", זו בזת הים. (תהלים סח,יד) "כנפי יונה נחפה בכסף", זו בזת מצרים; "ואברותיה [אברותיה: כנפיה.] בירקרק חרוץ", [ירקרק חרוץ: זהב צהוב משובח.] זו בזת הים. (שיר השירים א,יא) "תורי זהב נעשה לך" זו בזת הים; "עם נקדות הכסף." זו בזת מצרים.