א(שמות יד,טז) ["ואתה, הרם את מטך,…

(שמות יד,טז) ["ואתה, הרם את מטך, ונטה את ידך על הים ובקעהו! ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה."] "ואתה הרם את מטך". עשרה נסים נעשו לישראל על הים: נבקע הים ונעשה כמין כפה, שנאמר: (חבקוק ג,יד) "נקבת במטיו ראש פרזו יסערו להפיצני". נחלק לשנים, שנאמר: (שמות יד,טז) "ונטה את ידך על הים ובקעהו". נעשה יבשה, שנאמר: (שמות יד,כט) "ובני ישראל הלכו ביבשה". נעשה כמין טיט, שנאמר: (חבקוק ג,טו) "דרכת בים סוסיך חמר מים רבים." נעשה פרורין פרורין, שנאמר: (תהלים עד,יג) "אתה פוררת בעזך ים". נעשה סלעים סלעים, שנאמר: (תהלים עד,יג) "שברת ראשי תנינים על המים." נעשה גזרים גזרים, שנאמר: (תהלים קלו,יג) "לגזר ים סוף לגזרים". נעשה ערמות, שנאמר: (שמות טו,ח) "וברוח אפיך נערמו מים". נעשו כמו נד, שנאמר: (שמות טו,ח) "נצבו כמו נד נזלים". יצאו להם זכרי מים מתוקים מתוך מלוחים, שנאמר: (תהלים עח,טז) "ויוצא נוזלים מסלע, ויורד כנהרות מים." קפא הים משני חלקים, ונעשה כמין בולוס שלזכוכית, שנאמר: (שמות טו,ח) [בולוס. bôlos: כדור.] "קפאו תהמת בלב ים."

ב(שמות יד,יט) "ויסע מלאך האלהים ההלך…

(שמות יד,יט) "ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל, וילך מאחריהם, ויסע עמוד הענן מפניהם, ויעמד מאחריהם." רבי יהודה אומר: הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה.

גמושלו משל, למה הדבר דומה? לאחד…

מושלו משל, למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, והיה בנו מהלך לפניו. באו לסטים לשבותו מלפניו, נטלו מלפניו ונתנו לאחריו. בא הזאב, נטלו מאחריו ונתנו מלפניו. באו לסטים מלפניו וזאבים מאחריו, נטלו ונתנו על זרועותיו, שנאמר: (הושע יא,ג) "ואנכי תרגלתי לאפרים, קחם על זרועתיו, ולא ידעו כי רפאתים". התחיל הבן מצטער מפני החמה, פרש עליו בגדו, שנאמר: (תהלים קה,לט) "פרש ענן למסך, ואש להאיר לילה." רעב, האכילו לחם, שנאמר: (שמות טז,ד) "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים". צמא, השקהו מים, שנאמר: (תהלים עח,טז) "ויוצא נוזלים מסלע", ואין נוזלים אלא מים חיים, שנאמר: (שיר השירים ד,טו) "מעין גנים, באר מים חיים, ונזלים מן לבנון." ואומר (משלי ה,טו) "שתה מים מבורך, ונזלים מתוך בארך."

דשאל רבי נתן את רבי שמעון…

שאל רבי נתן את רבי שמעון בן יוחי: בכל מקום מהו אומר? (בראשית טז,ז) "וימצאה מלאך יי". (בראשית טז,ט) "ויאמר לה מלאך יי", (שמות ג,ב) "וירא מלאך יי", וכן הוא אומר: (שמות יד,יט) "ויסע מלאך האלהים"! אמר לו: אין 'אלהים' בכל מקום אלא דין. מגיד הכתוב, שהיו ישראל נתונים בדין באותה שעה, אם להנצל, אם לאבד עם מצרים.

ה(שמות יד,כ) ["ויבא בין מחנה מצרים…

(שמות יד,כ) ["ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה, ולא קרב זה אל זה כל הלילה."] "ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, ויהי הענן והחשך", "הענן", על ישראל, "והחשך" על מצרים. מגיד הכתוב שכל זמן שהיו ישראל נתונין באורה, היו מצרים נתונין באפלה, שנאמר: (שמות י,כג) "לא ראו איש את אחיו, ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים". וכן את מוצא לעתיד לבא, מהו אומר? (ישעיה ס,א) "קומי אורי! כי בא אורך, וכבוד יי עליך זרח." מפני מה? (ישעיה ס,ב) "כי הנה החשך יכסה ארץ, וערפל לאמים, ועליך יזרח יי, וכבודו עליך יראה." ולא עוד, אלא כל מי שהוא נתון באפלה רואה כל מי שהוא נתון באורה, שהיו מצרים שרויים באפלה רואים את ישראל, שהיו נתונין באורה, אוכלים ושותים ושמחים. והיו מזרקין בהן בחצין ובאבני בליסטריות, [בליסטריות. ballistra: מכונת מלחמה לזרוק אבנים גדולות.] ומלאך וענן מקבלין, שנאמר: (בראשית טו,א) "אל תירא אברם! אנכי מגן לך, שכרך הרבה מאד!" (שמואל ב כב,ג) "מגני וקרן ישעי, משגבי ומנוסי, משעי! מחמס תשעני." (שמואל ב כב,לא) "מגן הוא לכל החסים בו."

ו"ולא קרב זה אל זה כל…

"ולא קרב זה אל זה כל הלילה." מגיד הכתוב, שהיה המצרי עומד, ואינו יכל לישב, יושב, ואינו יכל לעמד, פרוק, ואינו יכל לטען, [פרוק: בינוני פעול בלשון חכמים = בינוני פועל פורק.] טוען, ואינו יכל לפרק, מפני שהוא מש באפלה, שנאמר: (שמות י,כא) "וימש חשך." דבר אחר: "ולא קרב זה אל זה כל הלילה." לא קרב מחנה מצרים אצל מחנה ישראל, ולא מחנה ישראל אצל מחנה מצרים.

ז(שמות יד,כא) ["ויט משה את ידו…

(שמות יד,כא) ["ויט משה את ידו על הים, ויולך יי את הים ברוח קדים עזה כל הלילה, וישם את הים לחרבה, ויבקעו המים."] "ויט משה את ידו על הים". התחיל הים עומד כנגדו, אמר לו בשם הקדש, ולא קבל עליו. הראהו את המטה, ולא קבל עליו, עד שנגלה עליו הקדש בכבודו. כיון שנגלה עליו הקדש, התחיל בורח. אמר לו: מפני מה אתה בורח? מפני מלכו שלעולם, שנאמר: (תהלים קיד,ג) "הים ראה וינס". מושלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שתי גנות, זו לפנים מזו. מכר את הפנימית, ובא הלוקח לכנס, ולא הניחו השומר. אמר לו בשם המלך, ולא קבל עליו. הראה לו את הטבעת, ולא קבל עליו. עד שנהג המלך ובא. התחיל השומר בורח. אמר לו: כל היום הייתי אומר לך בשם המלך, ולא קבלת עליך, והראיתי אותך את טבעתו ולא קבלת, עכשו, מפני מה אתה בורח? אמר לו: לא מפניך אני בורח, אלא מפני המלך! כך בא משה ועמד על הים. אמר לו משה בשם הקדש, ולא קבל עליו, הראהו המטה, ולא קבל. עד שנגלה עליו הקדש בכבודו, התחיל הים בורח, שנאמר: (תהלים קיד,ג) "הים ראה וינס". אמר לו: כל היום הייתי אומר לך בשם הקדש, ולא קבלת עליך, ועכשו, (תהלים קיד,ה) "מה לך הים כי תנוס? אמר לו: לא מפניך, בן עמרם, אני בורח, אלא (תהלים קיד,ז) "מלפני אדון חולי ארץ, מלפני אלוה יעקב."

ח"ויולך יי את הים ברוח קדים…

"ויולך יי את הים ברוח קדים עזה כל הלילה", בעזה שברוחות. ואי זו זו? זו רוח קדים.

טוכן את מוצא, שלא נפרע המקום…

וכן את מוצא, שלא נפרע המקום מדור המבול ומאנשי סדום, אלא ברוח קדים, שנאמר: (איוב ד,ט) "מנשמת אלוה יאבדו, ומרוח אפו יכלו." "מנשמת אלוה יאבדו", זה דור המבול; "ומרוח אפו יכלו", אלו אנשי סדום.

יוכן את מוצא באנשי מגדל, שלא…

וכן את מוצא באנשי מגדל, שלא נפרע המקום מהם אלא ברוח קדים, שנאמר: (בראשית יא,ט) "ומשם הפיצם יי על פני כל הארץ." ואין 'הפצה' אלא רוח קדים, שנאמר: (ירמיה יח,יז) "כרוח קדים אפיצם".

יאוכן במצרים, שלא נפרע מהם המקום…

וכן במצרים, שלא נפרע מהם המקום אלא ברוח קדים, שנאמר: (שמות י,יג) "ויי נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה, הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה."

יבוכן את מוצא, שלא נפרע המקום…

וכן את מוצא, שלא נפרע המקום משבט יהודה ובנימין אלא ברוח קדים, שנאמר: (הושע יג,טו) "כי הוא בין אחים יפריא, יבוא קדים רוח יי ממדבר עלה, ויבוש מקורו ויחרב מעינו, הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה." [ישסה: ישדוד.]

יגוכן את מוצא, שלא נפרע המקום…

וכן את מוצא, שלא נפרע המקום מעשרת השבטים, אלא ברוח קדים, שנאמר: (משלי מח,ח) "ברוח קדים תשבר אניות תרשיש."

ידוכן את מוצא בצור, שלא נפרע…

וכן את מוצא בצור, שלא נפרע מהם המקום אלא ברוח קדים, שנאמר: (יחזקאל כז,כו) "רוח הקדים שברך בלב ימים."

טווכן את מוצא, שאין המקום עתיד…

וכן את מוצא, שאין המקום עתיד לפרע ממלכות העליזה, אלא ברוח קדים, שנאמר: (תהלים מח,י) "ברוח קדים תשבר אניות תרשיש."

טזוכן את מוצא, שאין המקום עתיד…

וכן את מוצא, שאין המקום עתיד לפרע מן הרשעים בגיהנם, אלא ברוח קדים, שנאמר: (ישעיה ל,לג) "כי ערוך מאתמול תפתה, גם היא למלך הוכן העמיק הרחב, מדרתה אש ועצים הרבה, נשמת יי כנחל גפרית בערה בה." וכן את אומר: (ישעיה כז,י) "הגה ברוחו הקשה ביום קדים." אף כן אתה אומר: (שמות יד,כא) "ויולך יי את הים ברוח קדים עזה", בעזה שברוחות, ואי זו זו? זו רוח קדים.

יז"וישם את הים לחרבה" , עשאו…

"וישם את הים לחרבה", עשאו כמין חרבה.

יח"ויבקעו המים." כל מים שבעולם נבקעו.…

"ויבקעו המים." כל מים שבעולם נבקעו. ומנין אתה אומר, אף המים שבבורות, ושבשיחין, ושבמערות, ושבכד, ושבכוס, ושבצלוחית, ושבחבית, נבקעו? שנאמר "ויבקעו המים." 'ויבקע הים' אין כתוב כן, אלא "ויבקעו המים", מלמד שכל המים שבעולם נבקעו.

יטומנין אתה אומר, אף המים העליונים…

ומנין אתה אומר, אף המים העליונים והתחתונים נבקעו? שנאמר: (תהלים עז,יז) "ראוך מים, אלהים, ראוך מים, יחילו, אף ירגזו תהמות." "ראוך מים יחילו", אלו העליונים; "אף ירגזו תהמות", אלו התחתונים. וכן הוא אומר: (תהלים עז,יח) "זרמו מים עבות, קול נתנו שחקים, אף חצציך יתהלכו." [חצציך: הברקים שלך.] קול נתנו שחקים", אלו העליונים; "אף חצציך יתהלכו", אלו התחתונים. ואומר: (תהלים מב,י) "תהום אל תהום קורא לקול צנוריך", ואומר: (חבקוק ג,י) "ראוך, יחילו הרים, זרם מים עבר, נתן תהום קולו, רום ידיהו נשא." וכשחזרו, כל המים שבעולם חזרו, שנאמר: (שמות יד,כח) "וישבו המים". כל המים שבעולם שבו.