מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות טו,ג) "יי איש מלחמה, יי שמו." רבי יהודה אומר: הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה: מגיד שנגלה עליהם המקום בכל כלי זין: נגלה עליהם כפרש, שנאמר: (תהלים יח,יא) "וירכב על כרוב ויעף וירא על כנפי רוח." נגלה עליהם כגבור חגור חרב, שנאמר: (תהלים מה,ד) "חגור חרבך על ירך, גבור!"
נגלה עליהם בשרין וכובע כגבור, שנאמר: (ישעיה נט,יז) "וילבש צדקה כשרין, וכובע ישועה בראשו, וילבש בגדי נקם תלבשת ויעט כמעיל קנאה." נגלה עליהם בקשת ובחצים, שנאמר: (חבקוק ג,ט) "עריה תעור קשתך". (תהלים יח,טו) "וישלח חציו". נגלה עליהם בחנית, שנאמר: (חבקוק ג,יא) "לנגה ברק חניתך." (תהלים לה,ג) "והרק חנית וסגר לקראת רדפי, [הרק חנית: הוצא את החנית מן הנרתיק.] אמר לנפשי ישעתך אני." נגלה עליהם בצנה ומגן, שנאמר: (תהלים צא,ד) "באברתו יסך לך, ותחת כנפיו תחסה, [אברתו: הכנף שלו.] צנה וסחרה אמתו." [צנה וסחרה: סוגי מגן.] (תהלים לה,ב) "החזק מגן וצנה".
שומע אני, שהוא צריך לאחת ממדות הללו? תלמד לומר "יי איש מלחמה, יי שמו." בשמו הוא נלחם, ואינו צריך לאחת מכל המדות הללו.
אם כן, למה צרך הכתוב לפרט כל אחת בפני עצמה? אלא שאם יצטרכו ישראל, המקום עושה להם נסין ומלחמות וגבורן. [גבורן: גבורות. צורת הרבות על דרך הארמית.] אי להם לאמות העולם מה הן שומעין באזניהם, [אי=אוי.] שהרי מי שאמר והיה העולם עתיד להלחם בם.
"יי איש מלחמה, יי שמו", למה נאמר? לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמות, שנאמר: "יי איש מלחמה". נגלה בסיני כזקן מלא רחמים, שנאמר: (שמות כד,י) "ויראו את אלהי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר". וכשנגאלו, מה הוא אומר? (שמות כד,י) "וכעצם השמים לטהר". ואומר: *(דניאל ז,ט-י) [* רואה הייתי, עד אשר כסאות השלכו, ועתיק ימים ישב, לבושו כשלג לבן ושער ראשו כצמר נקי, כסאו שביבים של אש גלגליו אש בוערת. נהר של אש נמשך ויוצא מלפניו, אלף אלפים ישרתוהו ורבוא רבבות לפניו יעמדו, המשפט ישב וספרים נפתחו.] "חזה הוית עד די כרסון רמיו, ועתיק יומין יתב, לבושה כתלג חור, ושער ראשה כעמר נקא, כרסיה שבבין די נור, גלגלוהי נור דלק. נהר די נור נגד ונפק מן קדמוהי, אלף אלפין ישמשונה, ורבו רבבן קדמוהי יקומון, דינא יתב, וספרין פתיחו." שלא לתן פתחון פה לאמות העולם לומר: שתי רשיות הן, אלא "יי איש מלחמה, יי שמו." הוא בסיני, הוא על הים, הוא לשעבר, הוא לעתיד לבא, הוא בעולם הזה, הוא לעולם הבא, שנאמר: (דברים לב,לט) "ראו עתה כי אני אני הוא, ואין אלהים עמדי, אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא, ואין מידי מציל." (ישעיה מו,ד) "ועד זקנה אני הוא, ועד שיבה אני אסבל, אני עשיתי ואני אשא, ואני אסבל ואמלט." (ישעיה מד,ו) "כה אמר יי, מלך ישראל וגאלו, יי צבאות: אני ראשון ואני אחרון". (ישעיה מא,ד) "מי פעל ועשה? קרא הדרות מראש, אני יי ראשון, ואת אחרנים אני הוא."
יש גבור במדינה, ועליו כל כלי זין, [כלי זין: כלי נשק.] אבל אין לו כח ולא גבורה, ולא תכסיס ולא מלחמה. [תכסיס. táxis: מערך קרב; גדוד.] אבל המקום אינו כן, אלא לו כח וגבורה ותכסיס ומלחמה, שנאמר: (שמואל א יז,מז) "כי ליי המלחמה, ונתן אתכם בידנו." (תהלים קמד,א) "לדוד, ברוך יי צורי! המלמד ידי לקרב, אצבעותי למלחמה."
יש גבור במדינה, וכחו עליו. בן ארבעים שנה לא דומה לבן ששים, ולא בן ששים דומה לבן שבעין, אלא כל שהוא הולך, כחו מתמעט, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא, (מלאכי ג,ה) "כי אני יי לא שניתי".
יש גבור במדינה, שמשקנאה וגבורה לובשתו, אפלו אביו ואמו, ואפלו קרוביו, אינו מניחן, אלא הכל מכה והולך בחמה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא "יי איש מלחמה, יי שמו." "יי איש מלחמה", שהוא נלחם במצרים, "יי שמו", שהוא מרחם על כל בריותיו, שנאמר: (שמות לד,ו) "יי, יי! אל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת."
יש גבור שמשהחץ יוצא מידו, אינו יכל להחזירו, שכבר יצא מידו, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא כשאין ישראל עושין רצונו, כביכל גזרה יוצא מלפניו, שנאמר: (דברים לב,מא) "אם שנותי ברק חרבי". עשו תשובה, מיד הוא מחזירה, שנאמר: (דברים לב,מא) "ותאחז במשפט ידי". או שומע אני, שהוא מחזירה ריקם! תלמד לומר "אשיב נקם לצרי". ועל מי הוא מחזירה? על אמות העולם, שנאמר: (דברים לב,מא) "ולמשנאי אשלם."
מלך בשר ודם יוצא למלחמה, ומדינות קרובות אצלו באות ושואלות צרכיהן מלפניו, והן אומרים להן: זעוף הוא, למלחמה הוא יוצא! לכשינצח במלחמה וישוב, באין אתם ושואלין צרכיכם מלפניו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא "יי איש מלחמה", שהוא נלחם במצרים, "יי שמו", שהוא שומע צעקת כל באי העולם, שנאמר: (תהלים סה,ג) "שמע תפלה, עדיך כל בשר יבאו."
מלך בשר ודם עומד במלחמה, אינו יכל לזון ולא לספק אופסוניות לכל חילותיו. [אופסוניות. opsōnía: אספקת מזון ושכר כסף לצבא.] אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא "יי איש מלחמה", שהוא נלחם במצרים, "יי שמו", שהוא זן ומפרנס לכל בריותיו, שנאמר: (תהלים קלו,יג-טו) "לגזר ים סוף לגזרים, כי לעולם חסדו. והעביר ישראל בתוכו, כי לעולם חסדו. ונער פרעה וחילו בים סוף, כי לעולם חסדו." ואומר: (תהלים קלו,כה) "נתן לחם לכל בשר, כי לעולם חסדו."
"יי איש מלחמה". אפשר לומר כן? והלא כבר נאמר: (ירמיה כג,כד) "הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא, נאם יי". וכתוב: (ישעיה ו,ג) "וקרא זה אל זה ואמר: קדוש, קדוש, קדוש יי צבאות, מלא כל הארץ כבודו." ואומר: (יחזקאל מג,ב) "והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים, [הקדים: המזרח.] וקולו כקול מים רבים, והארץ האירה מכבדו." ומה תלמד לומר "יי איש מלחמה"? מפני חבתכם ומפני קדשתכם אקדש שמי בכם, וכן הוא אומר: (הושע יא,ט) "כי אל אנכי ולא איש, בקרבך קדוש", אקדש שמי בכם.
"יי שמו." בשמו הוא נלחם, אינו צריך לאחת מכל מדות אלו. וכן דוד אומר: (שמואל א יז,מה) "אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון, ואנכי בא אליך בשם יי צבאות". ואומר: (תהלים כ,ח-י) "אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם יי אלהינו נזכיר. המה כרעו ונפלו, ואנחנו קמנו ונתעודד. יי, הושיעה! המלך יעננו ביום קראנו." וכן אסא אומר: (דברי הימים ב יד,י) "ויקרא אסא אל יי אלהיו, ויאמר: יי! אין עמך לעזר בין רב לאין כח! עזרנו יי אלהינו, כי עליך נשענו, ובשמך באנו על ההמון הזה! יי אלהינו, אתה אל יעצר עמך אנוש!"
(שמות טו,ד) "מרכבת פרעה וחילו ירה בים, ומבחר שלשיו טבעו בים סוף." "מרכבת פרעה וחילו ירה בים", במדה שאדם מודד, בה מודדין לו. הם אמרו: (שמות ה,ב) "מי יי אשר אשמע בקלו?" ואף אתה, באותה מדה מדדת להם, לכך נאמר: (שמות טו,ד) "מרכבת פרעה וחילו ירה בים". כתוב אחד אומר "ירה", וכתוב אחד אומר "רמה". כיצד יתקימו שני פסוקים הללו? "ירה", שהן יורדין לתהום, "רמה", שהן עולין למרום.
דבר אחר: (שמות טו,ד) "מרכבת פרעה", במדה שמדדו בה מדדת להם. הן אמרו: (שמות א,כב) "כל הבן הילוד, היארה תשליכהו!" ואף אתה, באותה מדה מדדת להם, שנאמר: "מרכבת פרעה וחילו ירה בים".
דבר אחר: (שמות טו,ד) "מרכבת פרעה", במדה שמדדו, בה מדדת להם. הם אמרו: (שמות יד,ז) "ויקח שש מאות רכב בחור". ואף אתה, באותה המדה מדדת להם. לכך נאמר: "מרכבת פרעה וחילו ירה בים, ומבחר שלשיו". במדה שמדדו, בה מדדת להם. הם אמרו: (שמות יד,ז) "ושלשם על כלו." ואף אתה, באותה המדה מדדת להם: "ומבחר שלשיו טבעו בים סוף."
"טבעו בים סוף." במדה שמדדו, בה מדדת להם. (שמות א,יד) "וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר", ואף אתה, באותה המדה מדדת להם, ואף אתה עשית להם המים כטיט, והיו משתקעין בהם. לכך נאמר: "טבעו בים סוף". ואין 'טביעה' אלא טיט, שנאמר: (תהלים סט,ג) "טבעתי ביון מצולה", [יון: בוץ.] (ירמיה לח,ו) "ויטבע ירמיהו בטיט." לכך נאמר "טבעו בים סוף."