מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות טו,ה) ["תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו אבן."] "תהמת יכסימו", וכי תהומות יש שם? והלא עשונית היא? [עשונית: נוקשה.] ומה תלמד לומר "תהמת יכסימו"? אלא מלמד שעלו תהום העליון ותהום התחתון, והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פרעניות. לכך נאמר "תהמת יכסימו".
דבר אחר: "תהמת יכסימו", וכי תהומות יש שם? והלא עשונית היא? ומה תלמד לומר "תהמת יכסימו"? אלא מלמד שעלה תהום התחתון על תהום העליון, וחפה עליהן את הרקיע, והקדיר עליהן את הכוכבים, שנאמר: (יחזקאל לב,י) [הקדיר: החשיך.] "כל מאורי אור בשמים אקדירם עליך". מפני מה? (יחזקאל לב,י) "ונתתי חשך על ארצך, נאם אדני יי." וכן הוא אומר: (ישעיה יג,י) "כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם", מפני מה? (ישעיה יג,י) "חשך השמש בצאתו, וירח לא יגיה אורו." וכן הוא אומר: (יחזקאל ל,יח) "ובתחפנחס חשך היום, [תחפנחס: עיר מצרית במזרח הדלתא של הנילוס.] בשברי שם את מטות מצרים, ונשבת בה גאון עזה", מפני מה? (יחזקאל ל,יח) "היא ענן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה." וכן הוא אומר: (ישעיה יג,יא) "ופקדתי על תבל רעה, ועל רשעים עונם, והשבתי גאון זדים וגאות עריצים אשפיל."
יונה ירד לתהום אחד, שנאמר: (יונה ב,ו) "תהום יסבבני, סוף חבוש לראשי." והם ירדו לשני תהומות, שנאמר: "תהמת יכסימו". יונה ירד למצולה אחת, שנאמר: (יונה ב,ד) "ותשליכני מצולה". והם ירדו לשתי מצולות, שנאמר: (שמות טו,ה) "ירדו במצולת". אין מצולה אלא מים עזים, שנאמר: (יונה ב,ד) "ותשליכני מצולה בלבב ימים". ואומר: (נחמיה ט,יא) "ואת רדפיהם השלכת במצולת, כמו אבן במים עזים."
"ירדו במצולת". וכי מצולות יש שם? והלא עשונית היתה? מה תלמד לומר "ירדו במצולת"? אלא מלמד שנפרץ הים הגדול לתוכו, והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פרעניות. לכך נאמר "ירדו במצולת כמו אבן."
במדה שמדדו, בה מדדת להם: הן אמרו (שמות א,טז) "וראיתן על האבנים", ואף אתה עשית להם המים כאבנים, והיו המים מכין אותם על מקום האבנים, לכך נאמר "כמו אבן."
דבר אחר: "כמו אבן." היא היתה מכה בינונית: הרשעים שבהן היו מטרפין כקש, הבינוניים כאבן, הפקחים שבהן "צללו כעופרת במים אדירים."
(שמות טו,י) דבר אחר: "כמו אבן", מפני מה? על שהקשו לבן כמו אבן. אבל אתה, חסדיך וטובך ורחמיך הרבים, וימינך שהיא פשוטה לכל באי העולם, שנאמר: (תהלים מד,ד) "ימינך יי נאדרי בכח, ימינך יי תרעץ אויב", [תרעץ: תשבר, תפוצץ.] שני פעמים. (תהלים מד,ד) "כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם." וכתוב: (ישעיה מה,כג) "בי נשבעתי, יצא מפי צדקה, דבר ולא ישוב".
(שמות טו,ו) ["ימינך יי נאדרי בכח, ימינך יי תרעץ אויב."] "נאדרי בכח". נאה אתה ואדיר בכח, שנתת ארכה לדור המבול לעשות תשובה, [ארכה: דחיה, הארכת זמן.] ולא עשו, שנאמר: (בראשית ו,ג) "ויאמר יי: לא ידון רוחי באדם", ולא גמרת להם כליה, עד שהשלימו רשען לפניך.
וכן את מוצא באנשי המגדל, שנתת להם ארכה לעשות תשובה, ולא עשו, שנאמר: (בראשית יא,ו) "ויאמר יי: הן עם אחד ושפה אחת לכלם, וזה החלם לעשות, ועתה, לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות." ואין עתה אלא תשובה, שנאמר: (דברים י,יב) "ועתה ישראל, מה יי אלהיך שאל מעמך?" ולא גמרת עליהם כליה, עד שהשלימו רשען לפניך.
וכן את מוצא באנשי סדום, שנתת להן ארכה לעשות תשובה, ולא עשו, שנאמר: (בראשית יח,כ-כא) "ויאמר יי: זעקת סדם ועמרה כי רבה, וחטאתם כי כבדה מאד. ארדה נא ואראה, הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה? ואם לא, אדעה!" מה נאמר שם? (בראשית יט,כד) "ויי המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת יי מן השמים." אם עשו תשובה, הרי מטר, ואם לאו, הרי גפרית ואש. ולא גמרת עליהן כליה, עד שהשלימו רשען לפניך.
עשר מכות הבאת על המצריים במצרים, ולא גמרת עליהן כליה, עד שהשלימו רשען.
דבר אחר: "ימינך יי נאדרי בכח". כשישראל עושין רצונו שלמקום, הן עושין שמאל ימין, שנאמר: "ימינך יי", "ימינך יי", שני פעמים. וכשאין ישראל עושין רצונו שלמקום, כביכל הן עושין ימין שמאל, שנאמר: (איכה ב,ג) "השיב אחור ימינו".
כשישראל עושין רצונו שלמקום, אין שנה לפניו, שנאמר: (תהלים קכא,ד) "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל." וכשאין עושין רצונו שלמקום, כביכל שנה לפניו, שנאמר: (תהלים עח,סה) "ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין."
כשישראל עושין רצונו שלמקום, אין חמה לפניו, שנאמר: (ישעיה כז,ד) "חמה אין לי". וכשאין עושין רצונו שלמקום, חמה לפניו, שנאמר: (דברים ז,ד) "וחרה אף יי בכם".
כשישראל עושין רצונו שלמקום, הוא נלחם להם, שנאמר: (שמות יד,יד) "יי ילחם לכם". וכשאין עושין רצונו שלמקום, הוא נלחם בם, שנאמר: (ישעיה סג,י) "ויהפך להם לאויב, הוא נלחם בם." ולא עוד, אלא שעושין רחמן אכזרי, שנאמר: (איכה ב,ה) "היה אדני כאויב, בלע ישראל, בלע כל ארמנותיה, שחת מבצריו, וירב בבת יהודה תאניה ואניה." [תאניה ואניה: צעקות ובכי של מתאבלים.]
"תרעץ אויב." 'רעצת אויב' אינו אומר כן, אלא "תרעץ אויב", לעתיד לבא, שנאמר: (חבקוק ג,יב) "בזעם תצעד ארץ, באף תדוש גוים." [תדוש: תרמוס ותפורר, כמו שרגלי הבהמה דשות את התבואה בגורן.]
"תרעץ אויב", זה פרעה, שנאמר: (שמות טו,ט) "אמר אויב: ארדף אשיג, אחלק שלל, תמלאמו נפשי, אריק חרבי, תורישמו ידי."
דבר אחר: זה עשו, שנאמר: (יחזקאל לו,ב) "יען אמר האויב עליכם האח, ובמות עולם למורשה היתה לנו."