מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות טו,יא) ["מי כמכה באלם יי? מי כמכה נאדר בקדש, נורא תהלת עשה פלא?"] "מי כמכה באלם יי?" כיון שראו ישראל שאבד פרעה וחילו בים סוף, ובטלה מלכותן שלמצריים, ושפטים נעשו בעבודה זרה שלהן, פתחו פיהם ואמרו כלם: "מי כמכה באלם יי?"
ולא ישראל בלבד אמרו שירה, אלא אף אמות העולם. כששמעו אמות העולם שאבד פרעה בים, ובטלה מלכותן שלמצריים, ונעשו שפטים בעבודה זרה שלהן, כפרו כלן בעבודה זרה שלהן, ופתחו כלן פיהם והודו במקום ואמרו: "מי כמכה באלם יי? מי כמכה, נאדר בקדש, נורא תהלת עשה פלא?"
וכן את מוצא, שעתידין אמות העולם לכפר בעבודה זרה שלהן, שנאמר: (ירמיה טז,יט-כ) "יי עזי ומעזי, ומנוסי ביום צרה, אליך גוים יבאו מאפסי ארץ, ויאמרו: אך שקר נחלו אבותינו, הבל, ואין בם מועיל. היעשה לו אדם אלהים, והמה לא אלהים?" (ישעיה ב,כ) "ביום ההוא, ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחות לחפר פרות ולעטלפים." ואומר: (ישעיה ב,כא) "לבוא בנקרות הצרים ובסעפי הסלעים, מפני פחד יי ומהדר גאונו, בקומו לערץ הארץ." ואחריו מה כתוב? (ישעיה ב,יח) "והאלילים כליל יחלף."
דבר אחר: "מי כמכה באלם יי?" מי כמוך בנסים וגבורות שעשית לנו על הים, שנאמר: (תהלים קו,כב) "נפלאות בארץ חם, נוראות על ים סוף." (תהלים קו,ט) "ויגער בים סוף ויחרב". [ויחרב: נעשה חרב, יבש.]
"מי כמכה באלם יי?" מי כמוך באלמים? מי כמוך רואה בעלבון בניך ושותק? שנאמר: (ישעיה מב,יד) "החשיתי מעולם, אחריש אתאפק, כיולדה אפעה, אשם ואשאף יחד." לשעבר, "אחריש אתאפק", מכן ולהלן, "כיולדה אפעה, אשם ואשאף". (ישעיה מב,טו-טז) "אחריב הרים וגבעות, וכל עשבם אוביש, ושמתי נהרות לאיים, ואגמים אוביש. והולכתי עורים בדרך לא ידעו, בנתיבות לא ידעו אדריכם, אשים מחשך לפניהם לאור, ומעקשים למישור".
"מי כמכה באלם?" מי כמוך באלו שהן משמשין לפניך במרום, שנאמר: (תהלים פט,ז) "כי מי בשחק יערך ליי ידמה ליי בבני אלים." (תהלים פט,ח-ט)"אל נערץ בסוד קדשים רבה ונורא על כל סביביו. יי אלהי צבאות מי כמוך חסין יה, ואמונתך סביבותיך."
"מי כמכה באלם יי?" מי כמוך באלו שקורין עצמן אלהות? פרעה קרא עצמו אלוה, שנאמר: (יחזקאל כט,ג) "אמר: לי יארי, ואני עשיתני!" סנחריב קרא עצמו אלוה, שנאמר: (מלכים ב יח,לה) "מי בכל אלהי הארצות, אשר הצילו את ארצם מידי, כי יציל יי את ירושלם מידי?" נבוכדנצר קרא עצמו אלוה, שנאמר: (ישעיה יד,יא) "אעלה על במתי עב, אדמה לעליון." נגיד צר קרא עצמו אלוה, שנאמר: (יחזקאל כח,ב) "בן אדם, אמר לנגיד צר: כה אמר אדני יי: יען גבה לבך, ותאמר: אל אני! מושב אלהים ישבתי בלב ימים! ואתה אדם ולא אל, ותתן לבך כלב אלהים."
"מי כמכה באלם יי?" מי כמכה באלו שאחרים קורין אותם אלהות, ואין בהם ממש, ועליהם נאמר: (תהלים קטו,ה) "פה להם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו. אזנים להם ולא ישמעו, אף להם ולא יריחון. ידיהם ולא ימישון, רגליהם ולא יהלכו, לא יהגו בגרונם." אלו, "פה להם ולא ידברו", אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא אמר שני דברים בדבור אחד, מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן, שנאמר: (תהלים סב,יב) "אחת דבר אלהים, שתים זו שמעתי, כי עז לאלהים." (ירמיה כג,כט) "הלוא כה דברי, כאש, נאם יי, וכפטיש יפצץ סלע!" וכתוב: (איוב לז,ב) "והגה מפיו יצא."
"מי כמכה נאדר בקדש?" נאה אתה ואדיר בקדש! שלא כמדת בשר ודם מדת הקדש: מדת בשר ודם, אינו יכל לומר שני דברים כאחת, אבל מי שאמר והיה העולם אמר עשרת הדברות בדבור אחד, שנאמר: (שמות כ,א) "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר."
מדת בשר ודם, אינו יכל לשמע משני בני אדם כשהן צועקין כאחת, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא אפלו כל באי עולם באין וצועקין לפניו, הוא שומע צעקתם, שנאמר: (תהלים סה,ג) "שמע תפלה, עדיך כל בשר יבאו."
"נורא תהלת", לא מעכשו, אלא מעולם נורא תהלות.
דבר אחר: "נורא תהלת", מדת בשר ודם, מוראו על הרחוקים יותר מהקרובים, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא מוראו על קרוביו יותר מרחוקיו, שנאמר: (ויקרא י,ג) "בקרבי אקדש". ואומר: (תהלים נ,ג) "וסביביו נשערה מאד." ואומר: (תהלים פט,ח) "אל נערץ בסוד קדשים רבה, ונורא על כל סביביו." ואומר: (תהלים פט,ט) "יי אלהי צבאות! מי כמוך חסין יה, ואמונתך סביבותיך?"
מדת בשר ודם, עושה פועל אצל בעל הבית, חורש עמו, וזורע עמו, ומנכש עמו, מעדר עמו, מטבע אחד הוא נותן לו והולך, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אדם תאב לבנים, נותן לו, שנאמר: (תהלים קכז,ג) "הנה נחלת יי בנים"; תאב לחכמה, נותן לו, שנאמר: (משלי ב,ו) "כי יי יתן חכמה"; תאב לנכסים, נותן לו, שנאמר: (דברי הימים א כט,יב) "והעשר והכבוד מלפניך".
מדת בשר ודם, כשהוא בונה, בונה את התחתון, ואחר כך בונה את העליון, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא בנה את העליון, ואחר כך בנה את התחתון, שנאמר: (בראשית א,א) "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ."
מדת בשר ודם, כשהוא מקרה, מקרה [מקרה: בונה תקרה: מניח קורות, ענפים, ומעזיבה עשויה חצץ ועפר.] בעצים ובאבנים ובעפר ובמים. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, קרה את עולמו במים, שנאמר: (תהלים קד,ג) "המקרה במים עליותיו, השם עבים רכובו, המהלך על כנפי רוח."
מדת בשר ודם, אינו יכל לצור צורה במים, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא צר צורה במים, שנאמר: (בראשית א,כ) "ויאמר אלהים: ישרצו המים שרץ נפש חיה!"
מדת בשר ודם, אינו יכל לצור צורה בעפר, אבל מי שאמר והיה העולם צר צורה בעפר, שנאמר: (תהלים קלט,טו) "אשר עשיתי [עשיתי: נוצרתי.] בסתר, רקמתי [רקמתי: נרקמתי, נוצרו צורות גופי כרקמה.] בתחתיות ארץ."
מדת בשר ודם, כשהוא בא לצור צורה, מתחיל בראשה או באחד מאבריה, ואחר כך גומרה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא צר צורה כלה כאחת, שנאמר: (ירמיה י,טז) "כי יוצר הכל הוא", ואומר: (שמואל א ב,ב) "ואין צור כאלהינו." אין ציר כאלהינו!
מדת בשר ודם, הולך אצל עושה צלמים ואומר לו: עשה לי צורתו שלאבא! והלה אומר לו: יבא אביך ויעמד לפני! או הבא לי איקונין שלו, ואני עושה לך צורתו! [איקונין: eikónion: תמונה קטנה.] אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא נותן לאדם בן מטפה שלמים, ודומה לצורתו לשלאביו.
"עשה פלא." 'עשה פלא' אין כתוב כן, אלא "עשה פלא", לעתיד לבא, שנאמר: (ירמיה טז,יד) "לכן הנה ימים באים, נאם יי, ולא יאמר עוד: חי יי, אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים. כי אם חי יי אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון, ומכל הארצות אשר הדיחם שמה, והשבתים על אדמתם אשר נתתי לאבותם."
דבר אחר: "עשה פלא." עשה עמנו פלא ועושה עמנו בכל דור ודור, שנאמר: (תהלים קלט,יד) "נפלאים מעשיך, ונפשי ידעת מאד." (תהלים מ,ו) "רבות עשית אתה יי אלהי! נפלאתיך ומחשבתיך אלינו".
דבר אחר: "עשה פלא." עשה פלא עם אבות, ועתיד לעשות עם הבנים, שנאמר: (מיכה ז,טו) "כימי צאתך מארץ מצרים, אראנו נפלאות." אראנו מה שלא הראיתי לאבות, שהרי נסין וגבורות שאני עתיד לעשות עם הבנים, יותר מהפלא נפלאות מה שלא עשיתי עם האבות. וכן הוא אומר: (תהלים קלו,ד) "לעשה נפלאות גדלות לבדו, כי לעולם חסדו." (תהלים עב,יח-יט) "ברוך יי אלהים אלהי ישראל, עשה נפלאות לבדו. וברוך שם כבודו לעולם, וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן."