מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות יז,א) ["ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין למסעיהם על פי יי, ויחנו ברפידים, ואין מים לשתת העם."] "ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין". לפי שפרשו מדברי תורה, לפי כך בא השונא עליהם, שאין השונא בא אלא על החטא ועל העבירה.
(שמות יז,ב) ["וירב העם עם משה, ויאמרו: תנו לנו מים ונשתה! ויאמר להם משה: מה תריבון עמדי, מה תנסון את יי?"] "וירב העם עם משה", עברו על שורת הדין. דרך ארץ, אדם כועס בתוך ביתו, אין נותן עינו אלא בקטון. אבל אלו, לא נתנו את עיניהן אלא בגדול. לכך נאמר: "וירב העם עם משה", עברו על שורת הדין.
"ויאמר להם משה: מה תריבון עמדי, מה תנסון את יי?" אמר להם: כל זמן שאתן מדינין עמי, אתם מנסין למקום. דבר אחר: אמר להן: כל זמן שאתם מדינין עמי, המקום עושה לכם נסין וגבורות, ושמו מתגדל בעולם.
(שמות יז,ג) "ויצמא שם העם למים, וילן העם על משה ויאמר: למה זה העליתנו ממצרים, להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא?" אבל כן נגע בהן צמאון.
ובמקום אחר, מה הוא אומר? (שמות טו,כג) "ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים". לא נגע בהן צמאון ממרה, אבל כן נגע בהן צמאון.
"וילן העם על משה ויאמר: למה זה העליתנו ממצרים, להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא?" מכן היה רבי הושעיה אומר: נפל ביתה, חבל לכותה! [נפל ביתה, חבל לכותה: נפל הבית, שבר את החלון.]
דבר אחר: השוו בהמתן לגופן. אמרו: בהמתו שלאדם היא חייו: אדם מהלך בדרך, אם אין בהמתו עמו, מסתגף הוא.
(שמות יז,ד) "ויצעק משה אל יי לאמר: מה אעשה לעם הזה? עוד מעט וסקלני!" להודיע שבחו שלמשה, שלא אמר משה, הואיל והם מדינין עמי, איני מבקש עליהם רחמים, אלא: "ויצעק משה אל יי לאמר: מה אעשה לעם הזה?" אמר משה לפני המקום: רבוני! בינך לבינם, אני הרוג! אתה אומר לי: אל תקפיד כנגדן, (במדבר יא,יב) "כי תאמר אלי, שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את הינק", והן בקשו להרגני!
כן המקום ממיך ומשה מגביה, [ממיך=מנמיך.] ובמקום אחר היה המקום מגביה ומשה ממיך, כענין שנאמר: (שמות לב,י) "ועתה, הניחה לי, ויחר אפי בהם ואכלם!" ואחריו מה הוא אומר? (שמות לב,יא) "ויחל משה את פני יי אלהיו ויאמר: למה יי יחרה אפך בעמך, אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה?"
(שמות יז,ה) "ויאמר יי אל משה: עבר לפני העם, וקח אתך מזקני ישראל, ומטך אשר הכית בו את היאר, קח בידך והלכת." עבר על דבריהן! רבי יהודה אומר: עבר מהן, שאתה מוציא להן את המים! רבי נחמיה אומר: עבר על חטא שלהן! דבר אחר: (שמות יז,ה) "עבר לפני העם", ודרגשה ליה ימלל. [ודרגשה ליה ימלל: ומי שאכפת לו ימחה.]
"וקח אתך מזקני ישראל", לעדות, שלא יהו אומרין: שמא מעינות שם!
"ומטך אשר הכית בו את היאר", מפני התרעמת. וזה אחד משלשה דברים שהיו ישראל מתרעמין עליהן, והיו אומרים: מיני פרענות הן! ואלו הן: הקטרת, והארון, והמטה.
אמרו: הקטרת הזו, שלפרענות היא! היא הרגה נדב ואביהוא, שנאמר: (ויקרא י,א) "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו, ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת". לכך ידעו שהיא שלכפרה, שנאמר: (במדבר יז,יב) "ויתן את הקטרת ויכפר על העם."
אמרו: הארון הזה, שלסנפירינון [סנפירינון: sappheirinos: עשוי אבן ספיר.] הוא, שלפרענות הוא! הוא הכה את עזה ואנשי בית שמש, שנאמר: (שמואל ב ו,ז) "ויחר אף יי בעזה". ובאנשי בית שמש, אומר: (שמואל א ו,יט) "ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון יי, ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש, ויתאבלו העם, כי הכה יי בעם מכה גדולה." לפיכך ידעו שהוא שלברכה, שנאמר: (שמואל ב ו,יא-יב) "וישב ארון יי בית עבד אדם הגתי שלשה חדשים, ויברך יי את עבד אדם ואת כל ביתו. ויגד למלך דוד לאמר: ברך יי את בית עבד אדם ואת כל אשר לו, בעבור ארון האלהים, וילך דוד ויעל את ארון האלהים מבית עבד אדם עיר דוד בשמחה."
אמרו: המטה הזה, שלסנפירינון הוא, שלפרענות הוא! [סנפירינון: sappheirinos: עשוי אבן ספיר.] הביא עשר מכות על המצריים במצרים, ועשר על הים! לפיכך ידעו שהוא שלנסים, שנאמר: "ומטך אשר הכית בו את היאר קח בידך והלכת."
(שמות יז,ו) "הנני עמד לפניך שם על הצור בחרב, והכית בצור, ויצאו ממנו מים, ושתה העם; ויעש כן משה לעיני זקני ישראל." אמר לו המקום: כל מקום שאת מוצא רשם רגלי אדם, [רשם רגלי אדם: עקבות.] שם אני לפניך.
"והכית בצור". מכן היה רבי יוסה בן זמרה אומר: המטה הזה, שלסנפירינון הוא! [sappheirinos: עשוי אבן ספיר.] 'והכית על הצור' אינו אומר כן, אלא "והכית בצור, ויצאו ממנו מים ושתה העם, ויעש כן משה לעיני זקני ישראל."
(שמות יז,ז) ["ויקרא שם המקום מסה ומריבה, על ריב בני ישראל, ועל נסתם את יי לאמר: היש יי בקרבנו, אם אין?"] "ויקרא שם המקום מסה ומריבה". רבי יהושע אומר: משה קראו 'מסה ומריבה', שנאמר: "ויקרא שם המקום מסה ומריבה". רבי אלעזר המודעי אומר: המקום קראו מסה ומריבה, שנאמר: "ויקרא שם המקום מסה ומריבה". מכן לבית דין הגדול שהוא קרוי מקום.
"על ריב בני ישראל". רבי יהושע אומר: אמרו ישראל: אם יש הוא רבון כל המעשים, כשם שהוא רבון עלינו, נדע, ואם לאו, לא נדע. רבי אליעזר אומר: אמרו: אם מספק לנו את צרכנו, נעבדנו, ואם לאו, לא נעבדנו! לכך נאמר: "על ריב בני ישראל, ועל נסתם את יי לאמר: היש יי בקרבנו, אם אין?" חסלת מסכתא דויסע