מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות יט,יח) ["והר סיני עשן כלו, מפני אשר ירד עליו יי באש, ויעל עשנו כעשן הכבשן, ויחרד כל ההר מאד."] "והר סיני עשן כלו". יכל מקום הכבוד בלבד? תלמד לומר "כלו". מפני מה? "מפני אשר ירד עליו יי באש". מגיד שהתורה אש, ומאש נתנה, ובאש נמשלה. מה דרכה שלאש? אם קרב אדם אצלה, נכוה, רחק ממנה, צונן, אין לו לאדם אלא להתחמם כנגד אורה!
"ויעל עשנו". יכל כעשן זה בלבד? תלמד לומר "כעשן הכבשן". אי כבשן, יכל ככבשן זה בלבד? תלמד לומר: (דברים ד,יא) "וההר בער באש עד לב השמים". ומה תלמד לומר "הכבשן"? לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמע.
כיוצא בו: (עמוס ג,י) "אריה שאג, מי לא יירא?" וכי מי נתן כח וגבורה בארי, לא הוא? אלא הרי אנו מכנין אותו מבריותיו, לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמע.
כיוצא בו: (יחזקאל מג,ב) "והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים, וקולו כקול מים רבים". וכי מי נתן כח וגבורה במים, לא הוא? אלא הרי אנו מכנין אותו מבריותיו, [מכנין אותו מבריותיו: מתארים את התגלות ה' על ידי דימויים לנבראים, לטבע.] לשכך את האזן.
"ויחרד כל ההר". והלא בכלל כל ההרים היה, שנאמר: (שופטים ה,ה) "הרים נזלו מפני יי, זה סיני". ואומר: (תהלים סח,יז) "למה תרצדון, [תרצדון: הוצאו כמה פירושים: תרעדו; תשפלו; תקנאו.] הרים גבננים?" [גבננים: גבוהים.] אמר להם: כלכם גבנים אתם! כמה דאת אמר: (ויקרא כא,כ) "או גבן או דק".
מפני מה שרת שכינה בחלקו שלבנימן? שכל השבטים היו שותפין במכירתו שליוסף, ובנימין לא היה שותף עמהם. וכל השבטים נולדו בחוצה לארץ, ובנימין נולד בארץ ישראל. אף על פי כן, (תהלים סח,יז) "ההר חמד אלהים לשבתו, אף יי ישכן לנצח."
(שמות יט,יט) ["ויהי קול השפר הולך וחזק מאד, משה ידבר והאלהים יעננו בקול."] "ויהי קול השפר". הרי זה סימן יפה בכתובים: כל מקום שהוא אומר 'שופר', הרי זה סימן יפה לישראל, שנאמר: (תהלים מז,ו) "עלה אלהים בתרועה, יי בקול שופר." (ישעיה כז,יג) "והיה, ביום ההוא, יתקע בשופר גדול". (זכריה ט,יד) "ואדני יי בשופר יתקע, והלך בסערות תימן."
"הולך וחזק מאד". מנהג ההדיוט, כל זמן שהוא הולך, קולו עמה, אבל כן, כל זמן שהוא הולך, קולו מגביר. ולמה רך מבתחלה? לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמע.
"משה ידבר והאלהים יעננו בקול." רבי אליעזר אומר: ומנין אתה אומר שאין המקום מדבר, עד שמשה אומר לו: דבר, שכבר קבלו בניך עליהם? לכך נאמר: "משה ידבר והאלהים יעננו בקול."
אמר לו רבי עקיבה: בודי כן הוא הדבר! ומה תלמד לומר "משה ידבר"? אלא מלמד, שנתן כח וגבורה במשה, והיה הקדש מסיעו בקולו. ובנעימה שהיה משה שומע, בה היה משמיע את ישראל. לכך נאמר: (שמות יט,יט) "משה ידבר והאלהים יעננו בקול."
(שמות יט,כ) ["וירד יי על הר סיני אל ראש ההר, ויקרא יי למשה אל ראש ההר, ויעל משה."] "וירד יי על הר סיני". שומע אני, על כלו! תלמד לומר: (שמות כ,יח) "כי מן השמים דברתי עמכם." מלמד שהרכין המקום שמים התחתונים ושמי השמים העליונים על ראש ההר, וירד הכבוד והצען על גב הר סיני. [הצען: נעקר.] כאדם שהוא מציע את הכר על גבי המטה, וכאדם שהוא מדבר מעל גבי הכר, שנאמר: (ישעיה סד,א) "כקדח אש המסים, [כקדח אש המסים: כמו שהאש שורפת ענפים.] מים תבעה אש, [מים תבעה אש: האש מרתיחה מים ועושה בועות.] להודיע שמך לצריך, מפניך גוים ירגזו." וכן הוא אומר: (ישעיה סד,ב) "בעשותך נוראות לא נקוה, ירדת, מפניך הרים נזלו."
רבי יוסה אומר: הרי הוא אומר: (תהלים קטו,טז) "השמים שמים ליי, והארץ נתן לבני אדם." לא עלה אליהו למעלה, ולא ירד הכבוד למטה. אלא מלמד, שאמר המקום למשה: הרי אני קורא לך מראש ההר, ואת עולה, שנאמר: "ויקרא יי למשה אל ראש ההר, ויעל משה."
(שמות יט,כא) ["ויאמר יי אל משה: רד העד בעם! פן יהרסו אל יי לראות, ונפל ממנו רב."] "ויאמר יי אל משה: רד, העד בעם!" הסהד בהן! [הסהד: העד!] "פן יהרסו אל יי", שמא ידחו לראות; "ונפל ממנו רב." מגיד שנתנה רשות לשלוחין לחבל.
יחידי שיפל מהם, הרי הוא עלי ככלן. מלמד שאף אחד ממעט על ידי כלן. [שאף אחד: אפילו אחד.] דבר אחר: יחידי שיפל מהן, הרי הוא עלי כנגד כל מעשה בראשית. וכן הוא אומר: (זכריה ט,א) "כי ליי עין אדם, וכל שבטי ישראל."
(שמות יט,כב) "וגם הכהנים הנגשים אל יי יתקדשו, פן יפרץ בהם יי." יכל הכהנים בכלל העם? תלמד לומר: (שמות יט,י) "לך אל העם, וקדשתם היום ומחר!" אין הכהנים בכלל העם, שנאמר: (ויקרא טז,לג) "ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר", אין הכהנים בכלל העם. (דברים יח,ג) "וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם", אין הכהנים בכלל העם. ואילו הם הכהנים? רבי יהושע בן קרחה אומר: אלו בכורות. רבי אומר: זה נדב ואביהוא. כל מקום שהוא אומר 'הכהנים', אינו אומר 'נדב ואביהוא', וכל מקום שהוא אומר 'נדב ואביהוא', אינו אומר 'הכהנים'.
"הכהנים הנגשים אל יי יתקדשו, פן יפרץ בהם יי." וכשהוא אומר "וגם", אף הזקנים עמהם.
(שמות יט,כג) "ויאמר משה אל יי: לא יוכל העם לעלת אל הר סיני, כי אתה העדתה בנו לאמר: הגבל את ההר וקדשתו." "העדתה בנו", כבר העדתי בהם וקבעתי להן תחומין.
(שמות יט,כד) ["ויאמר אליו יי: לך רד! ועלית אתה ואהרן עמך, והכהנים והעם אל יהרסו לעלת אל יי, פן יפרץ בם."] "ויאמר אליו יי: " משה, "לך, רד!" יפה אמרת! זהו שהיה רבי יהודה אומר: מנין אתה אומר, שאמר המקום למשה: הרי אני אומר לך דבר, ואת מחזירני, ואני מודה לך, שיהו כל ישראל אומרים: גדול משה, שהודה לו המקום?
רבי אומר: אין אנו צריכין לעשות למשה גדול, אלא אם כן עשינו למקום שחזר בו ובדבריו! אבל מחזירין את האדם בשעת תלמוד, ומזרזין אותו בשעת מעשה. "ועלית אתה ואהרן עמך, והכהנים, והעם". יכל הכל יעלו? תלמד לומר: (שמות יט,כד) "והעם אל יהרסו לעלת אל יי, פן יפרץ בם."
יכל יעלו אף הכהנים עמך? תלמד לומר "ועלית אתה ואהרן עמך", אין הכהנים עמך.
יכל יעלה אף אהרן עמך? תלמד לומר "ועלית אתה". אמר, מה את מחיצה לעצמך, ואהרן מחיצה לעצמו, והכהנים מחיצה לעצמן. "והעם", כל עקר "אל יהרסו לעלת אל יי, פן יפרץ בם", שמא יתרעו. [יתרעו. יתפרצו, ייהרסו: תרע, ארמית ל-פרץ.]
(שמות יט,כה) "וירד משה אל העם, ויאמר אלהם." אמר להן מיד ולא עכב. דבר אחר: "ויאמר אלהם", אמר להן: היו עתידין לקבל מלכות שמים בשמחה! דבר אחר: "ויאמר אלהם", אמר להם: היו אומרין על הן 'הן', ועל לאו 'לאו'!
(שמות כ,א) ["וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר."] "וידבר אלהים", אין אלהים אלא דין. דין לפרע, ונאמן לשלם שכר.
לפי שיש פרשות בתורה, שאם עשאן, מקבל שכר, ואם לאו, אינו מקבל פרענות. שומע אני, אף עשרת הדברות כן? תלמד לומר: "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר." אין אלהים אלא דין. דין לפרע, ונאמן לשלם שכר.
"את כל הדברים", מלמד שאמר המקום עשרת הדברות בדבור אחד, מה שאיפשר לבשר ודם לומר כן, שנאמר: [שאיפשר=שאי אפשר.] "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר."
אם כן, מה תלמד לומר "אנכי יי אלהיך... לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"? אלא מלמד, שאמר המקום עשרת הדברות בדבור אחד, וחזר ופרטן דבר ודבר בפני עצמו. שומע אני, אף שאר כל הדברות שבתורה נאמרו כלן בדבור אחד! תלמד לומר "האלה", אלו נאמרו בדבור אחד, ושאר כל הדברות שבתורה, דבר דבר בפני עצמו.
"לאמר." מלמד שהיו אומרים על הן 'הן', ועל לאו 'לאו'. דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבה אומר: על הן 'הן', ועל לאו 'הן'. דבר אחר: "לאמר." צא ואמר להן, והשיבני! ומנין שהיה משה יוצא ומדבר אל העם? שנאמר: (שמות לד,לד) "ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה." ומנין שהיה משה מדבר דברים כלפי הגבורה, ואומר לו 'דבר, שכבר קבלו בניך'? שנאמר: (שמות יח,ט) "וישב משה את דברי העם אל יי." ומנין שקבלו עליהן? שנאמר: (שמות כד,ז) "כל אשר דבר יי, נעשה ונשמע." ומנין שהמקום הודה לדבריהן? שנאמר: (דברים ה,כד) "ויאמר יי אלי: שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך, היטיבו כל אשר דברו."