מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות כ,ב) ["אנכי יי אלהיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני."] "אנכי יי אלהיך". מפני מה לא נאמרו עשרת הדברות בתחלת התורה? מושלו משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנכנס למדינה. אמר להן: אמלך עליכם! אמרו לו: כלום עשית לנו, שתמלך עלינו? מה עשה? בנה להם את החומה, הכניס להם את המים, עשה להם מלחמות, אמר להן: אמלך עליכם! אמרו לו: הן והן!
כך הוציא המקום את ישראל ממצרים, קרע להם את הים, הוריד להן את המן, הגיז להן את השלו, [הגיז. העביר במעוף.] העלה להן את הבאר, עשה להן מלחמת עמלק, אמר להן: אמלך עליכם! אמרו לו: הן והן!
רבי אומר: להודיע שבחן שלישראל, שכשעמדו כלן לפני הר סיני לקבל את התורה, השוו כלן לב אחד, לקבל מלכות אלהים בשמחה. ולא עוד, אלא שהיו ממשכנים זה על ידי זה. [ממשכנים: ערבים.] ולא עוד, אלא שנגלה הקדש ברוך הוא לכרות עמהן ברית על הסתרים, שנאמר: (דברים כט,כח) "הנסתרת ליי אלהינו, והנגלת לנו ולבנינו". אמרו לו: על הגלויין אנו כורתין עמך ברית, ואין אנו כורתין עמך ברית על הסתרים, שלא יהי אחד חוטא בסתר, ויהא הצבור מתמשכן.
"אנכי יי אלהיך", למה נאמר? לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמות, שנאמר: (שמות טו,ג) "יי איש מלחמה". נגלה על הר סיני כזקן מלא רחמים, שנאמר: (שמות כד,י) "ויראו את אלהי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר", וכשנגאלו, מה הוא אומר? (שמות כד,י) "וכעצם השמים לטהר." ואומר: *(דניאל ז,ט-י) [* רואה הייתי, עד אשר כסאות השלכו, ועתיק ימים ישב, לבושו כשלג לבן ושער ראשו כצמר נקי, כסאו שביבים של אש גלגליו אש בוערת. נהר של אש נמשך ויוצא מלפניו, אלף אלפים ישרתוהו ורבוא רבבות לפניו יעמדו, המשפט ישב וספרים נפתחו.] "חזה הוית עד די כרסון רמיו, ועתיק יומין יתב, לבושה כתלג חור, ושער ראשה כעמר נקא, כרסיה שבבין די נור, גלגלוהי נור דלק. נהר די נור נגד ונפק מן קדמוהי, אלף אלפין ישמשונה, ורבו רבבן קדמוהי יקומון, דינא יתב וספרין פתיחו." שלא לתן פתחון פה לאמות העולם לומר: שתי רשיות הן! אלא "אנכי יי אלהיך". אני במצרים, אני על הים, אני בסיני, אני לשעבר, אני לעתיד לבא, אני בעולם הזה, אני לעולם הבא, שנאמר: (דברים לב,לט) "ראו עתה כי אני אני הוא!" ואומר (ישעיה מו,ד) "ועד זקנה אני הוא". ואומר: (ישעיה מד,ו) "כה אמר יי מלך ישראל וגאלו, יי צבאות: אני ראשון ואני אחרון". ואומר: (ישעיה מא,ד) "מי פעל ועשה? קרא הדרות מראש, אני יי ראשון, ואת אחרנים אני הוא!"
רבי נתן אומר: מכן תשובה למינין, שהיו אומרים: שתי רשיות הן! שכשעמד הקדש ואמר "אנכי יי אלהיך", מי עמד ומחה כנגדו? אם תאמר, במטמוניות היה הדבר! [במטמוניות: בסתר, באופן פרטי.] והלא כבר נאמר: (ישעיה מה,יט) "לא בסתר דברתי, במקום ארץ חשך, לא אמרתי לזרע יעקב" לאלו אני נותנה, אלא "תהו בקשוני!" ולא נתתיה פנגס. [פנגס. pignus: ערבון.] וכן הוא אומר: (ישעיה מה,יט) "אני יי דבר צדק, מגיד מישרים." דבר אחר: (שמות כ,ב) "אנכי יי אלהיך". כשעמד הקדש ואמר "אנכי יי אלהיך", היו ההרים מתרעשין והגבעות מתמוטטות, ובא תבור מבית אלים וכרמל מאספמיא, שנאמר: (ירמיה מו,יח) [אספמיא. ספרד.] "חי אני! נאם המלך יי צבאות שמו, כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא." זה אומר: אני נקראתי! וזה אומר: אני נקראתי! וכיון ששמעו מפיו: (שמות כ,ב) "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", עמד כל אחד ואחד במקומו ואמרו: "לא עסק אלא עם מי שהוציא ממצרים."
דבר אחר: (שמות כ,ב) "אנכי יי אלהיך". שכשעמד הקדש ואמר "אנכי יי אלהיך", הית הארץ חלה, שנאמר: (שופטים ה,ד-ה) [חלה: רעדה, רקדה.] "יי בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום, ארץ רעשה, גם שמים נטפו, גם עבים נטפו מים. הרים נזלו מפני יי, זה סיני מפני יי אלהי ישראל." ואומר: (תהלים כט,ג-ט) "קול יי בכח, קול יי בהדר. קול יי שבר ארזים, וישבר יי את ארזי הלבנון. וירקידם כמו עגל, לבנון ושרין כמו בן ראמים. קול יי חצב להבות אש. קול יי יחיל מדבר, יחיל יי מדבר קדש. [יחיל: ירעיד.] קול יי יחולל אילות, ויחשף יערות, [יחולל: ירעיד, יפחיד ויגרום לריצתן המבוהלת.] ובהיכלו כלו אמר כבוד." עד שנתמלאו בתיהם מזיו השכינה. באותה שעה נתכנסו כל אמות העולם, ובאו להן אצל בלעם הרשע, ואמרו לו: שמא המקום מחריב עולמו במבול? אמר להם: שוטים שבעולם! כבר נשבע המקום לנח, שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר: (ישעיה נד,ט) "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי!" אמרו לו: מבול שלמים אינו מביא, אבל מביא הוא מבול שלאש? אמר להם: אינו מביא לא מבול שלמים, ולא מבול שלאש! אלא הקדש נותן תורה לעמו ישראל, שנאמר: (תהלים כט,יא) "יי עז לעמו יתן, יי יברך את עמו בשלום." וכיון ששמעו מפיו הדבר הזה, פנו כלם והלכו איש למקומו.
לפיכך נתבעו אמות העולם, [נתבעו: מובאים למשפט על מעשיהם הרעים, כי סירבו לקבל את התורה.] שלא יהי להן פתחון פה לומר: אלו נתבענו, כבר קבלנו עלינו! [אלו נתבענו: אם היה מבקש ממנו.] והרי שנתבעו, ולא קבלו עליהם! שנאמר: (דברים לג,ב) "ויאמר: יי מסיני בא, וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן, ואתה מרבבת קדש, מימינו אש דת למו."
נגלה על בני עשו הרשע, אמר להן: מקבלים אתם עליכם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להן: (שמות כ,יב) לא תרצח! אמרו לו: זו היא ירשה שהוריש לנו אבינו: (בראשית כז,מ) "ועל חרבך תחיה".
נגלה על בני עמון ומואב, אמר להן: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להן: (שמות כ,יב) "לא תנאף!" אמרו לו: כלם בני מנאפים הן, שנאמר: (בראשית יט,לו) "ותהרין שתי בנות לוט מאביהן".
נגלה על בני ישמעאל, אמר להן: מקבלים אתם עליכם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להן: (שמות כ,יב) "לא תגנב!" אמרו לו: זו היא ברכה שנאמרה בהן: (בראשית טז,יב) "והוא יהיה פרא אדם". וכתוב: (בראשית מ,טו) "כי גנב גנבתי מארץ העברים". וכשבא אצל ישראל, פתחו כלם פיהם ואמרו: (שמות כד,ז) "כל אשר דבר יי, נעשה ונשמע." וכן הוא אומר: (חבקוק ג,טו) "עמד וימדד [וימדד: מוטט, פורר.] ארץ, ראה ויתר גוים". [ויתר גוים: התיר ושחרר גוים.]
אמר רבי שמעון בן אלעזר: מה, אם בשבע מצוות שנצטוו בני נח, לא יכלו לעמד בהן, על אחת כמה וכמה בכל המצוות שבתורה! משל למלך שמנה לו שני אפיטרופין, [אפיטרופין. epítropos: ממונה על רכוש.] אחד ממנה על אוצר שלתבן, ואחד ממנה על אוצר שלכסף ושלזהב. נחשד זה שהיה ממנה על אוצר שלתבן, והיה מתרעם על שלא מנו אותו על אוצר שלכסף ושלזהב. אמרו לו: ריקה! [ריקה: רשע!] אם על אוצר שלתבן נחשדת, היאך יאמינו אותך על אוצר שלכסף ושלזהב? והרי דברים קל וחמר: ומה אם בשבע מצוות שנצטוו בני נח, לא יכלו לעמד בהן, על אחת כמה וכמה בכל המצוות שבתורה! ומפני מה לא נתנה תורה בארץ ישראל? שלא לתן פתחון פה לאמות העולם לומר: לפי שנתנה תורה בארצו, לפיכך לא קבלנו עלינו! דבר אחר: שלא להטיל מחלקת בין השבטים, שלא יהי זה אומר: בארצי נתנה תורה! וזה אומר: בארצי נתנה תורה! לפיכך נתנה תורה במדבר, דמוס, [דמוס. dēmos: ציבורי.] פרהסיא, [פרהסיא. parrhēsía: דיבור חופשי; בגלוי.] במקום הפקר. בשלשה דברים נמשלה תורה: במדבר, באש, ובמים. לומר לך: מה אלו חנם, כך דברי תורה חנם לכל באי העולם.
"אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים." עבדים למלכים היו. אתה אומר עבדים למלכים היו, או עבדים לעבדים היו? כשהוא אומר: (דברים ז,י) "ויפדך מבית עבדים, מיד פרעה מלך מצרים", עבדים למלכים היו, ולא עבדים לעבדים. דבר אחר: "מבית עבדים". מבית העובדים, שהיו עובדים לעבודה זרה.