מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות כ,ו) ["לא תשא את שם יי אלהיך לשוא, כי לא ינקה יי את אשר ישא את שמו לשוא."] "לא תשא את שם יי אלהיך לשוא". אף שבועת שוא היתה בכלל. (ויקרא ה,ד) "או נפש כי תשבע לבטא בשפתים". והרי הכתוב מוציאה מכללה, ומחמיר עליה ופוטרה מן הקרבן. וכשם שהיא פטורה מן הקרבן, כך תהי פטורה מן המכות! תלמד לומר: (שמות כ,ו) "לא תשא את שם יי אלהיך לשוא, כי לא ינקה יי את אשר ישא את שמו לשוא." מכלל קרבן יצאת, מכלל מכות לא יצאת.
דבר אחר: "לא תשא את שם יי אלהיך לשוא", למה נאמר? לפי שהוא אומר: (ויקרא יט,יב) "ולא תשבעו בשמי לשקר", אין לי אלא שלא ישבע! ושלא יקבל עליו להשבע מנין? תלמד לומר "לא תשא את שם יי אלהיך לשוא", עד שלא קבלת עליך להשבע, הריני לך לאלה; משקבלת עליך להשבע, הריני לך לדין, וכן הוא אומר "כי לא ינקה יי את אשר ישא את שמו לשוא." אי אפשר לומר "לא ינקה", שכבר נאמר (שמות לד,ז) "ונקה", ואי אפשר לומר "ונקה", שכבר נאמר "לא ינקה". הא אמר מעתה, מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים.
מפני ארבעה דברים הלך רבי מתיה בן חרש אצל רבי אלעזר ללודקיא. [לודקיא. Laodicea: שם של כמה ערים בסוריה ובאסיה הקטנה.] אמר לו: רבי! שמעת בארבע חלוקי כפרה, שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר לו: כתוב אחד אומר: (ירמיה ג,כב) "שובו בנים שובבים, ארפה משובתיכם", הא למדנו, שתשובה מכפרת. וכתוב אחד אומר: (ויקרא טז,ל) "כי ביום הזה יכפר עליכם", הא למדנו, שיום הכפורים מכפר. וכתוב אחד אומר: (ישעיה כב,יד) "אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון", הא למדנו, שמיתה מכפרת. וכתוב אחד אומר: (תהלים פט,לג) "ופקדתי בשבט פשעם, ובנגעים עונם." הא למדנו, שיסורין מכפרין. כיצד יתקימו ארבעה כתובין אלו? העובר על מצות 'עשה' ועשה תשובה, אינו זז ממקומו עד שמוחלין לו, ועל זה נאמר: (ירמיה ג,כב) "שובו בנים שובבים". והעובר על מצות 'לא תעשה' ועשה תשובה, אין כח בתשובה לכפר, אלא התשובה תולה, ויום הכפורים מכפר, ועל זה נאמר: (ויקרא טז,ל) "כי ביום הזה יכפר עליכם". המזיד על כרתות, והעובר על מיתות בית דין ועשה תשובה, אין כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכפורים לכפר, אלא התשובה ויום הכפורים מכפרין מחצה, ויסורין מכפרין מחצה, ועל זה נאמר: (תהלים פט,לג) "ופקדתי בשבט פשעם, ובנגעים עונם." מי שנתחלל בו שם שמים ועשה תשובה, אין כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק, אלא התשובה ויום הכפורים תולין, ויום המיתה ממרק עם היסורין, ועל זה נאמר: (ישעיה כב,יד) "אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון", וכן הוא אומר: (שמואל א ג,יד) "אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה"; בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל ביום המיתה מתכפר.
רבי אומר: שומע אני, שלא יכפר יום מיתה. כשהוא אומר: (יחזקאל לז,יג) "בפתחי את קברותיכם", הא למדנו, שיום המיתה מכפר.
רבי אומר: כל שהוא מ"לא תשא" ולמעלן, התשובה מכפרת; מ"לא תשא" ולמטן ו"לא תשא" עמהם, התשובה תולה, ויום הכפורים מכפר. ואי זה הוא מ"לא תשא" ולמעלן? 'עשה' ו'לא תעשה' חוץ מ"לא תשא"; מ"לא תשא" ולמטן, דברים שחיבין עליהן מיתות בית דין, מיתה בידי שמים, כרת, ומלקות ארבעים, חטאות ואשמות, ו"לא תשא" עמהם.
(שמות כ,ז) ["זכור את יום השבת לקדשו."] "זכור" (דברים ה,יא) ו"שמור", שניהם בדבור אחד נאמרו. (שמות לא,יד) "מחלליה מות יומת", (במדבר כח,יט) "וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימם", שניהם נאמרו בדבור אחד. (ויקרא יח,טז) "ערות אשת אחיך לא תגלה", (דברים כה,ה) "יבמה יבא עליה", שניהם נאמרו בדבור אחד. (דברים כב,יא) "לא תלבש שעטנז", (דברים כב,יב) "גדלים תעשה לך", שניהם בדבור אחד נאמרו, מה שאי אפשר לאדם לומר כן, שנאמר: (תהלים סב,יב) "אחת דבר אלהים, שתים זו שמעתי, כי עז לאלהים." ואומר: (ירמיה כג,כט) "הלוא כה דברי, כאש! נאם יי, וכפטיש יפצץ סלע."
"זכור" ו"שמור", "זכור", מלפניו ו"שמור", מאחריו. מכן אמרו: מוסיפין מחול על הקדש. משל לזאב, שהוא טורד מלפניו ומאחריו. [טורד: מגרש, מרחיק, מתוך שמפחדים ממנו.]
אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן חנניה בן גרון אומר: "זכור את יום השבת לקדשו." תהי זוכרו מאחד בשבת, שאם נתמנה לך חפץ יפה, תהי מתקנו לשם שבת!
רבי יצחק אומר: לא תהי מונה כדרך שאחרים מונין, אלא תהי מונה לשם שבת.
"לקדשו", לקדשו בברכה. מכן אמרו: מקדשין על היין בכניסתו. אין לי אלא קדשה ליום! קדשה ללילה מנין? תלמד לומר: (שמות לא,יד) "ושמרתם את השבת, כי קדש הוא לכם". אין לי אלא שבת, ימים טובים מנין? תלמד לומר: (ויקרא כג,ד) "אלה מועדי יי, מקראי קדש, אשר תקראו אתם במועדם."
(שמות כ,ח) "ששת ימים תעבד, ועשית כל מלאכתך." וכי אפשר לבשר ודם לעשות כל מלאכתו בששת ימים? אלא שבת כאלו כל מלאכתך עשויה!
דבר אחר: שבת ממחשבת עבודה! ואומר: (ישעיה נח,יג-יד) "אם תשיב משבת רגלך, עשות חפצך ביום קדשי, וקראת לשבת ענג, לקדוש יי מכבד, וכבדתו מעשות דרכיך, ממצוא חפצך, ודבר דבר, אז תתענג על יי".
(שמות כ,ט) ["ויום השביעי, שבת ליי אלהיך, לא תעשה כל מלאכה, אתה ובנך ובתך, עבדך ואמתך ובהמתך, וגרך אשר בשעריך."] "ויום השביעי שבת ליי אלהיך", למה נאמר? לפי שהוא אומר: (שמות לא,טו) "כל העשה מלאכה ביום השבת, מות יומת." ענש שמענו, אזהרה לא שמענו! תלמד לומר: "ויום השביעי שבת ליי אלהיך, לא תעשה כל מלאכה!" אין לי אלא ענש ואזהרה על מלאכת היום, ענש ואזהרה על מלאכת הלילה מנין? תלמד לומר: (שמות לא,יד) "מחלליה מות יומת". ענש שמענו, אזהרה לא שמענו! תלמד לומר "ויום השביעי שבת ליי אלהיך". מה תלמד לומר "שבת"? אלא להביא את הלילה בכלל אזהרה, דברי רבי אחי ברבי יאשיה.
"אתה ובנך ובתך", אלו קטנים. אתה אומר קטנים, או אינו אלא גדולים? אמרת, והלא כבר מזהרים הן? הא מה תלמד לומר "אתה ובנך ובתך"? אלו קטנים.
"ועבדך ואמתך", אלו בני ברית. אתה אומר בני ברית, או אינו אלא עבד ערל? כשהוא אומר (שמות כג,יב) "וינפש בן אמתך והגר", הרי עבד ערל אמור, הא מה תלמד לומר "ועבדך ואמתך"? אלו בני ברית.
"וגרך", זה גר צדק. אתה אומר זה גר צדק, או אינו אלא גר תושב? כשהוא אומר (שמות כג,יב) "והגר", הרי גר תושב אמור. הא מה תלמד לומר "וגרך"? זה גר צדק.
(שמות כ,י) ["כי ששת ימים עשה יי את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בם, וינח ביום השביעי, על כן ברך יי את יום השבת ויקדשהו."] "כי ששת ימים עשה יי את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בם", מגיד שהים שקול כנגד כל מעשה בראשית.
"וינח ביום השביעי". וכי יש לפניו יגיעה? והלא כבר נאמר: (ישעיה מ,כח) "הלוא ידעת, אם לא שמעת, אלהי עולם יי, בורא קצות הארץ, לא ייעף ולא ייגע"! ואומר: (ישעיה מ,כט) "נתן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה." ואומר: (תהלים לג,ו) "בדבר יי שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם." ומה תלמד לומר "וינח"? אלא כביכל הכתיב על עצמו שברא עולמו בששה ימים ונח בשביעי. על אחת כמה וכמה אדם, שכתוב בו: (איוב ה,ז) "כי אדם לעמל יולד"!
"על כן ברך יי את יום השבת ויקדשהו." ברכו במן, וקדשו במן. דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבה אומר: ברכו במן, וקדשו בברכה. רבי יצחק אומר: ברכו במן, וקדשו במקושש. רבי שמעון בן יוחי אומר: ברכו במן, וקדשו במאורות. רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר, משום רבי שמעון: ברכו במן, וקדשו במאור פניו שלאדם, "על כן ברך יי את יום השבת ויקדשהו."