מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות כג,יג) ["ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו, ושם אלהים אחרים לא תזכירו, לא ישמע על פיך."] "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו", למה נאמר? לפי שהוא אומר: (שמות כו,לה) "ושמת את השלחן מחוץ לפרכת, ואת המנרה נכח השלחן, על צלע המשכן תימנה, והשלחן תתן על צלע צפון." אם שנן, הוא עובר ב'לא תעשה'. לכך נאמר: (שמות כג,יג) "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו".
רבי מאיר אומר: לעשות דברי תורה עליך חובה. רבי אליעזר אומר: לעשות מצוות 'עשה' ומצוות 'לא תעשה'. רבי אליעזר בן יעקב אומר: אין לי אלא מה שפרט הכתוב, ושאר כל דקדוקי פרשה מנין? תלמד לומר: (שמות כג,יג) "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו".
דבר אחר: "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו", למה נאמר? לפי שנאמר: (דברים ה,יג) "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך", אין לי אלא דברין שהן משם מלאכה, ודברין שהן משם שבות, מנין? תלמד לומר: (שמות כג,יג) "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו", להביא דברין שהן משם שבות.
"ושם אלהים אחרים לא תזכירו", שלא תשביע לגוי ביראתו. "לא ישמע על פיך." שלא תשבע לו ביראתו. דבר אחר: שלא תעשנו בית ועד. לא תאמר לו: איכן את שרוי? במקום עבודה זרה פלונית. איכן את ממתין לו? אצל עבודה זרה פלונית.
רבי נתן אומר: "ושם אלהים אחרים לא תזכירו", למה נאמר? לפי שנאמר: (בראשית יא,ד) "ויאמרו: הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, ונעשה לנו שם, פן נפוץ על פני כל הארץ." השם הזה, אין אנו יודעים מה הוא. נאמר כן "ושם", ונאמר להלן (בראשית יא,ד) "שם". מה "שם" האמור להלן בעבודה זרה הכתוב מדבר, אף "שם" האמור כן, בעבודה זרה הכתוב מדבר.
דבר אחר: "ושם אלהים אחרים לא תזכירו", לשבח. או אף לא לגנאי? תלמד לומר: (דברים ז,כו) "שקץ תשקצנו, ותעב תתעבנו, כי חרם הוא." עבודה זרה קרואה לשון פגמה: [פגמה: פגם.] חרם, שקץ, תועבה, פסל, מסכה, מצבה, אלילים, עצבים, תרפים, גלולים, שקוצים, חמנים, אשרים. [חמנים: מצבות לעבודת השמש.] אבל הקדש ברוך הוא קרוי כמה שמות לשבח. קרוי לשם שבחו: אל, אלהים, יה, שדי, צבאות, אהיה אשר אהיה, חנון ורחום, ארך אפים ורב חסד, (תהלים צב,טז) "להגיד כי ישר יי, צורי ולא עולתה בו."
(שמות כג,יד) "שלש רגלים תחג לי בשנה." למה נאמר? לפי שהוא אומר: (שמות כג,יז) "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך", שומע אני, בכל זמן שירצה! תלמד לומר: (דברים טז,טז) "בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות". אתה אומר "בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות", או בחג המצות שלש פעמין, ובחג השבעות שלש פעמין, ובחג הסכות שלש פעמין? תלמד לומר: (שמות כג,יד) "שלש רגלים תחג לי בשנה."
"שלש רגלים", המהלכין ברגליהן, להוציא את החגרין. "יראה", להוציא את הסומין. "זכורך", להוציא את הנשין. "כל זכורך", להוציא טומטום ואנדרוגינוס. (דברים לא,יא) "תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל", להוציא גרין ועבדין. (דברים לא,יא) "באזניהם", להוציא את החרשין. (דברים טז,יא) "ושמחת", להוציא את החולה והקטן. (דברים טז,יא) "לפני יי אלהיך", להוציא את הטמא.
מכן אמרו: (משנה חגיגה א,א) "הכל חיבין בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן, וטומטום ואנדרוגינוס, החגר והסומא, החולה והזקן."
(שמות כג,טו) "את חג המצות תשמר, שבעת ימים תאכל מצות, כאשר צויתך, למועד חדש האביב, כי בו יצאת ממצרים, ולא יראו פני ריקם." מכן היה רבי יהודה בן בתירה אומר: "כאשר צויתך", אל תהי מביא אלא בחדש האביב.
"ולא יראו פני ריקם", בזבחים. אתה אומר בזבחים, או אינו אלא בכספין? הרי את דן: נאמרה שמחה באדם, נאמרה שמחה בשמים, מה שמחה האמורה באדם בזבחין, אף שמחה האמורה בשמים בזבחין.
דבר אחר: "ולא יראו פני ריקם", בעולות. אתה אומר בעולות, או אינו אלא בשלמים? הרי את דן: נאמרה שמחה באדם, ונאמרה שמחה בשמים; מה שמחה האמורה באדם, דבר שראוי לבא בידי אדם, אף שמחה האמורה בשמים, דבר שראוי לבא בידי שמים, אינו בדין שיהי שלחנך מלא, ושלחן קונך ריקם.
(שמות כג,טז) "וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה, וחג האסף בצאת השנה, באספך את מעשיך מן השדה." נאמר שלש רגלים בשביעית, שלא יסתרסו שלשה רגלים ממקומן.
(שמות כג,יז) "שלש פעמים בשנה, יראה כל זכורך אל פני האדן יי." למה נאמר? והלא כבר נאמר (שמות כג,יז) "אל פני האדן יי." ומה תלמד לומר (שמות לד,כג) "אלהי ישראל"? אלא על ישראל יחד שמו ביותר.
כיוצא בו: (דברים ו,ד) "שמע ישראל, יי אלהינו יי אחד", למה נאמר? והלא כבר נאמר "יי אלהינו"? ומה תלמד לומר "יי אחד"? אלא עלינו יחד שמו ביותר.
כיוצא בו: (ירמיה לב,יד) "כה אמר יי צבאות אלהי ישראל", למה נאמר? (ירמיה לב,כז) "הנה אני יי אלהי כל בשר". ומה תלמד לומר "אלהי ישראל"? אלא על ישראל יחד שמו ביותר.
כיוצא בו: (תהלים נ,ז-י) "שמעה עמי, ואדברה, ישראל, ואעידה בך! אלהים אלהיך אנכי". אלהים אני לכל באי העולם, אף על פי כן, לא יחדתי שמי אלא על ישראל.
(שמות כג,יח) ["לא תזבח על חמץ דם זבחי, ולא ילין חלב חגי עד בקר."] "לא תזבח על חמץ דם זבחי", לא תשחט את הפסח וחמץ קים. דברי רבי ישמעאל. אין לי אלא זביחה, זריקה מנין? תלמד לומר "דם זבחי". רבי יהודה אומר: הזבח שכלו שלו, ואיזה זה? זה תמיד.
"ולא ילין חלב חגי עד בקר." בא הכתוב ללמד על החלבין, שיהו נפסלים בלינה על גבי הרצפה. וזכיתי לדון על אברין: הואיל וחלבים מתנה לאשים, ואברין מתנה לאשים, [לאשים: לאש שעל גבי המזבח, להיות מוקטרים עליה.] אם למדת על חלבין, שהן נפסלין בלינה על גבי הרצפה, יכל אף אברין יהו נפסלין בלינה על גבי המערכה? ומה תלמד לומר (ויקרא ו,ב) "כל הלילה עד הבקר"? על גבי המערכה.
אחר שלמדת על האברין, שאינן נפסלין בלינה על גבי המערכה, [כ. שורה שנייה, על גבי המערכה: בגניזה הנוסח הוא "על גבי הרצפה".] זכיתי לדון על חלבין: הואיל ואברים מתנה לאשים, וחלבין מתנה לאשים, אם למדת על אברין, שאינן נפסלין בלינה על גבי המערכה, יכל אף חלבין לא יהו נפסלין בלינה על גבי הרצפה? ומה תלמד לומר "ולא ילין חלב חגי עד בקר"? לענין שאמרנו.