מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות כג,ו) "לא תטה משפט אבינך בריבו." למה נאמר? לפי שהוא אומר (שמות כג,ג) "ודל לא תהדר בריבו", אין לי אלא דל, עני תאב, מנין? [עני תאב, מפרש אביון מלשון תאבה, שהיה עשיר וירד מנכסיו ותאב לכול.] תלמד לומר "לא תטה משפט אבינך בריבו."
אבא חנין אומר משם רבי אליעזר: בלקט שכחה ופאה הכתוב מדבר.
רשע וכשר עומדין לפניך בדין. שלא תאמר: הואיל והוא רשע, הרי אני מטה עליו את הדין. לכך נאמר: "לא תטה משפט אבינך בריבו." אביון הוא במצוות.
(שמות כג,ז) ["מדבר שקר תרחק, ונקי וצדיק אל תהרג, כי לא אצדיק רשע."] "מדבר שקר תרחק". הרי זו אזהרה למדבר לשון הרע על חברו.
דבר אחר: הרי זו אזהרה לדין, שלא יושיב אצלו דין בור. דבר אחר: שלא יעמיד אצלו סניגורין, שנאמר: (שמות כב,ח) [סניגור. sunēgoros: עורך דין, מייצג, טוען.] "עד האלהים יבא דבר שניהם".
רבי נתן אומר: "מדבר שקר תרחק", הרי זו אזהרה לפרש מן המינות. [המינות: סטיה מדת האמת. לרוב אצל חכמינו, הנצרות.]
וכן הוא אומר: (קהלת ז,כו) "ומוצא אני מר ממות את האשה, אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה; [מצודים וחרמים: מלכודות ורשתות.] טוב לפני האלהים ימלט ממנה, וחוטא ילכד בה." ואומר: (תהלים סג,יב) "והמלך ישמח באלהים, יתהלל כל הנשבע בו, כי יסכר פי דוברי שקר." דבר אחר: "מדבר שקר תרחק". היה חבר יושב ומדבר הלכה כראוי, ושמע חברו ואמר, הרי אני סותר, הרי אני פורכה וסותרה מידו, וחוזר ובונה אותה, בשביל שיקרא חכם, לכך נאמר "מדבר שקר תרחק". דובר שקרים הוא זה.
"ונקי וצדיק אל תהרג". היה אחד מעידו שהוא עובד לחמה, ואחד מעידו שהוא עובד ללבנה. שומע אני, יצטרפו זה עם זה ויהי חיב! תלמד לומר "ונקי וצדיק אל תהרג".
ראוהו רודף אחר חברו להרגו, והסיף בידו, אמרו לו: הוי יודע שהוא בן ברית, והתורה אמרה: (בראשית ט,ו) "שפך דם האדם, באדם דמו ישפך", אמר להן: יודע אני, על מנת כן! העלימו העדין את עיניהן, לאחר זמן מצאו הרוג מפרפר, והסיף היה מנטף דם מיד ההורג. שומע אני, יהי חיב! תלמד לומר "ונקי וצדיק אל תהרג!"
כבר הרג שמעון בן שטח עד זומם. אמר לו יהודה בן טבי: אראה בטובה, אם לא שפכת דם נקי! ואמרה תורה: הרג על פי עדים! הרג על פי זוממים! מה עדים, שנים, אף זוממים שנים.
כבר נכנס יהודה בן טבי לחרבה, ומצא שם הרוג מפרפר, והסיף מנטף דם מיד ההורג. אמר לו יהודה בן טבי: תבא עלי, אם לא אני או אתה הרגנוהו! אבל מה אעשה, שהרי אמרה תורה: (דברים יט,טו) "על פי שנים עדים יקום דבר." אבל היודע ובעל מחשבות, הוא יפרע מאותו האיש! לא הספיק לצאת משם עד שהכישו נחש, ומת.
"ונקי וצדיק אל תהרג!" והרי שיצא מבית דין חיב, ואחר כך מצאו לו זכות, שומע אני, יהי חיב! תלמד לומר "ונקי וצדיק אל תהרג!"
כשם שיצא מבית דינך, כך יצא מבית דיני? תלמד לומר "כי לא אצדיק רשע."
"וצדיק אל תהרג", והרי שיצא מבית דין זכי, ואחר כך מצאו לו חובה, שומע אני, יחזירוהו! תלמד לומר "וצדיק אל תהרג".
כשם שיצא מבית דינך, כך יצא מבית דיני! תלמד לומר "כי לא אצדיק רשע."
והרי דברים קול וחמר: מה, אם מדת הפרענות המעוטה, אמרה תורה "כי לא אצדיק רשע", קול וחמר מדת הטובה המרבה!
(שמות כג,ח) ["ושחד לא תקח, כי השחד יעור פקחים, ויסלף דברי צדיקים."] "ושחד לא תקח". שלא תאמר, הרי אני נוטל ממון ואיני מטה את הדין. תלמד לומר: (דברים טז,יט) "כי השחד יעור עיני חכמים". והרי הדברים קול וחמר: מה, אם הנוטל שחד על מנת שלא להטות, אמרה תורה "כי השחד יעור פקחים", קל וחמר הנוטל על מנת להטות!
"כי השחד יעור עיני חכמים", בתורה. אתה אומר בתורה, או עיני חכמים כשמועו? תלמד לומר "כי השחד יעור פקחים", אלו פקחי הדעת, שהן מטהרין ומטמאין מדעת עצמן. מכן אמרו: כל הנוטל ממון ומטה את הדין, אינו יוצא מן העולם עד שיחסר מאור עיניו. רבי נתן אומר: עד שיהי בו אחד משלשה דברים: או שדעתו מטרפת בתורה, ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא, או יצטרך לבריות, או שחסר מאור עיניו.
"ויסלף דברי צדיקים." משנה דברין המצדקין שנאמרו בסיני.
(שמות כג,י) ["ושש שנים תזרע את ארצך, ואספת את תבואתה."] "ושש שנים תזרע את ארצך". רבי אליעזר אומר: כשישראל עושין רצונו שלמקום, הן עושין שמטה אחת בשבוע אחד, שנאמר: (שמות כה,ג) "שש שנים תזרע שדך". וכשאין עושין רצונו שלמקום, הן עושין ארבע שמטין בשבוע אחד. כיצד? נרה שנה, זורעה שנה, נרה שנה, זורעה שנה, נמצאו עושין ארבע שמטין בשבוע אחד.
"ואספת את תבואתה. והשביעת", להביא פרות ערב שביעית שנכנסו לשביעית, שהן כפרות ערב שביעית. אין לי אלא פרות ערב שביעית שנכנסו לשביעית, שהן כפרות ערב שביעית. ומנין לפרות שביעית שיצאו למוצאי שביעית, שהן כפרות שביעית? תלמד לומר (שמות כג,יא) "כן תעשה לכרמך לזיתך." הרי את דן בנין אב מבין שניהם: לא הרי כרם כהרי זית, ולא הרי זית כהרי כרם. הצד השוה שבהן, שגדל על מי שביעית, הרי זה כפרות שביעית. דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר: אינו צריך! והלא כבר נאמר (שמות כג,יא) "ויתרם תאכל חית השדה"? להביא פרות שביעית שיצאו למוצאי שביעית, שהן כפרות שביעית. ומה תלמד לומר "כן תעשה לכרמך לזיתך"? לתלמודו בא, לתן בעור לכרם בפני עצמו, ולזית בפני עצמו.
(שמות כג,יא) ["והשביעת תשמטנה ונטשתה, ואכלו אביני עמך, ויתרם תאכל חית השדה, כן תעשה לכרמך לזיתך."] "והשביעת תשמטנה ונטשתה". "תשמטנה", בעבודתה; "ונטשתה", באכילתה.
אין לי אלא פרות, עשבים מנין? תלמד לומר "ונטשתה", מכל מקום.
דבר אחר: "והשביעת תשמטנה ונטשתה, ואכלו אביני עמך", מגיד שפורץ בה פרצות! אלא שגדרו חכמין, מפני תקון העולם.
"ואכלו אביני עמך". כתוב אחד אומר "ואכלו אביני עמך", וכתוב אחד אומר (ויקרא כה,ו) "לך ולעבדך ולאמתך". כיצד יתקימו שני כתובין? כשהפרות מרבין, הכל אוכלין; כשהפרות ממעטין, "לך ולעבדך ולאמתך".
רבי יהודה בן בתירה אומר: כתוב אחד אומר "ואכלו אביני עמך", וכתוב אחד אומר (ויקרא כה,ו) "לך ולעבדך ולאמתך". כיצד יתקימו שני כתובין? עד שלא הגיע שעת בעור, מבערין אותה עניין ועשירין; משתגיע שעת בעור, מבערין אותה עניין ואין מבערין אותה עשירין.
"ויתרם תאכל חית השדה", למה נאמר? לפי שהוא אומר (דברים יד,כב) "עשר תעשר את כל תבואת זרעך, היצא השדה שנה שנה", שומע אני, אף פרות שביעית במשמע! כשהוא אומר: (ויקרא כה,ו-ז) "לך", "ולבהמתך", הקיש אדם לבהמה: מה בהמה, אוכלת בשביעית מן הראוי לה שלא מעשר, אף אדם אוכל מן הראוי לו בשביעית שלא מעשר.
אתה אומר, לכך בא, או לא בא אלא להקיש בהמה לאדם: מה אדם אינו אוכל אלא מן המעשר, כך בהמה לא תאכל אלא מן המעשר?
תלמד לומר: "ויתרם תאכל חית השדה". אחר שלמדת, שהחיה אוכלת מן הראוי לה בשביעית שאינו מעשר, הא להקיש בהמה לאדם אין את יכל, אלא אדם לבהמה: מה בהמה, אוכלת מן הראוי לה בשביעית שלא מעשר, אף אדם אוכל מן הראוי לו בשביעית שלא מעשר. הא מה תלמד לומר "כן תעשה לכרמך לזיתך"? לענין שאמרנו.
(שמות כג,יב) ["ששת ימים תעשה מעשיך, וביום השביעי תשבת, למען ינוח שורך וחמרך, וינפש בן אמתך והגר."] "ששת ימים תעשה מעשיך". נאמר כן שבת בראשית לענין שביעית, שלא תסתרס שבת בראשית ממקומה. [תסתרס. בגניזה תסתכס.]
"למען ינוח שורך וחמרך", הוסיף לו הכתוב ניח אחד, [ניח: דבר טוב ונוח.] שיהי תולש מן הקרקע ואוכל.
אתה אומר, לכך בא, או יחבשנו בתוך ביתו? אמרת, אין זה ניח אלא צער רגל! תלמד לומר "למען ינוח שורך וחמרך", הוסיף לו הכתוב ניח אחד, להיות תולש מן הקרקע ואוכל.
"וינפש בן אמתך", זה עבד ערל. אתה אומר זה עבד ערל, או אינו אלא בן ברית? כשהוא אומר (שמות כ,י) "עבדך ואמתך", הרי בן ברית אמור; הא מה תלמד לומר "וינפש בן אמתך"? זה עבד ערל.
"והגר." זה גר תושב. אתה אומר זה גר תושב, או אינו אלא גר צדק? כשהוא אומר: (שמות כ,י) "וגרך אשר בשעריך", הרי גר צדק אמור; הא מה תלמד לומר "והגר"? זה גר תושב. הרי הן בשבת כישראל ביום טוב. הלוקח עבדים ערלים מן הגוים, הרי הן בשבת כישראל בחלו שלמועד. דברי רבי יוסי הגלילי.
רבי עקיבה מחליף: אימתי עושין יין נסך? בשעה שמזכירים עבודה זרה על פיהם. ואימתי מזכירין עבודה זרה על פיהם? בשעה שנודרין בהן.