מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות יב,טז) "וביום הראשון מקרא קדש, וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם, כל מלאכה לא יעשה בהם, אך אשר יאכל לכל נפש, הוא לבדו יעשה לכם." "וביום הראשון מקרא קדש, וביום השביעי מקרא קדש". ארעם במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. [ארעם: אהיה רועה אותם, אנהיג אותם בטוב.] אין לי אלא יום טוב הראשון והאחרון שהם קרויין 'מקרא קדש'; חלו שלמועד מנין? תלמד לומר: (ויקרא כג,ב) "אלה מועדי יי, אשר תקראו אתם, מקראי קדש".
"כל מלאכה לא יעשה בהם". אין לי אלא יום טוב האחרון שהוא אסור בעשית מלאכה; יום טוב הראשון מנין? תלמד לומר "וביום הראשון מקרא קדש". אין לי אלא יום טוב הראשון והאחרון שהם אסורין בעשית מלאכה, חלו שלמועד מנין? תלמד לומר: (שמות כג,טו) "את חג המצות תשמר", מכל מקום. דברי רבי יאשיה.
רבי יונתן אומר: אינו צריך! אם יום טוב הראשון והאחרון, שאין קדשה לא לפניהם ולא לאחריהם, הרי הם אסורים בעשית מלאכה, חלו שלמועד, שיש קדשה לפניו ולאחריו, אינו דין שיהי אסור בעשית מלאכה? ששת ימי בראשית יוכיחו, שיש קדשה לפניהם ולאחריהם, והן מתרים בעשית מלאכה. הם יוכיחו על חלו שלמועד, אף על פי שיש קדשה לפניו ולאחריו, שיהי מתר בעשית מלאכה. לא! אם אמרת בששת ימי בראשית, שאין בהן קרבן מוסף, לפיכך מתרין בעשית מלאכה, תאמר בחלו שלמועד, שיש בו קרבן, לפיכך יהי אסור בעשית מלאכה! והרי ראשי חדשים יוכיחו, שיש בהם קרבן מוסף, ומתרין בעשית מלאכה. הם יוכיחו על חלו שלמועד, אף על פי שיש בו קרבן מוסף, יהי מתר בעשית מלאכה! לא! אם אמרת בראשי חדשים, שאינן קרויין 'מקרא קדש', לפיכך מתרין בעשית מלאכה, תאמר בחלו שלמועד, שהוא קרוי 'מקרא קדש', לפיכך יהי אסור בעשית מלאכה. הא למדנו על חלו שלמועד, שאסור בעשית מלאכה.
"כל מלאכה לא יעשה בהם". לא תעשה אתה ולא יעשה חברך, ולא יעשה גוי מלאכתך. אתה אומר כן, או אינו אלא לא תעשה אתה ולא יעשה חברך, ויעשה גוי מלאכתך? תלמד לומר: (שמות לה,ב) "ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה לכם קדש, שבת שבתון ליי, כל העשה בו מלאכה יומת." הא למדת "כל מלאכה לא יעשה בהם", הא לא תעשה אתה ולא יעשה חברך, ולא יעשה הגוי מלאכתך. דברי רבי יאשיה.
רבי יונתן אומר: אינו צריך. והלא כבר נאמר: (שמות כ,ז) "זכור את יום השבת לקדשו." והרי דברים קל וחמר: ומה, אם שבת חמורה, אין אתה מזהר על מלאכת הגוי במלאכתך, יום טוב הקל, דין הוא שלא תהי מזהר על מלאכת הגוי במלאכתך.
"כל מלאכה לא יעשה בהם", אין לי אלא יום טוב הקל שאתה מזהר על מלאכת חברך במלאכתך, שבת חמורה, דין הוא שתהא מזהר על מלאכת חברך במלאכתך.
"אך אשר יאכל לכל נפש". כל אכל נפש דוחה את יום טוב, ואין כל עבודה דוחה את יום טוב. שהיה בדין: מה, אם במקום שאין מקצת אכל נפש דוחה את השבת, מקצת עבודה דוחה את השבת, מקום שכל אכל נפש דוחה את יום טוב, אינו דין שכל עבודה דוחה את יום טוב? תלמד לומר: "אך אשר יאכל לכל נפש, הוא לבדו יעשה לכם." כל אכל נפש דוחה את יום טוב, ואין כל עבודה דוחה את יום טוב. ויהא מקצת אכל נפש דוחה את השבת! והדין נותן: ומה, אם במקום שאין כל עבודה דוחה את יום טוב, כל אכל נפש דוחה את יום טוב, מקום שמקצת עבודה דוחה את השבת, אינו דין שיהי מקצת אכל נפש דוחה את השבת? תלמד לומר: "אך אשר יאכל לכל נפש, הוא לבדו יעשה לכם." מקצת עבודה דוחה את השבת, אין מקצת אכל נפש דוחה את השבת.
"אך אשר יאכל לכל נפש, הוא לבדו יעשה לכם." שומע אני, אף נפשות בהמה ונפשות אחרים במשמע! תלמד לומר "לכם", ולא לבהמה, "לכם", ולא לאחרים. דברי רבי ישמעאל.
רבי יוסה הגלילי אומר: "אך אשר יאכל לכל נפש, הוא לבדו יעשה לכם." אף נפשות בהמה במשמע! משמע מביא נפשות בהמה ומביא נפשות אחרים! תלמד לומר "אך", חלק.
רבי עקיבה אומר: "אך אשר יאכל לכל נפש, הוא לבדו יעשה לכם." אף נפש בהמה במשמע! משמע מביא נפשות בהמה ומביא נפשות אחרים! תלמד לומר "לכם", ולא לאחרים. מה ראית לחלק? שאת מזהר על הבהמה, ואין את מזהר על הגוי.
(שמות יב,יז) ["ושמרתם את המצות, כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים, ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם."] "ושמרתם את המצות". שמרהו שלא תביאהו לידי פסול. מכן אמרו: תפח, תכבה בצונין. [צונין: מים קרים.] שאור ישרף, ואוכלו פטור. [שאור=סעור: בצק שהופיעו עליו כמין שערות בגלל תפיחה.] סדוק ישרף, ואוכלו חיב מיתה. איזהו שאור? כקרני חגבים. [כקרני חגבים: כמו מחושי החגב, שהם דקים וקצרים.] סדוק? שנתערבו סדקיו זה בזה. דברי רבי יהודה.
וחכמים אומרים: זה וזה, אוכלו חיב מיתה. אי זה הוא שאור? כל שהכסיפו פניו, [הכסיפו פניו: החוויר, בגלל פחד.] כאדם שעמדו שערותיו.
"ושמרתם את המצות". רבי יאשיה אומר: אל תקרא כן, אלא 'ושמרתם את המצוות'. כדרך שאין מחמיצין את המצה, כך לא יחמיצו את המצוה, אלא אם באת מצוה על ידך, עשה אותה מיד!
"כי בעצם היום הזה", מגיד שלא יצאו אלא ביום.
"הוצאתי את צבאותיכם", אלו צבאות ישראל. אתה אומר אלו צבאות ישראל, או אינו אלא צבאות מלאכי השרת? כשהוא אומר: (שמות יב,מא) "יצאו כל צבאות יי", הרי צבאות מלאכי השרת אמור, הא מה תלמד לומר "הוצאתי את צבאותיכם"? אלו צבאות ישראל.
"ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם." למה נאמר? והלא כבר נאמר (שמות יב,טז) "כל מלאכה לא יעשה בהם"? אין לי אלא דברים שהן משום מלאכה, דברים שהן משום שבות מנין? תלמד לומר: "ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם." להביא דברים שהן משום שבות. ואף חלו שלמועד יהי אסור משום שבות! והדין נותן: הואיל ויום הראשון והאחרון קרויין "מקרא קדש", וחלו שלמועד קרוי "מקרא קדש", אם למדת על יום טוב הראשון והאחרון, שהן קרואין "מקרא קדש", הרי הן אסורין משום שבות, חלו שלמועד, שהוא קרוי "מקרא קדש", אינו דין שיהי אסור משום שבות! תלמד לומר: (ויקרא כג,לט) "ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון."