א(שמות יב,יח) "בראשן בארבעה עשר יום…
(שמות יב,יח) "בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת, עד יום האחד ועשרים לחדש בערב." קבעו הכתוב חובה.
ב"עד יום האחד ועשרים לחדש בערב"…
"עד יום האחד ועשרים לחדש בערב" למה נאמר? לפי שהוא אומר (שמות יב,טו) "שבעת ימים מצות תאכלו", אין לי אלא ימים; לילות מנין? תלמד לומר "עד יום האחד ועשרים לחדש בערב", לרבות את הלילות.
ג(שמות יב,יט) "שבעת ימים שאר לא…
(שמות יב,יט) "שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם, כי כל אכל מחמצת, ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל, בגר ובאזרח הארץ." אין לי אלא 'בל ימצא'; 'בל יראה' מנין? תלמד לומר (שמות יג,ז) "ולא יראה לך שאר בכל גבלך". אין לי אלא שאור שהוא ב'בל יראה' וב'בל ימצא'; חמץ מנין? תלמד לומר: (שמות יג,ז) "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך", הקיש שאור לחמץ וחמץ לשאור. מה זה 'בל יראה' אף זה 'בל יראה'; מה זה 'בל ימצא', אף זה 'בל יראה'; מה זה מחמשת המינין, אף זה מחמשת המינין.
ד"בבתיכם" , למה נאמר? לפי שנאמר…
"בבתיכם", למה נאמר? לפי שנאמר (שמות יג,ז) "בכל גבלך", שומע אני, כשמועו! תלמד לומר "בבתיכם". מה ביתך ברשותך, אף גבולך ברשותך. יצא חמצו שלישראל שהוא ברשות נכרי, אף על פי שיכל לבערו, אבל אינו ברשותו. יצא חמצו שלנכרי שהוא ברשות ישראל, וחמץ שנפלה עליו מפלת, אף על פי שהוא ברשותו, אבל אינו יכל לבערו. אתה אומר, לכך בא, או לא בא אלא ללמדך 'בבתים שבעה ובגבולין לעולם'? תלמד לומר: (דברים טז,ד) "ולא יראה לך שאר בכל גבלך שבעת ימים", מה בתים שבעה, אף בגבולים שבעה.
ה"כי כל אכל מחמצת" , למה…
"כי כל אכל מחמצת", למה נאמר? לפי שהוא אומר (שמות יב,טו) "כי כל אכל חמץ", אין לי אלא חמץ שחיבין עליו כרת; שאור מנין? תלמד לומר "כי כל אכל מחמצת ונכרתה". עד שלא יאמר, יש לי בדין: מה, אם חמץ, שאינו מחמיץ לאחרים, חיבין עליו כרת, שאור, שהוא מחמיץ לאחרים, דין הוא שיהו חיבין עליו כרת. לא! אם אמרת בחמץ, שהוא ראוי לאכילה, לפיכך יהו חיבין עליו כרת, תאמר בשאור, שאינו ראוי לאכילה, לפיכך לא יהו חיבין עליו כרת! תלמד לומר "כי כל אכל מחמצת ונכרתה". אני אקרא את השאור קל וחמר לחמץ: מה, אם השאור, שאינו ראוי לאכילה, חיבין עליו כרת, חמץ, שראוי לאכילה, דין הוא שיהו חיבין עליו כרת! לא, אם אמרת בשאור, שהוא מחמיץ לאחרים, לפיכך חיבין עליו כרת, תאמר בחמץ, שאינו מחמיץ לאחרים, לפיכך לא יהו חיבין עליו כרת! תלמד לומר "כי כל אכל חמץ ונכרתה". "כי כל אכל מחמצת, ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל", עד שיאמרו שני כתובין, ואם לא, לא שמענו.
ו"ונכרתה" , אין הכרתה אלא הפסקה.
"ונכרתה", אין הכרתה אלא הפסקה.
ז"הנפש ההוא" , מזידה. דברי רבי…
"הנפש ההוא", מזידה. דברי רבי עקיבה.
ח"מעדת ישראל" , שומע אני, תכרת…
"מעדת ישראל", שומע אני, תכרת מעדת ישראל ותלך לה לעם אחר! תלמד לומר: (ויקרא כב,ג) "מלפני, אני יי", בכל מקום רשותי.
ט"בגר ובאזרח הארץ." לפי שהוא מעשה…
"בגר ובאזרח הארץ." לפי שהוא מעשה בישראל, צריך להביא את הגרים. אף בכל מקום שהוא מעשה בישראל, צריך להביא את הגרים.
י(שמות יב,כ) ["כל מחמצת לא תאכלו,…
(שמות יב,כ) ["כל מחמצת לא תאכלו, בכל מושבתיכם תאכלו מצות."] "כל מחמצת לא תאכלו", למה נאמר? לפי שהוא אומר (שמות יב,טו) "כי כל אכל חמץ ונכרתה", (שמות יב,יט) "כי כל אכל מחמצת ונכרתה", אין לי אלא אלו; תערבתן מנין? תלמד לומר "כל מחמצת לא תאכלו".
יא"בכל מושבתיכם תאכלו מצות" למה נאמר?…
"בכל מושבתיכם תאכלו מצות" למה נאמר? לפי שהוא אומר: (דברים יד,כג) "ואכלת לפני יי אלהיך, במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהרך", הרי שהעלה מעשר שני לירושלים, שומע אני, יוצא בו משום מצה! ומנין שאינו יוצא לא בלחם הפנים, ולא בשירי מנחות, ולא בחלות תודה, ולא ברקיקי נזיר, ולא בבכורים? תלמד לומר "בכל מושבתיכם תאכלו מצות", יצאו אלו, שאינן נאכלין בכל מושבתיכם.
יבמשמע, מוציא אני את אלו, ומביא…
משמע, מוציא אני את אלו, ומביא הספגנין והדבשנים, והאסקריטין, [אסקריטין, eskharítēs: מין לחמית אפויה על גריל.] וחלת משרת [משרת: מחבת. חלת מסרת: פת הנאפית על ידי טיגון במחבת.] ואשישה! [אשישה: חלת פירות מיובשים.] תלמד לומר "לחם עני", יצאו אלו, שאינן לחם עני. דברי רבי ישמעאל.
יגוחכמים אומרים: יוצא בם ובמעשר שני.…
וחכמים אומרים: יוצא בם ובמעשר שני. ומה תלמד לומר "לחם עני"? שלא ילוש לא ביין ולא בשמן, ולא בשאר כל המשקים, אבל מקטף הוא מכלם. [מקטף: מחליק בנוזל על הבצק לפני אפייתו.]
ידרבי אליעזר אומר: יוצא בם ובמעשר…
רבי אליעזר אומר: יוצא בם ובמעשר שני. ומה תלמד לומר "לחם עני"? אלא מה לחמו שלעני, כל ימות השנה, אשתו לשה, והוא מסיק בתנור, אף כן, היא לשה, והוא מסיק בתנור.
טורבי יוסה הגלילי אומר: הרי הוא…
רבי יוסה הגלילי אומר: הרי הוא אומר: (דברים טז,ג) "לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות". שומע אני, אף מעשר שני במשמע! תלמד לומר "לחם עני", יצא מעשר שני, שאינו נאכל אלא בשמחה.