מדרש ארצישראלי

שמות רבה · פרשה יד

מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.

פרשה יד · 4 סעיפים

אויאמר ה' אל משה נטה ידך…

ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים, הדא הוא דכתיב (תהלים קה, כח): שלח חשך ויחשך ולא מרו את דברו, רבותינו אמרו על שלא קבלו במרות דברו של הקדוש ברוך הוא עליהם. דבר אחר, אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים, המצריים ראויין ללקות בחשך, מיד הסכימו כלן כאחת ולא המרו. מהו שלח חשך ויחשך, למה הדבר דומה לאדון שסרח עליו עבדו, אמר לאחד לך והכהו חמשים מגלבין, הלך והכהו מאה והוסיף לו משלו, כך הקדוש ברוך הוא יתעלה שלח חשך על המצריים והוסיף החשך משלו, הוי: שלח חשך ויחשך. וימש חשך, כמה היה אותו חשך, רבותינו אמרו עבה כדינר היה, שנאמר: וימש חשך, שהיה בו ממש.

בויט משה את ידו על השמים…

ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה, מהיכן היה החשך ההוא, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר מחשך של מעלה, שנאמר (תהלים יח, יב): ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו. רבי נחמיה אמר מחשך של גיהנם, שנאמר (איוב י, כב): ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים וגו', אוי לו לבית שחלונותיו פתוחין לתוך חשך, שנאמר (איוב י, כב): ותפע כמו אפל. אור שלה מתוך חשך, וכן הוא אומר (יחזקאל לא, טו): ביום רדתו שאלה האבלתי כסתי עליו את תהום, הובלתי כתיב. רבי יהודה בר רבי אמר במה הרשעים מתכסים בגיהנם, בחשך. חזקיה אמר הגיגית הזו במה מכסין אותה, בכלי חרס, מינה ובה, כשם שהיא של חרס כך מכסין אותה בכלי חרס. כך הרשעים, שנאמר (ישעיה כט, טו): והיה במחשך מעשיהם, לפיכך הקדוש ברוך הוא מכסה עליהם את התהום שהוא חשך, שנאמר (בראשית א, ב): וחשך על פני תהום, זה גיהנם. הוי אומר חשך שבא על המצרים מתוך גיהנם היה.

גחשך למה הביא עליהן, יתברך שמו…

חשך למה הביא עליהן, יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים והוא חוקר לב ובחן כליות, לפי שהיו פושעים בישראל שהיה להן פטרונין מן המצריים והיה להן שם עשר וכבוד ולא היו רוצים לצאת, אמר הקדוש ברוך הוא אם אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו, יאמרו המצריים כשם שעבר עלינו כך עבר עליהן, לפיכך הביא על המצריים את החשך שלשה ימים כדי שיהיו קוברין מתיהם ולא יהיו רואין אותן שונאיהם ויהיו משבחין להקדוש ברוך הוא על כך. מהו חשך אפלה, אמר רבי אבדימי דמן חיפה, אותו חשך כפול ומכפל היה, רבותינו אמרו שבעה ימים של חשך היו, כיצד שלשה ימים הראשונים מי שהיה יושב ובקש לעמד עומד, והעומד בקש לישב יושב, ועל אלו הימים נאמר: ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים לא ראו איש את אחיו. שלשה ימים אחרים מי שהיה יושב לא היה יכול לעמד והעומד אינו יכול לישב, ומי שהיה רובץ אינו יכול לזקף, עליהן נאמר: ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים. ובשלשת ימי אפלה נתן הקדוש ברוך הוא חן העם בעיני מצרים והשאילום, שהיה ישראל נכנס לתוך בתיהן של מצרים והיו רואין בהן כלי כסף וכלי זהב ושמלות, אם היו אומרים אין לנו להשאיל לכם היו ישראל אומרים להן הרי הוא במקום פלוני, באותה שעה היו המצריים אומרים אם היו אלו רוצים לשקר בנו היו נוטלין אותן בימי החשך ולא היינו מרגישין, שהרי ראו אותן כבר אחר שלא נגעו חוץ מדעתנו כמו כן לא יחזיקו, והיו משאילין להן, לקים מה שנאמר (בראשית טו, יד): ואחרי כן יצאו ברכש גדול, הדא הוא דכתיב: ולכל בני ישראל היה אור וגו', בארץ גשן לא נאמר אלא במושבתם, שכל מקום שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתבות ובמטמוניות. ועליהם נאמר (תהלים קיט, קה): נר לרגלי דברך וגו'. הרי ששה ימים של חשך שהיה במצרים, והשביעי של חשך, זה יום חשך של ים, שנאמר (שמות יד, כ): ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה, כך היה הקדוש ברוך הוא שולח ענן וחשך ומחשיך למצרים ומאיר לישראל כשם שעשה להם במצרים, ועל זה נאמר (תהלים כז, א): ה' אורי וישעי וגו'. וכן לעתיד לבוא יביא הקדוש ברוך הוא חשך, שנאמר (ישעיה ס, ב): כי הנה החשך יכסה ארץ וגו'.

דויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו…

ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו, ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועלת, אמר ליה משה לא תהא סבור שאנו נזבח משלנו כלום, אלא גם אתה תתן בידינו זבחים ועלת שנקריב להקדוש ברוך הוא על שמך. וגם מקננו ילך עמנו. ויאמר לו פרעה לך, ויאמר משה כן דברת, יפה כונת, שלא אוסיף עוד ראות פניך, שכן אמר לי הקדוש ברוך הוא כמו שאתה אומר.