ויאמר ה' אל משה החדש הזה לכם ראש חדשים, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ב, ח): קול דודי הנה זה בא [וכל הענין בפרשיות עד עמכם], שנאמר (שיר השירים ב, י): ענה דודי ואמר לי, מה את עושה כאן במקום טמאים (יחזקאל כג, כ): אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם. (שיר השירים ב, י): קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך, אמר לפניו רבון העולמים ארבע מאות שנה אמרת לנו להשתעבד ועדין לא שלמו, אמר ליה כבר שלמו, שנאמר (שיר השירים ב, יא): כי הנה הסתיו עבר, מיד גלו הצדיקים את ראשיהם שהיה מכסה, שנאמר (שיר השירים ב, יב): הנצנים נראו בארץ, אלו הן שבטו של לוי שהיו צדיקים כלן. דבר אחר, הנצנים, אלו הכהנים. (דברי הימים א ו, לה): בני אהרן אלעזר בנו פינחס בנו. דבר אחר, הנצנים, אלו המלכים דוד ושלמה רחבעם אסא אביה. דבר אחר, אלו הלוים (דברי הימים א טז, ה): אסף הראש ומשנהו זכריה. כיון שראה הקדוש ברוך הוא כך, אמר (שיר השירים ב, יב): עת הזמיר הגיע, הגיע זמן של לוים לומר לפני שירים ומזמורים. דבר אחר, עת הזמיר הגיע, כיון ששמע הקדוש ברוך הוא את ישראל שאמרו את השירה, אמר (שיר השירים ב, יב): וקול התור נשמע בארצנו, ששמע קולן של ישראל בזכות אברהם שהקריב תור וגוזל, מה כתיב אחריו (שיר השירים ב, יג): התאנה חנטה פגיה, אלו הצדיקים והישרים. (שיר השירים ב, יג): והגפנים סמדר נתנו ריח, אלו הבינונים שעשו תשובה. מכאן ואילך (שיר השירים ב, יג): קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך, כשיצאו ישראל ממצרים אמר להם הקדוש ברוך הוא אין לכם חדש אחר גדול מזה, לפיכך נקרא ראשון, שנאמר: ראש חדשים. דבר אחר, ראשון הוא לכם, כביכול הקדוש ברוך הוא שנקרא ראשון, שנאמר (ישעיה מד, ו): אני ראשון ואני אחרון. וציון נקרא ראשון, שנאמר (ירמיה יז, יב): כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. ועשו נקרא ראשון, שנאמר (בראשית כה, כה): ויצא הראשון וגו'. ומשיח נקרא ראשון, שנאמר (ישעיה מא, כז): ראשון לציון הנה הנם. יבוא הקדוש ברוך הוא שנקרא ראשון, ויבנה בית המקדש שנקרא ראשון, ויפרע מן עשו שנקרא ראשון, ויבא משיח שנקרא ראשון, בחדש הראשון, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים וגו'.
דבר אחר, החדש הזה לכם, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולם אימתי אתה עושה את המועדות, שכן כתיב (דניאל ד, יד): בגזרת עירין פתגמא, אמר להם אני ואתם מסכים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה, שנאמר (תהלים נז, ג): אקרא לאלהים עליון לאל גמר עלי. וכן הוא אומר (ויקרא כג, לז): אלה מועדי ה' מקראי קדש וגו', אתם בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, לשעבר היה בידי, שנאמר (תהלים קד, יט): עשה ירח למועדים, אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם ברשותכם, אם אמרתם הן, הן. אם אמרתם לאו, לאו. מכל מקום יהא החדש הזה לכם. ולא עוד אלא אם בקשתם לעבר את השנה, הריני משלים עמכם, לכך כתיב: החדש הזה לכם.
דבר אחר, החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (זכריה ד, יד): אלה שני בני היצהר העמדים על אדון כל הארץ, אמר רבי לוי, מלמד שהיה הקדוש ברוך הוא חוזר ומבקש באיזה דבר לגאל את ישראל ולא היה מוצא, עד שמצא זכותו של משה ושל אהרן והיא עמדה להם, הדא הוא דכתיב: אלה שני בני היצהר, למה הדבר דומה למלך שבקש לשא אשה ובאו ואמרו לו עניה היא, אין לה בעולם אלא שני נזמים בלבד. כך אמר הקדוש ברוך הוא דין לישראל שיגאלו בזכות משה ואהרן, לכך נאמר: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן.
דבר אחר, ויאמר ה' אל משה ואל אהרן, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ב, ח): קול דודי הנה זה בא, כשהלך משה ואמר לישראל כך אמר לי הקדוש ברוך הוא (שמות יג, ד): היום אתם יוצאים בחדש האביב, אמרו לו היכן הוא, אמר להם הרי עומד, קול דודי הנה זה בא. אמר רבי יהודה מהו (שיר השירים ב, ח): מדלג על ההרים, אמר הקדוש ברוך הוא אם אני מסתכל במעשיהם של ישראל אינן נגאלין לעולם, אלא למי אני מסתכל לאבותיהם הקדושים, שנאמר (שמות ו, ה): וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וגו', בזכות אבותם אני גואלם. לכך כתיב: מדלג על ההרים, ואין הרים אלא אבות, שנאמר (מיכה ו, ב): שמעו הרים את ריב ה'. דבר אחר, אמר רבי נחמיה מהו מדלג על ההרים, אלא אמר הקדוש ברוך הוא אין להם מעשים לישראל שיגאלו אלא בזכות הזקנים, שנאמר (שמות ג, טז): לך ואספת את זקני ישראל, ואין ההרים אלא הזקנים, שכן בת יפתח אומרת לאביה (שופטים יא, לז): וירדתי על ההרים, וכי אל ההרים היתה הולכת, אלא על הזקנים היא אומרת, שהלכה להראות לזקנים שהיא בתולה טהורה, ולכך כתיב: מדלג על ההרים. דבר אחר, אמר רבי אלעזר מהו מדלג על ההרים, אמר הקדוש ברוך הוא עשיתי לעשו שיהא מעמיד מלכים, שנאמר (בראשית לו, לא): ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, אם אני מניח לעשו שיהא מעמיד מלכים עוד, היאך ישראל עומדין, הריני מדלגן ועושה אותן אלופים, שנאמר (בראשית לו, יג): אלה אלופי בני עשו. ואין הרים אלא עובדי כוכבים, שנאמר (זכריה ו, א): והנה ארבע מרכבות יצאות מבין שני ההרים.
בארץ מצרים, למה אינו אומר במצרים, אמר רבי חנינא אמר הקדוש ברוך הוא כתיב בתורה (דברים כד, יא): בחוץ תעמד, אף אני אעשה כך, בארץ מצרים ולא במצרים. וכן אמר משה (שמות ט, כט): כצאתי את העיר. אמר רבי שמעון, גדולה חבתן של ישראל שנגלה הקדוש ברוך הוא במקום עבודת כוכבים ובמקום טנפת ובמקום טמאה בשביל לגאלן, משל לכהן שנפלה תרומתו לבית הקברות, אומר מה אעשה, לטמא את עצמי אי אפשר, ולהניח תרומתי אי אפשר, מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת וחוזר ומטהר, ולא אאבד את תרומתי. כך אבותינו היו תרומתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (ירמיה ב, ג): קדש ישראל לה' וגו', היו בין הקברות, שנאמר (שמות יב, ל): כי אין בית אשר אין שם מת, ואומר (במדבר לג, ד): ומצרים מקברים, אמר הקדוש ברוך הוא היאך אני גואלן, להניחן אי אפשר, מוטב לירד ולהצילן, שנאמר (שמות ג, ח): וארד להצילו מיד מצרים, כשהוציא קרא לאהרן וטהר אותו, שנאמר (ויקרא טז, לג): וכפר את מקדש הקדש, (ויקרא טז, טז): וכפר על הקדש.
דבר אחר, החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ו, י): מי זאת הנשקפה כמו שחר, ארבעה דברים של שבח יש כאן לישראל, כנגד ארבע גליות, שבארבע גליות שעמדו על ישראל לא כפרו בהקדוש ברוך הוא, בגלות בבל מנין, שנאמר: מי זאת הנשקפה כמו שחר. נבוכדנצר היה משתחוה לשמש, שנאמר (ישעיה יד, יב): איך נפלת משמים הילל בן שחר. ודניאל היה שוחר ומתפלל למקום, שנאמר (דניאל ו, יא): וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם, ערב ובקר וצהרים. ולמה היה שוחר ומתפלל כדי שירחם הקדוש ברוך הוא על ישראל, ועליו אמר שלמה (משלי יא, כז): שחר טוב יבקש רצון, ונמצא להם האלהים בעת צרתם, שנאמר (משלי ח, יז): אני אהבי אהב וגו'. וכן מצינו כשהושלך דניאל לגב אריות לא נזוק, שנאמר (דניאל ו, כג): אלהי שלח מלאכה וסגר פם אריותא ולא חבלוני, חנניה מישאל ועזריה הושלכו לכבשן האש ולא נזוקו, שנאמר (דניאל ג, כז): ושער ראשהון לא התחרך וריח נור לא עדת בהון, אלא האירו לעולם כשחר שהוא מאיר לעולם, לפיכך הנשקפה כמו שחר. ועשו לעובדי כוכבים להכיר להקדוש ברוך הוא ולקלסו, שכן נבוכדנצר אמר כשיצאו חנניה מישאל ועזריה מן הכבשן (דניאל ג, כח): בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו, (דניאל ג, כו): עבדוהי די אלהא עלאה. וכן דריוש אמר כשנפל דניאל לגוב אריות (דניאל ו, כז): להון זיעין ודחלין מן קדם אלהה די דניאל די הוא אלהא חיא, לכך כתיב: מי זאת הנשקפה כמו שחר. יפה כלבנה, בגלות מדי. אתה מוצא בלילה אם אין הלבנה נראית ברקיע, החשך בעולם ואין אדם יכול להלך אפלו תוך המדינה, כיון שהלבנה נראית ברקיע הכל שמחין ומהלכין בדרך, כך בימי אחשורוש שגזרו על ישראל להשמיד להרג ולאבד, ובאה אסתר והאירה לישראל, שנאמר (אסתר ח, טז): ליהודים היתה אורה ושמחה, לכך כתיב: יפה כלבנה, בגלות מדי. ואם רצונך לידע שנדמית אסתר ללבנה, כשם שהלבנה נולדה לשלשים יום, כך אסתר אמרה (אסתר ד, יא): ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום, לפיכך יפה כלבנה, בגלות מדי. ברה כחמה במלכות יון, סנדריאוס אם אוליאוס חמה שמה, והשמש גבור נקרא, שנאמר (תהלים יט, ו): ישיש כגבור לרוץ ארח, בתקופת תמוז מי יוכל לעמד כנגד השמש הכל בורחים ממנו, שנאמר (תהלים יט, ז): ואין נסתר מחמתו. כך במלכות יון הכל ברחו ממנו ומתתיה הכהן ובניו עמדו באמונתו של הקדוש ברוך הוא וברחו מפניהם האכלוסין של יון ונהרגו כלן. וכן הקדוש ברוך הוא אומר להם (יואל ד, י): כתו אתיכם לחרבות ומזמרתיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני. ואומר (שופטים ה, לא): כן יאבדו כל אויביך ה' וגו', לקים מה שנאמר: ברה כחמה. אימה כנדגלות באדום, למה נקרא שמה אימה, לפי שעומדת במלכות שיש לה אימה, שנאמר (דניאל ז, ז): וארו חיוה רביעאה דחילה ואימתני ותקיפא. מהו אימה כנדגלות, אתה מוצא שנים עשר מזלות יש ברקיע, כשם שאין השמים יכולין לעמד חוץ משנים עשר מזלות, כך אין העולם יכול לעמד חוץ משנים עשר שבטים, שנאמר (ירמיה לא, לה): אם ימשו החקים וגו'. אימה כנדגלות, אין דגלים אלא צבאות, שנאמר (במדבר ב, ג): דגל מחנה, וצבאו ופקדיהם. וכן דגלי השמים המלאכים, ודגלי הארץ ישראל. צבאות השמים, מלאכים, שנאמר (דברי הימים ב יח, יח): וכל צבא השמים עמדים וגו'. צבאות הארץ, ישראל, שנאמר (שמות יב, מא): יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים. ואדון שניהם הקדוש ברוך הוא, וכשם שהכל יראים מן הקדוש ברוך הוא ומן המלאכים, כך העובדי כוכבים היו יראים מישראל, שנאמר (דברים כח, י): וראו כל עמי הארץ כי שם ה' וגו', לכך נאמר: אימה כנדגלות, שדמה הקדוש ברוך הוא את ישראל למלאכים, במלאכים נאמר (ישעיה ו, ב): שרפים עמדים ממעל לו, ובישראל נאמר (דברים כט, ט): אתם נצבים היום. המלאכים אומרים בכל יום: קדוש קדוש קדוש, וישראל אומרים: אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. המלאכים נקראו אש, דכתיב (תהלים קד, ד): משרתיו אש להט, וישראל כמו כן, דכתיב (עובדיה א, יח): והיה בית יעקב אש. המלאכים מתחדשין בכל יום ומקלסין להקדוש ברוך הוא והן חוזרין לנהר אש שיצאו ממנו ושוב האלהים מחדשן ומחזירן כשם שהיו בראשונה, שנאמר (איכה ג, כג): חדשים לבקרים, כך ישראל משתקעין בעונות מיצר הרע שיש בגופן, וחוזרין בתשובה, והאלהים בכל שנה סולח לעונותיהם ומחדש לבם ליראתו, שנאמר (יחזקאל לו, כו): ונתתי לכם לב חדש, לכך כתיב: אימה כנדגלות.
דבר אחר, החדש הזה לכם, מה כתיב בפרשה (שמות יב, כב כג): ולקחתם אגדת אזוב, ועבר ה' לנגף את מצרים, הדא הוא דכתיב (במדבר כג, ט): כי מראש צרים אראנו, אלו האבות, שנאמר (מיכה ו, ב): שמעו הרים את ריב ה', מוצאים אנו מתחלה היה המקום מבקש לכונן העולם ולא היה מוצא עד שעמדו האבות, משל למלך שהיה מבקש לבנות מדינה, גזר וחפשו מקום לבנות בו המדינה, בא לתן היסוד והיו המים עולים מן התהום ולא היו מניחים לעשות את היסוד, שוב בא לתן את היסוד במקום אחר, והיו המים מהפכים, עד שבא במקום אחד ומצא שם צר גדול, אמר כאן אני קובע את המדינה על הצרים הללו, כך מתחלה היה העולם מים במים, והיה האלהים מבקש לכונן עולמים ולא היו הרשעים מניחין, מה כתיב בדורו של אנוש (בראשית ד, כו): אז הוחל לקרא בשם ה', עלו המים והציפום, שנאמר (איוב ט, ט): עשה עש כסיל וכימה וגו'. וכן דור המבול היו רשעים, מה כתיב בהם (איוב כב, יז): האמרים לאל סור ממנו, עלו המים ולא הניחו לתן עליהם את היסוד, שנאמר (איוב כב, טז): ונהר יוצק יסודם, וכתיב (בראשית ז, יא): ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה. כיון שבאו האבות וזכו, אמר הקדוש ברוך הוא על אלו אני מכונן העולם, שנאמר (שמואל א ב, ח): כי לה' מצקי ארץ וישת עליהם תבל, לכך כתיב (במדבר כג, ט): כי מראש צרים אראנו, (במדבר כג, ט): הן עם לבדד ישכן, מהו הן, כל האותיות מזדוגין חוץ משתי אותיות הללו, כיצד א"ט הרי י, ב"ח הרי י, ג"ז הרי י, ד"ו הרי י, נמצא ה לעצמה. וכן האות הנ' אין לה זוג י"צ הרי ק, כ"פ הרי ק, ל"ע הרי ק, מ"ס הרי ק, נמצא נ' לעצמה, אמר הקדוש ברוך הוא כשם ששני אותיות הללו אינן יכולין להזדוג עם כל האותיות אלא לעצמן, כך ישראל אינן יכולין להדבק עם כל העובדי כוכבים ומזלות הקדמונים אלא לעצמן מפרשים, שאפלו שונא גוזר עליהם לחלל השבת ולבטל את המילה או לעבד עבודת כוכבים, הן נהרגים ואין מתערבים בהם, שנאמר (במדבר כג, ט): הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב. ומה אני עושה כל שונא וכל אויב שיגזר עליהם גזרה אני הורגו, שנאמר (במדבר כג, כד): הן עם כלביא יקום. מכן אתה למד אתה מוצא בא עליהם עמלק והרגו אותו, כמו שנאמר (שמות יז, יג): ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. בא סיסרא והרגוהו, שנאמר (שופטים ד, טו): ויהם ה' את סיסרא, וכן כל אויביהם. וכן בצאת ישראל ממצרים הקדוש ברוך הוא אומר להם (שמות יב, כב): ואתם לא תצאו וגו', הם בבתיהם והוא הורג את אויביהם, שנאמר (שמות יב, כג): ועבר ה' לנגף את מצרים. הדא הוא דכתיב: הן עם כלביא יקום, לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ועשיתי לכם נסים בחדש הזה, אף אתם עשו אותו ראש חדש, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים.
משל למלך שהיה לו בן והשליטו על כל נכסיו, ואמר הבן לאביו אם אין אתה נותן לי הכסא שלך היאך הכל יודעים שאתה מחבבני, אלא כשתתן לי מקום הכסא שלך הכל נותנין לי קלוס, כך נתן האלהים לאברהם העולם, שנאמר (בראשית יח, יז): וה' אמר המכסה אני מאברהם, כיון שנתן לו הכל אמר לו אם אין אתה נותן לי בית המקדש ת"ק אמה על ת"ק אמה לא נתת לי כלום, ונתן לו הקדוש ברוך הוא כל מה שבקש, שנאמר (בראשית מח, כב): ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, וכיון ששמע אברהם כן, מה אמר (תהלים ס, ח): אלהים דבר בקדשו אעלזה.
דבר אחר, החדש הזה לכם ראש חדשים, משל למלך שנולד לו בן ועשה יום טוב, ונשבה אותו הבן ועשה שם זמן מרבה, אחר זמן נפדה אותו הבן ועשה לו המלך יום גנוסיא, כך עד שלא ירדו ישראל למצרים היו מונים לשעבוד, משירדו ונשתעבדו שם, עשה להם הקדוש ברוך הוא נסים ונפדו, התחילו מונין לחדשים, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים.
דבר אחר, החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (תהלים קה, מד מה): ויתן להם ארצות וגו' בעבור ישמרו חקיו, הביא האלהים המכות על המצריים, (תהלים קה, כח): שלח חשך ויחשך, התחיל משלשל ויורד עד שהוא מגיע למצרים. (תהלים קה, לח): שמח מצרים בצאתם, משל למלך שהיו הכל מכבדין אותו עד כמה היו מכבדין אותו עד שהיו מביאין לו דורונות ואלהיהן עמהן, כך היה פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו והיו מביאין לו דורונות ואלהיהן עמהן, ואחר כך משה ואהרן באים, שנאמר (שמות ה, א): ואחר באו משה ואהרן וגו'. הוציא הנמוסין ופשפש בהם ולא מצא שם את השם הזה, משל לעבד שהיה מהלך עם רבו וכו' כדלעיל, אבל הקדוש ברוך הוא חי וקים, שנאמר (ירמיה י, י): וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם, משל לעני שהיה במדינה והיה עומד לפני המלך ולא הרגיש, כשנגעה המכה בגופו התחיל מרגיש ואמר אין כיוצא בזה, כך הביא הקדוש ברוך הוא מכות על המצריים ולא הרגיש פרעה, כיון שנגעה בגופו התחיל מרגיש וצווח (שמות ט, כז): ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים, וכי לא היה הקדוש ברוך הוא יכול להציל ישראל מיד מצרים במכה ראשונה, אלא לקים מה שנאמר (איוב יב, כג): משגיא לגוים ויאבדם, וכתיב (איוב יב, כד): מסיר לב ראשי עם הארץ, ומהו כן, שאמר: ה' הצדיק, כשהיו המכות באות לא היו באות אלא בארץ מצרים, ואפלו הורד שמה המכה ונכנסת בה כמו לוז, היה המכה ממלא את כלה ולא היתה נוגעת בשדה אחרת, ועליה נאמר (ישעיה כו, י): כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו וגו', משל למה היתה כנסת ישראל דומה, למלך שהיתה לו בת אהובה נתונה בעבר הנהר, פשט המלך את ידו והעבירה והושיבה בקרונין שלו, שנאמר (שיר השירים ז, ב): מה יפו פעמיך, (שיר השירים ו, יב): לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב, (תהלים עח, כז): וימטר עליהם כעפר שאר, (תהלים קו, ט): ויוליכם בתהמות, (שמות יג, כא): וה' הולך לפניהם יומם, הכל בזכות אברהם, שנאמר (תהלים קה, מב מד): כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו, ויוצא עמו בששון, ויתן להם ארצות גוים, למה, (תהלים קה, מה): בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו.
דבר אחר, החדש הזה לכם. הדא הוא דכתיב (תהלים לג, יב): אשרי הגוי אשר ה' אלהיו, משבחר הקדוש ברוך הוא בעולמו, קבע בו ראשי חדשים ושנים, וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש חדשים של גאלה שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין לגאל, שנאמר (מיכה ז, טו): כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ובו נולד יצחק, ובו נעקד, ובו קבל יעקב את הברכות, ובו רמז להם לישראל שהוא ראש להם לתשועה, שנאמר: ראשון הוא לכם לחדשי השנה. משל למלך שהוציא את בנו מבית האסורין, אמר עשו אותו יום טוב כל הימים שבו יצא בני מחשך לאור, מעל ברזל לחיים, מעבדות לחרות, ומשעבוד לגאלה. כך הוציא הקדוש ברוך הוא לישראל מבית האסורין, שנאמר (תהלים סח, ז): מוציא אסירים בכושרות. מחשך וצלמות, שנאמר (תהלים קז, יד): ויוציאם מחשך וצלמות. מעל ברזל לעל תורה, מעבדות לחרות, שנאמר (דברים יד, א): בנים אתם לה' אלהיכם. משעבוד לגאלה, שנאמר (ירמיה נ, לד): גאלם חזק ה' צבאות שמו. לכך קבע להם שמחה שהוא נפרע מאויביהם עליהם, שנאמר (ישעיה מג, ד): ואתן אדם תחתיך.
דבר אחר, החדש הזה לכם, רבי מאיר אומר לי ולכם היא הגאלה, כביכול אני נפדיתי עמכם, שנאמר (שמואל ב ז, כג): אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו, וקבעו החדש הזה לי ולכם, שאני רואה דם הפסח ומכפר עליכם, שנאמר: דברו אל כל עדת בני ישראל, ותהא שמחתכם שלמה, אפלו מי שהוא עני. שה תמים זכר בן שנה, שה, בשביל (בראשית כב, ח): אלהים יראה לו השה וגו'. תמים, לשמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (דברים לב, ד): הצור תמים פעלו. זכר, שהוא הורג כל בכוריהם של מצרים וחס על בכוריהם של ישראל. מן הכבשים ומן העזים תקחו, כשם שאני הורג האדם והבהמה השבי והשפחה, כך רשות בידכם לטל מכל מקום שאתם רוצים ויהיו משמרין אותו, שהוא לכם שמחה [נסחה אחרת: שמירה] גדולה, שנאמר: והיה לכם למשמרת. ושחטו אותו, אתם שוחטים פסח ואני שוחט בכורים. ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת, שאני פוסח ומגן עליכם. ויהיו זהירין בו, שבלילה הוא נאכל, שנאמר: ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש, בשביל אברהם שהצלתיו מכבשן האש. ומצות, בשביל שרה שעשתה למלאכי השרת עגות ולא טעמו לחם. מררים, בשביל יעקב, שכשם שנרדפו בניו במצרים כך רדפו עשו. ולא תותירו ממנו עד בקר, כשם שאיני משיר נשמה בבכורי מצרים, כך לא תותירו ממנו עד בקר. משל למלך שאמר לבניו היו יודעים שאני דן דיני נפשות ומחיב, הקריבו לי דורון שאם תעלו לפני לבימה שאעביר אילוגין שלכם לאחר. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בדיני נפשות אני מתעסק ומודיע אני היאך אני חס עליכם ברחמים בדם פסח ובדם מילה, ואני מכפר על נפשותיכם, שהעברה שאני עובר קשה היא, שנאמר: ועברתי בארץ מצרים, וכן ישראל אומר (תהלים ט, י): ויהי ה' משגב לדך משגב לעתות בצרה.
דבר אחר, החדש הזה לכם, אמר שלמה (משלי ח, טו): בי מלכים ימלכו, אמר רבי לוי משל לדוכוס שזרקו לו הלגיונות פורפירא, מה עשה פונה לפס ושורף את השטר ומוציא הלגיונין והיא נקראת ראש למלכותו. כך לעשרים וששה דורות מלך הקדוש ברוך הוא במצרים, פונה לפס, שנאמר (שמות יד, ח): ובני ישראל יצאים ביד רמה, ושרף את השטר, שנאמר (שמות יב, מ): ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים, ומוציא לגיונין, והיא נקראת ראש למלכותו, החדש הזה לכם, לקים מה שנאמר: בי מלכים ימלכו.
דבר אחר, החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (מיכה ו, ד): ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, זה שאמר הכתוב (תהלים מג, ג): שלח אורך ואמתך המה ינחוני, זה משה ואהרן, שנאמר (דברים לג, ח): וללוי אמר תמיך ואוריך, וכן כתיב (מלאכי ב, ו): תורת אמת היתה בפיהו. ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, מלמד שלא היה מבקש לגאל את ישראל, אלא אמר משה להקדוש ברוך הוא (שמות ג, יא): מי אנכי, וכי כך הבטחת לאבותם שביד בשר ודם אתה מוציא בניהם, ומי אנכי שאלך (שמות ג, יא): וכי אוציא את בני ישראל, וכי אני הוא אותו שכתוב בו (בראשית טו, יד): דן אנכי, שאתה משלחני לגאלן, לא כך הבטחת לאברהם ואמרת לו (בראשית טו, יד): וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי, לא כך אמרת ליעקב (בראשית מו, ד): אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, ולי אתה אומר: מי אנכי. אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך אני יורד ומצילן, אשה אחת ירדה למצרים ובשבילה ירדתי והצלתי אותה, אימתי בשעה שנטל פרעה לשרה, שנאמר (בראשית יב, ז): וינגע ה' את פרעה, ומה בשביל אשה אחת ירדתי, בשביל ששים רבוא אנשים וששים רבוא נשים וששים רבוא בנים, איני יורד ומצילן, אלא לכו אתם תחלה והודיעו לבני שאני גואלן, ואחר כך אני מציל אותן, לכך כתיב: שלח אורך ואמתך המה ינחוני, לכך אמר: ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים.
דבר אחר, החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (תהלים קה, כו): שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו, כיון שנכנס הקדוש ברוך הוא כביכול נגף את הבכורות ואלוהות שלהן, שנאמר (יהושע כד, ה): ואגף את מצרים, וכן (במדבר לג, ד): ובאלהיהם עשה ה' שפטים, כיון שנגף אותם במכת בכורות מה עשו, נטלו בניהם והטמינום בבתי עבודת כוכבים שלהם, אמר רבי ברכיה המצרים מבקשין ומחזרין היאך לברח מן הנגף ולא היו מוצאין, למה, שנאמר (איוב יא, כ): ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם, רשעים אלו המצריים, שנאמר (שמות ט, כז): ואני ועמי הרשעים, מי גרם להם שיהיו לוקים כל מכה ומכה, על שהיו בוטחים בעבודת כוכבים שלהם, מה עשה הקדוש ברוך הוא הכה את אלהיהם עמהם, מי שהיה של עץ היה נרקב, של אבן היה נמס, של כסף ושל זהב ושל נחשת התיכן כשם שהיו מתחלתן, שנאמר (במדבר לג, ד): ובאלהיהם עשה ה' שפטים, וכל עבודת כוכבים שבעולם אבדו חוץ מבעל צפן שלהם, למה, בשביל להטעותן, לכך כתיב (איוב יב, כג): משגיא לגוים ויאבדם. וכן ישעיה אומר (ישעיה מג, טז יז): הנותן בים דרך, המוציא רכב וסוס חיל ועזוז, כיון שיצאו ישראל ממצרים אמר הקדוש ברוך הוא (שמות יד, ב): וישבו ויחנו לפני פי החירות, (שמות יד, ג): ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ, קרא לכל חילותיו ואמר להם אי אתם יודעים שבעל צפן כנס על ישראל כל האריות שבמדבר, כענין שנאמר (דניאל ו, כג): שלח מלאכה וסגר פם אריותא, מיד שרן של מצרים ירד לאבדם, שנאמר (שמות יד, י): והנה מצרים נסע אחריהם, פרעה נוסע אחריהם לא נאמר, אלא מצרים, זה השר שלהן, מיד (שמות יד, י): וייראו מאד, אמר להם הקדוש ברוך הוא (שמות יד, יג): אל תיראו. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה (שמות יד, כו): נטה את ידך על הים, מיד (שמות יד, כז): ויט משה את ידו. (שמות יד, כז): ומצרים נסים לקראתו, היה צריך לומר מצרים נסים אחריהם, וכי יש אדם בורח מן הבריה ונס לקראתו, אלא שהטעה אותם הקדוש ברוך הוא ולא היו מוצאין היכן לנוס והיו נסים לקראתו, עד שנשתקעו תהומות, שנאמר (שמות יד, כז): וינער ה' את מצרים בתוך הים, ורוח הקדש צווחת ואומרת (איוב יא, כ): ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם, ועל בעל צפון שבטחו עליו, נאמר (איוב יא, כ): ותקותם מפח נפש. וכן לעתיד לבוא כשיכנסו כל העובדי כוכבים, מביאין עבודת כוכבים שלהם שיצילו אותם, שנאמר (מיכה ד, ה): כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד, וכיון שבאין מה הקדוש ברוך הוא עושה בהם, מתיכן, והן רואין ומתבישין והם משליכין אותם והולכין ומטמינים עצמן במערות ובסלעים. וכן ישעיה אומר (ישעיה ב, יב): כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם, אלו הטיוסין שלהם, (ישעיה ב, יח): והאלילים כליל יחלף. ומה הן עושין הולכין ומטמינים עצמם, שנאמר (ישעיה ב, יט): ובאו במערות צורים ובמחלות עפר, וכתיב (ישעיה ב, כ): ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו, אמר להם הקדוש ברוך הוא בורחים אתם ראו מה הכתבתי (עמוס ט, ג): ואם יחבאו בראש הכרמל משם אחפש, חיאל שנטמן בבעל בהר הכרמל שזרק אש בעצים לא נגפתיו (עמוס ט, ג): ואם יסתרו מנגד עיני, ואומר (עמוס ג, ב): אם יחתרו בשאול. אותה שעה (איוב יא, ב): ועיני רשעים תכלינה, אבל הצדיקים עליהם הוא אומר (משלי יח, י): מגדל עז שם ה'.
דבר אחר, ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר, מה הקדוש ברוך הוא עושה במצרים בשביל ישראל, אמר רבי יצחק נפחא משל למטרונה שהיתה מקטרגת למלך, נתנה בפילקי והלך לו, היה עמה המלך בפילקי אמרו לו מה אכפת לך, אמר להם כל הימים שאני עמה אינה נוטלת שם רע, כך נשתעבדו ישראל במצרים ונגלה הקדוש ברוך הוא כביכול עמהם, שנאמר (בראשית מו, ד): אנכי ארד עמך מצרימה, וכן בבבל, שנאמר (ישעיה מג, יד): למענכם שלחתי בבלה, וכן במדי, שנאמר (ירמיה מט, לח): ושמתי כסאי בעילם, ואין עילם אלא מדי, שנאמר (ישעיה כא, ב): עלי עילם צורי מדי, ביון היה הקדוש ברוך הוא עמהם, שנאמר (זכריה ט, יד): וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו. אמרו לו להקדוש ברוך הוא כל כך למה, אמר להם כל הימים שאני עמהם אין נוטלין שם רע, במצרים הייתי עמהם ונמצאת שלמה, שנאמר (שיר השירים ד, יב): גן נעול אחותי כלה. בבבל הייתי עמהם ונמצאת שלמה, שנאמר (דניאל ג, יז): הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין. במדי הייתי עמהם ונמצאת שלמה, שנאמר (אסתר ג, ב): ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. ביון לא כתבו על קרן השור שאין להם חלק באלהי ישראל. באדום אם הקדוש ברוך הוא יאמר הן מי יאמר לאו, שנאמר (ישעיה סג, א): מי זה בא מאדום. אמר רבי שמואל בר נחמן משל לעשיר שיצא בשעת הקיץ, היו אנשים אומרים בגרן הוא, מה עשה, נכנס ובידו פרכיל של ענבים, כדי שידעו הכל שבא מן הכרם. כך העובדי כוכבים אמרו להם לישראל היכן אלהיכם, שנאמר (דברים לב, לז): אי אלהימו, (ישעיה מז, ח): ועתה שמעי נא זאת עדינה היושבת לבטח וגו', מה הקדוש ברוך הוא עתיד לעשות לה (דברים לב, מב): אשכיר חצי מדם, ולא זאת בלבד אלא שעתיד לדרכן, שנאמר (ישעיה סג, ג): פורה דרכתי לבדי, והוא עתיד לדרך במנעלו לכל גדולי אדום, שנאמר (תהלים ס, י): על אדום אשליך נעלי.
דבר אחר, בארץ מצרים, משל לאחד שמצא נחש ורצץ את ראשו באבן וחתך את זנבו ומעכשו מהו טוב, כך המצריים עמדו ושעבדו את ישראל מה שאי אפשר, וכן אדום, מה עשה הקדוש ברוך הוא במצרים, פרע מהם, שנאמר (תהלים קלו, טו): ונער פרעה וחילו בים סוף, ובאדום כתיב (ישעיה סג, ג): פורה דרכתי לבדי, אמר רוח הקדש (יואל ד, יט): מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה, והקדוש ברוך הוא עתיד לגאל את ישראל מאדום, (דניאל ט, טז): ירושלים ועמך לחרפה לכל סביבתינו, ואין אתה פודה אותנו, אמר להן הן. אמרו לו השבע לנו, ונשבע להם שכשם שפדה אותנו ממצרים כך הוא יפדה אותנו מאדום, ולא עוד אלא שיהיו גדולי העם רואין קטן מישראל ומתאוין לכרע לפניו בשביל השם שכתוב על כל אחד ואחד, שנאמר (ישעיה מט, ז): כה אמר ה' גאל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד משלים מלכים יראו וקמו, משל לעץ נאה שהיה נתון בבית המרחץ, נכנס פרוסביטוס לרחץ הוא וכל עבדיו, ודשו את העץ וכל הפגאנים וכן כל אחד ואחד מהן מתאוים לפסע עליו, לאחר ימים שלח פרוטומו שלו לאותה מדינה שיעשה לו איקונין ולא מצא עץ חוץ מאותו שהיה במרחץ, אמרו האמנין לשלטון אם מבקש אתה להעמיד האיקונין הבא את העץ שיש במרחץ שאין לך טוב ממנו, הביאוהו ותקנו אותו כראוי ונתנוהו ביד ציר וציר את האיקונין עליו והעמידה בתוך הפלטין, בא השלטון וכרע לפניה, וכן דוכוס וכן אפרכוס וכן הפרופיסטון וכן הלגיונות וכן דימוס וכן כלם, אמרו להן אותן האמנין אתמול הייתם מדישין את העץ הזה במרחץ ועכשו אתם משתחוים לפניו. אמרו להם אין אנו כורעים לפניו בשבילו אלא בשביל פרוטומו של מלך שהיא חקוקה עליו. כך אומרים אנשי גוג, עד עכשו היינו עושים בישראל מה שאי אפשר, שנאמר: לבזה נפש למתעב גוי, ועכשו לישראל אנו משתחוים. אומר להם הקדוש ברוך הוא הן בשביל שמי שכתוב עליהם, שנאמר (ישעיה מט, ז): למען ה' אשר נאמן, וכן משה אומר (דברים כח, י): וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו'. וכשהוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים היה נוטל הפנס ומהלך לפניהם, שנאמר (שמות יג, כא): וה' הלך לפניהם יומם, וכן הוא עתיד כשיוציאם מאדום, שכן אמר ישעיה (ישעיה נב, יב): כי הלך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל, וכתיב (ישעיה מב, ט): הראשנות הנה באו וגו', לקים מה שכתוב: מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה.
דבר אחר, בארץ מצרים, בשביל מי נגלה הקדוש ברוך הוא, בשביל עצמו, משל לבן בית שנתפס על ידי בעל מלאכתו ונחבש, אמר לו אדונו אל תירא אני בא ומוציאך, שלח עבדו להוציא ולא רצה הפונדקי לשלחו, אמר יפה עשה הפונדקי, שאני אמרתי לו אני מוציאו ולא פקדתיו, שאני משלח את עבדי. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם עתידין הן בניך להשתעבד במצרים, ואחר כך אני גואלן, שנאמר (בראשית טו, יג): ידע תדע כי גר יהיה זרעך, וכתיב (בראשית טו, יד): וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי, שלח הקדוש ברוך הוא משה לגאלן ולא רצה פרעה, אמר הקדוש ברוך הוא כראוי עשה פרעה, כי אני אמרתי לאברהם דן אנכי, וכי משה אנכי, או אהרן אנכי, לא אמרתי אלא (תהלים פא, יא): אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים.
דבר אחר, בשביל מי נגלה הקדוש ברוך הוא במצרים בשביל משה, אמר רבי נסים משל לכהן שהיה לו גנה של תאנים ובאותה גנה היה בית הפרס, בקש לאכל תאנים אמר לאחד לך אמר לאריס שבעל הגנה אומר לך שתביא לו שתי תאנים, הלך ואמר לו כך, השיבו האריס מי הוא בעל הגנה, לך למלאכתך. אמר לו הכהן אני אלך לגנה, אמרו לו למקום טמא אתה הולך, אמר להם אפלו יש שם מאה טמאות הולך אני ולא יתביש שלוחי. כך כשהיו ישראל במצרים אמר הקדוש ברוך הוא למשה (שמות ג, י): לכה ואשלחך אל פרעה, הלך, ואמר לו (שמות ה, ב): מי ה' אשר אשמע בקלו לא ידעתי את ה', (שמות ה, ד): לכו לסבלתיכם. אמר הקדוש ברוך הוא אלך למצרים, שנאמר (ישעיה יט, א): משא מצרים. אמרו לו מלאכי השרת למצרים אתה הולך למקום טמאה, אמר להם אלך ולא יתביש שלוחי משה, הדא הוא דכתיב (שמות יב, א): ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר.
דבר אחר, החדש הזה לכם, למה אמר הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן, לפי שקדוש החדש בשלשה, כשבקש הקדוש ברוך הוא לקדש את החדש אמר הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן אני ואתם נקדש את החדש, הדא הוא דכתיב: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן, אבל עבור השנה בעשרה זקנים, כשהיו רבותינו נכנסים לעבר את השנה נכנסים עשרה זקנים בקיאים לבית המדרש ואב בית דין עמהם, ונועלין את הדלתות ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה, בחצי הלילה אומרים לאב בית דין, מבקשים אנו לעבר את השנה שתהא השנה הזאת שלשה עשר חדש, גוזר את עמנו, והוא אומר להם מה שדעתכם אף אני עמכם, באותה שעה יצא אור מבית המדרש ובא לפניהם והיו יודעים שנתרצה להם האלהים, שנאמר (תהלים קיב, ד): זרח בחשך אור לישרים, מה שהן גוזרין הקדוש ברוך הוא מסכים עמהם, שנאמר (תהלים נז, ג): אקרא לאלהים עליון לאל גמר עלי, ישתבח שמו של הקדוש ברוך הוא שהבריות גוזרין והוא מסכים, שנאמר (שמואל ב כג, ג): צדיק מושל ביראת אלהים. ומנין להתועד בעשרה זקנים, שנאמר (קהלת ז, יט): החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר. וכן בימי שלמה כשהיה שלמה מעבר את השנה היה מכניס שבעה זקנים לפניו, שנאמר (משלי כו, טז): חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם. מהו חכם עצל בעיניו, שהיה שלמה תופס פיו שלא לדבר בפני מי שגדול ממנו, וכך הוא אומר (משלי כג, א): כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך, ואומר (משלי כג, ב): ושמת סכין בלעך אם בעל נפש אתה, והיה שם שלמה ונתן הנביא וגד החוזה, הרי עשרה.
דבר אחר, החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מב, ט): הראשנות הנה באו וחדשות אני מגיד, וכי יש לעתיד לבוא חדשות, והא כתיב (קהלת א, ט): מה שהיה הוא שיהיה, אלא מוצאין אנו עשרה דברים עתיד הקדוש ברוך הוא לחדש לעתיד לבוא, הראשונה שהוא עתיד להאיר לעולם, שנאמר (ישעיה ס, יט): לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם, וכי יכול אדם להביט בהקדוש ברוך הוא, אלא מה הקדוש ברוך הוא עושה לשמש, מאיר ארבעים ותשעה חלקי אור, שנאמר (ישעיה ל, כו): והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים, ואפלו אדם חולה הקדוש ברוך הוא גוזר לשמש ומרפא, שנאמר (מלאכי ג, כ): וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. השניה, מוציא מים חיים מירושלים ומרפא בהם כל שיש לו מחלה, שנאמר (יחזקאל מז, ט): כל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבוא שם נחלים יחיה וגו'. השלישית, עושה האילנות לתן פרותיהן בכל חדש וחדש, ויהיה אדם אוכל מהם ומתרפא, שנאמר (יחזקאל מז, יב): ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה וגו' לחדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים, הרביעית, שהם בונים כל ערים החרבות, ואין מקום חרב לעולם, ואפלו סדום ועמורה נבנות לעתיד לבוא, שנאמר (יחזקאל טז, נה): ואחותיך סדם ובנותיה תשבנה לקדמתן. החמישית, שהוא בונה את ירושלים באבן ספיר, שנאמר (ישעיה נד, יא): הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך, וכתיב (ישעיה נד, יב): ושמתי כדכד שמשתיך, ואותן אבנים מאירות כשמש, ועובדי כוכבים באין ורואין בכבודן של ישראל, שנאמר (ישעיה ס, ג): והלכו גוים לארך. הששית (ישעיה יא, ז): ופרה ודב תרעינה. השביעית, שהוא מביא כל החיות וכל העופות וכל הרמשים וכורת עמם ברית ועם כל ישראל, שנאמר (הושע ב, כ): וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים. השמינית, שאין עוד בכי ויללה בעולם, שנאמר (ישעיה סה, יט): ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה. התשיעית, אין עוד מות בעולם, שנאמר (ישעיה כה, ח): בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר. העשירית, שאין עוד לא אנחה לא אנקה ולא יגון, אלא הכל שמחים, שנאמר (ישעיה לה, י): ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה.
דבר אחר, החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, יט): עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים עמד דוד ופרשם, אנו מוצאין ממעשה בראשית משברא שמים וארץ ברא האור, שנאמר (בראשית א, א): בראשית ברא אלהים, ואחר כך (בראשית א ג): ויאמר אלהים יהי אור. ודוד פרשו מאחר שברא אור ברא שמים, שנאמר (תהלים קד, ב): עטה אור כשלמה, והדר (תהלים קד, ב): נוטה שמים כיריעה, הרי למדנו משברא אור ברא שמים. שלשה בריות קדמו את העולם, המים והרוח והאש. המים הרו וילדו אפלה, האש הרה וילדה אור, הרוח הרה וילדה חכמה, ובשש בריות אלו העולם מתנהג, ברוח, בחכמה, ובאש, ובאור, ובחשך, ובמים. לפיכך דוד אמר (תהלים קד, א): ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד, אדם רואה עמוד נאה אומר ברוך המחצב שנחצב ממנו. נאה העולם, ברוך המקום שחצבו ובראו בדבר, אשריך העולם שהקדוש ברוך הוא מלך [המליך] בך. בשר ודם צר איקונין שלו על הטבלא של עץ, הטבלא גדולה מצורתו, האלהים יהי שמו מברך הוא גדול ואיקונין שלו גדולה. העולם קטן והוא גדול מן העולם, שנאמר (ישעיה כו, ד): כי ביה ה' צור עולמים, מה תלמוד לומר צור עולמים, שני עולמים עליו אינן חשובין כלום, לכך נאמר: ה' אלהי גדלת מאד, משעטף את האור חזר וברא את העולם, שנאמר (תהלים קד, ב): עטה אור כשלמה וגו'. בשר ודם משבונה את הבית הוא בונה את העליה, האלהים אינו כן, משמתח מעזיבה בנה עליה, ומשבנה עליה העמיד אותן על אויר העולם על בלימה, ואחר כך התקין מרכבותיו עננים, ואחר כך האסטיס שלו על סערה. ומי מודיעך כל הדברים האלו, דוד, שהוא פרש מעשה אלהים, להודיע לבאי עולם גבורתו, שנאמר (תהלים קד, ג): המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו, לא בנחשת ולא בברזל אלא בגזוזטראות של מים, ואחר כך בנה את העליות, לא באבן ולא בגזית אלא רכסים של מים, שנאמר: המקרה במים עליותיו. בשר ודם עושה סרגלא שלו חזקה שתשא כל משאו, ועושה אותה בברזל בנחשת ובכסף ובזהב, והאלהים יהי שמו מברך הענן אין בו ממש ועושה סרגלין שלו עבים, שנאמר: השם עבים רכובו. בשר ודם אם היה לפניו דרך של שקיעה מהלך הוא על אבנים שהם קשים, והאלהים אינו כן אלא עוזב את הענן הנראה ומהלך על הרוח שאינו נראה, שנאמר (תהלים קד, ג): המהלך על כנפי רוח. בשר ודם מכתיב לו סטרטיוטין גבורים בריאים כדי ללבוש קסדא ושריון וכלי זין, והקדוש ברוך הוא הכתיב סטרטיוטין שלו שאינן נראין, שנאמר (תהלים קד, ד): עשה מלאכיו רוחות, הרוח יוצא והברק אחריו, שנאמר (תהלים קד, ד): משרתיו אש לוהט. משברא רקיע ברא מלאכים ביום השני, ובו ביום ברא גיהנם, שאין כתוב בו כי טוב, כגון בשר ודם שהוא קונה עבדים ואומר עשו אספתין, אמרו לו למה כך, אמר להם שאם ימרדו ישמעו אספיקולא, כך אמר הקדוש ברוך הוא בורא אני גיהנם שאין כתוב בו כי טוב, שאם יחטאו בני אדם יורדין לתוכו. ומנין שנבראת גיהנם ביום השני, שכן הנביא מפרש (ישעיה ל, לג): כי ערוך מאתמול תפתה, מן היום שאדם יכול לומר אתמול, ואימתי אדם יכול לומר אתמול, ביום השני, שיום אחד בשבת לפניו. ואחר כך ברא יבשה בשלישי בשבת, שנאמר (תהלים קד, ה): יסד ארץ על מכוניה, ואותה שעה אחד ערום ואחד לבוש, כגון בשר ודם שיש לו שני עבדים, הפשיט כסותו של אחד והלבישה לחברו, כך אמר האלהים (בראשית א, ט): יקוו המים, גלה את הארץ וכסה את התהום. וכן דוד אומר (תהלים קד, ו): תהום כלבוש כסיתו, (תהלים קד, ז): מן גערתך ינוסון, כגון בשר ודם שראה גתו מלאה ענבים והכרם לבצר, אמרו לו והיכן אתה נותן שאר ענבים, בשביל שהגת קטנה, אמר להם אני עושה גת שתטל לכל הענבים שבכרם, מה עשה רפש הענבים ובעט ראשון ראשון ואחר כך הביא את הענבים שבכרם והחזיק הגת כל הענבים, כך היה כל העולם מלא מים במים והארץ שקועה במים, אמר הקדוש ברוך הוא (בראשית א, ט): ותראה היבשה, אמרו המים הרי העולם אנו מלאים ועד עכשו צר לנו להיכן אנו הולכין, יהי שמו מברך בעט באוקינוס והרגו, שנאמר (איוב כו, יב): בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב, ואין מחץ אלא לשון הריגה, שנאמר (שופטים ה, כו): ומחצה וחלפה רקתו. כשהרג אותן יש אומרים שהן בוכין עד היום הזה, שנאמר (איוב לח, טז): הבאת עד נבכי ים. ולמה הרג אותן, שהבית שהוא מחזיק מאה חיים מחזיק אלף מתים, לכך נקרא אוקינוס ים המות, ועתיד אלהים לרפאתו, שנאמר (יחזקאל מז, ח): אל הימה המוצאים ונרפאו המים. כיון שראו שאר המים שבעט באוקינוס, לקול צעקתו ברחו חבריהן, כמו חמר בשר ודם שהוא הולך והיו לפניו שני עבדים, אותן הראשונים רצין ובורחין, כך היו שאר המים שבעולם בורחים מקול צעקתו של אוקינוס, שנאמר (תהלים קד, ז): מן גערתך ינוסון, והיו בורחין ולא היו יודעין להיכן בורחין, שנאמר (תהלים קד, ח): יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם, כגון עבד בשר ודם שאמר לו אדונו המתן לי בשוק, ולא אמר לו היכן ימתין, התחיל העבד אומר שמא אצל בסילקי אמר לי להמתינו או שמא אצל בית המרחץ אמר לי, או שמא בצד פיטרון אמר לי, עלה מצאו סטרו מסטר, אמר לו על שער פלטרין של אפרכוס שלחתיך, כך היו המים חוזרים כששמעו שאמר להם הקדוש ברוך הוא (בראשית א, ט): יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, לא לדרום ולא לצפון אמר להם אלא היו פוזרין, יעלו הרים ירדו בקעות, סטרן הקדוש ברוך הוא מסטר אמר להם למקומו של לויתן אמרתי לכם לילך. מנין כן, שנאמר (תהלים קד, ח): אל מקום זה יסדת להם, וזה מקומו של לויתן, שנאמר (תהלים קד כו): לויתן זה יצרת לשחק בו, (תהלים קד, ט): גבול שמת בל יעברון, כגון בשר ודם שהכניס בהמתו לדיר ונעל המסגר בפניה כדי שלא תצא ותרעה את התבואה, כך נעל הקדוש ברוך הוא את הים בחול והשביעו שלא יצא מן החול, שנאמר (ירמיה ה, כב): אשר שמתי חול גבול לים. (תהלים קד, י): המשלח מעינים בנחלים, כגון בשר ודם שיש לו עקלים של זיתים, כבש את הקורה זה על זה, והשמן יורד מלמעלה והשמן יורד מלמטה, כך ההר מכאן וההר מכאן כבושין על המעינות והן מקטיעין ויוצאין מבין ההרים, לכך כתיב: המשלח מעינים בנחלים. אחר כך מה דוד אומר (תהלים קד, יט): עשה ירח למועדים, שלש מאות וששים וחמשה חלונות ברא הקדוש ברוך הוא ברקיע, מאה ושמונים ושלשה במזרח, ומאה ושמונים ושנים במערב, מהן ברא לשמש ומהן ברא ללבנה, שיהא העולם שט אחריו והוא מהלך כלן חוץ מאחד עשר חלונות שאין הלבנה נכנסת לאחד מהן, כגון אפרכוס ודכס, שהיו נוטלין דונטיבא. אפרכוס נוטל לפי כבודו ודכס לפי כבודו. כך השמש נקרא גדול והלבנה נקראת קטן, לכך השמש נקרא גדול שהוא גדול על הלבנה אחד עשר יום, לכך ברא הלבנה בשביל מועדות שיהיו ישראל מרבין וממעטין כלבנה ואינו רע לה בעבור תקנת המועדות, שכל השנה מונה לחמה לשני עולם ולשנים של בני אדם, והוא שיודע קצו של כל אדם ואדם כמה שנים ראה השמש וכל הימך לומר שבשביל אלו המועדות עשה את הלבנה, עמד דוד ופרש עשה ירח למועדים, אמרו לו לדוד עד שאנו במצרים נטלנו חדש של לבנה, הדא הוא דכתיב: החדש הזה לכם.
דבר אחר, החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (משלי ה, יז): יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, אמר הקדוש ברוך הוא איני מזהיר עובדי כוכבים על עבודת כוכבים, אלא לכם, שנאמר (ויקרא כו, א): לא תעשו לכם אלילם. לא נתתי המשפט אלא לכם, שנאמר (הושע ה, א): שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט. הצדקה שלכם, שנאמר (דברים כד, יג): ולך תהיה צדקה. הרחמים שלכם, שנאמר (דברים יג, יח): ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. ושמיטים ויובלות שלכם, שנאמר (ויקרא כה, י): וקדשתם את שנת החמשים שנה. ואומר (ויקרא כה, י): יובל הוא קדש תהיה לכם. ולא נתתי המצוות אלא לכם, שנאמר (דברים יא, יג): והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום. המעשרות והבכורות לכם, שנאמר (דברים יד, כג): ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך וגו'. הקרבנות לכם, שנאמר (שמות כ, כא): וזבחת עליו את עלתיך. הברכות לכם, שנאמר (במדבר ו, כד): יברכך ה' וישמרך. וכן (ויקרא כה, כא): וצויתי את ברכתי לכם. וארץ ישראל לכם, שנאמר (ויקרא כה, לח): לתת לכם את ארץ כנען. ולא ארץ ישראל בלבד אלא אפלו כל הארצות סביבותיה, שנאמר (יהושע א, ג): כל מקום אשר תדרך כף רגלכם בו וגו'. לא נתתי התורה אלא לכם, שנאמר (משלי ד, ב): כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וגו'. הציצית נתתי לכם, שנאמר (במדבר טו, לט): והיה לכם לציצת. ימים טובים נתתי לכם, שנאמר (ויקרא כג, ז): מקרא קדש יהיה לכם. יום הכפורים נתתי לכם, שנאמר (ויקרא כג, כח): כי יום כפורים הוא. לולב לכם, שנאמר (ויקרא כג, מ): ולקחתם לכם ביום הראשון. סכה לכם, שנאמר (ויקרא כג, מב): כל האזרח בישראל וגו'. לא נתתי אורה אלא לכם, שנאמר (ישעיה ס, א): קומי אורי כי בא אורך. לא נתתי ראשי חדשים אלא לכם, שנאמר: החדש הזה לכם. פסח לכם, שנאמר (שמות יב, ו): והיה לכם למשמרת. הוי יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך.
דבר אחר, החדש הזה לכם, הרואה את הלבנה היאך צריך לברך בזמן שהיו ישראל מקדשין את החדש, יש מן רבנן אמרין ברוך מחדש חדשים. ויש מהם אומרים ברוך מקדש חדשים. ויש מהם אומרים מקדש ישראל, שאם אין ישראל מקדשים אותו אין אותו קדוש כלום. ואל תתמה על זה שהקדוש ברוך הוא קדש את ישראל, שנאמר (ויקרא כ, כו): והייתם לי קדשים כי קדוש אני ה', ולפי שהם מקדשים לשמים לכך מה שהם מקדשים הוא מקדש. רצונך לידע צא ולמד מכלי השרת, משה קדש את המשכן, ואת כל כליו מי היה מקדשם, יכול היה משה לבוא ולקדשן, אלא מה היו עושין היה הכהן מקבל בו דבר של קדש והכלי מתקדשת, כשם שקדש משה בדם המזבח או יין נסך או מנחה, מערה בכלי חל וכלי חל מתקדש. ואם כלי חל כשהוא מתמלא מן הקדש מתקדשת, על אחת כמה וכמה ישראל שהם קדושים ומקדשים את החדש. אמר הקדוש ברוך הוא אני קדוש אני ולעצמי אני מקדש, אלא הריני מקדש את ישראל והן מקדשין אותי, לכך כתיב (ויקרא כ, כו): והייתם לי קדשים, (ויקרא כא, ח): כי קדוש אני ה' מקדשכם. וכן דוד אומר (תהלים כב, ד): ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. ומתי התחילו ישראל לקדש את החדש במצרים, הדא הוא דכתיב: החדש הזה לכם.
דבר אחר, החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (תהלים קמז, יט): מגיד דבריו ליעקב, זו התורה. (תהלים קמז, יט): חקיו ומשפטיו לישראל, אלו קדושי החדשים שיש בהם חקים ומשפטים, חקים, אלו המועדים, שתלוים בהם המשפטים, ואין חקיו אלא חגים, שנאמר (תהלים פא, ה): כי חק לישראל הוא. כיצד המשפטים תלויים בהן, אדם מוכר שדה או בית או עבד, או שהוא לוה ומלוה לחברו, אם רצה אדם לגזל לחברו הוא מוציא לו שטר והדינין רואין היאך כתב לו ומאימתי כתב לו הגרמסיון, מאיזה חדש, בכמה בחדש היה, וכך בודקין הדינין ואומרין לגוזל אי אפשר לך לגזלו. הוי: חקיו ומשפטיו לישראל, הדינין בודקין חדשים, שמן חשבון חדשים הדינין דנין.
דבר אחר, החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (תהלים עב, ז): יפרח בימיו צדיק ורב שלום עד בלי ירח, עד שלא הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים ברמז הודיע להם שאין המלכות באה להם עד שלשים דור, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים, החדש שלשים יום, ומלכות שלכם שלשים דור. הלבנה בראשון של ניסן מתחלת להאיר, וכל שהיא הולכת מאירה עד חמשה עשר ימים, ודסקוס שלה מתמלא, ומחמשה עשר עד שלשים אור שלה חסר, בשלשים אינה נראית. כך ישראל חמשה עשר דור מן אברהם ועד שלמה. אברהם התחיל להאיר, שנאמר (ישעיה מא, ב): מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו, בא יצחק אף הוא האיר, שנאמר (תהלים צז, יא): אור זרע לצדיק. בא יעקב והוסיף אור, שנאמר (ישעיה י, יז): והיה אור ישראל לאש, ואחר כך יהודה, פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בעז, עובד, ישי, דוד. כיון שבא שלמה נתמלא דסקוס של לבנה, שנאמר (דברי הימים א כט, כג): וישב שלמה על כסא ה' למלך, וכי יוכל אדם לישב בכסאו של הקדוש ברוך הוא, מי שנאמר בו (דניאל ז, ט): כרסיה שביבין די נור. אלא מה הקדוש ברוך הוא שולט מסוף העולם ועד סופו ושולט בכל המלכים, שנאמר (תהלים קלח, ד): יודוך ה' כל מלכי ארץ, כן שלט שלמה מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (דברי הימים ב ט, כג כד): וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה וגו' והמה מביאים איש מנחתו, לכך נאמר: וישב שלמה על כסא ה' למלך. הקדוש ברוך הוא לבושו הוד והדר ונתן לשלמה הוד מלכות, שנאמר (דברי הימים א כט, כה): ויתן עליו הוד מלכות. בכסאו של הקדוש ברוך הוא כתיב (יחזקאל א, י): ודמות פניהם פני אדם ופני אריה, ובשלמה כתיב (מלכים א ז, כט): ועל המסגרות אשר בין השלבים אריות בקר. וכתוב אחד אומר (מלכים א ז, לג): כמעשה אופן המרכבה. בכסאו של הקדוש ברוך הוא אין דבר רע נוגע, שנאמר (תהלים ה, ה): לא יגרך רע, ובשלמה כתיב (מלכים א ה, יח): אין שטן ואין פגע רע. הקדוש ברוך הוא עשה ששה רקיעים ובשביעי יושב, ובכסאו של שלמה כתיב (מלכים א י, יט): שש מעלות לכסא, ויושב במעלה השביעית, הרי נתמלא דסקוס של לבנה ומשם התחילו המלכים פוחתין והולכין, (דברי הימים א ג, י): ובן שלמה רחבעם, ובן רחבעם אביה ובנו אסא, יהושפט, יהורם, אחזיהו, יואש, אמציהו, עזיה, יותם, אחז, יחזקיה, מנשה, אמון, יאשיהו, יהויקים. כיון שבא צדקיהו, דכתיב (ירמיה נב, יא): ואת עיני צדקיהו עור, חסר אורה של לבנה. וכל אותן השנים אף על פי שהיו ישראל חוטאין היו האבות מתפללין עליהן ועושין שלום בין ישראל למקום, שנאמר (תהלים עכ, ג): ישאו הרים שלום לעם. ואין הרים אלא אבות, שנאמר (מיכה ו, ב): שמעו הרים את ריב ה'. ועד מתי היו האבות מתפללין עליהן, עד שאבד צדקיהו את עיניו וחרב בית המקדש, שנאמר (תהלים עב, ז): ורב שלום עד בלי ירח, עד שלשים דור שהיה לישראל מן המלכות, מן אותה שעה ועד עתה מי עושה שלום לישראל, ה', שנאמר (במדבר ו, כו): ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.
דבר אחר, החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (שמות ד, כב כג): ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכרי ישראל ואמר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הרג את בנך בכרך, יתעלה שמו של הקדוש ברוך הוא שהוא (ישעיה מו, י): מגיד מראשית אחרית, באברהם הוא אומר (בראשית טו, יד): וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי, מהו דן, מכת בכורות שנקרא נגע, שנאמר (שמות יא, א): עוד נגע אחד. מהו דן אנכי, אמר הקדוש ברוך הוא פורע אני מהם במכת בכורות, שנאמר: הנה אנכי הרג את בנך בכרך. והסימן הזה מסר הקדוש ברוך הוא לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב ללוי, ולוי לקהת, וקהת לעמרם, ועמרם למשה, והיה משה משמרו ובא. מהו בני בכרי ישראל, אמר רבי חיא בנים שאבותם ברכו אותן במעשיהם, זה אברהם, שנאמר (בראשית יד, יט): ברוך אברם לאל עליון. דבר אחר, בני בכרי ישראל, בנים של מי שנטל את הבכורה. דבר אחר, בני בכרי ישראל, אמר הקדוש ברוך הוא לפרעה הרשע אי אתה יודע כמה חבבתי את הבכורה, שכתבתי בתורתי (דברים טו, יט): לא תעבד בבכר שורך, וכל מי שהוא עובד בו לוקה, ואתה שלחת ידך בבכורי, דין הוא שתלקה. והביא הקדוש ברוך הוא עליו עשר מכות כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בכלן, והביא אותן על ידי משה ואהרן ועל ידו. משל למלך שמרדו עליו עשר מדינות, נהג עמו שני פלמרכין והלך וכבש אותן, אמר המלך אם אכתבם על שמי היאך אני חולק להם כבוד, ואם אכתבם על שמם הריני מוציא עצמי מן הכלל, אלא הריני משלשם, והרי יש כאן אחת יתרה, הריני מחלקו על שלשתנו. כך היתה מכת השחין על ידי שלשתן, ומהו שאומר בשחין (שמות ט, יא): בחרטמם, חסר, שנגע בשר של מעלן כדי שלא יהא להם עמידה. עשר מכות הביא עליהם בנימוס המלכות, והצפרדעים היו להם קשים, שנאמר (תהלים עח, מה): וצפרדע ותשחיתם, שהיו מחבלין גופיהן ומסרסין אותן, שנאמר (שמות ז, כח): ובחדר משכבך ועל מטתך. אמרו להם הצפרדעים מוניטא של אלהיכם בטלה ושלכם קימת, לפיכך ותשחיתם, כמה דתימא (בראשית לח, ט): ושחת ארצה. ומנין שהיו מדברות, שנאמר (שמות ח, ח): על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה. ועוד הביא עליהם מכת ערב, לפי שהיו מעורבבין איש אחד בא על עשר נשים, ועשרה אנשים באים על אשה אחת, לכך הביא עליהן ערבביא. וכשאמר הקדוש ברוך הוא למשה: עוד נגע אחד אביא על פרעה, אמר משה הרי הגיע הסימן, (יחזקאל לג, כד): אחד היה אברהם, הרי הנגע אחד. ולפי שהן היו בכורים, לכך הרג בכורים, שנאמר: הנה אנכי הרג את בנך בכרך, הוא הסימן על אברהם דן אנכי. דבר אחר, למה נקרא ישראל בני בכרי, לפי שכתוב בתורה (דברים כא, יז): כי את הבכר בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים, כך ישראל יורשים שני עולמות העולם הזה והעולם הבא. ולכך מסר הקדוש ברוך הוא סוד הלבנה לישראל שיהיו הם מונים בה, והעובדי כוכבים מונין לחמה, לומר מה חמה אינה אלא ביום כך אין מושלים אלא בעולם הזה, ומה החמה היא של אש, כך הם עתידין לדון בה, שנאמר (מלאכי ג, יט): כי הנה היום בא בער כתנור. וכשם שהלבנה נראית ביום ובלילה, כך ישראל מושלים בעולם הזה ובעולם הבא. וכשם שהלבנה היא של אור, כך ישראל נוחלין האור, שנאמר (תהלים צז, יא): אור זרע לצדיק ולישרי לב שמחה. ואומר (ישעיה ס, א): קומי אורי כי בא אורך. ולכך נאמר: החדש הזה לכם, שיהא שלכם, שאתם בדוגמתה.
דבר אחר, החדש הזה לכם, זה אחד מארבעה דברים שהראה הקדוש ברוך הוא למשה באצבעו, לפי שהיה מתקשה בהן, הראהו מעשה שמן המשחה, שנאמר (שמות ל, לא): שמן משחת קדש יהיה זה לי וגו'. הראהו מעשה המנורה, שנאמר (במדבר ח, ד): וזה מעשה המנרה. הראהו השרצים, שנאמר (ויקרא יא, כט): וזה לכם הטמא. והלבנה, שנאמר: החדש הזה לכם. זעזע את הימים והראהו את בן נפילים, שנאמר (תהלים כט, ג): קול ה' על המים. זעזע את הישוב והראהו את הצב, שנאמר (תהלים כט, ה): קול ה' שבר ארזים. זעזע את המדבר והראהו שם את הדואר, שנאמר (תהלים כט, ח): קול ה' יחיל מדבר. זעזע את האש והראהו את הסלמנדרא, שנאמר (תהלים כט, ז): קול ה' חצב להבות אש. ואימתי עשה לו כן בזה לכם הטמא. זעזע את העולם והראה לו את הלבנה, שנאמר (תהלים כט, ד): קול ה' בכח. זעזע את העולם והראה לו מעשה המנורה, שנאמר (תהלים כט, ד): קול ה' בהדר. זעזע את העולם והראה לו מעשה שמן המשחה, שנאמר (תהלים כט, ט): קול ה' יחולל אילות. (תהלים כט, ט): ויחשף יערות, אלו סמני הקטרת (תהלים כט, ט): ובהיכלו כלו אמר כבוד, כל המלכים כל אחד ואחד היו אומרים כבודו של הקדוש ברוך הוא, התחילו כלן נותנין שבח לו, שנאמר (תהלים קלח, ד): יודוך ה' כל מלכי ארץ:
דבר אחר, החדש הזה לכם, מדת הקדוש ברוך הוא אינו כמדת בשר ודם, מדת בשר ודם שנים עומדים בפני המלך אחד מלמד קטיגוריא שלו ואחד סניגוריא שלו, לא כל המלמד קטיגוריא מלמד סניגוריא ולא המלמד סניגוריא מלמד קטיגוריא, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן הוא מלמד סניגוריא הוא מלמד קטיגוריא. הוא הפה שאמר (ישעיה א, ד): הוי גוי חטא. הוא הפה שאמר (ישעיה כו, ב): פתחו שערים ויבא גוי צדיק. הפה שאמר (ישעיה א, ד): עם כבד עון, הוא שאמר (ישעיה ס, כא): ועמך כלם צדיקים. הפה שאמר (ישעיה א, ד): בנים משחיתים, הוא שאמר (ישעיה נד, יג): וכל בניך למודי ה'. הפה שאמר (ישעיה א, ד): זרע מרעים, הוא שאמר (ישעיה סא, ט): ונודע בגוים זרעם. הפה שאמר (ישעיה א, טו): גם כי תרבו תפלה אינני שמע, הוא הפה שאמר (ישעיה סה, כד): והיה טרם יקראו ואני אענה. הפה שאמר (ישעיה א, יד): חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, הוא שאמר (ישעיה סו, כג): והיה מדי חדש בחדשו. למה אמר חדשיכם, לפי שחדשים מתנה הם לישראל, שנאמר: החדש הזה לכם.
דבר אחר, החדש הזה לכם, משל למלך שהיו לו אוצרות מלאים זהב וכסף אבנים טובות ומרגליות, והיה לו בן אחד, כל זמן שהיה הבן קטן היה אביו משמר את הכל, הגדיל הבן ועמד על פרקו אמר לו אביו כל זמן שהיית קטן אני הייתי משמר את הכל, עכשיו שעמדת על פרקך הרי הכל מסור לך. כך היה הקדוש ברוך הוא משמר את הכל, שנאמר (בראשית א, יד): והיו לאתת ולמועדים, כיון שעמדו ישראל מסר להם הכל, שנאמר: החדש הזה לכם.
דבר אחר, החדש הזה לכם, משל למלך שקדש אשה וכתב לה מתנות מועטות, כיון שבא ללקחה, כתב לה מתנות רבות כבעל. כך העולם הזה ארוסין היו, שנאמר (הושע ב, כא): וארשתיך לי לעולם, ולא מסר להם אלא הלבנה בלבד, שנאמר: החדש הזה לכם, אבל לימות המשיח יהיו נשואין, שנאמר (ישעיה נד, ה): כי בעליך עשיך, באותה שעה מוסר להן את הכל, שנאמר (דניאל יב, ג): והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.