ויקרא משה לכל זקני ישראל, הדא הוא דכתיב (איוב יב, יב): בישישים חכמה וארך ימים תבונה, למה זכו הזקנים שיגאלו ישראל על ידיהן, אלא בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על משה בסנה, אמר לו (שמות ג, טז): לך ואספת את זקני ישראל, כיון שבא משה, מיד (שמות ד, כט): וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל, ואומר (שמות ד, לא): ויאמן העם. אמר הקדוש ברוך הוא הריני פורע לזקנים, על שעשו את ישראל להאמין בשמי, בשעה שאמר משה (שמות ג, יג): ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם, אלו לא קבלו הזקנים את דבריו של משה, אף כל ישראל לא היו מקבלים, אלא הזקנים קבלו תחלה ומשכו כל ישראל אחריהם ועשו אותן להאמין לשמו של הקדוש ברוך הוא, אמר הקדוש ברוך הוא אף אני עושה להם כבוד, ויהיה גאלת ישראל על ידיהן, שיהיו ישראל שוחטים פסחיהם על ידיהן של זקנים, שנאמר: ויקרא משה לכל זקני ישראל, לפיכך הכתוב משבחן: בישישים חכמה.
משכו וקחו לכם צאן, הדא הוא דכתיב (ישעיה ל, טו): בשובה ונחת תושעון, תנינן בכל מתרפאין חוץ מעבודת כוכבים, וגלוי עריות, ושפיכות דמים. כיצד שאם יאמרו לו לאדם בוא והרג את הנפש ואתה מתרפא, אל ישמע להן, שכן כתיב (בראשית ט, ו): שפך דם האדם באדם דמו ישפך, הואיל וכל מי שהוא שפך דם האדם באדם דמו ישפך, היאך יכול החולה להתרפאות בשפיכות דמים. גלוי עריות כיצד, אם יאמרו לו לאדם עסק בגלוי עריות ואתה מתרפא, לא ישמע להן, שאסור לו לאדם לעסק בגלוי עריות, אתה מוצא שתי פרשיות סמוכות, פרשת נזיר ופרשת סוטה, הנזיר נודר שלא לשתות יין, אמר לו הקדוש ברוך הוא נדרת שלא לשתות יין כדי להרחיק עצמך מן העברה, אל תאמר הריני אוכל ענבים ואין לי עוון, אמר לו הקדוש ברוך הוא הואיל ונדרת מן היין הריני מלמדך שלא תחטא לפני, אמר למשה למד לישראל הלכות נזירות, שנאמר (במדבר ו, ב ד): איש כי יפלא לנדר וגו' מיין ושכר יזיר, מכל אשר יעשה מגפן היין, וכיון שיעשה כך הרי הוא כמלאך. (במדבר ו, ח): כל ימי נזרו קדוש הוא לה', כמה דאת אמר (דניאל ד, י): ואלו עיר וקדיש. וכן האשה נקראת גפן, שנאמר (תהלים קכח, ג): אשתך כגפן פריה, אמר הקדוש ברוך הוא אל תאמר הואיל ואסור לי להשתמש באשה הריני תופשה ואין לי עוון או שאני מגפפה ואין לי עוון, אני נושקה ואין לי עוון. אמר הקדוש ברוך הוא כשם שאם נדר נזיר שלא לשתות יין אסור לאכל ענבים לחים ויבשים ומשרת ענבים וכל היוצא מגפן היין, אף אשה שאינה שלך אסור לגע בה כל עקר, שכן שלמה אומר (משלי ו, כז כט): היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה, כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנגע בה, לכך סמך הקדוש ברוך הוא פרשת נזיר לפרשת סוטה שהן דומות זו לזו, וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה על עצמו, שנאמר (משלי ז, כו): כי רבים חללים הפילה, וכתיב (משלי ה, ה): רגליה ירדות מות שאול צעדיה יתמכו, הואיל ויש בה כל המדות הללו היאך יכולה היא לתן חיים לחולה, לכך אין מתרפאין בה. עבודת כוכבים כיצד, שאם היה אדם מישראל חולה ויאמרו לו לך אצל עבודת כוכבים פלונית ואתה מתרפא, אסור לילך, שכן הוא אומר (שמות כב, יט): זבח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, והואיל שכל מי שעובד עבודת כוכבים יחרם, מוטב לו למות בחלי ואל יעשה חרם בעולם הזה. ולא זה בלבד אסור, אלא כל דבר שהוא של עבודת כוכבים אסור להתרפאות בו, שאם יאמרו לו לאדם טל ממה שמקטירין לעבודת כוכבים, או טל מן האשרה ועשה מהן קמיע והתרפא, אל תטל, שכן כתיב (דברים יג, יח): ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, זו עבודת כוכבים. ואומר (דברים ז, כו): ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו, למה, שאין בהם ממש ואין מועילין כלום, שנאמר (ירמיה י, ה): אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטיב אין אותם, וכן אתה מוצא שירמיהו אומר לדורו, הריני נכנס עם עבודת כוכבים לדין ואומר מעשיה ומעשה אלהים ויודע מה בין הקדוש ברוך הוא לעבודת כוכבים, אתה מוצא ארבע פעמים בדף אחד הראה ירמיה גנותה של עבודת כוכבים ושבחו של אלהים, שנאמר (ירמיה י, ב ג): כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו כי חקות העמים הבל הוא. (ירמיה י, ד ה): בכסף ובזהב ייפהו, כתמר מקשה המה. שמעתם גנותה של עבודת כוכבים בואו ושמעו שבחו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (ירמיה י, ו): מאין כמוך ה'. (ירמיה י, ז): מי לא יראך מלך הגוים. שמעתם שבחו של הקדוש ברוך הוא בואו ושמעו גנותה של עבודת כוכבים, שנאמר (ירמיה י, ח ט): ובאחת יבערו ויכסלו וגו' כסף מרקע מתרשיש יובא וגו'. שמעתם גנותה של עבודת כוכבים בואו ואגיד לכם שבחו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (ירמיה י, י): וה' אלהים אמת. שמעתם שבחו של מקום בואו ושמעו גנותה של עבודת כוכבים, שנאמר (ירמיה י, יא): כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה, שמעתם גנותה של עובדי כוכבים בואו ושמעו שבחו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (ירמיה י, יב יג): עשה ארץ בכחו וגו' לקול תתו המון מים בשמים. שמעתם שבחו של מקום בואו ושמעו גנותה של עבודת כוכבים, שנאמר (ירמיה י, יד טו): נבער כל אדם מדעת וגו' אך הבל המה מעשה תעתעים. שמעתם גנותה של עבודת כוכבים בואו ושמעו שבחו של מקום, שנאמר (ירמיה י, טז): לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא. אמר הקדוש ברוך הוא הואיל והיא כאבן דומם ואין בה ממש ואחרים שומרים אותה שלא יגנבו אותה היאך יכולה היא לתן חיים לחולה, לכך אסור להתרפאות מכל אשר לה. וכן אתה מוצא לישראל כשהיו במצרים היו עובדין עבודת כוכבים ולא היו עוזבין אותה, שנאמר (יחזקאל כ, ח): איש את שקוצי עיניהם לא השליכו, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה כל זמן שישראל עובדין לאלהי מצרים לא יגאלו, לך ואמר להן שיניחו מעשיהן הרעים ולכפר בעבודת כוכבים, הדא הוא דכתיב (שמות יב, כא): משכו וקחו לכם, כלומר משכו ידיכם מעבודת כוכבים, וקחו לכם צאן, ושחטו אלהיהם של מצרים ועשו הפסח, שבכך הקדוש ברוך הוא פוסח עליכם, הוי (ישעיה ל, טו): בשובה ונחת תושעון.
דבר אחר, משכו וקחו לכם צאן, הדא הוא דכתיב (תהלים צז, ז): יבשו כל עבדי פסל, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה לשחט הפסח, אמר לו משה רבון העולם הדבר הזה היאך אני יכול לעשות, אי אתה יודע שהצאן אלהיהן של מצרים הן, שנאמר (שמות ח, כב): הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלנו. אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך אין ישראל יוצאין מכאן עד שישחטו את אלהי מצרים לעיניהם, שאודיע להם שאין אלהיהם כלום. וכן מצינו שעשה, שבאותה הלילה הכה בכוריהם של מצרים ובו בלילה שחטו ישראל פסחיהן ואכלו, והיו המצרים רואים בכוריהם הרוגים ואלהיהן שחוטין ולא היו יכולין לעשות כלום, שנאמר (במדבר לג, ד): ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים, הוי: יבשו כל עבדי פסל.
דבר אחר, משכו וקחו לכם צאן, הדא הוא דכתיב (משלי טז, יא): פלס ומאזני משפט לה', וכן מצינו משה ושמואל שוין כאחת, שנאמר (תהלים צט, ו): משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו, בוא וראה כמה בין משה לשמואל, משה היה נכנס ובא אצל הקדוש ברוך הוא לשמע הדבור, ואצל שמואל היה הקדוש ברוך הוא בא, שנאמר (שמואל א ג, י): ויבא ה' ויתיצב, למה כך, אמר הקדוש ברוך הוא בדין ובצדקה אני בא עם האדם. משה היה יושב ומי שהיה לו דין בא אצלו ונדון, שנאמר (שמות יח, יג): וישב משה לשפט את העם, אבל שמואל היה טורח בכל מדינה ומדינה ושופט, כדי שלא יצטערו לבוא אצלו, שנאמר (שמואל א ז, טז): והלך מדי שנה בשנה, אמר הקדוש ברוך הוא משה שהיה יושב במקום אחד לדון את ישראל יבוא אצלי לאהל מועד לשמע הדבור, אבל שמואל שהלך אצל ישראל בעירות ודן אותם, אני הולך ומדבר עמו, לקים מה שנאמר (משלי טז, יא): פלס ומאזני משפט לה': וכן מצינו ביהודה על שהציל שלש נפשות, תמר ושני בניה מן האש, הציל הקדוש ברוך הוא שלשת בניו מן האש, ומי הם חנניה מישאל ועזריה, הוי, פלס ומאזני משפט לה': וכן במצרים היו משעבדים ישראל שמונים שנה והיה המצרי הולך במדבר ותופס איל או צבי ושוחטו, ושופת את הסיר ומבשל ואוכל, וישראל רואין ולא טועמין, שנאמר (שמות טז, ג): בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע, לא כתיב באכלנו מסיר הבשר, אלא בשבתנו, שהיו אוכלין לחמם בלא בשר, אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם זנקתם את בני בבשר שהייתם אוכלין ולא הייתם נותנין להם, אף אני אעשה לבני שישחטו את הצאן שאתם משתחוים להן והן אוכלין ואתם נמסים, למה, שאני דין אמת, הוי: פלס ומאזני משפט לה', לכך נאמר: משכו וקחו לכם צאן.