אם כסף תלוה את עמי, הדא הוא דכתיב (תהלים קיב, ה): טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט, אין בריה שאינה חיבת לאלהים, אלא שהוא חנון ורחום ומוחל על כל הראשונים, שנאמר (תהלים עט, ח): אל תזכר לנו עונת ראשונים, משל לאחד שלוה מן דיוסטוס ושכחו, לאחר זמן בא ועמד לפניו אמר לו יודע אני שאני חיב לך, אמר לו למה הזכרת, חוב הראשון כבר בטל הוא מלבי. כך אדון העולם, הבריות חוטאין לפניו והוא מסתכל שאין עושין תשובה והוא מניח להם ראשון ראשון, וכשהם שבים באין להזכיר החוב שעשו בראשונה, והוא אומר להם (ישעיה מג, יח): אל תזכרו ראשנות. מנין אתה אומר שאם שב אדם ועשה תשובה אפלו יש בידו עונות הרבה הוא עושה אותן זכיות, דכתיב (יחזקאל לג, יט): ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה, כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו, לכך הוא מזהיר על העני (שמות כב, כד): לא תהיה לו כנשה, לא תעמידנו ערום, (שמות כב, כו): והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, וכן דוד אומר (תהלים לד, יח): צעקו וה' שמע.
רבי אבהו אומר כתיב (שמות כג, ד): שלש רגלים תחג לי בשנה, הקדוש ברוך הוא קבע שלש רגלים והתורה בזכות האבות שאינן באין לפני הקדוש ברוך הוא ריקנין, ואף בדורות הללו אף על פי שהן מצרים, אין התורה זזה מהן, שנאמר (ישעיה נט, כא): לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וגו'. משל לאחד שהיה לו עסק לפני המלך, והיו לו סנגורין מפיסין עליו, כך אדם עושה מצוות והוא בן תורה וגומל חסדים, והשטן עומד ומקטרג, וסנגורין עומדין כנגדו מלמדין זכות, שנאמר (משלי יח, טז): מתן אדם ירחיב לו, מה שהוא עושה עם העניים מסיעין אותו, לכך נאמר (תהלים מא, ב): אשרי משכיל אל דל.
דבר אחר, אם כסף תלוה את עמי, הדא הוא דכתיב (קהלת ה, יב יג): יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עשר שמור לבעליו לרעתו, ואבד העשר ההוא בענין רע, אשרי אדם שהוא עומד בנסיונו, שאין בריה שאין הקדוש ברוך הוא מנסה אותה, העשיר מנסהו אם תהא ידו פתוחה לעניים, ומנסה העני אם יכול לקבל יסורין ואינו כועס, שנאמר (ישעיה נח, ז): ועניים מרודים תביא בית. ואם עמד העשיר בנסיונו ועושה צדקות, הרי הוא אוכל ממונו בעולם הזה והקרן קימת לו לעולם הבא, והקדוש ברוך הוא מצילו מדינה של גיהנם, שנאמר (תהלים מא, ב): אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'. ואם עמד העני בנסיונו ואינו מבעט, הרי הוא נוטל כפלים לעתיד לבוא, שנאמר (תהלים יח, כח): כי אתה עם עני תושיע. ממי אתה למד מאיוב שנתיסר בעולם הזה ושלם לו הקדוש ברוך הוא כפלים, שנאמר (איוב מב, י): ויסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה. אבל העשיר שעינו רעה הולך הוא וממונו מן העולם הזה, שנאמר (קהלת ה, יב): ואבד העשר ההוא בענין רע, שעינו רעה כנגד גבאי צדקה, למה שגלגל הוא בעולם, לא מי שהוא עשיר היום עשיר למחר, ומי שהוא עני היום עני למחר, אלא לזה מוריד ולזה מעלה, שנאמר (תהלים עה, ח): כי אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים, בוא וראה יש עשר שהוא עושה רע לבעליו ויש עשר שעושה טוב לבעליו. עושה רע לבעליו זה עשרו של קרח שהוא היה עשיר מכל ישראל, וכתיב (במדבר טז, לג): וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה. דבר אחר, זה עשרו של המן הרשע, שנאמר (אסתר ה, יא): ויספר להם המן את כבוד עשרו, וכתיב (אסתר ט, כה): ותלו אותו ואת בניו על העץ. ושהוא טוב לבעליו זה עשרו של יהושפט, שנאמר (דברי הימים ב יח, א): ויהי ליהושפט עשר וכבוד לרב, ומה היה לו (דברי הימים ב יח, לא): ויזעק יהושפט וה' עזרו. ויש גבורה שהיא טובה לבעליה ויש שהיא רעה לבעליה, טובה לבעליה זה דוד, שכתוב (שמואל א יח, ז): הכה שאול באלפיו ודוד ברבבתיו, ומשם אהבוהו כל ישראל, שנאמר (שמואל א יח, טז): וכל ישראל ויהודה אהב את דוד. רעה לבעליה זו גבורתו של גלית, שהיה עומד ומחרף, ומה היה לו שמת ככלב, שנאמר (שמואל א יז, נא): ויראו הפלשתים כי מת גבורם וינסו. ויש חכמה טובה לבעליה ויש רעה לבעליה, טובה לבעליה, זה יהושע, שנאמר (דברים לד, ט): ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, למה הוא דומה, לגיפיון שמשקה כל המדינה והכל משבחין אותו, אמר להם אחד שבחו למעין שמספיק לזה. כך היו משבחים ליהושע שהיה משקה כל ישראל מחכמתו, אמר להם שבחו למשה שכך העמיד, שנאמר (דברים לד, ט): כי סמך משה את ידיו עליו. רעה לבעליה, זה בלעם, שנאמר (במדבר כד, טז): נאם שמע אמרי אל, ומה היה לו (במדבר לא, ח): ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב, לכך נאמר: עשר שמור לבעליו לרעתו.
דבר אחר, אם כסף תלוה את עמי, הדא הוא דכתיב (תהלים טו, ה): כספו לא נתן בנשך, בוא וראה כל מי שיש בו עשר ונותן צדקה לעניים ואינו מלוה ברבית, מעלין עליו כאלו קים המצוות כלן, שנאמר: כספו לא נתן בנשך ושחד על נקי לא לקח עשה אלה לא ימוט לעולם, ומי היה זה עובדיה, שהיה עשיר אפוטרופוס של אחאב, שנאמר (מלכים א יח, ג): ויקרא אחאב אל עובדיה אשר על הבית, והיה עשיר יותר מדאי והוציא כל ממונו לצדקה, שהיה זן את הנביאים, כיון שבא כל אותו הרעה, היה לוה בנשך מן יהורם בן אחאב, מה שהיה מספיק לנביאים, זה קים כספו לא נתן בנשך אבל יהורם שהלוה ברבית, אמר האלהים עד עכשו זה קים, יבוא יהוא ויהרג אותו, שנאמר (מלכים ב ט, כד): ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם בין זרעיו ויצא החצי מלבו, ולמה בין זרועותיו ויצא מלבו, לפי שהקשה את לבו ופשט ידיו לקבל הרבית, לקיים מה שנאמר (יחזקאל יח, יג): בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה, לכך מזהיר להם אם כסף תלוה את עמי. ואף בירושלים היו עושין כן, שנאמר (ישעיה א, כב): כספך היה לסיגים. ומה נעשה להם (ירמיה ו, ל); כסף נמאס קראו להם. וכן (יחזקאל ז, יט): כספם בחוצות ישליכו, למה, על שעברו על מה שכתוב בתורה (ויקרא כה, לז): את כספך לא תתן לו בנשך.
דבר אחר, אם כסף תלוה את עמי, כיון שבנה שלמה את הבית אמר להקדוש ברוך הוא בתפלתו, רבון העולם אם יש אדם שיתפלל לפניך שתתן לו ממון, ואתה יודע שרע לו, אל תתן לו. ואם ראית אדם נאה בעשרו תן לו, שנאמר (מלכים א ח, לט)(דברי הימים ב ו, ל): ונתתה לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו, לפי שבעולם הזה היו הרשעים עשירים ונתונים בשלוה והשקט והצדיקים עניים, אבל לעתיד לבוא כשיפתח הקדוש ברוך הוא לצדיקים אוצרות גן עדן, הרשעים שאכלו נשך ותרבית עתידין להיות נושכין בשניהם את בשרם, שנאמר (קהלת ד, ה): הכסיל חבק את ידיו ואכל את בשרו, והם אומרים ולואי היינו פועלים והיינו טוענין בכתפנו, ולואי שהיינו עבדים ויהיה לנו כך, שנאמר (קהלת ד, ו): טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח, לכך נאמר: אם כסף תלוה את עמי, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא ומי הם עמך, אמר להם העניים, שנאמר (ישעיה מט, יג): כי נחם ה' עמו ועניו ירחם. מדת בשר ודם אם היו לו עניים קרובים והוא עשיר אינו מודה בהם, שנאמר (משלי יט, ז): כל אחי רש שנאהו, והקדוש ברוך הוא אינו כן, שנאמר (דברי הימים א כט, יב): והעשר והכבוד מלפניך, ואינו מחופף אלא על העניים, שנאמר (ישעיה יד, לב): כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו, לכך נאמר: אם כסף תלוה את עמי, אמר דוד רבון העולם ישב עולמך, שנאמר (תהלים סא, ח): ישב עולם לפני אלהים, אמר לו הקדוש ברוך הוא, אם אעשה עולמי שוה, (תהלים סא, ח): חסד ואמת מן ינצרהו.
לא תהיה לו כנשה, אם הלוית אותו לא תדחקנו, שאם יש לו שדה או כרם, לא תאמר לו טל לך מנה ועשה מהם פרקמטיא וכתב לי אפותיקי על שדך או על כרמך, למחר הוא מפסיד הפרקמטיא ואתה נוטל את שדהו או את כרמו, לכך כתיב: לא תהיה לו כנשה, מכאן אתה למד שכל מי שלוקח רבית אין ירא אלהים, וכן יחזקאל אומר (יחזקאל יח, יג): בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה, משל לאחד שהיה אילוגין שלו נקרא לפני הדין, אמר הדין עד עכשו הוא קים, כך אמר הקדוש ברוך הוא וחי לא יחיה נשך ותרבית לקח. דבר אחר, אמר הקדוש ברוך הוא מי שחיה ברבית בעולם הזה לא יחיה בעולם הבא. והוליד בן ולא לקח רבית, אמרו לו אביו היה לוקח רבית, אומר להם מה אכפת לי ואני כתבתי (יחזקאל יח, כ): בן לא ישא בעון האב, הנפש החטאת היא תמות, אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם אומרים שימות הבן, אפלו אביו אם רצה לעשות תשובה ולטל לו חיים אני מקבלו, שנאמר (יחזקאל יח, כא): והרשע כי ישוב, אם בכל לבבו הוא שב אני מקבלו, לפיכך נאמר: לא תהיה לו כנשה. (שמות כב, כד): לא תשימון עליו נשך, לא היה צריך לומר אלא לא תשים, מהו לא תשימון, אלו העדים והערב והדינין והסופר, שאלולי הם לא יטל כלום, לפיכך לוקים כלם. ומנין שהלוה לוקה, שנאמר (דברים כג, כ): לא תשיך לאחיך. למה הרבית דומה למי שנשכו נחש ולא הרגיש מי נשכו ולא ידע עד שנתבטבט עליו, כך הרבית אין אדם מרגיש בו עד שתתבטבט עליו.
אם חבל תחבל, אמר לו האלהים אם חיב הוא לך אף אתה חיב לי, שנאמר (דברי הימים ב ו, לו): כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא יחטא, שני דברים יש כאן חבל תחבל, למדך הכתוב שהוא נוטל יתד של מחרשה השכים הוא השיבו. כתוב אחד אומר (שמות כב, כה): עד בא השמש תשיבנו לו, וכתוב אחד אומר (דברים כד, יג): כבוא השמש, אמר מעתה שאתה צריך להחזיר לו במה שיישן, שאמר הכתוב: עד בא השמש, ובבקר אתה צריך להחזיר לו יתד של מחרשה, וכן אתה אומר בפעל (דברים כד, טו): ביומו תתן שכרו, למה, (דברים כד, טו): כי עני הוא, ואומר (שמות כב, כו): כי הוא כסותה לבדה, שאין לו (שמות כב, כו): במה ישכב, והוא יושב כל הלילה ויהא צנה פוגעת בו והוא צועק אלי ואני עונה אותו, שנאמר (שמות כב, כו): ושמעתי כי חנון אני. שני דברים יש כאן דומין זה לזה, בשכיר כתוב: ביומו תתן שכרו, כגון שהיה מהלך והחמור אחריו, מכרו לו אלמה אחת ונתנה בכתפו והחמור בא בדרך אחר האלמה ומקוה לאכלה, מה עשה לו אדונו קשר לו האלמה למעלה הימנו, אמרו לו רשע כל הדרך רץ בשבילה ולא נתתה בפניו, כך שכיר עמל ומצטער כל היום שהוא מקוה לשכרו ומוציאו ריקם, וכן כתוב (דברים כד, טו): ואליו הוא נשא את נפשו.
ושמעתי כי חנון אני, מה כתיב אחריו (שמות כב, כז): אלהים לא תקלל. ומה ענין זה לזה, אמרו רבותינו מעשה באחד שהיה לו דין ובא אצל הדין וזכה אותו, ובא ויצא אותו שנזדכה ואמר פלוני השופט אין כמותו בעולם, אחר ימים היה לו דין ובא אצלו וחיבו, יצא מלפניו ואמר אין דין שוטה הימנו. אמרו לו אתמול היה משבח והיום שוטה, לכך הזהיר לך הכתוב: אלהים לא תקלל, ואם קללת תבואתך אתה מקלל, שנאמר (שמות כב, כח): מלאתך ודמעך לא תאחר, לכך נכתבו זה אחר זה. וכן אתה מוצא כשהדינין מתקללין התבואה מתמעטת, שנאמר (רות א, א): ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ, לכך נאמר: מלאתך ודמעך לא תאחר, לא תפריש מעשרות שלא כתקנן, לא תפריש מעשר ואחר כך תרומה, ולא מעשר שני ואחר כך מעשר ראשון, לכך נאמר: לא תאחר. ואם הפרשתם כתקנן, בנים זכרים אני נותן לך, שנאמר (שמות כב, כח): בכור בניך תתן לי, שבכורי ישראל במדבר היו כהנים, שנאמר (שמות כד, ה): וישלח את נערי בני ישראל, וכשחטאו בעגל הוציאן הקדוש ברוך הוא והעמיד לוים תחתם, שכן הוא אומר (במדבר ג, יב): ואני לקחתי את הלוים תחת כל בכור, לכך נאמר: בכור בניך תתן לי.
כן תעשה לשרך, (ויקרא כב, כז): ומיום השמיני והלאה, וכן כתיב (שמות כב, כט): ביום השמיני תתנו לי, ואם נתת אין אתה נותן משלך אלא משלי, וכן הוא אומר (דברי הימים א כט, יד): כי ממך הכל ומידך נתנו לך, ואם עשית כן (שמות כב, ל): ואנשי קדש תהיון לי, וכן כתיב (ירמיה ב, ג): קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, כשם שהערמה הזאת עומדת והכהן יורד לתוכה ונוטל מתוכה התרומה, כך עשה הקדוש ברוך הוא את העולם ערמה ונטל אבותינו שהם תרומתו, שנאמר: קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. ולכך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בשביל שאתם תרומה אין לכם רשות לאכל טרפה, שנאמר (שמות כב, ל): ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו, למה לכלב, אמר הקדוש ברוך הוא חיבים אתם לכלבים, שבשעה שהרגתי בכורי מצרים והיו המצריים יושבין כל הלילה וקוברין מתיהם והכלבים נובחין להם ולישראל אינן נובחין, שנאמר (שמות יא, ז): ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשנו, לפיכך אתם חיבים לכלבים, שנאמר: לכלב תשלכון אתו, מה הכלבים אחד נובח וכלם מתקבצים ונובחים על חנם, אבל אתם לא תהיו כן, מפני שאתם אנשי קדש, שנאמר: ואנשי קדש תהיון לי.
דבר אחר, אם כסף תלוה את עמי, הדא הוא דכתיב (ירמיה ו, ל): כסף נמאס קראו להם, בשעה שגלו ישראל מירושלים הוציאו אותם השונאין בקולרין והיו אמות העולם אומרים אין הקדוש ברוך הוא חפץ באמה הזו, שנאמר: כסף נמאס קראו להם, מה הכסף הזה נצרף ונעשה כלי ושוב נצרף ונעשה כלי וכן פעמים הרבה ובאחרונה האדם פורכו בידו ואינו נעשה עוד למלאכה, כן ישראל היו אומרים שאין להם תקומה, שמאסן הקדוש ברוך הוא, שנאמר: כסף נמאס קראו להם, כיון ששמע ירמיה זה בא לו אצל הקדוש ברוך הוא, אמר לו רבון העולם אמת שמאסת את בניך, הדא הוא דכתיב (ירמיה יד, יט); המאס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא, משל לאחד שהיה מכה לאשתו אמר לו שושבינה עד מתי אתה מכה אותה, אם לגרשה אתה רוצה הכה אותה עד שתמות, ואם אין אתה רוצה אותה למה אתה מכה אותה, אמר לו אפלו כל פלטין שלי חרב לאשתי איני מגרש. כך אמר ירמיה להקדוש ברוך הוא אם לגרשנו אתה רוצה הכה אותנו עד שנמות, שנאמר (איכה ה, כב): כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד, ואם לאו מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא. אמר לו הקדוש ברוך הוא אפלו אני מחריב עולמי איני מגרש ישראל, שנאמר (ירמיה לא, לו): כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה, אלא אמר הקדוש ברוך הוא אף על פי כן תנאי התניתי עמהם אם יחטאו יהא בית המקדש מתמשכן עליהם, שנאמר (ויקרא כו, יא): ונתתי משכני בתוככם, אל תהי קורא משכני אלא משכוני. וכן בלעם אומר (במדבר כד, ה): מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל, שני משכונות. ונקראו אהליך כשהם בנויים, ומשכנתיך כשהם חרבים, לא מפני שאני חיב לעובדי כוכבים אני ממשכן להם משכני, אלא עונותיהם גרמו לכם שאמשכן להם מקדשי, אלולי כן למה אני חיב, שנאמר (ישעיה נ, א): כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם, וכן התניתי עם משה עליהם, שנאמר: אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה, ואם תעברו על המצוות האלו, אני ממשכן שתי משכונות, שנאמר: אם חבל תחבל שלמת רעך, אמר לו משה, ולעולם הם ממשכנים, אמר לו לאו, אלא עד בא השמש, עד שיבוא משיח, שנאמר (מלאכי ג, כ): וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא.
דבר אחר, אם כסף תלוה את עמי, הדא הוא דכתיב (משלי כח, ח): מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו, יש אדם שהוא עשיר ומלוה ברבית ומכנס ממון הרבה והוא מת בלא בנים וכל הממון שלו נכנס לטמיון, מה המלך עושה באותו ממון, בונה בימסאות ומרחצאות ואיצטבאות ובתי כסאות, כדי שיהא לצרכי העניים, הוי: לחונן דלים יקבצנו. דבר אחר, מרבה הונו בנשך, זה עשו הרשע שהוא מלוה בנשך ותרבית, ולמי הוא מכניס כל הממון, לישראל, שנאמר: לחונן דלים, ונאמר (יחזקאל לט, י): ושללו את שלליהם ובזזו את בזזיהם, לפיכך הזהיר הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ילוו ברבית כדי שלא יאכלו אחרים את נכסיהם, הרי אם כסף תלוה את עמי את העני.
דבר אחר, לא תהיה לו כנשה, הדא הוא דכתיב (משלי יט, יז): מלוה ה' חונן דל וגמלו ישלם לו, עד היכן (משלי כב, ז): עבד לוה לאיש מלוה. דבר אחר, את העני עמך, אין בעולם קשה מן העניות, שהוא קשה מכל יסורין שבעולם, אמרו רבותינו, כל היסורין לצד אחד והעניות לצד אחד. רצונך לידע בא וראה, כשהיה השטן מקטרג איוב להקדוש ברוך הוא ואומר לו נתת לו ממון ובנים ואתה חס עליהם, שנאמר (איוב א, י): הלא אתה שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו, ואומר (איוב א, ט): החנם ירא איוב אלהים, (איוב א, יא): ואולם שלח נא ידך, אמר לו הקדוש ברוך הוא מה אתה רוצה עניות או יסורין, אמר לו איוב רבון העולם מקבל אני עלי כל יסורין שבעולם ולא עניות, כשאצא לשוק ואין בידי פרוטה לקנות מה אוכל. כיון שנתיסר מה כתיב התחיל צווח כנגד מדת הדין, שנאמר (איוב כג, ג): מי יתן ידעתי ואמצאהו. אמר לו אליהוא מה אתה צווח לא אמרת שאינך מבקש העניות אלא היסורין, לא אתה שבחרת היסורין, שנאמר (איוב לו, כא): השמר לך אל תפן אל און כי על זה בחרת מעני, לכך קשה העניות מכל היסורין, לכך נאמר: את העני עמך, אמר הקדוש ברוך הוא לא דיו עניותו אלא שאתה נוטל הימנו רבית, הוי: את העני עמך.
דבר אחר, את העני עמך, לא עמך הוא העני אלא עמי הוא, וכן אמר דוד (תהלים יח, כח): כי אתה עם עני תושיע, אין מדותיו של הקדוש ברוך הוא כמדת בשר ודם, מדת בשר ודם מי שהוא עשיר ויש לו קרוב עני אינו מודה בו, רואה קרובו נטמן מפניו שהוא מתביש להשיח עמו לפי שהוא עני, וכן שלמה אומר (משלי יט, ז): כל אחי רש שנאהו, ואומר (משלי יד, כ): גם לרעהו ישנא רש, וכן איוב אמר (איוב יט, יד): חדלו קרובי וגו'. ואם היה עשיר הכל נדבקים בו ואוהבים אותו, שנאמר (משלי יד, כ): ואהבי עשיר רבים. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, מי הם עמו, העניים, רואה לעני ונדבק בו. רצונך לידע ראה מה כתיב (ישעיה סו, ב): כה אמר ה' השמים כסאי, מה כתיב אחריו (ישעיה סו, ב): ואל זה אביט אל עני וגו'. וכן משה אומר לישראל (דברים ז, ז): לא מרבכם חשק ה', וכתיב (דברים ז, ז): כי אתם המעט מכל העמים. וכשיתרצה לציון על מי הוא מרחם תחלה, על העניים, שנאמר (ישעיה יד, לב): כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו, וכן (ישעיה מט, יג): כי נחם ה' עמו ועניו ירחם, הוי: את העני עמך, אין העני עמך אלא עמי, לכך נאמר: כי אתה עם עני תושיע. לא תשימון עליו נשך, לא תנשך את העני כשם שנשך הנחש את האדם ועקרו לו ולתולדותיו, וכן אתה לא תראה את העני שיש לו בתים או שדות או כרמים או עבד או אמה ואתה עוקף עליו ונוטלו הימנו, לכך כתיב: לא תהיה לו כנשה, לא תנשכנו, לא תהיה כנחש שהוא ערום לרעה. (ויקרא כה, לו): אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך, ולא תאמר לו שאל לך אני מלוה אותך ולמחר רבית עולה ואתה נוטל את שלו ומעלה אני עליך שחבלת בו, שנאמר: אם חבל תחבל שלמת רעך, מיכן אתה למד שכל מי שנוטל רבית מישראל אינו ירא מן המקום. משל למי שרצח והביאוהו לפני השלטון, כיון שקרא את נוטרין שלו אמר עד עכשו חי. כך כל מי שנוטל רבית מעלה עליו הכתוב כאלו עשה את כל הרעות והעברות שבעולם, שנאמר (יחזקאל יח, יג): בנשך נתן ותרבית לקח, והקדוש ברוך הוא אומר עד עכשו הוא חי. (יחזקאל יח, יג): וחי לא יחיה את כל התועבות האלה עשה מות יומת דמיו בו יהיה, אבל מי שהוא מלוה בלא רבית מעלה עליו הקדוש ברוך הוא כאלו עשה כל המצוות, שנאמר (תהלים טו, ה): כספו לא נתן בנשך וגו'.
דבר אחר, את העני עמך, הדא הוא דכתיב (תהלים עה, ח): כי אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים, למה דומה העולם הזה, לגלגל שבגנה כלי חרס שבו התחתונים עולים מלאים והעליונים יורדין ריקנין, כך לא כל מי שהוא עשיר היום הוא עשיר למחר, ולא מי שהוא עני היום עני למחר, למה שגלגל הוא בעולם. (דברים טו, י): כי בגלל הדבר הזה, אמר רבי אחא גלגל הוא בעולם, שנאמר (משלי כ, כו): מזרה רשעים מלך חכם וישב עליהם אופן, ואין אופן אלא גלגל, שנאמר (שמות יד, כה): ויסר את אפן מרכבתיו. אשריו כל מי שידו פשוטה לעניים, ראה מה כתיב (משלי כב, ב): עשיר ורש נפגשו עשה כלם ה', וכן (משלי כט, יג): רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה', העני קנה חיי העולם הזה והעשיר קנה חיי העולם הבא, ועני שפשט ידו ואין בעל הבית רוצה לתן לו עשה כלם ה', מי שעשה את זה עשיר הוא עתיד לעשותו עני, ומי שעשה את זה עני הוא עתיד לעשותו עשיר, אין לך מדה קשה מן העניות, שכל מי שהוא מדקדק בעניות כאלו דבוקין בו כל יסורים שבעולם וכאלו באו עליו כל הקללות שבמשנה תורה, ואמרו רבותינו אלו נתקבצו כל יסורין לצד אחד והעניות לצד אחד, העניות מכרעת לכלן. לא תהיה לו כנשה, בוא וראה כל מי שהוא מלוה ברבית עובר על כל העברות שבתורה ואינו מוצא מי שילמד עליו זכות, כיצד אדם שחטא אחת מכל העברות ועומד לפני הקדוש ברוך הוא בדין, המלאכים עומדין, אלו מלמדים זכות ואלו מלמדים חובה, שנאמר (דברי הימים ב יח, יח); ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עמדים על ימינו ושמאלו. אבל מי שמלוה לישראל ברבית אין אחד מהם מלמד לו זכות, שנאמר (יחזקאל יח, יג): בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה. וכל אדם מישראל שמלוה לחברו ואינו נוטל רבית כאלו קים כל המצוות, שכן דוד אומר (תהלים טו, א): ה' מי יגור באהלך, וכתיב (תהלים טו, ה): כספו לא נתן בנשך וגו'.
דבר אחר, לא תהיה לו כנשה, הדא הוא דכתיב (תהלים קיב, ה): טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט, בוא וראה כל בריותיו של הקדוש ברוך הוא לוין זה מזה, היום לוה מן הלילה והלילה מן היום, ואינן דנין זה עם זה כבריות, שנאמר (תהלים יט, ג): יום ליום יביע אמר. הלבנה לוה מן הכוכבים והכוכבים מן הלבנה, וכשהקדוש ברוך הוא רוצה אינם יוצאים, שנאמר (איוב ט, ז): האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם. האור לוה מן השמש והשמש מן האור, שנאמר (חבקוק ג, יא): שמש ירח עמד זבלה. החכמה לוה מן הבינה והבינה מן החכמה, שנאמר (משלי ז, ד): אמר לחכמה אחתי את. השמים לוין מן הארץ והארץ מהשמים, שנאמר (דברים כח, יב): יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים. החסד לוה מן הצדקה והצדקה מן החסד, שנאמר (משלי כא, כא); רדף צדקה וחסד. התורה לוה מן המצוות והמצוות מן התורה, שנאמר (משלי ז, ב): שמר מצותי, בריותיו של הקדוש ברוך הוא לוין זה מזה ועושים שלום זה עם זה בלא דברים, בשר ודם לוה מחברו ומבקש לבלעו ברבית ובגזל, ואלו שנוטלין רבית אומרים להקדוש ברוך הוא למה אין אתה נוטל מעולמך שכר שהבריות בתוכו, שכר הארץ שאתה משקה, שכר הצמחים שאתה מעלה, שכר המאורות שאתה מאיר, שכר הנשמה שנפחת, שכר הגוף שאתה שומר. אמר להם הקדוש ברוך הוא ראו כמה הלויתי ואיני נוטל רבית, ומה הלותה הארץ ואינה נוטלת רבית, אלא אני נוטל הקרן שהלויתי והיא נוטלת את שלה, שנאמר (קהלת יב, ז): וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, אוי למי שנוטל רבית, מה נאמר בו (יחזקאל יח, יג): בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה. משל למלך שפתח לאחד אוצרו התחיל מונה בו עניים, הורג בו אלמנות, מבזה בו אביונים, מפשיט בו בני אדם ועושה אותם ערמים, ועשה בו חמס וגזל וממלא אותו שקר, ומפסיד אוצרו של מלך. כך הקדוש ברוך הוא פותח אוצרות ונותן לבריות מכספו וזהבו שהם שלו, שנאמר (חגי ב, ח); לי הכסף ולי הזהב, התחיל עני שהוא לוה מן העשיר, נוטל הימנו רבית. הורג בו אלמנות, אם לותה ממנו אלמנה הרי הוא דוחקה לטל הימנה רבית. מבזה בו אביונים, אם בקשו ממנו צדקה הרי הוא מדקדק עמהם, והאלהים אומר (משלי יז, ה): לעג לרש חרף עשהו. מפשיט בו ערמים, אם חיב לו מנה או יותר נוטל טליתו הימנו ויושב ערום ומתביש. ועושה בו חמס וגזל, שהם מוסרים בידו משכונם והוא בולעם, והקדוש ברוך הוא אומר (ישעיה לג, א): הוי שודד ואתה לא שדוד. הקדוש ברוך הוא נתן לו ממון של אמת ועושה אותו שקר, שנאמר (הושע י, יג): חרשתם רשע עולתה קצרתם, לכך אתם עוברים מן העולם, שנאמר (משלי י, כה): כעבור סופה ואין רשע, לכך הקדוש ברוך הוא מזהיר בתורה: אם כסף תלוה את עמי, ואם אינו משלם לך דיך שאני קורא אותו רשע, שנאמר (תהלים לז, כא): לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן, זה הקדוש ברוך הוא שמזהיר את ישראל ואומר להם: אם חבל תחבל שלמת רעך, החזירהו לו שלא יצעק לפני, שנאמר (שמות כב, כו): והיה כי יצעק אלי. וכן דוד אומר (שמות מא, ב): אשרי משכיל אל דל. וכן שלמה אומר (משלי כב, כב): אל תגזל דל כי דל הוא, למה (משלי כב, כג): כי ה' יריב ריבם וקבע את קבעיהם נפש.
אלהים לא תקלל, רבי מאיר אמר על הכל הזהיר הקדוש ברוך הוא, על דייני ישראל שהם מלמדים אותן משפט, ועל הנשיא, שנאמר: אלהים לא תקלל, וכן אתה מוצא שלא לקה קרח ועדתו אלא על שפשט ידו במשה ואהרן. וכן אנשי ירושלים לקו על שבזו הנביאים, שנאמר (דברי הימים ב לו, טז): ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים, וכתיב (ירמיה ה, ד): חזקו פניהם מסלע מאנו לשוב. לכך הזהיר הקדוש ברוך הוא על כבודן של זקנים ושל צדיקים. וכן הוא אומר (משלי א, ו): להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידתם, למה הזהיר עליהם לפי שהם מזהירים את ישראל מן עבודת כוכבים, על כן נאמר (שמות כג, יג): ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו, מה כתיב אחריו (שמות כג, יז): שלש פעמים בשנה, קבע אלהים שלשה רגלים, חג המצות, שבו עשה נסים להם במצרים; חג הקציר, שבו נתנה תורה לישראל, שאוכלים מפרותיה בעולם הזה, שנאמר (משלי ח, יט): טוב פריי מחרוץ ומפז; חג האסיף, שבו האלהים ממלא בתיהם ברכה, שנאמר (משלי ג, ט): כבד את ה' מהונך, לכך הוא אומר (שמות כג, יט): ראשית בכורי אדמתך.
דבר אחר, אם כסף תלוה את עמי, הדא הוא דכתיב (משלי כח, כב): נבהל להון איש רע עין, זה קין שהבהיל עצמו לטל העולם, כיצד כשהיה עם אחיו, שנאמר (בראשית ד, ח): ויהי בהיותם בשדה, אמרו זה לזה בוא ונחלק העולם, אמר קין טל אתה את המטלטלין ואני הקרקעות, וחלקו ביניהם, נטל הבל את המטלטלין וקין את הקרקעות, וחשב להוציאו מן העולם, היה הבל מהלך בעולם וקין רודפו, אמר לו צא מתוך שלי, והיה הולך להרים, ואומר צא מתוך שלי, עד שעמד עליו והרגו, הוי: נבהל להון איש רע עין, זה קין, שהיתה עינו רעה באחיו, (משלי כח, כב): ולא ידע כי חסר יבאנו, ומה חסרון הגיע לו, שאמר הקדוש ברוך הוא (בראשית ד, יב): נע ונד תהיה בארץ, ומהו כן שכל מקום שהולך, הקדוש ברוך הוא היה מביא לו רעה לרגליו, והיו מכין אותו ורודפין אחריו עד שמוציאין אותו, ושלמה קורא עליו (קהלת ו, ג): אם יוליד איש מאה, זה קין שהוליד מאה בנים. (קהלת ו, ג): ושנים רבות יחיה, שחיה כמו שחיה אדם, (קהלת ו, ג): ורב שיהיו ימי שניו, שהוסיף ימים על ימי אביו תשכ"ו שנים, (קהלת ו, ג): ונפשו לא תשבע מן הטובה, שלא תשבע נפשו בממונו, שנאמר: נע ונד תהיה בארץ. (קהלת ו, ג): וגם קבורה לא היתה לו, שהיה תלוי ברפיון ובא המבול ושטפו, (קהלת ו, ג): אמרתי טוב ממנו הנפל, זה הבל אחיו שעמד עליו והפילו הרוג בשדה. דבר אחר, נבהל להון זה עפרון, בשעה שמתה שרה והיה אברהם מבקש מקום לקברה אמר להם (בראשית כג, ח): שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צחר, מיד הלכו ומנוהו אותו היום אסטרטיגוס עליהם, אמרו לו מכר את המערה לאברהם. אמר להם איני מוכרה לו. אמרו לו אם אין אתה עושה אנו מעבירין אותך מן אסטרטיגוס שלך, מיד עמד אברהם ושקל לו. אמר רבי חמא כל שקל האמור בתורה סלעים, ובנביאים ליטרין, ובכתובים קנטרין. אמר רבי יהודה בן פזי חוץ משקלי עפרון שהיו קנטרין, מה היה אמר עפרון לאברהם אם אתה נותן לי ארבע מאות שקל כסף מן סחורת ביתך אתה נותנה לי, ועל ידי שהכניס עין רעה בממונו של אברהם חסרו הכתוב וי"ו, הוי: ולא ידע כי חסר יבאנו, האיש שעינו רעה חסרו הכתוב וי"ו, ולא עוד אלא שלא נקראת המערה לשמו אלא לשמן של בני חת, שנאמר (בראשית כה, י): אשר קנה אברהם מאת בני חת, מעפרון אינו אומר אלא מאת בני חת. דבר אחר, נבהל להון, זה עשו, בשעה שמת יצחק באו יעקב ועשו וחלקו את הכל, אמר יעקב רשע זה עתיד הוא לכנס הוא ובניו למערת המכפלה ויהא לו חלק ודירה עם הצדיקים הקבורים בתוכה, מיד עמד ונטל את כל הממון שהיה בידו ועשה אותו כרי, ואמר לעשו, אחי חלק שיש לך במערה זו תרצה או הכסף והזהב הזה. באותה שעה אמר עשו הרי זה בית קבורה מצוי בכל מקום ובשביל קבר אחד שיש לי במערה אני מאבד כל הממון הזה, מיד עמד ונטל כל אותו הממון ונתן לו חלקו, הוא שיעקב אומר ליוסף (בראשית נ, ה): בקברי אשר כריתי לי, קניתי אין כתיב כאן אלא כריתי, אמר להן כרי של דינרין נתתי לעשו, הוי: ולא ידע כי חסר יבאנו, ומהו חסר שלא נכנס במערת המכפלה. דבר אחר, נבהל להון זה השואל שהיתה עינו צרה לשכר שתי פרות כאחת והוא שואל אחת ושוכר אחת, ועל ידי שלא שכר אלא אחת אם מתה או נשברה הוא משלם, אם שכר ומתה אמרה תורה (שמות כב, יד): אם שכיר הוא בא בשכרו, הוי: נבהל להון איש רע עין, שהיתה עינו רעה לשכר, מתוך כך ולא ידע כי חסר יבאנו, הוא שכתוב (שמות כב, יג): בעליו אין עמו שלם ישלם. דבר אחר, נבהל להון, אמר רבי לוי זה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי, מעשה באדם אחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי והיה לו שדה אחת והיתה עושה אלף מדות ומוציא ממנה מאה מדות למעשר, ומן המותר היה מתפרנס הוא ובני ביתו, בשעת פטירתו קרא לבנו ואמר לו, בני תן דעתך על שדה זו כך וכך מדות היא עושה, כך וכך מדות למעשר וממנה הייתי מתפרנס כל ימי, כשנפטר מן העולם, שנה ראשונה זרע אותה הבן עשתה אלף מדות והוציא ממנה מאה למעשר. שנה שניה, נכנס בו עין רעה פחת עשרה ופחתה היא מאה. וכן שלישית וכן רביעית וכן חמישית, עד שעמדה על מעשרותיה, כיון שראו קרוביו כך, עמדו ולבשו לבנים ונתעטפו לבנים ונכנסו אצלו, אמר להן לא באתם אלא לשמח עלי, אמרו לו חס ושלום לא באנו אלא לשמח עמך, לשעבר היית בעל הבית והקדוש ברוך הוא כהן, ועכשיו נעשית כהן והקדוש ברוך הוא בעל הבית, הוי: ולא ידע כי חסר יבאנו. דבר אחר, נבהל להון, אמר רבי יצחק זה שהיה מלוה ברבית שהיתה עינו צרה להלוות לישראל בלא רבית, ולא ידע כי חסר יבאנו, כמו שכתוב (משלי כח, ח): מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו, ואיזה חונן דלים, זה עשו, וכי עשו חונן דלים הוא והלוא עושק דלים הוא, אלא כגון הגמונים ודכסים ואפרכין שהן יוצאין לעירות וגוזלין ובוזזין וכשהם חוזרין אומרים הביאו לנו עניים ונפרנסם, והמשל הדיוט אומר מנאפת בתפוחים וחולקת לחולין. דבר אחר, מהו לחונן דלים יקבצנו, שכל מה שמלכות בבל מכנסת בעולם הזה הקדוש ברוך הוא נותנו לישראל לעתיד לבוא, שנאמר (ישעיה כג, יח): והיה סחרה ואתננה קדש לה': דבר אחר, אם כסף תלוה את עמי, אמר הקדוש ברוך הוא אם כסף תלוה ולא תקח ממנו רבית, את עמי, מה אני איני מוט לעולם אף אתה אין אתה מוט לעולם, שנאמר (תהלים טו, ה): כספו לא נתן בנשך, וכתיב (תהלים טו, ה): עשה אלה לא ימוט לעולם.