ואלה המשפטים, הדא הוא דכתיב (תהלים צט, ד): ועז מלך משפט אהב, אימתי נתן העז להקדוש ברוך הוא בשעה שהוא עושה את הדין בעובדי כוכבים, שכן אתה מוצא בנבוכדנצר הרשע על ידי שנתגאה ואמר (דניאל ד, כז): הלא דא היא בבל רבתא, אמר לו הקדוש ברוך הוא רשע לחה סרוחה, נתגאית ואמרת: בתקף חסני ויקר הדרי, ואין אתה יודע שהכל שלי, הגדלה שלי והחסן שלי, הכבוד שלי וההדר שלי. וכן דוד אומר (דברי הימים א כט, יא): לך ה' הגדלה והגבורה והתפארת, ואומר (תהלים קד, א): ה' אלהי גדלת מאד, אמר הקדוש ברוך הוא לנבוכדנצר מעט מלכות שנתנה לך משלי הוא, וכן דניאל אומר לו (דניאל ב, לז): די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך, ואתה אמרת בתקף חסני ויקר הדרי, הוי: ועז מלך משפט אהב, העז של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, והוא אוהב את המשפט ונתנו לישראל שהם אוהביו, ומה שכתוב (תהלים צט, ד): אתה כוננת מישרים, אתה כוננת ישרות לאוהביך, שעל ידי המשפטים שנתת להם הם עושים מריבה זה עם זה, ובאין לידי משפט והן עושים שלום, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולם עד מתי אי אתה עושה דין בעובדי כוכבים, אמר להם עד שתגיע עונתן לבצר, שנאמר (ישעיה כז, ב): ביום ההוא כרם חמר ענו לה, כלום קוטף אדם את כרמו קדם שיתבשל, אלא מאחר שהוא מבשל, הוא קוטפו ונותנו בגת ודורכו ומזמר והן עונין אחריו. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, המתינו לי עד שתגיע עונתה של אדום ואני דורך אותה, שנאמר (תהלים ס, י): על אדום אשליך נעלי, אני פותח לכם, ואתם עונים אחרי, לכך נאמר: כרם חמר ענו לה. (ישעיה כז, ג): אני ה' נצרה לרגעים אשקנה, אני הוא שמשמר אותה להשקותה כוסות הרבה, שנאמר: לרגעים אשקנה, אם בא אני להביט בהם מכלה אני אותם מן העולם, אלא (ישעיה כז, ד): חמה אין לי, כשם שהם מתמלאין חמה על בני, אלא מה אני עושה להם (ישעיה כז, ד): אפשעה בה אציתנה יחד, אמר רבי לוי אמר הקדוש ברוך הוא לעובדי כוכבים, ישראל שלי הם, שנאמר (ויקרא כה, נה): כי לי בני ישראל עבדים, והחמה שלי, שנאמר (נחום א, ב): נקם ה' ובעל חמה, ואתם מתמלאים משלי על שלי, שנאמר (ישעיה כז, ד): מי יתנני שמיר ושית במלחמה. ורבנן אמרין אמר להם הקדוש ברוך הוא אם משנה אני מדת הדין שלי בברק אחד אני מכלה אותן, שנאמר (דברים לב, מא): אם שנותי ברק חרבי, ומה אני עושה (דברים לב, מא): ותאחז במשפט ידי, וכן הוא אומר (ישעיה כז, ה): או יחזק במעזי, ואין מעזי אלא דין, שנאמר (תהלים צט, ד): ועז מלך משפט אהב, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל כשם שאני יכול לעבר את הדין על עובדי כוכבים ואני איני מעביר אלא תופס אני בדין, כך אתם לא תצאו חוץ לדין, שנאמר: ואלה המשפטים.
מה כתיב למעלה מן הענין (שמות כ, כג): ולא תעלה במעלת על מזבחי, וכתיב: ואלה המשפטים, וכי מה ענין זה אצל זה, וכי ערותן של כהנים היתה מגלה, והרי כתיב (שמות כח, מב): ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה, אלא אמר רבי אבינא כשם שהזהיר הקדוש ברוך הוא את הכהנים שלא יהו פוסעין פסיעות גסות על גבי המזבח אלא יהו מהלכין עקב בצד גודל, כך הזהיר הקדוש ברוך הוא את הדינין שלא יפסיעו פסיעות גסות בדין.
דבר אחר, ואלה המשפטים, אמר רבי אבהו בכל מקום שכתוב ואלה מוסיף על הראשונים, ובכל מקום שכתוב אלה פוסל את הראשונים, כיצד (בראשית ב, ד): אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ומה פסל שהיה בורא שמים וארץ והיה מסתכל בהם ולא היו ערבים עליו והיה מחזירן לתהו ובהו, כיון שראה שמים וארץ אלו ערבו לפניו, אמר אלו תולדות, לפיכך אלה תולדות השמים והארץ, אבל הראשונים לא היו תולדות. כיוצא בו (בראשית ו, ט): אלה תולדת נח, ומה פסל דורו של אנוש ודור המבול וקינן וחבריו, לפיכך אמר (בראשית י, ב): בני יפת גמר ומגוג. וכיוצא בו (בראשית כה, יב): ואלה תלדת ישמעאל בן אברהם, מוסיף על הראשונים, ומי הם, מה שכתוב למעלה, שנאמר (בראשית כה, ב): ותלד לו את זמרן ואת יקשן, ואף כאן ואלה תלדת ישמעאל בן אברהם בכר ישמעאל נבית, רשעים היו כיוצא בהן. כיוצא בו (בראשית כה, יט): ואלה תולדת יצחק בן אברהם, מוסיף על הראשונים, על מה שכתוב למעלה הימנו (בראשית כה, טז): בני ישמעאל, ומי היה זה, עשו ובניו שהיה בנו של יצחק. ואם כן יש לומר הואיל ואין כתוב אלא ואלה תולדת, אף יעקב שהוא תולדות יצחק בכלל עשו. אתה מוצא כל תולדות שבמקרא חסרים חוץ משנים (בראשית ב, א): אלה תולדות השמים והארץ, (רות ד, יח): ואלה תולדות פרץ, וטעם גדול יש להם, למה אמר אלה תולדות השמים והארץ מלא, מפני שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו ולא היה מלאך המות בעולם, ובשביל כך הוא מלא, וכיון שחטא אדם וחוה חסר הקדוש ברוך הוא כל תולדות שבמקרא, וכיון שעמד פרץ נעשה תולדות שלו מלא, שהמשיח עומד הימנו ובימיו הקדוש ברוך הוא מבליע המות, שנאמר (ישעיה כה, ח): בלע המות לנצח, לפיכך תולדות השמים והארץ ותולדות פרץ מלא. ולכך תולדת יצחק חסר, להוציא יעקב מכלל הרשעים. כיוצא בו (בראשית לז, ב): אלה תלדות יעקב, פסל לאלופי עשו. כיוצא בו (שמות א, א): ואלה שמות בני ישראל, מוסיף על הראשונים, ומי היו אלו שכתב למעלה (בראשית מו, ח כז): בני ראובן ובני שמעון. כיוצא בו (במדבר ג, א): ואלה תולדת אהרן, מוסיף על הראשונים, ומי היו אלו שכתב למעלה (במדבר א, מד): כל הפקדים אשר פקד משה ואהרן, מה הראשונים היו צדיקים אף אלו צדיקים. אף כאן ואלה המשפטים, מוסיף על הראשונים, מה שכתוב למעלה (שמות טו, כה): שם שם לו חק ומשפט, דבר אחר, ואלה המשפטים, מה כתיב למעלה מן הפרשה (שמות יח, כב): ושפטו את העם בכל עת, ואמר כאן ואלה המשפטים, והדברות באמצע, משל למטרונה שהיתה מהלכת, הזין מכאן והזין מכאן, והיא באמצע. כך התורה, דינין מלפניה ודינין מאחריה, והיא באמצע. וכן הוא אומר (משלי ח, כ): בארח צדקה אהלך, התורה אומרת באיזה נתיב אני מהלכת, אהלך בדרכן של עושי צדקה (משלי ח, כ): בתוך נתיבות משפט, התורה באמצע ודינין מלפניה ודינין מאחריה, מלפניה, שנאמר: שם שם לו חק ומשפט, ודינין מאחריה, שנאמר: ואלה המשפטים.
דבר אחר, ואלה המשפטים, שלשה דברים נתן משה נפשו עליהם ונקראו על שמו, ואלו הן, ישראל והתורה והדינים. ישראל, כמה נצטער עליהם ונקראו על שמו, שנאמר (ישעיה סג, יא): ויזכר ימי עולם משה עמו. התורה, שנאמר (מלאכי ג, כב): זכרו תורת משה עבדי. הדינין, שנאמר: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. וכן אסתר נתנה נפשה על ישראל ונקראו על שמה, שנאמר (אסתר ד, ח): ולבקש מלפניו על עמה.
בוא וראה כמה משבחת פרשה זו, כמה פרשיות בה וכמה אזהרות הזהיר הקדוש ברוך הוא לישראל בפרשה זו (שמות כא, ב): כי תקנה עבד עברי, (שמות כא, ז): כי ימכר איש את בתו לאמה, (שמות כא, טו): ומכה אביו. ומה ענין אלו לאלו, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אני קניתי אתכם במצרים בעשר מכות שהראיתי, שנאמר (תהלים קלט, יד): נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד, כשם שאתם מצוים לא תעבד באחיך יותר משש שנים, שלא בראתי את העולם אלא לששה ימים, לפיכך נתתי לך שש שנים שתהא רשאי לעבד בעבד עברי. כי ימכר איש את בתו לאמה, בת אחת היתה לי ומכרתיה לכם שאין אתם מוציאין אותה אלא חבושה בארון. (שמות כא, ז): לא תצא כצאת העבדים, נהגו בה כבוד ששביתם אותה מאצלי, שנאמר (תהלים סח, יט): עלית למרום שבית שבי. וכן דוד משבח (תהלים קמז, א): הללויה כי טוב זמרה אלהינו כי נעים. רבי שמואל אומר הזהיר הקדוש ברוך הוא קל בחמור, שהרבה אזהרות יש כאן, כגון מכה אביו ואמו, אמר הקדוש ברוך הוא חם אבי כנען לא הכה אלא ראה בלבד עכשיו הוא ובניו עבדים לעולם, המקלל והמכה על אחת כמה וכמה, ומי היו, אלו עשרת השבטים שלא רצו לתן עליהם עלו של הקדוש ברוך הוא ובא סנחריב עליהם והגלם, משל למלך שהיו לו עשרה בנים ומרדו בו ובטלו עשר דיוטגמאות שלו, אמר להם כשם שבטלתם שלי כך אני משלח לזבוב ויפרע מכם. כך עשרת השבטים מרדו בהקדוש ברוך הוא ובטלו את התורה, שנאמר (ירמיה ה, יב): כחשו בה' ויאמרו לוא הוא, הביא עליהם הזבוב, שנאמר (ישעיה ז, יח): ישרק ה' לזבוב, זה סנחריב, הוי אם בטלו ישראל את המצוות כאלו מקללין אב ואם, ואין אב אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר (ישעיה סד, ז): ועתה ה' אבינו אתה, ואם זו התורה, שנאמר (משלי א, ח): ואל תטש תורת אמך, והיא מגדלת בסיני, שנאמר (משלי ד, יא): בדרך חכמה הריתיך.
בוא וראה כמה צוה הקדוש ברוך הוא בפרשה זו על כל דבר ודבר, שנאמר: וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה, אם מתה (משלי ד, כג): ונתת נפש תחת נפש, ואם לא מתה עונשין אותו ממון, עד עכשיו לא ראה האור אלא נתון במעי אמו, שבכל דבר ודבר התורה מזהרת לישראל, משל לבן מלכים שהזהירו אביו שלא יתקל בכל דבר וילקה והוא חביב עליו כבבת עינו, כך הקדוש ברוך הוא הזהיר לישראל על המצוות, למה, שהן חביבין עליו יותר מן המלאכים, שנאמר (דברים יד, א): בנים אתם לה' אלהיכם. וכן דוד אמר (תהלים צט, ח): ה' אלהינו אתה עניתם אל נושא היית להם ונקם על עלילותם.
רבי יהודה אומר אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא הרבה דיני מצוות יש כאן (שמות כא, לז): כי יגנב איש שור או שה, לפי ששור גנבנו ועשינו עגל, לפיכך חמשה בקר שלמנו תחתיו, שמתו תחתיו אבותינו במדבר, (שמות כא, לז): וארבע צאן תחת השה, ארבע מלכיות שמלכו בנו, ושגנבנו ליוסף עשינו ארבע מאות שנה משעבדים במצרים. ולמה בשור נותן חמשה ובשה אינו נותן אלא ארבעה, בשור נותן חמשה שהוא מוציאו בפרהסיא, משל לשנים שעלו לבימה לדון, אחד שמכר בנו של שר ואחד שזרק אבן באיקונין של שר, אותו שזרק אבן באיקונין של שר לקח חמשה קטפורס, ואותו שמכר בנו של שר משלם ארבע מאות לרבו, לכך כתיב: חמשה בקר, אמר דוד (תהלים קמג, ב): ואל תבוא במשפט את עבדך.
כל אלמנה ויתום לא תענון, רבי יוסי אומר למה אהב אלהים יתומים ואלמנות אלא שאין עיניהם תלויות אלא בו, שנאמר (תהלים סח, ו): אבי יתומים ודין אלמנות, לכך כל הגוזלן כאלו גוזל להקדוש ברוך הוא שהוא אביהם שבשמים והוא כועס עליו, שנאמר (שמות כב, כג): וחרה אפי והרגתי אתכם, משל לבת מלכים שסרחה על אביה והיו לה בנים וטרפה אותם עליו והלכה לה, כשהוא רואה אותם כאלו רואה את בתו לפניו, ומי שהוא נוגע בהן נפרע ממנו. כך ישראל היו בציון והקדוש ברוך הוא שרוי ביניהן, שנאמר (תהלים קלב, יד): זאת מנוחתי עדי עד, וכיון שחטאו טרפה אף היא השליכה בניה עליו, שנאמר (איכה ה, ג): יתומים היינו ואין אב אמתינו כאלמנות, וכשהוא רואה לישראל שעושים מצותיו מתנחם על מה שעשה בציון ומבקש לה זכות, שנאמר (זכריה ח, ג): שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים. וכן דוד אומר (תהלים קכו, ד): שובה ה' את שביתנו.
דבר אחר, ואלה המשפטים, הדא הוא דכתיב (תהלים קמז, יט): מגיד דבריו ליעקב, אלו הדברות. (תהלים קמז, יט): חקיו ומשפטיו לישראל, אלו המשפטים. לפי שאין מדותיו של הקדוש ברוך הוא כמדת בשר ודם, מדת בשר ודם מורה לאחרים לעשות והוא אינו עושה כלום, והקדוש ברוך הוא אינו כן אלא מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות ולשמר. מעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא שהלכו לרומי ודרשו שם אין דרכיו של הקדוש ברוך הוא כבשר ודם שהוא גוזר גזרה והוא אומר לאחרים לעשות והוא אינו עושה כלום והקדוש ברוך הוא אינו כן. היה שם מין אחד אחר שיצאו אמר להם אין דבריכם אלא כזב, לא אמרתם אלהים אומר ועושה, למה אינו משמר את השבת. אמרו לו רשע שבעולם אין אדם רשאי לטלטל בתוך חצרו בשבת, אמר להם הן, אמרו לו העליונים והתחתונים חצרו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (ישעיה ו, ג): מלא כל הארץ כבודו, ואפלו אדם עובר עברה, אינו מטלטל מלוא קומתו, אמר להם הן, אמרו לו כתיב (ירמיה כג, כד): הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא. דבר אחר, מגיד דבריו ליעקב, אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בר רבי חנינא, משל למלך שהיה לו פרדס והיה נוטע בו כל מיני אילנות ולא היה נכנס לתוכו אלא הוא, שהיה משמרו, משעמדו בניו על פרקן, אמר להם בני הפרדס הזה אני הייתי משמרו ולא הנחתי אדם להכנס בתוכו, אתם תהיו משמרין אותו כדרך שהייתי אני משמרו. כך אמר האלהים לישראל עד שלא בראתי את העולם הזה התקנתי את התורה, שנאמר (משלי ח, ל): ואהיה אצלו אמון, מהו אמון, אומן, שנאמר (במדבר יא, יב): כאשר ישא האמן את הינק, לא נתתיה לאחד מן עובדי כוכבים אלא לישראל, שכיון שעמדו ישראל ואמרו (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, מיד נתנה להם, הוי: מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי, אלא למי, ליעקב, שבחרו מכל העובדי כוכבים, ולא נתן להם אלא מקצת, נתן לאדם שש מצוות, הוסיף לנח אחת, לאברהם שמונה, ליעקב תשע, אבל לישראל נתן להם הכל. אמר רבי סימון בשם רבי חנינא משל למלך שהיה לפניו שלחן ערוך ומיני תבשילין, נכנס עבדו נתן לו חתיכה. שני, נתן לו ביצה. שלישי, נתן לו ירק, וכן לכל אחד ואחד. נכנס בנו נתן לו כל השלחן לפניו, אמר לו לאלו נתתי מנה מנה, אבל את הכל נתתי ברשותך. כך הקדוש ברוך הוא לא נתן לעובדי כוכבים אלא מקצת מצוות, אבל כשעמדו ישראל אמר להם הרי כל התורה כלה לכם, שנאמר: לא עשה כן לכל גוי. אמר רבי אלעזר משל למלך שיצא למלחמה והיו הלגיונות עמו, והיה שוחט בהמה והיה מחלק לכל אחד ואחד מנה כדי שיגיע, הציץ בנו ואמר לו מה אתה נותן לי, אמר לו ממה שהתקנתי לעצמי. לפיכך נתן האלהים לעובדי כוכבים מצוות גלמיות שייגעו בהן ולא הפריש בהן בין טמאה לטהרה, באו ישראל ופרש להם המצוות כל אחת ואחת, ענשה ומתן שכרה, שנאמר (שיר השירים א, ב): ישקני מנשיקות פיהו, לכך נאמר: חקיו ומשפטיו לישראל.
דבר אחר, ואלה, מהו ואלה, בוא וראה כמה חבב הקדוש ברוך הוא למשה, שבשעה שחסדו אותו דתן ואבירם במצרים, שאמרו לו (שמות ב, יד): מי שמך לאיש שר ושפט עלינו, אמר להם הקדוש ברוך הוא בזה שחסדתם אותו, אני נותן לו גדלה, שנאמר: ואלה המשפטים, דבר אחר, ואלה המשפטים, לפי ששמע משה מיתרו שאמר (שמות יח, כא): ואתה תחזה מכל העם, ארבע מדות אמר לו ולא מצא אלא אחת, שנאמר (שמות יח, כה): ויבחר משה אנשי חיל, ומנה אותם שופטים על ישראל. אמר לו הקדוש ברוך הוא נתתי לך את המשפט, ולאחרים מנית ואינן יודעין, לך אתה ולמדם, שנאמר: ואלה המשפטים.
דבר אחר, ואלה המשפטים (שמות יט, טז): ויהי ביום השלישי בהית הבקר, בבקר נתנה התורה ובערב נתנו המשפטים, הדא הוא דכתיב (איוב ד, כ): מבקר לערב יכתו, משל לשנים שירדו למקמא, אחד אמן ואחד הדיוט, מי גרם להדיוט ללקות לפי שלא היה לו מי שילמדנו. כך הקדוש ברוך הוא עמד על הר סיני ומחזיק בדין, שנאמר (דברים לב, מא): ותאחז במשפט ידי, אמר דוד (תהלים ז, ט): שפטני ה' כצדקי, בדק ולא היה לו שילמדנו ולקה, התחיל צווח (תהלים קמג, ב): ואל תבוא במשפט את עבדך, כל כך אימתי עד שלא סדר לפניו את המשפטים, לקים מה שנאמר: מבקר לערב יכתו. דבר אחר, ואלה המשפטים, מהו (איוב ד, כ): מבלי משים לנצח יאבדו, אמר איוב להקדוש ברוך הוא (איוב כג, ג ד): מי יתן ידעתי ואמצאהו, אערכה לפניו משפט, משל לבריון שהיה שכור, בעט בפלקי והוציא אסרין, רגם איקונין של מושל העיר, קלל לשוטר, אמר הודיעני באיזה המקום מושל העיר שרוי ואני מלמדו את הדין, נכנס, הראו לו מושל העיר יושב בבימה, סגר למטרונה וטרד אפרכוס, סמא לדכוס, נתן קטריקי לקרטוס, קרב קיסין למגיסטיר. כיון שראה מושל העיר עושה כך נתירא, אמר בבקשה מכם שכור הייתי ולא ידעתי כח מושל העיר. כך היה איוב עומד וצווח: מי יתן ידעתי ואמצאהו אערכה לפניו משפט, רגם האיקונין, שאמר (איוב ג, ג): יאבד יום אולד בו. בעט בפלקי והוציא אסרין (איוב ג, ט): יחשכו כוכבי נשפו. קלל לשלטון (איוב ג, ו): הלילה ההוא יקחהו אפל. ראה המלך יושב בבימה, סגר למטרונה (במדבר יב, י): והנה מרים מצרעת כשלג. טרד למשה (במדבר כ, יב): לכן לא תביאו את הקהל הזה. סמא לדכוס, זה יצחק, שנאמר (בראשית כז, א): ותכהין עיניו מראת. נתן קטריקי לאברהם, שנאמר (בראשית טו, יג): ידע תדע כי גר יהיה זרעך. קרב קיסין על יעקב (בראשית לב, לב): והוא צלע על ירכו. כשראה איוב אמר בבקשה ממך שכור הייתי, שנאמר (איוב יט, ד): ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי, וכל כך למה, שלא היו יודעין כחו של דין, הוי: מבלי משים לנצח יאבדו.
דבר אחר, ואלה המשפטים, הדא הוא דכתיב (תהלים קמז, יט): מגיד דבריו ליעקב, פעם אחת אמר לו עקילס לאדרינוס המלך, רוצה אני להתגיר ולהעשות ישראל, אמר לו לאמה זו אתה מבקש, כמה בזיתי אותה, כמה הרגתי אותה, לירודה שבאמות אתה מבקש להתערב, מה ראית בהם שאתה רוצה להתגיר. אמר לו, הקטן שבהם יודע היאך ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, מה נברא ביום ראשון ומה נברא ביום שני, כמה יש משנברא העולם, ועל מה העולם עומד, ותורתן אמת. אמר לו, לך ולמד תורתן ואל תמול. אמר לו עקילס, אפלו חכם שבמלכותך וזקן בן מאה שנה אינו יכול ללמד תורתן אם אינו מל, שכן כתוב: מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי, ולמי, לבני ישראל.
דבר אחר, ואלה המשפטים, הדא הוא דכתיב (משלי כט, ד): מלך במשפט יעמיד ארץ, זה הקדוש ברוך הוא שברא את עולמו בדין, שנאמר (בראשית א, א): בראשית ברא אלהים, ברא ה' לא נאמר אלא אלהים. ויאמר ה' יהי רקיע אינו אומר, אלא אלהים, וכן כלהון. וכן דוד אומר (תהלים עה, ח): כי אלהים שפט, ללמדך שבדין נברא העולם. (משלי כט, ד): ואיש תרומות יהרסנה, זה אדם, מה דרכה של אשה בשעה שהיא מבקשת להפריש חלתה, מגבלת את הקמח ואחר כך נוטלת חלה, כך עשה האלהים, גבל את העולם ואחר כך נטל אדם, שנאמר (בראשית ב, ו): ואד יעלה מן הארץ, ואחר כך (בראשית ב, ז): וייצר, כיון שחטא אמר לו האלהים (בראשית ג, יז): ארורה האדמה בעבורך, לכך נאמר: ואיש תרומות. דבר אחר, מלך במשפט יעמיד ארץ, זה יהושפט, שנאמר (דברי הימים ב יט, ו): ויאמר יהושפט אל השפטים ראו מה אתם עשים. ואיש תרומות יהרסנה, זה חכם, שהוא יודע הלכות ומדרשות ואגדות, ויתום ואלמנה הולכין אצלו שיעשה דין ביניהן, והוא אומר להן עסוק אני במשנתי איני פנוי, ואמר לו האלהים מעלה אני עליך כאלו החרבת את העולם, לכך נאמר: ואיש תרומות יהרסנה. דבר אחר, מלך במשפט יעמיד ארץ, אלו ישראל, שנאמר (שמות יט, ו): ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. ואיש תרומות יהרסנה, אלו דור המבול שלא היו עושין את הדין, ראה מה כתיב בהם (איוב כד, ג ד): חמור יתומים ינהגו יטו אבינים מדרך. אמר רבי אחא בקש הקדוש ברוך הוא לתן להם ארבעה דברים, תורה ויסורין ועבודת קרבנות ותפלה, ולא בקשו, שנאמר (איוב כא, יד): ויאמרו לאל סור ממנו, אלו היסורין. (איוב כא, יד): ודעת דרכיך לא חפצנו, זה תורה. (איוב כא, טו): ומה שדי כי נעבדנו, אלו הקרבנות. (איוב כא, טו): ומה נועיל כי נפגע בו, זה תפלה. אמר להם הקדוש ברוך הוא מי גרם לכם שתאבדו מן הערב של העולם הזה ומן הבקר של העולם הבא, מפני שלא קבלתם את התורה שיש בה דין, שנאמר (איוב ד, כ): מבקר לערב יכתו, למה, מבלי משים לנצח יאבדו, ואין משים אלא דינין, שנאמר: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.
דבר אחר, ואלה המשפטים, דוד אמר (תהלים יט, י): יראת ה' טהורה עומדת לעד, מהו כך, אתה מוצא אדם שונה מדרש הלכות ואגדות, ואם אין בו יראת חטא אין בידו כלום, משל לאדם שאמר לחברו יש לי אלף מדות של תבואה, יש לי אלף מדות של שמן, ואלף של יין. אמר לו חברו יש לך אפותיקאות לתן אותן בהם, אם יש לך כן הכל שלך ואם לאו אין בידך כלום. כך אדם שונה הכל, אמרו לו אם יש לך יראת חטא הכל שלך, שנאמר (ישעיה לג, ו): והיה אמונת עתיך וגו' יראת ה' היא אוצרו. לכך נאמר: יראת ה' טהורה, והנביא צווח (ישעיה א, כז): ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.
דבר אחר, ואלה המשפטים, הדא הוא דכתיב (תהלים עב, א ב): לשלמה אלהים משפטיך למלך תן וגו' ידין עמך בצדק, רבי אומר כשם שהזהיר הקדוש ברוך הוא על הדברות כך הזהיר על הדין, למה, שבו העולם תלוי, שנאמר (משלי כט, ד): מלך במשפט יעמיד ארץ, ובו ציון נבנית, שנאמר (ישעיה א, כז): ציון במשפט תפדה, ובו צדיקים מתגדלין, שנאמר (תהלים קו, ג): אשרי שמרי משפט. אתה מוצא משפטים הרבה יש בענין הזה, לפי שאמר הקדוש ברוך הוא (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, מהו אומר על עבד עברי (שמות כא, ב): כי תקנה עבד עברי, אמר הקדוש ברוך הוא כשם שבראתי את העולם לששה ימים ונחתי בשביעי, כך יעשה עמך שש שנים ויצא בן חורין, מהו שכתב לפניו (שמות כא, ג): אם בגפו יבא, אם נכנס יחידי יצא יחידי, אם באשתו יצא עמה. (שמות כא, ד): אם אדניו יתן לו אשה וגו', ואין ישראל נכנסין למדה הזו אלא אם כן פשעו במצוות, לפי שחביבין ישראל כבבת העין העליונה, שנאמר (זכריה ב, יב): כי הנגע בכם נגע בבבת עינו, אלו הסופרים והחכמים שתקנו הסיג הזה. משל למלך שאמר לבנו יעשה עם פלוני ולא יצערנו, הלך ועשה אף על פי שעשה עמו חנם לא הניח שלא היה מצערו, כשנתרצה לבנו גזר על מצעריו להרגן. כך גזר הקדוש ברוך הוא שיהו ישראל משעבדים במצרים עד שירצה ויחזירם, עמדו עליהם ושעבדו אותם בחזק, לא שמרדו בהן אלא אמר להם האלהים הנהג בהם כעבדים ויעשו צרכיהם עד שתשלם הגזרה, אלא (זכריה א, טו): אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה. כך אחר הדברות הזהיר הקדוש ברוך הוא על המשפטים שלא יעברו עליהם ישראל ויעשה להם כשם שעשה למצרים. לכך אמר הנביא להם לישראל (זכריה ז, ט י): אמת ומשפט שפטו, ואלמנה ויתום וגר ועני אל תעשקו.
רבי נתן אומר נאה לאלהים הדין שהוא שומרו ואינו נושא פנים, שנאמר (ירמיה ט, כג): כי אני ה' עשה חסד ומשפט וצדקה בארץ. שכן מצינו באברהם שעמד בעשר נסיונות ולא נשא [לו] פנים אלא בדבר אחד שאמר (בראשית טו, יג): ידע תדע כי גר יהיה זרעך, אלא הוא היה מבקש מן האלהים שישמר המשפט, שנאמר (בראשית יח, כה): השפט כל הארץ לא יעשה משפט, ראה שלמה המלך היאך נתפש במצודה, שנאמר (איוב ה, יג): לכד חכמים בערמם, וכמה רוחות ושדים כבש שלמה והורה המשפט לכל, ולבסוף נלכד בזקנתו והתחיל מפחד מן הרוחות, שנאמר (שיר השירים ג, ח): איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, והיו הרוחות מתחלה מתבעתים מפניו, ולבסוף התחיל מפחד מפניהם, לכך אין מצוה שלא הזהיר עליה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות כא, ז): וכי ימכר איש את בתו לאמה, מי גרם לו כך, אלא עבור הדין שעבר על אחרים. (שמות כא, יב): מכה איש ומת, מי גרם לו מיתה, שלא נסתכל בתורה שכתוב בה (בראשית ט, ו): שפך דם האדם באדם דמו ישפך, משל לאדם שקפח איקונין של מלך ועלה לבימה, אמר המלך לא קראת בדיוטגמא שלי שכל מי שנוגע באיקונין שלי הוא אבד, למה לא חסת על עצמך. כך אם הרג אדם נפש מישראל כאלו הוא מעביר איקונין של מלך והוא נדון ואין לו חיים, שאדם נברא בדמות מלאכי השרת. ואם הרג בשגגה נתן לו האלהים מקום שיברח לשם, ואם הרג במזיד אפלו כהן גדול הוא נהרג. אין לך גדול משאול, שנאמר (שמואל ב א, כד): בנות ישראל אל שאול בכינה, מי גבה הימנו הדם שהיה בידו במיתתו, לא ישראל גבו אותו אלא הגבעונים, שנאמר (שמואל ב כא, ו): יתן לנו שבעה אנשים מבניו, הכהנים מחלו לו והגבעונים לא מחלו לו, לכך רחקם האלהים, שנאמר (שמואל ב כא, ב): והגבענים לא מבני ישראל המה, ומן הדבר הזה היה דוד מתירא, שנאמר (תהלים נא, טז): הצילני מדמים אלהים.
רבי שמעון אומר הרבה אזהרות כתובות כאן, שנאמר (שמות כא, יח): כי יריבן אנשים והכה איש את רעהו, אין דבר טוב ואין שלום יוצא מתוך מריבה, קין לא נגע באחיו אלא מתוך מריבה (שמות כא, יח): והכה איש את רעהו באבן או באגרף, והזהיר האלהים כאן, שנאמר (שמות כא, יט): אם יקום והתהלך בחוץ, למה כתוב אלהים כאן על כל דבר ודבר, אלא שהבריות שטופים ביצר הרע, שנאמר (בראשית ח, כא): כי יצר לב האדם רע מנעריו, אם בלעו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע, הרי הכל באין לתחת כנפיו, והקדוש ברוך הוא המיתהו. אתה מוצא יצר הרע הוא מרגיל את האדם לחטוא, והוא הורגו, שנאמר (חבקוק א, ז): ממנו משפטו ושאתו יצא, לכך הזהיר הקדוש ברוך הוא על המשפטים שבתורה, שנאמר: ואלה המשפטים, אמר הקדוש ברוך הוא שמרו משפט בעולם הזה ואני מציל אתכם מן המשפט של גיהנם. לפיכך הקדוש ברוך הוא דן לרשעים על כל הדינין האלה, שנאמר (יחזקאל לד, כ): הנני אני ושפטתי בין שה בריה ובין שה רזה, מצרים שעבדה את ישראל ונפרע הימנה ודנה במצרים ודנה בים, למה היו דומין, ללסטים שנכנסו לכרמו של מלך ורצצו גפנים, בא המלך ומצא כרמו מחבל ונתמלא חמה וירד על הלסטים, לא היה צריך לא לדבר ולא לבריה אלא הוא ירד וקצצן ועקרן כשם שעשו לכרמו של מלך. כך מצרים דנו בניו של אלהים דינין קשים, נתמלא עליהן הקדוש ברוך הוא חמה והכם, מכה ראשונה ושניה ולא שבע מדמם, שפטם עשר פעמים ואמר לא עשיתי להן כלום, באו לים והרג המונים שאין להן חקר. ומנין שאין פרעה מתנחם על המונו עד שיראה לגוג, שנאמר (יחזקאל לב, לא): אותם יראה פרעה ונחם על כל המונו.
רבי מאיר אומר ואלה המשפטים, נתן הקדוש ברוך הוא משפט לזקני ישראל, כשם שסנהדרין יושבת במרום לפני האלהים, שנאמר (דניאל ז, ט י): חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב וגו' דינא יתב וספרין פתיחו, ישב הקדוש ברוך הוא שנקרא עתיק יומין שיפרע מאלו שבאו עליו בגאוה, שנאמר (שמואל א ב, ג): אל תרבו תדברו גבהה. משל למלך שהבריונים שלו גנו אותו בפורפירא שהוא לבוש, אמר להם המלך הנחתם הכל ועסקתם בפורפירא שאני לבוש, חייכם שאני מחליפה ונפרע מכם. כך אלו הרשעים שנגעו בעתיק יומין, לא שהוא זקן אלא שייגעו במעשיהם, כדכתיב (מלאכי ב, יז): הוגעתם ה' בדבריכם, אמר להם אני מחליפה, שנאמר (ישעיה סג, ב): מדוע אדם ללבושך, ופורע מכם, שנאמר (ישעיה מב, יג): ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה.
אמר רבי אלעזר כל התורה תלויה במשפט, לכך נתן הקדוש ברוך הוא דינין אחר עשרת הדברות, לפי שהבריות מעבירין על הדין והוא נפרע מהם ומלמד את באי עולם, שלא הפך את סדום עד שעברה את הדין, שנאמר (יחזקאל טז, מט): גאון שבעת לחם ושלות השקט. ואף ירושלים לא גלתה עד שעברה את הדין, שנאמר (ישעיה א, כג): יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם, ולמה נתן הקדוש ברוך הוא כתר ליהודה, והלוא לא לבדו הוא גבור מכל אחיו, והלוא שמעון ולוי גבורים והאחרים, אלא שדן דין אמת לתמר, לכן נעשה דין העולם. משל לדין שבא דין של יתומה לפניו וזכה אותה, כך יהודה בא דין תמר לפניו שתשרף והוא זכה אותה מפני שמצא לה זכות. כיצד היו יצחק ויעקב יושבים שם וכל אחיו והיו מחפין אותו, הכיר יהודה למקום ואמר אמתת הדבר, ואמר (בראשית לח, כו): צדקה ממני, ועשאו הקדוש ברוך הוא נשיא. וכן היה בן זומא אומר ודורש נתבישת בעולם הזה אין אתה מתביש מן הקדוש ברוך הוא לעולם הבא שהוא אש אכלה, למה, שאין בשתו של העולם הזה כלום אלא בשת עמידתו של העולם הבא, שנאמר (תהלים לב, ו): על זאת יתפלל כל חסיד אליך וגו'.
ורבי יהושע אומר אמר הקדוש ברוך הוא לפי שהרביתי עליכם דינין אני מרבה עליכם שכר, והזהרתי אתכם על כל המצוות שהיא חייכם, שנאמר (קהלת ח, ה): שומר מצוה לא ידע דבר רע, וכן כל ענין שכתוב בפרשה הזו, להורג נפש, למכה שור, למבעיר בערה, כל אחת ואחת כתבתי ענשה בצדה ושכרה בצדה. משל למלך שהתקין שני דרכים, אחת מלאה קוצים ודרדרים וסיראות, ואחת מלאה בשם, והעורים הולכין בדרך הרע והקוצים מוסיפים מכה על מכותיהם, והפקחים הולכין בדרך הטובה, ונמצאו הם הולכין וכליהם מתבשמים הימנה. כך האלהים התקין שני דרכים, לצדיקים אחד ולרשעים אחד, מי שאין לו עינים הולך בדרך רשעים ונתקל ואין לו עמידה, כבלעם הרשע שנטרף מן העולם וכדואג ואחיתפל שנתרחקו מן החיים, וכגיחזי שיצא מן העולם ריקם, אבל הצדיקים שמהלכים בתומם הם זוכים ובניהם אחריהם, שנאמר (משלי כ, ז): מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו.
דבר אחר, ואלה המשפטים, הרבה הוא דינן של רשעים מה שמוכן להם, מה כתיב בהם (תהלים יא, ו): ימטר על רשעים פחים וגו', לפי שהן עוברין על המצוות ועל הדין שבתורה שלא נתנו אלא אחר הדברות, לכך ענשן חמור שהוא מבטל את הדברות. כיצד, בטלו ישראל (שמות כ, ג): לא יהיה לך, ומחל להם, שאין בעבודת כוכבים ממש אלא קנאה, שנאמר (דברים לב, טז): יקנאהו בזרים בתועבת יכעיסהו, וכן כתיב (תהלים קו, כ): וימירו את כבודם בתבנית שור, וכשחטאו ישראל בשטים בזנות נפלו מהן עשרים וארבעה אלף. משל לבת מלכים ששחקה לסריס, כעס עליה המלך, אמרו לו והלא לסריס שחקה, אמר לא כעסתי אלא על שהרגילה את עצמה לשחק ולזנות, וכן שנו רבותינו שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה. כיון שזנתה אמרו לאביה לקתה עשרים וארבעה קטפורוס ושתק. כך ישראל מה נהנו מעבודת כוכבים שלא רואה ולא שומעת ולא מדברת, שנאמר (תהלים קטו, ח): כמוהם יהיו עשיהם, אבל הזנות שהוא דבר של ממש לקו עליו, ונמחל להם על עבודת כוכבים, אבל על הדינין ועל המצוות האלו הזהירן הקדוש ברוך הוא, שנאמר (משלי ז, ב): שמר מצותי וחיה, וכן (משלי ז, ג): כתבם על לוח לבך.
דבר אחר, ואלה המשפטים, יש לעובדי כוכבים שופטים ויש לישראל שופטים ואין אתה יודע מה ביניהם, משל לחולה שנכנס הרופא אצלו לבקרו, אמר לבני ביתו האכילוהו כל מה שהוא מבקש, נכנס אצל אחר אמר להם הזהרו בו שלא יאכל דבר פלוני. אמרו לו לראשון אמרת שיאכל מה שירצה ולשני אמרת שלא יאכל דבר פלוני. אמר להם הראשון אינו לחיים לפיכך אמרתי שיאכל כל מה שירצה, אבל זה שהוא לחיים אמרתי הזהרו בו. כך לעובדי כוכבים שנפרשים ואינן עוסקים בתורה ואינן עושין אותה, שנאמר (יחזקאל כ, כה): וגם אני נתתי להם חקים לא טובים, אבל המצוות כתיב בהן (ויקרא יח, ה): אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.
דבר אחר, ואלה המשפטים. הדא הוא דכתיב (תהלים צט, ד): ועז מלך משפט אהב, אמר להם משה לישראל הרי נתן לכם הקדוש ברוך הוא את תורתו, אם אין אתם עושין את הדינין נוטל תורתו מכם, למה, שלא נתן לכם הקדוש ברוך הוא את התורה אלא על מנת שתעשו את הדינין, שנאמר: ועז מלך משפט אהב, ואם עשיתם את הדינין, עתיד הקדוש ברוך הוא להחזיר לכם בתי דינין שלכם, שנאמר (ישעיה א, כו): ואשיבה שפטיך כבראשונה, מה כתיב אחריו (ישעיה א, כז): ציון במשפט תפדה.
דבר אחר, ואלה המשפטים, הדא הוא דכתיב (ישעיה נו, א): כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה, זהו שאמר הכתוב (משלי כד, כג): גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב, אמר הקדוש ברוך הוא מי גרם לדינין שיהיו יודעין לדון על ידי שקבלתם את התורה שכתוב בה (ויקרא כו, מו): אלה החקים והמשפטים והתורת, אלא הוו יודעים הכר פנים במשפט בל טוב, מהו בל טוב, אלא בשעה שהדין יושב ודן באמת כביכול מניח הקדוש ברוך הוא שמי השמים ומשרה שכינתו בצדו, שנאמר (שופטים ב, יח): וכי הקים ה' להם שפטים והיה ה' עם השפט, וכיון שרואה אותו שהוא נושא פנים, כביכול מסלק שכינתו ועולה לשמים, והמלאכים אומרים לו רבון העולם, מה יש לך, והוא אומר להם ראיתי את הדין שהוא נושא פנים, ועמדתי לי משם, שנאמר (תהלים יב, ו): משד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה', ומה הקדוש ברוך הוא עושה, שולף חרבו כנגדו, להודיע שיש דין למעלה, שנאמר (איוב יט, כט): גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעו שדון, שדין כתיב, שיש דין בעולם, לפיכך אמר שלמה: גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב, אמר לו הקדוש ברוך הוא לא טוב לך שאני מניחך, שנאמר (נחום א, ז): טוב ה' למעוז ביום צרה וידע חסי בו, לכך כתיב: כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה, ואני מקרב עצמי עמכם, שנאמר (ישעיה נו, א): כי קרובה ישועתי לבוא. וכן אתה מוצא בנבוכדנצר כשראה את החלום נכנס דניאל אצלו וראה שהוא עתיד לטרדו, שנאמר (דניאל ד, כט): ומן אנשא לך טרדין, עשה עצמו כאלו מרתת ומפחד, שנאמר (דניאל ד, טז): אדין דניאל די שמה בלטשאצר אשתומם כשעה חדה, אמר לו למה את מפחד, אמר לו רואה אני את החלום ואיני יכול לאמרו, אמר לו (דניאל ד, טז): מראי חלמא לשנאך ופשרה לערך. מי שדורש המקרא הזה עושה לדניאל מטיח דברים כלפי מעלה, שאמר לנבוכדנצר: מראי חלמא לשנאך, אין שונאו בעולם יותר מן הקדוש ברוך הוא שהחריב את ביתו והגלה את בניו, ועוד גם ישראל היו שונאיו והיה מקלל אותן. אלא נתן דניאל לבו כנגד הקדוש ברוך הוא ואמר מרי שבשמים הבא את החלום לשונאך זה. אמר נבוכדנצר לדניאל ראיתי בחלומי (דניאל ד, ז ט): וארו אילן בגוא ארעא, ומזון לכלא בה, זה מלך גוזר גזרה, סוגר הים הכל מתים, פותח הים הכל חיים, לכך ומזון לכלא בה, כיון שאמר לו החלום אמר לו מה אעשה היאך את מוליכני, אמר לו (דניאל ד, כד): להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאך בצדקה פרק. אמר לו הקדוש ברוך הוא אני מסרתי את הצדקה לאברהם, שנאמר (בראשית יח, יט): כי ידעתיו למען אשר יצוה, ואתה אומר לרשע וחטאך בצדקה פרק, אלא אמר לנבוכדנצר עשה צדקה ופתח אוצרך, שראה לישראל שיצאו ערומים מירושלים ולא היה בידם שוה פרוטה, לכך אמר לו שיעשה צדקה. פתח אוצרותיו והיה מפרנס לישראל שנים עשר חדש (דניאל ד, כד): ולקצת ירחין תרי עשר וגו'. שמע נבוכדנצר בת קול שהיו מתרגשין, אמר הקול הזה מהיכן הוא, אמרו לו אותן העניים שאמרת לתת להם חלק והיינו מחלקין להם שנים עשר חדש כמו שאמרת. אמר אלולי נכסים שהיה לי מהיכן הייתי בונה כל המדינה הזאת לכבודי, שנאמר (דניאל ד, כז): ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא, ואני מבזבז כל נכסים, אם ילכו נכסי אין לי כבוד, נעל את האוצרות. כיון שאמר כך ענה אותו בת קול מן השמים, שנאמר (דניאל ד, כח): עוד מלתא בפם מלכא קל מן שמיא נפל, מי גרם לו לישב בשלוה שנים עשר חדש, הצדקה. ומה אם הרשע כך ישראל על אחת כמה וכמה, הוי: שמרו משפט ועשו צדקה. משל לאדם שנכנס למדינה ושמע שפלוטמיא נעשית, הלך ושאל ללודר אמר מתי פלוטמיא נעשית, אמר לו רחוקה היא, הלך ושאל לאותו שעושה פלוטמיא, ואמר קרובה היא. אמר זה, לא שאלתי ללודר ואמר לי רחוקה היא. אמר לו זו היא דעתך שהיית שואל ללודר, וכי רוצה הוא שאעשה פלוטמיא, אינו יודע שהוא יורד ונהרג. כך שאלו ישראל לבלעם אימתי תהיה ישועה, אמר להם (במדבר כד, יז): אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב. אמר להם הקדוש ברוך הוא זו היא דעתכם, אין אתם יודעין שסוף בלעם יורד לגיהנם ואינו רוצה שתבוא ישועתי, אלא היו דומים לאביכם שאמר (בראשית מט, יט): לישועתך קויתי ה', צפה לישועה שהיא קרובה, לכך נאמר, כי קרובה ישועתי לבוא. דבר אחר, כי קרובה ישועתי לבוא, כי קרובה ישועתכם אינו אומר, אלא ישועתי, יהי שמו מברך, אלולי שהדבר כתוב אי אפשר לאמרו, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אם אין לכם זכות, בשבילי אני עושה, כביכול כל ימים שאתם שם בצרה אני עמכם, שנאמר (תהלים צא, טו): עמו אנכי בצרה, ואני גואל לעצמי, שנאמר (ישעיה נט, טז): וירא כי אין איש וישתומם וגו', וכן הוא אומר (זכריה ט, ט): גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע, ומושיע אין כתיב כאן אלא ונושע, הוי אפלו אין בידכם מעשים, עושה הקדוש ברוך הוא בשבילו, שנאמר: כי קרובה ישועתי לבוא. דבר אחר, שמרו משפט ועשו צדקה, הדא הוא דכתיב (תהלים קיט, קכא): עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעשקי, אמרו לו ישראל רבון העולם הסתכל שאנו מבקשים לעשות צדקה ומשפט ואנו מתיראין מן עובדי כוכבים, אלא אל תמסרנו בידיהם, הוי: עשיתי משפט וצדק, משל לסוחר מבקש ללכת בדרך, שמע שלסטים בדרך, מה עשה לקח פרקמטיא שלו ועשאה אבנים טובות ומרגליות, יצא לדרך ותפשוהו לסטים, אמרו לו מה בידך, אמר להם כלי זכוכית, אמרו לו מכמה זו, אמר להם שתים בסלע ושלש בסלע. אמרו זה לזה בשביל אלו אנו הורגים אותו, הניחוהו. נכנס למדינה התחיל פותח הגלוסקאות וישב למכר, נכנסו אותן הלסטים וראו אותו יושב ומוכר, אמרו לו בכמה זו, אמר להם זו בעשרים זהובים, וזו בשלושים. אמרו לו אין אתה הוא שאמרת לנו בדרך שתים בסלע שלש בסלע, אמר להם הן, אלא אותה שעה הייתי במקום המות, עכשיו אם אין אתם נותנין לי דמיה אין אתם נוטלין אותה. כך ישראל בעולם הזה מי שהוא עושה מצוות אינו יודע מתן שכרן, אבל לעולם הבא כשיראו מתן שכרן של מצוות הם תמהים שאין העולם כלו יכול לקבל את השכר, שנאמר (ישעיה סד, ג): ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה, וכי מעולם לא שמעו, אלא אין העולם יכול לשמע מהו מתן שכרן של מצוות, לכך נאמר: כי קרובה ישועתי לבוא, אמר הקדוש ברוך הוא אני מביא את הישועה, שנאמר (תהלים ג, ט): לה' הישועה, ומי שהוא עושה משפט כותב אני עליו שהוא מקרב את הישועה. וכן אתה מוצא ביהושפט, שעשה שופטים, שנאמר (דברי הימים ב יט, ה): ויעמד [יהושפט] שפטים, וכשבאו בני עמון ומואב הן היו עומדין והקדוש ברוך הוא עושה מלחמתן, שנאמר (דברי הימים ב כ, טו): כי לא לכם המלחמה כי לאלהים, כשם שאמר משה רבנו עליו השלום (שמות יד, יד): ה' ילחם לכם, למה מפני שעשו את הדין גרמו הישועה שתבוא, לכך נאמר: שמרו משפט ועשו צדקה, הוי: ואלה המשפטים, מה כתיב אחריו (שמות כא, ב): כי תקנה עבד עברי.