זכר לאברהם, פתח רבי תנחומא בר אבא (תהלים פ, ט): גפן ממצרים תסיע, למה נמשלו ישראל לגפן אלא מה הגפן כשבעליה מבקשין שתשביח מה הם עושין עוקרין אותה ממקומה ושותלין אותה במקום אחר והיא משבחת, כך כיון שבקש הקדוש ברוך הוא להודיע ישראל בעולם, מה עשה, עקרן ממצרים והביאן למדבר והתחילו מצליחים שם, והתחילו מקבלין התורה ואומרים (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ויצא להם שם בעולם, שנאמר (יחזקאל טז, יד): ויצא לך שם בגוים ביפיך. דבר אחר, גפן ממצרים, אתה מפרנס כל אותן הדעות האמורות בו (בראשית מ, ט): והנה גפן לפני, גפן ממצרים תסיע, ובסוף אתה מפרנס, מה הגפן היא חיה ונשענת על עצים מתים, כך ישראל הם חיים וקימים ונשענין על המתים, אלו האבות. וכן אתה מוצא כמה תפלות התפלל אליהו בהר הכרמל שתרד האש, כמה דאת אמר (מלכים א יח, לז): ענני ה' ענני, ולא נענה, אלא כיון שהזכיר את המתים ואמר (מלכים א יח, לו): ה' אלהי אברהם יצחק וישראל, מיד נענה, מה כתיב (מלכים א יח, לח): ותפל אש ה'. וכן משה בשעה שעשו ישראל אותו מעשה עמד ולמד עליהם זכות ארבעים יום וארבעים לילה, ולא נענה, אלא כיון שהזכיר את המתים מיד נענה, שנאמר: זכר לאברהם ליצחק ולישראל, מה כתיב (שמות לב, יד): וינחם ה' על הרעה, הוי כשם שהגפן הזאת חיה ונשענת על עצים מתים, כך ישראל חיים ונשענים על האבות כשהם מתים, הוי: זכר לאברהם ליצחק ולישראל.
דבר אחר, זכר לאברהם, הדא הוא דכתיב (קהלת ד, ב): ושבח אני את המתים שכבר מתו, כנגד מי אמר שלמה מקרא זה, רבי יהושע בן לוי ורבי שמואל בר נחמן, רבי יהושע אומר לא אמרו אלא כנגד דוד אביו, כיצד, אתה מוצא כשבנה שלמה בית המקדש התפלל לפני האלהים שתרד האש ולא נענה, אלא כיון שהזכיר את המת דוד אביו מיד נענה, שנאמר (דברי הימים ב ו, מב): זכרה לחסדי דויד עבדך, מיד (דברי הימים ב ז, א): וככלות שלמה להתפלל אל ה' והאש ירדה מן השמים, כיון שראה שלמה שהזכיר אותן תפלות ולא נענה וכיון שהזכיר דוד אביו מיד ירדה, התחיל אומר: ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה, על עצמו אמרו, ורבי שמואל בר נחמן אמר על משה אמרו, כיצד, כיון שראה משה עומד ומתפלל ארבעים יום וארבעים לילה על ישראל שימחל להם הקדוש ברוך הוא על אותו מעשה שעשו ומזכיר זכותו, ולא היה האלהים מתרצה להם, וכיון שהזכיר את המתים מיד נענה, מה כתיב אחריו: וינחם ה', הוי: ושבח אני את המתים מן החיים, זה משה.
דבר אחר, זכר לאברהם, הדא הוא דכתיב (משלי יא, כא): יד ליד לא ינקה רע, אמר רבי פנחס הכהן בן חמא, אם עשית מצוה אל תבקש מתן שכרה מיד ליד, למה, שלא תנקה, שאין אתה מתנקה מעונותיך ורשע אתה נקרא, שלא בקשת להנחיל לבניך כלום, שאלו בקשו אברהם יצחק ויעקב מתן שכרן של מצות שעשו, היאך היה (משלי יא, כא): זרע צדיקים נמלט, היאך היה מזכיר זכר לאברהם ליצחק ולישראל, מיד וינחם ה', הוי: יד ליד לא ינקה רע.
דבר אחר, זכר לאברהם, אמר רבי אבין בשם רבי אחא משל למלך שהפקיד לו אוהבו אצלו עשרה מרגליות, מת אוהבו והניח בת אחת, עמד המלך ונטלה לאשה ועשאה מטרונה ונתן לה שלשלת אחת של עשר מרגליות ונתנה אותה בצוארה. לאחר ימים אבדה השלשלת, התחיל המלך מבקש להוציאה, אמר מגרשה אני מביתי, אוציאה מאצלי, נכנס שושבינה אצל המלך והיה מפיסו ולא היה המלך נשמע לו, אלא היה אומר מגרשה אני מאצלי, אמר לו למה אדוני המלך, אמר שנתתי לה עשר מרגליות ואבדתן. אמר חי מרי המלך אף על פי כן צריך אתה להתפיס ולרצותה, לא היה המלך שומע לו. כיון שראה השושבין מה שבקש לעשות עמה ואינו מתרצה אלא מתריס ואומר אגרשנה אני. אמר לו בשביל עשר מרגליות שאבדה אתה מבקש להוציאה, אין אתה יודע שאני יודע שהפקיד אביה אצלך עשרה מרגליות, יוצאות עשר בעשר. כך כיון שעשו ישראל אותו מעשה היה האלהים כועס עליהם, התחיל אומר הקדוש ברוך הוא (דברים ט, יד): הרף ממני ואשמידם, אמר משה רבון העולם על מה אתה כועס על ישראל, אמר בשביל שבטלו עשרת הדברות, אמר לו יש להן מהיכן לפרע, אמר לו מנין, אמר הזכר שנסית אברהם בעשרה נסיונות, ויצאו עשר בעשר, הוי: זכר לאברהם ליצחק ולישראל.
דבר אחר, זכר לאברהם, למה מזכיר כאן שלשת אבות, אמרין רבנן אמר משה אם שרפה הם חיבים זכר לאברהם שנתן נפשו לכבשן האש לשרף על שמך, ותצא שרפתו לשרפת בניו. ואם הריגה הם חיבים זכר ליצחק אביהם שפשט צוארו על גבי המזבח לשחט על שמך, ותצא הריגתו להריגת בניו. ואם גלות הם חיבים זכר ליעקב אביהן שגלה מבית אביו לחרן ויצאו אלו באלו, הוי: זכר לאברהם ליצחק ולישראל.
דבר אחר, זכר לאברהם, למה הזכיר שלשת אבות, אמר רבי לוי אמר משה רבון העולם חיים הם המתים, אמר לו, משה, נעשית מין, אמר לו משה אם אין המתים חיים לעתיד לבוא יפה את עושה להם כל מה שתבקש, אבל אם חיים המתים, מה יש לך לומר לאבות לעתיד לבוא כשיעמדו אבותיהם ויבקשו ממך הבטחה שהבטחתם, מה יש לך להשיבם, לא כך הבטחתם שאתה מרבה בניהם ככוכבי השמים, ועכשו תבקש לכלותן, הוי: זכר לאברהם.
דבר אחר, זכר לאברהם, למה הזכיר כאן משה שלשת אבות, אמר רבי אבין, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, אני מבקש מידך כשם שבקשתי מסדום עשרה, העמד לי מהם עשרה צדיקים ואיני מכלה אותם. אמר רבון העולם, אני מעמיד לך, הרי אני ואהרן ואלעזר ואיתמר ופנחס ויהושע וכלב. אמר לו האלהים הרי שבעה והיכן השלשה, לא היה יודע מה לעשות, אמר לו משה, רבון העולם חיים הם המתים, אמר לו הן, אמר אם חיים הם המתים זכר לאברהם ליצחק ולישראל, הרי עשרה, לכך הזכיר שלשת אבות.
דבר אחר, זכר לאברהם, מה ראה להזכיר שלשת אבות, אמר רבי אלוני בן טברי בשם רבי יצחק, כיון שעשו אותו מעשה יצאו חמשה מלאכי חבלה לכלותן, אף, וחמה, וקצף, והשמד, והשחת. כמו שכתוב (דברים ט, יט): כי יגרתי מפני האף והחמה, אמר רבון העולם אתה עומד באחד ואני באחד, אתה עומד באף, שנאמר (תהלים ז, ז): קומה ה' באפך, ואני בחמה, שנאמר (תהלים קו, כג): להשיב חמתו מהשחית, אמר לו הקדוש ברוך הוא הרי עמדתי באחד ואתה באחד לשלשה מה תעשה, אמר לו משה הרי שלשת האבות עומדין לשלשתן, לפיכך הוא מזכירן.
דבר אחר, זכר לאברהם, אמר רבי זבידא אמר רבי יהושע בן לוי אמר משה רבון העולם אבות העולם היו צדיקים או רשעים, הפרש בין אלו לאלו אם היו רשעים יפה אתה עושה לבניהם כך, למה, שלא היה לאבותם אצלך מעשים, ואם צדיקים הם תן להם מעשה אבותם, הוי: זכר לאברהם. אמר רבי שמואל, אמר לו משה רבון העולם תן לי רשות שאדבר, אמר לו הקדוש ברוך הוא אמר כל מה שתבקש, אמר הם בטלו ראשו של דבור (שמות כ, ג): לא יהיה לך וגו', ועברו עליו שעשו את העגל, ואתה מבקש לבטל סופו, שנאמר (שמות כ, ו): ועשה חסד לאלפים לאהבי, וכתיב (ישעיה מא, ח): זרע אברהם אהבי, אמרת לאברהם אני שומר לבניך חסד עד שני אלפים דור, שנאמר: ועשה חסד לאלפים, וכמה דורות מאברהם עד עכשו שבעה, אברהם, יצחק, ויעקב, לוי, קהת, עמרם, משה. ולשבעה אי אתה עושה חסד, לשני אלפים דור היאך אתה עושה חסד, הרי הן בטלו ראשו של דבור ואתה מבקש לבטל סופו. אמר הקדוש ברוך הוא למשה, ואין אתה מזרע בני בניהם, אני הורג את אלו ואעשה אותך יותר מהן, ונמצאת שבועתי מתקימת. אמר רבי יצחק, אמר משה רבון העולם, איזה שטר מקים יפה הנחתם בשלשה או הנחתם באחד, הוי אומר אותו שנחתם בשלשה, איזה דין מקים יפה הנדון בשלשה או באחד, הוי אומר זה שנדון בשלשה, איזה עדות מקים עדות של אחד או של שלשה, הוי אומר עדות של שלשה. כך אמר משה רבון העולם הדבר שנשבעת לשלשה אין אתה מקים, אלא אתה מבקש לבטלו, של אחד היאך אתה מקים, כשם שכעסת על בניהן ואתה מבקש להרגם, כך על בני, ולא עוד, אלא כשם שנשבעת לאבות וקימת עמהן ברית, שנאמר (ויקרא כו, מב): וזכרתי את בריתי יעקוב, כך אף לשבטים נשבעת וקימת עמהם ברית. ומנין שהקדוש ברוך הוא נשבע לשבטים, שנאמר (חבקוק ג, ט): שבעות מטות אמר סלה. ומנין שקים הקדוש ברוך הוא עמהן ברית, שנאמר (ויקרא כו, מה): וזכרתי להם ברית ראשנים, זו ברית השבטים. ולדבריך הרי אתה מעמיד משבט לוי שאני משבטו, מה יש לך לומר לשבט ראובן ולשבטים אחרים, אמר רבי יצחק אותה שעה לא היה יכול להשיבו, אמר הקדוש ברוך הוא יפה אמרת, מיד וינחם ה', אמר לו האלהים אף הראשונות תהיתי עליהן.
מהו אשר נשבעת להם בך, חזקיה ורבי ורבי יהושע בן לוי, חזקיה אמר, אמר משה אלו בשמים ובארץ נשבעת לאבותם, יפה אתה עושה להם שהיית אתה מכלה את בניהם, למה כשם שהשמים והארץ בטלים אף השבועה שלהם עוברת, רבון העולם לא בך נשבעת לאבותם שאין אתה מכלה את בניהם, לא אמרת לאברהם (בראשית כב, טז): בי נשבעתי, מהו בי נשבעתי, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם כשם שאני חי וקים לעולם ולעולמי עולמים, כך שבועתי קימת לעולם ולעולמי עולמים. הוי יפה אמר משה, כשאמר אשר נשבעת להם בך, בעבור קדשת שמך עשה ולא תחלל שמך. ורבי יהושע בן לוי אמר בשביל זכות האבות ובזכות השבטים עשה הקדוש ברוך הוא, ומנין אתה יודע שהזכיר משה השבטים כאן, בא ישעיה ופרשה, שנאמר (ישעיה סג, יז): שוב למען עבדיך שבטי נחלתך, מכאן שהשבטים נקראו עבדים, לפיכך אתה דורש (שמות לב, יג): זכר לאברהם ליצחק ולישראל, אלו שלשת האבות, עבדיך אלו השבטים, מיד נתרצה להם, שנאמר (שמות לב, יד): וינחם ה' על הרעה, כיון שראה הנביא כך התחיל אומר (מלכים ב יד, כז): ולא דבר ה' למחות את שם ישראל, אמר רב אחא בשם רבי יונתן דבית גברין, אנו מוצאים דבר ה' למחות את ישראל בעגל ומרגלים, והוא אומר ולא דבר ה' למחות, אמר רבי לוי כיון שאמר למשה (דברים ט, יד): הרף ממני, שפתח לו פתח שיבקש עליהן רחמים, הוי: ולא דבר ה' למחות את שם ישראל. ורבי תנחומא אמר כיון שאמר לו (שמות לב, י): ואעשה אותך לגוי גדול, הוי: ולא דבר ה' למחות את שם ישראל, למה שמשה מישראל הוא.