ויאמר משה אל ה' ראה אתה אמר אלי, הדא הוא דכתיב (ירמיה יח, ז ח): רגע אדבר על גוי ועל ממלכה, ונחמתי על הרעה, מה רגע אדבר, כהרף עין אני גוזר על האדם שימות, והוא עושה תשובה ואני מתנחם עליו, שנאמר (ירמיה יח, ח): ושב הגוי ההוא מרעתו, ומי הם, אלו אנשי נינוה, מה כתיב בהם (יונה א, ב): קום לך אל נינוה העיר הגדולה, למה (יונה א, ב): כי עלתה רעתם לפני. ואומר (יונה ג, ד): ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד, מה כתיב שם (יונה ג, ה): ויאמינו אנשי נינוה באלהים, וילבשו שקים האדם והבהמה, אמרו לפניו רבון העולם הבהמה אינה יודעת כלום ואתה מזכה אותה אף אנו חשב אותנו כבהמה, שנאמר (יונה ג, ז): האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה. מיד (יונה ג, י): וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה, ורבנן אמרי רגע אדבר על גוי, אלו ישראל, שנאמר (שמואל ב ז, כג): ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ועל ממלכה, אלו ישראל שנקראו ממלכה, שנאמר (שמות יט, ו): ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, (ירמיה א, י)(ירמיה יח, ז): לנתוש ולנתוץ ולהאביד, לפי שעשו אותו מעשה ובקש להשמידם, שנאמר (דברים ט, יד): הרף ממני ואשמידם, וכיון שעמד משה ובקש עליהם רחמים, מיד וינחם ה', אמר לפניו רבונו של עולם נתמלאת עליהם רחמים, הנהיגם אתה שיעלו לארץ ולא על ידי שליח, הדא הוא דכתיב: ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי.
מה כתיב למעלה (שמות לג, ו): ויתנצלו בני ישראל את עדים, רבי חנין דצפורין אמר עטרה שנתן בראשם, שנאמר (יחזקאל טז, יב): ועטרת תפארת בראשך, ורבי שמעון בן יוחאי אומר זינאות שחגר להם. ורבי סימי אמר פורפראות, שנאמר (יחזקאל טז, יא): ואעדך עדי, וכן הוא אומר (דברים כו, יז יח): את ה' האמרת היום, וה' האמירך היום, באותה שעה כעס עליהם משה ונטל האהל והלך לו, שנאמר (שמות לג, ז): ומשה יקח את האהל. רבי יהודה בן רבי אמר ראה כבוד שחלק הקדוש ברוך הוא למשה, שהניח את העליונים ובא אצל משה, והיו מלאכי השרת באין לומר הימנון לפניו והוא נתון אצל משה, וכן השמש והירח והכוכבים באים להשתחוות לפניו ולטל רשות לצאת להאיר לעולם, שאלולי שהן נוטלין רשות ומשתחוים לא היו יוצאין, שנאמר (נחמיה ט, ו): וצבא השמים לך משתחוים, שאלו לחיות איפוא הוא כסא הכבוד, אמרו להם לכו אצל משה, מנין שכן הוא, שנאמר (שמות לג, ז): והיה כל מבקש ה', מבקש משה אין כתיב כאן אלא מבקש ה', מה כתיב שם (שמות לג, יא): ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, אמר לו הקדוש ברוך הוא לא כך התניתי עמך כשיהיו פניך כעוסות יהיו פני מרצין את פניך, וכשיהיו פני כעוסות יהיו פניך מרצין את פני, חזר בך והכנס למחנה, שנאמר: ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. דבר אחר, ראה אתה אמר אלי, הדא הוא דכתיב (תהלים עז, ו): חשבתי ימים מקדם שנות עולמים, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם יושבת אני ומחשבת לכמה שנים גאלתנו ממצרים, וחוזרת ואומרת לכמה שנים גאלתנו מבבל, ומחשבת אני ואומרת כמה שנים יש לי מיון, לכך נאמר: חשבתי ימים מקדם, (תהלים עז, יא): ואמר חלותי היא, אמר רבי שמעון בן לקיש אם חלאים הם, יכולין להתרפאות, ואם אינן חלאים איני יודעת מה לעשות, לכך נאמר חלותי היא. אמר רבי אלכסנדרי כל הדברים הללו באו עלינו על ידי שלא חלינו מלפני הקדוש ברוך הוא, ואין לשון חלותי אלא תפלה, כמה דאת אמר (מלאכי א, ט): חלו נא פני אל ויחננו, (תהלים עז, י): השכח חנות אל, שכחת אותן הדברים שאמרת (שמות לג, יט): וחנתי את אשר אחן, (תהלים עז, ט): האפס לנצח חסדו, לשון יוני אפס, הניח, לכך נאמר: האפס לנצח חסדו. (תהלים עז, ח): הלעולמים יזנח ה' ולא יסיף לרצות עוד, בראשונה כשהיה משה כועס על ישראל היה הקדוש ברוך הוא מרצה אותו, כשהיה הקדוש ברוך הוא כועס על ישראל היה משה מרצהו, שנאמר: ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, אמר הקדוש ברוך הוא תרתין אפין מזגין רותחים, לא כן אמרתי כשאהיה בכעס אתה מרצה אותי וכשתהיה בכעס אהיה מרצך. אמר לפניו רבון העולם לא אתה הוא שכעסת עליהם תחלה. אמר לו לך והתרצה להם, שוב אל המחנה. אמר רב אחא אותה שעה מצא משה ידו לדבר לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לו ראה שאין אתה יכול להזיז אהבתך מהן אפלו שעה אחת, שנאמר: ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי.
אתה מוצא וידבר ה' אל משה, ויאמר ה' אל משה, וכן אתה מוצא ויאמר משה אל ה', וידבר משה אל ה', משל למערה שהיא נתונה לשפת הים, עלה הים ומלאה, לא היה הים זז משם, אלא מכאן ואילך הים נותן למערה והמערה לים, כך, וידבר ה' אל משה, ויאמר משה אל ה', מה כתיב למעלה (שמות לג, ה): הורד עדיך, רבי שמעון בן יוחאי אומר כלי הזין שנתן להם הקדוש ברוך הוא ושם המפרש חקוק עליו, (שמות לג, ז): ומשה יקח את האהל, כיון שראה משה המתנה טובה שהיתה בידם ואבדוה, אף הוא כעס עליהם, שנאמר: ומשה יקח את האהל, כמה היה רחוק, אמר רבי יצחק מיל, נאמר כאן (שמות לג, ז): הרחק, ונאמר להלן (יהושע ג, ד): אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה. ולמה כעס עליהם, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר כך דרש משה, מנדה לרב מנדה לתלמיד, לפיכך ומשה יקח את האהל. רבי שמעון בן לקיש אמר משל למלך שהיה לו לגיון אחד ומרד עליו, מה עשה שר צבא שלו, נטל סגנוס של מלך וברח, כך משה בשעה שעשו ישראל אותו מעשה נטל את האהל ויצא, לכך נאמר: ומשה יקח את האהל.
והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם, עומדין מכאן ומכאן ומכבדין אותו, שנאמר (שמות לג, ח): ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה, מה היו אומרים, אמר רבי יצחק אשרי יולדתו מה רואה בו, (שמות לג, ט): והיה כבא משה האהלה, כיון שהיו ישראל רואין עמוד הענן היו יודעין שהשכינה נגלית על משה, (שמות לג, י): וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו, אמר לו הקדוש ברוך הוא שוב אל המחנה, אמר לו איני חוזר, אמר לו אם אין אתה חוזר הרי יהושע הוי יודע שהוא באהל, משל למטרונה שכעסה על בת המלך ויצאה חוץ לפלטרין, והיתה יתומה אחת מתגדלת עמה בפלטין של מלך, אמר לה חזרי למקומך ולא בקשה, אמר לה אם אין את חוזרת הוי יודעת שאותה היתומה נתונה בפלטין. כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, שוב אל המחנה, אם לאו יהושע בתוך האהל. מי גרם למשה ששב אל המחנה, (שמות לג, יא): משרתו יהושע בן נון. אמר משה רבון העולם לכבודך כעסתי עליהן, (שמות לג, יב): ראה אתה אמר אלי, ראה שאין אתה יכול להניחם, (שמות לג, יב): ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי, אמר לו הקדוש ברוך הוא כבר אמרתי לך (שמות לג, ב): ושלחתי לפניך מלאך, אמר לפניו רבונו של עולם למלאך אתה מוסרני, (שמות לג, טו): אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה.
ויאמר הראני נא את כבדך, רבי תנחומא בר אבא פתח (משלי כה, ז); כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך, הלל אומר השפלתי זו הגבהתי והגבהתי היא השפלתי, מוטב לאדם שיאמרו לו עלה למעלן ולא יאמרו לו רד למטן. אמר דוד (תהלים קיג, ה): המגביהי לשבת, כשאני מגביה את עצמי הם משפילים ישיבתי, הוי: המגביהי לשבת, וכשאני משפיל את עצמי הם מגביהין אותי, שנאמר (תהלים קיג, ו): המשפילי לראות, מי גרם לי לראות כל הארצות, שכתוב (דברי הימים א יד, יז): ויצא שם דויד בכל הארצות, על שהשפלתי את עצמי. דבר אחר, כי טוב אמר לך עלה הנה, זה משה, כשנגלה עליו הקדוש ברוך הוא בסנה, כמה דתימא (שמות ג, ב): וירא מלאך ה' וגו', אמר רבי יהודה בר נחמיה טירון היה משה לנבואה, אמר הקדוש ברוך הוא אם נגלה אני עליו בקול גבה אני מבעתו, ואם בקול נמוך בוסר הוא על הנבואה, מה עשה הקדוש ברוך הוא, נגלה עליו בקולו של אביו, אמר בא אבי ממצרים, אמר לו איני אביך אלא (שמות ג, ו): אלהי אביך, (שמות ג, ו): ויסתר משה פניו, רבי יהושע בן קרחה אמר לא עשה משה יפה שהסתיר פניו, שאלולי שהסתיר פניו היה מגלה לו הקדוש ברוך הוא מה למעלן ומה למטן ומה שהיה ומה עתיד להיות, ובאחרונה בקש לראות, שנאמר: הראני נא את כבודך, אמר הקדוש ברוך הוא כשבקשתי לא בקשת, עכשו שבקשת איני מבקש. אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אף על פי כן הראה לו שלש, בשכר שלש זכה לשלש, בשכר ויסתר, וידבר ה' אל משה. בשכר (שמות ג, ו): כי ירא, (שמות לד, ל): וייראו מגשת אליו. בשכר (שמות ג, ו): מהביט, (במדבר יב, ח): ותמנת ה' יביט. רבי הושעיא רבה אמר כבוד גדול עשה משה שהסתיר פניו, אבל נדב ואביהוא פרעו ראשיהן וזנו עיניהן מן השכינה, שנאמר (שמות כד, יא): ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו. דבר אחר, ויאמר הראני נא את כבדך, נתאוה לעמד על מתן שכרן של צדיקים ושלותן של רשעים, ומנין שמתן שכרן של צדיקים נקרא כבוד, שנאמר (משלי ג, לה): כבוד חכמים ינחלו, וכן הוא אומר (ישעיה כד, כג): ונגד זקניו כבוד. ומנין ששלותן של רשעים נקרא כבוד, שנאמר (תהלים עג, כד): ואחר כבוד תקחני. מה הקדוש ברוך הוא משיבו, (שמות לג, כ): ויאמר לא תוכל לראת את פני, אין לשון פני האמור כאן אלא שלותן של רשעים, כדכתיב (דברים ז, י): ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו.
ויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת על הצור, אמר רבי יוסי בר רבי חנינא הנה אנכי במקום הזה אין כתיב כאן, אלא הנה מקום אתי, אתרי טפלה לי ואין אני טפל לאתרי. והסרתי את כפי, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני מראה לך מתן שכרן של צדיקים שאני עתיד לתן להם באחרית הימים. אמר רבי אסי הסעודה של גן עדן ראו נביאים ומתן שכרן לא ראו, שנאמר (ישעיה סד, ג): עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו, וכן דוד אמר (תהלים לא, כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, מה כתיב למעלה (שמות לג, יט): ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך, מדת הטוב ומדת הפרענות, (שמות לג, יט): וחנתי את אשר אחן, באותה שעה הראה לו הקדוש ברוך הוא את כל האוצרות של מתן שכר שהן מתקנין לצדיקים והוא אומר האוצר הזה של מי הוא, והוא אומר של עושי מצוות, והאוצר הזה של מי הוא, של מגדלי יתומים, וכל אוצר ואוצר, ואחר כך ראה אוצר גדול אמר האוצר הזה של מי הוא, אמר לו מי שיש לו אני נותן לו משכרו, ומי שאין לו אני עושה לו חנם ונותן לו מזה, שנאמר: וחנתי את אשר אחן, וחנתי את אשר אחן, למי שאני מבקש לחן, וכן (שמות לג, יט): ורחמתי את אשר ארחם.