ויקהל (שמות לה, ל): ראו קרא ה' בשם בצלאל, הדא הוא דכתיב (קהלת ז, א): טוב שם משמן טוב, כמה הולך שמן טוב מקיטון לטרקלין, ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (דברי הימים א יד, יז): ויצא שם דויד בכל הארצות. שמן טוב נופל על המת והוא מבאיש, שנאמר (קהלת י, א): זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח, שם טוב נופל על המת ואינו מבאיש, שנאמר (מלכים ב ד, לד): ויעל וישכב על הילד, (קהלת ז, א): ויום המות מיום הולדו, יום מיתתו של אדם גדול מיום לדתו, למה שביום שנולד בו אין אדם יודע מה מעשיו, אבל כשמת מודיע מעשיו לבריות, הוי יום המות מיום הולדו. אמר רבי לוי משל לשתי ספינות שהיו פורשות לים הגדול, אחת יוצאת מן הלמין ואחת נכנסת ללמין, זו שיוצאת היו הכל שמחין בה, זו שנכנסת לא היו הכל שמחין בה, פקח אחד היה שם אמר חלופי הדברים אני רואה כאן, זו שהיא יוצאת מן הלמין לא היו הכל צריכין לשמח שאינן יודעין באיזה פרק היא עומדת ומה ימים מזדוגין לה ומה רוחות מזדוגות לה, וזו שנכנסת ללמין היו הכל צריכין לשמח, לפי שהם יודעים שנכנסת בשלום ויצאה בשלום מן הים. כך אדם נולד מונין לו למיתה, מת מונין לו לחיים, ועליו אמר שלמה: ויום המות מיום הולדו. טוב שם משמן טוב, טוב היה שמותן של חנניה מישאל ועזריה, משמן המשחה שנמשחו נדב ואביהוא, למה, שאלו נכנסו להקריב ויצאו שרופין, ואלו נכנסו לכבשן האש ויצאו בשלום, הוי טוב שם משמן טוב.
דבר אחר, טוב שם משמן טוב, טוב היה שמו של בצלאל משמן הטוב, למה שפרסמו הכתוב, שנאמר (שמות לה, ל): ראו קרא ה' בשם בצלאל. דבר אחר, ראו קרא ה' בשם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ, כה): ואל מי תדמיוני ואשוה, בשר ודם אם מהלך באפלה ובא אדם והדליק לו את הנר אינו צריך להחזיק לו טובה, אבל הבריות ישנים ואני מעלה להם את האור ואינן צריכין להחזיק לי טובה, הוי ואל מי תדמיוני ואשוה. דבר אחר, ואל מי תדמיוני ואשוה, אם כן (ישעיה מ, כה): יאמר קדוש. (ישעיה מ, כו): שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, בזכות מי נבראו (בראשית ב, ד): אלה תולדות השמים והארץ, ובזכות מי הם עומדים, בזכות (שמות א, א): אלה שמות בני ישראל. ואלה בזכות מי הם עומדים, בזכות (דברים ד, מה): אלה העדת והחקים והמשפטים. (ישעיה מ, כו): המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא, וכתוב אחד אומר (תהלים קמז, ד): לכלם שמות יקרא, כיצד יתקימו שני כתובים אלו, אלא כשהקדוש ברוך הוא מבקש לקרותם כאחד הוא קורא לכלם שם אחד, וכשהוא קורא לכל אחד ואחד, בשמו הוא קורא אותו, מיכאל, גבריאל, לכך נאמר: לכלם שמות יקרא. אין לי אלא למעלן מנין אף למטן, שנאמר: ראו קרא ה' בשם בצלאל. דבר אחר, ראו קרא ה', מדכרין ומניחין, (שמות לח, כג): ואתו אהליאב בן אחיסמך, שבח לו שבח לאביו שבח למשפחתו שבח לשבט שיצא ממנו. ומדכרין ומשחקים (ויקרא כד, יא): ושם אמו שלמית בת דברי למטה דן, גנאי לה ולאביה ולמשפחתה ולשבט שיצתה ממנו. מדכרין ומניחין, (במדבר ג, טו): פקד את בני לוי. מדכרין ומשחקים (יהושע ז, יח): עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה, גנאי לו גנאי לאביו ולמשפחתו גנאי לשבט שיצא ממנו:
דבר אחר, ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור, מה ראה להזכיר כאן חור, אלא בשעה שבקשו ישראל לעבד עבודת כוכבים נתן נפשו על הקדוש ברוך הוא ולא הניחן, עמדו והרגוהו, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שאני פורע לך. משל למלך שמרדו עליו לגיונותיו, עמד שר הצבא שלו ונלחם עמהם, אמר להם על המלך אתם מורדים, עמדו והרגו אותו. אמר המלך אלו ממון נתן לי לא הייתי צריך לפרע לו, על אחת כמה וכמה שנפשו נתן עלי, מה אני עושה לו, אלא כל בנים שיצאו ממנו אני מעמידם דכסים ואפרכים. כך בשעה שעשו ישראל העגל עמד חור ונתן נפשו על הקדוש ברוך הוא, אמר לו חייך כל בנים היוצאים ממך אני מגדלם שם טוב בעולם, שנאמר: ראו קרא ה' בשם בצלאל, וימלא אתו רוח אלהים. ולא זה בלבד אלא כל מי שנתעסק במלאכת המשכן נתן בו הקדוש ברוך הוא חכמה ובינה ודעת, שנאמר (שמות לו, ח): ויעשו כל חכם לב. ולא בבני אדם, אלא אפלו בבהמה ובחיה, שנאמר (שמות לו, א): חכמה ותבונה בהמה, בהמה כתיב, שנתנה חכמה באדם ובבהמה, ולא נתפרסם מכלם אלא בצלאל, הוי: קרא ה' בשם בצלאל.
וכל השבח הזה מנין לו, משבט יהודה, ומהיכן זכה לכל החכמה הזאת, בזכות מרים, שנאמר (שמות א, כא): ויעש להם בתים, ומה היו הבתים, בית הכהנה ובית המלכות. יוכבד נטלה כהנה ומלכות, אהרן כהן גדול, משה מלך, שנאמר (דברים לג, ה): ויהי בישרון מלך. ומרים נטלה חכמה, שהעמידה בצלאל, ויצא ממנו דוד שהיה מלך, שנאמר (דברי הימים א ב, יט): ותלד לו [אפרת] את חור, וכתיב (שמואל א יז, יב): ודוד בן איש אפרתי, שבא מן מרים שנקראת אפרת. בשלשה דברים הללו נברא העולם, שנאמר (משלי ג, יט כ); ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו. ובשלשה דברים הללו נעשה המשכן, שנאמר (שמות לא, ג): ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת. ובשלשה דברים הללו נבנה בית המקדש, שנאמר (מלכים א ז, יד): בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי וגו' וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת. וכן כשיעמד הקדוש ברוך הוא לבנותו לעתיד לבוא, בשלשה דברים הללו נבנה, שנאמר (משלי כד, ג): בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן, וכתיב (משלי כד, ד): ובדעת חדרים ימלאו. דבר אחר, ואמלא אתו, כל החכמה הזו מנין, מן הקדוש ברוך הוא רוח אלהים. וכן אתה מוצא ביהושע שהוא בא מיוסף, ומה כתיב בו (דברים לד, ט): ויהושע בן נון מלא רוח חכמה. וכן אתה מוצא בעתניאל בן קנז שבא מיהודה, מה כתיב בו (שופטים ג, י): ותהי עליו רוח ה'. וכל הנסים שנעשו להם בזכות הברכה שברך משה את השבטים, שנאמר (דברים לג, ז): וזאת ליהודה ויאמר, בשעה שנכנסים בצרה (דברים לג, ז): ועזר מצריו תהיה. דבר אחר, (דברים לג, ז): שמע ה' קול יהודה, שנתן בו רוח הקדש לגדלה, ומתגבר בה. אמר רבי חנינא הדא הוא דכתיב (איוב לב, ח): אכן רוח היא באנוש, וכל הבינה שהיתה בבצלאל משל שדי היא, הוי: ואמלא אתו רוח אלהים. בחכמה, שהיה חכם בתורה. ובתבונה, שהיה מבין בהלכה. ובדעת, שהיה מלא דעת בתלמוד. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה היתה רוחי נותנת בכם חכמה, אבל לעתיד לבוא רוחי מחיה אתכם, שנאמר (יחזקאל לז, יד): ונתתי רוחי בכם וחייתם.
דבר אחר, ראו קרא ה' בשם, הדא הוא דכתיב (ישעיה נד, טז): הנה אנכי בראתי חרש, זה בצלאל. נפח באש פחם, חטאו ישראל באש, שנאמר (שמות לב, כד): ואשלכהו באש ויצא העגל הזה, בא בצלאל ורפא את המכה, משל לתלמידו של רופא שנתן רטיה על מכה אחת ונתרפאת, והיו מקלסין אותו, אמר להם רבו קלסו לי שלמדתיו. כך היו הכל אומרים בצלאל בחכמתו ובתבונתו עשה את המשכן, אמר הקדוש ברוך הוא אני הוא שבראתיו ולמדתיו, שנאמר: הנה אנכי בראתי חרש, לפיכך אמר משה: ראו קרא ה' בשם.
דבר אחר, ראו קרא ה' בשם בצלאל, הדא הוא דכתיב (הושע יד, ה): ארפא משובתם אהבם נדבה, מה כתיב למעלה (שמות לה, כט): הביאו בני ישראל נדבה לה', ואחר כך ראו קרא ה' בשם בצלאל, אלא כשעשו העגל אמר הקדוש ברוך הוא למשה: (שמות לב, י): ועתה הניחה לי וגו', אמר לו בדק אותן שיעשו את המשכן, מה כתיב באותה קלקלה: (שמות לב, ב): פרקו נזמי הזהב, ומה הביאו נזמים, וכשעשו המשכן עשו אותו נדבה, ומה כתיב: (שמות לה, כב): כל נדיב לב הביאו חח ונזם טבעת וכומז, בנזמים חטאו ובנזמים נתרצה להם, ורוח הקדש צווחת על ידי הושע (הושע ב, א): והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא כתבת (שמות כא, לז): כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור, הרי הביאו חמשה: חח, ונזם, טבעת, עגיל, וכומז.