ואלה פקודי המשכן, כך פתח רבי תנחומא בר אבא (משלי כח, כ): איש אמונות רב ברכות, אתה מוצא כל מי שהוא נאמן הקדוש ברוך הוא מביא ברכות על ידיו, מי שאינו נאמן (משלי כח, כ): ואץ להעשיר לא ינקה, איש אמונות, זה משה, שהוא נאמנו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (במדבר יב, ז): לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, הוי: איש אמונות רב ברכות, שכל הדברים שהיה גזבר עליהם היו מתברכים, לפי שהוא נאמן. ואץ להעשיר לא ינקה, זה קרח, שהיה לוי ובקש לטל כהנה גדולה, ומה היה סופו (במדבר טז, לב): ותפתח הארץ את פיה. דבר אחר, איש אמונות, זה משה, שנעשה גזבר על מלאכת המשכן, שנו רבותינו (שקלים יד, ב): אין ממנין שררה על הצבור בממון פחות משנים, והרי אתה מוצא שהיה משה גזבר לעצמו, וכאן אתה אומר אין ממנין פחות משנים, אלא אף על פי שהיה משה גזבר לעצמו הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם, שנאמר: אלה פקודי המשכן, אשר פקד משה, אין כתיב כאן, אלא: אשר פקד על פי משה, על ידי משה ביד איתמר.
עליו נאמר (מלכים ב יב, טז): ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף, ולא יחשבו, זה דורו של יואש שהיו עושין באמונה. שנו רבותינו (שקלים ח, א): מי שהיה נכנס לתרם את הלשכה לא היה נכנס לא בפרגד חפות ולא באנפליא, שאם יעשיר יאמרו מתרומת הלשכה העשיר, שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום, שנאמר (במדבר לב, כב): והייתם נקים מה' ומישראל. ומשה היה גזבר לעצמו על מלאכת המשכן, אלא בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה שיעשה המשכן, מיד, (שמות לה, כא): ויבאו כל איש וגו', לכמה ימים הביאו כל הנדבה, אמר רבי יוחנן לשני בקרים הביאו והותר, שנאמר (שמות לו, ז): והמלאכה היתה דים. נכנס משה אצל בצלאל ראה שהותיר מן המשכן, אמר לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולם עשינו את מלאכת המשכן והותרנו, מה נעשה בנותר, אמר לו לך ועשה בהם משכן לעדות, הלך משה ועשה בהן, כיון שבא לתן חשבון אמר להם כך וכך יצא למשכן וביתר עשיתי משכן לעדות, הוי: אלה פקודי המשכן משכן העדות.
מהו משכן שני פעמים, אמר רבי שמואל בר מרתא שנתמשכן שני פעמים על ידיהם, זהו שאנשי כנסת הגדולה אומרים (נחמיה א, ז): חבל חבלנו לך ולא שמרנו את המצות ואת החקים ואת, המשפטים. מהו חבל חבלנו לך, הוי שנתמשכן שני פעמים, ואין חבל אלא משכון, שנאמר (דברים כד, ו): לא יחבל רחים ורכב. לכך כתיב: אלה פקודי המשכן משכן העדת, שני פעמים.
מהו העדת, אמר רבי שמעון בן רבי ישמעאל עדות הוא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל. דבר אחר, עדות הוא לכל העולם שנתמנה מפי הקדוש ברוך הוא. אמר רבי יצחק משל למה הדבר דומה למלך שנטל אשה וחבבה יותר מדאי, כעס עליה והניחה, והיו אומרים לה שכנותיה אינו חוזר עליך עוד. לימים שלח לה ואמר כבדי את פלטין שלי והציעי את המטות שביום פלוני אבא אצלך, כיון שהגיע יום פלוני בא המלך אצלה ונתרצה לה ונכנס אצלה לפלטין ואכל ושתה עמה ולא היו שכנותיה מאמינות, אלא כיון שהיו מריחות ריח בשמים באותה שעה ידעו שנתרצה לה המלך. כך הקדוש ברוך הוא חבב את ישראל והביאם לפני הר סיני, ונתן להם את התורה, וקראן ממלכת כהנים, שנאמר (שמות יט, ו): ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, אחר ארבעים יום חטאו, אותה שעה אמרו העובדי כוכבים אינו מתרצה להם עוד, שנאמר (איכה ד, טו): אמרו בגוים לא יוסיפו לגור, כיון שהלך משה לבקש רחמים עליהם מיד סלח להם הקדוש ברוך הוא, שנאמר (במדבר יד, כ): ויאמר ה' סלחתי כדברך. אמר משה רבון העולם הריני מפיס שמחלת לישראל, אלא הודיע לעיני כל האמות שאין בלבך עליהם, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך הריני משרה שכינתי בתוכם, שנאמר (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש, ומכירין שמחלתי להם, לכך נאמר: משכן העדת, שעדות היא לישראל שמחל להם הקדוש ברוך הוא.
דבר אחר, משכן העדת, אמר רבי שמעון בן יוחאי בשעה שנכנס אנדרינוס לבית קדשי הקדשים היה מתגאה שם ומחרף לאלהים, אמר רבי חיא בר אבא אמר דוד רבון העולם כך תעלה לפניך, שאלו היו יכולין לקצץ ארזים לעשות סלמות עולים היו למעלן, מנין, כמו שכתוב (תהלים עד, ה): יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות, אלא שאינן יכולים, ומניחים אותך ובאים עלינו, כמו שכתוב (תהלים כא, יב): חשבו מזמה בל יוכלו, ובאים עלינו, שנאמר (תהלים עט, א): אלהים באו גוים בנחלתך וגו', ועל מה כל אלו על ידי שנתמשכן על ידינו, שנאמר: אלה פקודי המשכן משכן העדת. אמר רבי חיא בר אבא למה העובדי כוכבים דומין, לאדם שהיה שונא למלך והיה מבקש לשלט בו ולא היה יכול, מה עשה הלך אצל אנדריאנטוס ובקש להפילו, והיה מתירא מן המלך שיהרגנו, מה עשה נטל את הצפרן של נחשת והיה חופר הכתל שתחתיו, אמר מתוך שאני מפיל את הבסיס אנדריאנטוס נופל. כך העובדי כוכבים באים להתגרות בהקדוש ברוך הוא ואינן יכולין, והם באין ומתגרין עם ישראל. וכן דוד אמר (תהלים ב, ב): יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, ואינן יכולין, ומה הם עושין מתגרים בישראל, מה כתיב אחריו (תהלים ב, ב): ננתקה את מוסרותימו, נעקר אותם מן העולם, אימתי בשעה שאין להם מה למשכן, אבל המשכן נתמשכן על ידיהם, הוי: אלה פקודי המשכן, אל תהי קורא כן אלא המשכון.
משכן העדת אשר פקד על פי משה, כל מה שהיו עושין, עושין על פי משה, שנאמר: אשר פקד על פי משה. וכל מה שהיה משה עושה על ידי אחרים, שנאמר: עבדת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן, לא עשה אלא משנגמרה מלאכת המשכן, אמר להם בואו ואני עושה לפניכם חשבון. אמר להם משה: אלה פקודי המשכן, כך וכך יצא על המשכן, עד שהוא יושב ומחשב שכח באלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל מה שעשה ווים לעמודים, התחיל יושב ומתמיה, אמר עכשו ישראל מוצאין ידיהם לאמר משה נטלן. מה עשה האיר הקדוש ברוך הוא עיניו וראה אותם עשוים ווים לעמודים, אותה שעה נתפיסו כל ישראל על מלאכת המשכן, מי גרם לו על ידי שישב ופיסן, הוי: אלה פקודי המשכן. ולמה עשה עמהם חשבון, הקדוש ברוך הוא יתברך שמו מאמינו, שנאמר (במדבר יב, ז): לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, ולמה אמר להם משה בואו ונעסק במשכן ונחשב לפניכם, אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו, שנאמר (שמות לג, ט): והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה, (שמות לג, ח): והביטו אחרי משה, ומה היו אומרים, רבי יוחנן אמר אשרי יולדתו של זה, ומה היא רואה בו, כל ימיו הקדוש ברוך הוא מדבר עמו, כל ימיו הוא משלם להקדוש ברוך הוא, זהו: והביטו אחרי משה. רבי חמא אמר היו אומרים חמי קדל דבריה דעמרם, וחברו אומר לו אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר. כששמע משה כך אמר להם משה, חייכם, נגמר המשכן אתן לכם חשבון. אמר להם בואו ונעשה חשבון, הוי: ואלה פקודי המשכן.
משכן העדת, מה העדת, זו תורה שהם יגעים בה. אמר האלהים בזכות התורה ובזכות הקרבנות אני מציל אתכם מגיהנם, וכן לאברהם אבינו הראה הקדוש ברוך הוא התורה והגיהנם והקרבנות וגליות, שנאמר (בראשית טו, יז): והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה, זו תורה וגיהנם, שנאמר (שמות כ, טו): וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם ואת קול השפר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחק. והקרבנות מנין, דכתיב (בראשית טו, ט): עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל. וגליות מנין, שנאמר (בראשית טו, יב): אימה, זו בבל, שנאמר (חבקוק א, ז): אים ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא. חשכה, זו מדי, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה. גדולה, זו יון, שנאמר (דניאל ח, ח): וצפיר העזים הגדיל עד מאד וכעצמו נשברה הקרן הגדלה ותעלנה חזות ארבע תחתיה לארבע רוחות השמים. נופלת עליו, זו אדום, שנאמר (ירמיה מט, כא): מקול נפלם רעשה הארץ. אמר הקדוש ברוך הוא כל ימים שיהיו בניך עסוקים בתורה ובקרבנות הם נצולים מהן, אלא עתידין בניך לבטל הקרבנות במה אתה מבקש שישתעבדו בניך בגיהנם או בגליות, אמר רבי חנינא בר פפא אברהם ברר לו הגליות, ומנין, שנאמר (דברים לב, ל): אם לא כי צורם מכרם, זה אברהם, שנאמר (ישעיה נא, א): הביטו אל צור חצבתם. וה' הסגירם, שהסכים הקדוש ברוך הוא אחריו. אמר רב הונא בשם רב אחא וזקן אחר בשם רבי, עמד לו אברהם תמה ולא היה יודע מה שיברר לו, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא שיברר את הגליות, שנאמר (תהלים סו, יב): הרכבת אנוש לראשנו, שעבדתנו בגליות. באנו באש ובמים, זו גיהנם, חציו אש וחציו ברד. ותוציאנו לרויה, הוי: ואלה פקודי המשכן משכן העדת, מהו העדת, שכל זמן שישראל עוסקין בתורה ובקרבנות תהא עדות להם שאינם יורדין לגיהנם.
דבר אחר, אלה פקודי המשכן, מהו אלה, בשעה שנתן הקדוש ברוך הוא התורה לישראל, לא היו ראוים שישלט מלאך המות בהם, שנאמר (שמות לב, טז): חרות על הלחת מהו חרות, רבי יהודה אומר חרות מן גליות, ורבי נחמיה אומר חרות ממלאך המות. אמר רבי פנחס בן חמא בשם רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, אמר הקדוש ברוך הוא אם יבוא מלאך המות ויאמר לי למה נבראתי, אני אומר לו סטטיונר בראתיך על העובדי כוכבים ולא על בני, שכיון שקבלו התורה הלבישם הקדוש ברוך הוא מזיו הדרו. ומה היה הלבוש, רבי יוחנן אומר עטרות הלבישן, ורבי שמעון בן יוחאי אומר כלי זין נתן להם והשם הגדול חקוק עליו. וכל ימים שהיה בידם לא היה מלאך המות יכול לשלט בהם, מנין אתה למד, ממה שכתוב שם (שמות לג, ה): ועתה הורד עדיך מעליך. ורבי סיסא אמר פורפירא הלבישן, ורבי הונא אומר זוניאות הלבישן, וכשחטאו העביר הקדוש ברוך הוא מהם כל אותו הטוב, שנאמר (שמות לג, ו): ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. בשלשה שמות נקרא ההר הזה, הר האלהים, הר חורב, הר סיני. הר האלהים למה, ששם הודיע הקדוש ברוך הוא אלהותו. סיני למה, ששנא את העליונים ואהב את התחתונים. חורב למה, שבו נתנה התורה שנקראת חרב, שנאמר (תהלים קמט, ו): רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. והיה משה בסיני מקבל את התורה, הלכו אצל אהרן ואמרו לו (שמות לב, א): עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו. אמר להם אהרן אתמול אמרתם (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה, ועתה אתם אומרים: קום עשה לנו אלהים. ראה שהרגו לחור ונתירא, אמר להם (שמות לב, ב): פרקו נזמי הזהב, מיד: ויתפרקו, והיו כל העם נותנין לו עד שאמר להם דיכם. וכן משה הוכיחן (דברים א, א): ולבן וחצרת ודי זהב, משל לבחור שנכנס למדינה ראה אותם גובין צדקה ואמרו לו תן, והיה נותן, עד שאמרו לו דיך, הלך מעט וראה אותם גובין לתיטרון, אמרו לו תן, והיה נותן עד שאמרו לו דיך, כך ישראל נתנו זהב לעגל עד שאמר להם די, ונדבו זהב למשכן עד שאמר להם די, שנאמר (שמות לו, ז): והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אתה והותר. אמר הקדוש ברוך הוא יבוא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בשעה שעשיתם את העגל הכעסתם אותי באלה אלהיך, עכשיו שעשיתם המשכן באלה אני מתרצה לכם, הוי: אלה פקודי המשכן. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בעולם הזה באלה נתרציתי לכם, וכן לעתיד לבוא, שנאמר (ישעיה מט, יב): הנה אלה מרחוק יבאו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים. ואומר (ישעיה ס, ח): מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבתיהם.