ויביאו את המשכן אל משה. רבי תנחומא בר אבא פתח (תהלים מה, טו): לרקמות תובל למלך בתלות אחריה רעותיה מובאות לך, מהו לרקמות, זה המשכן שהוא מציר, כמו שכתוב (שמות לח, כג): ורקם בתכלת, הוי: לרקמות. מהו תובל למלך, זה משה שנקרא מלך, כמו שכתוב (דברים לג, ה): ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל. תובל, שהביאו לו המשכן. בתלות אחריה רעותיה, אלו ישראל שנקראו בתולות, כמו שכתוב (שיר השירים ד, יב): גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום. רעותיה, שהן רעיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים קכב, ח): למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. מובאות לך, שביום שנגמר המשכן הביאוהו אצלו, לכך נאמר: ויביאו את המשכן אל משה.
דבר אחר, ויביאו את המשכן, הדא הוא דכתיב (תהלים לא, יט): תאלמנה שפתי שקר הדברות על צדיק עתק בגאוה ובוז, כיצד אדם מתודה ביום הכפורים, אם בא יום הכפורים אחר והזכיר עונותיו, אומר לו הקדוש ברוך הוא: תאלמנה שפתי שקר. מהו עתק, דברים של סלוקים, כענין שנאמר (בראשית יב, ח): ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'. בגאוה ובוז, אומר לו הקדוש ברוך הוא לא היה בידיך עונות משל שנה זו שהיית מתגאה בגאוה ובוז. דבר אחר, תאלמנה שפתי שקר, מדבר במשה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לעשות לו משכן, מיד אמר משה לישראל (שמות כה, ב): ויקחו לי תרומה, היה משה עושה במשכן והיו ליצני ישראל אומרים אפשר שהשכינה שורה על ידי בן עמרם. אמר רבי יוחנן ששה חדשים היה עוסק במשכן, שלשה חדשים עשאוהו ושלשה חדשים קפלוהו, אף על פי כן היו מליצין אחריו ואומרים הרי נעשה, לא היה משה אומר שישרה שכינתו אצלנו. והקדוש ברוך הוא נתכון להעמיד המשכן בחדש שנולד בו יצחק אבינו, לא עשה אלא כשהגיע אותו החדש אמר הקדוש ברוך הוא למשה (שמות מ, ב): ביום החדש הראשון תקים את המשכן, אותה שעה אמרה רוח הקדש: תאלמנה שפתי שקר, אותם שמליצים אחר משה, לא עשה, אלא כיון שאמר האלהים למשה שיקים את המשכן התחילו טוענין אותו ובאין כל אחד ואחד ממלאכתו, שנאמר: ויביאו את המשכן אל משה.
דבר אחר, ויביאו את המשכן, הדא הוא דכתיב (משלי לא, כה): עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון, מהו ליום אחרון, שכל מתן שכרן של צדיקים מתקן להם לעולם הבא, הוי: ותשחק ליום אחרון, מעשה ברבי אבהו שהיה מסתלק מן העולם וראה כל הטוב שמתקן לו לעולם הבא, התחיל שמח ואמר כל אלין דאבהו, (ישעיה מט, ד): ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעלתי את אלהי, הוי: ותשחק ליום אחרון. דבר אחר, אימתי התורה משחקת למי שהוא עמל בה ליום אחרון, הוי: ותשחק ליום אחרון. זבדי בן לוי ורבי יוסי בן פטרוס ורבי יהושע בן לוי קראו כל אחד ואחד מהן בשעת סלוקן מן העולם, אחד מהן קרא (תהלים לב, ו): על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. והאחד קרא (תהלים לא, כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. והאחד קרא (תהלים לג, כא): כי בו ישמח לבנו. הוי בשעת סלוקן של צדיקים הקדוש ברוך הוא מראה להם מתן שכרן ומשמחן. אמר בן עזאי (תהלים קטז, טו): יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, אימתי הקדוש ברוך הוא מודיע לצדיקים היקר שמתקן להם, סמוך למיתתן, שנאמר: המותה לחסידיו, אותה שעה הם רואין ושוחקים, לפיכך: ותשחק ליום אחרון. מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון בן יוחאי שיצא חוצה לארץ ובא עשיר, והיו התלמידים רואין אותו ומקנאין בו והיו מבקשים הן לצאת לחוצה לארץ, וידע רבי שמעון והוציאן לבקעה אחת של פני מרון, ונתפלל ואמר בקעה בקעה מלאי דינרי זהב, התחילה מושכת דינרי זהב לפניהן. אמר להם אם זהב אתם מבקשים הרי זהב, טלו לכם, אלא היו יודעין כל מי שהוא נוטל עכשו חלקו של עולם הבא הוא נוטל, שאין מתן שכר התורה אלא לעולם הבא, הוי: ותשחק ליום אחרון. מעשה ברבי שמעון בן חלפתא שבא ערב שבת ולא היה לו מאן להתפרנס, יצא לו חוץ מן העיר והתפלל לפני האלהים, ונתן לו אבן טובה מן השמים, נתנה לשלחני ופרנס אותה שבת, אמרה אשתו מהיכן אלו, אמר לה ממה שפרנס הקדוש ברוך הוא, אמרה אם אין אתה אומר לי מהיכן הן איני טועמת כלום. התחיל מספר לה, אמר לה כך נתפללתי לפני האלהים ונתן לי מן השמים. אמרה לו איני טועמת כלום עד שתאמר לי שתחזירה מוצאי שבת. אמר לה למה, אמרה לו אתה רוצה שיהא שלחנך חסר ושלחן חבירך מלא. והלך רבי שמעון והודיע מעשה לרבי. אמר לו לך אמר לה אם שלחנך חסר אני אמלאנו משלי. הלך ואמר לה. אמרה לו לך עמי למי שלמדך תורה, אמרה לו רבי וכי רואה אדם לחברו לעולם הבא, לא כל צדיק וצדיק הוה ליה עולם בעצמו, שנאמר (קהלת יב, ה): כי הלך האדם אל בית עלמו וסבבו בשוק הסופדים, עולמים אין כתיב אלא עלמו. כיון ששמע כן הלך והחזיר. רבותינו אמרו הנס האחרון היה קשה מהראשון, כיון שפשט ידו להחזירו מיד ירד המלאך ונטלה הימנו, למה שאין מתן שכרה של תורה אלא לעולם הבא, ליום אחרון, הוי: ותשחק ליום אחרון. דבר אחר, עוז והדר לבושה, זה משה, שנאמר (שמות לד, כט): ומשה לא ידע כי קרן עור פניו. ותשחק ליום אחרון, אלו ליצני ישראל שמליצין אחריו ואומרים אלו לאלו אפשר שהשכינה שורה על ידיו של בן עמרם, לא עשה אלא כיון שאמר לו האלהים להקים את המשכן התחיל שוחק עליהם, שנאמר: ותשחק ליום אחרון, אמר להם בואו שנקים את המשכן, התחילו טוענין ובאין אצלו, שנאמר: ויביאו את המשכן.
כמה חכמים היו שם ובאו להם אצל משה ולא היו יכולין להקימו, אלא אמר שלמה (משלי לא, כט): רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה, שמשה היה מעלה מכלם. ואת עלית על כלנה, למה שעשו את המשכן ולא היו יודעין לישבו, מה עשה נטלו כל אחד ואחד מלאכתו ובאו להם אצל משה ואומרים הרי קרשים, הרי בריחין, כיון שראה משה אותם מיד שרתה עליו רוח הקדש והקימו. ולא תאמר משה העמידו, אלא המשכן נעשו בו נסים ועמד מעצמו, שנאמר (שמות מ, יז): הוקם המשכן. ואם תמה אתה על זה, הרי שלמה כשבנה בית המקדש הוא נבנה מעצמו. אמר רב הונא בשם רבי יוסי, הכל מסיעין אותו כשבנה את בית האלהים, הבריות והרוחות, מנין, שכתוב (מלכים א ו, ז): והבית בהבנתו אבן שלמה מסע נבנה ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנתו, מעצמו היה נבנה, לפיכך במעשה נסים נבנה. וכן כשהוקם המשכן במעשה נסים עמד, הוי: ויביאו את המשכן.
דבר אחר, ויביאו את המשכן, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ג, יא): צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו. אימתי נאמר הפסוק הזה, ביום שעמד המשכן, שהיתה שמחה גדולה בישראל שהקדוש ברוך הוא שורה אצלם. בנות ציון, בנים המצינים לי, על ידי עובדי כוכבים, מה ציון הזה נראה באצבע, כך ישראל נראין באצבע, הוי: בנות ציון, המצינין לי. במלך שלמה, במלך שהשלום שלו, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. בעטרה שעטרה לו אמו, זה המשכן, למה קראו עטרה, אלא מה העטרה מצירת כך המשכן היה מציר, שנאמר (שמות לה, לה): ורוקם בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש וארג עשי כל מלאכה וחשבי מחשבת, הוי: בעטרה שעטרה לו אמו. אמר רבי יצחק חזרתי בכל המקרא ולא מצאתי שעשתה בת שבע עטרה לשלמה, רבי שמעון בן יוחאי שאל את רבי אלעזר ברבי יוסי אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו, אמר לו הן, משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה ביותר מדאי והיה קורא אותה בתי, לא זז מחבבה עד שקראה אחותי ועד שקראה אמי, כך הקדוש ברוך הוא בתחלה קרא לישראל בת, שנאמר (תהלים מה, יא): שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך, לא זז מחבבן עד שקראן אחותי, שנאמר (שיר השירים ה, ב): פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה. לא זז מחבבן עד שקראן אמי, שנאמר (ישעיה נא, ד): הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע. עמד רבי שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו. ביום חתנתו, בסיני. וביום שמחת לבו, בירושלים. דבר אחר, ביום חתנתו, על הים. וביום שמחת לבו, באהל מועד. דבר אחר, ביום חתנתו, במשכן. וביום שמחת לבו, בבית המקדש. וכן דוד אמר (תהלים מח, ג): יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב, יפה נוף משוש כל הארץ, אמר רבי יוחנן בן אלעזר מעשה היה בפרקמטיוס אחד שהלך לירושלים למכר את שלו, הלך וישב שם ולא מכר, אמר זו היא שאומרים עליה: משוש כל הארץ, לאחר שעה מכר כל פרקמטיא שלו, אמר: יפה נוף משוש כל הארץ. אמר רבי יוחנן כפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים וכל מי שמבקש לחשב הולך לשם, למה, שלא יחשב בירושלים ויצר, לפי שנקראת משוש כל הארץ. וכל השבח הזה למה, שהיא קרית מלך רב, ומשחרבה (ישעיה כד, יא): ערבה השמחה וגלה משוש כל הארץ. מהו ערבה, חשכה, קבלה, כמה דאת אמר (בראשית א, ה): ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, בעולם הזה שבת משוש כל הארץ, וכשיבנה הקדוש ברוך הוא את ירושלים, הוא מחזיר לתוכה את כל השמחה, שנאמר (ישעיה נא, ג): כי נחם ה' ציון נחם כל חרבתיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה.