כי ידבר אלכם פרעה, רבי פנחס הכהן בר חמא פתח (ישעיה מו, י): מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אמר עצתי תקום וכל חפצי אעשה. הקדוש ברוך הוא מגיד מראשית מה יהא בסוף, שכן הוא אומר למשה (דברים לא, טז): וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ, מה שעתידין לעשות אחר מיתתו של יהושע, (דברים לא, טז): ועזבני והפר את בריתי, (שופטים י, ו): ויעזבו את ה' ולא עבדוהו, הוי: מגיד מראשית אחרית. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא כל הקורא פסוק זה סבור שמא פלינקרא יש למעלה שהוא אומר: עצתי תקום, מהו וכל חפצי אעשה, שהוא חפץ להצדיק בריותיו, שנאמר (ישעיה מב, כא): ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, ואינו חפץ לחיב בריה, שנאמר (יחזקאל לג, יא): אם אחפץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה, לכך נאמר: וכל חפצי אעשה. וכן אתה מוצא שהגיד הקדוש ברוך הוא למשה מראשית אחרית, אם ידבר אליכם פרעה אין כתוב כאן, אלא כי ידבר, עתיד הוא לומר לכם כן. ורבי יהודה בן רבי שלום אמר כהגן הוא מדבר, תנו לכם מופת. וכן אתה מוצא בנח אחר כל הנסים שעשה לו הקדוש ברוך הוא בתבה והוציאו ממנה אמר לו (בראשית ט, טו): ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר, התחיל מבקש סימן עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית ט, יג): את קשתי נתתי בענן, ומה נח הצדיק היה מבקש סימן, פרעה הרשע על אחת כמה וכמה. וכן אתה מוצא בחזקיה בשעה שבא ישעיה ואמר לו (מלכים ב כ, ה): כה אמר ה' הנני רפא לך ביום השלישי תעלה בית ה', התחיל לבקש סימן, שנאמר (מלכים ב כ, ח): ויאמר חזקיה מה אות [כי אעלה] כי ירפא ה' לי ועליתי ביום השלישי בית ה', ומה חזקיהו הצדיק בקש אות, פרעה הרשע לא כל שכן. חנניה מישאל ועזריה כשירדו לכבשן האש לא ירדו אלא בסימן, כיצד (תהלים קטו, א): לא לנו ה' לא לנו, אמר חנניה. (תהלים קטו, א): לשמך תן כבוד, אמר מישאל. (תהלים קטו, א): על חסדך ועל אמתך, אמר עזריה. וגבריאל היה עונה אחריהן, (תהלים קטו, ב): למה יאמרו הגוים איה וגו'. כיון ששגרו כל הלילה בפיהם, נטלו אותו סימן וירדו, ואם אין לך ללמד מכן למד ממקום אחר, דכתיב (זכריה ג, ח): שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך הישבים לפניך כי אנשי מופת המה, ומי היו, אמר רבי יהודה בן רבי שלום אלו חנניה מישאל ועזריה שנעשה להם הסימן הזה, ומה אם הצדיקים מבקשים סימן הרשעים על אחת כמה וכמה.
ואמרת אל אהרן קח את מטך, הדא הוא דכתיב (תהלים קי, ב): מטה עזך ישלח ה' מציון, אין הקדוש ברוך הוא רודה את הרשעים אלא במטה, ולמה, לפי שנמשלו לכלבים, שנאמר (תהלים נט, טו): וישבו לערב יהמו ככלב, כשם שדרכו של כלב ללקות במקל, כך הם לוקים, לכך נאמר: מטה עזך, אמר להן הקדוש ברוך הוא, פרעה רשע הוא אם אומר לכם תנו מופת, הכה אותו במקל, שנאמר: אמר אל אהרן קח את מטך.
והשלך לפני פרעה יהי לתנין, תנן העומד להתפלל אפלו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפלו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, מה ראו חכמים להקיש כריכת נחש למלכות מצרים, אמר רבי שמעון בן פזי דכתיב (ירמיה מו, כב): קולה כנחש ילך, מה הנחש מלחש והורג אף מלכות מצרים מלחשת והורגת, כי הוא נותן בבית האסורים ומלחש עליו להרגו. דבר אחר, מה ראה הקדוש ברוך הוא להקיש מלכות מצרים לנחש, מה הנחש מעקם אף מלכות מצרים מעקמת דרכיה. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה כשם שהנחש מעקם אף פרעה מעקם, כשיבוא להתעקם אמר לאהרן ויתלה את המטה כנגדו, כלומר מזה אתה לוקה.
דבר אחר, למה אמר להם נס של תנין, לפי שפרעה נדמה לתנין, שנאמר (יחזקאל כט, ג): התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו, כשהיה משה יוצא מאצל פרעה היה אומר אם יבוא אצלי בן עמרם אני הורגו אני צולבו ואני שורפו, וכשהיה משה נכנס מיד נעשה פרעה מטה.
ויבא משה ואהרן אל פרעה, והלוא אהרן היה לו לכנס תחלה, שהרי גדול היה ממנו בשנים ולמה משה, שהיה גדול ממנו בארץ מצרים, שנאמר (שמות יא, ג): גם האיש משה גדול מאד. דבר אחר, לפי שעשה הקדוש ברוך הוא אלהים למשה על אהרן, שנאמר (שמות ד, טז): ואתה תהיה לו לאלהים, ודרך ארץ הרב נכנס תחלה. ויעשו כן כאשר צוה ה' אותם, שלא עשו עד ששאל פרעה מהן מופת, כשם שאמר הקדוש ברוך הוא, ואותה שעה וישלך אהרן את מטהו.
ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים, באותה שעה התחיל פרעה משחק עליהם ומקרקר אחריהם כתרנגלת, ואומר להם, כך אותותיו של אלהיכם, בנהג שבעולם בני אדם מוליכין פרקמטיא למקום שצריכין להם, כלום מביאין מורייס לאספמיא, דגים לעכו, אין אתם יודעין שכל הכשפים ברשותי הן, מיד שלח והביא תינוקות מן אסכולי שלהם, ועשו אף הם כך, ולא עוד אלא קרא לאשתו ועשתה כך, שנאמר: ויקרא גם פרעה, מהו גם, שאף לאשתו קרא ועשתה כן. ויעשו גם הם חרטמי מצרים, מהו גם, אפלו התינוקות של ארבע וחמש שנים קרא ועשו כן.
וישליכו איש מטהו, אמרו יוחני וממרא למשה, תבן אתה מכניס לעפריים. אמר להם למתא ירקא ירקא שקול. ויבלע מטה אהרן את מטתם, הדא הוא דכתיב (משלי כט, יא): כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה, הכסיל מוציא כל דבריו בפעם אחת כשיבוא לריב עם חברו, וחכם באחור הוא מסלקו. דבר אחר, כל רוחו יוציא כסיל, הרשע הזה משהוציא כל עצתו, אחר כן חכמו של עולם באחור ישבחנה, שכן אתה מוצא באחשורוש שעמד ובטל מלאכת בית המקדש, לפיכך לא מלך אלא על חציו של עולם, מה כתיב בו (אסתר א, ד): בהראתו את עשר כבוד מלכותו וגו', אמרו רבותינו זכרונם לברכה ששה גיסין היה מראה להם בכל יום ויום ואין אחד מהן דומה לחברו, ואחר כך הוא משלח לכל גדולי המלכות. ורבי חייא בר אבא אמר מיני יציאות הראה להם. רבי לוי אמר בגדי כהנה הראה להם, נאמר כאן (אסתר א, ד): תפארת גדולתו, ונאמר להלן (שמות כח, ב): ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת, מה תפארת האמור להלן בגדי כהנה גדולה, אף תפארת האמור כאן בגדי כהנה גדולה. וחכם באחור ישבחנה, שהפיל הקדוש ברוך הוא עצתו והרג את ושתי. דבר אחר, כל רוחו יוציא כסיל, זה פרעה שהיה מלעיג על הקדוש ברוך הוא, שהיה סבור שמעשה כשפים הן מה שעשו משה ואהרן, וקרא לכל בני ביתו לעשות כמותם, הוי: כל רוחו יוציא כסיל, זה פרעה. וחכם באחור ישבחנה, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (איוב ט, ד): חכם לבב ואמיץ כח. באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא אם יבלע תנין את תניניהם של מצרים מנהגו של עולם הוא, נחש בולע נחש, אלא יחזר לברייתו ויבלע את תניניהם, מהו ויבלע מטה אהרן את מטתם, אמר רבי אלעזר, נס בתוך נס, מלמד שחזר המטה מטה כבריתו, ובלע אותן. כשראה פרעה כן תמה ואמר: ומה אם יאמר למטה בלע לפרעה ולכסאו, עכשו הוא בולע אותו. אמר רבי יוסי בר רבי חנינא, נס גדול נעשה במטה, שאף על פי שבלע כל אותן המטות שהשליכו, שהיו רבים לעשות מהן עשרה עמרים, ולא העבה, וכל מי שרואה אותו אומר זה מטה אהרן, מכאן שהיה מטה אהרן סימן טוב לעשות בו נסים ונפלאות לדורות.
ויחזק לב פרעה, ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה, כועס הוא, מה הכבד כועס אף לבו של זה נעשה כבד, אינו מבין כסיל הוא (קהלת ז, ט): כי כעס בחיק כסילים ינוח. במה מיסרים את הכסיל במטה, שנאמר (משלי כו, ג): ושבט לגו כסילים, אף משה ייסר פרעה במטה, שנאמר: והמטה אשר נהפך לנחש וגו'. דבר אחר, כבד לב פרעה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, רשע, בלשון שהכבדת, בו בלשון אני מתכבד עליך, שנאמר (שמות יד, יח): בהכבדי בפרעה. לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה, לא היה יוצא אלא המימה בבקר, לפי שאותו רשע היה משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו, לפיכך היה יוצא בבקר, בשעה שהוא נצרך תפש אותו. והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך, כדי שיתירא ממנו.
ואמרת אליו ה' אלהי העברים וגו' כה אמר ה' בזאת תדע, הדא הוא דכתיב (איוב לו, כב): הן אל ישגיב בכחו מי כמהו מורה, בנהג שבעולם בשר ודם שהוא מבקש להביא רעה על שונאו פתאום מביא עליו עד שלא ירגיש בו, והקדוש ברוך הוא, הוא מתרה לפרעה על כל מכה ומכה כדי שישוב בו, הדא הוא דכתיב: בזאת תדע כי אני ה'. (שמות ז, כז): הנה אנכי נגף את כל גבולך בצפרדעים. (שמות ט, יט): שלח העז, על המים אשר ביאר ונהפכו לדם, למה לקו המים תחלה בדם, מפני שפרעה והמצריים עובדים ליאור, אמר הקדוש ברוך הוא אכה אלוה תחלה ואחר כך עמו, משל הדיוט אומר מחי אלהיא ויבעתון כמריא, וכן הוא אומר (ישעיה כד, כא): יפקד ה' על צבא המרום במרום, ואחר כך וגו'. והדגה אשר ביאר תמות.
ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן, אמר רבי תנחום למה לא לקו המים על ידי משה, אמר לו הקדוש ברוך הוא המים ששמרוך כשהשלכת ליאור אינו דין שילקו על ידך, חייך לא ילקו אלא על ידי אהרן. ונטה ידך על מימי מצרים, הכל מה שביאור ובאגמים ובנהרות. ועל כל מקוה מימיהם ויהיו דם, מה שבקיתון. והיה דם בכל ארץ מצרים וגו', אפלו מה שמצרי רוקק דם היה. מפני מה הביא הקדוש ברוך הוא עליהן דם, מדה כנגד מדה. שכך אמר לאברהם (בראשית טו, יד): וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי וגו'. לפי שלא היו מניחין בנות ישראל לטבל מטמאתן, כדי שלא יהיו פרין ורבין, לפיכך לקו המים בדם. ויעשו כן משה ואהרן כאשר צוה ה'. והדגה אשר ביאר מתה, אמר רבי אבין הלוי ברבי, ממכת דם העשירו ישראל, כיצד, המצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים, ומצרי הלך למלאות הקיתון מתוכה מוציאה מלאה דם, וישראל שותה מים מתוך הגיגית, והמצרי אומר תן לי בידך מעט מים ונותן לו ונעשו דם, ואומר לו נשתה אני ואתה מן קערה אחת, וישראל שותה מים והמצרי דם, וכשהיה לוקח מישראל בדמים, היה שותה מים, מכאן העשירו ישראל.
ויעשו כן חרטמי מצרים, מלמד שהיו סבורין שהיו מעשה כשפים. בלטיהם, אמר רבי איבו בר נגרי אמר רבי חיא בר אבא: בלטיהם, אלו מעשה שדים. (שמות ז, יא): בלהטיהם, אלו מעשה כשפים, וכן הוא אומר (בראשית ג, כד): את להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים, לפי שמעשה כשפים על ידי מלאכי חבלה נעשים. ויפן פרעה, לא חשש ולא הרגיש במכת האלהים. ויחפרו כל מצרים סביבת היאר, רבי יהודה אומר שביאור לקו, ורבי נחמיה אמר מלמעלה ומלמטה לקה, וכל מצרים לקו מימיה בדם, אמר לו רבי יהודה ומה אני מקים ויחפרו כל מצרים סביבת היאר, אמר לו לפי שהיו המצריים אומרים כל המים שהיו רואין משה ואהרן נעשין דם, והיו חופרין להוציא מים לשתות ממה שאין עיניהן רואין. אמר רבי ברכיה מאי דכתיב (שמות ז, כ): ויהפכו כל המים אשר ביאר וגו', משל לעבד שהיה לוקה לפני רבו מה שהיה לוקה על מעיו היה הופך על עצמו ולוקה על גופו, כך היה היאור מהפך עצמו כדי שלא תשלט בו המכה ולא היה מועיל שכלו נהפך לדם. אמר רבי יוסי בר אבין כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. (שמות ז, יט): על מימי מצרים, הרי זה כלל, על נהרתם ועל יאריהם ועל אגמיהם, פרט, (שמות ז, יט): ועל כל מקוה מימיהם, הרי כלל אחר, מה אתה מרבה כל הדומין להן. מהו (שמות ז, יט): ובעצים ובאבנים, רבותינו זכרונם לברכה אומרים אף עבודת כוכבים שלהם לקה בדם, שנאמר (ירמיה ב, כז): אומרים לעץ אבי אתה. דבר אחר, ובעצים ובאבנים, שהיו המים ששותין עם יהודי בכלי אחד או בכלי עץ או בכלי אבן נהפכין בפיו לדם. ויש אומרים אף בימסאות ובתי כסאות שלהם לקו בדם, וכשהיה אחד מהם הולך ויושב על גבי המטה או על גבי האבן או על גבי סלע היו מפסידין את בגדיהם בדם, וכן הוא אומר (שמות ז, כא): ויהי הדם בכל ארץ מצרים.
וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאר, רבי יהודה ורבי נחמיה, אחד מהם אומר עשרים וארבעה ימים היה מתרה בהם עד שלא באה המכה, ושבעה ימים המכה משמשת בהם, ואחד מהם אומר שבעה ימים מתרה בהם ועשרים וארבעה ימים היתה המכה משמשת בהם. על דעתיה דהאיך דאמר עשרים וארבעה ימים היה מתרה בהם וימלא שבעת ימים להכאה, ועל דעתיה דמאן דאמר שבעה ימים היה מתרה בהם, וימלא שבעת ימים אחרי הכות וגו', שהיה מתרה בהן על מכה אחרת:
אמר רבי אלעזר בן פדת כשם שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים, כך הוא עתיד להביא על צר, שנאמר (ישעיה כג, ה): כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צר. אמר רבי אלעזר כל צר שבמקרא חסר, במלכות הרשעה הכתוב מדבר, וכל צור מלא, בצור המדינה הכתוב מדבר. מצרים לקו בדם, אף כאן (ישעיה לד, ט): ונהפכו נחליה לזפת, (ישעיה לד, י): לילה ויומם לא תכבה, לפי שבטלה ישראל מן התורה שכתוב בו (יהושע א, ח): והגית בו יומם ולילה, לפיכך הקדוש ברוך הוא פורע ממנה באש שלא תכבה לעולם ביום ובלילה. ולפי ששרפה ביתו של הקדוש ברוך הוא שכתוב בו (ישעיה ו, ד): והבית ימלא עשן, לפיכך (ישעיה לד, ט): יעלה עשנה. וכן הוא אומר (ישעיה סו, ו): קול שאון מעיר קול מהיכל קול ה' משלם גמול לאיביו, בשביל קול שאון מעיר קול מהיכל, כמא דאת אמר (איכה ב, ז): קול נתנו בבית ה' כיום מועד, לפיכך קול ה' משלם גמול לאיביו.