ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, אם מאן אתה לשלח הנה אנכי נגף וגו', הדא הוא דכתיב (קהלת ה, ח): ויתרון ארץ בכל הוא, וכל המדרש כמו שכתוב בויקרא רבה ובזאת חקת התורה. רבותינו אמרין מהו ויתרון ארץ בכל הוא, אפלו דברים שאתה רואה אותן כאלו הם מיתרין בעולם, כגון זבובים ופרעושים ויתושין, הן היו בכלל בריתו של עולם, שנאמר (בראשית א, לא): וירא אלהים את כל אשר עשה. ורבי אחא בר רבי חנינא אמר אפלו דברים שאתה רואה אותן כאלו הן מיתרין בעולם, כגון נחשים ועקרבים, הן היו בכלל בריתו של עולם. אמר להן הקדוש ברוך הוא לנביאים מה אתם סבורים אם אין אתם הולכין בשליחותי וכי אין לי שליח, ויתרון ארץ בכל היא, אני עושה שליחותי אפלו על ידי נחש אפלו על ידי עקרב ואפלו על ידי צפרדע, תדע לך שכן שאלולי הצרעה היאך היה הקדוש ברוך הוא פורע מן האמוריים, ואלולי הצפרדע היאך היה פורע מן המצריים, הדא הוא דכתיב: הנה אנכי נוגף וגו'.
מהו הנה אנכי נגף, אמר הקדוש ברוך הוא הריני דוחק עליך את המכות, כמה דכתיב (שמות כא, לה): וכי יגף שור את איש. רבי יהושע בן לוי אמר כל מכה ומכה שהיתה באה על המצריים במצרים היה הדבר ממשמש ובא עמה, שנאמר: הנה אנכי נוגף, הנה זה הדבר, כמה דאת אמר (שמות ט, ג): הנה יד ה' הויה במקנך. את כל גבולך בצפרדעים, רבותינו זכרונם לברכה אמרו, המכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים גרם להם שיעשו שלום ביניהם, כיצד היה מחלקת בין בני כוש ובין בני המצריים, המצריים אומרים עד כאן תחומנו, והכושים אומרים עד כאן תחומנו, כיון שבאו הצפרדעים עשו שלום ביניהם, הגבול שהיו נכנסות לתוכו הדבר ידוע שאין השדה שלו, שנאמר: את כל גבולך, גבולך ולא של אחרים. ועלו ובאו בביתך, אמר רבי יהודה בר שלום, המעלות שבהם יהיו בביתך, בנהג של עולם מלך בשר ודם נכנס במדינה כל אחד נותנין לו מדור לפי כבודו אבל המלך לתוך הפלטרין שלו הוא דר במקום מישור, אם כן למה נאמר: ועלו ובאו בביתך, המעלות שבהן היו בביתו של פרעה. ובתנוריך ובמשארותיך, כשהיתה המצרית לשה את העסה ומסקת את התנור, באין הצפרדעים ויורדין לתוך העסה ואוכלין את הבצק ויורדין לתוך התנור ומצננין אותו ונדבקות בפת, שנאמר: ובתנוריך ובמשארותיך, ואימתי עונתה של עסה להדבק בתנור, הוי אומר בשעה שהוא מסק, מן הצפרדעים נשאו חנניה מישאל ועזריה קל וחמר בעצמן, וירדו לתוך כבשן האש. ומהו ושרץ היאר צפרדעים, אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה אמרת (יחזקאל כט, ג): לי יארי, אראה אותך אם הוא שלי או שלך, שמכתו ממני תבוא עליו ואני גוזר עליו והוא יעלה צפרדעים, כשם שגזרתי על המים, שבתחלה אמרתי (בראשית א, כ): ישרצו המים ועשו צוויי, כן היאור יעשה גזרתי.
ובכה ובעמך, פרעה התחיל בעברה תחלה שנאמר (שמות א, ט י): ויאמר אל עמו, ובו התחילה המכה תחלה, שנאמר: ובכה, ואחר כך ובעמך, ואחר כך ובכל עבדיך. אמר רבי אחא ובכה ראיה שהיה שותה מים וטפה אחת יורדת על לבו ונעשה צפרדע ונבקעת שם. רבי יוחנן אמר כל מקום שהיה שם עפר והיה טפה של מים בו היה נעשה צפרדע. חזקיה ברבי אמר אם כשיטה הזו לא לקו בתיהם של גדולים שהיו עשויין בשיש ובפסיפס, אלא מלמד שהיה הצפרדע עולה מן התהום ואומרת לשיש עשה לי מקום שאעלה ואעשה רצון בוראי, והיה נבקע השיש ועולה ונוטלת בית הסתרים שלהם ומסרסן, שנאמר (תהלים עח, מה): וצפרדע ותשחיתם, כמה דאת אמר (ויקרא כב, כה): כי משחתם בהם.
ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את ידך, אמר רבי תנחום אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, המים ששמרוך בשעה שהשלכת ליאור לא ילקו על ידיך. ויט אהרן את ידו, למה הביא עליהם צפרדעים, מפני שהיו משעבדין בישראל ואומרין להן, הביאו לנו שקצים ורמשים, לפיכך הביא עליהן צפרדעים. ובשעה שהיו מוזגין את הכוס היה מתמלא מן הצפרדעים. ותעל הצפרדע ותכס את וגו', תני רבי עקיבא אומר צפרדע אחת היתה והיא השריצה ומלאה את ארץ מצרים, אמר לו רבי אלעזר בן עזריה עקיבא מה לך אצל הגדה, כלה מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות, צפרדע אחת היתה ושרקה להן ובאו. ויעשו כן החרטמים בלטיהם, שהיו סבורין שהן מעשה שדים.
ויקרא פרעה. כיון שהתחלה הפרענות בגופו, מיד הרגיש והתחיל צועק, העתירו לה' ויסר הצפרדעים וגו'. ויאמר משה רק ביאר תשארנה, כלן ימותו ולא ישתארו מהן אלא אותן הנשארות ביאור. ויאמר למחר, מכאן אתה למד שאותו היום היה לו להשלים שבעת ימים, לכך אמר לו משה: למתי אעתיר לך, למחר אעתיר לך ולא לאותו יום. וסרו הצפרדעים.
ויצא משה ויצעק אל ה' על דבר הצפרדעים, רבותינו זכרונם לברכה אמרו, לא די להם למצריים השחתת הצפרדעים, אלא שהיה קולן של צפרדעים קשה להם ממכתן, שהיו נכנסות בגופן וצועקין בתוכן, שנאמר: על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה, על דבור הצפרדעים. ויעש ה' כדבר משה וימתו הצפרדעים, לפי שלא היה להם שום הנאה בנבלתם ובעורן, לכך מתו. ויצברו אתם חמרם חמרם, מלמד שכל אחד מהן היה עושה ארבע אשפות, והיתה הארץ מבאשת, לפי שהיו ישראל נבאשין ממכות המצריים, מדה כנגד מדה. וירא פרעה כי היתה הרוחה, כך דרך הרשעים כשהן בצרה הם צועקים ובעת הרוחה חוזרין לקלקולן. כאשר דבר ה', והיכן דבר (שמות ג, יט): ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך.
ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ, אמר רבי תנחום אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה עפר שהגן עליך כשהרגת את המצרי אינו דין שילקה על ידך, לפיכך לקו שלש מכות אלו על ידי אהרן. ויט אהרן את ידו במטהו, למה הביא עליהם כנים, לפי ששמו ישראל מכבדי חוצות ושוקים, לפיכך נהפך עפרם לכנים וחופרין אמה על אמה ולא היה שם עפר, שנאמר: כל עפר הארץ היה כנים. ויעשו כן החרטמים בלטיהם להוציא את הכנים ולא יכלו, אמר רבי אלעזר מכאן אתה למד שאין השד יכול לבראות פחות מכשעורה. ורבנן אמרי אפלו כגמלא לא מצי בראו, אלא האי מכניף ליה והאי לא מכניף ליה. ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע אלהים היא, כיון שראו החרטמים שלא יוכלו להוציא הכנים, מיד הכירו שהיו המעשים מעשה אלהים ולא מעשה שדים, ועוד לא חששו לדמות עצמן למשה להוציא המכות.